אפאחד לא אמר שהוא לא ניכנס...

אם הי ניכנס בנאדם אני חושבת שהיתי בהלם עד סוף החג ואפילו אחרי... 

 (סיפור שקשור [סיפור אמיתי]: זה קרה אצל סבא של אמא שלי אם אני לא טועה. ליל הסדר אפושו' הפולין, פותחים את הדלת לאליהו ו- נכנסת העז שהיתה בחצר! היא ניכנסה, אחלה את החסה מקערת הסדר ויצאה!...)

אליהו מת- זה א'.

וגם ככה, אם הוא מגיע בגוף, הוא לא יכול להיות בכמה מקומות בו זמנית.

הוא עלה בסערה לשמים כשהוא חי!

ויכולהיות שהוא נכנס לא בדמות בנאדם, ואנחנו פשוט לא רואים אותו!

ופעם אחת למשפחה שאני מכירה, כשהם פפתחו ת'דלת לאליהו הכוס שלו התרוממה והתנפצה!!

פחד.~~

את מכירה מישו' שנישרף ולא מת?

שכאומרים שהוא לא מת, מתכונים לנשמה (או משו' כזה).

ואם הוא לא מת, כל הסיפורים על גילוי אליהו לא נכונים, כי הוא היה צריך להגיע איך שהוא (ולא להחליף דמויות) יענו, להגיע בנאדם בן איזה 2,100 שנה.

בכל דיכפין.. אנשים מחברון פתחו ת'דלת..

ואז נכנס ערבי...

אבל ב''ה הוא סתם רצה לגנוב.. אז לא היה לו נשק..

אבל הוא היה בשוק כי זה מאוחר בלילה והוא חשב שכולם ישנים ופתאום הוא רואה איזה 50 איש..

לצערנו הצבא לא הסכים להרוג אותו =[[

ש"כוס לאליהו הנביא" נועדה כדי שאנחנו נזכור את הגאולה והמשיח. בגלל שבני אדם מתקשים לפעמים לתפוס רעיונות מופשטים (והרי כל ליל הסדר הוא בשביל הילדים, ואלה שאינם יודעים לשאול) - נתנו לנו מנהג שמסמל בכלים מוחשיים.

אני לא באמת חושבת שאליהו הנביא ידפוק אצלי בדלת - אבל אני כן מאמינה שהוא יכול לחזור לעולם פתאום, ואיתו הגאולה...

מגיל שיא הקטן אתה תמיד אוכל את הסיפור הזה שאליהו הנביא שותה מהכוס... ותמיד שניייים מנסים לשים את היין לפי מקום שיזכרו עד איפה זה היה (למשל- קו על הכוס, וכו'...) ואז בבוקר רואים שזה קצת ירד ואז זה אומר שאליהו הנביא שתה??

תודו כולכם שזה מה שאתם עושים כל השנים!!! גמני (בת 18) באמת האמנתי שהוא שותה וכל זה... עד ש-

עד שהשנה שמנו צלוחית על הכוס ושכחנו להוריד אותה לפני שהלכנו לישון ובבוקר זה נשאר באותו קו בדיוק ששמנו את זה, מה שהביא אותי למסקנה שאליהו לא שותה כלום- היין פשוט מתאדה, כמו שנוזלים מתאדים... ושאלתי ת אבא והוא אמר שזה נכון!!

ועכשיו יש לי טראומה... כל החיים עבדו עלי!!! פשוט באסה!!!

אני שיא המתרגשת לקראת ליל הסדר! המון דיבורים ולמידה וצחוקים, להזכיר את יציאת מצריים, שנזכה כל הלילה- כמו הרבנים שישבו ולמדו כל הלילה ובבוקר באו ואמרו להם שהגיע זמן שחרית. יהיה כייף אדיר, תבואי בגישה חיובית!

כשאין לך כוח, לכי לחדר לקצת זמן לעשות משו שאת אוהבת, לקרוא או משו כזה, ואז תחזרי לשולחן. הסדר הוא ארוך ולכן יש זמן...

ולשתות זה טעים! מיץ ענבים לשילטון. כל שנה זה מגעיל מטורף לאכול את המרור, ואת החזרת, אבל זה כייף ומצחיק לנסות כל פעם מחדש.. בשביל הקטע.

באמת באמת תבואי בגישה חיובית! הכל תלוי בגישה שלך, זה לא תלוי בשום דבר אחר. תחשבי טוב, תחשבי שיהיה כייף, תאמיני שפסח זה חג משמעותי וחשוב ואדיר ומרומם. וככה הוא יהיה!!

ב''הצלוחס!

תהיי את.

זה הכי בוגר...

אחותי הקטנה שמרה את האפיקמון בידיים שלה כל הזמן אז היא הרסה את כל האקשן!! והייתי רעבה אז התגנבתי למטבח ולקחתי אוכל וסבתא שלי באה אלי וצעקה עלי ש"את גויה?!?" אז הלכתי לשולחן, וצחקתי עם אחותי-הליל סדר היה ממש קצר-כי לכל המשפחה שלנו היה שיא המשעמם ולא שיתפנו פעולה....בעעעעע!! שונאת חגים!!......כולופן-לונורא...שרדתי...

לפי מה שהבנתי אנשים נפגשים, בגלל שהם לא מצפים שתגיבי בצורה הזאת, כי הם מצפים שתהיי משו שונה- אבל את לא. התגובה הלא צפוייה והנוגדת את העקרונות והדעות שלהם- פוגעת בהם.

א. אני מציעה שתדברי עם אותם אנשים, ותסבירי להם שיש לך בחירה חופשית, ויש דברים שאת בוחרת לא לעשות, יש דרכים שאת לא חפצה לנהוג בהם, ושאת מעדיפה לנהוג לפי דרכך ולא לפי דרכם.

ב. את כן צריכה להתחשב, אם את יודעת שהדבר נורא יפגע בהם, תנסי פשוט לנהוג באדיבות ובזהירות...

ג. אם זה דבר שהוא לא עקרוני לך במיוחד, תנסי לנהוג לפי דרכם, למרות הרצון לעשות מה שאת רוצה, עדיין יש את העניין של למה סתם לעמוד על עקרונות כשהם לא חשובים וסתם ייפגעו.

תנהגי בשכל, ותפגיני בגרות כלפיהם! כל הכבוד!!!

ב''הצלחה!

לא הבנתי את הבעיה שלך. 

וגם לך יש שגיאות... מכירים כותבים עם שתי י', וכל בלי ו', קורה במקרה שלך זה קורה עם ה', לא עם א'...

זה די שיגרתי פה שגיאות,כי כולם פה נראה לי מקלידים מהר...לומדים להתרגל!  

 לא הבנתי את הבעיה האמיתית שלה, לא את הבעיה עם השגיאות!!זו היתה סתם הערה....

סתם..

שהם מקיימים (העלק. לא נראה לי שההלכה מחייבת את זה. יש הלכה שמחייבת נגיעה ושמירת עיניים. מה הפואנטה? תתגבר!)- מצווה אחת ועושים עוד כמה אחריה.

מה עם- ואהבת לרעך כמוך?

מה עם- לא תלבין..? (וקרה, והרבה פעמים זה מאוד מבייש)

וכו' וכו'.

כל זה לענ"ד.

[-> פשוט להימנע מלמעלות לאוטובוסים כאלה, אא"כ זה פיקוח נפש.]

