עוד שבוע חוזרים ללמוד או יש שבוע חופשי!!

החלטתי שאני לא במצב שמצדיק.

יש שתי גישות עקריות,

אנשים שעל כל בעיה שולחים לקחת רטלין, שהם נוראים מרעילים ילדים במקום להתמודד.

ואנשים שטוענים שאין דבר כזה הפרעות קשב ושרטלין זה רעל שפסיכולוגים משתמשים בו, חשוב לציין שהתומכים העיקריים בזה הם סינטולוגים ככה שקשה להתייחס עליהם ברצינות.

אני חושב שהדרך באמצע, יש ילדים שבאמת צריכים את זה אבל לשקול טוב טוב לפני שלוקחים.

זה עוזר!! מאוד אפילו!!!

זה טוב, זה מצויין!! באמת באמת..

יש לי הפרעת קשב וריכוז, וזה עוזר לי מאוד!!!

אני לוקחת רצוף מאז כיתה ג'...

תהילה- העם איתך!!!!!

ומי למי שאומר שיש עם זה בעיות, צודק בהחלט! הבעיות הם של המורים וגם של ההורים שמכל הפרעה בשיעור עושים ליקוי קשב וריכוז והולכים לנורוליג, הבעיה היא גם בנורולוגים, אבל העיקר במורים שמפנים.

אני אחת מיתוך 7 ילדים שכולם (חוץ מהקטנה, שעדיין לא לוקחת...) לוקחים/לקחו ריטלין, וזה משנה! זה עוזר!!

נכון, יש מה שמפריע, לי למשל מפריע הקטע שזה פשוט מוציא את התאבון... זה לא נורא, אני פשוט לא רעבה (זה אפילו טוב שאני לא אוכל... ;) ) אבל כשאני מגיעה לארוחת צהריים, אני כבר כל-כך רעבה... והכי מצחיק זה לםתוח את הטיק כדי להוציא את האוכל ולגלות של את הסנדוויץ' ואאלי גם את של אתמול...

זה לא קשור לכח רצון!!
זה כמו שאתה צריך משקפיים אז מה? אם יהיה לך כח רצון אתה תוכל לראות גם בלי משקפיים?!

בולשיט!

זה בעיה מולדת.

אם צריך לוקחים, אם לא אז לא.. מה השאלה בכלל

תקראי את הספר 'האם יש סיפור לאהבה'

אגב, אני מכיר (לפחות הכרתי) ת'מחבר וכל מה שכתוב שמה נכון!

זה כן קשור לכוח רצון..

שמעתי על מישהו שהיה צריך משקפים ובמשך שנתיים הוא עשה איזשהו תרגיל  לעניים כל יום 5 דקות והוא כבר לא היה צריך משקפיים הוא שהמספר שלו ירד משמעותית!וזה בגלל הכוח רצון שלו, הוא התמודד עם זה!

 זה איזשהו פגם, ויש דרכים לטפל בו, או בדרכים הקלות שהם לא הכי הכי, או בדרכים שיוןתר קשות אבל עוזרות בצורה טיבעית!הפרעות קשב וריכוז תלויות הרבה בילד! 

את חושבת שכל השנים עד עכשיו שפוט חיקיתי לכיתה ז'-ח' שאני אתחיל לקחת?  (לא כי אסור לפני, פשוט אחשלי לקח מכיתה א' ואז בכיתה ח', כשזה כבר יותר חשוב, הוא לא הסכים לקחת) 

וזה פשוט עוזר, מה הבעיה? זה לא ניכנס להגדרה של סמים, כי זה במינון נמוך מאוד יחסית מה שלוקחים כדי שזה ישפיע רע.

הפרעת קשב וריכוז -לא- תלויה בילד!!!
מי כמוני יודעת את זה..

ילדה בכיתה ג' שלא מצליחה לשבת בשקט רגע אחד -אז צריך שזה ימשיך?

לא עדיף פשוט רטלין?

את מדברת פשוט שטויות!! מאיפה לך לדעת גם בזה?

זה יהי פי עשר יותר קשה אבל אפשר להתמודד עם זה בלי ריטלין!(לדוג':להדביק את הילד לכיסא!!חחח )

נראה לי שזה מה שהיא התכוונה... 

אני בעיקרון צריך ואני לא לוקח ומתמודד יפה מאוד.

הרבה פעמים זה ענין של כוח רצון, לא תמיד אבל בהרבה מקרים.

אם אתה צריך- אז למה? למה לא לעזור לעצמך?

למה להקשות את החיים שלך? הקב"ה לא היה נותן את הרעיון לרטלין סתם!!
כנראה שהוא רצה שישתמשו בזה!!

ב"ה הלימודים שלי בסדר, זה דורש מאמץ אבל זה עדיף על לקחת רטלין.

אם לא חייבים לא לוקחים.

אני ראיתי הרבה ילדים שלא לקחו ריטלין והיו צריכים לקחת-לצערי, הרבה מהם לא מצליחים להתגבר לבד ונפלטים מבית הספר ומסתובבים עם הרגשה שהם "דפוקים".  זה מצוין אם אפשר להתגבר לבד, אך זה גם מצוין להכיר בכך שזה יכול לעזר ולקחת ריטלין. 

מה זה???

תהילה- הרועה צודק, בגיל שלו זה נכון.

ולשרון (ועוד כמה)- נכון, אפשר להיתמודד בלי, אבל אם יש מיסגרת שמישו' אחר קובע לי (לדוג'- בצפר) אני לא יכולה להיתמודד!

הטבעיים אומנם יותר יקרים אבל הם עוזרים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מאוד מומלץ!!!!!!!

מורה יודעת הרבה דברים, גם מאם הם לא נוגעים ישירות לכיתתה...

ומה רע בילד חינוך מיוחד?!

חברה שלי לוקחת ריטלין והיא קצת היפרית אבל כולם החדירו לה את זה למוח שהיא תפוקה והיא לא יכולה לילמוד בלי ריטלין.

אבל אם רוצה היא יושבת כמו ילדה טובה בשיעורים משתתפת ומקבלת מעל שמונים ומעלה בלי להתאמץ..

אז זה ממש תלוי בך , תחליטי שאת צ'כה את הסם הזה... ואת ילדה נורמלית!..

בהצלחה!

עכשיו ממש פחות...אני פשוט אנסה, יראה אם זה טוב לי או עושה אותי בוהה במורה..

קיצר...נראה!!
תודה על כל התגובות-עזר לי במידה מסויימת להתגבר...

קשה לכתוב דבר תורה שכולם יבינו ושיהיה ברמה של כולם..

את בטוחה שלא על חירות? 

הרב אורי שרקי

הגדה של פסח - כנגד ארבעה בנים דיברה תורה

ניסן תשס"ט

"כנגד ארבעה בנים דברה תורה". דרכם של חז"ל, שהם מזכירים את המספר הכולל רק כאשר הדבר בא למעט פרט נוסף. וא"כ ישנו בן חמישי, שבניגוד לארבעת חבריו, שכלל לא הגיע אל הסדר. ההגדה מונה את ארבעת הבנים. "אחד... ואחד... אחד... ואחד..." ביטוי זה בלשונם של חז"ל הוא ביטוי של השוואה. כי כולם באים אל הסדר. אך גם מן הבן החמישי אין להתייאש. מי יביא אותו בסופו של דבר? - אליהו הנביא, שתפקידו הוא להשיב לב בנים על אבותם. פתיחת הדלת היא לא רק לאליהו הנביא אלא בעיקר לבן שהוא מביא אתו, הבן החמישי. ואם ארבע הכוסות נועדו לארבעת הבנים האחרים - בשבילו נועדה הכוס החמישית, כוסו אל אליהו, שהיא כנגד "והבאתי אתכם אל הארץ".

