פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 501)

רציתי לעשות מפגש עם החברות לבד בבית ובעז"ה הם יסעו היום לטיול ואז הבית יהיה ריק ב"ה

(בתקווה שהן יכולות היום)

אני מבינה אין לאנשים פה השגחה פרטית וכו?!

לצערי 

הסיפור של ההשגחה פרטית שיש לי בראש, זה שהגעתי לישיבה, כנגד רצוני, וכנגד ההגיון, וכנגד הסיכויים, ולבסוף מסתבר, שד' יתברך ממש השגיח עלי, וכל ניסיונותיי לברוח מלהתקבל לישיבה לא צלחו, כי אם ד' רוצה שאני אהיה פה, אז אני אהיה. וברוך ד' ממש, לדעתי, הישיבה שלי זה המקום הכי הכי עליון שיכולתי להיות בו, פשוט גיליתי בו את עצמי ומה תפקידי בעולמו של ד' המשפיע עלי חסד ורחמים עד בלי די ממש. כל רגע ורגע, פשוט כיף לחיות בידיעה שד' ממש מנתב לי כל אפצ'י וצעד. לצערנו הגדול עד לשברון הלב, בית המקדש חרב, ואיתו חרבה ההרגשה הנפלאה של "ושיויתי ד' לנגדי תמיד", ובעזרת האל יתברך שמו, ייבנה בקרוב ממש ממש בית המקדש, ונזכה כולנו לשמוח בבניינו. אמן.

אשריכם ישראל. זיכיתם אותי להתעורר באהבתי אל ד', וזיכיתם ותזכו בעזרתו עוד רבים. עלו והצליחו.

פעם אחת רצתי הביתה, ועל המדרגה האחרונה, הרגל שלי קצת החליקה קדימה, לא קרה כלום ולא היה אמור לקרות כלום, ואולי בכלל לא הייתי שם לב לזה. 

אבל אחרי כמה שניות, חשבתי לעצמי, שח"ו ח"ו (טפו טפו) הייתי יכול להחליק ומי יודע איזה סיפור טרגי נמנע ממני בחסדי ד'!!! מדהים שאנחנו לא שמים לאיזה ניסים מדהימים קורים לנו!! "ועל ניסיך שבכל יום עימנו. ואין בעל הנס מכיר בניסו"... איי לחיות את זה...

מי יודע איזה נס קרה לי כשחציתי כביש היום, או כשגיהצתי חולצה, או כשאכלתי בבוקר, או כשהלכתי בשמש... ד' יודע.

אני יוצאת לריצה בקביעות במסלול לא קצר שהוא בעצם הטיילת ההיקפית של העיר.

שבוע שעבר התכוונתי לצאת בשעה מסוימת ועיכבו אותי בבית איזה 10 דקות והתעצבנתי. ואז כשהגעתי לתחילת הטיילת, ראיתי שהיתה תאונה קטנה בטיילת איפה שהייתי נמצאת אם הייתי יוצאת קודם.. נס

בגלל זה הקפצתי. שאנשים קצת ינסו קצת. ממש קצת לתפוס את הניסים שה' עושה לנו. ואיך אנחנו צריכים להודות לו בכל דקה ודקה... 

מתוך התבוננות פנימה , ולקיחת  תובנות הנפש מתגדלת, ומתרוממת!!

אוהבת אותך באמת!

שפתחתי את זה אני רואה הודעה ארווכה עוד לא התחלתי לקרוא או משו ושיר כזה קפץ לי בראש.
'היא הרי ביקשה לא לענות נכון שזה כתוב יפה השראה וכו.. אז מזה הטוכבק הארוך הזה?!' 

ואז התחלתי לקרוא וקלטתי שזה את

אחר כך באה המחשבה

'הנה דוגמא למה צריך להתסכל בעין חיובית לדון לכף זכות...,

סתם שיתפתי

*בלי לענות*

חחח סתם אם יש לכם משו לי תענו בכיף

אבללל באמת כתיבה יפה @הכל מאת ה'

אשרייך לגמרי!

(סתם ככה יש מצב אולי שאני מכירה אותך. בואי לאישי אם בא לך)

שאני פותחת תכרטיס אישי שלי זה מראה לי מצד שמאל כזה עיפרון שאני לוחצת על זה הוא נותן מקום כתיבה

אבל אחר כך זה נמחק ואין מקום לשמור שזה ישאר.

אחרי שלחצת על העפרון והקלדת מה שאת רוצה

למטה כזה דבר

(תסתכלי יש שלח. אדום, למטה. עליו תלחצי זה אמור לשמור. אם לא זה באג)

ההבדלים המעשיים.