גם קו חרדי כאילו עליתי המון פעמים על האוטובוס הזה ואף אחד לא אמר לי לקום...

א. אין להם שום זכות להקים אותך מהכסא. חוקית מותר לך לשבת בכל מקום. מה שכן - כדי למנוע לעצמך אי נעימויות, כדאי שתתישבי מאחורה.

ב. מותר הלכתית לשבת במעורב, ואפילו לשבת ע"י בן אם אין ברירה (ולא צריך להשתגע ולהקים אנשים בשביל למנוע את זה).

ג. יש אנשים שעל הלבנת פנים לא שמעו, או שמעדיפים להראות לכולם כמה הם צדיקים - וזאת ע"י החמרה בעניני צניעות (ו"הקלה" בענייני הלבנת פנים).

מי אמר זה כל פשוט

בס"ד

אבל לדעתי, גם אם את לא מסכימה עם זה- יאללה, אל תעשי עניין, כבדי אותם ותלכי אחורה, לא ביגדיל.

אני אישית לא היית קמה וזה קרה לי גם שהם העירו לי כי התיישבתי מקדימה

ואז הם הסתכלו עליי כמו לא יודעת מה.....

וגם זה היה המקום היחידי שהיה באוטובוס אז שיקפצווו....

בס"ד

ייאיייי שיהיו לי בריאים אלהה עם ההגזמות שלהם...

 וחזי.ש.- החתימה שלך חמודה במיוחד שלוחצים עליה

בס"ד

כל כך קשה לכן ללכת אחורה ולא קדימה?
תפסיקו לעשות סיפור מכל דבר..
אז הם החליטו שהם רוצים נפרד- תכבדו אותם ושבו מאחורה.
כאילו העניין הזה שינה לכם את החיים.

[וחוצמזה- שהכי כיף זה לשבת מאחורה.]

אין לי שום בעיה לשבת מאחורה אם אני לבדי, בגלל שלי אין בחילות.

אבל מה עם זוג? מה עם אנשים שחייבים לשבת מקדימה? ומה אם כבר התישבתי, ומקימים אותי בצעקות של - "מזרוחניקית שעוברת על התורה"?

זה בהחלט לא נעים שצורחים עליך באוטובוס לעבור אחורה...

ואז במקומות של ה4 באוטובוס בצד אחד ישבו זוג ואח שלי ואחותי ובד שני ישבו 2 חרדים אני[שאני בת] ואחי הגדול. איך שהתישבתי אחד חסיד כזה בא לקום ואמר לי שזה אוטובוס חרדי..... ישר הלכתי למאחורה באוטובוס[לדלת האחורית]וקיצר בסוף אני ואחי התחלפנו.......... זה קרה לי גם באוטובוס למירון שנסענו באוטובוס חרדי ואז אחד צעק שהוא משלם כדי לא לשבת ליד נשים ואני ישבתי כולה ליד אבא שלי והייתי בכיתה ה' או ו'....................

מצד אחד זה נראה הזוי אבל מצד שני צריך לכבד את מי שמחמיר בעניינים אלה........

שקודם כל צריך לכבד את מי שזה מפריע לו. הרי המנהג הזה הוא אפילו פחות מחומרא. וזאת חוצפה להחמיר על חשבון אחרים, או להכריח אחרים להחמיר...

מרצ', לצערי התנסתי בישיבה בזוג באמצע קו 402. את ההערות המעליבות והמבטים עוד לא שכחתי...

אם הם רוצים לחנך אותי, זאת לא הדרך.

[מצטערת על ההתחממות. הדברים האלו הכי הכי מרתיחים אותי]

<החרדים>.

אין להם כל בעיה לעמוד באוטובוס ולהזהר לא לגעת בבנות.<ובי הם נגעו אלפי פעמים>

הם נוגעים חופשי וסורי זה פשוט דוחה!
הם יכולים לבוא ולחנך את כל העולם..ו-סליחה הם בעצמם לא מחונכים!
אני חושבת שכל הענין הזה של אוטובוס'מהדרין' כמו שהם קוראים לו הוא הזוי לחלוטין!!

פסדר אם אתה חמוד אתה יכול ללכת למאחורה אבל אם האוטובוס עמוווס בנשים וגברים יש קצת אז אם כל הכבוד יש לנו זכות לשבת מקדימה!!

כמו שיש אלפי סוגים ומינים בין הכיפות הסרוגות ככה יש בכיפות השחורות..

וכל החלוקה הזאת היא בכלל מגוחכת כי מה שמשנה זה אם אתה עבד ה' אמיתי בהכל, והכיפה לא עושה את ההבדל.

יש חרדים שנזהרים פחות ויש יותר, כמו שיש דתיים לאומיים שנזהרים פחות ויש שיותר..

בכל אופן אם יש נוהג מסוים באוטובוס מסוים ראוי להקשיב לו.. במיוחד כשאין בו שום בעיה ב-כ-ל-ל.

שכל אחד ישב איפה שבא לו (:

ו.. לא נראה לי שזה משו הלכתי.. זה פשוט החמרה מטופשת של חרדים (מנהסתם=])...

אני דווקא בעד-ערימת ילדים!

תקשיבו זה מטורף לגמרי.

אגב,אפשר לראות המחשה של הנ"ל בקו 32 בירוש'.

זה מדהים.

אם אני אוהב את זה יש לי ראש אם לא אז לא, ולא משנה אם זה ראלי או הומאני.

(לא אוהב כלום)

ותודה להשי"ת.

[לא שאם אתה לא הומני ולא ריאלי זה רע במיוחד]

אם קשה לכם לדעת, תחשבו על המקצוע שאתם הכי אוהבים - הוא ריאלי או הומני?

איזה מקצוע הכי מעניין איתך (ואת מסתדרת איתו)?

שיהיה לכולנו חג שמח במיוחד!

נורא נחמד שאמא שלי מכריחה אותי ללכת למגימה ריאלית, בטענה שאם אחים שלי הגדולים הלכו אז גם אני צריכה, לא יעזור כמה פעמים אני יראה לה את התעודה ויוכיח לה שאני מטומטמת..בגלל  שיש לי ציון גבולי=[

בסופו של דבר ביקשתי מאבא שלי שיחתום ובזה נגמר הסיפור=]

בס"ד

סתום!! לא ריאלי ולא הומאניי!!

איי איי איי עצוב עד כמה שראש של בנאדם יכול להיות סתום!!!

בס"ד

[וזה לא סותר את הכיף שב3 יח'..]

אני שונאת אבל שונאאאת מתמתיקה!!בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע

תמר-

את לא אוהבת ספרות בגלל המורה לאא??טוב גמאני דיי...חחח=]]

נ.ב-סורי על ההקפצה

אם לא אז אני גרוע אחושלוקים בחשבון

אבל לא משו בתנ"ך כי המורה לא מרשה לי להיכנס לשיעור

הבני דודים המפלצות שלי עשו יופי של "סדר"...

אבל אפשר להתעודד, אין יותר ליל הסדר במשך שנה!

עשינו צחוקים, דודים שלי ששתו יין אמייתי השתכרו והתחילו לדבר שטויות ולהשתגע....

וווווואי איזה באאאסה שעעבר!! היה פשוט אאאאדיר... התחחחרפנו!!!!!!!!!!!!!!!!

יש פארק יפה בפ"ת? איפהה???

