ישיבות בני עקיבא עם פנימיה ברחבי הארץ, מדרשיית נועם בכפר סבא, מכון לב בירושלים, ישיבת קרית הרצוג ועוד הרבה הרבה.

חפש כאן - ישיבות תיכוניות ים פנימיה.

סוגי ישיבות תיכוניות - אתר הישיבות התיכוניות

א. אני לא מכיר ישיבות ב.שאלתי פה כי אנשים שהיו בישיבה יכולים להמליץ

ישיבה עם עם שעות לימוד נורמאליות (תפילה לא מתחילה עד 7 והלימודים לא נגמרים ב6)

הרבה חברה אולי גם חוגים או דברים בסגנון שהם לא לימודים 

פנימיות טובות יעני איפה שישנים

שאם אני ירצה להיות מדריך ישחררו אותי 

לא בדרום או בצפון הרחוק 

 

 

זה אולי ישמע קצת מוזר אבל לשמור על קשר עם העולם החיצון יעני שיש גישה למחשבים וכו (או שאני חי בסטיגמות)

ישיבת נתיב מאיר, רשת בני עקיבא, בירושלים. ישיבה עם מוניטין רב.

ישיבת מקור חיים בכפר עציון.

מכון לב, בירושלים (רמת לימודים גבוהה מהרגיל והמקובל).

יש ישיבות תיכונית עם פנימיה בשומרון

הישיבה התיכונית במצפה רמון גם עם מוניטין מצויין. המינוס - רחוקה מאוד.

כנס לרשימה שצירפתי קודם לכן.

באמת שיש עשרות אפשרויות.

של יותר מדי משחרר.

אשאל את ההורים שלו.
(הוא עצמו כבר נשוי ולא נמצא באזור)

אח שלי לומד שם, ומי שלא מתכוון להקדיש כל שניה מהחיים שלו ללימודים, זה לא מתאים לו...

היחס בין כמות החול לקודש הוא 50:50

כשעושים בגרויות בהיקף 5 י״ל במקצועות רבים - מתמטיקה, אנגלית, גמרא, פיזיקה / או ביולוגיה / או כימיה / או היסטוריה מוגבר, מגמת לימוד (ובה אפילו בהיקף 10 י״ל), הגמרא לא מגיעה ל 50%

לא עושה יותר ממגמה אחת. בכל ישיבה תיכונית יש אולי 10% שעושים יותר.

במחשבים למשל מקובל לעשות 10 י״ל.
5 לימודים רגילים ומבחן בכתב כמו כל בגרות ו-5 י״ל לפרוייקט.

ויעדים להפנות ולהמליץ.

לא בוחרים מוסד תיכוני על סמך פורום אינטרנטי…

יאווווו לך לנחל'ס 

(נחלת ישראל)

למדתי באולפנה שם וקיצור תבדוק את זה..

יצא לי גם לדבר עם כאלה משם ונשמע שסבבה 

קיצער בהצלחה

זה ישיבה קטנה... נראלי

 

ישלצ?

יש גם ישיבה תיכונית, אבל היא לא מתאימה למי שרוצה ללמוד בעיקר חול...

רוב הישיבות התיכוניות מתחילות בערך ב7 וחצי ומסיימות ב8 (מצפה יריחו, מכון לב, ישל"צ, בני צבי, נחלת ישראל, דגל ירושלים, הזורעים ועוד...)

וכן ברוב הישיבות עד 12 וחצי לומדים לימודי קודש ואז בצהריים זה כבר שונה בין ישיבה לישיבה וכן יש שוני אם יש סדר ערב או לא ואם כן האם הוא חובה או לא.

אני חושב שישל"צ זו ישיבה עם חופש

 

קרתה בשעה הקרובה תאונה קשה, אוטובוס שהתהפך של בני עקיבא.
*מדברים על מעל 40 פצועים. חייבים להתפלל חזק.*

*תהילים המחולק לרפואת הפוצעים👇*
קריאת תהילים משותפת

ואיי איך הם מרגישים?

ולי אין שומדבר חדש להגיד על שמירת נגיעה, הכל התורה כבר חזרה והבהירה.
כמובן שעל קושי יש לי הרבה מה להוסיף, אבל על הליגיטימיות כבר נראלי שברור לך.


אם את מתכוונת להתדיין על הנושא מהפן של הניסיון והקושי שבו- אשמח להרחיב.
 

אשמח שתרחיבי

כי מי אמר שתצליח? אבל זה יכול להיות אפשרי. 
וברור שזה לא רצון ה' בכל מקרה. אבל זה אפשרי )

ואוו חרשתי על הנושא הזה, אם את רוצה בפרטי בשמחה רבה!

אבל לעיתים בסוף ככה מכירים ומתחתנים.

אם זו סתם חברות, אז לבן יש חברים בנים ולבת יש בנות. אין מה ללכת לבני המין השני

אין דרך שגם יהיה לך חבר וגם לא יקרה כלום..

בהתחשב בכך שתכל'ס אסור לו להסתכל על היופי שלך..

ובלי לדבר בכלל על ריבוי שיחה עם האישה..

אם היה מדובר למטרות חתונה בטווח הקצר, אז סבבה לגמרי.

אבל זה לא המצב שאת מתארת..

 

הסביבה החברתית כאן מאופיינת בהשקפה תורנית מוקפדת ושמירה על אורח חיים תורני.

חברות, זוגיות, קשר הדוק בין נער ונערה בגיל הנעורים, שנים רבות לפני הגיל המקובל להיכרות שתוביל לחתונה, ממש לא מקובלת בחברה שמקיימת אורח חיים תורני.

יש סביבות חברתיות דתיות אחרות בהם קשרים שכאלו כן יתקבלו באופן טבעי וברוח טובה - ובסביבות חברתיות שכאלו, בני הנוער נמצאים במסגרות חברתיות מעורבות ולא נפרדות (בני עקיבא למשל), פעילויות משותפות, טיולים, מפגשים ושיחות משותפים, וככה באופן טבעי נוצרים גם חברויות וזוגיות בין בנים ובנות.

שמעי..

