פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 492)

؁
לק"י

התורה שלנו השתנתה לבלתי היכר...
יענו... אני מתכוון... היא לא השתנתה... התורה לא משתנית... היחס שלנו אל התורה השתנה... יותר מדי ובצורה לא טובה בכלל... (זה גם הגיוני שלא לטובה, כי הרי כל שינוי מהאמת בהכרח אינו טוב...)
העדפנו מצוות אחדות על פני אחרות... תפסנו עניינים מסויימים והאדרנו אותם, התפחנו אותם, הוספנו להם עניין שמעולם לא היה קיים, החמרנו בכל מיני עניינים... לא תמיד זה טוב... הרבה פעמים כל ההתפסות בעניין מסויים במצוות האלה (לא בהכרח החמרות אבל גם זה נכלל) באים על חשבון מצוות אחרות, לא פחות חשובות...
נוצר מצב שאדם "חסיד" (מידת חסידות, לא מתכוון לתנועת החסידות...) ועל כן אנשים מדמים אותו לאדם צדיק... עילוי... תלמיד חכמים ממש... ואני שואל, מה שווים כל התארים האלה, ההחמרות שהוא שם על עצמו אם אחר כך יתייחס בזלזול אל אדם אחר? הזולת פחות חשוב ממנוּ?
אדם יכול להחמיר על עצמו... לעשות לעצמו סייג... לשים מדבקה על המתג בשבת... אז הוא החמיר על עצמו... הרי אין שום חובה כזו, בגלל ההחמרה שלו על עצמו כולם מסביבו חייבים גם הם לשים מדבקה על המתג בשבת? (גם אם לא פוגע, זה עוד עקרון שלרעה חולה בתורה החדשה שלנו...)
אם אני מקפיד על תקנת חכמים שלא לשמוע מוזיקה, אכריח אנשים אחרים לכבות שירים שהם שמים? להחמיר בדרבננים על חשבון הזולת? לי זה לא נשמע הגיוני... (זה יכול להיות אדם שמקפיד על בשר טחון, למה כולם צריכים לתחשב בו כשמכינים מנגל? זה יכול להיות בהכנסת ציציות לבית קברות, למה הפסיקה שלך נוגעת אלי אם לא קיבלתי אותה?)
יש עניין גדול ב'אל תהיה צדיק הרבה'... צריך לזהר בזה... מרוב צדיקות כבר לא רואים את האחר...
אמרתי למישהו לפני כמה זמן... צריך לעשות מנהג חדש... נקרא לו 'ואהבת לרעך כמוך'... נכון, יש מצווה כזו מדאורייתא, אבל היום מנהגים הרבה יותר חזקים ממצוות...
אז כשבאים להוכיח מישהו "ולקיים עליו מצוות 'הוכח תוכיח'"... אנא... נשתדל לשים לב, על איזו רמה אנו באים להוכיח... סייגים דרבנן? תקנות? מצוות מדאורייתא? מנהגים?
האם הפסיקה שלנו במקרה היא הפסיקה גם אצלו? כמו שלא יבוא אשכנזי להוכיח ספרדי על קטניות בפסח...
האם התוכחה שלנו באמת תשפיע או שהיא סתם פרובוקציה? הרבה פעמים זה תלוי איך פונים... לא דומה הוכחה מול כל החבר'ה 'יא פושע! מה אתה אוכל לפני קידוש?' לפניה יותר מאוחרת בצד 'שמע אחי, ראיתי שאכלת היום לפני קידוש, היתה סיבה מיוחדת? לפי מה שידוע לי נפסק וכו' וכו'...'
אולי מתישהו, בעזרת ה' וברצוננו נגרום לשינוי ונגביר אהבת חינם...
נגרינסקי...

אין איסור שבן ידבר עם בת.

יש חובה להתרחק מן העריות. כיום כל הפנויות נידות וצריך להתרחק מכולם.

מה זה אומר להתרחק? שני דברים, אחד, נראה, נורמות חברתיות.

השני- כתוב מפורש בשו"ע אבן העזר סימן כ"א. אנא, כל מי שאומר שאין איסור ובלה בלה בלה. שיקרא קודם את הסימן הזה.

 

בחלק שכתוב בשו"ע- אסור קלות ראש עם אישה.

