פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 348)

יש לי חבר מאז התיכון ועד היום..
ואנחנו בדרך לחתונה..
לא לכל אחד זה מתאים.

כי קשר כזה בין בחור לבחורה בהכרח כולל גם דברים שאסורים משום קרבה.

יש דברים בקשר הזה שאסורים בפני עצמם, ולא רק חשש להגיע לדברים חמורים.

יכול להפריע לתהליך האישי של האדם.

כי לדעתי כל עוד המטרה היא לא נישואין, אין תכלית מבחינה דתית לקשר כזה.. ועם כל ההורמונים של גיל ההתבגרות זה יכול להוביל לדברים אסורים..

 

1. חתונה - 90% מהמקרים זה לא קורה בסוף.

2. כתוב "כל המרצה מעות מידו לידה כדי להסתכל בה, לא ינקה מדינה של גיהנום" (שבת סד, א. ראיתי במסילת ישרים). זה לבד מזעזע. אז תחשבי על מגע (עברה חמורה שרבים לא מודעים לה), הרהור עברה (כנ"ל), יחוד וכדו'.

3. סופסוף מישהו אחד חכם כותב אם הוא בן או בת!! כה"כ על החתימה!

אני כל הזמן טועה עם @אלפאחורס...

צודקת, אני מסכימה עם עניין הבנייה , אבל אני יודעת שאם יהיה לי קשר הוא יהיה מכוון לחתונה בעזרת ה' ,אני לא מוכנה שיהיה לי קשר שלא יהיה מכוון לשם.

זה מסוכן מאוד.

את לא חושבת שזה מוקדם מידי?

בהתרגשות עם בן/ת הזוג שמתחתנים איתם במידה ולא מתחתנים עם החבר/ה מהגיל הצעיר, אז יכול להיות שהקשר הזה יתרום הרבה, אבל הוא מזיק לקשר הרבה יותר חשוב, מה גם שזה לא הוגן כלפי בן/ת הזוג, תחשבי ככה, את היית רוצה שלבעלך תהיה חברה אחרת בגיל ההתבגרות? הסיכון לא שווה...

כמובן שזה רק הסבר שכלי, קודם לכל היא עצם העובדה שברוב המקרים הדבר אסור (קיצור שולחן ערוך קנב ח)

צריך האדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. אסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאשה, ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואסור להריח בבשמים המיוחדים לאשה, וכל שכן כשהיא אוחזתן בידה או שהן תלויין עליה. אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכיר אותה, אפילו הבגדים אינם עליה, שמא יבוא להרהר בה.

פגע אשה בשוק, אסור להלוך אחריה, אלא רץ שתשאר לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות.

והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, עוונו גדול מאד. ואסור לשמוע קול אשה או להסתכל בשערה.

 

מזעזע..

זו ההלכה.

מה מוגזם בזה?

כי לרוב, אנשים לא נוהגים ככה. זה סבבה שככה ההלכה וככה האידיאל...אבל :/

בקשר לברכה מעורבת זה לא כ"כ קשה להימנע מללכת לשם

זה לא 'אידיאל', זו חובה לכל דבר.

זה לא שאם יש הלכה שלאנשים קשה לקיים אותה אז היא מתבטלת.

מקפידים על זה מאוד.

וגם בדת"ל, בעצם.

זה פוגע - נוער וגיל ההתבגרות

בקשר בגיל ההתבגרות עושים כלמיני טעויות שעלולות לפגוע בקשרים בהמשך

 

אני חושב שזה לא מתאים דווקה בגלל הרצון של מל מתבגרים לחבר\ה מהמין השני

אולי אשפר בעתיד ל-5.

חובת האדם בעולמו:

האדם נברא כדי להנות מזיו השכינה, שזהו התענוג האמיתי. התענוג עצמו נמצא בעולם הבא, וכאן אנחנו מכינים את עצמנו אליו באמצעות המצוות. לכן כל חיינו אנחנו צריכים לחפש קרבת א-לוקים כי רק זה הוא הטוב.

כל ענייני העולם, בין לטוב ובין לרע, הם נסיונות לאדם, שאם ימשך אליהם יתרחק מהטוב - מהקב"ה. אבל בסופו של דבר העולם נברא בשביל האדם, ואם האדם יסתייע בעולם הזה כדי להתקרב לה' ולקיים את מצוותיו, הוא וכל העולם מתעלים.

הנשמה מואסת בעולם הזה, אבל ה' הביא אותנו לכאן בכל זאת כדי שעל ידי העבודה תהיה הנשמה שלנו ראויה לקבל שכר בעולם הבא. המצוות הן האמצעי להגיע אל השלמות ולקבל שכר בעולם הבא ולכן הן צריכות להיות העיקר והנאות העולם צריכות להיות רק לעזר לאדם לקיים אותן.

