פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 490)

מאיזו בחינות? וממש מצטערת לשמוע...

כאילו אני נראת אחת ה-דוסות אבל יותר בקטע של סיגריות אלכוהול בנים וזה..

ראיתי שכתבת על זה משו באיזה פורום על ההדרכה.

עצוב לשמוע

 

בהצלחה בשנה הבאה!!

כלומר. מסגרת לעצמך. מסגרת חזקה ככ שגם החברות הכי רעות או אני יודע מה לא יצליחו לשבור.

 

למשל

- להקפיד על 3 תפילות ביום

- לימוד חפץ חיים יומי

- ללמוד עם מישהי איזה ספר מחזק

- להגביל את עצמך על כמות שעות בפלאפון

 

ועוד ועוד.

 

מסגרת יכולה להציל בני אדם!!!!!!!

שירים
צניעות
תפילה

וכמובן להתפלל על זה
בהצלחה צדיקה!

לא לעבור אותם בשום פנים ואופן.
וגם, יעזור מאוד אם תמצאי חברה כמוך, שרוצה להשאר דוסה ולא להתקלקל. תחזקו אחת את השניה, תהיו ביחד ברגעים קשים, זה מאוד עוזר, מניסיון.
וכמובן להתפלל חזק חזק לה' יתברך שיעזור לך לעמוד בניסיון.
בהצלחה ממש!

נופשון שומרון וכנפי רוח

באזור ירושלים

תאמת שאני די מזדהה, אבל אצלי זה תלוי בבן אדם, נניח יש לי חברות שאני מדברת איתן על הכללל והכי פתוח, ויש כאלו שאין לי בכלל נושאי שיחה איתן, ואם אני יראה סתם מישהי באוטובוס וכדומה, זה די מביך כאילו נאמר שלום, חיבוק, היא תתישב ליידי ואז נדבר בקטנה לכמה דקות ואז שתיקה מביכההה!!

קיצור ממש מזדהה, מה שאני עושה במצבים כאלו, זה לנסות לחשוב על נושא שיחה משותף ולאט לאט לפתח אותו, סתם לשאול אותה לדוגמה איך היה לך במבחן, ובאולפנה וכדומה ואז השיחה כבר תתגלגל ונזרום...

פשוט תמצא איזשהו משהו שאתה יכול לדבר שהוא משותף ולפתח את זה...

בהצלחהה

כל דבר כזה מוסיף נושאי שיחה... שהרי יש יותר דברים במשותף...
ככל שיש יותר התערות בחברה, יותר נושאי שיחה...
יכול להיות טיול, לימודים, כדורגל וכו'...

כי גם אני לא כזאת שיהיה לה מליון נושאי שיחה וכו.. וגם שתיקה לא יותר מדי מביכה אותי..
בעניי שתיקה יכולה להיות ממש חשובה (מעבירים בטלפטיה)
בקיצור.
לעשות דברים ביחד עם אנשים..
סתם לדבר מה הולך ומשם לפתח שיחה..
ובעיקר בדרכ שאנשים מתחברים יהיה להם יותר על מה לדבר כי הם מכירים אחד את השני אז להכיר יותר חברים
ולהבין שזה בסדר שתיקות

סליחה על הכתיבה המבולגנת
בהצלחה
ואם צריך משו-בשמחה

קיצור נמרץ שלי חיי: הייתי חננה, בלי חברים, ילד כאפות וכל החבילה (עכשיו אני גם נראה ככה.. אני פשוט החנון המצוי - משקפים גשר פצעים שחיף. אבל זה רק במראה החיצוני) בכל מכל כל. בכיתה ז הבנתי שאשפר לדבר עם הילדים בכיתה, ושהם לא חייבים רק להעליב אותי. בכיתה ט קיבלתי ביטחון עצמי. כבר לא לא חנון. קיבלתי על הדרך שריטה. אני סובל מחוסר טקט.
לא נורא...

אז שמע... בין היתר מוכר לי שאין נושא שיחה..
אבל.. זה פשוט צריך לזרום. עד היום עם שכנים שלי אני לא מדבר כי אין לנו נושאי שיחה.
איך זה עובד? שזה לא יהיה מאולץ. לא דיבורים מאולצים. זרום פשוט...
תתחיל באיזשו נושא וזרום איתו. ע"פ רוב (לא תמיד.. לצערי נתקלתי בהרבה כאלה) גם הבנאדם השני רוצה לדבר וגם לו אין על מה. אם תתן לו רעיון זה ילך טוב.
איך החזרה לבצפר? שמע.. אינלי עצבים לשיעור הזה. וכו וכו וכו. זה זורם. לך על זה.

ומה הסניפים שקרובים ונגישים לך יותר.

תשאלי את ההורים איפה הם..

