מה עושים כשמתים משעמום ואין כוח לנקות והחברות לא עונות ליייייייייייי בפון
מה עושים כשמתים משעמום ואין כוח לנקות והחברות לא עונות ליייייייייייי בפון
אני זוכר עד היום
מצתייר כמו חלום
בדרכי ליציאה
עצרני בבקשה
להכות בקיבורת
כשהיא מוצקת
לא חשבתי לשלול
זה נראה כמחול
פעמים נוספו
הימים חלפו
ובשעות קירבה
נגלתה חיבה
הוקסמתי מהחבר
כשבתוכי הוא נובר
גילה בי מושלמות
מבפנים ומבחוץ
כשחזרנו לשגרה
ציפתה ההפתעה
לומר אינו היסס
שאותי הוא מחפש
בפה מלא ביטא
מילה אחת חמה
עליתי על גדותיי
זה מטרת חיי
שיכירו בי יותר
כן אני חבר
שנה עברה בשאון
נקראתי מלב להגיון
הוא עשה בי כחפצו
הייתי כחלק מבשרו
תאוה ושנאה בערבוב
מאותת בהיבהוב
חיי נסובו סביבו
איך לרצות אותו
להשקיע בעצמי
שימצא חן מידי
רק כשנפרדנו
נותקתי ממנו
הבנתי התלות
לא הייתי נחות
אך הוא עשני
למה שלא אני
וממר יצא מתוק
ופי הניב לא רק רוק
למדתי לפתוח הלב
לאוזני הכתב
אמונה, מבולבל, קשוח, מחייב, מוזר, קצת מצבן לפעמים, נסתר, נעלם, לא ידוע...
אני עושה את זה סוג של כי זה מה שחינכו אותי. פעם התנגדתי, וחייבו, קשרו, חבלו, לא הרפו, אז בבית המשכתי ובחוץ חיפפתי...
וזה הכי גרוע!! זה לא טוב לחייב ולכפות בנושאים כאלה. צריך שהילד יעשה מה שהוא חושב, ומה שאמיתי בשבילו.
אחר כך זה נשאר "פצע", הילד עושה כי זה מה שחינכו אותו, "וחייבו" אותו, ולא באמת מה שהוא מאמין. עד שמצליח למצוא את האמונה שלו כשהוא כבר יותר גדול, וכל הזמן "התבזבז" על חיים שאתה לא שלם איתם.
עכשיו כשפחות מחייבים,אני פשוט חייה את החיים רגיל וממשיכה להיות "דוסית" אבל בפנים לא שלמה עם זה, לא בטוחה בדרך הזאת, עושה רק כי ככה גדלתי, לא כי אני באמת חושבת שזו הדרך הנכונה.
ולכן כשאני לא בבית, שמגיע רגע האמת אני מחפפת, כי לא באמת אכפת לי, כי לא הגעתי לזה מעצמי וזה מעצבן, זה מטריף לחיות במשו מסוים אבל לא שלמה איתו!!
באלי להגיע לזה, שאני יהיה שלמה באמונה שלי, ככל שתהיה, איזה שתהיה, אבל איך??
איך אני יודעת במה אני מאמינה? מה האמונה שלי?
ולא דווקא מה שחינכו אותי... מנסה למצוא, אבל נתקעת, ולא יודעת... איךך???
מישו שחווה, שעבר, שיש לו ניסיון בזה, יכול להגיד לי איך מוצאים את האמונה שלי???
אני רוצה להיות שלמה, שלמה עם מה שאני חייה איתו!!
כשגם שאני יהיה בבית, גם בחוץ, אני יהיה שלמה, ויהיה אכפת לי ממה שאני עושה, ואני יעשה באמת את מה שאני מאמינה בוואת האמונה שלי!!!
שאלתי איזה אתר את השאלות האלו, והם ענו שזה הגיל לעצב ולבנות את האישיות ולא למצוא את האמונה.
אבל איך בונים ומעצבים אישיות בלי לדעת במה אתה מאמין???
למה כולם מתחמקים מתשובה? מה זה העולם הזה?? לאף אחד אין תשובה בנושא הכי בוער? הכי נחוץ לדעת בחיים???