 

כדי להגיע לשלמות בעבודת ה' צריך לעבוד בשלבים ולעלות מידה מידה:

הזהירות - הזריזות - הנקיות - הפרישות - הטהרה - החסידות - הענווה - יראת החטא - הקדושה.

 

בשיעור הבא נתחיל אי"ה במידת הזהירות.

בהצלחה!

בטח שאשמח! עוקב!

אדם צריך להזהר תמיד ולחשוב פעמיים לפני כל מעשה, ואם לא הריהו פחות מהחיות שבטבען בורחות מהסכנה. ומי שלא נזהר במעשיו ה' לא שומר עליו, כי אם הוא לא חס על עצמו מי יחוס עליו? צריך להזהר מאוד מכח ההרגל שגורם לנו לעשות דברים ללא מחשבה מוקדמת, שזהו עצת היצר שיודע שאם נתבונן במעשינו נשים לב לחטאינו ונחזור עליהם בתשובה.

אז איך עושים את זה? האדם צריך לבדוק תמיד אם מעשיו מועילים לטוב בין אם בשעת מעשה, כשישקול מהי מידת הטוב שתצא ממעשה זה, ובין לא בשעת מעשה, כשיעלה לפניו בזכרונו את מעשיו ויפשפש בהם. גם את המעשים הטובים צריך לבדוק אם אין בהם איזושהי פניה שאינה טובה, כי העולם הזה דומה לחושך, הוא אינו מניח לאדם לראות את המכשולים שבדרכי העולם ואפילו מטעה אותו לחשוב שהרע הוא טוב.

הדרך להגיע אל הזהירות היא לימוד תורה ומידות טובות. אם האמצעים האלה יהיו מעטים או חלשים, הם לא יגיעו אל השלמות אלה יגרעו ממנה, וזוהי צרה גדולה. לכן צריך תמיד לשאוף קדימה ולעבוד ולהתקדם, כדי לא לסוג לאחור. אסור לומר - "למה להתאמץ להיות צדיקים, לפחות לא נהיה רשעים וזה מספיק". כי אם נאמר את זה לא ננסה להתקדם, ואז מובטח לנו שנסוג אחורה.

צריך לחשב תמיד את תוצאות המעשים, כי בקבר לא נוכל לתקן. מידת הרחמים אמנם מעכבת את העונש, ממעיטה ממנו ומאפשרת לנו לחזור בתשובה, אבל אם לא ננצל את כל האפשרויות האלו היא כבר לא תעזור לנו!

מפסידי המידה הזאת מפסידים 3 דברים: הם טרודים תמיד ושבויים בשחוק והלצון המרגילים לערווה ובחברה רעה. כי הרפואה היחידה ליצר היא לימוד התורה ובלעדיה אין אנו יכולים מולו.

 

בשיעור הבא נמשיך אי"ה במידת הזריזות.

בהצלחה!

 

 

פשוט קיבלתי מהמדריכה שלי את הספר הזה והרגשתי שאני חייבת לסכם אותו (אני עושה את זה בכל דבר), ואז אמרתי למה לא לשלוח בפורום, שעוד אנשים יהנו.

 

אז ממש תודה על התגובות זה ממש משמח

הזהירות זה על ה"לא תעשה", והזריזות על ה"עשה".

"זריזים מקדימים למצוות". צריך לרדוף ולהחזיק חזק את המצוות שלא יאבדו, כי היצה"ר לא רק מנסה להכשיל בעברות, אלא גם למנוע עשיית מצוות. ואמנם טבע האדם לרצות במנוחה, אבל צריך שיתגבר על טבעו ויתגבר ויזדרז לקיים מצוות, כי אם יתעצל (ואפילו לא יעבור עבירות) הריהו אח לבעל המשחית! וגם אם נראה שלא יוצא מזה דבר רע, זה כי רעת העצל אינה באה בבת אחת אלה לאט לאט.

להזדרז לקיים את המצווה זה לא מספיק, צריך גם למהר להשלימה (כמובן לא כדי להקל על המשא, אלא כדי לא להחמיצה). כתוב: "כל המתחיל במצווה ואינו גומר אותה, קובר אשתו ובניו" (בראשית רבה). המהירות גורמת גם להתלהטות פנימית וחשק לקיים את המצווה.

ואיך נגיע לדרגה הזאת של לרוץ אחרי כל מצווה מזדמנת? ע"י הסתכלות בכל הטוב שעושה לנו הקב"ה, תתעורר באדם החובה כלפי מיטיבו, והצורך להכיר לו טובה. ישנן 3 דרגות לקיום מצוות: לשלמי הדעת מצד החובה, לפחותים מהם מצד העוה"ב ולהמון מצד העוה"ז וצרכיו.

העצלים, מפסידי הזריזות, תכבד עליהם עבודת הבורא והיראה מפני הזמן ותולדותיו.

חשוב להוסיף - ללא הזהירות והמחשבה לפני כל מעשה הזריזות לא תועיל, כי יתכן וירצה לעשות מעשה טוב אך לא יחשוב קודם ורק רעה תצא מכוונתו הטובה.

