אמונה, מבולבל, קשוח, מחייב, מוזר, קצת מצבן לפעמים, נסתר, נעלם, לא ידוע...
אני עושה את זה סוג של כי זה מה שחינכו אותי. פעם התנגדתי, וחייבו, קשרו, חבלו, לא הרפו, אז בבית המשכתי ובחוץ חיפפתי...
וזה הכי גרוע!! זה לא טוב לחייב ולכפות בנושאים כאלה. צריך שהילד יעשה מה שהוא חושב, ומה שאמיתי בשבילו.
אחר כך זה נשאר "פצע", הילד עושה כי זה מה שחינכו אותו, "וחייבו" אותו, ולא באמת מה שהוא מאמין. עד שמצליח למצוא את האמונה שלו כשהוא כבר יותר גדול, וכל הזמן "התבזבז" על חיים שאתה לא שלם איתם.
עכשיו כשפחות מחייבים,אני פשוט חייה את החיים רגיל וממשיכה להיות "דוסית" אבל בפנים לא שלמה עם זה, לא בטוחה בדרך הזאת, עושה רק כי ככה גדלתי, לא כי אני באמת חושבת שזו הדרך הנכונה.
ולכן כשאני לא בבית, שמגיע רגע האמת אני מחפפת, כי לא באמת אכפת לי, כי לא הגעתי לזה מעצמי וזה מעצבן, זה מטריף לחיות במשו מסוים אבל לא שלמה איתו!!
באלי להגיע לזה, שאני יהיה שלמה באמונה שלי, ככל שתהיה, איזה שתהיה, אבל איך??
איך אני יודעת במה אני מאמינה? מה האמונה שלי?
ולא דווקא מה שחינכו אותי... מנסה למצוא, אבל נתקעת, ולא יודעת... איךך???
מישו שחווה, שעבר, שיש לו ניסיון בזה, יכול להגיד לי איך מוצאים את האמונה שלי???
אני רוצה להיות שלמה, שלמה עם מה שאני חייה איתו!!
כשגם שאני יהיה בבית, גם בחוץ, אני יהיה שלמה, ויהיה אכפת לי ממה שאני עושה, ואני יעשה באמת את מה שאני מאמינה בוואת האמונה שלי!!!
שאלתי איזה אתר את השאלות האלו, והם ענו שזה הגיל לעצב ולבנות את האישיות ולא למצוא את האמונה.
אבל איך בונים ומעצבים אישיות בלי לדעת במה אתה מאמין???
למה כולם מתחמקים מתשובה? מה זה העולם הזה?? לאף אחד אין תשובה בנושא הכי בוער? הכי נחוץ לדעת בחיים???
אז מישהו יכול ענות לי
איךךך???