שחכתי לציין שהיא כן איימה שהיא הולכת להתאבד אבל אף

אחד לא שם עליה...

היא מתכוונת שהחיים הם יקרים כל כך. יקרים מפז. יקרים מכל הון שבעולם.
ושאין זה בידינו לבוא וליטול אותם, ולמרות שרעות מבינה שהחיים קשים, היא לא רוצה לכאוב יותר על מותם של אנשים, מספיק החיים נטלים מאנשים בלי רצונם (בסופו של דבר, זה הדבר הכי טוב- כי הקב''ה החליט, אבל לנו האנשים, זה בלי רצוננו) והיא חושבת שזה הזוי שאדם ירצה לבוא וליטול את חייו, כשלאחרים זה פשוט נלקח.

לכווולנו יש צרות!!

ותאמיני לי שעד שלא יקרה לך אסון קרוב  משו כמו מישו שמת או נפצע...

אז כלום לא הכי גרוע...

לפחות ככה זה בנק' מבט שלי איך שאני מסתכלת על החיים...

סליחה אם עיצבנתי יותר מדי או שכתבתי לא לעניין אז פשוט תחשבי שלא קראת את מה שכתבתי...

 בהצלחה!!!

ותמיד בשמחה!

אנחנו לא נולדנו בשביל להתאבד. יש לך תפקיד בעולם, ואת תישארי פה גם את תעברי ייסורי גהינום. פשוט אין לך ברירה, מבינה? החיים קשים שיהיו, את תשארי פה. את לא נולדת בשביל שתירצחי את עצמך. זה רצח.

אני מבינה אותך ממש, כשלאדם קשה הוא מייחל רק לרגע שבו ה ייקח אותו. אין כ"כ מה לעשות, זה טבעו של האדם שכשקשה אז גם לא רוצה להתייצב מול הבעיות פנים אל פנים אלא פשוט לברוח...קרי- להתאבד. אבל יש ל ךעכשיו 2 ברירות- 1. או להבין כמה קשה, להבין את הבעיות, לנסות לפתור אותם, וגם לא את כל הבעיות והקשיים אפשר לפתור- אבל לפחות לנסות לשרוד איתם... כן, אפילו רק לשרוד.. 2. או להבין כמה קשה לך, ובאמת קשה לך, ולחשוב איך להתאבד. או לשקוע בדיכאון עמוק עמוק מאוד. עדיף את האפשרות הראשונה, + לנסוות להיות אופטימית, לחפש את הטוב בין כל הקושי. זה מתכון לחיים קשים ככל שיהיו, אבל גם מעודדים ושמחים..

תנסי לכתוב כאן דברים שאת חושבת שנוכל לעזור לך בהם. בעיות פרנסה וכו' לא ממש אפשר לעזור, אבל נגיד עם הורים, אחים, לימודים וכו', ננסה...

ב. מספיק שהיא רק רוצה להתאבד, אז היא רוצה שיעזרו לה לצאת מהמקום הזה.

ג. למה להיות מגעילים?!

ד. אביבית, אנשים רוצים להתאבד כי הם לא יודעים מה הם עושים פה. למה הם נולדו, בשביל מה הם חיים, למה להם לסבול, ולמה לא למות עכשיו - הרי באיזה שהוא שלב אני אמות... לכן אנשים צריכים גם למצוא לעצמם את הטעם לחיים. להבין מה הם עושים פה, מה  המטרה שלהם, מהי השליחות. למה הם ירדו לעולם.

את מוזמנת לברר...

שבוע טוב לכולם!

מי הטמבל שהחליט שהחיים אמורים להיות קלים?

מישו אמר שהחיים אמורים להיות קלים תמיד?

אני מקבל את רעות כמו שהיא, למרות שהיא...

אגב שמתם לב שכותבת ההודעה נכחדה מהשירשור הזה?

כנראה שצדקתי...

טוב חברי'ה די לגזענות כולנו שונאים גזענים ומרוקאים אז בואו נפסיק אמזה.

טוב,לא באתי להטיף מוסר או משו בסגנון..

אבל סתם נדמה לי שהרמה פה ירדה כמו שהיא לא ירדה מזמן?..???????.....