גם מכעיס שהחליטו להוריד את המגנומטרים בהר הבית!די להתקפל!!!הגיע הזמן לשלוט במדינה שלנו ובמקומות הקדושים.....  מזל שלפחות את החלטת האו"ם שמערת המכפלה היא בית מורשת פלסטיני ישראל גינתה הגיע זמן לנהל את העולם ולא שהוא יקפל אותנו 

צריך לעשות משהו בדחיפות!ונראה לי שהנוער יכול לעשות המון(במיוחד עכשיו בחופש.....) 

כל המטרה שלו זה רק להישאר בכיסא שלו...

מעבר לכך לא מעניין אותו!!

הוא עושה הכל רק כדי להישאר כמה שיותר ובתכלס צריך להעיף אותו דחוף

כדאי לבדוק אם זה לא לשון הרע

שאנשים מיתבלבלים לא הכל לטובה הכל זה רצון ה' 

ת.נכון המדינה היא מטומטמט אז אנחנו צריכים לא להסכים-איך?לעלות למודעות הציבורית,הפגנות,לקרב יהודים ,להתפלל ה' .ה' בודק אותנו את המסירות נפש שלנו

כשאומרים : התחנה הבאה---, לוחצים על סטופ\ כפתור צהוב

אבל זה נדוש קצת...!

1. היחס לראשות המדינית ["המדינה" לעומת "הממשלה"]- לא כל כך היה ברור מבחינת הציבור.
כלומר- הייתה האמירה "צריך להפריד בין הממשלה [שעושה את הרע] לבין המדינה [שלכשעצמה- טוב שהיא קיימת כמקום שמאפשר שלטון בארץ וכו']

בעמונה- כבר הייתה אמירה מאד חדה בנושא. הבחנה בין הממשלה ולוחמה ברורה נגדה ונגד ההחלטה.


2. היחס לאנשים (רבנים/אחרים "חשובים")- בגוש יצאה פסיקה ברורה של הרבנים הראשיים דאז -ר' אברום שפירא זצ"ל והרב מרדכי אליהו זצ"ל = לא להסכים בשום פנים לפקודה , לסרב לה, האיסור למסור חלקים מא"י וכד'.

קצת אחרי הרבנים הראשיים- יצאו אמירות מפי רבנים שמבחינת ההיררכיה- הם לא נחשבים ראשיים,
והאמירות שלהם- בילבלו את הציבור והביאו למבול של אמירות וספקות בזה. ואז יצא בלגן גדול סביב "מותר לסרב לפקודה" או "אסור לסרב וחייבים לבצע [כי הצבא הוא שלנו כמו שהמדינה היא שלנו]"
היחס לאנשי מועצת יש"ע היה די חיובי- בתור מי שבאים לעזור ולהנהיג את המאבק. תוך כדי התקופה היו חילוקי דעות והיה בכלל דיבור על לפעול בנפרד מהם [כי היו כאלה שהבינו לאן הם במועצה,חותרים עם הגישה שלהם]
בפועל- הייתה סרבנות, הייתה סרבנות "אפורה" [יעני- הראו כאילו משתפים פעולה כשבפועל לא שיתפו ומחו בדרכים שונות אחרות אולי] היה ביצוע ללא סירוב.

בעמונה- הייתה אמירה ברורה מצד הרבנים- וגם אם לא הייתה אמירה אנשים היו יוצאים ופועלים עצמאית, אחרי מה שקיבלו בגוש. כבר לא כל כך התייחסו לאנשים האחרים.



3. ההנהגה- היו את ה "טובים" והיו את ה "אפורים" והיו את ה "רעים" .  גם בעמונה היה ככה.
אבל בעמונה בגלל שהכל היה חד מאד- פחות נתנו משקל לאנשים .
יותר פעלו מהלב. מהבטן.

3. הגישה-
בגוש היה עניין של "לבוא אל העם ולשנות מבפנים" [אגב, גם במערכת השילטון- הייתה אמירה "בואו ניכנס ונשפיע מבפנים לשנות את המערכת]

בעמונה הייתה אמירה "אנחנו לא משנים ולא מבקשים ולא "ממלכתיים"- לא מתחשבים בממשלה ובעם. אנחנו כואבים מאד את מה שקרה בגוש ולכן אנחנו נילחם בצורה יותר חזקה . כמו שראוי להילחם על הבית בארץ ישראל.  גישה גאולית ולא תבוסתנית מראש.
ובאמת - האלימות שהייתה שם - משני הצדדים- משקפת את הפחד של הממשלה ואת ההכנות לנפגעים בנפש [אני מדברת על עמונה הראשונה, מה שמייד אחרי הגוש, העמונות האחרות כבר היו יותר שונות-פחות לוחמניות]

4. הבחינה הלאומית-
בגוש- "יש לנו אהבה והיא תנצח"- אנחנו אוהבים את העם ואוהבים את הארץ ונהיה בהידברות כדי לשמור על שניהם. נילחם על הארץ תוך התבוננות במצב של העם. הממלכתיות הייתה נקודה מאד חזקה שממנה הושפע כל המאבק .
 