 

בשיעור הבא נמשיך אי"ה במידת הנקיות.

בהצלחה!

@נפש חיה.

אדם שהגיע למידה זו, נקי מכל מידה רעה ומכל חטא, ואין לו אף נטייה לשום קצת תאווה. ע"י זה תהיה ראייתו ברורה, והוא יבחין בכל מעשה אם יש בו מעט נטייה לעברה.

כדי להגיע למידה זו, צריך האדם לעבוד קודם על מידת הזהירות. ע"י שיזהר לפני כל מעשה ויבדוק אם יש בו קצת נטייה לתאווה, כך יעשה נקי מעברות, ראייתו תיהפך ברורה והוא ישיג את מידת הנקיות. במיוחד יש להיזהר הגזל, העריות והכשרות, כי ניתן למצוא בהם היתרים דחוקים, אך האיסורים עליהם קשים מאד. וכן גם משקר, הלבנת פנים, רכילות, שנאה, נקימה, שבועות, חילול ה', שמירת שבת ויו"ט, גאווה, כעס, קנאה וכו'. צריך להתמיד בלימוד דברי חכמים, בין אם הלכות ובין אם מוסר.

מפסידי מידה זאת, מפסידים גם את מידת הזהירות ונוסף על כך תחסר להם ידיעת ההלכה.

 

בשיעור הבא נמשיך אי"ה במידת הפרישות.

בהצלחה!

@נפש חיה.

הפרישות היא תחילת החסידות. כמו הזהירות והזריזות, שזה "סור מרע" וזה "עשה טוב", כך גם הפרישות והחסידות.

כלל הפרישות הוא: "קדש עצמך במותר לך" (יבמות כ, א). פרוש ואסור על עצמך דבר מותר אם אינו מוכרח לך וק"ו אם יתכן ויצא ממנו דבר רע בעתיד. ישנן 3 דרגות של איסורים: איסורי התורה, הסייגים שגדרו חז"ל וההרחקים שמוטל על כל פרוש להרחיק.

אז איך נדע ממה להתרחק? כתוב "אל תהי צדיק הרבה" (קהלת ז, טז). צריך לדעת עד כמה אפשר להוסיף ולהגביל על עצמך. הפרוש צריך לבדוק כל מעשה שהוא רוצה לעשות (והוא מותר ע"פ ההלכה), אם יצא לו מזה טוב או רע ולפי זה יחמיר על עצמו, וכך יישאר רחוק מהרע ויקשה על היצר הרע לקרבו אליו.

הפרוש צריך להשתמש בעולם רק בשביל עבודת ה' ולא בשביל הנאות הגוף (חשוב להוסיף שחז"ל לא גזרו לאיסור את ההרחקים האלה מכיוון שרוב הציבור לא יכול לעמוד בהם). אסור לפרוש יותר מידי ולהתייסר סתם, כתוב: "אסור לאדם שיסגף עצמו" (תענית כב, ב).

ישנם 3 סוגי פרישות: בהנאות, בדינים ובמנהגים. בהנאות זה כמו שהזכרנו, להשתמש בעולם רק לצורך עבודת ה' ולא להנאות הגוף, בדינים זה להחמיר בהלכות, ובמנהגים זה להבדל מהחברה ולפנות את הלב לעבודת ה' בלבד.

איך קונים את מידת הפרישות? ע"י שיסתכל בגריעות תענוגות העולם והרעות הגדולות שיוצאות מהן. דרך נוספת היא ההתבודדות, כי כשיסיר את ענייני העולם מעיניו, כבר לא יחמוד אותם.

צריך להיזהר לא לקפוץ גבוה על ההתחלה, אלא לפרוש לאט עד שיתרגל וזה יהפוך לו לטבע.

 

בשיעור הבא נמשיך אי"ה במידת הטהרה.

בהצלחה!

@נפש חיה.

הטהרה היא תיקון הלב והמחשבות, שלא יניח האדם מקום ליצר הרע במעשיו, אלא שיהיו כל מעשיו על צד החכמה והיראה ולא על צד התאווה. אפילו במעשים הגופניים, שאפילו אחרי שהתנהגו בפרישות, ז"א שלא ייקחו מהעולם אלא ההכרחי, עדיין יצטרכו לטהר את מחשבותיהם שגם באותו המעט שהם לוקחים לא יכוונו אל התאווה בכלל, אלא תהיה כוונתם אל הטוב בלבד. כמו שצריך להתרחק מהתאווה למעשים הגופניים, כך גם צריך לבדוק שהמעשים הטובים יהיו ממנו ולא מהיצר הרע. לפעמים אדם הולך ועושה מצווה לשמה, ולא מתכוון שישבחו אותו, אבל הוא שמח על השבח ומדקדק יותר. אמנם למרות שאיסור כזה בטל במיעוטו עדיין המעשה שתערובת כזאת בתוכו הוא לא טהור לגמרי.

