פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 418)

?היי בנות מה המצב

סיום ט באב/

כואב לי.
אני ילדה קטנה.
כואב לי.
כבר שנים חיכיתי.
כמו ילדה גדולה.
והשנה יותר מתמיד,
הרגשתי..
הרגשתי שאתה בא.
מבטיחה שאם רק הית מבקש,
היתי נותנת הכל.
רק תגיע!
והשנה יותר מתמיד,
האמנתי חזק שתגיע.
שתתקע בשופר,
ותימצא מחילה.
ריבונו של עולם..
כמה צעקתי,
שאני כבר לא יכולה.
וכמה שתקתי,
מי אני סתם ילדה נטושה.
אין בית לאבא שלי.
אבא שלי הרס את ביתו.
והשכינה שלו עצובה.
אבא שלי כמו הומלס,
ואני?
אני גלמודה.
נעים ונדים אנו,
אין.
ארץ ישראל לא שלמה.
אנחנו נוגסים בעצמנו!
בודדים ויפים,
מלאים בתקווה,
ונואשי,
נואשי אהבה.
אבא, רציתי. רציתי.
כל כך רציתי,
להיות טובה.
מתי תהיה כבר תחיית המתים?
הלב מתגעגע,
וחסר לנו בדור אישים.
אישים גדולים.
אבא תסתכל עלינו..
דור של תועים.
תסתכל עלינו קטנים ואובדים.
אין מנהיג לנו,
אין בנו רועים.
אין לנו דרך.
רק מלא רחמים.
אז אל מלא רחמים,
אנחנו אומרים קדיש.
קדיש של יתומים.
על משיח,
שהיה צריך לבוא ושוב..
שוב עוד שנה נותרנו עזובים.
ושורף לי בבטן..
שורף שם בפנים.
לפתוח את הצום,
כשאנו חסרי פנים.
והיה זה עוד צום,
ונשוב לחיים,
שוב לא נגאלנו השנה,
אבל להאמין-
ממשיכים!
אנחנו הבנים שלך אבא,
תחייה את ליבנו בטהר תמים.
דרשנו גואל,
ונמשיך להאמין,
אף על פי שיתמהמה,
אם כל זה אנו נאמין.
ואבא,
אם ברגע חולשה...
נדמיין שכלום לא חסר בנו,
תזכיר לנו שבכל זאת שמך לא שכחנו.
אז נא אוי נא,
אל תשכחנו.
אוי אנא אל תשכחנו.
תזכיר לנו שזהו,
זו שנה אחרונה.
סוף לצום וגלות.
כי יבנה המקדש,
והנה-
שנת גאולה.

אני ב"ה מדריכה כבר למעלה משנה וחצי, ומרגישה שהגיע הזמן לעזוב.

 

 

לסניף יותר נכון שאני אשאר בהדרכה(יש הרבה סיבות וזה מסובך.. אבל באמת הגענו למסקנה שזה יהיה נכון לסניף שאני אשאר) החלטתי כן להשאר בהדרכה עד אחרי חנוכה בערך.

 

השאלה שלי- איך הופכים את התקופה שנשארה לטובה?

אני כבר ממש חסרת כוח וחשק בהדרכה..

איך עושים ששוב תהיה ההתלהבות מההדרכה?

למה?

כי אני חדשה$

אז עשו שרשור הכרות אנשים

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f290

בחסדי השם יתברך.

מעבירה משו שקראתי טיפה ערכתי אתזה אבל זה לא אני חשוב שתקראו. מוקדש באהבה! אחים שלי!.

 

צועקים למשיח!!

"צריך כל אדם לצעוק לפני השם יתברך ולישא אליו לבו ית' כאילו הוא באמצע הים, תלוי על חוט השערה והרוח סוערת עד לב השמים, עד שאין יודעים מה לעשות, וכמעט שאין פנאי אפילו לצעוק. אבל באמת אין לו עצה ומנוס, כי אם לישא עיניו ולבו אל השם יתברך, ולצעוק אליו ית', כי האדם בסכנה גדולה בזה העולם כאשר יודע כל אחד בנפשו." רבי נחמן

 

כך אמר הצדיק רבי נחמן מברסלב על חשיבות הצעקה:

העצה שלנו היא לצעוק בימים אלו להשם יתברך!...