לא גינה עם מתקנים אלא פארק

תודה

חח..הייתי שם היום:] (עם כל שאר המקומות שהייתי היום..שונאת שמפוצץץ איפושוו ואז נוסעים 3 שעות בין ראשון-ת"א-פ"ת..שונאת את זהה!!)

Forum/Forum.aspx/f22

באצטדיון טדי. יש שם קירות טיפוס מתחת ליציע המזרחי.

אפשר ללכת למיני ישראל.

אפשר ליסוע לטיול בים המלח - עין בוקק, נחל אוג, מצוקי דרגות, עין פשחה, נחל פרצים והר סדום, (אפשר להדרים עד) נחל פרס ונחל צפית. אפשר להכנס לעין גדי (בתשלום) - כל הקיבוץ הוא גן בוטני מהמם. --> כל המקומות הנ"ל נחים בשלווה על הכביש (ז"א - על ידו). לא קשה למצוא.

יש עוד מלא אפשרויות טיול בדרום, במזג אויר נפלא שכזה - אבל אתה לא תדרים עד כדי כך...

שיהיה לך יום נפלא!

אתה חייב או משהו כזה.. אתה תצליח!! "אין דבר העומד בפני הרצון"

וד"א כותבים שלושת רבעי שעה..=]

אם לילה לפני אני חושב לא לקום, אז אני פשוט לא קם, לא משנה כמה אני מנסה!

ואם אני חושב בלילה שאני יקום ותיקין, אני מצליח לקום איכשהו...

תתן אישור לאמא שלך להיכנס לחדר עם כוס של מים ולשפוך לך על הראש.
תפנה אלי במסרישי ואני אשלח לך שיר שחלק ממילותיו, "זה יתגבר כארי".
תדאג שיקחו לך את השמיכה בשעה המתאימה, שידליקו את האור, שאחים שלך יבואו ויקפצו עליך. מניסיון, זה עובד...

אני גם ממש לא מתעוררת, ובינתיים זה מה שיחסית מועיל. פיתרון זמני, אבל לפחות פיתרון.

אז צריך את שניהם, ביום יום להשתדל ואכן להתעורר בזמן בשיטות כוחניות מעט. ובהיבט הכללי, משהו יותר עמוק.

שמעתי על תפילה כזאת שאומרים אותה ואומרים באיזה שעה רוצים לקום ופשוט מתעוררים..

בעיקרון אני עדיין מחפשת אותה.. אם מישו יודע על זה משו.. אני ישמח..

כי אני לא..

נשמע הזוי לחלוטין...

בטח, פסיכולוגית זה עובד... כאליו את רוצה לקום בשעה הזאת ואז ב"כאילו" התפילה עובדתת...

"אני צריכה לקום בשעה זאתי וזאתי" והייתי קמה בדיוק בשעה הזאת.. לא ניסיתי כבר הרבה זמן...

בת כמה את עכשיו? כיתה ז'? ח'?
את יודעת כמה שנים יש לך לפנייך? לפחות עוד 100 שנה. בגלל דיכי את רוצה לזרוק את הכל?
באמת תחשבי קצת בהגיון, כשגדלים יותר, נהייה עוד יותר קשה, אבל את רואה כאן אנשים מתאבדים על ימין ועל שמאל? מי בכלל הכניס לך את הרעיון המגוחך הזה לראש? מוות, זה לא הפיתרון. זה ההתחלה החדשה ומדהימה, שאליה את תזכי להגיע כשתסיימי את התפקיד שלך בעולם הזה. עד אז, הקב''ה ואנשים סביבך עדיין רוצים אותך איתם. תנסי לחשוב קצת בהיגיון ולראות שיש לך הרבה בשביל מה לחיות, אז יש מבחנים? שורדים גם את זה. יש מריבות? כל הזמן! אבל מה לעשות, טבע האדם שיהיה חטטני קצת, ושנריב אחד עם השני, זה בידיים שלך עד כמה...
תאמיני קצת בקב''ה, ותאמיני ביכולות שלך, ביכולות האנושיות שלך שאת יכולה להשתמש בהם כאן. העולם מחכה לראות מה יש לך להעניק לנו, למה את רוצה לעצור את כל זה???

יש אנשים, שמקבלים מחלות איומות ושמחים עם זה, ברור שהמקום הטוב בשבילם זה גן עדן, אבל הקב''ה לוקח אותם בלי אזהרה.

את ב''ה שלימה, והקב''ה רוצה שתסיימי כאן את תפקידך, ואת בוחרת לסיים אותו טרם עת??? את לא חושבת שזה קצת זילזול בקב''ה?

תהני בשהותך הבילתי פוסקת כאן...

אשכרה זה ממכר!!!

חח ברוכה הבאה!! =]]

עוד שבוע חוזרים ללמוד או יש שבוע חופשי!!

החלטתי שאני לא במצב שמצדיק.

יש שתי גישות עקריות,

אנשים שעל כל בעיה שולחים לקחת רטלין, שהם נוראים מרעילים ילדים במקום להתמודד.

ואנשים שטוענים שאין דבר כזה הפרעות קשב ושרטלין זה רעל שפסיכולוגים משתמשים בו, חשוב לציין שהתומכים העיקריים בזה הם סינטולוגים ככה שקשה להתייחס עליהם ברצינות.

אני חושב שהדרך באמצע, יש ילדים שבאמת צריכים את זה אבל לשקול טוב טוב לפני שלוקחים.

זה עוזר!! מאוד אפילו!!!

זה טוב, זה מצויין!! באמת באמת..

יש לי הפרעת קשב וריכוז, וזה עוזר לי מאוד!!!

אני לוקחת רצוף מאז כיתה ג'...

תהילה- העם איתך!!!!!

ומי למי שאומר שיש עם זה בעיות, צודק בהחלט! הבעיות הם של המורים וגם של ההורים שמכל הפרעה בשיעור עושים ליקוי קשב וריכוז והולכים לנורוליג, הבעיה היא גם בנורולוגים, אבל העיקר במורים שמפנים.

אני אחת מיתוך 7 ילדים שכולם (חוץ מהקטנה, שעדיין לא לוקחת...) לוקחים/לקחו ריטלין, וזה משנה! זה עוזר!!

נכון, יש מה שמפריע, לי למשל מפריע הקטע שזה פשוט מוציא את התאבון... זה לא נורא, אני פשוט לא רעבה (זה אפילו טוב שאני לא אוכל... ;) ) אבל כשאני מגיעה לארוחת צהריים, אני כבר כל-כך רעבה... והכי מצחיק זה לםתוח את הטיק כדי להוציא את האוכל ולגלות של את הסנדוויץ' ואאלי גם את של אתמול...

זה לא קשור לכח רצון!!
זה כמו שאתה צריך משקפיים אז מה? אם יהיה לך כח רצון אתה תוכל לראות גם בלי משקפיים?!

בולשיט!

זה בעיה מולדת.

אם צריך לוקחים, אם לא אז לא.. מה השאלה בכלל

תקראי את הספר 'האם יש סיפור לאהבה'

אגב, אני מכיר (לפחות הכרתי) ת'מחבר וכל מה שכתוב שמה נכון!

זה כן קשור לכוח רצון..

שמעתי על מישהו שהיה צריך משקפים ובמשך שנתיים הוא עשה איזשהו תרגיל  לעניים כל יום 5 דקות והוא כבר לא היה צריך משקפיים הוא שהמספר שלו ירד משמעותית!וזה בגלל הכוח רצון שלו, הוא התמודד עם זה!