הדרך להשיג את מידת הטהרה קלה יותר למי שכבר השיג את המידות הקודמות. כי כשהאדם יראה את פחיתות תענוגי העולם ימאס בהם וודאי שיקל לו להבדל מהם. טהרת המחשבה מחולקת לשני חלקים: במעשים הגופנים ובמעשי העבודה. כך אופן קניית המידה יתחלק לשניים: לטהר את המחשבה במעשים הגופניים ובמעשי העבודה ע"י התבוננות בתרמית הכבוד. 

דרך נוספת: שהאדם לא יקיים מצוות פתאום כשאין דעתו מיושבת עליו, אלא יכין את עצמו ויתבונן מה ולפני מי הוא הולך לעשות.

מפסידי מידה זאת לא ישכילו להתרחק מפחיתות התענוגים, רדיפת הכבוד ומיעוט ההכנה לעבודה.

 

בשיעור הבא נמשיך אי"ה במידת החסידות.

בהצלחה!

@נפש חיה.

יש אנשים רבים שהתחסדו בלי לדעת את דרך ה' באופן ברור, וכל ההתחסדות שלהם כלל אינה נכונה. החסידות אינה תלויה רק בבקשות, וידויים, בכיות וסיגופים. החסיד האמיתי צריך להבין מה ה' רוצה שהוא יעשה, גם אם הוא לא צווה במפורש, ולעשות את זה. מי שאוהב באמת את הקב"ה לא יאמר "די לי במה שנצטוויתי", אלא יחפש איך לשמח יותר את אביו שבשמיים.

החסידות דומה לפרישות, רק שהפרוש מתרחק גם ממה שלא צווה והחסיד מתקרב גם למה שלא צווה.

ישנם 3 חלקים ראשיים בחסידות: במעשה, באופן העשייה ובכוונה.

החלק הראשון - במעשה, מתחלק ל2 חלקים: מה שבין אדם למקום ומה שבין אדם לחברו (בגוף, בממון ובנפש (ז"א לשמחו ולכבדו)).

החלק השני - באופן העשייה, מתחלק ל2 חלקים: היראה והאהבה. היראה ז"א שירגיש האדם כאילו הוא עומד ממש מול הקב"ה, יתבונן ברוממות הקב"ה ובשפלות האדם ויכבד מאוד את ה' ומצוותיו, והאהבה ז"א שמחה בעבודת ה', דבקות בה' וקנאה לכבוד ה'. חשוב מאוד שהאהבה לא תהיה רק בגלל הכרת טובה על חסד ה' כלפינו, אלא שזו תהיה אהבה טבעית ממש, כמו בן לאביו.

החלק השלישי - הכוונה, הוא שהאדם יתכוון לטהר את עצמו לפני בוראו ויעבוד את ה' רק למען כבודו (ולטובת בני דורו).

החסיד צריך להצטער תמיד על הגלות והחורבן ולהתאוות תמיד לגאולה השלמה בקרוב ממש.

אדם הרוצה לקנות את מידת החסידות צריך להזהר מאוד מהיצר הרע שמנסה להטעותו שהחטאים הם מצוות ולהפך. יש 3 דרכים להתגבר עליו: שירצה רק לעשות נחת רוח לקב"ה, יבדוק מאוד את מעשיו ויסמוך על ה' שיעזור לו להתקרב אליו. צריך להיזהר מאוד מתוספות חסידות מיותרות שרק יגרמו לחילול שם ה' בעיני ההמון.

כשהאדם ירבה להתבונן ברוממות הקב"ה ועל גודל אהבתו אותנו מיד יתעורר בו הרצון להתקרב אליו.

מפסידי החסידות יסבלו מהטרדות והדאגות ולא יתפנו להתבונן בגדולת ה', אבל אפשר להתגבר על זה ע"י הביטחון בה', וכיוון שהשתדל ברכת שמיים תשרה עליו ותעזור לו.

 

בשיעור הבא נמשיך אי"ה במידת הענווה.

בהצלחה!

@נפש חיה.

כלל הענווה הוא שהאדם לא יחשיב עצמו כלל, וזה הפך הגאווה. הענווה מסירה מדרך האדם מכשולות רבים ומקרבת אותו אל טובות רבות, כי העניו לא יקנא בהבלי העולם ולא יבוא לידי כעס.

בהתחלה צריך שיהיה האדם עניו במחשבתו ואח"כ ינהג בדרכי הענווים:

הענווה במחשבה הוא שיראה האדם שאין הכבוד ראוי לו וברור שאין לו למה להתנשא על אנשים, וזה מפני שאי אפשר שלא יהיו באדם חסרונות רבים אפילו אם הוא יהיה בעל מעלות רבות, החסרונות האלו יספיקו להחשיכם. החכמה מביאה את האדם לידי גאווה. אין חכם שלא יטעה ולא יצטרך ללמוד מדברי חבריו, אם כן איך יתנשא. מי שהוא חכם יראה שאין מקום לגאווה כי גם מי שהוא חכם ויודע יותר מהאחרים, הוא עושה מה שבחוק טבעו לעשות, ואילו מי שאינו חכם אם היה לו שכל כמוהו היה מתחכם כמו שנתחכם הוא ולכן אין לו למה להתנשא.