כי לאבא שלי יש אזרחות אמריקאית וזה מסבך ובמזרחי צריך רק הורה אחד. בתכלס אין הבדל כ"כ בין הבנקים, עדיף את הבנק שיש להורים שלך.

יש כמו ריבוע לבן עם 3 פסים כחולים, תלחצי על זה ואז כבר תהיה לך אפשרות של עריכת תגובה...

שניה אני בודקת איזה מספר זה

בסייעתא דשמיא ענקית!

אילו היית מועמד למשפט שתאריכו כבר ידוע,
ובמשפט זה ייקבעו עתידך הכלכלי,הבריאותי והקיומי.כמה זמן היית מקדיש להכנות לקראתו?
האם היית מסתפק ביום אחד?אולי יומיים?ודאי שלא, בטח שהיית מתכונן אליו במשך שבועות,זמן רב ככל שיינתן לך.
בראש השנה כל אדם עומד במשפט על למעשיו,ביום זה ייקבע אם הוא יזכה האם תהיה פרנסתו ברווח ובכבוד או שלא.האם יהיה בריא או חולה...כל אלה ועוד נושאים רבים ומגוונים ובעלי חשיבות נקבעים בראש השנה.
אלול- החודש המסתיים בראש השנה נותן הזדמנות לפתוח בתהליך של התבוננות פנימית אינסטנטיבית בבחינה מחודשת של מטרות החיים והתקרבות אל הקב"ה
במילים אחרות חודש אלול הוא הזמן שבו יוצא הקב"ה לקראתנו על מנת ליצור עבורנו סביבה נוחה להתעוררות ולתשובה.
שנזכה בעזרתו יתברך!

בסייעתא דשמיא ענקית!

כל אחד צריך אלול.
בכל שנה הוא בא, תרצה או לא תרצה
ממתין בלוח השנה, ממש על הקצה
שקט, סבלן, צנוע, נטול מכל חגים
אך דווקא הוא מגיע לכאלו הישגים
אלול, קוראים לו ככה, כזה מין שם סתמי
אך זהו רק תחפושת לסטארט-אפ עולמי
עוצר את המרוץ, את השטף בחיים
מציב מראה מולנו, חושף את השקרים
לא מרפה, לא מוותר
מרעיד מיתר נסתר בלב
מזמין להתחדש
לרפא את הכאב
מזכיר ששוב שנה חלפה לה
וזה הזמן להתבונן
אילו חלומות הגשמנו
ומה יש הלאה לתכנן
להתיישר מכל עיקול
להשתחרר מכל בלבול
לחשב שוב את המסלול
כדי לא לשכפל קלקול
המעשים צריכים שקלול
וכל החטאים דילול
פחות חילול, יותר שכלול
לזה בדיוק קוראים אלול!!
יותר אמת, פחות זיוף
יותר אתה, יותר צלול
כי כל אחד צריך שיוף
כי כל אחד צריך אלול!

ורעיון מדהיםם לשירשור, תכף אשתף גם את מחשבותי בלי נדר

את שני הקטעים הראשונים לא אני כתבתי, אבל התחברתי אליהם אז שיתפתי.
עוד מעט אשלח קטע שאני כתבתי.

שחודש אלול מגיע, משהו מתרחש בלב שלי,

תחושה פנימית שאומרת לי- יש לך סיכוי, יש לך תקווה והזדמנות:

לכפר, ולשפר את המידות שלי ואת עצמי, 

להתעצם, ולהתקרב לה',

וככ הרבה רגשות!!

והאווירה המהפנטת באולפנה, רק נזכרת בחוויות שהיו השנה, והלב שלי מתמלאה שמחה.

יש ככ הרבה שיחות עם אנשים מדהימים, וההרקדה המטורפת ביום הראשון של תחילת הלימודים,

זוכרת את ההרגשה המטורפת הזאת של השמחה בריקוד, כולנו מזיעות, תשושות אבל עדיין הלב פועם חזק והרגליים לא מפסיקות לזוז, והסיור סליחות-וואוו לחזור ב6  בבוקר ולאכול ארטיק בובוספוג () וכמובן הסליחות באצטדיון, אלפי אנשים שחושקים בקרבת ה', והפיוט בן אדם מה לך נרדם...

וואי אני מעלה כאן זכרונות..

בקיצור אני אוהבת את החודש הזה כל כך!

מקווה שיהיה משמעותי בשבילי ובשביל כולם

אלול.
מחשבה ראשונה- הצילו!
מפחיד!
ה' יתברך גוזר את דיני לכל השנה הקרובה!

מחשבה שניה- תודה!!!
תודה לך ה' יתברך על הזמן הזה.
על ההזדמנות לעצור, להסתכל אחורה.
להבין מה עשיתי פה השנה.
לנסות לתקן את מה שצריך.
להשתדל להיות בן אדם יותר טוב.