הבן הראשון הוא "דתי". בשבילו ליל הסדר הוא אוסף של הלכות, והוא אינו מתייחס אל התוכן המרכזי, שהוא יציאת מצרים. גם התשובה אליו היא בהתאם, תשובה הלכתית, אבל הוא "מפספס" את כל תכנו הלאומי של החג. השאלה העניינית ביותר היא של הבן התם: "מה זאת?". הוא פתוח לקבל תשובה של תוכן, ואכן הוא מקבל אותה: "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים, מבית עבדים".

ושאינו יודע לשאול, צריך לפתוח לו את הראש, לגרום לו לשאול. איך עושים את זה? אומרים לו "לאמור", דהיינו: שיאמר למישהו אחר. "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור". למי הוא צריך "לאמור"? - לבן הרשע. ומה יאמר לו? - את התשובה השמורה לו: "בעבור זה עשה ה' לי...". המפגש עם הרשע ינער את הבן ויוציא אותו מאדישותו.

הרשע חושב את עצמו לאידיאליסט. הוא אומר: מדוע העבודה הזאת היא "לכם", למילוי הכרס הגופנית או הנפשית שלכם, ולא "לו", לריבונו של עולם? והתשובה היא: אם אתה חושב שהאידיאלים שלך נקיים מנהנתנות אישית - אתה טועה ומוציא את עצמך מן הכלל האנושי. אומרים לרשע היא שאילו היה שם הוא לא היה נגאל. אך מה אפשר לעשות, שהוא לא "שם" אלא "כאן", והוא כבר נגאל, בעל כרחו. גם הרשע, סופו להיתקן. (רק צריך להקהות ולעדן את העוקץ הנושך של שיניו).

עכשיו מובן מה שנאמר לפני כן: "ברוך המקום" - ברכתו של הבן החכם, שחכמתו נותנת מקום להשראת השכינה בעולם. "ברוך הוא" - ברכת הבן הרשע שאין לו שום זכות מלבד היותו "הוא" - חלק מסגולת ישראל. "ברוך שנתן תורה לעמו ישראל" - זה הבן התם שמוכן ללמוד תורה. "ברוך הוא" - זה שאינו יודע לשאול, שאף הוא אין לו מעלה מלבד עצם קיומו. והיכן הבן החמישי? - הוא בא אחר כך: "ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא"!

לפעמים כשממש משעמם לי, אני קורא היסטוריה שלי מהחטיבה ומהחמישית, אחד הדברים השופכים...

זה יותר העובדה שאני עסוקה בדברים אחרים ולא כותבת. וכלכך חבל לי, כאילו הכתיבה נורא חשובה, ושום דבר לא מסוכם, וכאילו אני מסתכלת על כל הדברים שאני עוברת ואני רואה שאני לא מסכמת אותם ולא כותבת. פשוט עוברת אותם, ואין לי מטרה להישאר בעבר, אבל אני רוצה לזכור את זה, ולסכם את זה. אוף!

אני באמת צריכה מוזה לשבת ולכתוב, ובאמת שאין לי כוח כל כך..

ואין לי זמן כלכך להקדיש, מחר זה יום הבישולים הרשמי.

אולי אשלח אסמסים לאנשים שלא דיברתי איתם שנים.

אבל אשריך!!

בס"ד

כשבן מתקשר לחבר שלא דיבר איתו שנים זה משו כזה:
"אהלן אחי, מה המצב? בלה-בלה-בלה."

כשבת מתקשרת לחברה שלא דיברה איתה שנים זה משו כזה:
"שולה? זאת את? זוכרת אותי? ובלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-
בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-
בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-
בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-
בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-
בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-
בלה-בלה-בלה וגו'..."

אני ואחי ישבנו באוטובוס, וכל אחד היה צריך להתקשר לחבר/ה כדי שישמרו לו אוכל מארוחת ערב.

אמרתי לאחי - "עכשיו תראה את ההבדל בין בנים לבנות".

אחי מתקשר, אפילו בלי ברכת שלום - "*** תשמור לי אוכל, טוב?" וניתק.

אני התקשרתי - "***, מה נשמע? איך היה היום? איפה אני? אה. באוטובוס. יצאתי בצהריים. איפה אתן עכשיו? מתי אתן אוכלות? מה? מה זה? ..." במשך 10 דק' בערך.

ואני בכלל לא אוהבת לדבר בטלפון.

וואי ממש יפה אבל הבעיה שלי... אני פשוט מתפדחת!!!!!

להתקשר לאנשים ולהתחיל לדבר איתם.... מה לעשות.... למרות שאני יודעת שהם ישמחו....

מה ניראה לך לי לא היה פדיחה?

את פשוט אומרת רציתי להגיד לך חג שמח!!! זהו. לא יותר... הכי הרוך שהיה לי זה 3.5 דקות..זה לא מסובך..

ואור..אתה בערך השלישי שמבקש שאני ימסור לכול הזולה.... עם בכלל לא פע!!!! קיצור אתה יכול גם להיתקשר..=)

יאללה חג שמח..=)

בשיא הרצינות! רואים עלייך שזה ממש מפריע לך ואת רוצה שינוי.

בקשר להורים- יש מצב שתוכלי לדבר איתם? אני זוכרת שבפעמים שממש כעסתי על הורים שלי, ישבתי ודברתי איתם. אולי לא יהיה לך כ"כ נעים, אבל לאחר ששפכת את ליבך, את כנראה תרגישי יותר טוב... תנסי לדבר אליהם בנחת ולא בכעס כי אז יקשיבו לך יותר. אני בטוחה שהם יקשיבו לך אם תדברי באמת! תחשבי לפני זה מה את רוצה להגיד, תנסי להעלות פשרות איתם כדי לראות שמשהו משתנה. זה אולי יהיה לך קשה אבל זה באמת שווה את זה!

בקשר לאחים- אני מבינה אותך לגמרי. בזמן האחרון יש לי בעיה עם אחותי שאין לי מושג מה עובר עליה! אבל אני יודעת שזה לגיטימי למרות שזה מעצבן. אם הם אחים גדולים שיוכלו להקשיב לך- תנסי גם לדבר איתם (חפרתי לך בקטע הזה ניראלי...). הם לא כמו אחים קטנים שאי אפשר להעביר מלה אחת באוזן והיא יוצאת מהאוזן השניה. תגידי להם: "אחים נחמדים שלי, היה ממש מצחיק אבל עד כאן." כמובן לא ככה אבל תסבירי להם כי מי יודע? אולי הם באמת לקחו את זה בצחוקים! אחים הגדולים שלי היו מתעללים בי כי זה היה להם משחק... אבל גם זה עובר...

שתביני משהו- את לא יוצאת דופן וגם לא דפוקה.

אם זה לא עוזר, תלכי לייעוץ פסיכולוגי אם זה באמת מעיק. שלא תחשבי שרק אנשים פסיכיים הולכים אליהם. גם אנשים נורמאליים יכולים להתעזר בהם...

מקווה שעזרתי...

וב"הצלחה רבה!

בס"ד

קרעת אותי מצחוק בסוף של ההודעה!!!

כולנו פה יוצאים דפוקים... כותבים וכותבים- ובעצם מדברים עם מסך חסר חיים...

בכל מקרה אני יכול רק להשתתף בתיסכול שלך, כיבוד הורים זה דבר קשה מאוד ובכלל יחסים בתוך המשפחה הם דבר מאוד מורכב, לכן אני יכול לבשר לך, "לצערך" הרב, שאת לא מאומצת! אם היית מאומצת כנראה לא היית שונאת את ההורים שלך ככה!

אני יכול קצת לנחם אותך שבהמשך של החיים מגיעים לכל מיני מצבים שפתאום כל ההסתכלות על ההורים משתנה וזוכים להצליח לדון אותם לכף זכות לגמרי, עד אז נכון היה מצידי לכתוב לך איך לנסות ולהתמודד אם הבעיה, אבל קודם נראה אם את בכלל מגיבה למה שכותבים לך או שכמו בשאר הפעמים אני רק יוצא דפוק!

בהצלחה!!