יש משיכה חזקה מאד בין שני הצדדים.. 

ככל שיש יותר קרבה אז המשיכה היא יותר חזקה

 

פעם עליתי על טרמפ עם בחורות מהעולם החילוני והם שאלו אותי ותחברות שלי איך זה לשמור נגיעה ושזה בטח ממש קשה

אז אמרתי להם שזה לא קשה לנו כי אינלנו ממי לשמור
אם היה לנו בנים בכיתה או בשבט אז זה באמת יכול להיות מאד קשה

 

וכשזה חבר (או אפילו 'ידיד קרוב'.. חח ביטוי מגוחך בעיניי אבל נו שוין) אז מאד מאד קרובים אחד לשני

והמנהלת שלי תמיד אומרת שאם לוקחים שני מגנטים ומקרבים אותם מאד מאד אחד לשני אז אין, הם נצמדים מעצמם..
ככה זה בעולם

 

וחוצמיזה אני חייבת להגיד לך שההלכה זה הדבר הכי מתוק בעולם ואנחנו לא מספיק מכירים אותה
את יודעת שהלכתית גבר לא יכול לשאול אישה מה שלומה..? את רוצה חבר שלא יתעניין בשלומך? לי זה נראה מבאס

ואת יודעת שגבר צריך לשמור עיניים מבחורה לא צנועה? ואני לא יודעת אם את צנועה או לא. (מספיק פתח צוואר לא מספיק סגור, זה עברה בשבילו.. וגם בשבילך שאת לא מספיק צנועה..) 
אבל יודעת מה,
גם אם את יכולה להעיד על עצמך שברוך ה את זוכה להיות בת ישראל קדושה וצנועה לגמרי (ומותר לו לראות אותך)
אז אם כשהוא רואה אותך הוא נהנה מזה, אז זה אסור. אפילו שאת צנועה..
ובדרך כלל בחור נהנה מלהסתכל על חברה שלו גם אם היא צנועה.. 

 

ואז נגיד אתם מחליטים שאתם חברים אבל הוא ישמור ממך עיניים, זה מתסכל להיפגש עם בנאדם וגם לא לגעת בו וגם שהוא לא מסתכל עלייך.. תנסי פעם לדבר עם חברה ולומר לה לבהות ברצפה.. זה לא נחמד.. אפילו אם את יודעת שזה לא מכוונה רעה..

 

ושמעי, גם אם מצליחים לשמור נגיעה, אז זה מאד קשה.. וחבל סתם להכנס לקושי הזה. זה משבשב תמח

ותקשיבי.. ברגע שיש לך חבר, הראש שלך מעופף ואת כבר לא איתנו.. 
את עדיין תמשיכי לחשוב על חברות ועל מבחנים ועל הסניף..
ויודעת מה?
אני יגלה לך סוד
אפילו על ה' את יכולה לחשוב, ואולי אפילו תעשו ביחד חברותות ותתחזקו ביחד.. אבל אין אין זה לא אותו דבר.
כי הרבה מהכוחות שלך את תשקיעי בקשר הזה ואת כל הכוחות האלה היית יכולה להשקיע במקום זה בעבודת ה' שלך..
זה בזבוז כח.

ופה מגיעה השאלה, מה? אז מי שהוא נשוי הוא בעצם עובד את ה פחות? כי הוא משקיע הרבה כח בזוגיות ואת הכח הזה הוא יכול להשקיע בעבודת ה' במקום...?! אז זהו זה שלא. כי על זוג נאמר 'שכינה ביניהם'. זוגוית של בעל ואישה היא משולשת. היא עם ה' ביחד. אבל זוגיות שבין חבר וחברה אין בה שכינה.. והכוחות שמושקעים בקשר מבזבזים מהכוחות שאפשר להשקיע  

יעניין אותך הרבה מאד מה הוא יחשוב על כל צעד ומילה שתגידי, ולא תאפשרי לעצמך לחיות בחופשי ובזורם.. למרות שלא תשימי לב לזה אולי. אבל זה ככה
פתאום כשיהיה לך בערב משעמם, יהיה לך בא להפגש איתו הרבה יותר ממה שיהיה לך בא להפגש עם חברות.. ובאסה. ממש.
עכשיו זה הזמן להשקיע בחברות.. כשתתחתני זה מאוחר מידי.. את תכנסי למעגל של בעל וילדים וזה מורכב יותר

 

ואם זה חבר לחתונה, אז תדעי שבדכ בסוף לא באמת מתחתנים. וסתם באסה על זה שחיית באשליה עד רגע הפרידה.
ואם כן מתחתנים אז בדרך כלל זה עם מלא חספוסים. כי או שנגיד בניתם את עצמך ביחד בשביל הבית הזה, ובעצם בנית את עצמך לפי מי הוא והוא בנה את עצמו לפי מי שאת וזה ממש לא טוב.
צריך שכל אחד ייבנה בעצמו ויעבור ת'גיל הזה לבד, ואז כשהוא יהיה גדול וירצה להתחתן אז הוא יחפש מישו שמתאים לו. לא הפוך. לא מחפשים מישו כשקטנים ואז גדלים לפי מי שהוא..
כשבנאדם חי לא את מי שהוא זה עושה לו מליוני סיבוכים.. קטנים וגדולים. באמת..

 

ואם זה לא חבר לחתונה, אז בשביל מה? תבדקי מה החוסר שאותו את רוצה למלא, ותנסי למלא אותו בדרך אחרת.
אם את מחפשת אהבה למשל, אז זה לא בושה.. זה טבעי וביננו כולם מחפשים אהבה.
תמצאי איך למלא את זה. אם את מחפשת הקשבה אז גם. כנל.. 
וברור שגם יש רצון של היצר הרע. שאותו לא כדאי למלא.. היצר הרע גם לו יש רצונות.. 
בדרך כלל הוא תופס טרמפ על רצונות טובים כמו נגיד רצון להרגיש אהבה ואז מנסה בכח הרצון הטוב להכשיל אותך, אבל לפעמים הוא גם סתם רוצה נטו רוע, בלי רצון טוב. אז אם את נתקלת ברצון שהוא רק לא טוב אז אותו אל תמלאי. איתו תתמודדי. זה יכול להיות קשה, ואפילו מאד. אבל ה' רוצה שנלחם בשבילו וגם את רוצה שיהיה לך טוב ואת לא רוצה לספק את הרצונות הלא טובים שלך, אז כדאי לך להלחם בהם.

