פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 348)

מי שלא מרים בהפגנתיות זה מראה משהו

לכן גם תולים דגלים של ארה"ב כשטראמפ מגיע לביקור וכד'... מי שמראה שאין לו קשר לדגל מנתק את עצמו מהמדינה

הנפת דגל (ודאי בעולם המודרני),  משמעותה הצהרה – אני רואה את עצמי חלק מהמדינה שזה דגלה.

לפיכך, מי שרוצה להצהיר שהוא לא חלק מהמדינה, אי הנפת דגל היא פעולה טובה. (כמובן, שתמיד קיימת הבעיה של "כמה בטלני איכא בשוקא", ולכן צריך לבחור סיטואציה שבה לאי הנפת הדגל יש משמעות הפגנתית כל שהיא.)

"דגל מה זה? כלונס ומטלית אריג, לא אדוני! דגל הוא למעלה מזה. בדגל מוליכים בני אדם לאשר רוצים ואפילו לארץ היעודה. למען דגל הם חיים ומתים. זהו הדבר היחיד אשר למענו הם מוכנים למות בהמוניהם, אם מחנכים אותם לכך." בנימין זאב הרצל, מתוך מכתב לברון הירש

אם את בעד המדינה- באמת לא תביני.

אבל לא מרימים דגל- כי זה מה שמייצג אותה!

ומייצג המון דברים רעים בה.

המגרשים מגוש קטיף היה על הכובע שלהם- דגל ישראל.

ולא נרים משו שמייצג לפעמים את ההפיך מהתורה.

תוך כמה שעות השגתם מיליונים, אחותי תרמה לכם

צניעות זה תשלום גבוה מדי בשביל מוסריות? למה?

ורק לטובתנו.

עכשיו אנחנו לא מבינים את זה

אבל ביום שאחרי.....

אז נתתי לאנשים שיותר מבינים ממני להסביר:

האם יש הוכחה שיש עולם הבא?

יש הגבלות לבוש בשו"ע

אם זה לא מדאורייתא זה כבר לא חובה?

ולא לפרש בעצמנו

בכל מקרה הפרשנות של חז"ל צריכה את אותה ההתייחסות הרצינית כמו לדברי התורה

בסופו של דבר, חלקם נלמד מפסוקים.

ובדיוק לזה קוראים תורה.

א. יש דעות שמשה קיבל גם את כל ההלכות.

ב. גם למ"ד שלא, הוא קיבל את היכולת לדרוש, כך שגם זו תורה.

ג. כשאנשים דתיים אומרים תורה - הם מתכוונים לשתי התורות.

סליחה 😅

בדיוק נזכרתי בשרשור הזה ובקטע המדהים הזה של הרבנית דינה הורוביץ זצ"ל.

שלא חלילה יובן מדברי שצריך לקיים מצווה רק כי אנו מבינים אותה בשכל או שהיא יפה ועמוקה בעניינו

קודם כל אנו מקיימים מצוות כי זה דבר ה' וציווי ה'.

אח"כ יורדים לרובד הטעמים של המצווה.

בהצלחה צדיקה, ואם יש עוד תהיות/שאלות אשמח בע"ה לעזור.

@עובדת ה'!

מה ש- 'יקנה אותך'

זה לא רפרוף בהודעות בפורום,  (כמובן שזה יכול להועיל ולקדם)

אבל לא עד כדי הבנה עמוקה. 

כדי לקנות דברים בעצמנו, נדרש בירור הרבה יותר מקיף ועמוק

(לשאול רבנים, לברר, לקרוא ספרים, לחשוב.) 

והבירור נמשך לפעמים גם תקופת זמן ארוכה יותר, אולי אפילו במשך כמה חודשים ולפעמים שנים.

צריך לצאת מהתפיסה המערבית שהכל קורה כאן ועכשיו ומיד.

לתהליכים לוקח זמן, בירורים נמשכים, ידיעות ומידות לא קונים בשניה אחת.

וגם לא מספיקה הידיעה בשכל בלבד, היא נחוצה והכרחית

"וידעת היום"

אבל אז מיד אח"כ:

"והשבות אל לבבך"

את מה שידענו בשכל, להפנים אל הלב, אל האישיות. לתוכנו.

את עירנית לעצמך וזה כבר נפלא!

וחשוב להבדיל בין 'אני לא מבין'

לבין 'אני לא רוצה להבין'.

ה' יצליח דרכך.

פורום טיולים

חושבת שעדיף להימנע מלהיכנס לפייסבוק ואינסטגרם, אם את לא רוצה מעבר לכתיבת פוסטים.

ממש לא חשוב או נכון להגדיר את עצמנו ע"פ אחרים. את לא צריכה להגדיר את עצמך דווקא דתייה, חרדייה או חילונייה. את צריכה להגדיר מה המטרה שלך בחיים וע"פ זה מה חשוב לך. 

אם השאלה הייתה צינית והגבתי רציני מדי, מתנצל..