 זה איזשהו פגם, ויש דרכים לטפל בו, או בדרכים הקלות שהם לא הכי הכי, או בדרכים שיוןתר קשות אבל עוזרות בצורה טיבעית!הפרעות קשב וריכוז תלויות הרבה בילד! 

את חושבת שכל השנים עד עכשיו שפוט חיקיתי לכיתה ז'-ח' שאני אתחיל לקחת?  (לא כי אסור לפני, פשוט אחשלי לקח מכיתה א' ואז בכיתה ח', כשזה כבר יותר חשוב, הוא לא הסכים לקחת) 

וזה פשוט עוזר, מה הבעיה? זה לא ניכנס להגדרה של סמים, כי זה במינון נמוך מאוד יחסית מה שלוקחים כדי שזה ישפיע רע.

הפרעת קשב וריכוז -לא- תלויה בילד!!!
מי כמוני יודעת את זה..

ילדה בכיתה ג' שלא מצליחה לשבת בשקט רגע אחד -אז צריך שזה ימשיך?

לא עדיף פשוט רטלין?

את מדברת פשוט שטויות!! מאיפה לך לדעת גם בזה?

זה יהי פי עשר יותר קשה אבל אפשר להתמודד עם זה בלי ריטלין!(לדוג':להדביק את הילד לכיסא!!חחח )

נראה לי שזה מה שהיא התכוונה... 

אני בעיקרון צריך ואני לא לוקח ומתמודד יפה מאוד.

הרבה פעמים זה ענין של כוח רצון, לא תמיד אבל בהרבה מקרים.

אם אתה צריך- אז למה? למה לא לעזור לעצמך?

למה להקשות את החיים שלך? הקב"ה לא היה נותן את הרעיון לרטלין סתם!!
כנראה שהוא רצה שישתמשו בזה!!

ב"ה הלימודים שלי בסדר, זה דורש מאמץ אבל זה עדיף על לקחת רטלין.

אם לא חייבים לא לוקחים.

אני ראיתי הרבה ילדים שלא לקחו ריטלין והיו צריכים לקחת-לצערי, הרבה מהם לא מצליחים להתגבר לבד ונפלטים מבית הספר ומסתובבים עם הרגשה שהם "דפוקים".  זה מצוין אם אפשר להתגבר לבד, אך זה גם מצוין להכיר בכך שזה יכול לעזר ולקחת ריטלין. 

מה זה???

תהילה- הרועה צודק, בגיל שלו זה נכון.

ולשרון (ועוד כמה)- נכון, אפשר להיתמודד בלי, אבל אם יש מיסגרת שמישו' אחר קובע לי (לדוג'- בצפר) אני לא יכולה להיתמודד!

הטבעיים אומנם יותר יקרים אבל הם עוזרים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מאוד מומלץ!!!!!!!

מורה יודעת הרבה דברים, גם מאם הם לא נוגעים ישירות לכיתתה...

ומה רע בילד חינוך מיוחד?!

חברה שלי לוקחת ריטלין והיא קצת היפרית אבל כולם החדירו לה את זה למוח שהיא תפוקה והיא לא יכולה לילמוד בלי ריטלין.

אבל אם רוצה היא יושבת כמו ילדה טובה בשיעורים משתתפת ומקבלת מעל שמונים ומעלה בלי להתאמץ..

אז זה ממש תלוי בך , תחליטי שאת צ'כה את הסם הזה... ואת ילדה נורמלית!..

בהצלחה!

עכשיו ממש פחות...אני פשוט אנסה, יראה אם זה טוב לי או עושה אותי בוהה במורה..

קיצר...נראה!!
תודה על כל התגובות-עזר לי במידה מסויימת להתגבר...

קשה לכתוב דבר תורה שכולם יבינו ושיהיה ברמה של כולם..

את בטוחה שלא על חירות? 

הרב אורי שרקי

הגדה של פסח - כנגד ארבעה בנים דיברה תורה

ניסן תשס"ט

"כנגד ארבעה בנים דברה תורה". דרכם של חז"ל, שהם מזכירים את המספר הכולל רק כאשר הדבר בא למעט פרט נוסף. וא"כ ישנו בן חמישי, שבניגוד לארבעת חבריו, שכלל לא הגיע אל הסדר. ההגדה מונה את ארבעת הבנים. "אחד... ואחד... אחד... ואחד..." ביטוי זה בלשונם של חז"ל הוא ביטוי של השוואה. כי כולם באים אל הסדר. אך גם מן הבן החמישי אין להתייאש. מי יביא אותו בסופו של דבר? - אליהו הנביא, שתפקידו הוא להשיב לב בנים על אבותם. פתיחת הדלת היא לא רק לאליהו הנביא אלא בעיקר לבן שהוא מביא אתו, הבן החמישי. ואם ארבע הכוסות נועדו לארבעת הבנים האחרים - בשבילו נועדה הכוס החמישית, כוסו אל אליהו, שהיא כנגד "והבאתי אתכם אל הארץ".

הבן הראשון הוא "דתי". בשבילו ליל הסדר הוא אוסף של הלכות, והוא אינו מתייחס אל התוכן המרכזי, שהוא יציאת מצרים. גם התשובה אליו היא בהתאם, תשובה הלכתית, אבל הוא "מפספס" את כל תכנו הלאומי של החג. השאלה העניינית ביותר היא של הבן התם: "מה זאת?". הוא פתוח לקבל תשובה של תוכן, ואכן הוא מקבל אותה: "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים, מבית עבדים".

ושאינו יודע לשאול, צריך לפתוח לו את הראש, לגרום לו לשאול. איך עושים את זה? אומרים לו "לאמור", דהיינו: שיאמר למישהו אחר. "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור". למי הוא צריך "לאמור"? - לבן הרשע. ומה יאמר לו? - את התשובה השמורה לו: "בעבור זה עשה ה' לי...". המפגש עם הרשע ינער את הבן ויוציא אותו מאדישותו.

הרשע חושב את עצמו לאידיאליסט. הוא אומר: מדוע העבודה הזאת היא "לכם", למילוי הכרס הגופנית או הנפשית שלכם, ולא "לו", לריבונו של עולם? והתשובה היא: אם אתה חושב שהאידיאלים שלך נקיים מנהנתנות אישית - אתה טועה ומוציא את עצמך מן הכלל האנושי. אומרים לרשע היא שאילו היה שם הוא לא היה נגאל. אך מה אפשר לעשות, שהוא לא "שם" אלא "כאן", והוא כבר נגאל, בעל כרחו. גם הרשע, סופו להיתקן. (רק צריך להקהות ולעדן את העוקץ הנושך של שיניו).

עכשיו מובן מה שנאמר לפני כן: "ברוך המקום" - ברכתו של הבן החכם, שחכמתו נותנת מקום להשראת השכינה בעולם. "ברוך הוא" - ברכת הבן הרשע שאין לו שום זכות מלבד היותו "הוא" - חלק מסגולת ישראל. "ברוך שנתן תורה לעמו ישראל" - זה הבן התם שמוכן ללמוד תורה. "ברוך הוא" - זה שאינו יודע לשאול, שאף הוא אין לו מעלה מלבד עצם קיומו. והיכן הבן החמישי? - הוא בא אחר כך: "ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא"!