(או שאולי בעצם-שבוע שעבר לא?...)..

א'קיצר..חלס..תפסיקו!!כי זה נמאס!!!

וזה סתם מוריד פה ת'רמה יותר מידי(ואנ'לא אומרת שאסור!!!)..

זהו,תעשו מ'שנראלכם-..

לילה טוב..

"עכשיו תורי,עכשיו תורי לא לכאוב..

         עכשיו אני,גם לי מגיע"

כל הכבוד על הגישה..

ובוא נודה באמת-מי ממכן בעתיד באמת לא תתחתן עם מישו שהוא לא בעדה שלה רק מהסיבה הזאת?

מוזר,לא שמעתי אפחת שאומרת שלא..יפה..אז אולי אתן יורדות על עצמכן ועל מה שתהיו בעתיד בעז"ה..?!מחשבה לנקודה.

בקיצור,בסופו של דבר..זה כ"כ לא משנה..שזה פשוט לא משנה..!!!(תודו משפט חכם..!!;) ) 

חיים נפלאים חברים!!

צריך כיסוי ראש (כשמתחתנים, כן?)..

מה היינו עושות?

ההיינו שמות, דאאעעי?

הכי מצחיק הבנות שיש להן גלח ויש להן פרצופים של בנים....חחח

בדיוק השבת היתה אורחת לאחת המשפחות בישוב, ואותה אורחת באה מחו"ל וכנראה יש להם שם איזשהו מנהג ו... היא פשוט לובשת כיפה.-אשכרה כיפה, בדיוק כמו של בנים...לא כיסוי ראש.

שברגע שבנות יצטרכו לשים כיפה כולן כולן כולל ערסיות פראכות וגם סתם חנוניות ידעו לסרוג יפה מאוד...

ויהיה בערך תחרות מי סורגת ת'כיפה הכי מגניבה והכי יפה...

או ש...פשוט בנים ילמדו לסרוג והתפקידים יתחלפו...

אתן ילדות קורעות זה סתם עלה לי השאלה אז כתבתי...

הן נוהגות לשים כיפה.

שריטה.

המוות זה החלק הכי טוב בחיים בגלל זה שומרים אותו לסוף

אם שינה זה 1 מ60 ממיתה אז תארו לכם מזה למות...

זה כמו שמותר שבת תקרא בתורה מול נשים.

זה דבר שמותר רק תלוי מאיזה מניע הוא מגיע...

מניע פמיניסטי או מניע של באמת להתחבר לתורה..

רוצה לשתף?

אני אשלח לך באישי כמה שמות של אנשים שהיכרתי ומתו ואת תמסרי להם ד"ש ממני, סבבה?

את לא תגיעי לגן עדן. כמה חבל. את תתפוגגי ולא תקבלי את כל השכל שלך בגן עדן, לא תפגשי אנשים שכבר מתו...

וזה חבל, כי אחרי כל הסבל שלך שאת עוברת בעולם הזה מגיע לך גם שכר, לא?

אינלי שמץ.

אגב למען האמת גם אני לא סובלת ציניות. ואני משתדלת דווקא לא להיות צינית. רק ניסיתי להסביר לך למה זה טיפשי להתאבד, כי בכ"מ את תתפוגגי ולא יישאר ממך כלום. וזה באמת חבל , כי על כל רגע של סבל בעולם הזה את גם תקבלי הרבה שכר בגן עדן. לא חבל לבזבז אותו כך? ומה עם לפגוש אנשים שכבר מתו? לא בא לך?

סתם חבל עליך..

חכי עוד איזה מאה שנה,ככה,ואז תעשי מה שבא לך..

את אפילו לא "נגעת בחיים"..אז סתם חבל..

מוזמנת לאישי בכיף!!!!!!!!!(מחכה לך.)

"עכשיו תורי,עכשיו תורי לא לכאוב..

      עכשיו אני גם לי מגיע..,,,"

אכן ממוחו הקודח של בני גורן.. מה לעשות?

בעעעעע.

מישהו פה יודע בלי להתאמץ ויעשה עימדי חסד ויעזרני?!

תודה!

הַחֵזְקַה

מישו'? יאללה,שמישהו יתנדב..