 

מי שיש לו/ה חבר/ה בקלות הם מגיעים לקלות ראש וקירוב דעת, זה דבר שאסור בהחלט. (דאורייתא, נלמד מהפסוק "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה")

עצם זה שהם חבר/ה זה כבר הגדרה של קירוב ׁ, ואני מזכיר- צריך ריחוק!

אז נכון, יש גבולות. אבל אין "דעות" בנושא, צריך להתרחק מבנות. או מצד אשת איש או מצד נידה. אסור קלות ראש עם אישה שאינה אשתי. אסור. אין "דעות" בנושא.

 

משום מה עולם הערכים של הרבה מהנוער מתערער.

היהדות למעשה נקראת "הלכה" ודוקא בנושא הזה מי שמגדיר את עצמו "דתי" (שזה בגדול שומר על הדת, יהדות, שזה נעשה ע"י שמירת הלכה, מי שחושב שזה לא נעשה ע"י שמירת הלכה- זו שיטה רפורמית או קונסרבטיבית.) - אותו אחד שלא מדליק אור בשבת ולא כותב בפורומים בשבת (שזה דבר שלהרבה פוסקים הוא רק דרבנן)- פתאום בזה הוא כן מסתחבק עם בנות...

 

אז היהדות היא לא תמנע מדברים פרקטיים בלבד. הקב"ה גם מצוה בתורה "והלכת בדרכיו" "ואהבת לרעך כמוך" "ובו תדבק" "כבד את אביך ואת אימך" אלו מצוות שהם גם ובעיקר על המצב הנפשי של האדם. וגם בדברים עם פרקטיקה.

הקטע הוא שבאיסור קירוב עם עריות זה דבר שהוא לא בדיוק להדליק או לא להדליק אור בשבת אלא מצב מעשי-נפשי. אל תהיה בסחבק עם בנות.

 

עולם הערכים שלי זה מה שרצון ה' זה עולם הערכים שלי.

...

 

 

גם ביהדות אוהבים להכניס פוסטמודרניזם אף רחד לא יכול לכפות על אף אחד, יש בטח עוד רבנים.

אז זהו. שכל הרבנים אומרים שאסור להדליק אש בשבת, אסור לאכול חזיר ואסור להיות בסחבק עם בנות, מי שהז קשה לו- שיעבוד על זה.

אין מה לעשות.

אז נכון כשזה מגיע להתמודדות פרטית למעשה, זה קשה וזו מלחמה תמיד, כל דבר שה' אומר משהו אחד ואני חפץ במשהו אחר- זו מלחמת היצר. וזו עבודה. ועם רוצים לעזור למישהו אז צריך לדעת להוכיח (כמ"ש "לא תשא עליו חטא")

 

אבל בפן המחשבתי- את זה אנו אמורים לדעת.

.

 

אני שונא שקר. יש בעיה? אני שונא שקר.

כתוב בתהלים "אהבת צדק, ותשנא רֶשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך"

וכן כתוב "אוהבי ה'- שנאו רע"

אז נכון, זו לא בהכרח שנאה לאדם עצמו (לאדם עצמו אמורה להיות שנאה שונה, כן שנאה, אבל לא משהו שהוא למעשה, עיינו פסחים קיג)

אבל לדבר.

 

זה שקר גס. להיות "דתי בלב"

 

כשאדם עושה משהו מוסרי- זה לא מה שהופך אותו לדתי. מה שהופך אותו לדתי זו ההתמסרות לעשות רצון ה'.

 

ולכן לשקר על עצמי שאני מדבר עם בנות בסחבק ואני סבבה מבחינה ערכית- זו רמאות.

יש מוסר בעולם. וביהדות הוא לא נמדד (רק) לפי נורמות חברתיות (ללחוץ יד- זה גם אסור. לא רק לחבק).

זה אולי כואב לאנשים שאומרים להם את האמת בפנים, 

אבל זה מה שנכון, ואם לבן אדם שרואה שהוא באמת  שוגה בדבר- אז אולי יעשה חשבון נפש?

איך מקימים את עבודת ה' בשמחה עם אורות בעיניים ??

אשמח לעצות פרקטיות .

תודה

הלכתי לתומי באחד הערים, הייתי עם חצאית מקסי כזה.. ופתאום מישו צפר לי ואז שאני סובבתי תראש ירק לכיווני,

בנאדם לא דתי, (לא איזה ערס מתבגר) הבחור היה ניראה בן 40 50 כזה...