לפעמים כשממש משעמם לי, אני קורא היסטוריה שלי מהחטיבה ומהחמישית, אחד הדברים השופכים...

זה יותר העובדה שאני עסוקה בדברים אחרים ולא כותבת. וכלכך חבל לי, כאילו הכתיבה נורא חשובה, ושום דבר לא מסוכם, וכאילו אני מסתכלת על כל הדברים שאני עוברת ואני רואה שאני לא מסכמת אותם ולא כותבת. פשוט עוברת אותם, ואין לי מטרה להישאר בעבר, אבל אני רוצה לזכור את זה, ולסכם את זה. אוף!

אני באמת צריכה מוזה לשבת ולכתוב, ובאמת שאין לי כוח כל כך..

ואין לי זמן כלכך להקדיש, מחר זה יום הבישולים הרשמי.

אולי אשלח אסמסים לאנשים שלא דיברתי איתם שנים.

אבל אשריך!!

בס"ד

כשבן מתקשר לחבר שלא דיבר איתו שנים זה משו כזה:
"אהלן אחי, מה המצב? בלה-בלה-בלה."

כשבת מתקשרת לחברה שלא דיברה איתה שנים זה משו כזה:
"שולה? זאת את? זוכרת אותי? ובלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-
בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-
בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-
בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-
בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-
בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-
בלה-בלה-בלה וגו'..."

אני ואחי ישבנו באוטובוס, וכל אחד היה צריך להתקשר לחבר/ה כדי שישמרו לו אוכל מארוחת ערב.

אמרתי לאחי - "עכשיו תראה את ההבדל בין בנים לבנות".

אחי מתקשר, אפילו בלי ברכת שלום - "*** תשמור לי אוכל, טוב?" וניתק.

אני התקשרתי - "***, מה נשמע? איך היה היום? איפה אני? אה. באוטובוס. יצאתי בצהריים. איפה אתן עכשיו? מתי אתן אוכלות? מה? מה זה? ..." במשך 10 דק' בערך.

ואני בכלל לא אוהבת לדבר בטלפון.

וואי ממש יפה אבל הבעיה שלי... אני פשוט מתפדחת!!!!!

להתקשר לאנשים ולהתחיל לדבר איתם.... מה לעשות.... למרות שאני יודעת שהם ישמחו....

מה ניראה לך לי לא היה פדיחה?

את פשוט אומרת רציתי להגיד לך חג שמח!!! זהו. לא יותר... הכי הרוך שהיה לי זה 3.5 דקות..זה לא מסובך..

ואור..אתה בערך השלישי שמבקש שאני ימסור לכול הזולה.... עם בכלל לא פע!!!! קיצור אתה יכול גם להיתקשר..=)

יאללה חג שמח..=)

בשיא הרצינות! רואים עלייך שזה ממש מפריע לך ואת רוצה שינוי.

בקשר להורים- יש מצב שתוכלי לדבר איתם? אני זוכרת שבפעמים שממש כעסתי על הורים שלי, ישבתי ודברתי איתם. אולי לא יהיה לך כ"כ נעים, אבל לאחר ששפכת את ליבך, את כנראה תרגישי יותר טוב... תנסי לדבר אליהם בנחת ולא בכעס כי אז יקשיבו לך יותר. אני בטוחה שהם יקשיבו לך אם תדברי באמת! תחשבי לפני זה מה את רוצה להגיד, תנסי להעלות פשרות איתם כדי לראות שמשהו משתנה. זה אולי יהיה לך קשה אבל זה באמת שווה את זה!

בקשר לאחים- אני מבינה אותך לגמרי. בזמן האחרון יש לי בעיה עם אחותי שאין לי מושג מה עובר עליה! אבל אני יודעת שזה לגיטימי למרות שזה מעצבן. אם הם אחים גדולים שיוכלו להקשיב לך- תנסי גם לדבר איתם (חפרתי לך בקטע הזה ניראלי...). הם לא כמו אחים קטנים שאי אפשר להעביר מלה אחת באוזן והיא יוצאת מהאוזן השניה. תגידי להם: "אחים נחמדים שלי, היה ממש מצחיק אבל עד כאן." כמובן לא ככה אבל תסבירי להם כי מי יודע? אולי הם באמת לקחו את זה בצחוקים! אחים הגדולים שלי היו מתעללים בי כי זה היה להם משחק... אבל גם זה עובר...

שתביני משהו- את לא יוצאת דופן וגם לא דפוקה.

אם זה לא עוזר, תלכי לייעוץ פסיכולוגי אם זה באמת מעיק. שלא תחשבי שרק אנשים פסיכיים הולכים אליהם. גם אנשים נורמאליים יכולים להתעזר בהם...

מקווה שעזרתי...

וב"הצלחה רבה!

בס"ד

קרעת אותי מצחוק בסוף של ההודעה!!!

כולנו פה יוצאים דפוקים... כותבים וכותבים- ובעצם מדברים עם מסך חסר חיים...

בכל מקרה אני יכול רק להשתתף בתיסכול שלך, כיבוד הורים זה דבר קשה מאוד ובכלל יחסים בתוך המשפחה הם דבר מאוד מורכב, לכן אני יכול לבשר לך, "לצערך" הרב, שאת לא מאומצת! אם היית מאומצת כנראה לא היית שונאת את ההורים שלך ככה!

אני יכול קצת לנחם אותך שבהמשך של החיים מגיעים לכל מיני מצבים שפתאום כל ההסתכלות על ההורים משתנה וזוכים להצליח לדון אותם לכף זכות לגמרי, עד אז נכון היה מצידי לכתוב לך איך לנסות ולהתמודד אם הבעיה, אבל קודם נראה אם את בכלל מגיבה למה שכותבים לך או שכמו בשאר הפעמים אני רק יוצא דפוק!

בהצלחה!!

הזדהיתי איתך בכל מילה, וקצת כאב שאני לא לבד פה ויש עוד סובלים

הדרך היחידה היא ללמוד להשלים עם המציאות, כואבת ככל שתהיה

איןלאן לברוח

א. הכנסתי את הבעיה של האחים, אבל היא שולית, סתם הם מעיקים על הנשמה, אבל עם זה נחיה!
ולאין כמוני-
ב. מה אני יגיד להורים שלי? שאני לא אוהבת אותם? שלא טוב לי איתם? אולי עם אני ידבר איתם יהיה לי יותר טוב כי נתפשר על כל מיני דברים, אבל זה בטוח לא יפתור את הבעיה...
ג.ופסיכולוג זה רעיון, אבל מי ישלח אותי לשם?!

לש2-
א.לא הבנתי איך הגעת למסקנה שאני לא מאומצת, לא שאני חושבת שאני כן, אבל למה הגעת למסקנה כזאת?
ב.ולבתיים התשובה שלך עשתה נראה לי עשתה לי הכי טוב, חמרות שכבר חשבתי על זה,ף שאולי זה יעבור, אולי כשאני יגדל טיפה אני יראה אותם אחרת, כמו שמאז שהתחלתי להדריך אני מעריכה את המדריכות שהיו לי בטרוף!!!!
ג. ואני מקווה שעכשיו אתה מרגיש קצת פחות דפוק....