ללחוץ על הכפתור שהופך מספרים עשרוניים לשברים?

או להסתכל בתשובה שבספר?

תמיד אני מסתבכת עם המצב הזה, גם...

[זה הסתברות?]

צריך להמיר ת'מספר הזה- משו' כמו: להעיף ת'-0 לצד ימין או משהו כזה..

כן, זה הסתברות..

אררררר  מישו' פה יכול לעזור לי?

אוווווווך

מישו' יודע?

תזכי למצוות יא צדיקה!!!

מזל טוב שמישהו ענה לי כבר חשבתי ליפרוש.. תודה!

למה ניתוח?

בכ"מ, ב"ה אני לא מבינה בזה...

המון בהצלחה...

רק בריאות...=]

האינפוזיה- זה לא עד כדי כך כואב, הדקירה היא כמו בדיקת דם, לא יותר מזה.

ניתוח? תלוי איזה ניתוח, אבל רוב הניתוחים אח"כ כשמתעוררים כואבים הרבה יותר מאשר הדקירה, אז תרגעי...

אם זה ניתוח- זה לא נוזלים אלא חומר הרדמה, ותלוי גם איזה ניתוח וכו', בעיקרון את תרגישי את הדקירה, אבל כמה דקות/שניות אחר כך את תרדמי... אז לא נורא. אח"כ כשתקומי אחרי כמה שעות מהניתוח זה לא יכאב לך הדקירה, יכאב לך במקום הניתוח...תסמכי עלי (מן הסתם יתנו לך מורפיום כדי לשכך את הכאב וכו', אז לא יכאב אבל תהיי מטושטשת נורא...)
הדקירה- לא משו מיוחד, בד"כ לפני ניתוח עושים אותה בוריד שבכף היד, אח"כ מחדירים צינור פלסטיק דק דק כדי שירחיב את הוריד, ובו זורמים הנוזלים וחומר ההרדמה (לא משאירים את המחט מברזל.. אל תאגה.) . אח"כ את תרגמי לשינה עריבה נטולת חלומות, ותקומי עייפה עוד יותר ומבולבלת נורא אחרי כמה שעות... שוב- תלוי איפה הניתוח. ניתוח במוח אורך אורך 12 שעות בערך, וניתוח בשקדים בערך חצי שעה... [חחח אני לפני הניתוח הייתי בביה"ח אז נתנו לי כדור כי לא הצלחתי לישון מרוב מתח.. תבקשי מהאחות.. ואני אחרי הניתוח כשקמתי דיברתי מלא שטויות (באשמת סם ההרדמה) ואני אפילו לא זוכרת מה אמרתי..]

קיצור אין מה לפחד. מקסימום  תמותי באמצע הניתוח? לא נורא.... תאמיני לי שלמעלה בשמים יותר טוב..

ואני בריאה ברוך השם!!! זה לא ניתוח מסוכן ולא במוח, אל תדאגו... חס וחסה!!!

חחחח אני  מפחדת שההרדמה באמצע הניתוח תתפוגג ואני אתעורר וזה יהיה נורא כואבבב!!!;(;(;0

וחוץ מזה שזה לא מסוכן אז אני לא נמצאת עכשיו בבית חולים... רק היום היינו בביקורת כל היום ומחר יגיע הרגע הגדול!!! חח אני כבר פחות לחוצה... אבל איך יקחו אותי לחדר ניתוח ומה זה בחיים לא הייתי בחדר ניתוח...

אינפוזיה זזה באמת לא כואב מניסיון - לצעריי..

אבל את צריכה לזכור שהכל לטובה!!

ותשמחי שם את כל המחלקה גם אם קשה ל ואת סובלת זה ממש עוזר לדבר עם חולים אחרים - ולעודד אותם..

\חח  המון בהצלחה..

אני עברתי כבר חמש ניתוחים בחיים שלי ואני צריכה לעבור עוד שתיים...

זה לא כואב ולא מפחיד אלא רק קצת לא נעים ומציק...

אבל אח"כ אתה מקבל מלא מתנות וזה שווה!!!!!!!!!!!!!

עם המון מסר.

יישר כח.

חג כשר ושמח!