וזה כואב לי.

כואב לי השנאת חינם הזאתי.

איך תבוא גאולה??

אני באמת שמנסה לדון את הבנדאם הזה לכף זכות ואולי זה הכל היה מקרי.

זה סתם דוגמה שקרתה לי ועוררה אותי לחשוב..

אבל חבל לי שיש שנאת חינם סתם.

שאין אחדות.

פשוט עצובב!

 

 

 

אז אני כבר קיבלתי מהם 400 ש"ח של תווי קניה שניתן לממש במלא חנויות בגוון תחומים.
זה אמנם לא הכנסה קבועה אבל אם אתם נכנסים פעם ביום למייל, ויש לכם 10 דקות פנויות אתם יכולים להרוויח מזה אחלה כסף.
מדובר במענה לסקרים שצוברים על כל סקר נקודות ולאחר מספר מסויים של נקודות מקבלים את התווים למימוש.

מוזמנים להצטרף!

אז אני כבר קיבלתי מהם 400 ש"ח של תווי קניה שניתן לממש במלא חנויות בגוון תחומים.
זה אמנם לא הכנסה קבועה אבל אם אתם נכנסים פעם ביום למייל, יש לכם 10 דקות פנויות אתם יכולים להרוויח מזה אחלה כסף.
מדובר במענה לסקרים שצוברים על כל סקר נקודות ולאחר מספר מסויים של נקודות מקבלים את התווים למימוש.

מוזמנים להצטרף!


iPanel – הרשמה חברים

שבוע טוב..
אז הולך ונגמר לו החופש של כולנו..
חשבתי לעצור שניה ולחשוב.. אשמח לשמוע ממכם..

מה זה חופש בשבילכם?
איזה מובנים יש לחופש?(לדוגמא- חופש מחברות/ים, ממשפחה וכו)
אתם מרגישים שניצלתם את החופש?

טיפ לחופש הבא...
וברכה לתחילת שנה..
יאלה סעוו

מחיחה על החפירות

שלום צריך לדבר דחוף עם מי שהוא צריך לפרוק דברים מהלב

הסיכום נועד למי שכבר קרא את ה"סיכום" הקודם. מי שלא קרא- אנא קראו- טוב, סיכום התנדבות בנים!!! - נוער וגיל ההתבגרות

 

אז... סליחה אבל....

היום היה שונה במעט מהסיכום.

(הבעיה היא שבן אדם ממוצע יכול לכתוב פה סיכום על הדברים שקרו לו בזמן שאני כותב פה סיכום....)

....

 

הממ...

בסיכום הקודם כתבתי כמה דברים עד השעה 12:10- כל אלה, אמת ויציב זה מה שקרה. רק שמפה- העלילה משתנה מעט......

אה, כן בזמן הבוקר @נער גבעות מצוי אומר שבסוף הוא לא בא, מחשבונותיו שלו.

 

מי שכן היה במרכזית ב12:10- @עמירם ו@נגרינסקי.

זהו. מחכים עד שיבואו עוד חבר'ה.

(היו עוד 4 לפחות שאישרו הגעה לפני כן)

מחכים מחכים. 12:45 (!) יוצאים לביה"ח שערי צדק בקו 39. (נחסוך מכם את כל הדיבורים במשך היום, כי פשוט אין לי זמן לכתוב אותם)

 

מגיעים לשערי צדק כשבנתיים @יאירוש אומר שיגיע ישר לבית החולים. נראה ששני הבחורים שהיו כבר איתי, לא כ"כ בתוך העסק שלהתחיל לעבור ולשמח.

מחכים לאנשים כי עם 3 זה באסה... היה אפשר אבל נראה לי עדיף גם לחכות שהאלה שבאים לא יפסידו....

אני קולט יותר ויותר שאין אוירה לשמח....

בא יאירוש ומציל את המצב, לכאורה... מסתבר שהבן אדם החביב הזה, למרות שהיה נחמד מאוד לראות את פניו, לא יכול להיות איתנו,  מאז שהודענו על יום ההתנדבות ועד היום עצמו- עברו מלאן מים וקייקים בירדן....

קיצור השעה כבר 13:30, זו השעה בה היינו אמורים להיות אחרי שאנחנו משמחים.

