א- ברור שאנו לומדים תורה כי ה' ציווה (אני מדבר בכל דבריי על בנים, בנות זה שונה)! ובאנו לעשות את רצון ה'. לא להינות.
אמנם אנו משיגים בזה הנאה ואדרבה- "בפיקודיך אשתעשע" ולאגלי טל היא היא גופא המצוה. ולא אומרים לחלק מהשיטות בלימוד תורה מצוות לאו להינות נתנו. אבל ברור שאנו עושים את מצות ה' ברה ומתוך זה נהנים ולא הפוך.
לכן- צורת לימוד התורה אמורה להיות כרצונו ית' ולא לפי הנאתנו.
ב- חובת לימוד התורה היא קיימת תמיד. (איך תמיד זו שאלה יש על זה תלי תלים של סוגיות ובעיקר מח' ח"ח ואור שמח ) אבל בעקרון- אסור לנו לבטל מדברי תורה. אדם לעמל יולד זה עמל פה בדברי תורה. ודברת בם- בם ולא בדברים בטלים.
ג- ישנם ב' סוגי חובות הלכתיות מצד לימוד התורה-
ידיעת תורה ולימוד תורה בפ"ע.
ידיעת תורה- הקפה (עקרונית) על כל חלקי התורה- מקרא משנה תלמוד. (אני מדבר בחלק הפשט של התורה).
לימוד תורה- חובה תדירית כל הזמן שלא לבטל מדברי תורה.
[להקנות ידיעה בתורה זה כמובן גם קניית מושגים בעולם התורה. מושגי הלכה וכו' וכן קניית דרך לימוד שני דברים אותם עושים במסגרת הישיבה]
ד- חובה (זה גם על בנות) לקיים מצוות ה' ומתוך חובה זו יש חובה ללמוד על המצוות בהם אנו מצווים כיצד לעשותן. קרי- יש חובה לידיעת הלכה למעשה. שלא נכשל חלילה באיסור ולא נבטל עשה חו"ח.
ה- בעניין חובת ידיעת ב' הדברים האחרונים- לא יעזור ללמוד ולדעת אם שוכחים אחרי זה. הגמ' ממשליה את זה לאישה שיולדת וקוברת את ולדיה. אין תועלת בלימוד שנשכח מיד. ולכן חובת החזרה היא חלק בלתי נפרד וידועים דברי חז"ל הלומד ואינו שונה כזורע ואינו קוצר.
אחר ה' נקודות אלו.
קביעת יעד בלימוד והספק אמורה לבוא מתוך זירוז.
חובת ההקפה חלה תמיד (ידיעת התורה) ולכן טוב שיהיה היקף מסוים. ומכיוון שאנו לא רוצים להתעצל במלאכה חס ושלום- אנו קובעים "דד ליין" ליעדים קרובים. אי אפשר ללמוד הכל בבת אחת- מתחילים עם מה שעומד מולי עכשיו.
מובן שהלימוד לא בא מצורך הספק אלא הפוך- ההספק בא מצורך לימוד.
לכן צריך לדעת מה העיקר.
צריך לדעת גם את ההספקים לתכנן טוב. שלא יהיה משהו מוגזם אלא משהו מעשי. (שלא יהיה הספק שיגרום לי להיות עצלן. נגיד לא מומלץ לקחת אפי' משהו גדול למשך זמן ארוך. עדיף הלעשות יעדי ביניים. של שבוע נגיד. וכ"ש שלא מומלץ לקחת משהו קטן למשך זמן גדול. חבל על הזמן....)
כמו כן- צריך שההספקים יהיו מתואמים, בעקבות מה שאמרנו על עיקר ותפל- לתכלית. לידיעה.
ולכן- ללמוד את כל הש"ס בחפזה ולקנות באמת בקשי פרק- זו בדיחה.
ואין עניין בזה. הגר"א לכטנשטיין לא היה הולך לסיומי ש"ס (כך שמעתי) פעם אחת הוא הלך. וזה היה לסיום של הרב יוסי הורביץ. ואני רוצה לראות מישהו בפורום שתהיה ידיעת תורה ולימוד כמו של הרב יוסי הורביץ אמן ולוואי על כולנו. ( מי שלא יודע מי זה הרב יוסי הורוביץ, שישאל את @תפוז סיני...)
צריך שגם יהיה קניין. שתהינה חזרות אין תועלת בלימוד כל הש"ס אם שוכחים את זה ישר... וסתם חבל.
צריך לפעול מתוכנן. מתואם עם זמני הישיבה.
כששאלו את הגרש"ז אוירבאך זצ"ל איך להיות ת"ח הוא ענה להתמיד בסדרי הישיבה. ללמוד כבסדרי הישיבה (אני לא יודע איך זה בישיבות התיכוניות אולי בחלקן באמת צריך יותר מהסדרים. אם לא בכולם... 
....). ללמוד וללמוד.
השאר- לימוד עם הספק קרוב מתוכנן. אם המטרה היא לסיים את הש"ס- נסה לראות כמה זמן אתה יכול להשקיע בזה כולל זמני הסדרים (בהם תלמד את מה שהישיבה לומדת) חשב את זה ונסה למצוא את הזמן הקרוב ביותר (שהוא גם מעשי, כי בינינו- אין כמעט אנשים שבאמת לומדים דף גפ"ת ב10 דק'....) שתוכל לגמור עד אז פרק. אם לא פרק אז 5 דפים
וכן תחשב 10 חזרות נגיד על כל פרק
(כמות החזרות משתנית בין אדם לאדם, תתייעץ עם הר"מ באופן כללי התייעץ איתו על כל זה, אני נתתי את מה שהרב קוק אומר שהוא המינימום, לפחות לאח שלו. וכל עוד אתה לא רואה את עצמך יותר מהרב קוק. נראה לי כ"ש עלינו) וכן על זה הדרך עד בע"ה לידיעת כל התורה בקניין שכלי ונפשי להיות איש תורה באמת תלמיד חכמים המאיר את העולם בתורתו ומהוה מאור לדור.
מקוה שעזרתי.... (וואי איזו מגילה.....)
בהצלחה רבה.
אז ככה:
זאת דעתי בנושא
בהצלחה צדיקה.
)