 

אם לא את היחידה שמפסידה.

ובעצם, לא היחידה...

יהודי, כל פעולה קטנה שהוא עושה משפיעה על כל העולם.. 
אז יכולה להשפיע על הגאולה של כל עם ישראל בלי לדעת..
כל התגברות פיצית שלך, תכווני שתהיה לקירוב הגאולה..

 

מקווה מאד שקראת כי וואלה השקעתי חח יאלה יום שמייח ובהצלחה בהכל

מוזמנת להגיב ולסתור אותי חופשי.. או סתם להתייעץ עוד

 
 

 

 

 

 

אני גדלתי בחברה מעורבת, בית ספר יסודי מעורב, בני עקיבא מעורב, טיולים, מסעות, פעולות, הכל הכל מעורב.
כאשר רגילים לגדול ביחד בנים ובנות, מגיל גן ועד סוף היסודי כאשר נפרדים מהלימודים המשותפים אך בשבתות וחופשות ממשיכים להיפגש בסניף בני עקיבא, זה ממש כמו אחים בבית.

ויש שמירת נגיעה.

זה המצב בהרבה יישובים, קיבוצים דתיים - שהבנים והבנות ביחד מגיל 0.

בגיל ההתבגרות יש משיכה, זה טבעי ובריא - אך דווקא מי שגדלים בנפרד ופתאום נפגשים עם המין השני, דווקא אז הרגשות סוערות במיוחד.

כי אז כבר רגילים למשיכה מגיל צעיר יותר?

 

לצייר את הבעיה במפגשים בין בנים ובנות שגדלו והתחנכו בחברה נפרדת כל חייהם.

ומאידך, יש שמירת נגיעה, ולא מגיעים חלילה למה שקורה בין בני נוער בחברה הלא דתית.

כמו שאני לא יודעת מה המשיכה בחברה מעורבת- פשוט בגלל שלא גדלתי שם

 

אבל מה שאתה מנסה לצייר זה מאד לא נכון, אולי אין עוצמות של משיכה כמו בחברה שמורה (אני לא בטוחה בכך בכלל, רק זורמת עם הרעיון שהעלית) אבל היא עדיין קיימת כי אנחנו אנשים, ואולי זה שמתרגלים למשיכה זה הדבר העצוב, אני לא רוצה להתרגל למשיכה לגבר שהוא לא בעלי, אני חושבת שלהישמר מחברה מעורבת זה יותר שקול כי אז פרקטית פשוט פחות קל לחטוא, ברגע שאמא יודעת שאתה מסתובב עם בנות וזה לגיטימי בעיניה מה ימנע ממך להיות בזוגיות מטופשת? אם אתה גדל מגיל צעיר על הרעיון שחברה מעורבת זה דבר אסור ולא נכון בכלל אז גם אם אתה חוטא אתה יודע שאתה טועה וזה לא לגיטימי, יש לך פחות לגיטימציה מהסביבה.

 

אנשים תמיד יפלו ויחטאו.

המשחק הוא הלגיטימציה לחטא בין במישרין ובין בעקיפין. 

כשאתה מראה לילד הורמונאלי שזה בסדר להסתובב עם בחורה, זה לא פייר, זה הבאה לידי ניסיון.

דבר ראשון, ממש לא נכון.

לצערינו אפשר לראות כמה אנשים שאינם שומרים נגיעה בתנועות הנוער המעורבות והחברה המעורבת.

לא שחלילה בא ללמד אותם לכף חובה, זה מאוד הגיוני, לא שהגיוני לחטוא, אבל זה מאוד הגיוני שבן אדם שחי בחברה מעורבת לא יצליח לשמור נגיעה, ואילו בחברה נפרדת יצליח.

אני אישית חי בחברה נפרדת מגיל קטן, ואני יכול להגיד לך שאף פעם לא היה לי נסיון בשמירת נגיעה, אפילו לא נסיון קל.
למה? כי אני פשוט לא נפגש עם זה, וזה באופן טבעי אני מבין שזה אסור ולא טוב.

עכשיו, בחברה נפרדת לא מנסים לצייר ציורים שלא במציאות, ולא חיים בסרט. בדיוק ההיפך. מי שחי בחברה מעורבת הוא משלה את עצמו שהכל בסדר וככה זה טבעי, אך התורה מלמדת אותנו שמצב כזה יכול להביא לידי קלות ראש ושחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לערווה, כמו שכתוב, ואפשר להיווכח במציאות, כמו שאמרתי.

עכשיו, גם אם יש שמירת נגיעה, שזה לא המציאות כ"כ לצערי, אבל גם אם יש שמירת נגיעה, זה לא פותר את כל הבעיות.

יש הרבה דברים שיכולים לבוא לאדם, דברים רעים, שאינם קשורים לשמירת נגיעה או לא.

ובכלל, זו פריצות ואסור לו לאדם להכניס את עצמו למקום סכנה שלא לצורך, וגם אם עמד בנסיון, נקרא פושע.

גם בבית המקדש, בהתחלה הגיעו למצב לא טוב של קלות ראש, אז עשו מחיצה, ואחרי זה, כשגם זה לא עזר כי עזרת נשים הייתה למטה מאחורי עזרת הגברים עשו עזרת נשים מוגבהת, כדי שלא יבואו לידי קלות ראש.

וכל המפגשים והסביבה זה דבר עם הוואי חברתי שקשה להגיד שהוא ענייני ובלי צחוק וכו'...ואם זה כך, המצב בעייתי, שהרי אפילו רק דיבור בין בנים לבנות צריך שיהיה לצורך, וגם אז אסור להרבות בשיחה.

ושלא נדבר על בעיות ייחוד שנוצרות, שזה איסורים הלכתיים מוחלטים שאסור אפילו לרב גדול לעבור עליהם, כי "אין אפוטרופוס לעריות".