אז מישהו יכול ענות לי
איךךך???
ואתם הולכים לעשות אותו ?( או לפחות חולמים.)
כשעמדנו מול הים
והבטחת לי שאתה תמיד תהיה
האמנתי
אבל שבוע אחרי
כבר לא היית
היית של מישי אחרת
מישי יותר יפה
יותר קורצת
פשוט יותר
אז הורדת לי את כל הביטחון
ניסתי לחשוב מה לא היה בי טוב
אני שמנה מידי?
אני מכוערת מידי?
אני לא מספיק טובה?
כנראה שהוא צודק
ואני סתם מגעילה ולא מספיק טובה בישבילו
ואני צריכה להוריד פרופיל
כל כך התגעגעתי
בלילות באת לי בחלומות
וצעקת.
את מכוערת ,שמנה ,מגעילה,
ואני..אני שתקתי
כי הסכמתי איתו
אני באמת שמנה מגעילה מכוערת ולא מספיק טובה
רציתי למות
כי הוא אפילו לא העיף אלי מבט
כשהוא עבר
עם החברה הדוגמנית החדשה שלו
הם רק צחקו בקול בכוונה כדי שאני ישמע
החלטתי להפסיק את הסבל הזה
אז הפסקתי הכל .
לגמרי.
גם את הנשימה.
הסיפור לא אמיתי ולעולם לא קרה.
הכל לא נכון? כולל התיאור על עצמך??
.. אחרי הכל, בקצת שקר יש אמת...
🙂רחל יהודייה בדם
רחל יהודייה בדםאחרונהתקשיבו, אני ממש חייבת רעיונות לספרים! הספרייה שלנו פשוט עושה רק הזמנות... אז אני לא ממש יכולה לראות ואז לבחור כמו שאני עושה בדרך כלל... רצוי ספרים ראויים... והמלצה שלי על ספר חובה, פסיעות בחול!
תודה מראש!
איבדנו שליטה על הכל
חשבתי אתה ילד גדול
אבל התנהגת כמו תינוק
העיקר להאשים
אחרי כל הניסיונות להרשים
הכל התגלגל בלי מעצורים
זה הגיע אפילו להורים
נתקפתי באלם
והלכתי אחורה שלושה צעדים
ורציתי להעלם
כל כך פחדתי
והמציאות העגומה
בכלל לא נעלמה
היה לה נחמד להשאר
וניסתי להתגבר
אבל כלום לא עזר
הכל נשאר אותו דבר
עד שכוחי נגמר
הוא טוען לי ברוגזה "מה נשתנה?"
"מדוע אין אתה מקשיב למצפונך?"
"מה אעשה?" ללב אני עונה בכאב,
"אין זו אשמתי, שאתה אותי חולב".
ואיבר אדום פועם, מבין ולא זועם.
רק את מוחי מייסר, כי על הנורמה עובר.
"המושכל ישכיל אשכל ללא רגישות הא-ל?"
אין זה נכון בהגיון את דבריו לבטל!
"אמת" עונה השמונים אחוז נוזל,
"הא-ל אותנו ציווה ועלינו לקיים בחדווה".
אם נרגעתי, הרי שנפול נפלתי.
מנגנון גופי מצליח, להעביר מסרים למוח,
אך ממנו תשובה ללב, אין הוא מתנדב.
ישנו ציר צר צוואר שמו.
משום מה קרוב ללב הוא.
את דברי הלב מעביר בחפזה,
ואת תגובת המוח עוצר באזהרה.
וכך, לילה אחר לילה, מחכה לבוקר שיבריחני מהדילמה.
אך אין זה חכם לחכות למחר, בעוד שכבר מאתמול זה נאמר.
עתה בוקר וגם ליל, ושוב חוזרת הפדיחה.
אז תגידו לי אתם, חבריי היקרים,
מה אגיד לאימא הרוגזת, על קימה מאוחרת?
כשבין כך ובין כך, התפילה אותי לא מעניינת,
בעקבות אותו נתק שנבנה לו בשקט.
