פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 318)

הם רצחו אותה, הגלים, האנושיים
הטביעו את הפרחים והפרפרים
מלאי רוח הנעורים, במים הגועשים
מפולגת היא איברים איברים
בוערת מהאש המלחכת בפנים
ממששת היא את החלל שבלב
את השסעים שבגוף , ובנפש
הפצעים לעולם לא יגלידו
הלב הקרוע לעולם לא יאוחה
אם תחליטי להנציח את השממה שהפריחו בך
יקירה, אל תתני להם להפוך לאגדת עבר
את סיפור החבל עם שני הצדדים.

אני שנה הבאה כיתה י ואני רוצה להתנדב בעמותה(לא משנה כל כך איזה) אם יש למישהו אולי רעיונות ועצות אני אשמח...

אתה מתקרב באיטיות והמאמץ רב
המראה קשה לך מנשוא
אך אתה יודע שאין ברירה
אלא לחוות את הרגע הזה
אתה צועד קדימה
מלטף את האבן הדוממת וחסרת החיים
מעביר את אצבעותיך באיטיות על הקבר הטרי
אתה מרפרף בין השורות עם עיניך מלמטה עד למעלה
הדם אוזל מפניך כשאתה רואה את השם שעל המצבה הטרייה והדוממת
שלך הוא הקבר ,שלך.

מכל צורות המוות שהייתי בוחר לעצמי, הייתי בוחר מוות גלילי.

כלומר סיגריות, או בעצם סיגריה, גליל נייר קטן שבקצה אחד שלו נמצא פנס אדום שמכלה,

ובקצה השני פי וגופי שמתכלה. או שלא!,

אני יכול גם סתם להחזיק בו בין אצבעותיי הרפויות ולשחק בו, ליצור ציורים מתמרות העשן העולות מימנו.
גליל קטן, שמצד אחד שלו אני שואף, ומצד שני שלו אני מחסל את שאיפותיי וכספי.

ואולי לא, אולי רק סיגריה אחת לפני יום מותי, 

''כולה'' שלוש שקל.
להרגיש את המחנק בגרון והשיחור בנפש ובמעיים. 

להביט בנונשוטליות על המוות ולהיאסף בחיקו,

וגם לא לשכוח להיות מנומסים ולהציע לו שכטה.

אחרי הכל המוות אינו מחוסר עבודה

ומגיע לו מידי פעם לא?!
או שבעצם לא!.

הגזמתי, מודה

ניסיתי להתנתק מאחד

התחברתי לשני

סיימתי ב: ביי

התחלתי ב: היי

רציתי לצרוח

דיי,

אני הורסת לעצמי

בידיעה גמורה

מנסה לא לקלוט מה אני עושה

רוצה אמון חזרה

מאוחר מידיי

אני הורסת את עצמי

האישיות שלי

ונותנת לאחרים להדריך אותי

להיות אני

לגנוב ממני

מעצמי

מהשואוו שלי

עשיתי את זה לעצמי

אני יודעת

ולכן רק רוצה לצרוח

דיי

אני יושבת בשקט

וחושבת עליו

על זה שככה הוא הלך

בלי לחזור

ועל זה שהוא היה בן אדם כזה טהור

ומלא בטוב

וחושבת על זה שהלוואי וניפגש בקרוב

ועל זה שהוא היה כזה בן אדם אהוב ואוהב וחושב

ושהוא תמיד היה שם להקשיב

אבל מי חשב שפתאום הוא יעלם,ולא יחזור יותר

מי חשב בכלל שיש מציאות כזאת 

בכלל לא אמרתי לו להתראות

הוא פשוט ביום אחד בהיר הלך.

 

 

 

 

לא הרבה פעמים בחיים

חשבתי על עצמי טוב
זה כנראה נובע
מחיפוש אחר שלמות 
מה שלא אפשרי בגשמיות

הרבה פעמים רציתי לפרוץ אל העולם

ותמיד היה משהו שבלם ''מה יהיה''

אולי בכלל אני לא טוב בזה
כנראה שאני פשוט צריך דחיפה
אולי אפילו הדיפה 
משהו שיגרום לשנות השקפה

מתי זה יגיע?
לעולם לא אדע אבל אולי כדאי
להפיק להיות סטטיסטיקאי
ולהתחיל כבר עכשיו, הלוואי!