זה סתם ביזבוז זמן.

אתה בא בגישה של חבר שלהם, וגם עוזב ככה.. אם מישהו רוצה להשפיע יש מספיק דרכים, בלי כל הצרה הזו.

למה, אם תבוא בגישה של "משפיע עליהם" כן תוכל להשפיע?

להפך. צריך לבוא בגישה חברית, וב א מ ת להיות חברים... רק מתוך קירוב לבבות אפשר לקבל ולתת (כן, יש לך גם מה לקבל).

אני חושבת ששל"פ זה דבר נחוץ ותורם.

[תודה שלוחה מכאן לכל המעודדות שלי, זה רק בזכותכן...]

אבל עד כמה שאני יודע הם לא משפיעים כזה הרבה.. אני לא יודע אם זה שווה את זה.

אגב את בשל"פ?

"השפעה" על חברים מהתיכון (החילוני), זה לא דבר שקורה תוך שנה. אם מישהו מצפה ששנה אחרי הוא יקבל הזמנה לחתונה באולמי פאלאס עם מוהר"ר מק"ק הישיבה הקדושה - הוא, במילים פשוטות, חי בסרט.

חינוך זה לא דבר מהיר, אלא מצריך הרבה השקעה - ובד"כ לא רואים תוצאות מיד, וגם לא כעבור כמה שנים.

מה של"פ עושה לחברים שלך? במקרה הטוב, אחד יחזור בתשובה בגללך. עוד חצי מהכיתה יתקרבו לדת, יבינו קצת יותר, ויהיו פתוחים לשמוע. עכשיו החיים שלהם נהדרים וכל העולם לפניהם, אז הם לא נכנסים לבעיות. אבל עוד כמה שנים, הם פתאום יזכרו בחבר מהתיכון שידע בדיוק מה הוא רוצה מחייו, ושהיה מאושר והיווה דוגמא לאחרים (היה מאוד מוסרי). מתוכם, חצי ימשיכו לברר. החצי השני - יפתחו עוד יותר לכיוון הדת, אם יפגשו דתיים חמודים נוספים.

ומה עם החצי של הכיתה שכרגע לא מעניין אותה כלום? נתת להם הרבה גם "רק" ב"בין אדם לחברו", באידיאולוגיה, ובסיסמאות. כן, יש אנשים שקולטים רק סיסמאות - ומחר, בזכותך, יצביעו לימין (?! אם ביבי נקרא ימין...).

בפירוש, לכל הדעות - מי שהולך לשל"פ, משפיע! אבל זהירות לא להזיק... (אם לא מגיעים בתודעת שליחות, ושמים מול העיניים כל הזמן את צמד המילים: "חילול ה'", עלולים להזיק).

אני באופן אישי, למדתי במקום עם אותם עקרונות כשל של"פ, והתיחסתי לזה כך (גם אם לא ממש הבנתי אז מה זה של"פ).

בהצלחה!

תרגעי זה היה ככה רק עד י"ח ניסן...=)

לרוב האנשים קשה להתרכז ולעשות את מה שהם צריכים. אז כדי שלא יתרעמו עלי ש"צרת רבים חצי נחמה", באתי בזאת בהצעה מרנינה:

לסדר את הזמן. יש לכך שתי אפשרויות, תבדקי מה הכי נוח לך -

קחי דף ועט, ותעשי רשימה של כל הדברים שאת צריכה לעשות עפ"י סדרי עדיפויות (מה הכי חשוב). סמני וי גדול על כל משימה שביצעת (זה החלק הכי כיף)...

אפשרות שניה - קחי יומן עם שעות, ותהיי מזכירה של עצמך. לדוג' - קיפול כביסה, בין השעות 2-3 בצהריים. קחי בחשבון הפסקות למנוחה וטווח ביטחון (טיפה יותר זמן ממה שצריך לכל משימה).

תנסי להוכיח לעצמך שאת יכולה, ואז העבודה תהיה יותר נמרצת וכיפית...

חוץ מזה, קחי לך כמה דקות ביום (או כל פעם שאת מרגישה קנאה/עצבנות/אי ריכוז), ותנשמי נשימות עמוקות עמוקות מהבטן. באותם רגעים תחשבי טוב ותשמחי בעצמך.