אלול מגיע כל שנה.
אפשר להתעלם ממנו, לפחד, לא לעשות איתו כלום.
אבל אפשר גם לתת לו הזדמנות.
להבין מה המשמעות שלו.
לקחת מזה משהו לחיים שלנו.

לעצור רגע בצד, מכל המירוץ המטורף של החיים, ולהתבונן.
להתבונן על השנה, מה עשיתי.
מה לא עשיתי.
מה טוב, מה אולי קצת פחות.
לנסות לתקן.

ה' יתברך נותן לנו הזדמנות.
בחינם.
למה לא לנצל אותה?
הרי כל אחד רוצה להיות אדם יותר טוב.
יש פה הזדמנות להתקדם.

אלול.
אני לדודי, ודודי לי.

אני רוצה להתקרב אליך אבא.
בבקשה ממך, תן לי להתקרב.
תסלח לי על כל מה שעוויתי ופשעתי.

כי אני בסך הכל רוצה להיות בן אדם.
בן אדם יותר טוב.

קצת ארוך. לנשום עמוק....

 

ביטחון התשובה 

 

תקיעה

רוח אלול נושב

ושוב אני יושב

חושב

 

חלפה לה עוד שנה

פרק מחיי פנה

וקול בתוכי ענה

מה נשתנה

 

הן גם אשתקד כך ישבת

וחשבת

ולעצמך הֵשבתָּ

 

שהשנה שתבוא, שחלפה

תהיה יותר יפה

זכה, נקייה, טהורה

כמצווה, כתורה

 

הגדרת לעצמך שאיפות

מרוממות, נעלות ויפות

הצבת לעצמך מטרות

להתעלות, להגיע לאורות

 

שבתָּ בתשובה אל עצמך

לנפשך, לפנימיותך

חרטה, וידוי, קבלה להבא

לזרועותיו המושטות של אבא

 

לפני שנה כך היה

באלול, כעת חיה

אך הבט נא

על זו השנה

שחלפה ועברה

ומאום לא קרה

 

החרטה חרטא

והוידוי בדוי

והקבלה

במבחן המציאות נפלה

 

והקול מתוכי בוקע

וכשופר תוקע

הכיצד זה ישנת

ועל משמרתך נרדמת

 

 

שברים

 

ושופר נפשי מוסיף לייסרני

ועל אורחותיי להוכיחני

ובמציאות על פניי טופח

וייאוש בלבי נופח

 

ופוֹשֶׂה בקרבי הייאוש כארס

בנפשי מטיל שממה והרס

מייבש כל לחלוחית מרץ

יפרצני פרץ על פני פרץ

 

והעולם בעדי חשֵך

ונחש הייאוש נושך

כך זה יימשך

לקום לא תוכל

ולעוונך לא נמחל

 

ולבי

פג בקרבי

ויהי לאבן

הן כולי עמל ואוון

 

ואיך אבוא אל שער מלכי

בלבוש שק

וטבוע אני בחשכי

ולבי מרוסק

 

אני הגבר

ראה עני

כולי שֶׁבֶר

וגָבַר יגוני

 

שרוי בעלטה

ללא מוצא

יורד מטה מטה

שוקע בביצה

 

את שארית כוחותיי אוסף

ולאלוקיי כוסף

ומתהומותיי צועק

במר נפשי זועק

 

מלפניך אל תשליכני

דרך תשובה הורני

באור פניך חנני

ומעפר הקימני

 

שוועתי מבטן שאול

את נפשי לגאול

אנה אפנה

כיצד אשתנה

 

ונאזר אנוכי בגבורה

לבער מתוכי הרע

מרחיק ממני כל חַת ומורא

לשוב לנשמתי הטהורה

 

את מותניי משנס

כל כוחות נפשי מכנס

לא אוכל לחכות לנס

 

קמתי, נעמדתי הכן

אך איה הדרך

מחפש, בוחן

אין גם חרך

 

שיכניס קרן אור

לאפלת עולמי

אין שום חור

להזריח תהומי

 

 

תקיעה

 

והנה מתוכי

קול שופר עולה

וקול השברים, הבכי

מתמוגג וכלֶה -

 

בעצמך הֱיֶה בוטח

ובאומץ רצונך

וזהו המפתח –

ואהבת, בכל מאודך

 

במרכז חייך

העמד האהבה

בה יוצבו מטרותיך

והכל יסוב סביבה

 

כי אין לו לאדם

בכל עמלו

רק זיעה ודם

ולא שוָה לו

 

רק באהבת אלוקיך

אושרך יבוא

בה תהיה דרכך

ואל מנוחתך תבוא

 

וממנה, היראה תַּעֲלֶה - 

להישמר מלהזיק

לקשר הפנימי, הנעלה

הפגיע לכל זיק

 

ואנוכי מאזין לַקול

המאיר חיי מלמעלה

אך כיצד ליישם הכל

שלא ישוב החושך, הלילה?

