עצם זה שאת פותחת שרשור על זה ומצטערת ומבינה שזה לא טוב-

זה פשוט מהמם!!

ה' אוהב אותך! ומתרגש לראות את הצער שלך על זה שנפלת..

איו ל ככ ניסיון בזה אבל מאחלת לך המונמון בהצלחה!

אוהבת אותך מלא אחותי!!!!!

את בחורה אמיתית. וזה כבר מצויין- כי כשטוב לנו כל כך ונעים אז קצת קשה לנו להודות בטעויות שלנו... אז- קודם כל אשרייך!

את האמת? שאין לי כ"כ איך לעזור לך אבל שתדעי שאת עזרת לי מאוד כי אני נמצאת בתסבוכת עם עצמי, נורא באלי קשר, אני מבינה שזה לא טוב אבל... זה קצת קשה לי לא לרצות את זה ממש. 

עכשיו- כשבאה משהי שהיא בתוך זה ומודעת לכל הלא טוב שיש בזה ורוצה עזרה איך להיחלץ מזה בצורה יפה ונחמדה שלא יהיה מאוחר מדי... זה עושה לי משהו. כי עכשיו כיף לך. זה לא נובע מרצון לברוח כי את סובלת....

קיצור- מקווה שהבנת

לי גם היו כמה חברות, וזה בהחלט קשה לנתק את הקשר גם עם הקשר לא מוביל לשום מקום. מכיוון שהתנסיתי בחוויה, אז אין לי כ"כ מה להגיד חוץ מזה שאם את לא מרגישה בנח עם זה יפה שעה אחת קודם...

ממש מזדהה!

בהצלחה!!!

עם התגובות שלכם.. תדעו שממש כיף לקרוא אתזה.

ולך, רוני יקרה - את גיבורה ויש לך המון כוח. תנסי אולי להתייעץ עם מישהו שאת מעריכה וסומכת עליו, שייתן לך את התשובה שתהיה הכי טובה לך (גם אם זה יהיה קשה).

מאוד מאוד מזדהה עם הכאב שלך ומהפחד מהפרידה וממה שיבוא אחרי.. שה' ישמח אותך.

בהצלחה גדולה ממש

מפני שלי היה אותו דבר וכמה פעמים, ויש פה גם עניין שלא לפגוע בבן זוג, שזה עניין ממש קשה...

לדעתי הדרך הכי טובה היא לעשות שיחת הבהרה בין הצדדים נגיד לבוא אליו ולומר לו:

תשמע אני באמת אוהבת אותך ואני יודעת שאתה בחור טוב ואין לי שום דבר נגדך אבל מאוד קשה לי מצד הדת עם כל העסק הזה ואני רואה שזה מגיע לדברים לא טובים אז בבקשה בוא נפרד יפה ואל תנסה לחזור אליי או לשלוח הודעות כי גם לי קשה גם ככה בלעדיך.

נראה לי שעדיף לעשות את זה פנים אל פנים. 

אני יודע שאת מפחדת שזה יישאר לך בלב ויגרום לך צער אבל את צריכה להכריח את עצמך לחשוב שעשית את הדבר הכי טוב עבורך ושבשביל לחיות עוד 90 שנה באהבה אמתית את צריכה עכשיו 3 שנים להוציא את כל האהבות שהיו לך. ופשוט תתחילי להתמקד בחיים הרגילים, כאילו תתעלמי. כשתקפוץ לך מחשבה אל תמשיכי אתה ואל תתני לעצמך להרגיש מסכנה תחשבי בראש: "די! עשיתי את הדבר הכי טוב בשבילי" ותעבירי נושא. זה פשוט ידעך מאליו ותוך כמה חודשים את לא תזכרי כלום.

מה שכן את צריכה לחזק את עצמך בשיעורים או נושאים בנושא לפחות בחודשים הראשונים כי לכל אחד יש רגעי משבר וכשזה בא המון פעמים עושים טעויות בלי לחשוב ואחר כך קשה להחזיר את הגלגל לאחור... בהצלחה 

קצת סרטונים לחיזוק כי חייבים את זה, זה הופך את המהלך להרבה יותר קל

המוון בהצלחה ובאמת אוהבים אותך על הרצון לשמור את מצוות ה ולחזור בתשובה))

משחקי חברה

יצירה

כדאי לך לעשות נגיד רשימה של כל מיני דברים למשל: חיי שרה, מלפפון במים, גזר מאחורי הגב, וכו׳ ואז לבחור נגיד שלוש דברים מהרשימה ולמצוא משהו משותף ולקחת סיפור קשור או לא קשור או צ׳ופר בכלל 