חג שמח גם לכם!

אוסנת-תודה רבה, אבל...

העניין הוא שהסדר זה עניין קצת יותר שולי... (כן, גם לי זה נשמע מוזר, סדר-פרט שולי? לפני פסח?? איך?????. אבל נחיה עם זה)  כל השאר זה היותר מעצבן...  אני סתם כזה מרחפת ולא קשורה, אבל במובן השלילי של זה.

לשמוח בעצמי? זה נשמע הדבר הנכון, אבל זה כל כך קשה שזה מתסכל! אני בנאדם שדברים מתסקלים אותו קצת יותר בקלות... (תכירו קוראים לזה ADD)

וזה עוד מוש', בזמן האחרון ראיתי כמה דברים בשר לריטלין שלא מראים את זה באור יפה כל כך...  אבל אני שמחה בזה שאני לוקחת, עובדה שזה עוזר! אבל זה מחלחל טיפין טיפין, וזה מ-ע-צ-ב-ן-!-!-!  ה יש לכם נגד ריטלין???  זה גם דבר חיובי! אל תשללו מיד! תנסו להבין למה זה יכול להיות טוב! (מי שרוצה- באישי) 

לכל אחד יש את ה"דפקט" שלו. לך יש ADD, ולי יש בעיות לחץ וחרדה (סתם לקחתי את "בעית חיי" כנגד זאת ששלך... אבל זה גם בפרטים הקטנים).

זאת את, זאת אני. וכל אחד צריך לקבל את עצמו כמו שהוא, ללמוד לחיות עם זה, ואפילו לאהוב את עצמו.

נכון שהייתי מעדיפה להיות מושלמת, אבל כרגע אלו הנתונים שלי. אני אנסה לעבוד על עצמי, ולטפל בהם – אבל עם כל הכבוד לכח הרצון, עיוור לעולם לא יוכל לראות...

מה שאני יכולה לעשות, זה לחשוב איך אני מתעלת (מלשון תועלת) את ה"בעיה" שלי. איך אני מתמודדת איתה, ויותר מזה – איך אני מוציאה ממנה רק טוב.

אם ניקח את ה-ADD, אז נאמר שאשריך, יש לך הרבה מרץ וכוח. כרגע אומנם זה נראה לך מעיק (בגלל שכך מקובל היום בעולמנו היום – אדם נמדד על פי ציוניו, ולא על פי אישיותו...), אבל בשביל מה יש חיים אחרי בית הספר? בשביל מה יש תנועות נוער?

את כל הכוחות שיש לך, שניתנו לך ברוך ה' – תשקיעי ב"הרמת" דברים, לדוגמא. ואת יכולה למצוא עוד הרבה אפשרויות...

אני יכולה לחתום לך, שאם תסתכלי על חברות שלך ב א מ ת, ותדמייני אילו יכולת להחליף אחת מהן – תביני מהר שטוב לך מי שאת ואיך שאת. האדם הכי מסכן בעולם, יעדיף את עצמו – כי הוא מכיר את עצמו, יודע איך להתמודד, ובסה"כ – הוא דווקא די אוהב את עצמו.

את מוזמנת גם לעשות רשימה של דברים שאת טובה בהם – דברים שעם אישיות ואופי אחרים, לא היית עושה.

כמה רעיונות מעשיים:

את הכח הגופני אפשר לתעל בספורט. קחי חברה, תעשו הליכות. אם יש לך מקפצה בבית – זה מאוד מאוד משחרר. תקליטי את עצמך לפני מבחן, ותשמעי את ההקלטה בmp3. ויש עוד הרבה רעיונות – את צריכה למצוא בעצמך את הדרך שלך להתמודד.

לעניין הרחפנות – אני משערת שלא סתם מרחפים, אלא מעסיקים את הדמיון שעות נוספות... אשריך. אל תוותרי על זה. דמיון מפתח את החשיבה, ובד"כ מבוגרים לא יכולים כבר לדמיין... חוץ מפיתוח החשיבה, את יכולה גם לכתוב סיפורים מתוך הדמיון שלך. אל תרתעי אם את לא רגילה לכתוב, או שנראה לך שאין לך כישרון לזה. תנסי, תלמדי, תשקיעי – תצליחי. זה באמת תלוי בכח הרצון...