נכון, שהרבה פעמים מכיוון שהאדם כבר התרגל למצב הנורא הזה, הוא לא יבין מה הבעיה. אך זה לא אומר שזה טוב. ההיפך, מי שלא מבין מה הבעיה זה מכיוון שהוא במצב יותר ירוד, כמו עובד בזבל שכבר לא מריח ריח מסריח ולא מבין מה הבעיה בו, דווקא הטהרה והשמירה על הצניעות הרבה פעמים באה עם ההבנה מה בעייתי.

עכשיו, אני לא אומר עכשיו לפסול את כל תנועות הנוער המעורבות, יש סניפים מסויימים שכן שומרים על הדברים האלו, ולמרות שזה גבולי הלכתית (אם אכן לא עוברים על אף איסור) הרבה פעמים כדאי לפתוח כדי שלא יהיו דברים יותר חמורים, אך כל ההיתרים האלו אסור לשכוח שהם היתרים בגלל המצב הקיים, זה בדיעבד, ואף רב (חוץ מאחד, אבל זה כבר לא מפתיע עם כל שאר הדעות שלו, והוא לא משתווה לכל הדעות של גדולי ישראל, מה לעשות...) לא אומר שתנועות נוער מעורבות זה לכתחילה, ממש לא, ברור שעדיף שתהיה הפרדה ושמירה על צניעות.

הרב אליעזר מלמד לדוגמא (כן, @נשמה כללית, הוא אומר את זה...) אומר שבאירועים צריך ישיבה נפרדת, ורק אם מדובר במשפחות על כל שולחן, אך סתם ככה לא יושבים מעורב. זאת אומרת, אפשר לראות, שכל הרבנים, מן הקצה השמרני יותר עד הקצה הליברלי (חוץ מאחד ממש קיצוני ליברלי שאומר לא כך, אבל שוב, אין ממנו הוכחה מהי ההלכה ואי אפשר לסמוך על דעתו בעניין הזה, למרות הגדוּלה שלו בתורה וכו'...וכו'...) אומרים ככה.

מי שמתיר את החטא והופך אותו ללגיטימי זה הכי נורא שיש, וזה מקפיץ את רמת החומרה של החטא הרבה יותר. (זה שמעתי מפי הרב שרקי שליט"א בכבודו ובעצמו...). אתן גם דוגמא מדברי חז"ל לדבריי, כתוב שדור המבול נגזר דינו למבול על זה שכתבו כתובות לחיות. זה שעברו על איסורי עריות נוראיים זה נורא ומעוות, אך לא על זה נגזר דינם, אלא על זה שכתבו כתובות, שזה היה מאושר בחוק, וכן סדום, נגזר דינם להיחרב מכיוון שהם שמו בחוק את האיסורים, וזה שעברו עליהם לא נגזר דינם. אם בן אדם עובר על חטא זה נורא, אבל הרבה יותר נורא אם הוא נותן לזה לגיטימציה, גם אם עבר פחות עבירות. וכן ראשונים שנגלה עוונם, נגלה קיצם, אחרונים שלא נגלה עוונם לא נגלה קיצם. זאת אומרת, מכיוון שבבית המקדש השני הם חשבו שהם צדיקים ולא ידעו שחטאו, הגלות נמשכה כ"כ המון שנים, ואילו הראשונים שידעו שהיו חוטאים, למרות שזה שלוש עבירות החמורות שבתורה שצריך למסור עליהן את הנפש, הגלות שלהם הייתה שבעים שנה, הרבה הרבה פחות מהגלות של השניים. למה? כי הם הכירו בחטא, לעומת השניים שלא ידעו את המצב וחשבו שזה לכתחילה מה שהם עושים והם צדיקים.

וכמו שאומרים, חצי ממהלך התשובה זה קודם כל לדעת שחטאת. (מן הסתם זה מופיע איפשהו אבל לא יודע בוודאות אם זה מופיע ואם כן לא יודע איפה...).

בקיצור, אכמ"ל. ודו"ק.

אני אישית לא נפגשת כי חושבת שמוקדם אבל גם כדאי לשים לב שאם בכל זאת את רוצה, שזה לא יהיה במקום חברות. שזה לא ימלא לך את העולם, כי יש כל כך הרבה דברים לעשות בגיל הזה! כל כך הרבה דברים שיש לך לעשות חוץ מזה! כמובן כרגע... עוד כמה שנים בעז"ה תתחתני ויהיה לך את כל הזמן שבעולם 

זה זמן של בניין האישיות העצמי ופיתוחו, לא זמן של של חתונה, שני חצאים משלימים אחד את השני, אך רבע ועוד רבע לא שווה שלם, זה זמן לבניין אישי פרטי וחבל להכניס אליו עוד מישהו צמוד.

וחבל על הלב השבור והזכרונות אחרי זה בחתונה, כ"כ הרבה זוגות עם לבבות שבורים יצאו מהדברים האלו, פשוט נורא...

יש מלא רבנים שמאריכים בעניין הזה, אפשר לראות באתר ישיבה, ולשמוע את הרב יוני לביא שמדברים על זה...

ממש כמו אחים.

לערבב בין המרחב הציבורי למרחב האישי זה לא מגדר הצניעות.

מה שמוצנע בתוך המשפחה, מותר. יצר העריות בתוך המשפחה הוחלש, יצר לשאר האנשים לא.

אי אפשר לערבב ולהשוות את שני הדברים.

זה טבעי ובריא שיש משיכה, אך לקחת אותה למקומות לא רצויים זה לא רצון ה'.

גם אם תלך לפסיכולוג שאיננו אדם דתי הוא יכול לומר לך שאי שמירת נגיעה בריאה וטבעית והכל טוב, זה לא אומר שזה רצון ה' מאיתנו.

יש כוחות שהקב"ה נתן לנו, ואנחנו צריכים לממש אותם בזמן הנכון, בדרך הנכונה, עם האישה הנכונה, ולא חלילה לחיות בחוסר צניעות.

מי שגדל בחברה נפרדת, דווקא יודע יותר לשמר את הכוחות שלו ולתת אותם במקומות הראויים והנכונים ולהיות צנוע ולא לחיות במצב שהכל פתוח.