ענוות המעשה מתחלקת ל4 חלקים: שפלות (בדבורו, בהליכתו, בשבתו ובכל תנועותיו), סבל העלבונות, שנאת הרבנות (שהיא משא גדול על שכם נושאו, כי כשנתעלה לרבנות כבר הוא נתפס על כל מי שתחת ידו, כי עליו להשקיף על כולם ולהישיר מעשיהם) ובריחה מן הכבוד (שהוא הבל הבלים המעביר את האדם על דעתו ומשכחו כל חובתו).

שני דברים מרגילים את האדם לענווה: הרגילות וההתבוננות.

הרגילות זה שיהיה האדם מרגיל את עצמו להתנהג בשפלות וכך תכנס בו הענווה.

וההתבוננות זה עניין תמורות הזמן. אם הוא יכול כ"כ בקלות לשוב אל המצב הנבזה הקודם שהיה בו, איך יגבה לבו. וכשיתבונן האדם על חובתו להקב"ה וכמה הוא מתרשל בה ודאי שלא יתגאה.

מפסידי המידה הזאת ירבו וישבעו מטובות העוה"ז, יאמינו לחנפנות וכך יפלו בחטא הגאווה.

 

בשיעור הבא נמשיך אי"ה במידת יראת החטא.

בהצלחה!

@נפש חיה.

היראה מחולקת לשני סוגים, האחד קל מאד להשיגו והוא יראת העונש, והשני קשה מאוד להשיגו והוא יראת הרוממות.

יראת העונש ז"א שאדם ירא מלעבור על דבר ה' מפני העונשים, וודאי שכל אדם יירא לנפשו ויתרחק מכל מה שיביא עליו רע. ויראת הרוממות ז"א שאדם יתרחק מהחטאים מפני כבודו של ה'. היראה הזאת באה מתוך התבוננות ברוממותו של ה' ובפחיתות האדם. לכן יהיה האדם ירא תמיד על מעשיו, שלא יתערב בהם איזה שמץ של חטא.

יראת העונש זה בשעת המעשה, אבל יראת הרוממות זה תמיד, כי בכל רגע הוא ירא שלא ייכשל ויעשה דבר שיהיה נגד כבודו של ה'. גם בהווה שישים לב למעשיו, וגם בעבר שיחשוב תמיד על מה שכבר עשה אם הוא היה ראוי.

דרך קניית היראה היא שבכל מקום שהוא, האדם ידע שהוא עומד לפני השכינה, ואז מאליה תבוא בו היראה שלא ייכשל במעשיו. זה אינו מצטייר בשכל, אלא ע"י התמדת ההתבוננות.

 

בשיעור הבא נמשיך אי"ה במידת הקדושה.

בהצלחה!

@נפש חיה.

 

דרך אגב סליחה על העיכוב, היו כל מיני מניעות.

ענין הקדושה כפול: תחילתו עבודה וסופו תגמול, תחילתו השתדלות וסופו מתנה. ז"א תחילתו מה שהאדם מקדש עצמו, וסופו מה שמקדשים אותו. לפי שאי אפשר לאדם שישים את עצמו במצב הזה, כי אחרי הכל הוא בסה"כ בשר ודם, על כן סוף הקדושה מתנה, כי מה שיוכל האדם לעשות הוא ההשתדלות, אך הסוף הוא שהקב"ה ידריך אותו בדרך הזאת וישרה עליו את קדושתו, ואז יוכל להיות בדביקות עם הקב"ה בתמידות.

הטהור, מעשיו החומרים הם ההכרחיים בלבד, ונמצא שע"י זה הוא יוצא מסוג הרע שבחומריות ונשאר טהור, אך לכלל קדושה לא בא. הקדוש הדבק תמיד באלוקיו, נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים כשהוא פה בעולם הזה, והוא נחשב כמשכן, מקדש ומזבח.

עניין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק באלוקיו, עד שבשום מעשה לא ייפרד מהקב"ה בהיות דעתו קבועה תמיד בגדולתו של ה', עד שימצא כאילו הוא מתחבר למלאכים כשהוא עודנו בעולם הזה. אין האדם יכול לעשות את זה מצידו, אלא להתעורר בדבר ולהשתדל עליו, אחרי שכבר ימצאו בו כל המידות הטובות שהזכרנו עד כאן. ואחרי שישיג את מידת הקדושה, יעלה אל מעלה גבוהה יותר והיא רוח הקודש שתגיע השכלתו להיות למעלה מהחוק האנושי, ויוכל להגיע אל מעלה כ"כ גדולה שכבר יימסר בידו המפתח של תחיית המתים.