וגם את יכולה לעשות פעולות שעשו לך אם את זוכרת 

לי למשל הייתה פעולת טיסה שהביאו לי כזה דרכון מבריסטול ושאני צריכה לכתוב את השם שלי 

וישבנו כזה כמו שיושבים באוטובוס ועצרנו בשוודיה למשל אז בשוודיה עשינו את משחק השוקולד ואז עולים ל״מטוס״ ונוחתים בסים אז משחקים אוכל סיני

                            בהצלחההההההה😘😘😘 תכתבי איך היה ומקווה שעזרתי

ערב שיאים הכי מהירה הכי פדחנית (מי שמספרתת פדיחה יותר פדחנית) הכי חכמה וכו

וכמובן ערב שוקולד 

תנסי לעשות יותר דברים עם חברות בבי"ס, להביא לך איזה משהו טעים לאכול ועם נורא משעמם לחשוב את "מתישהו זה יגמר" - זה מאוד עוזר!

גם אם את כן מקשיבה עדיין קשה לך להבין את החומר,

או שמה שקשה לך זה להקשיב? 

או משהו אחר?

ברגע שתדעי מה בעצם הגורם, יהיה לך הרבה יותר קל לדעת מה לעשות הלאה...

אם מה שקשה לך זה להקשיב את יכולה להחליט שאת מקשיבה כל שיעור כמה דקות בודדות,

ואחר כך מתעסקת בענינים שלך, ולאט אט תעלי את מספר הדקות שאת מקשיבה עד שבסוף תקשיבי כמעט כל השיעור,

או שאת יכולה להחליט שאת מקשיבה זמן מסוים, ואז עושה הפסקה יוצאת מתאווררת ואז ממשיכה.. 

יש המון דרכים לדעתי כדאי לך לדבר עם מישהו מבוגר שמבין בזה, אמא מורה וכו

המון בהצלחה...

מי שחשב על זה, תראו כמה אנחנו עוזרים אחד לשני - במקומות אחרים זה ממש לא ככה - דוד שלי נסע לשוויץ, והוא סיפר ששם אנשים לא מתייחסים אחד לשני, למשל פה בארץ אם אתה שואל מישהו מה השעה הוא ישר עונה, ובחו"ל, ממש לא מתייחסים!

אשרינו שזכינו להימנות עם העם הזה!

היי - ה' קודם כל אוהב אותך.

ההורים שלך, האחים שלך, המשפחה שלך - כולם אוהבים אותך. אולי הם לא מראים את זה כלפי חוץ, אבל הם מאוד מאוד אוהבים אותך.

חברות אמת - אני לא מכיר את סגנון החברות שלך. אבל אם תספרי על עצמך קצת יותר, אולי אני יצליח לענות יותר ברור!

( "כל ישראל אחים")

פשוט נראלי יש הרבה תכונות טובות שלי שאף אחד לא שם לב אליהם ובגלל זה אמרתי שאף אחד לא מכיר אותי..

לפעמים יש גילאים שיש את התסבוכים האלה..

מרגישה כאילו אני כתבתי את זה!!

אוהבת אותך אחותי היקרה!!

מה זה?

זה תדעי אם את מכורה או לא, כל עניין לגופו צריך לבדוק עם אנשים שמבינים בזה.

התמכרות בגדול לדעתי זאת השתעבדות 

פיתוח תלות פיזית/רגשית כלפי משהו.

בעצם חוסר שליטה ואי התאמה בין הרצונות/צרכים למעשים בפועל.

משהו שאתה עושה, שגם אם אתה רוצה להפסיק- אתה לא יכול.

זה ממש עזר לי!!!!!!!!!!      (ניראלי....)

מישהו שרוצה להפסיק לעשות משהו, אבל אינו מצליח וכל הזמן חוזר להרגלו.

זה פחות  או יותר ההסבר.

רוצה. כלומר, פועלת בניגוד לרצונך מתוך דחף פנימי חזק

אמון.

כמה אתה חסר לי עכשיו.

כמה אני ריקה ממך.

קשה לי בלעדיך.

אין לי אומץ להמשיך לצעוד בדרך,

אני פתאום מפחדת.

מאוד.

מרגיש לי נורא.

כאילו שאין לי את עצמי.

אני מן מחסן פרוץ לרשות הרבים.

אין לי איך לנעול את המחסן הזה.

ניסיתי הכל.

ותמיד פרצו לתוכי בסוף.