הזדהיתי איתך בכל מילה, וקצת כאב שאני לא לבד פה ויש עוד סובלים

הדרך היחידה היא ללמוד להשלים עם המציאות, כואבת ככל שתהיה

איןלאן לברוח

א. הכנסתי את הבעיה של האחים, אבל היא שולית, סתם הם מעיקים על הנשמה, אבל עם זה נחיה!
ולאין כמוני-
ב. מה אני יגיד להורים שלי? שאני לא אוהבת אותם? שלא טוב לי איתם? אולי עם אני ידבר איתם יהיה לי יותר טוב כי נתפשר על כל מיני דברים, אבל זה בטוח לא יפתור את הבעיה...
ג.ופסיכולוג זה רעיון, אבל מי ישלח אותי לשם?!

לש2-
א.לא הבנתי איך הגעת למסקנה שאני לא מאומצת, לא שאני חושבת שאני כן, אבל למה הגעת למסקנה כזאת?
ב.ולבתיים התשובה שלך עשתה נראה לי עשתה לי הכי טוב, חמרות שכבר חשבתי על זה,ף שאולי זה יעבור, אולי כשאני יגדל טיפה אני יראה אותם אחרת, כמו שמאז שהתחלתי להדריך אני מעריכה את המדריכות שהיו לי בטרוף!!!!
ג. ואני מקווה שעכשיו אתה מרגיש קצת פחות דפוק....

ללאני-
א. נכון, זה כואב לראות שיש עוד שסובלים, אבל יש בזה משהו גם מנחם, זה עדין לא מצב הגיוני, אבל לפחות הוא מציאותי, לפחות יש עוד כאלו בעולם, לחות אני לא יצורה יחידה...
ב. אני לא רוצה להשלים, זה לאנראה לי יכול להמשיך ככה, כי עם לא פותרים את זה אז עם הגיל המריבות גדלות וככה גם הפער בינילבי ההורים, ואז זה יכול להגיע למצבים נוראיים!!!
 

התכוונתי שתגידי להם את הבעיות שלך על מקרים ספציפיים... תסבירי להם כמה דברים מסויימים מעיקים עלייך. למה את חושבת שפשרות לא יעזרו? זה התחלה די טובה כדי להסתדר טוב יותר איתם וזה יכול דוקא לשפר את הקשר שלכם אם תבינו זה את זה...

ובקשר לייעוץ פסיכולוגי, אם את רואה שזה לא מסתדר הדיבורים איתם, תבקשי שיפנו אותך לפסיכולוג. תסבירי להם שזה יכול לעזור לך מאוד...

תנסי! זה יכול לעזור....

בהצלחה רבה!!!

לא קראתי את כל התגובות, ולכן תסלחו לי אם אני חוזרת על משהו.

דבר ראשון אני ממש ממש ממש ממש ממש וכו' וכו', מזדהה איתך. הקשר שלי עם ההורים שלי גם דיי גרוע, ואני מרגישה כלפיהם המון כעס, והיו פעמים לצערי שגם מעט שנאה.

דבר שני, באמת כל הכבוד שזה מפריע לך, אם היית מתחצפת בלי שזה מטריד אותך, אז לא היה ממה לעבוד. אבל זה מציק לך! תראי הורים אחרי כל הטוב שהם עושים, הם בני אדם והם טועים- ולא צריך להסכים איתם. ולכן כדאי רק שתנסו לחיות בשלום, יכול להיות שבאמת לא תוכלי להסתדר איתם, וזה הגיוני. אין מה לעשות זה טבע האדם.

אני ממש ממליצה לכם- גם את וגם ההורים, ללכת לפסיכולוגית רק את, זה יעזור לך כדי שתוכלי לפתור בעצמך, אבל אני חושבת שזה יוכל לעזור הרבה יותר אם תלכו כולם. בטיפול כזה, יש אומץ להגיד הכל מכל כל, בלי פדיחות בלי חסימות, באמת תוכלי להבהיר את עצמך להורים. לגבי מי ישלח אותך לשם, אולי אפילו תנסי יועצת בית ספר, תלכי תדבר איתה תבררי מה היא יכולה לעשות בשבילך כדי למצוא פסיכולוגית, או אפילו שתדברו עם היועצת בעצמה.

אם את חושבת שיוכל להועיל לדבר איתם לבד, תנסי. תרגישי בנוח להטיח בהם. זה יכאב, אבל בסופו של דבר התוצאה יכולה להיות שווה הרבה יותר מהכאב ותיסכול הזמני שייוצר אחרי שיחה כזאת, אם בכלל

ברור ברור שאת אוהבת אותם, אבל זה מכוסה בכל כך הרבה שכבות של כעס ותיסכול וחוסר הסכמה, שנורא קשה לך לראות את זה. וזה גם ניראה שמציק לך העובדה שאת 'שונאת' אותם. אז תנסי, אולי ללמוד על אהבת השם, ואהבת ההורים. אני יודעת שיש מאמר בספר כיסופים לגבי אהבת הקב''ה, תנסי אולי לקרוא. (אנשים אחרים, רעיונות לספרים על אהבת השם וההורים?)

בכל מקרה, מוזמנת תמיד תמיד לשיחה אישית, אני אשמח לייעץ. בעז''ה תוכלו להתקדם מיזה. להגיע להבנה הדדית, והסתדרות מינילית. וזה אכן מאוד קשה, אבל בעז''ה תצליחו!

ב''הצלחה

אני מזדהה איתך בקטע של ההורים
אני את אבא שלי בקושי רואה בגלל שהוא ראש ישיבה (זה כבר סיפור ששלם אני אכתוב אותו זה אחד הדברים שמפריעים לי בחיים עזבי)
אני לא מסוגלת לדבר עם אמא שלי על כלום מטוב ועד רע
ואפילו קשה לי להיות בבית לבד עם אמא שלי
וזה שיא הקשה אבל צריך להתגבר

בקשר לאחים בבית נמצאים רק האחים הקטנים שלי
ואחותי שהייתי פעם מדברת איתה פוול נמצאת באולפנה(פנימיה)
אז שיא הקשה לי וגם אני כל היום בבית זה עוד דבר קשה בקצור יש דברים קשים בחיים


פשוט הזכרת לי אז פרקתי

אני ממש אשמח אם תפני אלי לשיחה אישית, יש לי כמה דברים להגיד לך. מלבד זאת אני אנסה לענות כאן.

תבדקי קצת אחורה, מתי הקשר שלכם נתערער? למה את חושבת שזה קרה, את יכולה להצביע על מצב, או מקרה מסויים? מה את מרגישה כלפיהם -כעס, שנאה, תיעוב, שהם לא מבינים אותך, שהם לא רוצים להבין אותך, למה? למה את מרגישה ככה?

אני ממש מבינה שאת חושבת שזה לא יעזור לדבר איתם, אבל אני בעד שתנסי. מה יקרה? אם מלכתחילה ההתנהגות הטבעית שלך לצערך הרב זה התנהגות מעט מגעילה, אז זה לא יהיה שונה כמו בד''כ. זה אומנם לא כייף לדבר עם ההורים על דברים כאלה, קשה להיפתח, את מרגישה שלא יבינו אותך, את מרגישה שישפטו אותך, שיכעסו עליך יותר, וכו' וכו'. אבל זה חשוב, לפי דעתי- זה חשוב!! תנסי!!

פסיכולוגית זה סתם עצה, הרבה פעמים זה עוזר. אבל לדעתי דבר ראשון- דברי!

אם את כרגע לא מרגישה מוכנה, את יכולה לכתוב על דף את הטענות שלך, את יכולה לפרוק אצל חברה ולסדר את הכל בראש. וכדי להעביר מריבות או רגשות רעים כלפיהם, תשירי, תכתבי, תציירי, תסרגי, תקראי, תדברי, תנסי לספור על עשר לפני שאת מדברת איתם, וכל העולה על רוחך- כדי לנסות להתנהג ביותר כבוד, כי באמת זה ניראה שאת חפצה בכך.

המון ב''הצלוחס! ותרגישי חופשי לפנות אלי!