הכתב והמכתבזה לא היה קל, אבל עזרת לי מאוד! תודה רבה!!!!
עזרת לי בהשראה. שפתחתי כל השירים שלך, וראיתי איזה נשמה יש לך, הרגשתי שגם אני יכול לעשות את זה. וב"ה יצא משהו....
פשוט קשה לי לעצור מעצמי...
וכואב... טוב, עסקנו בזה כבר שם
בהצלחה חבר!
אף פעם לא הייתי משהו בספרות...![]()
אבל כן את העיקרון. מלחמת המוח והלב, המצפון וחוסר ההבנה... אבל בעיקר אהבתי (והכי הבנתי) את הישירות של השתי שורות האחרונות...
אבל שאני חושב על זה, זה השורות הכי מעשיות..
"עכשיו את מרוצה?"
אני שומעת קול לועג מתוכי
"אל תתרגשי, עשית את הדבר הנכון שהיית צריכה לעשות"
כמו תמיד, מייד אחרי הקול הלועד מגיע הקול האחר, האמיתי.
אני לא סובלת אותו, אבל אין לי ברירה
"אני יודעת שאתה צודק", אני לוחשת לו "אבל קשה לי"
לא מספיק עשיתי את הדבר הנכון
עכשיו אני צריכה להתמודד
להתמודד עם הרצונות שלא נגמרים
להתמודד עם החלומות והסיוטים
פשוט להתמודד.
מילה אחת כל כך קטנה וכל כך גדולה
טעונה
אכזרית וקשה
דדאאייי!
למה אני לא יכולה לעשות את הדבר הנכון ולצאת בהרגשת סיפוק?
למה אני צריכה להחזיק בחיל ורעדה במעקה ולחכות שהגל יעבור?
אני רוצה לקרוא לו, לגל
לומר לו שאני רוצה להצטרף אליו
שניסחף יחד
לעשות מה שאני רוצה
ללא מצפון
אבל עד שפתחתי את פי לומר לו, שיחכה
הוא כבר נעלם באופק.
גם את ההזדמנות הזאת, פיספסתי.
ובהצלחה!!! לכולנו...
מה אני עושה עם זה, שאני יודע הרבה דברים ביהדות, אני יכול להתווכח שעות עם אנשים ולצטט להם מקורות ולהציג עמדות. אבל בפועל, בחיים הפרטיים שלי - אפס! אני אמנם בלבוש דתי, אבל בפנים הכל רקוב. אני מפחד שבשלב כלשהו זה יתפרץ החוצה ואז יהיה מאוחר. מה אני יכול לעשות?
למשל, אני בא לעשות משהו שלא בסדר ולמרות שאני יודע שזה לא טוב - אני עושה את זה בלי טיפת מצפון! יותר מזה, אני מסוגל להעיר למישהו על משהו שאני בעצמי לא מקפיד עליו.
שאתה לא עושה את זה אולי אתה לא מאמין בזה כי יש לך משהו ביסוד שמפריע לך ולא היה לך מי לשאול אותו
התככונתי שנגיד אתה מדבר עם מישהו על הבעיה באייפונים ככב מפגיז אותו אבל אחרי זה כשתשב עם עצמך ותחשוב על הנושא אתה לא באמת תבין אותו כי אתה יודע את הדברים רדוד לא באמת למדת את הנושא והפנמת אותו רק קראת והבנת (לא באמת) למה אסור
לא מצליח אז לדבר עם מישהו שמבין וללבן את הנושא
אפילו אמא שלי טוענת שככה זה כולם. אבל אני מרגיש שזה קיצוני מידי.
אבל משום מה, זה לא חודר. אני לא מצליח להפנים!
כל דבר שאתה מרגיש משהו "אחר"?
"כשאני לומדת קצת ממה שכתבתי פשוט עולה לי חיוך, הנשמה מחייכת, מרגיש המקום הבטוח, הנקי." את באמת מרגישה ככה?
