פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 493)

בשיר מדהיםם!! לכל המשתוקקים להתקרב לה', שיר באמת מחזק!! תהנו

הוא גם לבנות????? כל שנה אני מנסה להיזכר אם גם בנות היו פעם קודמת...?

טוב, עזרה וזה...

 

יש פסוק/מאמר חזל שאתם באמת מרגישים אליו קשר? שעוזר לכם? כשקשה או משו כזה...

 

פעם... לפני שנה בערך.. היה לי 'הכל לטובה' (לכל  המופתעים - כן,זה גם חז"ל. המילים הראשונות בברכות סא. אחרי הסיפור עם ר"ע)

זה באמת היה עוזר... הייתי בוכה וממלמל את זה ו...אחכ הרגשתי טוב, הרגשתי שאני בוכה וה' איתי. הרגשתי ש.. הרגשתי טוב אחרי הבכי. איך אומרים.. זה היה בכי של תקוה, לא של יאוש.

 

זה חסר לי. אין לי את זה לאחרונה. אני כל פעם מחדש אומר שאני אגיד 'הכל לטובה' וזה לא יוצא לפועל.. אין לי את ההרגשה הטובה אחרי הבכי.. כן. אני מרגיש שזה ייאוש. כי.. אני לבד. בלי ה'הכל לטובה' שלי.. אני באמת שוכח שהכל לטובה.

פעם הייתי חי אתזה. והייתי מאושר.

היום פחות מסיבות כאלה ואחרות (מחנוכה האחרון היה לי שינוי ענק בחיים. מאז הרמה של התפילה ירדה משמעותית, ה'הכל לטובה' שלי הלך, ההורים יותר מאוכזבים ממני. ולהיפך היה גם - התחלתי ללמוד גמרא, הכרתי חברים טובים שמלווים אותי עד היום ועוד... קיצר החיים השתנו..)

 

חסר לי את המשמעות. חסר לי את ה'תקוה אחרי הבכי' חסר לי את ה-לחיות אתזה. לחיות את הכל לטובה. לחיות משו אחר... חסר!!!!!!!

 

ו.. הסיפור של עוד ארוך בקטע הזה.. אבל.. לא נראלי למישהו אכפת מהחיים שלי.. אתם קוראים אתזה כי אני מבקש עזרה. לא כי אני מבקש שתקראו את אחד מסיפורי חיי...

אז נעבור לקטע

 

ישלכם אולי איזה משו בסגנון? את ה'הכל לטובה' שלכם? פסוק שמעורר בכם השראה תמיד? פסוק שאתם חיים אותו?

 

אני חשבתי על משו אחד... (יש על הפסוק הזה גם סיפור על אחד שהיה בשואה בטרבלינקה הי"ד..)

"תחת אשר לא עבדת את ה אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" (וגם ידוע שהאר"יזל  היה אומר שהוא הפך למה שהוא בגלל שמחת מצוה.. נראלי זה ממש הפסוק הזה..)

אבל.. הוא לא ככ מתאים כי זה יותר הוכחה כזאת.  בגלל שלא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב... קיבלת את מה שמגיע לך. וגם אם זה לא בקטע של הוכחה.. קצת קשה לחיות פסוק כזה..

 

 

מה אתם אומרים? יכולים לעזור לי? ישלכם פסוק שאתם באמת חיים אותו?

עדיף משו עם תמונה.. ושיהיה זול

תודה רבה!!

 

יש הסעות? ומאיפה אם כן?

אני הולך לתומי בעיר ובצד הדרך יושב זקן ומושיט את ידו לקבל צדקה אך ידו השנייה אוחזת בסיגריה.
הייתם נותנים?

אתם מכירים פה אחד את השני? גם מחוץ לפורום?..

אני מתחילה לילמוד "השתפכות הנפש" ואז אחרי איזה שבועיים רואה את הספר -

"אומץ" ונדלקת!

וחברה שולחת לי קטע "ספר המידות" ואני מתחילה לעבור עליו ביסודיות ובודקת פירושים וזה ..

יומיים אחר כך רואה את הספר " התבודדות " על השולחן - וזהו ניגמר !

אני מתחילה להיות מרצה ודוברת של הספר!

ויש את " באש ובמים" שקראתי את כולו אבל לא לפי הסדר....

ויש את "ליקוטי עצות" שזה בכלל אור !