בעמונה- אנחנו נילחם כמו פייטרים אמיתיים על הארץ, דווקא כי אנחנו אוהבים את העם. הממלכיתיות כבר הייתה פחות אופיינית.


זה בקצרה. ומנקודת מבטי אז- והיום.

@החיים תותים


תיוג- 
@החיים תותים

 

@החיים תותים!

הייתה גישה נכונה יותר?

שבמקור היה מסרים. אחר כך כששיפצו פה הוסיפו גם שיחה אישית.

ברעיון פשוט שיחה אישית יותר נוח. אין ממש הבדל...

אולי תנסי לא לישון ביום בכלל?

זה באמת ימות המשיח!!

איך יודעים?!

כי המשיח מגיע בדור שלא יודעים מי צדיק ומי רשע...

וזה הדור שלנו!!

ככל שמתרבים הכוחות הטובים מתרבים הכוחות הפחות טובים וגם הרעים.
ככל שמתרבים החוזרים בתשובה,המחפשי דרך מתרבים היוצאים בשאלה והכתות השונות למינהם.
התפקיד שלנו,שלך,שלו..של עמ"י,פרט ויחיד לכוון את הכוחות האלו למקומות טובים,למקומות שיקדמו את הגאולה,באהבת ישראל אמיתית.
אני חושבת שלהתלונן זה לא אחת מהדרכים וגם לא היאוש.

והם שונאים את עמ"י ואת ה'!!

והם לא רוצים שהעם היהודי יחיה, ובטח ובטח לא יחיה בארץ ישראל....

הם חצופים

בעז''ה

ישר כח!

לגאולה קרובה בעז"ה!!!

יא-כ
כא-ל
עא-פ
פא-צ
צא-ק
קא-קיב
קמא-קנ ויהי רצון

בעז"ה כמובן..

אני צריכה לחשוב על זה קצת ואם אני אצליח לגבש את המחשבות למילים אני אכתוב לך באישי בלי נדר.

בינתיים- את אלופה!

וואי אני ממש מבינה אותך, זה נשמע מאוד קשה... באמת.

רק אל תשכחי שהיא אחותך. והיא בשר מבשרך, וגם אם קשה לך איתה תדעי שבלב אתם באמת באמת הכי קשורות אחת לשניה... אתם אותה נשמה!!

ומי יודע בסוף אתם תיהיו חברות טובות ממש!! ויהיה לכם קשר טוב. כבר שמעתי על הרבה מקרים כאלה......

הפורום, כמה פעילים יהיו בו וכו'...

שאלות לדיון שנראים לי קשורים למגזר הזה. הגדרה- כל מי שרואה את עצמו בתוך ההגדרה הנ"ל

אבא, תרחם עלינו!!!!!!

אנחנו נענשים וזה קורה על ידם. באותה מידה כל עם אחר יכל להרוג בנו רח''ל ובזה הדור הם נבחרו

במחיצתם

שבכלל אסור לנו מלכתחילה לומר על זה שהם חייבים. זה לא הם שחייבים אלא אנחנו, והם צדיקים שמכפרים על כולנו. 

בכלל כל הקטע של להתחיל לחשוב למה דווקא הם לא קביל

(וסתם בלי קשר לכאן,

יש עניין שאחרי מעשה כופר. רש''י על תהלים ע''ט ''בשר חסידך''  - והלא רשעים היו אלא משקבלו פורענותם הרי הם חסידים וכן הוא אומר (דברים כה) ונקלה אחיך כיון שלקה אחיך הוא כן מפורש באגדה)

הרב מסביר שהכח של הצדיקים נובע מהכלל. ממילא הם מכפרים על הכלל במיתתם

לחשוב על משפחה שנותרה בלי הורה, ושפשוט כל החיים שלהם ישתנו!! ולפי הקצת ששמעתי, האנשים האלה היו פשוט צדיקים!! מנסה לחשוב עלזה, ובאמת אולי להם עכשיו יותר טוב, למעלה בגן עדן.. אבל למשפחה שלהם למטה? למה זה מגיע להם?? שלא נדע..