וזה כבר לא מזיז לי 
אם זה מועיל לי - מה טוב. ואם לא - אז גם אם אני עושה זה מהשפה ולחוץ. למשל ללמוד - אני אוהב ללמוד גמרא, כי אני אוהב להראות שאני חכם. לעזור לאחר - בכיף! עושה לי טוב שחושבים שאני טוב. וכן עלאה...
להתחזק במה שאתה יכול, במה שכאן ועכשיו, במה שבגדר הגיוני
ה' לא רוצה שנצא מהכלים. במצב שאתה נמצא הדבר הקטן ביותר שתעשה נחשב בשמים לדבר עצום אל תפקפק בכך!
זה דברים שאני אומר לעצמי... בכל זאת, זה לא עוזר.... איזה עצבים!!!!!!!!!!!!
לפעמים כמו שאתה אומר כל העבודת ה' רק בשביל להראות לאחרים וכו'
אבל כשאתה מדבר עם ה' לבד, פתוח, זה בונה אצלך קשר לה' שחלא קשור לאף אחד. קשר אמיתי וטהור. אשרך.
מה שאמרת על "להתחזק במה שכאן ועכשיו" זה רעיון פנטסטי! פתאום שאני חושב על זה, אתה בעצם רוצה להציע להסתכל את רגע בחיים כמשהו נפרד וללא תלות ברגע שלפני או שאחרי ואת המצווה שאעשה באותו הרגע, פשוט אעשה גם אם בכללי אני לא מקפיד... וואו אחי! איזו הארה!
תנסה ללמוד חסידות.. החסידות מקשרת ללב
וגם תדבר עם ה', תבקש ממנו שיעזור לך. עוזר ברמות. בדוק.
נראה שהעצה שלך הכי אידיאלית, מנסיון אישי... אבל עדיין מרגיש איזה נתק..
לא מכירה את חבד, אני אישית ברסלב ומציל אותי כל פעם מחדש
אני מאוד פטריות, קשה לי ללמוד דברים אחרים חוץ מחב"ד... זה די גישה חב"דית...
כתיבה ממש יפה !!!!
אהבתי ממש
תכתוב עוד אחי
אבל ה'אין לי כוח' לא חייב להיגמר במוות... ![]()
אני לוקח קצת חופש, מרפה מעצמי. משתדל לנוח בידיעה שזה מה שאני צריך עכשיו- שקט. נחת. לא תורה, לא תפילה, לא כלום. אולי אפילו לא ה'... מנוחה! אבל כיוון שמה לעשות- א"א להישאר ככה לעולם! אז יש ידיעה נוספת- שאחרי מנוחה קצרה אצטרך להמשיך. ושוב, במינון הנכון.
קיצער- הכל עניין של מינונים ושל להיות מודע למצבך. לנוח- אבל לעצור את המנוחה בזמן. אחרת באמת- (ושלא יובן לא נכון- זה כן קורה גם לי לפעמים-) נטרקים לרצפה...
אפשר לשאול אתכם למה לעבוד את אלוקים? אני מאמין בו ובזה שהוא נתן את התורה אז מה, למה אני צריך להקשיב לו? הרי אם אני הייתי נותן תורה אף אחד לא היה מקשיב לי אז למה אתם עבדים נרצעים של אלוקים?
הרי לטענתך אתה עושה רק דברים שהם הכרחיים, ולא סתם ככה מקשיב לרצונות של ישות אחרת בלי סיבה. אלא אתה מבין היטב את מושג הציווי.
ואותו דבר אנשים מאמינים מבינים היטב את מושג הציווי מאלוהים שהוא מחייב.
יתירה מזאת, אם אתה חושב שלהרוג זה רע באמת (אובייקטיבי), וזהו דבר "בעל מטען" יותר מלאכול גלידה בטעם תות, אז סימן שאתה צריך להגיד מהיכן מגיעה לך ההבחנה להבחין בין רע לבין טוב.
ליתר דיוק, אם אתה אוחז שמושג הרע רק מאבחן בין מצבים אך איננו בעל מקור חיוב נורמטיבי אז לא ברור מדוע אתה הולך אחריו, אלא אתה מבין שמושג הרע כולל בתוכו ציווי של להימנע מלעשותו, אם ככה אתה מסתבר מאמין באלוהים כמתקף המוסר.