 

והשופר מוסיף, בקול פשוט

עליך לפעול בנחישות

ומזמנך להשקיע

את האור להבקיע

 

לחקוק לעצמך  קבלות

שבהן תוכל לשלוט

להציב גבולות

לבצע פעולות

 

לנהל בקפידה מעקב עצמי

בתמידות, מבחן יום-יומי

ולשעה, השלך כך עסקיך

מאחרי גווך

 

ועצור מדי לילה

את שטף החיים -

הֶעָלִיתָ היום למעלה

או ירדת למחוזות גשמיים

 

ואם מעט סטית

מהדרך הישרה

העמק והביטה

כיצד זה קרה

 

ואיך תפעל

שזה לא יִישָׁנה

ותוכל לנסוק אל על

תשתפר, תשתנה

 

ואז את מחשבתך

תייחד עם בוראך

העמק שאיפותיך

רענן רצונותיך

 

זה ידרוש מאמץ

ויקשה לפעמים

היצר חופר גומץ

למביטים למרומים

 

רק העקשן יצליח לבדו

אם ידבק בכל מאודו

על זאת לא לוותר

גם כשקשה יותר

 

הן שעה זו ביומך

היא שעת הזהב

בה המפתח להצלחתך

ואותה מכל תאהב

 

תכיר את נפשך

ועולם פנימי תבנה

יזרח אושרך

ואת עולמך תקנה

 

זהו סוד החיים

זוהי הדרך העולה

לחיים רוחניים

למטרה הנעלה

 

וקול השופר נדם

ואשמע מתוכי קול

כקול אדם

קום, גש

אל הערפל

אשר שם

האלוקים

 

 

 

 

 

 

מחבר ומחזק.
בהחלט קצת ארוך
אתה כתבת? זה מדהים ממש.

באמת זו תוצאה של הרבה השקעה ומחשבה...

התשובה

התשובה, דבר כה לא מובן, לא מסתדר?

אדם שחוטא עליו להיענש? הלא כך? כך אמרה אף התורה וכך אמרו הכתובים...

למה כאשר האדם חוזר בו מחטאיו – הם אכן נמחלים, ואזי דף חדש מתחילים?

מדוע זה כך? כיצד זה ייתכן?

 

אכן שאלו זאת האחרות, ולעצמם המציאו נוסחאות,

ישנה האומרת שאין בידך מה לעשות, הינך רע מיסודך, ובעצם חלק ממך זה העבירות,

וישנה עוד אחרת שונה, שאומרת שבידך לנקות את הכתמים, על ידי כך שתאמרם לכומר, וכמובן שישנם גם עוד כל מיני שטויות...

כולם ממציאות כל מיני דרכים שונות ומשונות, התיתכן תשובה?! אינם מבינים...

 

בשאלה זו נחבטו גם אצלנו גדולי הדורות, התלבטו כיצד תיתכן אפשרות שכזאת?

בנושא זה ישנם התעסקויות כה רבות, הרמב"ם, הרב קוק, ועוד רבנים שונים במהלך הדורות...

ואף נכתבו על כך הלכות! מהו הסדר, מהו התהליך, מה בעייתי ומה הוא בסדר...

עסקו בעניני המעשה ובענייני הרוח, סיוע למיואשים, ולאלו שנגמר להם הכוח, נותנים אוצר בפיסקה – מים חיים על נפש עייפה!

 

ראשית כל על העבר מתחרטים, ובתשובה שבים, וכך אל העצמיות האמיתית שלנו שבים, לאחר מכן גם על העתיד מקבלים ומשתדלים...

כך יום יום, מנסים מתאמצים, ובכל הכוח נלחמים- לא מתייאשים!

זוהי מלחמתנו, מלחמה אינסופית, מתנת שמיים כה גדולה, האפשרות לשוב בתשובה ולהתחיל מהתחלה...

בס"ד

במלא צעקות/ב.שרים

 

הלכתי לאיבוד כמו ילד קטן

ברחתי ממך כאילו מתן

חשבתי שאני יודע הכל

אבל הפכתי עולמי עולם זול

 

אותך ממני כאילו הסתרת

לרגע חשבתי שאותי שכחת

ואני כמו כלב חסר אונים

הלכתי לחפס בין מלא אנשים

 

פזמון

אני יוצא בראש כל חוצות

בוכה אילך במלא צעקות

מתחנן, אילך מתי כבר אחזור

רוצה אני שאותי כבר תשמור

 

עולמי הפך עולם שחור

הכל כבה בלי טיפת אור

כל חלקה טובה בכוונה שרפתי

ואני בטפשותי המשכתי וחטאתי

 