אינני יודעת בת כמה את ובאיזה סוג בי"ס את, אבל, מה דעתך ללכת לאולפנה עם פנימיה, להיות רחוקה מהבית, כך שכאשר תחזרי תעריכי יותר את הבית, האוכל הביתי וכו' ואולי בעקבות המרחק, מצד אחד תהיה לך פחות תלות במשפחה ובמה שיגידו/יעשו, ומצד שני, הם יתייחסו יותר בכבוד אחרי שלא ראו אותך?

רוצה פסיכולוג ולא נעים לך לבקש? בקשי שיחה עם היועצת של ביה"ס, הסבירי לה מה שתחליטי לגלות ותודיעי לה שאת צריכה איזשהו מקום שבו תוכלי להיפתח (אולי אצלה, אם היא מתאימה?

ב ה צ ל ח ה !

בס"ד

זה תהליך טבעי. בנייה עצמית של אדם מתחלקת לשניים: רמת ההקשבה, ורמת היצירה. עד סוף ילדותך רק הקשבת, וכעת את מסוגלת רק ליצור. מתי שהוא, אחרי שהיצירה העצמית שלך תירגע ותתמתן, את תצליחי גם להקשיב. אז, את תיראי, הקשרים שלך עם ההורים, ובכלל עם אנשים סביבך, יהיו יותר פשוטים. עזבי, זה יסתדר מאליו.

בנתיים, תנסי לא להתכסח יתר על המידה. לנסות לוותר, להשתדל לא לשנוא- ובעיקר להבין, זה בסדר, זה הגיוני וטבעי, וזה יעבור. אל תדאגי.

למדתי משו חשוב, צריך לשתף את ההורים ברמה מסוימת, אבל הם לא ניראה לי, אמורים באמת להיות החבר הכי טוב, לא צריך דיסטנס. אבל צריך כבוד, ואם ע''י שיתוף יותר מידי, או תחושה של לחץ לשתף אין כבוד, אז עדיף לכבד ולעשות השתדלות לדבר. אבל.. לקבל, זה הגיל, זה הזמן, זה קושי, שבעז''ה יעבור. אבל לא לשכוח את מצוות כיבוד הורים.

בקיצור, את לא חייבת לדבר איתם. צריך כבוד, צריך דיבור. אבל אל תחשבי שאמא חייבת להיות החברה הכי טובה, זה נחמד, וזה כייף. אבל כבוד- דבר ראשון!!

וואי בעז'ה שאני אזכה לעשות את זה!

וזאת דעתי האישית

זה לא כלכך קשור-

אתם מכירים את זה שהאבא שלך רב ושומדבר לא מעניין אותו חוצמה קידוש ה' ומצוות וזה

וכל דבר שתעשי זה יהיה בושה וחילול ה'.... והוא יצתת לך איזה פסוק שאסור לעשות מה שעשית

גם אם זה סתם ללכת לטיול....

דבר ראשון, אני חושבת שממש את צריכה לשאוף לא לשים עליהם. למי אכפת שהם אומרים לך ככה?. יוצא מצב ואיזה בת אחת זורקת את המשפט, תזרקי לה חיוך סתום ותוציאי לה לשון... באמת! זה פשוט לא משנה!! תכניסי לעצמך לראש לאט לאט, שאת מי שאת רוצה להיות, ואת את!! בלי קשר להורים, בלי קשר לסובבים אותך! את את!!!

ואל תנסי להיות ההפך ממה שמצפים כדי 'להוכיח' להם! כי זה דופק אך ורק אותך. את מאמינה בדרכך? (יענטו, דווקא בא לך לקצר חצאית, או לא יודעת מה- כי אני לא מכירה אותך, או מה שאת עושה) לכי אחרי הדרך הזאתי, בתנאי שאת שלימה איתה, ובתנאי שאת לא עושה את זה כדי להוכיח לאחרים, כי הבנאדם היחיד (!!!) שיידפק מיזה, זאת את!

ואם נורא קשה לך להתעלם ממה שאומרים, בואני ננסה דווקא לכוון את זה לדבר טוב!. אומנם זה ממש מעצבן, אבל תחשבי על זה ככה... אנשים נותנים לך את הטוב מלכתחילה, יענטו שאת צדיקה בלי שתעשי כלום, שאת צדיקה בגלל שאבא שלך רב, (נשמע הזוי, אבל תנסי לחשוב). אנשים מכלילים אותך, אבל לטובה! אולי זה לא בא ממקום טוב, וזה הכללה, והם מצפים ממך משו שאת לא. אבל זה לטובה! הם חושבים שאת צדיקה... תנסי לחשוב על זה... תראי אם את מסכימה, אם לא, זה הגיוני... חח. ובאמת, כל דבר בחיים צריך לשאוף ולמצוא בזה את הטוב, אז גם במצב הזה, תנסי לראות את הטוב... את הלטובה...

ב'הצלחה

ראשית כל- ייתכן ואחזור על דברים שאחרים אמרו, בגלל שאין לי כוח לקרוא את כל התגובות. קראתי ברפרוף שכזה.. נא להיתחשב..

ברמת העיקרון- לפעמים דיבורים לא תמיד עוזרים.. זה יכול לשמש כפיתרון טוב מאוד, אך לפעמים זה גם לא כ"כ יעיל.. לפעמים בנאדם מרוב כעס פנימי ובלבול כלשהוא, לא שולט בעצמו, ואז ניהיה אי הבנה הרבה יותר גדולה..
וכמו שאת ציינת, את מנסה לומר- אבל את רק ניגשת וכבר מתמלאת כעס ושנאה.. אז.. למה?...

אולי לפעמים כדאי יותר ללכת על משהו אחר חוץ מדיבורים- משהו כמו,
לשנות גישה..
אני מכירה בהרבה מיקרים על עצמי, שאני מנסה להסביר במילים, מספר פעמים ולא הולך, עד ש.. אני משנה גישה.
ברגע שאני משנה גישה, הצורת תיקשורת שלי עם אחרים היא שונה, הבנאדם שאליו אני מנסה לפנות בצורה אחרת, רואה את זה אחרת.. ואז כאן בד"כ נופל האסימון..

המלצה שלי, תיהי זהירה ממש, תשתדלי לא להראות להם יותר מידי, כי מבחינתם, [כמו כל הורים של ילד מתבגר..] זו תקופה, וזה יעבור.. אבל לפעמים זה לא ממש תקופה, וזה לא ממש עוזר, ואז מגיע אי הבנה ובלה בלה בלה...
כן, זה נשמע מעצבן, ולא כיף.. וקשה. אבל עובדים על זה... אולי זה הניסיון שלך, מאבא שבשמיים..

אז, שיהיה המון בהצלחה,
מקווה שהובנתי..
ו.. אם צריך פירוט וכל זה, מסר"ש, בכיף.

בס"ד

"פשוט אני" את לא יודעת איזה ייסורין עברו עלי... בהתחלה ההודעה פתאום ברחה לי (נכון שלחצתי "אינטר" אבל זה לא סיבה לברוח ככה!!), אפשר למצוא אותה קצת מעלי...כן זאת עם החיוך הממזרי שכתוב עליה "תגובה".

אח"כ ישבתי וכתבתי תגובה מושקעת, ואמרתי לעצמי אולי לפני שאני כותב כדאי להסתכל רגע ברקע שלך ולראות בכלל עם מי אני מדבר, ובאמת שכך עשיתי, ולחצתי על השם שלך, אך אוי יואי יואי!!! ברגע שלחצתי שוב ההודעה ברחה לי והפעם אפילו לא השאירה סימן, ואני נותרתי בודד ועזוב, וכל מה שנשאר לי זה להזדהות עם ההודעות שלך שנפתחו לפני ואת מספרת בהם על חבר שלך שעזב אותך..., כמה עצוב...

ובכן אלה עיקרי הדברים שכתבתי:

דבר ראשון תודה שהגבת, סוף סוף אני לא יוצא דפוק.