עיקר הדגש על הצעקה, שעל ידי זה עיקר הגאולה בכלל ובפרט בכל אדם ובכל זמן!!...

הישועה לעם ישראל במצרים באה דווקא על ידי: הצעקה!!...

אדם צריך לחוס על עצמו ויצעק הרבה להשם יתברך ועל ידי זה יזכה לפי בחינתו להוליד מוחין והדעת!

 

הצעקות הן בעצם כמו חבלי לידה. נשמות עם ישראל שרשם גבוה, אבל כגודל אצילות הפרי, כך גם גודל וקושי הקליפה העוטפת את הפרי: הקליפה המכסה את הנשמה הטהורה...

איך שובר אדם את הקליפה (הסטרא אחרא, יצר הרע וכו') ומוליד פנימיות נשמתו שהיא החלק האלוקי ממעל (נשמת האדם היא מהבורא – טהורה ונקיה):

כמו שאישה שצריכה ללדת צועקת, הזוהר הקדוש מגלה לנו שהצעקות של היולדת אינן סתם משהו שהיא צועקת מצער. הצעקה היא מה שגורם ללידה! הצעקה גורמת שהנשמה של הילד תצא מהכוח אל הפועל!!

כך גם, אומר ר' נחמן: הצעקה של עם ישראל במצרים הולידה את עם ישראל והוציאה אותם ממצרים!! שימו לב גם לצעקה של התינוק שנולד: בצעקה שלו הוא מתחיל לנשום עצמאי ונפתח פרק חייו!

 

 

דברי רבי נחמן מברסלב על הצעקה:

ולבאר כל זה, מגלה לנו מוהרנ"ת שעיקר העצה שלנו הוא לצעוק בימים אלו להשם יתברך 'וזה בחינת שובבי"ם שבהם נוהגים הכשרים להתענות ולצעוק לה' יתברך בתפילות וסליחות עיין שם בהמשך דבריו, ששם עיקר הדגש על הצעקה 'בוודאי יחוס על עצמו ויצעק הרבה להשם יתברך יעל ידי זה יזכה לפי בחינתו להוליד מוחין והדעת שעל ידי זה עיקר הגאולה בכלל ובפרט בכל אדם ובכל זמן.( לקוטי הלכות ההלכות גילוח הלכה ה)

עיין שם שהביא כל הפסוקים מצעקת בני ישראל במצרים שעל ידי זה דווקא, בא הישועה.

ולכאורה מה עניין הצעקה מה מתקנים בזה?

רבנו מתאר את זה בתורה כ' כ"א ובתורה ל"ו, שהצעקות הם בעצם כחבלי לידה שבעצם נשמת ישראל, כי נשמות ישראל שרשם גבוה מאד כנ"ל, אבל מחמת זה גופא גם ה-לעומת זה שלו גדול מאד, כי זה לעומת זה ברא אלוקים ורבנו מדמה את זה שם בתורה ל"ו כקליפה הקודמת לפרי, והוא התאווה הנבזה הזה שתופס את היהודי מכל צדדיו, וזה מה שכתב האר"י שנשמת ישראל שרשם בעצם מחטא זו של אדה"ר, כי זה השורש של הקליפה ומכסה שמכסה על נשמתם, שזה הירידה למצרים ערות הארץ. ובזה יתורץ הקושיא הראשונה שהקשנו. ואיך שובר האדם הקלי' הזאת, ומוליד פנימיות נשמתו החלק אלוקי ממעל שלו הנקודת היהדות שלו איך שוברים את זה ומגלים את זה

על זה אומר רבנו כמו אישה שצריכה ללדת צועקת ומגלה לנו הזוהר שהצעקות אינם סתם משהו תכני שהיא צועקת מצער, הצעקה - הוא - מה שגורם הלידה, הצעקה גורם שהנשמה של הילד יצא מכוח אל הפועל.