החבל דק
הוא כמעט נחנק
גרונו מלא בסימנים אדומים
שמראים על הקרב הקשה
שהוא מנהל יום יום שעה שעה
הוא נלחם על הכל
אפילו על הזכות לגדול
כשהחבל קצת משתחרר
והכל טוב קצת יותר
והוא טיפה מרגיש שמישהו עליו שומר
הוא לא מוותר
הוא מודה לו
אפילו שלפעמים הוא מותח את החבל יותר מידי
והוא רוצה לומר לו דיי
הוא נחנק בשקט
כי הוא יודע שזה לטובתו
הוא יודע שהתקופה הזאת תעבור
והחבל ישתחרר עד שכמעט הוא לא יורגש
והוא ירגיש כמעט כמו חדש
וכוחו יתעצם כי בחבל הוא לא מפסיק להלחם
ואתם תראו הוא עוד ינצח.
איך אפשר לבטאות הערצה ושזה ישמע הכי נורמאלי?
לא כל יום פוגשים באקראי מישהי שנועדה לגדולות... זה מדהים אותי!
הכתב והמכתבכלומר, למה התכוונת שכתבת את השיר (מקווה שאני לא חופר)
שאנחנו מרגישים שאלוקים חונק אותנו כמעטט ואין לנו סיכוי ובסוף רואים שהכל לטובתנו מנסיון
היה לי מקרה שהרגשתי זהוו העולם נופל הכל בלגן ובסוף יצא רק טוב
לא פעם ולא פעמיים הרגשתי שזהו, הכל אבוד! מבחינתי היה כבר להתחיל לחלל שבת... ברגע האחרון, משהו השתנה לטובה וב"ה שאני יכול להסתכל על העבר ולצחוק ממה שהיה...
אני לא מצליח לכתוב שירים על עצמי. יש איזשהו גוש שחוסם. אני כותב על המצב מסביבי בכמויות עצומות, אבל על מה שמתחולל אצלי - כמעט ולא מצליח...
אם לא אכפת לך...
אני רוצה לדעת איך את עושה את זה וכותבת את מה שיש לך בלב?
"איך אפשר לבטאות הערצה ושזה ישמע הכי נורמאלי?"
בדיוק כמו שעשית...
שוב אותה כתיבה מדהימה והפעם גם מלאת תקווה!
וואו ממש שימחת אותי!!!!
תמשיכי להלחם ותמשיכי לכתוב!!
אפשר גם באישי.
כי יש לה גם כאלה מדכאים..
מנסיון ![]()
להתחיל גם לכתוב...
אני ממש אשמח
אין עם מי לדבר
כולם ישר ישפטו
"מה ככה את חושבת?"
אני לא ייקח סיכון
כבר עדיף לדבר עם עצמי
אני היחידה שאני יכולה לסמוך עליה
רק אני
חבל,אולי אם הייתי מספרת
היו מבינים
אבל רק אולי
אני לא יכולה לחשוב שכולם ידעו
ואז אני לא יפסיק לאכול סרטים בלילה
לא.לא.לא
אסור לסמוך על אף אחד
ניסיתי כבר לסמוך ובגדו בי
כולם שקרנים. רמאים.
אסור להאמין לאף אחד
מה לעשות זה העולם.
רק תעשי טובה לעצמך ותזכרי שבאמת באמת זה לא נכון ויש המון אנשים טובים..
צריך למצוא אותם וזה המסובך...
אליפות עללל !
את כותבת מהמם!!
אהבתי את החתימה - חזק
אז הלכתי לישון
כדי להעביר עוד שעה
כדי לא לזכור,ולכאוב אותו
מנסה לשנן לעצמי
שאם אלוקים עשה לי את זה
כנראה שזה היה הכי טוב בישבילי
אבל זה לא באמת עזר
בחלומות הוא הופיע
וגם כשקמתי לא בער לו לעזוב
דיי כבר באמת נמאס לי לכתוב
על התחושות והכאבים
כאילו הכתיבה תשנה לי במשהו תחיים
הרי לא תחזור אלי
גם אם אכתוב עליך
מיליון קטעים.