 

 

 

 

שבמקום לחגוג את ליל הסדר כמיטב המסורת לבד בבית, רק המשפחה המצומצמת,

אנחנו עושים את פסח עם סבא וסבתא!

תשלחו לי הודעה בפרטי

הכל התפרק לי בידיים

לא ידעתי מה לעשות

היה רק גשם בחוץ

שהזדהה עם הדמעות 

שלא הפסיקו לרדת

על המעמד שלי שהתפרק 

ולא יחזור שוב

על סבא שהלך למקום שממנו לא חוזרים

על החברות איתה של תחזור לעולמים

על המורה שלא מבינה כלום

על האשמה שרובצת לי על הלב 

ולא רוצה לקום

על זה שאין לי יותר כוח

ונמאס לי מהכל

על זה שהוא כמעט גורם לי ליפול

ועל זה שלא נותנים לי לגדול

על זה שזורים לי מלח על הפצעים

על זה שאין פה אנשים רגישים

כולם מראים כמה הם חזקים

על זה שבעולמנו לא בוכים

בכיתי.

 

תמיד רציתי להפסיק

להיות כל כך "חכם"

אבל מה לעשות שזה יעודי בעולם

 

תמיד רציתי שכולם ידעו מי אני באמת
כנראה שיש בפנים מישהו שמתעמת.

 

תמיד רציתי ללכת בלי להסתכל לאחור
כנראה שזה קשה כמו למשוך חמור.

תמיד רציתי להפסיק

לחשוב כל כך הרבה
ולהתפלסף על כל דבר,

מי יודע אולי זה כבר עבר.

 

 

חשבתי על זה

הרגשות גאו

היו סוערים

היו ונמוגו

אני סולחת, מבינה ומפנימה

זה קשה, אבל אני מנסה

זה לא היה באחריותך

אתה לא אשם

אתה עוד כלי משחק

ביד היוצר, אבא

מה שקרה, 

קרה כי היה צריך לקרות

אני כבר לא כועסת

אלא מהורהרת

קשה, קשה מאוד

להפסיק לכעוס ולנסות להשלים

זו המציאות

נתק.

לא רוצה לוותר

זה עד עכשיו היה די והותר

מנסה להבין

לחשוב, להפנים

מצפה לעזרה, הבנה

הכלה,

היא לא מגיעה,

היא יושבת שם, רחוקה

נמנעת ממגע

אני רוצה לקום, לחבק

להשתתף

היא מתרחקת, מתחמקת

לא רוצה שיבינו,

שיחיו איתה את הרגע

את לא רוצה, בסדר 

אני מבינה,

אבל תני עוד כמה מילים לסוג של פרידה

אני אוהבת אותך, את חלק ממני

ולעולם תיהיי

שאת צריכה משהו, רק תאמרי

תשתפי,

בשבילך, השמיים הם לא הגבול..

תמשיך,

תמשיך עם המשפטים האגואיסטים האלה

ותהרוג אנשים שלמים בדרך

שרק מנסים לעשות טוב

הרסת כבר חצי ממני

נשאר חצי, אני מחכה

אתה לא רוצה להרוס גם אותו?

הרי זו המומחיות שלך

אז קדימה..

ממילא עוררת בי את החשק למות

אז פשוט תעשה את זה אתה

ותתייסר עם אלה שאהבו אותי 

למרות הכל..

אתה כל כך קרוב וכל כך רחוק

בשביל שנינו, תישאר שם

מאיפה שהופעת

לשם תחזור

ואל תצוץ בחיי יותר לעולם

לא רוצה לשמוע אותך וממך יותר,

לעולם

נגמר עידן הניסיונות

ניסיתי, שלוש פעמים

זה מספיק.

רוצה לפרוץ את החומות

רוצה לצאת לחופש

פעם אחת להיות אני

בלי שכולם יסתכלו

ויגידו וידברו

דיי נמאס מכל הסטיגמות

היא כזאת היא ככה 

כן אני כזאת אני ככה 

סבבה

מה תעשו לי

זאת אני

רוצה לצאת כבר

מעבדות לחירות.

מה לא מגיע לי אחרי 14 שנה של עבדות?

ולעם שלי לא מגיע?

 

יש למישהו/י, חידות אימוג'י לפסח?!

בס"ד

 

מלווה בשירה והתחזקות מרבינו נחמן מאומן