אותו דבר כאן הצעקה מוליד את עם ישראל ומוציא אותם ממצרים!

מתי הזמן לקיים עצה זו של רבנו?

את התיקון הכללי אנו אומרים כל הזמן אבל מתי הזמן המסוגל ביותר לקיים עצה זו של רבנו.

מגלה לנו מוהרנ"ת הזמן הוא בשובבי"ם – אנשים פשוטים אל תצומו, אבל עיקר העבודה, לצעוק, ולהיוולד מחדש יהודי קדוש וטהור

 

הרב הלל צייטלין ז"ל: דברי ר' נחמן על הצעקה

פעם – מספר רבי נתן – "עמדתי לפניו [לפני רבינו] והוא ז"ל היה מונח על מיטתו ונזרקו דיבורים אלו מתוך פיו הקדוש: עיקר העיקרים הוא – מבטן שאול שועתי", והיה רגיל לומר לתלמידיו: "ואפילו כשנופלין לעמקי רפש, כמו שנפל כל אחד מכם כמו שנפל, צועקים וצועקים וצועקים. פעם אמר ר' נתן לרבינו ז"ל בדרך קובלנא: "יגעתי בקוראי, ניחר גרוני, כלו עיני מייחל לאלוקי". והרים רבינו ז"ל את ידו מעט ואמר בלשון רכה: אם כן, מה לעשות? כלומר: בוודאי אסור להרהר אחריו ית' ובוודאי צדיק ה'. אחר כך אמר לו: הלא דוד המלך ע"ה כשאמר: "יגעתי בקוראי, ניחר גרוני" היה כפשוטו, שכבר קרא כל כך עד שהיה עייף ויגע ממש בקוראו וניחר גרונו ממש, ואתה, תודה לאל, עדיין בכוחך..

 

ידוע מה שאמר מוהרנ"ת ז"ל: שצעק פעם לפני ה' כל כך "הצילני מקליפת המן עמלק", כאילו שעמלק עומד עליו עם גרזן ועומד לרצחו ממש, ואם ראשונים צעקו כך מה נאמר אנחנו, ובוודאי שאנו צריכין להרים קולנו לפני ה', כי האדם בסכנה גדולה כפי שיודע כל אחד בנפשו.

 

מקורות תורה ואחרים שמסבירים את חשיבות הצעקה והציווי לצעוק:

רק אחרי שישראל צעקו הם נגאלו: מקורות תורה, נביאים, כתובים, חכמים ורבנים המוכיחים את הטענה: רק אחרי שישראל צעקו – רק אז הם נגאלו ! רק אם ישראל יצעקו – רק אז הם יגאלו!

 

 

בקרוב מאוד המצב הקשה בישראל ובעולם יביא כל אחד לצעוק מ"עומקא דליבא" מכל הלב!

ה' מלך העולם יביא רבים מעם ישראל כולל "אנשי אמונה" לכאלו מצבים השם ישמור: שיצרחו ל- ה' שיושיע אותם!

כפי שבמצרים נזרקו הילדים לתנינים, רק מרוב הצרות צעקו ל-ה': רק אז ה' שמע את צעקת בני ישראל ושלח להם גואל.

 

תעצרו ותתבוננו, כמה אסונות מוזרים ותכופים מתרחשים סביבכם כמה חסר לנו בית מקדש!!

 

 

ה' מלך העולם כבר הזהיר!

ה' יודע ומודיע מראש שלא ירצו את מלכותו, דרך המועמד שבחר להנהיג –המשיח!...

ה' יודע ומודיע מראש (יחזקאל כ') שאת מלכותו: יביא ביד חזקה! בזרוע נטויה! בחימה שפוכה!...

 

אומרים לבנאדם:

שים דגל משיח על הרכב...

שים שלט משיח בחזית הבית...

שים מודעה מכספך בעתונים על משיח לעורר את העם...

תצעק ל- ה' בקול רם לבקש משיח...