שיהיה לך חג שמח במיוחד!

אם את רוצה יותר לדעת ויותר רעיונות, חיזוק ועידוד – אני יכולה להפנות אותך למישהי שיקרה לי מאוד, והשתחררה מכל ה- ADDוהשמאטעס...

ברוך הבא! תתמכר.

גמאני חדשה פה...

ועוד נאחל... שלא תתמכר יותר מדי ושלא יהיה לך מצעמם מדי...

והעיקר שיהיה טוב!

בהצלחה!!!

אבאר שלי מתץנכל לי מתיק לי מסכסך בני לבין כל העולם היה תקופה אפילו של שזה הגיע לרמות אחרות אפילו..

הוא נרקסיסט אבא שלי חושב את עצמו עליונות אני לא יפרט פה הכול!

אבל מהמסקנות שהגעתי אליהם אביגיל שאפחד לא שווה את זה שתכנסי לדיכאון ותהיי בדאון בגללו אפחד בעיקר לא א פהוא רוצה לדפוק אותך....ואני יודע שזה לא ככה אצל כולם ויש פרשניות וכו'..אבל אצלי זה שונה...ותמיד צריך להסתכל על החצי כוס מלאה את בריאה רואה שומעת יש לך קורת גג אפילו שהיא לא הכי משו אבל יש ויש אוכל שתייה זה המון וצריך לדעת להעריך את זה כי זה לא מובן מאליו וכל עוד יש בריאות את השאר את יכולה לשנות לשפר לנתק יחסים אם זה פוגע..אבל תזכרי גם שהכי חשוך ואפל לך לא משנה איזה תקופה בחיים צמיד תתמקדי ותתפסי בנקודות אור הכי קלושות ודהיות שיש לך בחיים כי הכי קל לשקוע ביאוש ובדיכאון וקשה מאוד לצאת משם אחרי ז ה ברגע שאת נותנת לאנשים לתמרן אותך ולתת לך להגיע למקום כזה את נותנת להם בדיוק מה שהם רוצים לשלוט עליך ומשם הדרך לאבד את השליטה על החיים שלך מאוד קצרה כי את יכולה כבר לאבד שפיות דעת...מבינה תמיד תתאמצי בכל הכוחות לצוף להיות שמחה באמיתי זה הכי חשוב!ותמיד תהיי אופטימית ולא פסימית מטבעך...תהיי מאושרת ואל תתני לאף אחד לקחת לך את האושר ברגע שאת מאבדת את זה איבדת שליטה ושפיות על החיים שלך...תאטי את קצב החיים גם את א יכולה לשנות אחרים תני את עצמך.... וברגע שאת יודעת שאת בסדר ואחרים לא זה לא אשמתך זה העולם השתגע מבחינתך....תעלי לעצמך את הביטחון עצמי אל תהיי הרבה בבית תהי במקומות שטוב לך בהם עם חברות , סניף. וכו' תהי עם אנשים שטוב לך תשקיעי בעצמך (כמה שזה שטחי) זה עובד...ברגע שתא מרגישה טוב ע םעצמך ואת כבר לא מזלזלת בעצמך זה משדר לחברה עוצמה כח ולא יזלזלו בך גם בקיצור כתבתי המון!!מקווה שעזרתי....לילה מקסים...

בס"ד

הייתי כותב לך- לולי שהייתי מרגיש שאת חזקה.

את מרגישה איך הכוחות חוזרים אלייך.. התקווה!.. זה בסך הכל היה גל שעבר...ועוד יחזור.. עד שתלמדי לגלוש!

חג התחדשות שמח!! 

צרת רבים חצי נחמה

ונראה לי הבעיות גם דומות.. סבבה?

זה צורת ההסתכלות של האדם על הצרות שלו וצורת ההתמודדות שלו איתם.. זה ש אדם אומר שהוא הולך להתאבד זה לא אומר שהצרות שלו יותר גדולות מצרות של אדם אדם שמח שנהנה מהחיים!!
העצה היחידה שיכולה להיות למצב כזה זה להגיד לאדם שיסתכל בצורה חיובית יבין שזה שלב.