אבל אתה ברחמיך כמו אבא אוהב

כמו נער מסכן ששברו לו ת'לב

המשכת בטובך אותי לחבק

בזמן שאני מכה בועט ויורק

 

פזמון

אני יוצא בראש כל חוצות

בוכה אילך במלא צעקות

מתחנן, אילך מתי כבר אחזור

רוצה אני שאותי כבר תשמור

 

אבל איפה שראיתי עקבות יחיד

איפה שחשבתי שאין שום עתיד

שמה אותי על ידיך נשאת

ובמלא אור את עולמי שטפת

 

אני יוצא בראש כל חוצות

רוצה אותך בלי שום גבולות

אוהב אותך בכל ליבי

עכשיו כשמצאתי את האמת שבי

אהבתי ממש! התחברתי..

אבל תדעי שקראתי ואני ממש מבינה!

הלוואי שיהיה השנה טוב יותר!

בהצלחה!!!

לםםוןחלןחאויי אני לא יודעת על מה אתם מדברים??? אולי מישהי פו תסביר! לי! 

אני ממש מצטערת בשבילך...

יש לי חברה שמצאת במצב דומה, היא שונאת את הבית ספר, המורות, האווירה, אפילו את החברות לכיתה שלנו היא שונאת, כי הרבה בנות נחשבות ל"חננות", "דוסות", בשבילה, אני אישית חולה על האולפנה, היא פשוט מאוד לא דוסית ובכלל לא בקטע של שיחות, תפילות הרקדות וכאלו... אבל היא מקרה נדיר נעזוב את זה..

קודם כל אני חושבת שכדאי לפתוח דף חדש, לתת עוד הזדמנות למקום, אולי קצת לנסות לראות את הטוב, גם הרבה תפילות לה' שיעזור לך להצליח ולהתקדם.... אולי מי יודע מצבך ישתפר ותהני יותר..

ואם כל זה פחות עוזר לך, אולי תשכלי לעבור למוסד לימודים אחר, בשנה הבאה...

אני באמת מאחלת לך המון המון הצלחה בכל מה שתעשי, ושה' יעזור לך להתמודד ולהצליח

האמת שאצלי זה ממש בא מציפיות גדולות מהאולפנה, ואז גיליתי שהכל לא ממש ורוד...
גם בגלל שינוי תפיסת עולם שלי, שכל כך מנוגדת לאולפנה פשוט בהכל. היתה שנה מסעירה וקרו כל כך הרבה דברים שפשוט עיצבנו אותי.
גם מזה שהיתה לי מורה פשוט לא לעניין. חושבת שהיא עוזרת והיא לא, חושבת שעושה טוב ולא.
וגם מזה שחשבתי שהאולפנה דוסית והיא לא ממש.
כאילו היא כן. אבל לא הכי בעולם.
לעבור אולפנה זה ממש לא לעניין, גם בגלל ההורים, וגם בגלל שפשוט אין עוד אולפנה שמתאימה לי.
אני מנסה לשנות קצת גישה, אבל פשוט לא הולך.
בכל מקרה תודה.

שמצפים יותר מידי, יש סיכוי יותר גדול להתאכזב...

אני אישית באתי לאולפנה בלי הרבה ציפיות, זרמתי, התחברתי...

אבל זה גם תלוי באופי, אני אישית יכולה להסתגל לכמעט כל מקום שאני אלך.

אבל הכי חשוב זה אופטימיות ועיין טובה!! תנסי כמה שאת יכולה שהשנה הזאת תהיה בשבילך משמעותית וכייפית... תעזרי לעצמך!

בשגרה של לימודים אני בדר"כ לא ממש חושבת על זה, ופתאום אני עוצרת את עצמי ואומרת, אימאלה מה אני עושה באולפנה הזאת בכלל? ברור שיש דברים טובים.
אני ממש משתדלת לראות אותם ולא את הרע, אבל לפעמים זה קשה.
אני ממש מנסה.
עכשיו אני עולה לשביעית ויש לי הרגשה שזה יהיה לי עוד יותר קשה, כי השנה הזאת מטבעה היא קשה ומתישה.
לפעמים גם מה שמפיל אאתי זה הטכני, לימודים קשים, שהתנאים בפנימייה לא משהו וכו'...
אז אני ממש מקווה שיהיה טוב.
מתפללת לה' יתברך שייתן לי כח.

מחזיקה לך אצבעות!!

גם אותי הישיבה ממש מעצבנת.
שמים מקצועות קודש בעדיפות שנייה בעוד שפיזיקה מתמטיקה ואנגלית בעדיפות ראשונה.
והעיקר חופרים על זה שאנחנו ישיבה איכותית והכל.
את רוב המורים אני אוהב, את ההנהלה לא (לאיודע איך זה אצלך).
בכלל לכל הקטע של הלימודים אין לי עצבים, בשביל מה? למה אני צריך אתזה? למה לא כל תלמיד יכול לבחור לעצמו מסגרת שתתאים לו?
ועכשיו גם ההורים יחפרו לי. אתה כיתה יא בלה בלה בלה. בגרות. שטויותים. חפירות. אין לי כח לזה.

