ים של חופש
חופשששש! רצתה לצעוק כמו משוגעת.
אחחח, איזה חופששש!
היא איפשהו על חוף הים בחור נידח אי שם בעולם.
היא חופשיה, חופשיה עכשיו.
אין עליה שום כבלים, היא כבר לא כלואה בד' אמות של הלכה יותר.
לא לימודים, לא עבודה, לא משפחה, חופש. חלום שמתגשם.
יחד עם רוב בגדיה השליכה עכשיו מעליה גם עול תורה ומצוות.
זהו. אין כבלים של מחויבות למשפחה. להלכה. לעם. לארץ.
והיא לא תתן לשום דבר לכבול אותה עוד פעם!
וואו, איזה תענוג... להביט בחוף עם קוקטייל ביד, כשהמחשבה לא מוטרדת מכלום.
יש בורא לעולם, אבל אז מה? מה, הוא לא רוצה שתהנה מהחיים, חופשיה ומאושרת?
גלים הולכים ובאים, הזמן עבר והקוקטייל העסיסי נגמר.
היא הביטה מהורהרת בכוס שהתרוקנה.
היא עכשיו נהנית לה, חופשיה, אבל לא מאושרת.
היא רוצה עוד ועוד ועוד לעשות מה שבא לה, אבל אין לדבר סוף.
תמיד תהיה כבולה למגבלות החומר, ההנאה רגעית ועוד שניה תגמר,
כמו הקוקטייל. כמו החיים עצמם. ימאס לה... ואז מה הלאה?
היא הרגישה ריקנות אוחזת בה וממלאת את כל כולה.
לאט לאט החלה השמש שוקעת אל הים. היום הולך ונגמר.
למה שווה כל החופש אם גם החופש הזה הוא כל כך רגעי ויחסי?
למה היא לא מאושרת ומסופקת עד כלות עכשיו?
למה, למה היא חיה בכלל? כדי להספיק וליהנות כמה שיותר לפני שיגמר?
מה בכלל ישאר? לא משפחה, לא כסף, לא כלום, כלום. היא פשוט כלום?
ולמה המחשבות האלה באות עכשיו והורסות לה את כל הכיף?...
כל תחושה החופש התנפצה מולה ביחד עם הגלים, כאילו הייתה רק פטה מורגנה.
היא כל כך היתה צמאה לחופש, שהמוח שלה תעתע בה לדמיין שהנה הוא שם, והוא לא.
אלוקים לא שם אותה פה סתם כדי להעביר את הזמן, הוא ברא אותה בשביל משהו.
יש לה שליחות למלא-עבודת ה'. ורק בה תוכל למצוא את האושר והשמחה האמיתית.
רק כשתתחבר לאלוקים, לאינסוף, למה שלא מוגבל בשום הגבלה, שתתחבר לנצח-
תוכל לחוש חופשיה ומאושרת באמת, ואף מגבלה בעולם, אפילו הזמן עצמו, לא יגבילו וינצחו אותה.
גם אם תספק ככל שתוכל את צרכי הגוף הבהמי והחומרי שלה, היא לא תהיה מאושרת כי הנשמה שלה תזעק לנצח במחאה...
הגלים באו והלכו, באו והלכו, ופתאום בא עליה רוגע אמיתי ושמחה שקטה מילא את ליבה.
עכשיו פתאום היא רוצה לשמור תורה ומצוות, היא בוחרת מתוך רצון ואהבה להגביל את עצמה ולהכניע את רצונה לפני רצון ה' מתוך הבנה עמוקה.
עכשיו ההלכה לא מרגישה לה כמו "עול כבד", כמו שהארון נושא את נושאיו והם לא מרגישים בכובד משקלו.
נעשה חשוך וקר והיא התרוממה והחלה ללכת, וככל שהתקדמה בדרך חשה חופשיה ומאושרת באמת. יהיו נפילות, לא תמיד היא תרגיש ככה ותצליח להשתלט על ההרגל השוחק והיצר הרע שממשיך לשטות בנו באשליות של אושר וחופש מדומה ולהרגיש את האושר וההנאה במצוות, אבל זה חלק מהעניין. לגלות את האמת, את החופש האמיתי, דווקא כאן בעולם השקר המבלבל.
מילותיו הישנות נושנות של רבי יהודה הלוי התנגנו במוחה הלוך ושוב, משתלבות עם המיית הגלים.
"עבדי הזמן עבדי עבדים הם
עבד ה' הוא לבדו חופשי
על כן בבקש כל אנוש חלקו
חלקי ה' אמרה נפשי"
חיזקת! וחיבוק גדול גם לך
זה באמת באמת בלתי נתפס....