עלה לשיחות מאזינים ברדיו ודבר על כך...

הבנאדם עונה: "למה מה קרה?!... איפה זה כתוב?!... למה, מי הרב שלך?!"...

 

כמו שחזרנו והזהרנו!

האם "לא מספיקות" לעם ישראל הגזירות הנוראיות שהולכות וגוברות בכל יום: אסונות וטרגדיות מוזרות!

כל אחד שלא יצעק היום בטוב לבקש משיח.. יצעק מחר מצרות: בבחינת "נאקה, אנחה, שועה..." כפי שבני ישראל זעקו לאחר הצרות הרבות שלחצו אותם המצרים לאורך "ימים רבים"...

 

{כג} וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה: {כד} וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב...(שמות ב)

 

אור החיים>  מן העבודה. פי' לא שצעקו לאל שיושיעם אלא צעקו מן הצער כאדם הצועק מכאבו. ומודיע הכתוב כי אותה צעקה עלתה לפני ה', והוא אומרו שועתם וגו' מן העבודה פי' מצער העבודה וישמע ה' את נאקתם פירוש הרמת קול כאבם.

 

כל יום שעובר, אסון רודף אסון ועוד ועוד אנשים צועקים וצורחים ל- ה' בבכי מר ונורא:

הולך וקרב היום בו תשמע זעקה מקצה ארץ ועד סופה לישועת ה' שיגלה את המשיח!

אשרי אותם בודדים שמתמידים בעקשנות וצועקים ל- ה' שיביא מלכותו דרך משיח!

 

 

שנזכה.

ובא לי להוסיף לה איזה שהוא קטע או משפט יפה על הדרכה, חינוך,סתם פירגון או זריקת מרץ

למשהו יש????

אחרי ההתוועדות הקודמת (הנה זה בא! ההתועדות. פרטים ולו"ז. - נוער וגיל ההתבגרות)אנחנו רוצים לארגן עוד אחת.

 

כמה דברים:

1- האם תרצו שיהיה רב שיעביר "שיעור" וסביבו תהיה התועדות (יהיה זמן של התועדות רק חברי הפורום וכו')?

2- באיזה איזור היית רוצה את ההתועדות (צפון, דרום, ירושלים, שומרון, מרכז, שרון)?

3- לאילו איזורים תוכל להגיע?

4- אילו תאריכים אתה יודע בודאות שלא תוכל לבוא?

 

 

כל מי שרוצה להגיע, או לדעת פרטים: שישלח מסר עם תשובות לניק הזה, או ל@נחמיה17 ול@עמירם.

 

 

 

תיוגים:

@יהדות=דרך חיים

@ירא שמים!