דווקא האמת והכבוד האמיתי לאשה והמיוחדות של הקשר ניתנת כאשר יש הפרדה, כשיש הרחקה, ורק לצורך חתונה יש קירוב וחיבור, דווקא אז זה הופך ממשהו חיצוני וסתמי, ממשהו פחות משמעותי, למשהו בעל ערך מיוחד וטהור ואמיתי.

רגשות סוערים אינם בהכרח דבר רע, זה מראה על מצב טוב, ומי שחי בחברה נפרדת מגיל קטן למרות הרגשות הסוערים הוא יכול לשלוט בעצמו, וחבל שבגלל טענה של "אולי יהיה מצב לא טוב בעתיד" אז נתיר איסורים ונחיה בחוסר צניעות, אין כזה דבר.

והמפתח הוא רצון ה', אלו מילות המפתח. אינני חושב שאתה מאמין לעצמך שזה רצון ה', ואם כן אז תביא הוכחות מהתורה ומחז"ל איך רואים את זה, במקרה אני קצת מכיר מקורות בנושא הזה, אז כנראה שאני מכיר את המקורות ואינך צודק, אבל אתה מוזמן לנסות.

ותעיין בדבריי בהמשך....

ושוב, להגיד שזה לכתחילה כמו שאתה מנסה לטעון אין לזה אף שורש, ואין לזה יד ורגל בתורה הקדושה, אם אתה רוצה להגיד שבדיעבד במקרים ספציפיים ניתן לחיות בחברה מעורבת ובלי קשר יש לזה יתרונות, יכול לשמוע, אם כי גם על זה לא מסכים, כי אני לא רואה את זה בתור יתרון, ממש לא, אבל על זה אפשר להתווכח, אבל לכתחילה לא שערום אבותינו ואין לזה לא טעם ולא ריח של תורה ואין רוח ההלכה ורוח חכמים נוחה מהדברים הללו, ובצער ובכאב גדול הם פותחים סניפים של בנ"ע כדי למנוע דברים אחרים, אך כל זה בדיעבד.

הסיכוי של האדם לחטוא [אפילו במבט אחד, שחוק וקלות ראש או ריבוי שיחה] עולה דרסטית בחברה מעורבת.

נכון, המשיכה בחברה נפרדת גדולה יותר [מה שעלול לגרום לנפילה ברגע שבו יהיה בנוכחות בנות, דבר שצריך לפתור]- אבל אולי זה חלק מהקטע: שהמשיכה בין הגבר לאישה תישאר חזקה, מה שיוביל לחיזוק הקשר העתיד לבוא בינו לבינה..

תגובה מתומצתת, תודה.

וממש נכון, במיוחד הסוף.

לכל מי שענה

חיזקתם!!

תשאלי את עצמך מה את חושבת

מה את מרגישה

מאיפה השאלה הזו הגיעה בכלל?

מה את מנסה להשיג בקשר כזה?

 

מה חסר לך?

 

 

התשובות יכולות להפתיע אותך.

את יכולה למחוק את התמונה...?

זה פורום של דתיים ויש שם תמונה של נשים וכו'...

אשמח מאוד.

תודה.

וכדאי שתערכי מהר, כי אחרי כמה זמן אם יש תגובות זה לא נותן לערוך, ואז אם תרצי למחוק תצטרכי לדווח...

תודה רבה...

אם תוכלי לדווח, או לפנות במסרים לענבל או לאחד מהמנהלים.

תודה רבה...

תודהה

 

בסוף זה עניין של השקעה.. תלוי עד כמה באמת חשוב לך ללמוד..

ככה או ככה, בע"ה תוך כמה שנים זה ייגמר.. לא נורא.

[גילוי נאות: אני שמיניסט ב-5 יחידות. לא משקיען.]

אוקי אז
א- אל תיתני להם נגיד אמרת שהם מנצלות אותך אז אל תיתני להם תראי להם שאת חזקה שיש לך דעה מישל עצמך!
תאמיני לי זה לא יהפוך אותך לחמודה יותר אם את תביא להם אלה הם ימשיכו ככה....
ב-לא חושבת שאת צריכה להחזיר להם כי אז הם ימשיכו הם יריגשו טובות ומוצלחות כי את מחזירה להם...
לפי מה שהבנתי זה חבורה של בנות ואז ביכלל אין לך מה לענות- להחזיר להם גם ככה סתם חבל על הכבוד שלך את תירדי סתם ככה לרמה שלהם שזה לא נשמע רמה כל כך גבוה😏
אז באמת אני חושבת שזה מה שיעזור לך ואם את רוצה לשתף בעוד דברים או שאת רוצה עוד "טיפים" תגידי לי

בול 

גמאני ככה

פשוט צריך בעיקר להאמין שכל מה שה' עושה זה לטובה,אני יודעת כמה זה קשה אבל זה מה שה' רוצה ואנחנו פשוט צריכים לחיות באמונה להמשיך להתפלל !!
וואוו כמה אסונותת, מפחידד

שלא לדבר על מה שקרה בשואה, ודווקא ליהודים צדיקים ויראי שמים, מוות אכזרי במיתות משונות וחורבן עולם הישיבות באירופה.

אנחנו לא יודעים את חשבונותיו של בורא עולם.


"אין לנו תשובות לדברים שנשגבים מאתנו. זו שאלה ששאלו גדולי עולם: אברהם אבינו שאל: אולי יש עשרה צדיקים?
האף תספה צדיק עם רשע?


משה שואל: זו תורה וזו שכרה?

דוד המלך מקדיש לזה פרק שלם בתהילים ע',

וספר שלם נכתב על ההתמודדות עם הנושא הכאוב הזה, איוב.
הוא טען כלפי אלוקים את הטענות שאנו טוענים: תודעני על מה תריבני. למה זה מגיע לי? ואשתו אומרת: "ברך אלוהים" – מלשון גידוף. תקלל אותו, העיקר תשתחרר מהייסורים האלה. והוא עונה לה בחריפות: "כדבר אחת הנבלות תדברי". את הטוב נקבל מאלוהים, ואת הרע לא?