ואווו
את חייבת לעשות מזה קריירה...
אני מאוד אוהב כתיבה, ומעניין אותי איך אחרים עושים את זה.
גם לי זה קורה מידי פעם ללכת לישון כדי להעביר זמן... באיזשהו שלב זה מתסכל יותר...
ואני רוצה להגיד משהו על הסוף- הכתיבה היא לעצמנו! אנחנו לא מצפים שמשהו במציאות ישתנה ע"י כתיבה. ע"י כתיבה אנחנו מצליחים יותר להביע את הכאב ולשתף אנשים (ע"י שיתוף אפשר להשיג עצות ועזרה וככה להתקדם במציאות). כתיבה מאוד עוזרת להפנים את הכאב והחוויות, ככה שאני ממש ממליץ להמשיך.. (וגם לשתף אותנו כי את עושה את זה ממש יפה!)
ואני גם כמו @לא מאמין בעצמו, כל בנאדם שכותב שיר או משהו בסיגנון אני מת לדעת מה עומד מאחורי זה! תמיד אני מנחש בעצמי (אין לי מושג אם אני צודק או לא..) כי בדברים כאלה זה מלא פעמים רמזים וכ"ו...
גם אם לא באלך לשתף מה עומד מאחורי נשמח שתמשיכי לכתוב!!
פעם היה תוכנית ברדיו שבה ניתחו שירים שנכתבו ע"י משוררים בני אותה תקופה. אמא שלי מספרת, שפעם, אחרי שניתחו שיר של איזה אחת, היא עלתה לשידור ואמרה שהתכוונה בכלל למשהו אחר... שיר זה קולמוס של הלב. רק מי שכתב יודע מה עמד מאחורי מילותיו, וזה מדהים!
אבל סבא שלי נפטר לפני שנתיים ו...אולי זו היתה ההשראה
את בעצם העברת את תחושת הכאב והבדידות לתוך ים של מילים וחרוזים שפרקו מעלייך את האבן הכאובת שרבצה בליבך. מאוד קשה להגיע למצב בו את יכולה לשלוט בידייך ולכתוב ישר מהלב. מ-ד-ה-י-ם!
אשמח לשזוף את עיני בתכולתו.
חזק! חבל שנפגשים בנסיבות כאלה...

הכתב והמכתבאבל לפני כמה שעות ראיתי בכרטיס שלך שאתה מביתר, טעיתי?
(מצטער אם זה חפרני מדי)
אני רוצה סרטים צנועים, כלומר שלא מעוררים רגשות, שאין בהם הרבה מה לצנזר, אשמח לסרטים כבר מצונזרים ולקישורים לדרייב!!!!!
אשמח אם יהיה פה קישורים לדרייב ל- המאמן קרטר / לזכור את הטיטאנים/ איש הגשם / הנחשול/ מועדון הקיסר / הזדמנות שנייה / המתנה המושלמת/ סליפרס.....
חשוב לי להדגיש שלא ראיתי את הסרטים , לכן אני לא יודע אם זה צנוע או לא!!!!
אשמח אם מישהו יברר לי ויבדוק אולי יש מצונזרים.
ואני חייב קישורים!!!
אם יש עוד רעיונות אשמח
אני רוצה סרטים צנועים, כלומר שלא מעוררים רגשות, שאין בהם הרבה מה לצנזר, אשמח לסרטים כבר מצונזרים ולקישורים לדרייב!!!!!
אשמח אם יהיה פה קישורים לדרייב ל- המאמן קרטר / לזכור את הטיטאנים/ איש הגשם / הנחשול/ מועדון הקיסר / הזדמנות שנייה / המתנה המושלמת/ סליפרס.....
חשוב לי להדגיש שלא ראיתי את הסרטים , לכן אני לא יודע אם זה צנוע או לא!!!!
אשמח אם מישהו יברר לי ויבדוק אולי יש מצונזרים.
ואני חייב קישורים!!!
אם יש עוד רעיונות אשמח