והכי כואב-

שהפורצים הם חלק מהאנשים הכי קרובים אליי...

או שלפחות הם אמורים להיות כאלה.

כואב לקבל מכה כזו.

ועכשיו,

איך אני אמורה להסתכל לאנשים בעיניים?

מה אני אשדר להם כשהם מדברים אלי?

אמון?!

הוא קיים בכלל??

אז איפה אתה היית כשהייתי זקוקה לך כל כך?

אתה בא כשמתחשק לך או כשצריך אותך?

עכשיו למשל אני ממש זקוקה לך-

איפה אתה?

כ"כ מזדהה!!!!!! נגעת לי עמוק בפנים

אני מאמין שהכל בנוי על אמון!

חייבים אמון בקשר בבית ספר, בישיבה, בצבא, בזוגיות, בעבודה...

הוא דבר הכרחי..

מהסיבה הפשוטה שכל פעם לאחר שהוא נבנה הוא נשבר מחדש...

המון פעמים זה נשבר והצד השני אפילו לא מודע לכך נראה לי....

מה שכן- השבר תמיד מגיע בסוף.

ודווקא מהאנשים שאני הכי משקיעה בהם אמון....

אני... קצת לא יודעת איך להסביר....

אנסה לחשוב על ניסוח שיהיה מובן.

לפני תקופה לא מאוד ארוכה גיליתי שאחד מבני המשפחה שלי לוקח לי מצלם בתכיפות כל מיני דברים ששייכים לי, כמו: כל מיני דברים שכתבתי, חפצים אישיים שלי וכו'.

כשניסיתי לעורר את תשומת הלב של הההורים שלי הם באמת טיפלו בזה אבל הדבר חוזר ונשנה מאז כמה פעמים והגיע למצב שכתחליף לצילום הדברים פשוט נלקחים ממני...(על ידי אותו בן משפחה....)

לכאורה- בן משפחה אמור להיות בנאדם שהכי תתן בו אמון, אמון מסוג אחר, לא כמו לחבר. כי אחרי הכל זה משפחה (חשוב לציין שזה בן משפחה מקרבה ראשונה....). לבן משפחה נותנים אמון בלי הרבה מחשבה, פשוט כי זו המציאות, הוא הרי יודע עליך יותר מכל חבר טוב- הוא חי איתך ויודע דברים שאתה מסתיר מאלה שבחוץ...

הדבר הזה גרם לי לפחד להסתכל לו בעיניים. אולי ישמע קצת מוגזם אבל פשוט זה מה שהרגשתי. מרגישה שקופה מדי לידו. הוא ראה דברים שכ"כ לא הייתי רוצה שיראו. דברים שתמיד היו ביני לבין עצמי.

לא יודעת אם עכשיו המצב יותר מובן, מקווה..

בכל אופן זו רק דוגמא אחת.

אני חושב שהדוגמא שהבאת זה לא בדיוק דוגמא לאי אמון, אלא יותר דוגמא לחדירה לפרטיות וכדו'... במקרה כזה וודאי שיש 'משבר' באמון וצריך לבנות אותו מחדש.. (אם זה אכן מתאפשר)

(זה באמת דוגמא קצת קיצונית לעניין מערכות יחסים באמון... באמת יש כאן 'משבר' לא קטן באמון...)

מסתבר שהאמון עם בני משפחה הוא לא אמון עיוור אלא וודאי שתמיד צריך לשים לב לתגובת הצד השני...

אתה צודק 100%. זה אכן משבר אבל הוא גרם לי לאבד אמון בבני אדם.

אם בן משפחה קרוב יכול להתנהג אליי בצורה כזו אז....

למרות שחברים זה משהו אחר. אבל עדיין...

יש בי מין פחד כזה לא מוגדר בדיוק....

מקווה שהבנת

ורק אחר כך יוכל להאמין באחרים

להאמין בעצמי זה קשה כשאתה מרוקן מדבר כזה שנקרא אמון

וואי,, קראתי את מה שכתבת וזה נשמע באמת לא כיף. שה' יעזור לך ושרק תצאי שמחה מזה ותראי כמה זה הצמיח אותך להיות בנאדם טוב יותר.. אשרייך נשמה!

אמן!

או שעדיין לא התבגרת...

לא יפה...

זה אני...

מקבלת.

חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמייו!

הצטרפה עכשיו ילדה חדשה שאומרת שהיא מרגישה הפוך ממה שאת מרגישה עכשיו - אולי תוכלי לעזור לה איך להרגיש כמוך.