התכוונתי שטבע הבן לריב עם הוריו, לכן זה שאת שונאת אותם מעיד על קשר שבטבע, והיינו שהם ההורים הבילוגיים שלך(את מוזמנת שלא להקשות על הדרשן) אז מזזזזזזל טוב!! לרגל גילוי הורייך האמיתיים!!

מן הראוי היה , שעכשיו אחרי שהגבת, אני אכתוב לך שלל טיפים לחיים טובים עם ההורים, ובאת שאני מסוגל לכתוב עכשיו מגילות שלמות, אלא שגם אני לא ביחסיים הכי טובים עם אמא שלי, ואיך אטיף לך בעוד שאני לא מושלם...

תראי הנסיון הזה של כיבוד הורים תפס אותי בזמן לא מתאים, ואני מבין שעכשיו קשה לי לקיימו, אך אל חשש אני עוד הפתיע את המצווה הזאת!! ובטח ובטח את! שלהזכירך בגיל הזה את דומה לשק מלא הורמונים שניערו אותו היטב(סליחה על התיאור המצמרר אך זאת האמת) ו"מה יעשה השק ולא ייחטא"??? הא גברת צעירה! יש לך תשובה???

בקיצור השאיר אותך עם מה שמנחם אותי בנתיים וזה מה שכתבתי לעיל, שאני מחכה לשעת כושר ואז אני אתפוס את המצווה חזק, אבל עכשיו בנתיים זה קשה לי, אני משתדל לא לעשות רע אבל אני לא עושה טוב, אבל ברור לי שזה עניין של זמן ואז אני אכנס במצווה הזאת.

ויותר בקיצור רציתי להגיד לך שאת פשוט צדיקה! אני בטוח שאת מלאה בטוב ואני יודע שזה רק עניין של זמן עד שהעולם, ובעיקר הורייך, יכירו בזה.

בהצלחה. 

וזה מרגש!! אז- תודה...
אני ממש משתדלת שלא תצא טמבל, ואני מגיבה- אז תתרגש!
אין לי זמן אז אני ישתדל להגיד כל מה שרציתי.
וד"א הקב"ה לא הוציא אותי בזול לגמרי, וגם ההודעה שלי נמחקה, כן, זאתי השניה שאני כותבת.
אז באמת זה דבר שממש מעודד אוי שאני נורמלית, אני מקבת הרבה תגובות שזה טבעי והגיוני ואני לא משהו מוזר ומשוגע... וזה באמת מרגיע
תודה, באמתץ ארוע מרגש, סוף סוף גיליתי ת הורי האמתיים, אז אני עושה מסיבת הודיה, אתה מוזמן.... סתם זה לא היה ברצינות, סתם דמיונות שהיו לי.
אוקי, מצטערת על הנכות אבל לא ירדתי לסוף דעתך עם הדוגמא של ההורמונים, אני מסכימה לקבל הסבר....
וכע, אני ממש משתדלת, מתאמצת, והכול(הרוב) בזכותכם, אז תודה לך ולכולם!!!
ואפילו נודה בזה שהעלית חיוך על שפתי, אז תודה
ומקווה שנמשיך ונתקדם הלאה...

בס"ד

גם אני לא מתכוון להשאיר אותך טמ... , אלא שנכנסתי לכאן לרגע ואני ממהר ככה שאשתדל לאגיב פעם אחרת. עד אז אני יכול רק לאחל לך שתזכי בחודש הזה לצאת מכל המיצרים - פסח זה אור גדול!!! פשוט להענג על ה'. בפסח אנחנו מגלים שהרע- שהוא ה"חמץ" , הוא אינו אנחנו! וחלקנו הוא רק המצה, מהותנו האמיתית היא רק טוב!! טוב אני חייב ללכת.. חודש טוב!!!

בס"ד

עד שהתיישבתי לכתוב עבר כל כך הרבה זמן... ואת כבר בטח הפסקת לריב עם ההורים שלך והתחתנת ואת גרה רחוק מהם וכו'...סתם!! פשוט נראה לי מוזר לכתוב אחרי כל כך הרבה זמן לכן רק אענה לך על מה ששאת לגבי ההורמונים. ובכן התכוונתי שבגיל 15 ההורמונים משתוללים ומופעל על האדם הרבה כוחות שמניעים אותו לכל מיני כיוונים, בתחום של בינו לבינה ובתחום של מימוש עצמי ובתחום של להיות עצמאי ועוד ועוד שלא לדבר על לחץ חברתי וכל הפיתויים שעומדים סביבו.. בקיצור ה' ירחם! אבל הדבר הטוב שיוצא מכל העסק הזה הוא שבאותה התקופה האדם בונה את עצמו ומתחשל לכן כל מה שנותר לי זה להתפלל עלייך, "פשוט אני" בת פלונית, שתזכי להתקדם מעלה מעלה בדרך הנכונה...רק סבלנות ואני בטוח שכל העולם יזכה בצדיקה גדולה!!!

בהצלחה.

בס"ד

"כיפה אדומה", את יודעת מה קרה בסוף עם הזאב...

ובכן הוא החליט ללכת לבית המשפט ולתבוע את "כיפה אדומה"!!

מסתבר שהוא בכלל צמחוני!! ובאותו יום הוא יצא ליער לקטוף פירות יער ותותים ואז פתאום הוא שמע צעקות מכיוון בית אחד, אז הוא רץ לשם לראות מה קרה ,כשהוא הגיע הוא ראה את הסבתא שוכבת על הרצפה וצועקת מכאבים היא סיפרה לו שהיא שטפה את הבית והחליקה.. אז הוא הרגיעה אותה ועזר לה לקום והשכיב אותה על המיטה, ואז פתאום מישהו דפק בדלת אז הוא הלך לפתוח והוא ראה בחריץ שבדלת שזאת הנכדה של הסבתא והוא פחד שהיא תכנס ואז היא תאשים אותו שהוא פגע בסבתא אז הוא מהר חיפש בגדים של הסבתא ולבש אותם ונשכב במיטה בחדר אחר. ואז כיפה אדומה נכנסה והתחילה לשאול אותו שאלות מוזרות כמו "למה יש לך שיניים כאלה גדולות???" מה היא חושבת לעצמה!! הוא אמר בבית המשפט!!, אז אמרתי לה בשביל לטרוף אותך!! היא פשוט עיצבנה אותי!! אני בסך הכל באתי לעזור לסבתא שלה! אבל היא נבהלה ורצה מהבית וקראה לשומר היער והוא התחיל לרדוף אחרי והסוף ידוע...

כיום הזאב עובר פיזיוטרפיה ומנהל מאבק משפטי כנגד "כיפה אדומה"..

אז למה אני מספר לך את זה?.. פשוט כדאי שתחליפי את השם עד שהתברר עם כיפה אדומה כזאת תמימה..

(וואו נראה שעוד לא יצאתי מפורים, אני חייב להפסיק קצת עם ההודעות!)     

תקח אותם לשיחה רצינית, ותסביר להם שאתה ילד גדול ומגיעה לך עצמאות. שיתנו לך להחליט החלטות בשביל עצמך.

הם לא יתנו, וזה גם תפקידם - עצמאות מלאה. בדברים רבים הם עדיין ישמרו את צעדיך - אבל תנסה להבין שלפעמים אנחנו, בתור ילדים, לא מבינים מספיק למה המעשים שלנו עלולים לגרום, ולאיזה סכנות אנחנו חושפים את עצמנו.

נשתדל להבין אותם, ולהבין כמה עצוב להם שהילד שלהם כועס עליהם כל כך - אבל אין להם ברירה.

כל הכבוד אנשים, באמת עזרתם.

כיפה אדומה! דברי איתי בבקשה!

בס"ד

המשיכי לחיות את החיים הכי טוב שאפשר!

סחתיין!!!!!!!!!!

יופי-עוד מידש שנכנס לו קצת שכל לראש...-סתם...

תהני..

זה שקר לא אמרתי אתזה היא שקרנית!!!

למה???