@אוהב אותך ה כבר הודיע שהוא יבוא עם חבר, דבר שבסוף, כנראה לא התאפשר...

אנחנו מתלבטים אם שווה להתחיל... יאירוש אומר שאין לו זמן. ונראה שהשניים שאיתי לא כ"כ בתוך אוירה של "לשמח" 

בסוף, עוד לא היינו בכלל במחלקת הילדים, לא נכנסו לשמח....

לא פו הדב ולא נעליים. כולה 4 בחורים שאחד מהם צריך ללכת לא עושים כלום....

(אני יודע שאלו שהכי תתבאסנה מהקטע הנ"ל אלו קבוצת הבנות, שרצו וחשבו שלפחות אנחנו נעשה/ עשינו משהו)

סליחה.

יורדים שלושת המוסקטרים (בתוכם, אני) הולכים למרכז וד'רטיניון- הולך לדרכו....

 

אנחנו עולים למרכז, נכנסים להרחיבי, שלושה בחורים.

אני בינתיים מנסה לתפוס את ההוא מ"אחים לנשק"... לא עונה...

מגיעים. לומדים.

כן היה הסיפור עם האברך ממרכז. וכן דברנו על השירות המשותף.

ב"ה לפחות משהו אחד טוב עושים ועוסקים (למרות שהייתי עייף רצח כאמור ישנתי פחות מ4 שעות אותו הלילה) בדברי אלהים חיים. היה לימוד מהנה, בעיניי לפחות, גם עדיף להינות כי זה מה יש...

 

דנים קצת מדברים. השעה כבר 15:00 + .לא זוכר בדיוק.. אני מנסה כל הזמן הזה לתפוס חבר'ה שסיכמו שיגיעו.... לא מצליח.

ההוא מאחים חוזר, שכחו אותנו שם ׁ(כאמור, הארגון התפרק והבנייה עליהם היתה די בלית ברירה איזה יום וחצי לפני ההתנדבות...)...

דיבורים דבורים, כבר מאוחר.

איזור 16:30 אני מתלבט אם כדאי להזמין מונית על חשבון אחים ולהקים דוכן והכל- עמירם צריך ללכת תכף.

הוא הולך... אני ונגרינסקי מוציאים איש איש פתו וסועדים את לבבנו...

בסוף לא, מה, רק שני אנשים מונית וכל הבלאגן, וגם בעקרון רציתי להתחיל ללכת הביתה לפני החושך...

 

 הולכים למרכזית להתפלל מנחה.

הייתי עייף, תפילה לא הכי עליונה. אבל אין הקב"ה משיבה ריקם בכ"ז.

בשטיבל של התחנה המרכזית.

אנחנו כבר בזמן הזה בלי עמירם רק אני ונגרינסקי...

חוזרים ממנחה.

יורדים מהתחנה ומכל הסיפור של אחים.

 אני הולך לאוטובוס לחזמא, ונגרינסקי מלווה אותי.

הולך לחיזמא שם כבר שקיעה...

הבנות הערסיות כן היו בתפוח עם הבוקסא והכל.

ואני מגיע הביתה ב22:20

 

לא שוקי ולא בוקי. שום ילד במחלקת ילדים לא ראה אף אחד מהדברים שהיו בשקית ולא שמע את צליל החלילית שלי או של עמירם.

וכן אף אחד מעמ"י שלא היה מהשלשה שלמדו לא שוכנע באותו היום ממנו להתחזק ברצון לתיקון הצבא או משהו....

 

סה"כ- שלושה ילדים שלמדו איזה שעה+ ביחד.

 

האמינו לי שאני גם מצטער על האכזבה.

 

לפני מנחה אותו היום, נגרינסקי אמר לי לכתוב בצורה ש- "היה כיף אבל יכל להיות יותר" אז באמת, הלימוד והפגישה היו כיפיים, אבל יכל להיות!

 

@קול דממה

 

אמרה לי שזו רק ההתחלה, ואכן יש תובנות איך לשפר פעם הבאה.

 

אבל תעשו טובה, פעם הבאה- תבואו!

 

זו אכן היתה רק התחלה של לנסות להחיות. וזה רחוק מלהיות פופולארי כמו מפגש היוצרים, אבל בע"ה עוד יהיה ואין שום סיבה שלא יהיה יותר נוער בהתנדבות מאשר במפגש היוצרים.