מה שעוזר להשגת המידה הזאת הוא ההתבודדות והפרישות כדי שבהעדר המטרידים יוכל להתגבר יותר ולהידבק בבורא. 

הפסדי המידה הם חסרון הידיעות האמתיות, ותישאר הנפש לכודה בחומריות.

 

תם ונשלם השבח לבורא עולם.

@נפש חיה.

 

 

מי שלא מרים בהפגנתיות זה מראה משהו

לכן גם תולים דגלים של ארה"ב כשטראמפ מגיע לביקור וכד'... מי שמראה שאין לו קשר לדגל מנתק את עצמו מהמדינה

הנפת דגל (ודאי בעולם המודרני),  משמעותה הצהרה – אני רואה את עצמי חלק מהמדינה שזה דגלה.

לפיכך, מי שרוצה להצהיר שהוא לא חלק מהמדינה, אי הנפת דגל היא פעולה טובה. (כמובן, שתמיד קיימת הבעיה של "כמה בטלני איכא בשוקא", ולכן צריך לבחור סיטואציה שבה לאי הנפת הדגל יש משמעות הפגנתית כל שהיא.)

 

"דגל מה זה? כלונס ומטלית אריג, לא אדוני! דגל הוא למעלה מזה. בדגל מוליכים בני אדם לאשר רוצים ואפילו לארץ היעודה. למען דגל הם חיים ומתים. זהו הדבר היחיד אשר למענו הם מוכנים למות בהמוניהם, אם מחנכים אותם לכך." בנימין זאב הרצל, מתוך מכתב לברון הירש

 

אם את בעד המדינה- באמת לא תביני.

אבל לא מרימים דגל- כי זה מה שמייצג אותה!

ומייצג המון דברים רעים בה.

המגרשים מגוש קטיף היה על הכובע שלהם- דגל ישראל.

 

ולא נרים משו שמייצג לפעמים את ההפיך מהתורה.

אנשים במדינה הזאת שחיים כאן ולא מרמים דגל ולא גאים בו, אנשים מתו עם הסמל הזה על הגוף שלהם ובשביל הסמל הזה

סליחה על החפירה..
בא לי לפרוק!

זה המקום!

תוך כמה שעות השגתם מיליונים, אחותי תרמה לכם

תמירי את השאלה על צניעות בשאלה על כל הגבלה חוקית
ותקבלי תשובה.

גם אם נשים רגע את עניין ההלכה בצד - מה נוח בחצאית מיני? שכל הזמן צריך להקפיד לשבת בצורה כזו שלא יראו לך מתחת?

וגופיות ? נוח לך שיסתכלו לך פנימה למקומות הפרטיים שלך?

מה רע להתלבש נורמלי, קליל, בד נוח ולא צמוד, אבל אורך עד הברך, חולצה נוחה עם שרוול קצר?

אבל מבינה אותך

לא בא לי להיות מוסרית, בא לי ללכת איך שבא לי!
הכי חשוף שבא לי..
מוסרי.. צניעות זה תשלום גבוהה מידי בשביל להיות אדם מוסרי.. אני לא מעוניינת

צניעות זה תשלום גבוה מדי בשביל מוסריות? למה?

ורק לטובתנו.

עכשיו אנחנו לא מבינים את זה

אבל ביום שאחרי.....

את ההלכה?

אז נתתי לאנשים שיותר מבינים ממני להסביר:

האם יש הוכחה שיש עולם הבא?

חכמים לאורך הדורות קבעו את גבולות הצניעות.

ונכון - הדברים השתנו, העולם השתנה, וחכמינו לא עדכנו את הגדרות הלבוש הראוי לאדם שומר תורה ומצוות.

תלכי איך שאת רוצה.

את לא צריכה לבקש רשות.

יש הגבלות לבוש בשו"ע

אם זה לא מדאורייתא זה כבר לא חובה?

 

התורה עצמה.
ההלכות הן פרשנויות של חז״ל לאורך הדורות.

פותחת השרשור באה בטענה שהתורה מגבילה.
תיקנתי רוצה שזה לא נכון. אם הכל היה מפורט בתורה, ולא נתון לפרשנות של בני אדם - היה הרבה יותר פשוט.

ולא לפרש בעצמנו

אינם מופעים בתורה.

בכל מקרה הפרשנות של חז"ל צריכה את אותה ההתייחסות הרצינית כמו לדברי התורה

בסופו של דבר, חלקם נלמד מפסוקים.

גמרא. איך האמוראים לומדים דברים שונים מאותו פסוק.

והפוך - כל אמורא נתלה בפסוק אחר כדי להצדיק את פרשנותו.

ובדיוק לזה קוראים תורה.

מה שנקרא תורה שבע״פ, בפרט מה שנמצא היום ברשותינו בצורה כתובה, הוא תילי תילים של פרשנויות של חז״ל.

א. יש דעות שמשה קיבל גם את כל ההלכות.

