פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 459)

מצאתי אותו הרגע...

לא חסר מקומות בלי הרבה אנשים

הגיד לך אדם מה טוב ומה יהוה דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך

מיכה, ו, ח

1. עשיית משפט

2. אהבת חסד

3. הצנעת לכת

אבל צריך להמשיך להאמין גם שקשה, זה שאת כותבת את זה זה כבר אומר שאכפת לך! כנראה הוא יודע שזה רק יוסיף ויעזור לך

אחד משלו יותר מכמה וכמה של חבירו... ז"א תפתחי ספרים שעוסקים בנושא ועוד... אם עדיין מעוניינת לברר יש לי תשובה שמאוד סיפקה אותי מכמה סיבות,  אשמח לההציע ולהסביר... אבל זה ארוך... אם מעוננינת תשלחי פה ואני ירשום... 

יכולה לנסות אחת מהאופציות:

• להגיד לה לפני הפעולה שתעזור לך במשחק זה ספיציפי שיהיה בהמשך הפעולה. ואז היא מחכה כל הפעולה למשחק ויושבת בשקט, וגם ככה את נותנת לה הזדמנות לקבל תשומת לב באופן חיובי
• לעשות לה מבצע באופן אישי על קריטריונים של התנהגות טובה, וכל פעם היא מקבלת מדבקה.. בסוף יש פרס שווה
• להתיעץ עם המחנכת שלה- יכול לעזור מאוד

בהצלחה!

.

1. לנסות לשתף אותה בפעילות באופן אינטנסיבי הווי אומר לתת לה לחלק את הצ'ופרים
2. לתת לה לנסות לנהל משחק משותף

אבל הכי חשוב זה לא להראות לה שהיא מוזרה אלא להראות לה שהיא חלק מהשבט ואפילו השבט הוא חלק ממנה. בהצלחה! זה דורש המון מאמץ מניסיון!

עדיין מחפשת מה לעשות.

בגדול- ילדים צריכים תשומת לב. כשהם לא מרגישים שהם מקבלים אותה מספיק (וזה יכול לשבת גם על דברים מהעבר-- נניח מריבות עם כל המורים מכיתה א', חרמים שהיו עליה בשבט, אולי אם את אומרת שהמשפחה גם ככה אז בהחל יכול להיות שזה נובע משם) אני בוחרת להסיק שהילדים האלו הם מתוקים מתוקים ומחפשים יחס חם ואוהב. הם לא יודעים איך לקבל אותו- אבל גם יחס שלילי, בסוף, הוא יחס. לטעמי, צריך לא להתייחס לגמרי למה שהיא עושה רע אבל כן לדרבן אותה לטוב, לתת לה תפקידים בשבט, להיעזר בה, להושיב אותה לידך וכו' אבל מצד שני שלא יבוא על חשבון אחרות ושלא יקנאו בה.

איזון דק וחשוב. סומכת עליך שתצליחי לעשות אותו.

(נ.ב. אם את אומרת שיש בעיה אמיתי אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע שמבין?)

את מדריכה, יש לך מקום שיכול להוביל שינוי ולתת עזרה במקומות שאף מורה או הורה לא יכול.

יש לך כוחות מדהימים, היא רוצה את היחס ממך. וזה לא רע, ילד שלא רוצה יחס- זה מדאיג. רק צריך ללמד איך לקבל את היחס בצורה טובה.

ליווי הביתה, להתעניין בה, מה הפריע לה בפעולה שבגללו היא עשתה ככה וככה, שחנשים. להראות אהבה--- אבל לא על חשבון אחרות!! ושתראה שאת באמת אוהבת אותה, לא לזייף. ילדים קולטים זיופים.

יש גם קומונרית עם כלים שיכולים לעזור (@המקדש השלישי בדרך הוא אחלה קומונרית סתם..)

אני יודעת שחזרתי על עצמי, אני פשוט באותו מצב. תודה על השאלה, הבהיר לי גם כלמיני נקודות אשרייך, עלי והצליחי!

למרות שמישי פה התחצפה קשות לקומונרית שלה השבוע 

היא לא ענתה על זה

אני תוהה לעצמי אם כי היא ראתה אתזה כחוצפה או סתם. אחכ קראתי ת'ניסוח ואופס. שוין.