 

תודה לשניים- שלשה שהגיעו.

 

ת-ו-ד-ה לכל מי שלא בא.. היה יכול להיות פי אלף. היה יכול להיות.

 

בע"ה. פעם הבאה...

(דיר באלאק!)...

 

 

בהצלחה בכל. 

זמן טוב!

 

 

(כתבתי למרות השעה, שלא תהיה גניבת דעת)

נכון?

נכון?

 

 

 

בהצלחה בעבודת ה'

זו שאנו אוהבים לקרוא לה "חיים".

וזה משגע אותי שכל הזמן מעירים לי על החמרות וכאלה ..

זה נותן לי תחושה מדכאת ומעצבנת! כאילו כל מה שאני עושה ומתקדמת לא שווה וכו..

באמת אין לי בעיה שיעירו לי בקטע לעזור ולהגיד לי דברים שאני לא יודעת.

ואני אוהבת ללמוד על עוד דברים וכו..

אבל עבודת ה זה דבר פרטי ! ואתה לא יכול להגיד לי כמה התקדמתי או להגיד לי שאני לא מקפידה !

לא מכוון פה לאף אחד!!!

רק בעקבות שיחה עם מישהי שפוצצה אותי! כתבתי פה..

באמת תחשבו לפי שאומרים דברים כאלו! (ובכללי לחשוב לפני שמדברים או כותבים וכו..)

.. אתם לא יודעים באיזה מצב הבנאדם נימצא, מה הוא עבר ומה רמת הרגישות שלו.

ואני ממש מבקשת סליחה אם כתבתי או אמרתי דברים שפגעו באנשים.

סליחה.

 

 

 

 

 

 

מכוון לבנים ובנות....

יש למישהו קישור לסליחות (לנשים) אם יש הבדל.. אפשר למצוא גם בסידורים?

 

 

#קריאה מהנה!!# 

 

 

פרק ג:

 

עוד חצי שעה עברה, וריק.

בינתיים חלפו על פניהם שלושה רכבים מאז בואו של הבחור. מתוכם שני רכבים פלסטיניים.

 

כבר מזמן הבטיחה לעצמה שלא תחזור שוב לטרמפיאדה המקוללת. משם תצא,

עם המון תפילות והרבה סיעתא דשמיא - מינימום לאחר שעות ספורות.. אך הנסיעות שעשתה ברחבי הארץ אילצו אותה להיקלע למצבים מאין אלו.

 

 

הוא לא ידע לאיזה צרה נכנס כשבא הנה, אבל מעתה - ידע.

 

כבר יותר משעה יושבים אחד ליד השניה, נבוכים מעט ומתוסכלים על הזמן שעובר חולף בחוסר מעש, בלי אפשרות להתקדם,

מקווים שיצליחו להיחלץ מהמצב הנוכחי ולהגיע ליעדם במהרה.

 

"את מהשומרון?.." שאל הבחור, ובדברו שבר שתיקה ארוכה. "כן." השיבה, ומסתמן מדבריה כי אינה רוצה להאריך בשיחה יתירה. הוא הנהן, ושב להתבונן בכביש השומם ובהרים היפהפיים שהיו בשיא פריחתם.

עיניו שוטטו מנקודה לנקודה, ולנגד עיניו עלו תמונות וזיכרונות מהישיבה בה למד בשנות נעוריו. הוא נזכר בשנים שחלפו במהירות, בחבריו שלמדו יחד איתו. כל אחד פנה לדרכו שלו.

הוא חשב על שילה, שהיה אז חברו הטוב, ולפני שנתיים פחות או יותר - חזר בשאלה.

'אחח. ה' יתברך יחזירו למוטב'. כאילו קבע בינו לבין עצמו.

 

הוא חשב על הרב מהישיבה, שכל כך העריך ואהב - שעד היום מתייעץ איתו ושומר על קשר טוב.

באחת משיחותיהם האחרונות המליץ לו רבו להתחיל לחפש את זיווגו. לפי דבריו נפשו בשלה והגיע כבר עיתו וזמנו.

 

ליבו התרחב ממחשבותיו על המיועדת, זו שתחלוק איתו חיים שלמים,

חיים של אהבה ושמחה, תורה, יראת ה' ואמונה.

 

 הוא שלח מבט חטוף לעבר הבחורה שלצידו, ודמיין אותם תחת חופה..