(לא זוכר את השם הפרטי שלו)

אפשר לשמוע הקלטות של ההופעות מהיוטיוב.. תכתבי הרב רונן חזיזה ותחליטי בעצמך אם באלך להגיע לשם גם

ערוץ מאיר – שיעורי יהדות

שיעורים לקהל הרחב, לרוב יש עזרת נשים פתוחה...

שדרות המאירי 4 בירושלים, ממש קרוב למרכז הרב.

אני מאוד אוהב את הסגנון שלהם, אם כי הוא פונה בעיקר לחוזרים בתשובה, יותר עבודת נפש כזה... אני מאוד מתחבר... (ממליץ על שיעורים של הרב אייל ורד והרב ביגון, אבל כולם טובים בתכלס )

קבוצה של השבט שלי (שהוא גם מעורב אבל זה כבר עניין אחר) אז לא ממש יצא לי להכיר אופי של המקום...

לדעתי אם תמצא לך קבוצה ללכת איתה זה יהיה אחלה.

אם שווה ללכת- אותו דבר. אם תההיה עם קבוצה רצינית זה יהיה אחלה, אם לא זה יהיה בזבוז זמן.

קבוצות גדולות לוקחים בדרך כלל לעבודות יותר מעצבנות כמו השבחות עצים וכו. את העבודות היותר נחמדות כמו קטיף ובציר לוקחים קבוצות קטנות יותר

להפך, מבורך ממש ומראה את הרצון שלה להתקדם

וזה שלב כל כך חשוב ונהדר. כל אדם עובר שלב כזה שבו הוא בונה את האישיות שלו, וזה כולל גם מה אני לא לוקח מהבית. זה שלב חשוב ומהותי. אל תנסי להילחם בו.

אני ממליצה לך להתרכז פחות ב'מה אני לא' ויותר ב'מה אני כן'. תחפשי לעצמך דברים מעניינים חדשים. תנסי אולי ללמוד משהו שמסקרן אותך. תפתחי חברויות או אולי תלכי לחוג מסוים.

ברגע שתהיי עסוקה בדברים מצמיחים, פחות אנרגיה תצא על ה'דברים שמשגעים אותי'.

בהצלחה רבה לך!

ההורים עשו כל כך הרבה. הולידו, גידלו, השקיעו, חינכו וכו'. אז קודם כל מגיע להם המון תודה.

גם זה שאת חיה אצלם כשאת לומדת וכבר בוגרת זה לא מובן אליו. לי למשל לא היה את זה מכל מיני סיבות.

הם מאפשרים לך את זה.

זה שיש דברים שמפריעים לך זה בסדר, זה טבעי.

מניסיון שלי, כשרק ראיתי מה לא היה טוב אצל ההורים שלי זה די תסכל אותי.

כשהתחלתי להעריך מה כן היה טוב והם העבירו לי , זה נתן יותר כוח.

נכון שיש דברים שצריך לתקן.

לגבי הכסף נראה לי שמי שהגיבה ראשונה נתנה פתרונות שאפשר לשלב.

הרבה בהצלחה!

בגיל ההתבגרות הייתי בטוחה שיש חסרונות בבית הורי שאני בטוח אתקן.. אח"כ גיליתי שלא כ"כ פשוט לנהל בית ולגדל ילדים ושההורים שלי עשו את זה ממש יפה ושיש מה ללמוד. כדאי לפתח את הראיה החיובית והתמקדות בטוב כבר עכשו- זה באמת יתן לך כוח וגם חוכמה לעתיד.

אף אחד לא מכיר אותי פה באמת, אז אני יכולה יותר להיפתח.

למשל כשהייתי בת 17 מאוד הפריע לי שאמא שלי הייתה נורא חולת נקיון. כל יומיים שותפת רצפה, כיור צריך להיות נקי, סדר בבית תמיד וכו'.

לפעמים זה שהיא ניקתה ובישלה והתעסקה בבית הוריד לה את המצב רוח, והרבה פעמים היא גייסה אותי ל"משימות" החשובות האלה. היה נראה לי מעצבן ודי מיותר, מוגזם מדי. רציתי שבבית שלי לא יהיה ככה.

אחרי שעברו כמה שנים וכבר גרתי לבד, בהתחלה הרגשתי חופשיה מאוד, אחר כך ראיתי שבאמת סדר וניקיון בבית זה חשוב, נעים ואסתטי. מצד שני לא רציתי להיות עצבנית בגלל זה ולהרגיש "קורבן". אז ניקיתי וסידרתי כמה שיכולתי.

הבנתי שאמא צדקה, גם אם קצת הגזימה.

היום אני בעצמי אמא ל3 ילדים קטנים ב"ה. חשוב לי שהבית יהיה נקי ומסודר, אבל יותר חשוב לי אווירה של סובלנות, הטיפול הטוב בילדים, ושמחה בבית. אז אני שומרת על סדר ונקיון, אבל לא באובססיה.

גם אם אמא שלי הגזימה, היה לה רצון טוב, וחלקית היא צדקה.

.. - נוער וגיל ההתבגרות

ניצול הזמן בחופש-גבעות - נוער וגיל ההתבגרות