שיכול עוד להוסיף לו לחיים ולחזק אותו לעתיד.

ושאדם לא יחשוב שזה הדבר הרע הכי בעולם ושאין לזה שום מטרה!!
כשאדם מבין שזה לא דבר רע שבא רק כדי להחשיל אותו הוא יצליח להתמודד!!!

אני אהיה יותר שמח כי מה?

כי אני יכול לצחוק עליו שלו יש צרות?

כי אני לא היחיד שנדפק?

כי אני סדיסט שנהנה שאחרים סובלים?

(לא אישי אנדרלמוסיה..)

מי שמח? ואיזה סדיזם ואיזה נעליים.. איך אפשר לצחוק על מישהו שיש לכם אותה בעיה? ומי נדפק??

אלא רק כי אתה לא לבד בצרה, ויש לך אנשים שיוכלו לעזור לך, או לתמוך בך וירטואלית. שיש חיה כזאת, בעיות עם ההורים ויש לך עם מי להתייעץ.. זה הכל.

יותר קשה להתמודד עם משהו כשאף אחד לא מבין אותך, או כשאתה לבד. איך היית מעדיף להיתקע באי בודד? עם חברים או לב-ד? עם חברים טכנית יהיה יותר קל לצאת משם.

הייתי מעדיף לסבול לבד ולא שנגיד שאת תסבלי איתי כי אז יש נחמה בזה שלפחות לך טוב.

זה לא עוזר מצד העצות כמו שאת רואה כי התשובה של הרוב פה היתה בסגנון של "ברוך הבא למועדון" ולא "מנסיון אני חושב ש..".

זה לא כמו להיתקע עם חברים על אי זה כמו להיתקע על אי לזרוק פתק הצילו בתוך בקבוק ולקבל עשרה פתקים שכתוב בהם " מה אתה בוכה גם אני תקוע על אי".

שוב זה נגד המשפט ולא אישי.

כנראה קצת אגואיסטית כי אני רואה בזה נחמה..

וההשוואה שלי האמת לא היתה נכונה.. בין הבעיות היומיומיות ללהיות תקוע על אי.

פשוט הבעיות של מריבות עם החבר'ה והמשפחה אלו דברים יומיומיים שקורים לכל אחד ואחד מאיתנו וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו להתמודד איתם כי כל מקרה לגופו ואין שום עצה שעובדת לכולם.

לי אין צרות.

אבל סתם שאלה- מה זה נקרא 'צרה' לדעתך? ואל תשכחי שהכל יחסי...

וחוץ מזה שהכל עניין של הסתכלות על החיים...

לפעמים?

לכל אחד יש צרות... מוזרה..

עצב זה קשור לזה שיש דברים עצובים בעולם. זה לא קשור לרמת הצרות וכו'..אצלי לפחות.

לכל אחד יש צרות, השאלה מה הוא עושה מהן. יש אנשים ממש גיבורים שעוברים בחיים שלהם צרות נוראיות ועדיין מחפשים את הטוב ואופטימיים וכל זה... אנחנו צריכים לשאוף לזה, שאפילו עם כל הצרות להתגבר עליהן!

יש "צרה" ויש "עצב"... יש אנשים עם צרות, אבל הם לא נותנים לזה יותר מדי מקום - והחיים שלהם הרבה יותר שמחים משל אנשים עם מעט צרות.

השאלה היא איך מתמודדים עם הצרה.

ה"צרה" היא ההתמודדות הפסימית...

אולי יש. אדם שיש לו הרבה כסף, משפחה, ועוד דברים יהיה שמח באופן עקרוני.

אבל הוא יפסיד משהו חשוב, הוא יפסיד את החיפוש אל האושר, הוא יהיה שקוע בשמחה הגשמית ולא יחפש משו מעבר לזה.

ו...גם לא סופר לי על אדם כזה.

"מרבה נכסים - מרבה דאגה".
ברור שאדם שיש לו הרבה כסף יש לו הרבה צרות.