חבל מאד...

חבל מאד, חבל מאד. שלא תציק לי.

אנחנו לא מתייאשים מחניכים קשים

הקומו טוענת שכן.

היא גם היתה המדריכה של שבטי בעבר.

התכוונתי שכנראה לא משנה עד כמה יסבירו לך שצריך להעריך את הקומו-זה לא יעבוד...

אני מעריכה אותה על מה שהיא עושה.

אני לא אוהבת את הרעיון שיש לי קומונרית. בעיקר כשהיא לא מחבבת שאני בצוות מהרגע הראשון.

אבל איך כתבתי יפה, אה?

גם אני מדריכה ויש לי ילדה בקבוצה פראית - אם משהו לא עובד כמו שהיא רוצה אז היא מתחילה להרביץ ועוד חושבת אח"כ שהרביצו לה מכות רצח....

פעם אחת היא התחילה להרביץ לי (זה היה כואב!) בעיתות, אגרופים... ואז ביקשתי ממנה שתרגע. ואם היא רוצה שתלך לבית כי זה לא פעילות חובה, אז היא הלכה לבית ואז אמא שלה (שהיא גם לא משהו....) התקשרה אליי. ובסוף היא התחילה לצעוק על הבת שלה שתפסיק להרביץ.....

הכי יפה ה "ואפילו במקום הכי נמוך בעולם הוא קיים"

מחכים לעוד

אהבתי בעיקר את השני והרביעי

לחברה הכי הכי ... מתנה מושלמת לילדה מושלמת ..

אפשר לחפש באינטרנט!

יש עניין בזה שצריך גם ללמוד, לא רק לשמה. השאלה היא באמת כמה וכו'.

נושא רחב.

אני יכולה להבין את זה מאוד!

ושאלה- יש לכם דרך אולי לארגן לימוד בחבורה? אפילו משהו קטן, לימוד קבוע, פעם בשבוע נניח, לקחת ספר וללמוד אותו, לא כי צריך ולא כי יש מבחן אלא כי באמת אני רוצה ללמוד ולדעת. לא חושבת שזה יענה ממש על הצורך הזה אבל אולי קצת. לעניות דעתי שווה לנסות.

זה נותן וזה משמעותי.

כותבת בתור אחת שהייתה בדברים כאלה.. נתן לי הרבה מעבר ל'עוד משהו שאני יודעת'...

אפילו שאני בת ולא בן

הרגשה כזאת ש "בחייאת איתכם, תפסיקו ללמוד מחשבת לבגרות. תלמדו אמונה כי זה באמת חשוב!"

אולי חברותא עם מישהו?

אני לא יודעת יותר מדי איך זה עובד אצל בנים אבל אולי זה יעזור.

לא עולים לי כרגע רעיונות נוספים...

אבל בכל מקרה- אשריכם!

שדווקא בגלל שזה הגיל המאוד משמעותי הזה צריך להשקיע אותו בלימודים, ברור שלתורה יש מקום מרכזי ואפילו את המקום הכי מרכזי אבל ברוב המקרים אם רוצים אחרי זה לעשות דברים בהמשך החיים צריך לבל ביחד עם הבסיס התורני גם בסיס לימודי.

צריך לדעת לשלב, בזמנים עמוסים ללמוד ודווקא בזמנים שיש זמן(תמיד יש כאלה) צריך להשקיע בכיוון התורני...

מקפיצה

וזה מזכיר לי בהשראת מה נכתבה ההודעה שקישרתי עליה.

אבל זה ישן |מרגיש מיוחס|

או שובר לאיזה חנות שהיא אוהבת.

כובע חמוד לחורף

תכשיט

שובר

מכתב עם כוס ממתקים

ארנק

שגם אותו דבר והיא היתה השקטה. יעני

תכלס היא ממששש לא כזו אבל היא היתה ככה בגלל החוסר מקום שלה. היא לא מצאה את מקומה אם תאומתה.-במיוחד בגלל שהשניה היתה וואו וכיוב-

לדעתי פשוט צריך לתת לך ב'כוח' יותר להשתתף יותר להתחבר אליה להראות לה שהיא גם חשובה כמו אחותה.