(בגללי??=)=)

אבל בקשר לליברוח, זה תלוי בהורים שלך (ואתה מכיר אותם יותר מימני)

אם כשתיברח זה יעורר דרמה, וכשתחזור הם יבינו מה שאתה מנסה להסביר? או שהם רק יתעצבנו?

תחשוב על זה קודם

מה אנחנו?
לדעתי , לברוח רק יגרום להעלאת המתח וה - "טורים".
תוריד אחי. תוריד הילוך...

טוב , בא נתחיל בזה שאתה חייב בכבודם -
ככה ש...לשנוא אותם >
שכח מזה.
זה לא מעניין מה הם כן עושים לך ומה לא.
כל עוד אלו תופעות חולפות של "גיל ההתבגרות" -
תוציא את זה מהראש שלך. ו...מהר.

לפתרון >
קודם כל , תעבוד על מידת ה - "כעס" שבך.
בלי קשר דווקא אליהם. תהיה אדם שמוכן לשמוע את האחר ,
ו...לפעמים לא מסכים - אבל בלי "כאסח". בלי עצבים.

דבר שני - שב איתם.
לא יודע בן כמה אתה אבל תבדוק אם אתה מספיק בוגר בכדי לקבל החלטות
לבד [לא מתחת גיל 14 - זה ברור] ואתה באמת יודע את ההשלכות של הפעולות שלך.
שב. בנחת. דבר איתם. תסביר להם מה מציק לך , מה "כואב" לך בזה שהם אוסרים עלייך.
פרוק אליהם פשוט , בנחת , בשפה רכה , [בלי כעס!] - את הרצונות שלך.
תסביר להם מה אתה רוצה. אם זה הגיוני - תתחיל לדון איתם בנושא.
ככה , בעז"ה תגיעו ל - "עמק השווה". [להסכמה הדדית]

אחי , תזכור - גם אם נראה לך שההורים שלך עושים נגדך , גם אם מצידך זה "בטוח" >
אל תשכח. הם חושבים [ולא משנה אם זה האמת] רק לטובתך. הדיבורים אלייך נובעים ממקום טהור.
רק בגלל זה - אתה חייב לכבד ולהעריך אותם.

כעס > לא פותר כלום.
עם הרוגע בעז"ה יבוא הפתרון.
בהצלחה!
חג כשר ושמח.

המטרה שלך בבריחה, זה לעורר תשומת לב, שישימו לב אליך.

קראתי איזה ספר פעם, וראו שהאדם עושה דברים מתוך מצוקה עמוקה, מתוך רצון שישימו לב אליו. חשבתי לעצמי, שפשוט יגיד, שיגיד להם שהוא צריך אותם שלא, זה מה שהוא מנסה להגיד והם פשוט לא מבינים, אז שיפתח את הפה. שים לב לזה, אתה רוצה שישמעו אותך, אתה רוצה שיבינו אותך ואתה נתקע בחומה. כאן צריך להיכנס הדיבור, אתה צריך לדבר איתם, קורה מקרה לא נעים, מריבה קולנית וכדו'- אחרי שכולם נרגעים, צריך לשבת ולדבר, לדבר על מה שהיה ולדבר על מה יכול למנוע את זה בעתיד. זה לא קל, זה לתת המון מעצמך כשאין כוח וכשאין חשק שההורים ידעו את נימי נפשך, אבל זה מה שיכול לעזור לפטור את הבעיה ובשביל לפטור אותה, שני הצדדים צריכים לתת מעצמם.

בגיל הזה, קשה במיוחד להסתדר עם ההורים, רוצים למרוד, רוצים לנסות, רוצים לפרוץ גבולות, רוצים הבנה הדדית, רוצים להיות עצמאיים!! וההורים לא רגילים לזה, עוד לא מוכנים לזה, לא מסכימים עם הדרך של הנער בעצמו, וזה גורם לקונפליקטים והתחככויות בין ההורים לילד.

מה שאתה צריך, זה שיבינו אותך. בוודאי חלק מהשנאה שלך אליהם זה בגלל שהם לא מבינים אותך, שהם לא עושים דברים לפי הבנתך, וכאן נכנס הקטע של הכבוד אליהם. כמו שאת הקב''ה אנחנו אוהבים ומכבדים לא משנה מה, גם אם יש מקרה שנראה בעיננו כלכך חוסר צדק, אנחנו מאמינים באמונה שלימה שהכל לטובה ושהקב''ה מבין טוב יותר מאיתנו. את ההורים צריך לכבד, זה מצווה, וזה רק ראוי... אבל אף אחד לא אמר שזה קל.. זה אפילו קשה. 

לסיכום: נסה לדבר, נסה לכבד. כשכועסים הנשמה עוזבת אותנו. צריך נורא להשתדל ולא לכעוס, במיוחד על ההורים. אני מאמינה שעם הרבה עבודה ניתן לישר את ההדורים. אתה צריך להבין שהם ההורים שלך ולמרות שחלק דברים לא מוצאים חן בעיניך, אתה מחויב לעשותם. והם צריכים להבין שאתה צריך את המקום שלך- אבל הם לא ידעו את זה אם לא תגיד להם!!

ב''הצלוחס!!

תברח לתוך עצמך..תלמד להיות כ"כ אדיש עד שזה יפריע להורים שלך... להורים שלי זה ממש מפריע, ואז כשאני קצת נפתחת אז הם ממש נחמדים פתאום ומבינים... אל תתיחס למה שהם אומרים-תעשה כאילו לא מזיז לך כלום, תחיה את החיים שלך ואל תגיב לכל ההפרעות, ואז תיפתח ותסביר להורים שלך!!ואולי היחסים ישתפרו

אצל ההורים שלי זה עבד!מקווה שגם אצלך!

שסיגריה יותר ממכרת..ופחות מסוכנת(במובן מסוים..)

אבל נרגילה מעבירה יותר מחלות ולדעתי יותר מסוכנת...

לדעתי- סגריות יותר נגישות מנרגילה.

שתיהן מסריחות באותה מידה ושתיהן דוחות ועושות ת'בנאדם חולה.

בעעעעע.

נרגילה- כיפי ולא ממכר

סיגריה- בהתחלה זה מגעיל ואחר כך מתרגלים

אני לא יודעת יש אומרים שנרגילה זה בדיוק כמו סיגריה ויש אומרים שזה בכלל לא ממכר..

אבל אני חושבת שיש הבדל בין לשבת ו"לפתוח" נרגילה,הישיבה הזא עם החבר'ה הסטלנית הזאת אני אישית לא אוהבת..זה כאילו..לא יודעת איך להסביר..סוג של פוזות..(רגע,אל תקפצו עליי)ברוב המקרים וזה שונה מלעשן סיגריה שגם אם מעשנים עם החבר'ה זה עדיין לא אותה ישיבה ואותו סיגנון..לכן אני פחות בעד נרגילה למרות שיש לזה ריח מושך וטעם נחמד..זה פשוט קשור לצורה שבה זה נעשה.

אל תיקח לא את זה ולא את זה!!!

(זה יותר פשוט.....)

תשאלי את אותו אדם שאמר לך איך הוא יודע על זה....ואז תשאלי אותה עם היא לא רוצה להגיד לך תתעקשי איתה ותגידי לה שזה נושא מאוווד חשווב ומישו חייב לדעת ולהגיש תלונה...עם היא מספרת לך והיא לא יודעת מי זה או היא לא זוכרת איך הוא נראה או שהיא זוכרת כמה פריטים תפני למשטרה תגישי תלונה ושהחניכה תבוא איתך ותיתן את הפרטים שהיא זוכרת...

עם אני הייתי במקום הילדה הזאתי הייתי מספרת לך...אבל לא הייתי רוצה שתגידי להורים שלי משוו על זה או למישו אחר!!!

מקווה שעזרתי!!

חצי מסכימה עם מרדכי.

אני חושבת שאת צריכה לוודא איכשהו שאנשים יודעים מהמקרה- זאת אומרת שההורים, לראות שהעניין כן בטיפול.