ה' נתן לנו עיניים ואוזניים, ידיים ורגליים, ואבא ואמא, ולחם לאכול ובגד ללבוש, ואת זה קיבלנו כמובן מאליו. לא שאלנו מה עלינו לשלם על זה. מגיע לנו. את הטוב נקבל מאת האלוהים את הרע, לא? "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך".

אין לנו הסבר. יש שכר ועונש, יש ניסיונות ומבחינים. יש הנהגה אלוקית, רק שאנחנו לא יכולים להבין אותה.

הלוואי שתמיד נעשה את הדבר הנכון
גם מבלי לראות תוצאות.
פשוט רק כי זה הדבר הנכון. כי זו האמת.


שעם ישראל לא ידע עוד צער אמן

התפילות שלנו אף פעם לא מתבזבזות.  הקב"ה עושה מה שנכון לנו. אם אנחנו מתפללים על משהו וזה לא עוזר, ה' לוקח את התפילה הזאת לטובת משהו אחר... התפילות לא שבות ריקם

זה נראלך שזה לא עוזר, אי אפשר לדעת.

אבל כל פעם שאני מרגישה ככה אני פשוט אומרת לעצמי שהיה יכול להיות יותר גרוע בהרבה, תחשבי מה היה קורה אם כל נגיד התאונה של האוטובוס היתה קצת יותר חמורה וכל הילדים באוטובוס לא היו יוצאים מיזה רק עם טראומות אלא אם דברים חמורים הרבה יותר אם הם היו יוצאים בכלל. 

תמיד יכול להיות יותר גרוע, יכול להיות שמחיר האבדות היה צריך להיות גדול בהרבה ובגלל התפילות השם ריחם עלינו...

מכירה את הסיפור עם הלוטו והמשאית?

האדם מתפלל ועושה את ההשתדלות שלו, וה' בוחר מה לעשות עם התפילות..

ברור שזה מבאס, וזה קשה, אבל אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו..

אבל את אף פעם לא יכולה לדעת אם היה אמור להיות יותר גרוע..
אולי המגיפה היתה צריכה להמשך הרבה יותר זמן? אולי הרבה יותר היו נפטרים ממנה ח"ו או מבודדים. ויכול להיות שבאסון מירון למשל, היו אמורים להפטר הרבה יותר מ45. את לא יכולה לדעת מה נקבע מראש. כי יכול להיות שהיה אמור להיות יותר גרוע והתפילות הטיבו את הגזירה. הכל חשבונות שמיים.

וגם התפילות אף פעם לא שבות ריקם! אולי היה אמור לקרות לך משו במשפחה והקב"ה לקח את התפילות שהתפללת על בראל הי"ד כדי שלא יקרה לך משו.

סיפור להמחשה:
מישו אחד התפלל לקב"ה שיזכה בלוטו.
מילא כרטיס, התפלל התפלל יום ולילה ובסוף לא זכה.
ואז הוא התעצבן ולא הבין למה הוא לא זכה, הרי הוא התפלל!
ואז הוא בא לחצות את הכביש ובשניה אחת עצרה משאית שכמעט דרסה אותו !
ואז אם אני לא טועה הרב מרדכי אליהו אמר לו שהמשאית היתה צריכה לדרוס אותו והוא היה צריך להפטר באותו היום, אבל התפילות שהוא התפלל על הכרטיס לוטו הצילו אותו מן המוות.

מה שאני מתכוונת להגיד זה שאולי הקב"ה "השקיע" את התפילות שלך במקום אחר, ואת לא יכולה לדעת כלום!

אני מבינה אותך ואת התסכול ואני לא כזאת חזקה כמו שזה נראה🙈🙈
בדיוק לפני כמה ימים אבא שלי הלך כמו ץמיד במוצש לקבר רחל להתפלל והייתי עצטבה על משו וזרקתי לו כזה:"כן, לך להתפלל, כל הזמן אתה מתפלל וזה לא עוזר.."
חח אז אני גם מחזקת את עצמי תוך כדי.

הכל חשבונות שמיים והקב"ה רוצה שיהיה לך רק טוב!
נראה לך שהוא רוצה שיהיה לך רע?

בדיוק אתמול אמא שלי ואח שלי פתחו כסאח וצרחות שהשכנים הזמינו משטרה🙈

אז השוטר דיבר עם אמא שלי ואמר לה: הילד אמר שאמרת שאת תהרגי אותו, זה היה מתוך עצבים?
אז אמא שלי ענתה לו:"ברור שמתוך עצבים, נראלך שאני מסוגלת לעשות משו רע לילד שלי???"

אז אבא אוהב אותךך! ונראה לך שהוא מסוגל לעשות משו רע לבת שלו?

פשוט תיסמכי עליו שהוא בונה לך את החיים המושלמיםם בשבילך!

מושלמים זה לא בהכרח נוחים.. מושלמים זה גם דיכאון, ועצבים, ואמא חופרת, ואין כסף כרגע, ושאת בחדר עם אחים שלך..
אבל זה מושלם! זה ה-מושלם בשבילך! כי ככה ה' החליט.

תודה על הפריקה, חיזקתי בעיקר את עצמי חח הלוואי ותיקחי או מישו ייקח מכאן משו🤞❤️

סליחה שיצא ארוך🙈

באסונות האלו הקב"ה הוא לא ה'אשם' אלא בני אדם, כמו ששלמה כתב במשלי: "אִוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו"

זה לא משנה אם זה נגרם ברשלנות, כל אסון שפוקד אותנו הוא מגולגל בהשגחה א-לוקית ואנחנו צריכים לשאול כל פעם מחדש את עצמינו מה הקב"ה רוצה להגיד לנו בזה, כי מכיוון שאנחנו לא שבים מאהבה מעצמינו הקב"ה צריך לעורר אותנו ע"י כאפות, כי רק ככה אנחנו מבינים, לצערינו, וצריך להתבונן ולחשוב מה צריך לשנות ולהשתנות, כמובן, הדבר הראשון שעושים אחרי אסון הוא לשנות את המערך של אותו אירוע כדי שהוא לא יקרה חלילה עוד פעם, אך כל דבר גם קורה מהשמים, כמו שחורבן הבית בידי "אדם" הוא מן השמים כעונש על חטאינו, הכל זה גלגולים מאת הקב"ה ואנחנו צריכים לחשוב ולפענח מה הוא רוצה מאיתנו.