ללאני-
א. נכון, זה כואב לראות שיש עוד שסובלים, אבל יש בזה משהו גם מנחם, זה עדין לא מצב הגיוני, אבל לפחות הוא מציאותי, לפחות יש עוד כאלו בעולם, לחות אני לא יצורה יחידה...
ב. אני לא רוצה להשלים, זה לאנראה לי יכול להמשיך ככה, כי עם לא פותרים את זה אז עם הגיל המריבות גדלות וככה גם הפער בינילבי ההורים, ואז זה יכול להגיע למצבים נוראיים!!!
 

התכוונתי שתגידי להם את הבעיות שלך על מקרים ספציפיים... תסבירי להם כמה דברים מסויימים מעיקים עלייך. למה את חושבת שפשרות לא יעזרו? זה התחלה די טובה כדי להסתדר טוב יותר איתם וזה יכול דוקא לשפר את הקשר שלכם אם תבינו זה את זה...

ובקשר לייעוץ פסיכולוגי, אם את רואה שזה לא מסתדר הדיבורים איתם, תבקשי שיפנו אותך לפסיכולוג. תסבירי להם שזה יכול לעזור לך מאוד...

תנסי! זה יכול לעזור....

בהצלחה רבה!!!

לא קראתי את כל התגובות, ולכן תסלחו לי אם אני חוזרת על משהו.

דבר ראשון אני ממש ממש ממש ממש ממש וכו' וכו', מזדהה איתך. הקשר שלי עם ההורים שלי גם דיי גרוע, ואני מרגישה כלפיהם המון כעס, והיו פעמים לצערי שגם מעט שנאה.

דבר שני, באמת כל הכבוד שזה מפריע לך, אם היית מתחצפת בלי שזה מטריד אותך, אז לא היה ממה לעבוד. אבל זה מציק לך! תראי הורים אחרי כל הטוב שהם עושים, הם בני אדם והם טועים- ולא צריך להסכים איתם. ולכן כדאי רק שתנסו לחיות בשלום, יכול להיות שבאמת לא תוכלי להסתדר איתם, וזה הגיוני. אין מה לעשות זה טבע האדם.

אני ממש ממליצה לכם- גם את וגם ההורים, ללכת לפסיכולוגית רק את, זה יעזור לך כדי שתוכלי לפתור בעצמך, אבל אני חושבת שזה יוכל לעזור הרבה יותר אם תלכו כולם. בטיפול כזה, יש אומץ להגיד הכל מכל כל, בלי פדיחות בלי חסימות, באמת תוכלי להבהיר את עצמך להורים. לגבי מי ישלח אותך לשם, אולי אפילו תנסי יועצת בית ספר, תלכי תדבר איתה תבררי מה היא יכולה לעשות בשבילך כדי למצוא פסיכולוגית, או אפילו שתדברו עם היועצת בעצמה.

אם את חושבת שיוכל להועיל לדבר איתם לבד, תנסי. תרגישי בנוח להטיח בהם. זה יכאב, אבל בסופו של דבר התוצאה יכולה להיות שווה הרבה יותר מהכאב ותיסכול הזמני שייוצר אחרי שיחה כזאת, אם בכלל

ברור ברור שאת אוהבת אותם, אבל זה מכוסה בכל כך הרבה שכבות של כעס ותיסכול וחוסר הסכמה, שנורא קשה לך לראות את זה. וזה גם ניראה שמציק לך העובדה שאת 'שונאת' אותם. אז תנסי, אולי ללמוד על אהבת השם, ואהבת ההורים. אני יודעת שיש מאמר בספר כיסופים לגבי אהבת הקב''ה, תנסי אולי לקרוא. (אנשים אחרים, רעיונות לספרים על אהבת השם וההורים?)

בכל מקרה, מוזמנת תמיד תמיד לשיחה אישית, אני אשמח לייעץ. בעז''ה תוכלו להתקדם מיזה. להגיע להבנה הדדית, והסתדרות מינילית. וזה אכן מאוד קשה, אבל בעז''ה תצליחו!

ב''הצלחה

אני מזדהה איתך בקטע של ההורים
אני את אבא שלי בקושי רואה בגלל שהוא ראש ישיבה (זה כבר סיפור ששלם אני אכתוב אותו זה אחד הדברים שמפריעים לי בחיים עזבי)
אני לא מסוגלת לדבר עם אמא שלי על כלום מטוב ועד רע
ואפילו קשה לי להיות בבית לבד עם אמא שלי
וזה שיא הקשה אבל צריך להתגבר

בקשר לאחים בבית נמצאים רק האחים הקטנים שלי
ואחותי שהייתי פעם מדברת איתה פוול נמצאת באולפנה(פנימיה)
אז שיא הקשה לי וגם אני כל היום בבית זה עוד דבר קשה בקצור יש דברים קשים בחיים


פשוט הזכרת לי אז פרקתי

אני ממש אשמח אם תפני אלי לשיחה אישית, יש לי כמה דברים להגיד לך. מלבד זאת אני אנסה לענות כאן.

תבדקי קצת אחורה, מתי הקשר שלכם נתערער? למה את חושבת שזה קרה, את יכולה להצביע על מצב, או מקרה מסויים? מה את מרגישה כלפיהם -כעס, שנאה, תיעוב, שהם לא מבינים אותך, שהם לא רוצים להבין אותך, למה? למה את מרגישה ככה?

אני ממש מבינה שאת חושבת שזה לא יעזור לדבר איתם, אבל אני בעד שתנסי. מה יקרה? אם מלכתחילה ההתנהגות הטבעית שלך לצערך הרב זה התנהגות מעט מגעילה, אז זה לא יהיה שונה כמו בד''כ. זה אומנם לא כייף לדבר עם ההורים על דברים כאלה, קשה להיפתח, את מרגישה שלא יבינו אותך, את מרגישה שישפטו אותך, שיכעסו עליך יותר, וכו' וכו'. אבל זה חשוב, לפי דעתי- זה חשוב!! תנסי!!

פסיכולוגית זה סתם עצה, הרבה פעמים זה עוזר. אבל לדעתי דבר ראשון- דברי!

אם את כרגע לא מרגישה מוכנה, את יכולה לכתוב על דף את הטענות שלך, את יכולה לפרוק אצל חברה ולסדר את הכל בראש. וכדי להעביר מריבות או רגשות רעים כלפיהם, תשירי, תכתבי, תציירי, תסרגי, תקראי, תדברי, תנסי לספור על עשר לפני שאת מדברת איתם, וכל העולה על רוחך- כדי לנסות להתנהג ביותר כבוד, כי באמת זה ניראה שאת חפצה בכך.

המון ב''הצלוחס! ותרגישי חופשי לפנות אלי!

אינני יודעת בת כמה את ובאיזה סוג בי"ס את, אבל, מה דעתך ללכת לאולפנה עם פנימיה, להיות רחוקה מהבית, כך שכאשר תחזרי תעריכי יותר את הבית, האוכל הביתי וכו' ואולי בעקבות המרחק, מצד אחד תהיה לך פחות תלות במשפחה ובמה שיגידו/יעשו, ומצד שני, הם יתייחסו יותר בכבוד אחרי שלא ראו אותך?

רוצה פסיכולוג ולא נעים לך לבקש? בקשי שיחה עם היועצת של ביה"ס, הסבירי לה מה שתחליטי לגלות ותודיעי לה שאת צריכה איזשהו מקום שבו תוכלי להיפתח (אולי אצלה, אם היא מתאימה?

ב ה צ ל ח ה !