אההה - אני ממש צריכה לעשות מערכת

ובספרים רגילים אני הכי לא כזאת שבעולם! אני לא יקרא בחיים את הסוף לפני שאני יגיע אליו , או ידלג על פרקים.

עזרה ועצות....

 

@גיבעוננח

@רק שמחה!

@הכל משמים

@נחמיה17

חח מקווה שתאהבו

 

#קריאה מהנה!#

 

 

פרק א:

רכב ישן וכסוף האט ועצר  בצד הדרך, האיש שנהג הוריד טרמפיסט. 

מהמכונית הקטנה יצא בחור צעיר וחסון, הוא לבש חולצה וצבעה בורדו שדהה עם הזמן.

על חולצתו ריצדו המילים במנגינה רכה- 'טובה הארץ מאוד מאוד'. נדמה היה כי נחרטו המילים בבשרו ובנשמתו.

לרגליו מכנסי חאקי ארוכות,

משני צידי ראשו הסתלסלו ברכות פיאות ראש ארוכות

ולראשו כיפה גדולה המציינת בגאון את היותו יהודי.

 

היא הביטה בו שניות אחדות, ומיד חזרה והתכנסה בעצמה.

כבר הרבה זמן חיכתה שם, יושבת ומייחלת לרגע בו מכונית תעבור ותעצור לה, אולי תקדם אותה ליעדה.

"אני מגיע לראשון לציון" אמר האיש בנחמדות.

היא הנידה את ראשה בשלילה והעלתה על שפתיה חיוך מנומס. "תודה".

הטרמפיאדה מוקמה בהרי יהודה, באיזור הכי שומם ויבש שהכירה.

 

הבחור הוציא ספרון לימוד קטן מתיקו, והחל לומד בו. הוא שקע בלימודו, ורק לאחר דקות מספר הרים ראשו והווכח לכך שבחורה צעירה יושבת על הספסל בו הוא יושב. קצת מכונסת בעצמה, מדי פעם מרימה את ראשה לראות אם חולפות כמה מכוניות בודדות, או לחלופין - להציץ בעיניו.

 

כל תושבי האיזור קוראים לטרמפיאדה הזו "השיממון" כשמה כן היא - כמעט תמיד שוממת.

שוממת מאדם, ושוממת מכלי רכב.

 

 

סמוך לטרמיפאדה היה כפר ערבי קטן, והיא חששה לעמוד שם לבדה.

הוקל לה מעט כשהבחור ההוא הצטרף אליה. היא הרגישה יותר מוגנת.

 

 

 

פרק ב:

 

 

עוד מעט שקיעה, וחם. מאוד חם.

הוא הביט בידו ונזכר שהשאיל את שעונו לחברו שהזדקק לו יותר ממנו.

 

הוא היסס מעט, אך אין ברירה- "אהה.."

קולו הגברי, הצלול והשקט, אשר כמעט ולא נשמע - הדהד באוזנה.

היא הסיטה את ראשה אליו והוא שאל בנימוס- "את יודעת מה השעה במקרה?"

הפעם קולו נשמע יותר, בטוח יותר, אך עדיין חלוש ומהסס.

"עוד חצי שעה שקיעה" ירדה לסוף דעתו.

"תודה.. תודה רבה.." ענה בחיפזון ובפיזור הדעת. 

'איך אשיג עכשיו מניין..' מלמל לעצמו וקם ממקומו. הוא התהלך בחוסר אונים, הלוך ושוב, הלוך ושוב. הרהר וחשב.. לבסוף ניגש לתיקו והוציא מתוכו סידור חום מעוטר. התרחק מעט והתייחד עם ריבונו של עולם, כיוון את ליבו לבוראו.

דקות ארוכות עברו והנה הבחור מסיים את תפילתו, חוזר לספסל עליו יישב מאז הגיע, ומתכנס בתוך עצמו, בדיוק כמו הבחורה שיישבה בקצה הספסל. כל אחד בעולמו, כל אחד במחשבותיו.

 

 

 

 

 

 

עד כאן לבינתיים....

פעם הבאה אני אשלח את פרק ג' וד'. 

אשמח לתגובות

(מתוך הספר "ימות המשיח של הרב ברוד)

 

אחד מהדברים המיוחדים שבגאולה הקרובה הוא שבגאולה זו לא ישאר שום יהודי בגלות!

בגלות מצריים- לא זכו הרשעים לצאת. (מתו בשלושת ימי האפלה).

ואילו כאן, נאמר שלא ישאר אפילו יהודי אחד בגלות.