שנזכה לעשות רצונו...!

הקב"ה נתן לבני אדם בחירה חופשית. המשמעות של העובדה הזאת היא שיש לא מעט רוע שנגרם בגלל מעשים של אנשים. אם לא נאמר כך, יוצא שאין למעשה בחירה חופשית, מה שכמובן אי אפשר לומר.

מהסיבה הזאת התורה מחייבת לשים מעקה. אם מישהו ייפול מגג שלא היה עליו מעקה, או לחילופין יזרוק אדם אחר מגג כזה - אי אפשר יהיה לתלות את המוות ברצון הישיר של הקב"ה, בטח שלא בכל המקרים (כמובן, זה לא אומר שהקב"ה לא *ידע* על זה 'קודם לכן').

(זה כמובן לא שולל את זה שהקב"ה מתערב לפעמים במציאות - גם דרך תופעות טבעיות וגם דרך מעשים של בני אדם)

שוב, אתה לא הבנת את מה שכתבתי.

אם תעיין בהודעתי ותתבונן תראה שלא סתרתי את רעיון הבחירה החופשית, אני מודע לדבר הזה ומי אני לחלוק על משנה מפורשת, אך זה לא סותר כלל את דבריי, ואני אסביר.

מה שאני אמרתי זה יותר מצד "הכל צפוי", זאת אומרת, אמנם יש בידי אדם פרטי אפשרות לבחור ברע ולחטוא, אך זה לא סותר את זה שיש תכנית א-לוקית כללית והקב"ה יודע מה האדם יבחר.

לכן, אם הקב"ה יודע מה האדם יבחר, בוודאי שכל רע שקרה בעולם היה אמור לקרות כחלק מהתכנית הא-לוקית.

אלא שאדם לא יכול לומר כך ולעשות רע, כיוון שהקב"ה מגלגל זכות על ידי זכאי וחובה ע"י חייב, ואדם יכול לבחור אם להיות מהאלו שמקדמים את העולם לטוב ולהיות נציגים של הקב"ה בעולם או להיות מהרשעים שתפקידם רק לעורר הצדיקים כדי להרבות את הטוב. (ואחרי זה הקב"ה נפרע מהרשעים ונותן להם עונש, שהרי הם בחרו ברע, וכן מסופר על נירון קיסר שזרק חיצים וכל החיצים הראו לירושלים והבין שירושלים אמורה להיחרב וזו הגזירה מאת הקב"ה, ואז אמר לינוקא לפסוק לו פסוקו ואמר לו את הפסוק: "ונתתי את נקמתי באדום...", זאת אומרת, על זה שהוא יתקוף את עם ישראל הקב"ה יפרע ממנו, ולכן לא עשה את זה, ולפי הגמרא הוא התגייר לאחר מכן).

לגבי הסוגייה של בחירה חופשית לעומת ידיעת ה', אני לא מספיק בקיא ולא מספיק יודע, אמנם זה לא כ"כ קשור לענייננו, אך בכל זאת, אם אתה רוצה להסתכל, כתבתי בכוונה בסוגריים כי אני מסתייג מדבריי ולא בטוח שהם נכונים.

(יש מפרשים שיש הנהגה כללית אולם האדם עצמו יכול באמת לבחור מה שהוא רוצה, וזה לא סותר את ידיעת הקב"ה, זאת אומרת, אדם פרטי יכול לעשות משהו אך ההנהגה הכללית תקרה בין כה ובין כה.

יש מפרשים שהתכנית הכללית ממש של הקב"ה תהיה, אך עדיין יש בחירה, דומה לפירוש הקודם, או אפילו אותו פירוש, לא זוכר אם יש הבדל, לדוגמא לקב"ה יש תכנית להביא גאולה, לאדם יש בחירה האם לחזור בתשובה או לא, וזה רק ישפיע על אופן הגאולה, אך על זה שתהיה גאולה הוא לא יכול להשפיע, לא משנה מה, כך האדם יכול במעשיו להשפיע בפרטים אך בתכנית הכללית הוא לא יכול להשפיע.)

בוודאי שהאדם מחוייב לעשות השתדלות ולא להגיד שהכל מן שמיא, שוב, רעיון הבחירה החופשית הוא לכל הדעות, והאדם אחראי למעשיו לכל דבר, רק עדיין, עם זאת, לאחר מעשה, בדיעבד, אחרי שקרה משהו הוא היה אמור לקרות, גם אם זה רע, ולכן צריך האדם לחשוב מדוע זה קרה ולנסות לתקן את מה שאפשר במעשיו.

ויש גם מימד שהאדם לא נענש על מה שעשה, אחרי שהצטער על החטא, כיוון שזה היה אמור לקרות, אחרי שעשה תשובה והתחרט, כי זה דווקא קידם את העולם אל הטוב וזה היה חלק מהמהלך הא-לוקי בעולם, אלא על מה שלא עשה תשובה ולא קישר את זה אל הטוב ולא הראה את חרטתו והשלים עם הרע ולא התנער ממנו, והראה שהוא שלם עם המצב של החטא, וגם העבירה גרמה לו לשקוע עוד יותר ברע ולגרור עוד עבירות כי לא עשה תשובה והשאיר את רושם החטא על נשמתו, אך מצד האמת הרע בעולם הוא תכנית א-לוקית שבדיעבד אפשר להגיד שהיא לכתחילה. (קצת מסובך ומורכב הרעיון הזה, כי מצד אחד זה לא לכתחילה לגמרי, כמו שאמרנו, האדם לא יכול להגיד לכתחילה ולחטוא או להתנער מאחריות, אך מצד שני זה לא בדיעבד לגמרי, שהרי אי אפשר להגיד שיש משהו שהוא לא לרצונו של הקב"ה בעולם, שהרי הכל כאין וכאפס כנגדו, ואין לשום דבר ממשות וקיום בלעדיו, והכל הוא ברא, הכל ממנו יתברך, אלא שלקב"ה יש תכנית כללית שע"י הרע בעולם הטוב יקודם בזכותו, אם אתה רוצה אני בהחלט יכול להרחיב בנושא, בזה אני קצת יכול להרחיב...).