בס"ד

זה תהליך טבעי. בנייה עצמית של אדם מתחלקת לשניים: רמת ההקשבה, ורמת היצירה. עד סוף ילדותך רק הקשבת, וכעת את מסוגלת רק ליצור. מתי שהוא, אחרי שהיצירה העצמית שלך תירגע ותתמתן, את תצליחי גם להקשיב. אז, את תיראי, הקשרים שלך עם ההורים, ובכלל עם אנשים סביבך, יהיו יותר פשוטים. עזבי, זה יסתדר מאליו.

בנתיים, תנסי לא להתכסח יתר על המידה. לנסות לוותר, להשתדל לא לשנוא- ובעיקר להבין, זה בסדר, זה הגיוני וטבעי, וזה יעבור. אל תדאגי.

למדתי משו חשוב, צריך לשתף את ההורים ברמה מסוימת, אבל הם לא ניראה לי, אמורים באמת להיות החבר הכי טוב, לא צריך דיסטנס. אבל צריך כבוד, ואם ע''י שיתוף יותר מידי, או תחושה של לחץ לשתף אין כבוד, אז עדיף לכבד ולעשות השתדלות לדבר. אבל.. לקבל, זה הגיל, זה הזמן, זה קושי, שבעז''ה יעבור. אבל לא לשכוח את מצוות כיבוד הורים.

בקיצור, את לא חייבת לדבר איתם. צריך כבוד, צריך דיבור. אבל אל תחשבי שאמא חייבת להיות החברה הכי טובה, זה נחמד, וזה כייף. אבל כבוד- דבר ראשון!!

וואי בעז'ה שאני אזכה לעשות את זה!

וזאת דעתי האישית

זה לא כלכך קשור-

אתם מכירים את זה שהאבא שלך רב ושומדבר לא מעניין אותו חוצמה קידוש ה' ומצוות וזה

וכל דבר שתעשי זה יהיה בושה וחילול ה'.... והוא יצתת לך איזה פסוק שאסור לעשות מה שעשית

גם אם זה סתם ללכת לטיול....

דבר ראשון, אני חושבת שממש את צריכה לשאוף לא לשים עליהם. למי אכפת שהם אומרים לך ככה?. יוצא מצב ואיזה בת אחת זורקת את המשפט, תזרקי לה חיוך סתום ותוציאי לה לשון... באמת! זה פשוט לא משנה!! תכניסי לעצמך לראש לאט לאט, שאת מי שאת רוצה להיות, ואת את!! בלי קשר להורים, בלי קשר לסובבים אותך! את את!!!

ואל תנסי להיות ההפך ממה שמצפים כדי 'להוכיח' להם! כי זה דופק אך ורק אותך. את מאמינה בדרכך? (יענטו, דווקא בא לך לקצר חצאית, או לא יודעת מה- כי אני לא מכירה אותך, או מה שאת עושה) לכי אחרי הדרך הזאתי, בתנאי שאת שלימה איתה, ובתנאי שאת לא עושה את זה כדי להוכיח לאחרים, כי הבנאדם היחיד (!!!) שיידפק מיזה, זאת את!

ואם נורא קשה לך להתעלם ממה שאומרים, בואני ננסה דווקא לכוון את זה לדבר טוב!. אומנם זה ממש מעצבן, אבל תחשבי על זה ככה... אנשים נותנים לך את הטוב מלכתחילה, יענטו שאת צדיקה בלי שתעשי כלום, שאת צדיקה בגלל שאבא שלך רב, (נשמע הזוי, אבל תנסי לחשוב). אנשים מכלילים אותך, אבל לטובה! אולי זה לא בא ממקום טוב, וזה הכללה, והם מצפים ממך משו שאת לא. אבל זה לטובה! הם חושבים שאת צדיקה... תנסי לחשוב על זה... תראי אם את מסכימה, אם לא, זה הגיוני... חח. ובאמת, כל דבר בחיים צריך לשאוף ולמצוא בזה את הטוב, אז גם במצב הזה, תנסי לראות את הטוב... את הלטובה...

ב'הצלחה

ראשית כל- ייתכן ואחזור על דברים שאחרים אמרו, בגלל שאין לי כוח לקרוא את כל התגובות. קראתי ברפרוף שכזה.. נא להיתחשב..

ברמת העיקרון- לפעמים דיבורים לא תמיד עוזרים.. זה יכול לשמש כפיתרון טוב מאוד, אך לפעמים זה גם לא כ"כ יעיל.. לפעמים בנאדם מרוב כעס פנימי ובלבול כלשהוא, לא שולט בעצמו, ואז ניהיה אי הבנה הרבה יותר גדולה..
וכמו שאת ציינת, את מנסה לומר- אבל את רק ניגשת וכבר מתמלאת כעס ושנאה.. אז.. למה?...

אולי לפעמים כדאי יותר ללכת על משהו אחר חוץ מדיבורים- משהו כמו,
לשנות גישה..
אני מכירה בהרבה מיקרים על עצמי, שאני מנסה להסביר במילים, מספר פעמים ולא הולך, עד ש.. אני משנה גישה.
ברגע שאני משנה גישה, הצורת תיקשורת שלי עם אחרים היא שונה, הבנאדם שאליו אני מנסה לפנות בצורה אחרת, רואה את זה אחרת.. ואז כאן בד"כ נופל האסימון..

המלצה שלי, תיהי זהירה ממש, תשתדלי לא להראות להם יותר מידי, כי מבחינתם, [כמו כל הורים של ילד מתבגר..] זו תקופה, וזה יעבור.. אבל לפעמים זה לא ממש תקופה, וזה לא ממש עוזר, ואז מגיע אי הבנה ובלה בלה בלה...
כן, זה נשמע מעצבן, ולא כיף.. וקשה. אבל עובדים על זה... אולי זה הניסיון שלך, מאבא שבשמיים..

אז, שיהיה המון בהצלחה,
מקווה שהובנתי..
ו.. אם צריך פירוט וכל זה, מסר"ש, בכיף.

בס"ד

"פשוט אני" את לא יודעת איזה ייסורין עברו עלי... בהתחלה ההודעה פתאום ברחה לי (נכון שלחצתי "אינטר" אבל זה לא סיבה לברוח ככה!!), אפשר למצוא אותה קצת מעלי...כן זאת עם החיוך הממזרי שכתוב עליה "תגובה".

אח"כ ישבתי וכתבתי תגובה מושקעת, ואמרתי לעצמי אולי לפני שאני כותב כדאי להסתכל רגע ברקע שלך ולראות בכלל עם מי אני מדבר, ובאמת שכך עשיתי, ולחצתי על השם שלך, אך אוי יואי יואי!!! ברגע שלחצתי שוב ההודעה ברחה לי והפעם אפילו לא השאירה סימן, ואני נותרתי בודד ועזוב, וכל מה שנשאר לי זה להזדהות עם ההודעות שלך שנפתחו לפני ואת מספרת בהם על חבר שלך שעזב אותך..., כמה עצוב...

ובכן אלה עיקרי הדברים שכתבתי:

דבר ראשון תודה שהגבת, סוף סוף אני לא יוצא דפוק.

התכוונתי שטבע הבן לריב עם הוריו, לכן זה שאת שונאת אותם מעיד על קשר שבטבע, והיינו שהם ההורים הבילוגיים שלך(את מוזמנת שלא להקשות על הדרשן) אז מזזזזזזל טוב!! לרגל גילוי הורייך האמיתיים!!