על גאולה זו נאמר: "חי אני נאום ה' אלוקים, אם לא ביד חזקה... אמלוך עליכם"- אפילו אם יהיו כאלה שלא ירצו להיגאל, יגאל אותם הקב"ה בעל כורחם וימלוך עליהם.

איך יתכן שהרשעים יזכו לגאולה?

מוסבר על כך, שאין הכוונה שהם ישארו ברשעותם. הם יחזרו בתשובה ואז הקב"ה יגאלם. הקב"ה יכניס בהם רצון לחזור בתשובה ואז יגאלם.

משיח נאו!

שבוע טוב לכולם!

קל לפתח כאן רגשות מהר .
קל להתאהב מהר .
קל לומר דברים שבכלל אינם נשמעים, אפילו קל לשקר.
קל לפגוע, וואו. כמה שזה קל.
והיא/הוא ישארו שם מאחורי המסך ופשוט יצחקו, ולא אכפת להם בכלל מה הם עשו.
גם ככה זה וירטואלי, נכון?
ואם אראה את אותו אדם במציאות לא נכיר אחד את השני, אז מה אכפת לי בכלל?
לא. זו לא הדרך. ממש לא!
מאחורי כל מסך ומסך פה נמצאת נשמה ענקית. בריאה מדהימה של ה' יתברך.
כדאי ורצוי לחשוב פעמיים לפני כל תגובה כאן . לפני שמפתחים רגשות כלפי בנאדם אחר. למה? כי אנחנו לא יודעים מה יהיה ..
נכון. זה הכי כיפ שבעולם. לכן. צריך לחשוב.
שאו ברכה נשמות ענקיות!
זכיתם להיות חלק מנוער קדוש וטוב .
אשריכם

טוב, סיכום התנדבות בנים!!! - נוער וגיל ההתבגרות

בצורה שתנה לגמרי את כל ההסתכלות שהייתה עד עכשיו על ההתנדבות לבלי היכר ולכן אסור למי שקרא את הסיכום הקודם לההסתפק בו.

אבל. אני לא בטוח שאספיק/ יש לי כח לכתוב עכשיו...

אז אני מכריז על אופציה לדחייה, תלוי מה ילד לילה....

זה התחיל שהייתי בכיתה ח', תחילת שנה.
שנאתי את המקום הזה, אמרתי שבחיים אנימלא אהיה שם. פשוט לא!
אבל כנראה שלקב'ה יש תוכניות אחרות, ושבת אחת פשוט עליתי ורק ניסיתי. התאהבתי! אני זוכרת שאפילו באותה שבת. במוצש, יצאנו כל השבט.
וככה עברה שבת ועוד שבת, עד שהרגשתי שייכת! הרגשתי חלק! ככ חיכיתי לפעולות שיהיו, לשבתות, למסעותת!!!
וככה עברה שנה, ואז עליתי לכיתה ט', וככה עברה לה עוד שנה.
ואז הגיע היום שהודיעו לנו על הכנסה להדרכה, וואו! איך פחדתי שאני לא אכנס. פחדתי נורא, הסניף היה חלק ענק בחיים שלי. התנועה בכלל.
היום הגדול הגיע! הודיעו לי שנכנסתי!
וואוו!! אי אפשר לתאר תהרגשה הזאת בכלל!! ככ שמחתי!!
זכיתי להדריך שבט מדהים. שהעברתי את כל מה שרק יכולתי.
אז, זה נגמר .. סיימתי להדריך שנתיים .
החלק הגדול שהיה משו בחיים שלי נגמר .. הגיע הזמן לתת את המקום לשתי בנות אחרות, שאני בטוחה שהם ייתנו את כל מה שרק יוכלו, כמו שאני עשיתי(:
אז המקום שבכלל לא רציתי להכנס אליו, היום אני בוכה שאני עוזבת אותו .
ככ מודה לקב'ה שנתן לי את המתנה הזו. שהשפיעה עלי רק לטובה!! ששינתה אותי רק לטובה!
ואו. אלוקים תודה!
זאת המתנה הכי טובה שקיבלתי.
זכיתי להכיר אנשים מדהימים. חניכות מדהימות!
שלימדו אותי המון. ומכאן רק נמשיך הלאה ..
ומכאן המסר שלי אליכם, אל תפחדו להתחיל התחלות חדשות. בסוף רק זוכים מזה.
שבוע מצויין