ולא שהיא בול עץ

לשנות כיוון מחשבה (אותה אחת עברה בי לפנימיה ואז הצליחה יותר לצאת לדרור לעצמה וכו)

קשה זה בכל שלב בחיים יש זמנים שיותר אפשר להתגבר עליהם…או פחות…

על התגובה הראשונה שכתבת-

"אם יש כאלה שיראו אדפ דתי שהולך זרוק ברחוב-והם אומרים שככה התורה אומרת-אז הם טמבלים,אוקיי？"

לא התכוונתי שיכול להיות מצב שיחשבו שזו מצווה ללכת ככה. אלא, שכמו שכל אדם נורמלי רואה מישהו מסויים ומשייך אותו לקבוצה ענקית שהוא מלא בסטיגמות עליה, זה יהפוך להיות מה שהוא חושב על 'הדתיים', או שזה יחזק את מה שהוא חשב.

וגם-   "

ובטח שלא להסתרק רק בגלל שיש חילונים שלא אוהבים את זה…"

ברור שאדם לא ישנה מהרגליו כדי שאנשים ברחוב יאהבו את זה!!! אבל אם הוא מייצג קבוצה מסויימת של אנשים, זו תהיה בעיה אם ישייכו אותו כך לקבוצה הזו, לא? כי מן הסתם הדוגמא שנתתי (על יציאה מהבית בצורה מפוזרת וזרוקה) תראה בעני אנשים כדבר שלילי אני חושבת...

אבל לא נראלי שאדם בגלל זה צריך לשנות הרגלים...
 

אדם צריך ללכת באופן מוכבד ומכבד, לא חייבים גם להגזים!

אני אומר את דעתי: כשאני הולך ברוב עם כיפה או ציצית אני צריך לדעת שאני מייצג כרגע את כל שומרי התורה והמצוות. אם אני רוצה ואם אני לא. וכשאני הולך ברחוב בצורה לא מכובדת, גם אם זה לא מזיז לי, זה עדיין עושה רושם. אנחנו מצווים בתורה לא לעבור על חילול ה', וזה לדעתי ממש חילול ה'.

אדם צריך לברר לעצמו איך צריך להראות אורח חיים מאוזן ובריא של בן אדם נורמלי. (לאו דוקא לפי הנורמות החברתיות אלא מצד האמת. ברמה  מסוימת ודאי שזה תלוי גם בנורמות החברתיות. אדם לא צריך ללכת עם ג'לביה במקום שכולם הולכים עם חולצה ומכנסים.)

למשל- כמה הוא צריך לשמור על ניקיון והיגיינה (הן מצד בריאות הן מצד נעימות לסובבים, והן מצד זה שאדם אמור להראות מסודר, ע"ע ג'לביה), איך מדברים עם בני אדם, ומה עושים כשמשהו לא מוצא חן בעיניך.

אם האדם לא בירר לעצמו את הדברים האלה- יש דופי בהתנהלות שלו. והוא צריך להיות מודע לזה שלא רק שמצד עצם ההתנהלות הנורמלית יש בה ערך, אלא גם הוא גורם לאנשים סביבו לחשוב שאדם שמתעסק בקדושה מאבד את התקשורת הבריאה והנורמלית עם העולם הזה. הדבר הזה עובד גם בכיוון ההפוך- כשרואים שככל שהאדם עולה בקדושה ככה הוא נהיה גם יותר בריא בנפשו ויציב ובריא בכל ההתנהלות שלו, שזה מה שבאמת אמור לקרות.

יקלוט שכולם יודעים ישאל אותך ותגידי לו פשוט שאת לא יודעת 

אבל נראה לך שמישהי אמרה...

וכן את דתיה?

כדאי לך לחקות.... ובכללי לא חושבת שזה כל כך מתאים... החלטה שלך...! דתייה?

אם לא טוב לך באולפנה כפי שאת אומרת אז כדאי שתעזבי...
עדיף לך להנות בשנתיים האלה מאשר לסבול...

לא צריך לעזוב רק בגלל זה..

אבל כדי לדבר עם צוות המקום!