ב. גם למ"ד שלא, הוא קיבל את היכולת לדרוש, כך שגם זו תורה.

ג. כשאנשים דתיים אומרים תורה - הם מתכוונים לשתי התורות.

סליחה 😅

בדיוק נזכרתי בשרשור הזה ובקטע המדהים הזה של הרבנית דינה הורוביץ זצ"ל.

 

שלא חלילה יובן מדברי שצריך לקיים מצווה רק כי אנו מבינים אותה בשכל או שהיא יפה ועמוקה בעניינו

קודם כל אנו מקיימים מצוות כי זה דבר ה' וציווי ה'.

אח"כ יורדים לרובד הטעמים של המצווה.

בהצלחה צדיקה, ואם יש עוד תהיות/שאלות אשמח בע"ה לעזור.

 

ותזכרי שבגיהנום חם יותר

@עובדת ה'!

זה כמו שלא תעזי לעלות לעזריאלי למעלה בלי שיהיה שם מעקה. דווקא המעקה נותן תחושת בטיחות.


בתור בני אדם אנחנו צריכים גבולות. ולשמור על עצמנו.

אדם לא יכול להיות אפוטרופוס על עצמו.


אנחנו צריכים משהו שישאיר אותנו בטעם הטוב..




-מקווה שהייתי מובנת-

רפרפתי קצת בתגובות, ושום דבר לא קנה אותי..נו אז מה ..וגם אני לא אקרא מאמרים ארוכים כי זה לא יקנה אותי,ניסיתי כ"כ הרבה, שזה לא מזיז לי.. באמת. יש כאלה שמריגישים כמוני?

מה ש- 'יקנה אותך'

זה לא רפרוף בהודעות בפורום,  (כמובן שזה יכול להועיל ולקדם)

אבל לא עד כדי הבנה עמוקה. 

 

כדי לקנות דברים בעצמנו, נדרש בירור הרבה יותר מקיף ועמוק

(לשאול רבנים, לברר, לקרוא ספרים, לחשוב.) 

והבירור נמשך לפעמים גם תקופת זמן ארוכה יותר, אולי אפילו במשך כמה חודשים ולפעמים שנים.

צריך לצאת מהתפיסה המערבית שהכל קורה כאן ועכשיו ומיד.

לתהליכים לוקח זמן, בירורים נמשכים, ידיעות ומידות לא קונים בשניה אחת.

 

וגם לא מספיקה הידיעה בשכל בלבד, היא נחוצה והכרחית

"וידעת היום"

אבל אז מיד אח"כ:

"והשבות אל לבבך"

את מה שידענו בשכל, להפנים אל הלב, אל האישיות. לתוכנו.

 

פה הנקודה.אין לי רצון וזה לא מעניין אותי.אני יודעת שזו בעיה שלי

את עירנית לעצמך וזה כבר נפלא!

 

וחשוב להבדיל בין 'אני לא מבין'

לבין 'אני לא רוצה להבין'.

 

ה' יצליח דרכך.

פורום טיולים

חושבת שעדיף להימנע מלהיכנס לפייסבוק ואינסטגרם, אם את לא רוצה מעבר לכתיבת פוסטים.

הכוונה בפורומים?
יש כאן ב''ה מלא פורומים, כולל ספרים ובני עקיבא ומוזיקה ובית מדרש ועוד המון (את יכולה פשוט להסתכל...) בשרשור הראשון בכל פורום יש את הכללים והמורה שלו. אם את רוצה לפתוח שרשור על נושא שקשור לפורום את פשוט לוחצת על "שרשור חדש" וכותבת. את יכולה גם להגיב לשרשורים של אחרים.
אז הקיצר תיהני(-:

ומעמידים אותך לבחור בין שני מצבים לא אפשריים מבחינת אורח החיים שלך.

בנות חרדיות שקועות בספרי קודש דברי איתי ביום שזה יקרה כנ"ל כלפי הבנות החילוניות שרואות סדרות ושותות. והכוונה שלי היא שגם אם בנות חילוניות רואות סדרות ובנות חרדיות שקועות בספרי קודש זה לא אומר שזה מה שהן עושות כל היום וכללי מאיפה בכלל הגיעה ההגדרה שבת חילונית רואה סדרות וחרדית שקועה בספריקודש כאילו מה הקשר??

לא יודעת בת כמה את ומה עברת בחיים יפה שלי אבל לא רק שהעולם לא שחור ולבן, הוא כל כך צבעוני שאפילו הצבעים משנים את צבעם ומתהפכים מרוב שכל אדם הוא עולם ומלואו וכל אדם בעצמו הוא עולם שלם מלא בצבעים , תהפוכות, סדרי בריאה מופלאים ועמוקים
כתהום ממש.