מה עושים? שאלה טובה.
סובלים מהרע, מנסים לקחת את הטוב ולהעצים אותו. (בדוגמא שלי - לקחת את השיעור גמרא ולהכניס לעצמי לתודעה שהוא עיקר היום. כל השאר סתם חופרים בשכל..)
בהצלחה

יש ישיבות שנשמע שיותר מתאימות לך. שהקודש שם העיקר ולא החול והבגרויות. יש גם שם בגרויות אבל פחות הדגש. ב"הצלחה!

או אקסטרני עושים בגרויות.. חוץ מזה חובה 10 שנות לימוד. יותר לא חובה. לא רשמת לאיזה כיתה אתה עולה.. ב"הצלחה!

אין סיכוי שאני עוברת לאקסטרני כי יש לזה המון השלכות שאני לא רוצה.
חינוך ביתי כנ"ל. חוץ מזה שלא יהיה מי שילמד אותי בבית.
לעבור אולפנה, אני לא מכירה אולפנה שמתאימה לי, וחוץ מזה אני צריכה להיות קרובה לבית ואולפנות שאני אולי חושבת עליהן, הן ממש רחוקות וזה לא שייך בכלל.
בקיצור, כבר חשבתי המון על לעבור אולפנה, אבל לא שייך.
בכל מקרה תודה!

נשמע שממש קשה לך!
אני חושבת שכדאי לך לעצור רגע.
את מתחילה עוד שנה עם אותה תחושה של שנה שעברה. נגררת באכזבה ובכאב
שווה להשקיע זמן לאנרגיה בהחלטה. אם החלטת שבאמת אין מקום אחר שאת יכולה לעבור. לנסות להגיע למקום נפשי של בחירה.
את בוחרת להגיע לאולפנא הזאת. כל בחירה שלנו נלווית בחסרונות מסוימים. המטרה שלנו זה לעשות עבודה נפשית של בחירה. יש הבדל שמיים לארץ בין התחושה שאת תקועה באולפנא לבין התחושה שאת בחרת להשאר.

אחרי זה לחשוב מה כן אפשר לעשות במצב הקיים. נשמע שהמורה רוצה לעזור אבל לא בכיוון... אולי שווה לדבר איתה ולשתף אותה מה כן יעזור לך?
בהצלחה נשמה!

פתחת לי כיוון מחשבה אחר.
אני אנסה להבין מדוע אני כן רוצה להשאר ולבחור בזה.
לדבר עם המורה לא רלוונטי בכלל, גם כי עכשיו היא עזבה אותנו ויצאה לשבתון, וגם כי קרה לי איתה מקרה שסגר לי את כל הרצונות לדבר איתה.
את המורה החדשה אני עוד לא מכירה...

שמחה לשמוע שנפתח לך פתח
זה עבודה שאני גם מנסה לעשות אותה שאני נמצאת לפני בחירה ב2 אופציות לא מושלמות..
הלוואי שילך לך טוב יותר עם המורה החדשה!

יא-כ
כא-ל
לא-מ
עא-פ
פא-צ
צא-ק
קא-קיב
קמא-קנ ויהי רצון

מי זוכה??

כא-ל
לא-מ
עא-פ
פא-צ
צא-ק
קא-קיב
קמא-קנ ויהי רצון

1.שתיהם עוברות עברה 

2.אם היא לא תוכל לקום אז כן (כמובן אם יש עוד נשים לידי אז עדיף שהם אבל אתה זה גם בסדר)כי זה 1.לא מגע של חיבה 2.כי הרב שלי אמר(הרב דב ליאור\הרב טל)3.להשאיר אותה ככה ? 

אני רק רוצה לומר... מובן לך ששתיהן לא מתלבשות צנוע? נכון?!?!

גם אם היא עם חולצה ארוכה... אבל מושכת את העין (אדום זוהר עם נצנצים ופייטים) היא ממש לא מתלבשת צנוע!!!

שרשרת בגוגל של הפרצוף שלי מזהב נוצץ כמו לאיודע מה לא צנועה!!!

 

ויש את מה שברור.. ש...חצאית שהיא סנטימטר מתחת לברך לא צנועה (אמנם לא צנועה, אבל ביננו... יותר טובה ממה שהולך היום ברחוב. כן, גם בנוער הדתי) וחולצה קצרה לא צנועה.

אין לי מושג מהזה תנכיות.

