לא למדתי מספיק את הסוגייה, אבל הבנתי שיש בזה דעות שכן מתייחסות לגמרא כזאת לא כאגדתא בעלמא אלא כהלכה.
ושוב, גם למאן דאמר שמדובר באגדה, לא מדובר על סיפור ילדים, מדובר על מציאות שה' יגלגל באופן כזה שעם ישראל לא יקים מדינה בלי אישור של אומות העולם, וזו דרך ה' לנהל את העולם. (ע"י ההיסטוריה- הסתר-י-ה). בוודאי שבן גוריון לא חשב האם הגמרא הזאת הלכה או לא, אבל ה' גלגל את זה שזה יהיה כך.
ולכן גם לגבי אותה שבועה שה' השביע את אברהם, אותו דבר כמו שאמרתי.
עכשיו, מלבד זה, עם ישראל אמור לקרוא לשלום עולמי, ולא יכול פשוט בלי לראות בעיניים לכבוש ולהעיף את כל הגויים ואז לקרוא לשלום עולמי. אנחנו לא יכולים לרצוח את כולם ואז לקרוא לשלום עולמי, זה לא עובד ככה. לא אמרתי גם לקרוא לרפיסות, אבל זה מורכב. (ולענ"ד צריך את שתי הדמויות, מצד אחד דוד המלך שתקף את אויבי ישראל וקידש את שם ה' בעולם, אך מכיוון שמבחינת שאר האומות דוד ידיו מלאות דם, הוא לא יכול לבנות את בית המקדש. שהרי קשה להבין שמה שה' אמר לדוד לא לבנות את בית המקדש זה מכיוון שהוא לא ראוי מצד עצמו, הרי הוא לחם מלחמות ה', והיה צדיק וחסיד, ובנו ממשיכו הישיר הוא זה שהקים את בית המקדש, ודוד עצמו הכין את היסודות לבית המקדש, אלא בוודאי שמכיוון שמצד האומות הוא נתפס כך, הוא לא יכל לבנות את בית ה' שקורא לשלום לכל העמים, "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", ולכן היה צריך את שלמה, ואז אומות העולם וביניהן מלכת שבא יכלו להתפלא מחכמתינו ובינתינו לעיני העמים ושנהיה אור לגויים. שלמה גם נשא נשים מממלכות אחרות כדי שיהיה שלום. ועיין בשיחות הרב נבנצל לפרשת נשוא שיחה ב' כמדומני, שהיה מותר לשלמה לישא נשים בשביל שלום ממלכתו, אלא היה אסור לו לתלות את היכולת לא לסור אחרי הנשים בו, ולכן ה' לא שמר עליו).
מלבד זה, בית המקדש הוא של כלל ישראל, לא של קבוצות פרטיות. לכן, לא יעזור לנסות לעורר את האהבה עד שתחפץ, וצריך שכל העם ירצה ויהיה בתודעה של מקדש, ושנתקן את הדברים הלא טובים הקיימים, בד בבד עם חיזוק תודעת המקדש, ורק אחרי שכל העם יבין את ערך המקדש ויכסוף אליו, רק אז נוכל לבנות את בית המקדש, כמובן, ע"י סימן א-לוקי. לא זוכר את המשפט במדויק, אבל יש משפט של רבי יהודה הלוי שרק אחרי שעם ישראל ישתוקק ויכסוף לבית המקדש רק אז הוא יבנה.
ולסיום, יש את האיסור ההלכתי. לא יודע למה פתאום בסוגייה זו אנשים שכחו כללי פסיקת הלכה, אבל כשיש מחלוקת בנושא מסויים בהלכה, פוסקים על פי רוב, או על פי רבך המובהק. אם מישהו רבו המובהק הוא הרב ליאור/הרב שילת וכו'....שיעלה בשמחה, ואני קורא עליו את הפסוק: "...שמחתי באומרים לי בית ה' נלך". אך מי שרבו המובהק אינו אחד מהגדולים המתירים לעלות, ולא פוסק לפיו, אין סיבה שפתאום יפסוק לפיו בסוגייה הזאת רק כי הוא רוצה, וצריך ללכת ע"פ רוב הרבנים, רוב מניין ורוב בניין, שאוסרים עלייה להר הבית.
ולא הבנתי למה זה לא מתאים לי, כי זה לא מבוסס?
חיזקת! וחיבוק גדול גם לך
זה באמת באמת בלתי נתפס....