כנראה שלא הובנתי נכון בקיצור אני התכוונתי שההגדרה שהיא נתנה לכל קבוצה היא בכלל לא נכונה

השאלה הזאת קיצונית אבל דוקא בגלל שהיא קיצונית שאלו אותה! לא יכול להיות שאתה בדיוק באמצע לבך תמיד יפנה גם אם בטיפונת לאחד מהכיוונים! לכן אני יכולה להגיד שאני הרבה יותר מול מסכים (אבל אף פעם לא שותה!) לפעמים סרטים לפעמים דיבורים עם חברות, מאשר בספרי קודש למרות שאני חרדית גאה

ממש לא חשוב או נכון להגדיר את עצמנו ע"פ אחרים. את לא צריכה להגדיר את עצמך דווקא דתייה, חרדייה או חילונייה. את צריכה להגדיר מה המטרה שלך בחיים וע"פ זה מה חשוב לך. 

 

אם השאלה הייתה צינית והגבתי רציני מדי, מתנצל..

(לא זוכר את השם הפרטי שלו)

יש חדר ובו 2 קבוצות :
קבוצה אחת - בנות מוסלמיות, נמצאות במסגד כל היום וממלמלות קוראן...
קבוצה שנייה - בנות נוצריות שקועות בשעמום במנזר ומסתובבות עם שחורים...

מה את היית בוחרת?
אין אופציה לפתוח עוד קבוצה משלך...

אבל בשום פנים לא חושב שזה המצב הנכון...

היהדות לא מחנכת לניתוק מהחיים... להיפך, היהדות היא מדריכה לנו מתוך החיים... היא נוגעת לנו ע"י ההלכה בכל דבר ומצווה עלינו ליישם את אשר אנחנו לומדים בשאר תחומי החיים שלנו כדי להצמיח אותנו משם...

דתי הוא מי שנפגש עם המציאות, לומד ממנה ולומד להיות בתוכה...

נ.ב.
האמירה שיכולה לשמע שחילונים דרכם להתבטל בסדרות, בשתייה וכו' צורמת...
זה דבר שוודאי לא נכון...

יש גם אפור, וגם צבעוני, גם ורוד גם שחור ..הכלל-זה מה שהופך אותם לחיים מסובכים לפעמים.לא ניראלי הגיוני להעמיד ככה 2 קבוצות, אבל אני מאמינה שהיא נתנה לכם כנראה כדי להראות את ההפך ואת הקיצוניות שבדבר בכוונה

אז שתלך עד הסוף , לא על הגדרות מוקצנות

אין בעיה להציג שני קצוות ולבקש.להחליט מה בוחרים מביניהם.. זו שאלה מעניינת, אם כי לא בטוח שיש בכלל תשובה נכונה לגביה. אבל זה דיון אחר.

אני מזועזע מעצם המחשבה של נקודת המוצא שחוסר העשייה והבטלה מאפיינים את החילונים.

אין בעיה לדעתי לשאול את אותה שאלה, בלי להכניס למשוואה את ההגדרה של הסקטור, אם כי שוב, לא בטוח שיש תשובה נכונה, או שבכלל אין תשובה.

כך הורו לנו חכמים באבות.
אין מושגים של שחור לבן זו עצת היצר לדבר במונחים של זה הכל או כלום.

כניסה חופשית
כל יום רביעי

אפשר לשמוע הקלטות של ההופעות מהיוטיוב.. תכתבי הרב רונן חזיזה ותחליטי בעצמך אם באלך להגיע לשם גם

ערוץ מאיר – שיעורי יהדות

שיעורים לקהל הרחב, לרוב יש עזרת נשים פתוחה...

שדרות המאירי 4 בירושלים, ממש קרוב למרכז הרב.

 

אני מאוד אוהב את הסגנון שלהם, אם כי הוא פונה בעיקר לחוזרים בתשובה, יותר עבודת נפש כזה... אני מאוד מתחבר... (ממליץ על שיעורים של הרב אייל ורד והרב ביגון, אבל כולם טובים בתכלס )

ובכללי,שווה ללכת לזה?
ומאובטח שם?(מבחינה בטחונית)

קבוצה של השבט שלי (שהוא גם מעורב אבל זה כבר עניין אחר) אז לא ממש יצא לי להכיר אופי של המקום...

לדעתי אם תמצא לך קבוצה ללכת איתה זה יהיה אחלה.

אם שווה ללכת- אותו דבר. אם תההיה עם קבוצה רצינית זה יהיה אחלה, אם לא זה יהיה בזבוז זמן.

אני בת אגב..

אם כבר התחלתם לדבר על זה...
שווה להגיע עם שתי בנות או שעדיף קבוצה גדולה?
ובכלל-איך היה?

קבוצות גדולות לוקחים בדרך כלל לעבודות יותר מעצבנות כמו השבחות עצים וכו. את העבודות היותר נחמדות כמו קטיף ובציר לוקחים קבוצות קטנות יותר

נגד ההלכה - לא
בולט מדי - לא

בכלל לא.. נראה לי המדריכות מתפדחות שהחניכות לא יזרמו איתן

להפך, מבורך ממש ומראה את הרצון שלה להתקדם