להכריח אותה לספר, בוודאי שלא תעשי. אבל תשדלי אותה, תשאלי אותה אם הכל בסדר, תוודאי שהיא יודעת שהיא יכולה לספר לך מה שהיא רוצה, ושאתה שם בשבילה תמיד וכו', כדי שבאמת תרגיש בנוח...

להכריח אותה לספר, או להושיב אותה ולעשות לה חקירה משטרתית- ממש ממש לא ניראה לי שיעזור. להיות עדינה, ומבינה ניראה לי יניב פירות יותר משובחים. השאלה היא אם היא עכשיו בשוק ולא מספרת לאף אחד, ותתנהג כאילו לא קרה כלום או שהיא כל כך נסערת שהיא תישבר ברגע שתתחילי לדבר איתה. בכל אופן, בסבלנות ובזהירות!

בלי קשר, כל הכבוד על הדאגה! ובעז''ה שהקב''ה יתן לך את המילים הנכונות כדי לעזור לה.

אבל עם זה אני לא מסכימה.

משה צודק, צריך קודם לברר את אמיתות הדברים, ואז באמת לבדוק שההורים יודעים, ואנשים שיכולים לעזור לה יודעים. 

ואז אני כן חושבת שצריך לדבר, אולי לא לרדת לפרטים, אבל לרוב מדריכה מהווה חלק דיי חשוב בחיים של חניכה, ואני בטוחה שהיא יכולה לעזור לה, במידה כלשהי. בתנאי שהיא עושה את זה נכון- ו"יהיה טוב!" את מכירה אותה הכי טוב, תראי איך אפשר לפנות אליה... תעשי חושבים.

ואי אפשר בלעדי- זה אולי דבר נורא קשה, שלא בא לך שההורים ידעו, אבל הכי חשוב שהם ידעו.

בעז''ה שנשמע בשורות טובות!

קודם כל ממש תודה!!

אז ככה.. היא יחסית קטנה.. (כיתה ה'..)

ואני מדריכה בסניף עולים בשכונה שיש שם ערבים ושהיו שם כבר מקרים של אונס.. לכן יש סיכוי שזה באמת נכון..

אין לי קשר כ"כ טוב עם אותה חניכה.. ולא נראה לי שהיא תספר..

ולהורים זה לא שייך להגיד.. כי זה לא ייתן כלום.. הם עולים והם לא יודעים כ"כ עברית.. והם לא ממש יבינו.. ויש סיכוי שגם סתם יכנסו ללחץ מיותר...

ואני גם לא ממש יודעת איך לשאול אותה..

 שאת צריכה ללכת לדבר איתה לראות עם בכלל זה קרה ומה היא מרגישה...

עם היא מסכימה שתספרי להורים שלה אז תספרי...

ואני עדיין חושבת שצריך לפנות על מעשה כזה למשטרה במיוחד עם זה לא פעם ראשונה שזה קורה!!

זאתי דעתי מה שאת תעשי זאתי ההחלטה שלך!

בהצלחה

בס"ד

דבר ראשון, זו בעיה קשה. מאיפה שלא מסתכלים עליה. ולכן, את חייבת לעזור לה: תתפללי עליה!!!

לגבי ההשתדלות שלך, תנסי להתקרב אליה יותר (לא בצורה לוחצת, היא עלולה לפרש בצורה רעה אנשים שינסו להתקרב אליה). לבנות אצלה אימון והערכה וכו'.

בנוסף, תשדרי לכל החניכים/ות שאסור להתבייש בשום דבר. אם יש בעיות- צריכים לספר למישהו שייכול לעזור. תגידי לכולם שאפשר לגשת אלייך בכל בעיה.

את יכולה להביא גם מישהו מבחוץ שידבר על זה.

ולא. ממש ממש לא לערב את ההורים. אם הבנתי נכון את המוצא שלהם, בחלק מהעדות דבר כזה יגרור עונש כבד לבת. הם רואים בזה פגיעה בכבוד המשפחה והוכחה לזה שלבת אין כבוד לעצמה. לא כדאי לעשות את זה.

ושוב, כמו שאמרתי, העצה המרכזית היא תפילה.

המון ב"הצלחה!

דברי איתי בשיחה אישית / מסר"ש אני יביא לךך..

והודהה עדיף קליקותXD

וגם, לא חסר לי. אני מכירה את עצמי מספיק כדי לדעת, שאם היה לי פייסבוק, הייתי פי שתיים במחשב...וזה המון. סתם עוד משהו, אני ממש לא בעד לפתוח. לא חסר מה לעשות במחשב גם בלעדי הדבר הזה...

איהיה נחמד להכיר אנשים בפייסבוק

פייסבוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פייסבוק
acebook_Logo.svg.png">
פרטי החברה
סוג:	חברה פרטית
שנת ההקמה:	2004
משרד ראשי:	פאלו אלטו בקליפורניה
מייסדים:	מארק צוקרברג
מוצרים עיקריים:	רשת חברתית
שווי:	$15,400,000,000 (2007)
הכנסה:	מוערכת ב-$500,000,000 (2007)
עובדים:	700
דף הבית:	http://www.facebook.com

acebookheadquarters.jpg"> 

acebookheadquarters.jpg">

המשרדים הראשיים של פייסבוק, בפאלו אלטו שבקליפורניה

 

מארק צוקרברג

עמוד הבית של פייסבוק כפי שנראה לגולשים לא-רשומים

פייסבוק הוא אתר אינטרנט הפועל כרשת חברתית. האתר הוקם על ידי מארק צוקרברג, סטודנט לשעבר באוניברסיטת הרווארד, ב-4 בפברואר 2004.

האתר הוא בשימוש חופשי, לא גובה כסף בתמורה לשימוש בו, ומאפשר לגולש להצטרף ל"קבוצה חברתית" אשר לה הוא משתייך (עיר, מקום עבודה, בית ספר, דת) וליצור עם שאר חברי הקבוצה תקשורת ואינטראקציה. באפשרות המשתמשים ליצור לעצמם "רשימת חברים" (וכן לשלוח להם הודעות) וליצור לעצמם פרופיל אישי.

מארק צוקרברג ייסד את האתר כאשר היה סטודנט באוניברסיטת הרווארד. בתחילה היה האתר מוגבל לסטודנטים מאוניברסיטה זו בלבד, ואט-אט התרחב למקומות נוספים, עד שב-2006 הפך לפתוח לכול. כיום נמצא האתר במקום השביעי בפופולריות שלו ברשת^[1], והוא כולל יותר מ-140,000,000 משתמשים פעילים [1].

ב-24 באוקטובר 2007 הודיעה מיקרוסופט כי רכשה 1.6% מהמניות של פייסבוק תמורת 246 מיליון דולר, מה שמשקף לחברה שווי שוק של כ-15.4 מיליארד דולר, משמע, כ-450 דולר למשתמש, על פי מספר המשתמשים בעת הרכישה.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%A1%D7%91%D7%95%D7%A7

 

לגבי תמונות- זה לא כזה נורא, כי רק חברים שאת מאשרת יכולים לראות את התמונות שלך.

בס"ד

מי שרוצה לדעת איך להגיע אלי שידבר איתי בשיחה אישית..

אנשים כאילו מחלקים פה פייסבוק חופשי?! אתם קולטים  שמי שנכנס לכם לפייסבוק יראה תמונות שלכם וידע עליכם מלא דברים? אתם באמת רוצים את זה?

אה.. ומי שרוצה- שיפנה באישי (;

אני דווקא חושבת שמי שרואה את החיים בצורה אופטימית מעיד על

כך שהוא שמח במה שיש לו.. ואפילו נהנה מזה...

לראות הכל בצורה עצובה זה רק ליפול לייאוש ולא לראות כמה העולם שלנו

הוא בעצם מקום יפה וטוב לחיות בו...

אי אפשר להתכחש למציאות.
אם יש מציאות לא טובה - א"א לומר שהכל טוב. זה פשוט לא זה.
אבל - אפשר להסתכל בכלליות על החיים כ - יפים , כ - אופטימיים. אני חושב שזה חשוב מאוד.