@עמירם

@מבסוטטט

@יחידי

@חוני המעגל פינות

@מתיישב בנשמה

@המקדש השלישי בדרך

@גיבעוננח

@נער מתבגרר

@נגרינסקי

@אוהב אותך ה

@יאירוש

@עברי אנכי

@נצח

@ההוד וההדר

@חולות

@נצח נצחים

@מבשר שלום

@רץ לשום מקום

 

~~~

@תיוג המוני

חיכיתי לו.
חיכיתי לו השנה.
כן. למשיח.
אני עוד מחכה.
קראתי לו. חיפשתי אותו.
יצאתי לבדוק האם הוא נמצא על גג בית המקדש.
אבל גם מקדש לא מצאתי.
וחרבתי.
כסיני הייתי, שוממה.
אך דרשתי קרבת אלוקים, שעלי תינתן תורה.
הגיעו הימים שכואבים מנשוא...
ימים שבהם מצאתי עצמי בוכה.
ימים שמצאתי עצמי מפחדת, מפחדת שאשכח את מהות הימים.
ורציתי לשמוח, אבל הרגשתי ריקה.
ורציתי מקדש אך כוחי רק לחש..
צעקתי לו:טאטעעעע!
אולי רק תקשיב??
התחננתי שיסתכל עלינו,
אנחנו ילדים יתומים!
הרגשתי מדממת פשוט עלובה,
גם השנה אבא?
גם השנה שוב לא ראויה?
מתחשק לי לצרוח!
שעם ישראל ישמע!
צריך לצאת לרחובות לבקש גאולה!
צריך לצעוק אליו-אבאאאא נמאס מגלות רוצים גאולה!!!
אבל, אנחנו ביישנים...כן ורחמנים וגומלי חסדים.
אז די כבר עם זה..מרגישה התמרדות פנימית,
בואו נהיה חצופים פעם אחת..ונצא לרחוב בפשטות איומה..כדי לצעוק!
לצעוק..שישמע,פשוט כך.
אבא.רוצים גאולה.
ואולי אם נצעק,נתעורר בעצמנו?
ואולי אם נצעק,נקיים את דברי רבנו?
להיות כחיות!
הנוהמות ביער..לילות שלמים.
איפה האש שלנו?אנחנו חיים או מתים?
ריבונו של עולם,הגענו עד הנה ושוב כחולמים.
הדמעות חונקות!
את מי שעוד מצליח לבכות..
ואולי אולי כבר קצנו.
אולי נרצה לבנות?
צריך לבנות מקדש בעליונים,
וצריך לבנות מקדש בתחתונים.
תתעוררו על עצמכם!
אין בית לאלוקים!!!!!!!
תזדעזעו.תקרעו את הבגד הגלותי הזה..
תלבשו כבר גאולה,
שמלת שבת.
נמאס לי מגלות.
אני מרגישה כמו דמות במקלט,
אבל אין צבע אדום ואני סתם משוגעת.
אני רוצה סנהדרין וארץ שלמה,
רוצה משיח שיבוא על חמור וזה כבר לא משנה על מה..
אבל שיבוא!
עם שופר כזה..שהולך וחזק.
שיבוא ויעיר אותנו,
לפני שהלב מת.
עם ישראל,אתם מצליחים לזכור מי אנחנו?
באמת?
אין בי מילים כי אני סתם עוד אחת.
אבל יש בי חלום ותקווה שנוכחת.
השבת ט באב,
התחיל בשבת.
ואמא אמרה שאסור לבכות..
אך כשהשעון הראה על כניסת הצום,
כבר בכיתי.
סליחה אבא שבכיתי בשבת.
הכאב לא שאל אותי אם מותר.
ואני...אני הרגשתי פשוטה כדי לומר לו שלהלכה, זה אסור.
כי הלב שלי...רציתי שהוא ימשיך לפעום.
אני לא רוצה לחיות עם לב קר.
אז בכיתי.רעדתי.
ואמא שאלה,את בוכה על בית המקדש?
אז רעדתי יותר.ובכיתי ממש.
כן.אני בוכה על בית שלא הכרתי.
בוכה על בית המקדש.
בוכה על זה שאולי יום יבוא ונפסיק לבקש.
בוכה על בית שחרב ומאז כבתה איזו אש.
בוכה על הרגל וגלות.
בוכה על זה שאנחנו קצת מגעילים..אבל מלאים מתיקות.
בוכה שכואב לי ולא כואב לי מספיק.
בוכה שאני מאמינה שהוא יגיע אבל גם לא מספיק..
בוכה על זה שקל לי לריב.
וקל לי להיות עצובה.
וקל לי לשכוח מעבודת המידות.
וקל לי לחזור בתשובה,
רק כשמישהו צורח-
כפרת עוונות.
בוכה על זה שגם השנה יושבים על הקרקע במקום להתקרב לשכינה.