אדם רגיל >הוא לא חי בשקט.
הוא בד"כ פוחד מ...שאולי יקרה לו.
חוץ מזה , תמיד חסר לו משו. יש לו בעיה בריאותית. הוא מתבגר וכואב. יש לו בעיות עם הילדים.
יש לו בעיות עם הלימודים. יש לו בעיות עם העבודה. תמיד הוא יודע על משו רע -
זה עושה לו רע. הוא לא חי בשקט. יש לו צרות.

לכל יהודי בעולם >
אם הוא לא שומר תורה ומצוות [או שומר ש...] - לעניות דעתי , ברור שאין לו שקט נפשי.
הרי כל אדם מכיר אדם עם בעיות והוא דואג עליו....
חוץ מזה שאין לו ממה להיות מאושר. הוא לא יודע מה הוא הולך לעשות מחר.
"יש לו מנה , רוצה מאתיים" - הוא לא מסתפק במה שיש לו. הוא רוצה עוד.דואג לכסף...
[תבדקו אדם כזה אם הוא באמת מאושר...לא חושב שיש אחד כזה...]

אם הוא דתי ויודע את ה' באמת > אמנם יש לו ה-כ-ל. [מידת ההסתפקות - מידת הבטחון > מידת השמחה]
את כל מה שהוא צריך...
אבל - יש את הצרה [הכללית] הזו שאנחנו נמצאים בגלות.
"ראה נא בעונינו וריבה ריבנו - ומהר לגאולינו"

ככה שמחשבון פשוט לעניות דעתי - אין אדם שמאושר בחיים.
חוץ מ...אדם שיודע את ה' , שגם אם לא מאושר במאת האחוזים עכשיו -
עצם העובדה שהוא יודע מה מחכה לו - הוא האדם הכי מאושר בעולם!
[כמו אדם שיודע שזכה במילוני שקלים , אבל עוד לא קיבל אותם...]

שנזכה בעז"ה לגאולה שלימה! אמן.

- עבודות יצירה

- בישול (נשים - למטבח!)

- ספרים מהספריה.

- יום ספורט (הליכות, ריצות, מתיחות...)

- לעזור לחברה לנקות (זה הרבה יותר מעניין).

כמה רעיונות א י ך לנקות: שימו מוזיקה כיפית (אם רוצים לעבוד בשלווה ובנחת - מוזיקה רגועה. אם רוצים לעבוד בקצב - מוזיקה קצבית), תלבשו "בגדים של יום שישי" (מן מושג כזה - בגדים שנוח ללבוש), אל תחששו להתלכלך (הרבה יותר קל ומהיר), שימו לכם אוכל בצד, ותחשבו טוב־טוב כמה כיף שיש את החג הזה, שבגללו הבית צריך להיות מסודר ונקי (אבל לא צריך להלחץ, "אבק זה לא חמץ"...).

הכל מתחיל מהראש... תשכנעו את עצמכם שזה כ"כ כיף, ותתאמצו לראות חיובי ולהנות מכל רגע - ובסוף זה יבוא טבעי.

בעזהי"ת.

כנסו לאתר [ערוץ 7]. אל !!! תתחברו.
ושימו לכם שידור חי.. ממש נחמד שם. מעלה נוסטלגיות אהובות..

או צריכים ללמוד תושבע!

משעשעים את האחים הקטנים כי ככה בעצם הורגים 3 ציפורים במכה אחת: עובר לך הזמן, עובר לאחים שלך הזמן, ואמא שלך רגועה!

לומדים דברים בגיטרה..

אני בשיא הסטלה הולכת לבריכה...

והנקיונות אנחנו יום שני עוברים דירה לבית נקי ולא צריך לנקות לפסח...

רק זה קצת מעצבן שעוברים דירה כי אנחנו עוברים מישוב לעיר וזה קצת מעצבן....!! כי אני ממש מחוברת בישוב לחברות שלי הם כמו אחיות שלי...!!! וגם לגור בעיר זה לא כלכך כייף!!!

וגם כל הבית אריזות וארגזים!!!!

בקיצור זה כייף ולא כייף!!!

דווקא נשמע לי נחמד להכיר אנשים חדשים ומקום חדש...

הלוואי עלי.

אני מתה לעבור לגור בעיר