'אוי אוי. העייפות עושה את שלה..'  הרהר וחייך.

הוא שב והסתכל בה, והיא עשתה עצמה כאילו אינה שמה לב להתבוננותו בה.

"מה שמך?" נפלטה השאלה מפיו, ומיד התחרט על ששאל אותה. 

'טיפש טיפש טיפש. פשוט טיפש!'

 

היא הרימה את ראשה, והביטה עמוק בעיניו הצלולות.

למרות הסערה שהתחוללה בו, עיניו היו שקטות ורגועות. צבען ירוק בהיר.

 

"קוראים לי הלל" אמרה בצניעות.

כשראתה כי עיניו נפגשות בעיניה, מיד השפילה את מבטה.

 

עוד שתיקה עמדה ביניהם, ולאחרה הציג את עצמו בפניה -

"שמי אורי גלעד,"

"ואני גם מהשומרון" הוסיף בחיוך מבוייש.

 

היא חייכה בנימוס, ולא הבינה מה מתרחש בליבה. מה היא חושבת או מרגישה..

 

אך ידעה - כל הרגשות נכונות ואמיתיות. 

 

הלל הרימה ראשה, והפעם לא הביטה בעיניו -

היא חשה כי הוא ממתין לתשובה, למרות שלא שאל דבר.

 

'לאן זה מוביל?' תהתה.

 

היא חשבה על חברותיה שחלקן הגדול כבר עמדו תחת חופה, ורצתה כל כך להיות גם היא, 

להמשיך את שרשרת הדורות בעם ישראל.

הלל רצתה בכל מאודה לאהוב ולהיות נאהבת.

 

 

 

 

פרק ד:

 

הם שוחחו שעה ארוכה מבלי לשים לב ללילה ההולך ובא.

הלל הביטה בכוכבים הרבים והציצה בשעונה. "כבר מאוחר" עידכנה את אורי גלעד, שנדהם מהזמן הרב שהיו שם, ואמר שבחיים לא ניתקע זמן רב כל כך בטרמפיאדה.

הם ממש לא מתכננים לבלות שם לילה שלם,

והכפר הערבי ששכן קרוב מדי, לא גרם להם לרצות להישאר, זה בטוח.

הלל שלפה מתיקה פלאפון מקשים קטן וישן, ושוחחה מספר דקות. בסיומה של השיחה דיווחה לאורי -  

"דיברתי עם אחותי. יש לה רכב. היא מסיימת לעבוד עוד עשרים דקות ואז תוכל לבוא לקחת אותנו."

הוא שמח לשמוע את הבשורה. 

"כנראה למחוז חפצי כבר לא אגיע היום.." הוסיפה בקריצה.

 

הוא הביט בה.

הוא שח עימה פחות מכמה שעות והרגיש כאילו הכירה ימים רבים.

'זו היא'

'אין ספק. אני יודע את זה! אני בטוח ש..' הלל קטעה את מחשבותיו: "אז להיכן פניך היו מועדות?"

"הייתי צריך לחזור לישיבה. לירושלים" השיב.

 

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

 

 

 

עד לפה כתבתי.. לא היה לי כח להמשיך. כעע יצא קיצ'י ברמות עלל

אני בטוחה שתסלחו לי

 

אז מה היה בסוף??

 

מתארת לעצמי שהאחות של הלל הקפיצה אותם והחזירה אותם הביתה, 

הם החליפו מספרים ולאחר כמה זמן נישאו במזל טוב!! ונולדו להם אלף ילדים חמודים עם גוזמבות() והחיים שלהם היו דבש טהור.

 

או - למי שרוצה שאני אפוצץ את הבועה הורודה והמלבבת הזו - הם נפגשו פעם-פעמיים והחליטו שזה לא זה. וזהו.

 

חח מה שנוח לכם

 

אז זהו. חיים מקסימים שיהיו לכם! ושנזכה כמובן בעיתו ובזמנו.. חח..

 

באהבה!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

של האזכרה של הרב קוק בהר הזיתים בג' אלול?

אחותי עולה לכיתה ט' (חמשושית) ובאלי לעשות לה משו לתחילת שנה.. משו שכזה יעזור לה באולפנה.. שיזכיר לה אותנו אפשר רעיונות?

המוטו שלי הוא "לא עושים כי כיף אלא כי צריך"