 

ביננו... שתיהן לא יראו בעיני דתיות... אבל מה? אני יודע קצת דברים.. ויש לי שמץ (לא יותר מזה.. רק שמץ) של מושג כמה קשה להשיג בגדים צנועים.. כי יש חצאית ממש יפה שהיא טיפה מעל הברך.. אני לא ממהר לשפוט ולהאשים. היצר הוא דבר חזק.. וכן.. גם אני נכנע לצערי. כנראה שגם היא.

 

אז כן.. שתיהן לא יראו בעיני דתיות.. אבל כנראה שאני יותר אעריך את השניה.

 

2. ככ הייתי רוצה.. הייתי נשאר שם. לוודא שהיא תקום, לעזור איך שאני יכול בתור בן. אבל אני לא עומד לגעת בה ולהרים אותה... אני די בטוח שזה לא מה שה' רוצה שאני אעשה.. הוא כנראה רוצה שאני אחפש מישי שתעזור לה, או אולי סתם לדבר איתה שתירגע קצת ותקום מעצמה.

1. אני לא בדיוק מקטלג אנשים למצב דתי כשאני רואה אותם, אלא יותר מצב חברתי. לשאלתך- אין לי מושג.
2. חיובי. למרות שזה סיטואציה נדירה שבחורה בת 17 לא יכולה לקום לבד.

1. שניהן לא אדיאלי ולא צנוע. ובאמת באמת באמת שאני לא אחשוב על אחת שהיא יותר דוסית לפי לבוש. כי אני מכיר בנות שהולכות עם חצאית בדיוק בברך או אפילו טיפה מעל לפעמים, והן באמת דוסות. ולעומ"ז בנות שבדיוק ההפך.

 

2. ווואי לוידע...אני צריך לברר מה ההלכה במקרה הזה ולפי זה אני אנהג

אי אפשר רק מתיאור לענות.

זה לגמרי מראה כללי, בהתאם לחברה ובהתאם לסיטואציה.

 

אם מישהי א. תלך כמו שהיא הולכת בחרה החסידית היא תחשב ממש ממש לא דוסה,

מצד שני אם אותה אישה ממש תלך בחרה חרדית לאומית היא תחשב לגמרי בסדר.

 

אותו דבר בדוגמא השניה שהבאת, אם זאת עם החצאית נפנף תלך ככה בחברה של המור היא ממש לא תחשב דוסה,

מצד שני אם היא תלך ככה בחברה שמקובל ללכת כככה, אז זה לגמרי בסדר.

 

בקיצור, תלוי.

 

שהצניעות משתנה מחברה לחברה , שבחברה מסויימת היא תיחשב צנועה ובשנייה לא . 

אחח זה כלכך עצוב . 

 

על חולצה קצרה זה ודאי לא צנוע..

אני לא מדבר על גרביים למשל... או על חברה שבה כולן מקפידות על שרוול ארוך ולא 3/4...

שזה משו אחר

וזה מעצבן אותי שבחברה מסוימת גם ללכת עם חצי מטפחת ומכנס זה בסדר גמור , או ללכת בלי גרביים (שכן, לרובנו זה הלכה) זה מותר כי זה הסביבה .. ואני אישית שמעתי מהרב שלי באולפנא שמקלים בצניעות בגלל הסביבה. 

1. אני לא יכול להגדיר מישהו בלי שאני מכיר אותו

2.אם היא באמת צריכה אז אני יעזור ואם לא אז לא (כנ"ל בנים)

1. מה שכתוב בהלכה כיותר נכון.. 

2. אני חושב שאם אף אחת בסביבה הקרובה לא יכולה לסייע, מותר הלכתית לעזור לה, בקצרה ולעניין. אבל שוב, צריך לבדוק הלכה.

1- לא רואה הבדל זו לא בצניעות וזו לא בצניעות. אני אתייחס אל הראשונה שונה, כי היא עושה את זה במחשבה שזה בסדר אבל פספסה עניין....

2- לא מצליחה לקום בגיל כזה? נניח שזו המציאות.. ברור שעוזר! מה, אני חסיד שוטה?! (וכבר קרה מקרה)

אני חושבת ששתיים לא האידיאל ושנזכה כולנו להגיע לאידיאל

לאחרונה היה לי דיון על זה.

בעיניי- צניעות זה ללכת באורך שההלכה מורה לנו, צניעות זה ללכת עם בגדים לא נוצצים ומושכים את העין (זה לא סותר שיהיו יפים, כן? לא צריך ללבוש סחבות בשביל להיות צנועה..) צניעות זה לא לדבר בקולי קולות ככה שכל הרחוב ישמע ויסתכל (במקרה של אולפניזם מוצהר- אם פגשת חברה במפתיע אחרי יום ורבע שלא ראית אותה מסתמא שתצרחו מקצה רחוב לקצהו לא דיברתי על מצב כזה, לזה אנשים בד"כ פחות מתייחסים.. אבל גם..) צניעות זה לא לצחוק עם בנים צניעות זה לשים לב שכשאת הולכת, יושבת ומדברת זה בצורה מכובדת וצנועה,צניעות זה להשאיר את העניינים שיפה להם השתיקה בשקט (ולא חושבת שצריך לפרט..), צניעות זה לזכור שאת בת של מלך ואת מייצגת משהו.