יש מקרים שבהם "אופטימיות" או "פסימיות" - מראה על הבן אדם.
האם הוא אדם טוב או לא. אדם בוגר או לא. אדם עם כוח או לא.
אבל - יש מקרים שלא. כי האדם פשוט מראה רק את הצד שבוער בו עכשיו.
"אופטימיות" אין פירושו לשקר על עצמך.

לדוגמא , היה פיגוע. זה עצוב. מה? להיות אופטימי?
כן ו...לא. יש את המובן שבו אנחנו עצובים - כי המצב שלנו במילים עדינות לא "מזהיר".
יש את המובן [שגם או רק בגלל שאנחנו יהודים] - צריך להסתכל לא רק יבש על המקרה.
שם בד"כ נמצא את ה"אופטימיות" שבדבר.

בשורות טובות!

מגניב- זה כן. מי שאומר שהכל רע והוא שונא את זה ואת זה ואת זה- הוא ממש מגניב! [לפחות ככה זה נראה]

בוגר- לראות את העולם בצורה רצינית אבל אופטימית. מי שטוב לו בחיים הרבה יותר בוגר [לדעתי] ממי שאומר שלא טוב לו בחיים. זה מראה שהוא יודע לקחת משברים, ובכללי את העולם, בפרופורציות.

דבר ראשון, כל הכבוד! שבעז''ה נצליח להעלות את הרמה.

אני חושבת שאדם שמסתכל בחיוך על החיים, יהיה לו קל יותר להתגבר על הקושי, אבל לא חושבת שהוא תמים. אדם שמסתכל על החיים בצורה אופטימית, יהיה לו יותר קל גם. השאלה היא אם הוא באמת מודע למה שקורה סביבו, ולא חיי באיזה מן אשליה שהכל טוב. אולי הוא ילד קטן, אבל הייתי קוראת לו יותר ילד אופטימי, אדם שמסתכל בצורה מאוד חיובית על חייו, ות'אמת להגיד בסוף שאפחד לא ישמע, הרבה יותר נחמד להיות ככה...

אני לא חושבת שזה בוגר ומגניב להיות עצוב, אפשר להגיד שכשכולם בדיכי, וכולם רוצים להתאבד- אז יש סוג של רצון עז להצטרף לחבורה. אבל אני לא חושבת שזה מדוייק במיוחד.. לדעתי המצב הוא שפשוט יותר קל להיות בדיכי, ועצם זה שכולם מדוכאים סביבך רק מחזק את התחושות הרעות שיש לך.

וזאת דעתי

הרבה יותר קל להתלונן ולהתבכיין על כל דבר- וזה מה שילדים קטנים עושים...

ולעומת זאת הבוגרים יותר מצליחים להתמודד ולא להתבאס מכל דבר....

תשדורת כזאת: "תגדל, תבין שהעולם הוא דבר מסובך ומעיק" עם מבט מיוסר על הפנים...

משפטים נפוצים: "תשמח על הילדות שלך", "אין אמת בעולם, הכל שקר", "אין לי סיכוי להגיע לשום מקום"...

זה נחשב "מגניב"?

בד"כ אני יותר מידי מהמגניבים הראליסטים הבוגרים הר-צינים.

ואני מכיר יותר מידי אנשים אופטמים מידי (בנוסח "היה לא תהיה" וגם "היה יש" לא ישנה להם.)

ושתי הגישות לא נכונות צריך לשמור על פרופורציות.

לראות את החיים בצורה אופטימית אבל בוגרת..

לחשוב בהגיון ובחכמה ובכל זאת לראות את חצי הכוס המלאה..

זה לא קשה.. (מנסיון =) )

תגידו.. גם לכם לא נפתחים קבצים של שמע או וידאו?

לי לא ;(

רציתי לברר אם זה משהו מהשרת עצמו או שזה בעיה במחשב שלי..

בעעע!! שונאתותו!!!!!!

ויש לי מוגן בריבוע, וגמלי הוא לא פותח חצי מהוידיאו והשירים!!!!!!!!!!

לדעתי רימון זה אחלה!

חוסם את כל הזבל הרב והפורנוגרפייה שמופצת לכל מאן דבעי באינרנט. ברימון גם יש פחות פיתוי, ותודו.

חוצמיזה, הכ-ל נפתח לי תמיד- כן, גם מהמסלול ההרמטי של אחים של הקטנים- שיותר נח לי לגלוש משם (יש לי עוד אחד- שהוא כמעט ולא חסום..)..
מה שקרה לי היום זה היה פשוט עומס על השרת. לכן זה לא נפתח.

זה מראה על התמכרות, מה אני אגיד.
לדעתי, בלי קשר לכמות השעות על המחשב- חשוב שתרגישי שאת עושה משו חיובי עליו. אחרת, זה כאילו הרגע ביזבזת חמש שעות על המחשב, ולא עשית בעצם כלום. חשוב בשביל ההרגשה האישית שלך שתרגישי שאת מתקדמת (ומי אני שאדבר, הלוואי שאקח את העצה שלי)
חוצמיזה, מסכימה עם אפחד, אבל זה קשה..  וקביעת גבולות עובד רק אם ממש משתדלים, כי באמת נחמד לבלות על המחשב. את צריכה פשוט לשים גבול ופשוט לרדת, בלי שאלות, פשוט לרדת!
אולי גם תנסי, לדאוג שהמחשב יתכבה, שהאינטרנט יפסיק לעבוד, שאחד האחים יעיר לך שאת צריכה לרדת, ששעון מעורר יצלצל לך ויזכיר לך שנגמר הזמן במחשב..- שגורם מבחוץ ידאג שתרדי.

ב''הצלחה, ושנזכה כולנו להציב גבולות ולעמוד בהם, בכל דבר בחיים.

אנשים עייפים נלחמים בעצמם שלא ללכת לישון, מפאת רצון לעשות עוד דברים, או חוסר חשק ללכת לישון.
אני בספק אם הסיבה שאנשים שנמצאים על המחשב ואי הליכה לישון היא בגלל חוסר עייפות, הייתי אומרת שזה יותר בגלל התמכרות קלה, או שסתם כי לא מצליחים ללכת לישון, או שיש מפלצות מתחת למיטה, או בארון...

רק חבל להיתלות במחשב כמאכל לריקנות שלך... (מי אני שאדבר)

יש לי מלא דברים לעשות..

עזוב אותך מהליכה, קטן על השכל שלי.

אה ושכחתי להוסיף, זה הקטע במחשב- הוא מלא במליוני דברים, ותמיד אפשר למצוא מה לעשות. החוכמה היא לא למצוא מה לעשות, אלא להפסיק לעשות, לתת לגוף שלנו לישון...

וראי מה השעה כעת, ושימי לב כמה זה קשה.

בעזהי"ת.

היה גם היה חצי פורום לאיפה שאתה לומד.

אז איך יהיה לה אינטר-חטא?

ואם אין לה אינטר-חטא איך יהיה לה אתר אינטר-חטא??

ואם אין לה אתר אינטר-חטא  איך יהיה לה פורום???

ואם אין פורום איך יהיה תת-פורום????

ואם אין תת פורום- למה שיהיה פורום שירים?????

בעזהי"ת.

*רחלקה [כוכבית ר-ח-ל-ק-ה, למתקשים.. ]

[אני?? פסיכולוגית??!?!?! בחיים לא.]

יש לנו פורום, רק שהוא רק לחמשושיות ומעלה.....

חוצפה!!!!!

אין פורום..

בגלל שבנות באולפנא התלוננו לרב שיש שם 'רכילות' ו'מילים גסות'

אז הרב אמר שצריך לסגור תפורום.אין פורום אז אל תחרטטי[בתור אחת שהרב צעק עליה שעות בגלל שניהלתי תפורום הזה..].ואם היה פורום לאולפנא-הוא לא היה לחמשושיות ומעלה.