מן הראוי היה , שעכשיו אחרי שהגבת, אני אכתוב לך שלל טיפים לחיים טובים עם ההורים, ובאת שאני מסוגל לכתוב עכשיו מגילות שלמות, אלא שגם אני לא ביחסיים הכי טובים עם אמא שלי, ואיך אטיף לך בעוד שאני לא מושלם...

תראי הנסיון הזה של כיבוד הורים תפס אותי בזמן לא מתאים, ואני מבין שעכשיו קשה לי לקיימו, אך אל חשש אני עוד הפתיע את המצווה הזאת!! ובטח ובטח את! שלהזכירך בגיל הזה את דומה לשק מלא הורמונים שניערו אותו היטב(סליחה על התיאור המצמרר אך זאת האמת) ו"מה יעשה השק ולא ייחטא"??? הא גברת צעירה! יש לך תשובה???

בקיצור השאיר אותך עם מה שמנחם אותי בנתיים וזה מה שכתבתי לעיל, שאני מחכה לשעת כושר ואז אני אתפוס את המצווה חזק, אבל עכשיו בנתיים זה קשה לי, אני משתדל לא לעשות רע אבל אני לא עושה טוב, אבל ברור לי שזה עניין של זמן ואז אני אכנס במצווה הזאת.

ויותר בקיצור רציתי להגיד לך שאת פשוט צדיקה! אני בטוח שאת מלאה בטוב ואני יודע שזה רק עניין של זמן עד שהעולם, ובעיקר הורייך, יכירו בזה.

בהצלחה. 

וזה מרגש!! אז- תודה...
אני ממש משתדלת שלא תצא טמבל, ואני מגיבה- אז תתרגש!
אין לי זמן אז אני ישתדל להגיד כל מה שרציתי.
וד"א הקב"ה לא הוציא אותי בזול לגמרי, וגם ההודעה שלי נמחקה, כן, זאתי השניה שאני כותבת.
אז באמת זה דבר שממש מעודד אוי שאני נורמלית, אני מקבת הרבה תגובות שזה טבעי והגיוני ואני לא משהו מוזר ומשוגע... וזה באמת מרגיע
תודה, באמתץ ארוע מרגש, סוף סוף גיליתי ת הורי האמתיים, אז אני עושה מסיבת הודיה, אתה מוזמן.... סתם זה לא היה ברצינות, סתם דמיונות שהיו לי.
אוקי, מצטערת על הנכות אבל לא ירדתי לסוף דעתך עם הדוגמא של ההורמונים, אני מסכימה לקבל הסבר....
וכע, אני ממש משתדלת, מתאמצת, והכול(הרוב) בזכותכם, אז תודה לך ולכולם!!!
ואפילו נודה בזה שהעלית חיוך על שפתי, אז תודה
ומקווה שנמשיך ונתקדם הלאה...

בס"ד

גם אני לא מתכוון להשאיר אותך טמ... , אלא שנכנסתי לכאן לרגע ואני ממהר ככה שאשתדל לאגיב פעם אחרת. עד אז אני יכול רק לאחל לך שתזכי בחודש הזה לצאת מכל המיצרים - פסח זה אור גדול!!! פשוט להענג על ה'. בפסח אנחנו מגלים שהרע- שהוא ה"חמץ" , הוא אינו אנחנו! וחלקנו הוא רק המצה, מהותנו האמיתית היא רק טוב!! טוב אני חייב ללכת.. חודש טוב!!!

בס"ד

עד שהתיישבתי לכתוב עבר כל כך הרבה זמן... ואת כבר בטח הפסקת לריב עם ההורים שלך והתחתנת ואת גרה רחוק מהם וכו'...סתם!! פשוט נראה לי מוזר לכתוב אחרי כל כך הרבה זמן לכן רק אענה לך על מה ששאת לגבי ההורמונים. ובכן התכוונתי שבגיל 15 ההורמונים משתוללים ומופעל על האדם הרבה כוחות שמניעים אותו לכל מיני כיוונים, בתחום של בינו לבינה ובתחום של מימוש עצמי ובתחום של להיות עצמאי ועוד ועוד שלא לדבר על לחץ חברתי וכל הפיתויים שעומדים סביבו.. בקיצור ה' ירחם! אבל הדבר הטוב שיוצא מכל העסק הזה הוא שבאותה התקופה האדם בונה את עצמו ומתחשל לכן כל מה שנותר לי זה להתפלל עלייך, "פשוט אני" בת פלונית, שתזכי להתקדם מעלה מעלה בדרך הנכונה...רק סבלנות ואני בטוח שכל העולם יזכה בצדיקה גדולה!!!

בהצלחה.

בס"ד

"כיפה אדומה", את יודעת מה קרה בסוף עם הזאב...

ובכן הוא החליט ללכת לבית המשפט ולתבוע את "כיפה אדומה"!!

מסתבר שהוא בכלל צמחוני!! ובאותו יום הוא יצא ליער לקטוף פירות יער ותותים ואז פתאום הוא שמע צעקות מכיוון בית אחד, אז הוא רץ לשם לראות מה קרה ,כשהוא הגיע הוא ראה את הסבתא שוכבת על הרצפה וצועקת מכאבים היא סיפרה לו שהיא שטפה את הבית והחליקה.. אז הוא הרגיעה אותה ועזר לה לקום והשכיב אותה על המיטה, ואז פתאום מישהו דפק בדלת אז הוא הלך לפתוח והוא ראה בחריץ שבדלת שזאת הנכדה של הסבתא והוא פחד שהיא תכנס ואז היא תאשים אותו שהוא פגע בסבתא אז הוא מהר חיפש בגדים של הסבתא ולבש אותם ונשכב במיטה בחדר אחר. ואז כיפה אדומה נכנסה והתחילה לשאול אותו שאלות מוזרות כמו "למה יש לך שיניים כאלה גדולות???" מה היא חושבת לעצמה!! הוא אמר בבית המשפט!!, אז אמרתי לה בשביל לטרוף אותך!! היא פשוט עיצבנה אותי!! אני בסך הכל באתי לעזור לסבתא שלה! אבל היא נבהלה ורצה מהבית וקראה לשומר היער והוא התחיל לרדוף אחרי והסוף ידוע...

כיום הזאב עובר פיזיוטרפיה ומנהל מאבק משפטי כנגד "כיפה אדומה"..

אז למה אני מספר לך את זה?.. פשוט כדאי שתחליפי את השם עד שהתברר עם כיפה אדומה כזאת תמימה..

(וואו נראה שעוד לא יצאתי מפורים, אני חייב להפסיק קצת עם ההודעות!)     

תקח אותם לשיחה רצינית, ותסביר להם שאתה ילד גדול ומגיעה לך עצמאות. שיתנו לך להחליט החלטות בשביל עצמך.

הם לא יתנו, וזה גם תפקידם - עצמאות מלאה. בדברים רבים הם עדיין ישמרו את צעדיך - אבל תנסה להבין שלפעמים אנחנו, בתור ילדים, לא מבינים מספיק למה המעשים שלנו עלולים לגרום, ולאיזה סכנות אנחנו חושפים את עצמנו.

נשתדל להבין אותם, ולהבין כמה עצוב להם שהילד שלהם כועס עליהם כל כך - אבל אין להם ברירה.