זה בעיניי.

אז לא- שתיהן לא הולכות צנוע. מי עדיפה בעיניי? האמת שהשניה, נראה לי פחות מושכת תשומת לב, אבל גם היא לא צנועה.

 

 

סליחה על אורך התגובה.

1.בכללי אני לא אוהב לתייג אנשים ע"פי מראה חיצוני-כי אין לי מושג מי הם באמת..(מושפע קשות מויקיפדיה של חנן בן ארי..)

2.ברור לי שהייתי עוזר לה כי אם לא זה סתם היה גורם חילול ה' וכל שכן ברחוב וגם סתם ככה-למה לא לעשות טובה ליהודי/ה?

אם אתה רוצה בסגנון רוחני וזה.. המליצו לי ממש בחום על דרך ה לרמחל

אבל קשה(:

ויש "חיי שנה" של הרב עדין, שזה ספר פלאי פלאות ממש. "לזמן הזה" על אלול של הרב דרוקמן...

אורות התשובה יכול להיות טוב.

באמת יש הרבה משקל לכוונה, גם דבר רצוי מצד עצמו אם ניגשים אליו מתוך מניעים לא חיוביים זה משנה את כל התמונה.

וגם מאוד אקטואלי בקשר להתדמות לגויים וכו'

אשריך

שלוש עוד לא ראיתי..

פרק 10 קורע  

אחת הסדרות...

אני לא הכול אבל חלק 

חח סתם לא רואה, פשוט חופרים לי על המשפטים האלה

ממוקה

אבל בהחלט יש לי הרגשה חיובית מהעניין...

זאת יותר שמחה של קרבה לה, וחזרה בתשובה, כי חודש אלול עושה לי כל כך טוב, מבחינה נפשית, רוחנית,

גם זה אחד החודשים אם לא ה- מחזקים ומעצימים באולפנה שלי... אז זה נותן לי שמחה כל הקדושה וההתרוממות הזאת...

נראלי שאני יודעת למה את מתכוונת, ועדיין תגובתי בעינה

!!!

מפחיד בעיקר..
אבל כן שמחה שזה זמן להתקרב יותר לקב"ה ולשוב בתשובה

גם אני מפחדת באיזשהו מקום...

העוצמות

זה סוף הקיץ סוף החופש הצילווווווווו 

אני כל כך אוהבת את אלול!!

יש לחודש הזה עוצמות מדיהמות

והתפילות מהממות! 

וכמובן שצריך יותר להשתדל..

שנזכה לחודש טוב ולגאולה שלמה!

וזה לא רק שמחה, אלא תחושת רוממות גדולה. כמו שכתוב בספרים, על הפסוק במלכים "ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים", שרומז לחודש אלול, "תשובת השנה" פירושו כשהשנה שבה, מתחלפת, וכמובן רומז גם לחזרה בתשובה, אז הוא "עת צאת המלכים" כךל יהודי יוצא למלחמה עם מה שטעון תיקון בתוכו, כמו מלך, בתחושת רוממות מתוך הכרה בערך העצום שלו כיהודי, כבן ועבד של הקב"ה, ומבין שהוא פשוט לא יכול להישאר כמו שהוא אלא להתעלות ולהשתפר כך שמעשיו ורצונותיו יהיו מתאמים למדרגה האמיתית שלו, הרצון הפנימי של הנשמה. תשובה מאהבה- מתוך שמחה ורוממות ורצון טהור ואמיתי להתקרב לקב"ה

 (ע"ע שיר שפרסמתי בנושא בפורום 'פרוזה וןכתיבה חופשית')

שנזכה בעז"ה

תודה

לא משחק אבל חברה שלי עוברת דירה 

קנינו כזה ספר חמוד ושמנו המון תמונות 

וכל אחת כותבת משהו 

אם זה יעזור

אשמח לשמוע

לשלוח לך שמות או את השירים עצמם??

תודה

ויש מצב גם לרשימת שירם כלשיהם?

ואכן אני אחפש וארשום..

-מאיר בנאי- לך אלי

-פרוייקט צמאה- כי אנו עמך

-אביתר בנאי- אבא

-פתח ליבך.

-חנן בן ארי&איזי- אדון הסליחות

-אהרון רזאל- אדון הסליחות

-יונתן רזאל- נווה תלאות

--סיני תור-דרשתי קרבתך

-