בוכה על זה שבעולם שאני חלק ממנו עכשיו,
עולם של מבוגרים..כן ככה זה נחשב.
יש כאלו שהתייאשו כבר ממשיח.
יש כאלו שזה נשמע להם חלום תמים של משוגעת כמוני,שלא רוצה להתבגר..
וחולמת בקול על שכינה אמיתית..
אורים,תומים,כהנים קרבנות וסנהדרין...
חולמת על בית ה' שעוד יקים.
ואם זו תמימות,
ואם שיגעון...
אני רוצה להיות ילדה,
תמימה.
פשוטה וכוספת.
תקראו לי משוגעת.
תקראו לי בכיינית.
אני לא רוצה לשכוח את מטרת החיים האמיתית.
ומתחשק לי לטלטל את עצמי,
לתת לי כאפה.
תקומי כבר!!!
תתחילי להאמין באמת.
תרצי להיות טובה.
ולא רק היום...
תיהי ילדה טובה!
תעשי הכל כדי שאבא יחזור לכנסת ישראל...
כמה זמן אבא יכול ללכת מהבית?
ואני שואלת אותו,מה,אבא,
אתה מסוגל לראות אותנו ככה עוד שנה?
ואני לא מבינה אותו.
כי חשבונות שמיים,
אני לא מבינה.
אבל אם משיח מגיע,
תאמרו לו שציפיתי, ציפיתי לישועה.

אני יושבת ורואה סרטון על בית המקדש ,כשברקע מתנגן לו השיר ' אם אשכח ירושלים'. את השיר הזה , קשה לי לשמוע מבלי להזיל דמעה.אני לא נשארת אדישה וקרה לשיר הזה. ביום ירושלים כשנסעתי עם האולפנה לריקודגלים , התנגנו להם ברקע שירים של ירושלים. ולא נשארתי קרה ,זה מאוד חיבר אותי למי שאני באמת ולנשמה היהודית הטהורה שיש לי ולכל יהודי. אבל אני שואלת את עצמי, למה, למה רק שכעצוב וכואב אני מתחברת לריבונו של עולם. את כל החיים אני חיה כנערה דתייה ,אני לא יכולה להגדיר את זה ב100 אחוז. לא יודעת אם זה מפריע לי כל כך,אבל עצם זה שאני משתפת את זה כאן,זה כבר מראה על כך שזה נוגע ומפריע לי שאני לא מחוברת לתורה ביום יום, אלא רק ברגעים עצובים ומפחידים. כמו עכשיו , בט' באב,
וביום הכיפורים שנגזר דיננו(בעזרת ד' יתברך לטובה).
גם אתם מרגישים ככה?איך להתחבר ביום יום? אני לא בטוחה שאני עד כדי כך רוצה, אבל אני חייבת לכתוב את זה כאן כדי להזיז קצת משהו בחיים..
צום קל ומועיל לכולם , מקווה שניפגש בבית המקדש בעזרת השם יתברך!

עצומה - דיי לזריקת בחורים מישיבות

מתאים?
נכון בכלל??

נסו להסביר לעיוור מלידה מהו הצבע הכתום. נסו להסביר לו עד כמה יפה הוא הכחול, תארו לו מראַה ותסבירו לו את נפלאות המצלמה. אפס. הוא לא יבין כלום. הוא לא ירגיש שחסר לו משהו, עד כמה שהעולם שלו חלקי. לא תהיה לכם ברירה ותצטרכו להסביר לו שיש דבר כלשהוא שהוא ממש טוב ומושלם רק שהוא לא יכול להבין אותו. תסבירו לו שהוא מפסיד המון למרות שהוא לא באמת יודע מה.
בתשעה באב קשה לנו להיות בצער. מה זה בית המקדש בכלל? למה אנחנו צריכים אותו? שמישהו יסביר?!?
לא. אף אחד לא יסביר. אף אחד לא יכול להסביר. כי בית המקדש שחרב הוא לא באמת רק המבנה מהציורים, כי אז לא היה שווה לנו לבזבז יום שלם כל שנה בשבילו. בית המקדש הוא שינוי מציאות. זה דבר שאיננו מסוגלים להבין וקשה לנו להרגיש את חסרונו אך בכל זאת, עלינו להקשיב לקינות ולנבואות שכתבו אבותינו- שידעו מה אנו מפסידים מחורבן הבית, ולהבין שאנו חיים בפספוס.

 ושבעזרת ה  נפסיק לצום ולהתאבל ואני לא יצטרך תעצות שלכם.. ניפגש בבית המקדש!!