בקיצור, מצד אחד האדם לא יכול להתחמק וצריך לקחת אחריות ולא בגלל רעיונות גבוהים לזרוק אחריות ממעשיו, כמו הטיפשים שמרביצים למישהו ואומרים שזה מאיתו יתברך ושהאדם יקבל את זה באהבה, וצריך לחשוב שאולי זה נגרם בגלל מעשיו של האדם ואולי לתקן בצד הטכני, אך לא להתעלם מהמימד הרוחני הזה שהכל מנוהל בידי הקב"ה והכל חלק מהתכנית הא-לוקית וצריך לשים לב מה הקב"ה רוצה להגיד לנו בכל מעשה שלנו, שהרי אם כך פשענו, וכל מה שהקב"ה עשה וניסה לעורר אותנו לא הועיל, וכך יצא שסתם חטפנו ולא הקשבנו לריבונו של עולם, וכך גם פשענו ומעלנו בתפקידנו וגם יכול להיות שבגלל זה נביא עלינו עוד צרות, אלא צריכים אנו לשוב בתשובה ולתקן את דרכינו ולהתעורר בתשובה, כמו נינוה שאחרי שהוכרז שהיא מתהפכת, שבו אנשי העיר בתשובה ונתכפר להם ((צריך להבין, אגב, עכשיו כשאני חושב על זה, איך זה מסתדר, שהרי רק ישראל מעל המזל ויכולים לקרוע גזירות, ואומות העולם לא, ואם כך איך נינוה קרעו גזירה שנגזרה עליהם מאת השמים, הרי הם לא מעל המזל כמו ישראל, מי שיוכל לענות אשמח...)).

בקיצור, לבחון את שני הצדדים, שניהם רבדים נכונים, ולא להתעלם מאף אחד מהם.

 

לענ"ד אתה מערבב בין הידיעה האלוקית לבין הרצון האלוקי. העובדה שהקב"ה *יודע* מה עתיד לקרות לא גורמת לזה ש"שכל רע שקרה בעולם היה אמור לקרות כחלק מהתכנית הא-לוקית".

אני מערבב, אני מודע לכך שזה מה שאמרתי, ואעפ"כ אני אומר את זה.

אם אתה רוצה אחפש מקורות ואביא.

"אם הלב שבור, הוא שבור בהשגחה"

תחשבי על זה...

אולי היו נדבקים פי שניים?

אולי היו לנו מאות אלפי הרוגים?

ואולי..

 

וכו' וכו'

 

שום תפילה אינה שבה ריקם. אנחנו פשוט רואים רק את מה ש"כן קרה" ולא את מה ש"לא קרה".

זה עצוב ומעורר אותנו ואת נפשינו, עד שכבר אין כוח לבכות, אין כוח לצעוק לריבונו של עולם.

ואולי זה בדיוק ההתעוררות שהקב"ה רוצה שנהיה בה, שנצעק אליו: "הקב"ה, כבר אין לנו כוח, תגאל אותנו כבר...! תפסיק את הייסורים הבאים עלינו...!! רחם עלינו, אנחנו הבנים שלך...!".

כמו במצרים לא עלינו, שהקב"ה הביא את המצרים, עד שבני ישראל כבר לא יכלו, היו שבורים, וזעקו מהלב לקב"ה, ואז הוא שלח את משה רבינו וגאל אותנו.

הקב"ה רוצה שנצעק אליו...!!

אז נצעק לשמים, נתפלל, נתחזק במעשים טובים...

"את אשר יאהב ה' יוכיח".

הקב"ה דן אמת, ודווקא מכיוון שהוא אוהב אותנו ורוצה בטובתינו הוא נותן עלינו קשיים ופוקד עלינו אסונות ל"ע, כדי שנתעורר, שנשים על ליבנו את מעשינו, שנעשה חשבון נפש ונשתנה, "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' א-לוקיך מייסרךּ", כמו שרש"י מביא את משל חז"ל, שכדי להגיע למדינה צריך לעבור בבית הקברות, לפעמים כדי להגיע למטרה הגדולה צריך להקריב, ולמרות שזה כואב ומזעזע, אנחנו נחושים ודבקים במטרה, כי אנחנו יודעים שבסה"כ הקב"ה מוביל אותנו בדרך אל הטוב ואל האושר....

וזה לא סותר את זה שזה כואב וקשה, אבל אנחנו סומכים על הקב"ה שהוא מה שטוב לנו, ואין לנו אלא לנסות להתחזק במה שאנחנו יכולים ולהרבות במעשים טובים ולהיות הרבה יותר טובים כמה שאנחנו יכולים....

ואל לנו להגיד שהתפילות שלנו לא עוזרות, כל תפילה בוקעת רקיעים, אין תפילה ששבה ריקם, אין לנו מושג כמה עושה כל תפילה בעולמות העליונים, איזה רעש היא מעוררת שם, וכמה היא משפיעה פה בעולם הזה, ועד כמה שתפילה שבוקעת מעומק הלב, זעקה, עושה הרבה רעש וקורעת גזירות...

צריך להרבות בתפילה ולהיות חזקים...

לעונג לי לחזק, בעיקר חיזקתי את עצמי, באמת אני אומר...

ואגב, רק כדי לסכם ושהרעיון לא יתפספס, אחרי שאנחנו מרבים בתפילה ובמילים לקב"ה לפעמים יכול להתפספס הלב, רחמנא ליבא בעי, מה שנקרא, לעשות תפילתנו קבע ותפילה כזאת כתוב שאין נעשית תחנונים, כלומר לא מתקבלת לפני הקב"ה, כי האדם מתפלל רק לסמן וי ורק מכוח ההרגל ולא באמת מראה את תלותו בקב"ה ואת הכרתו בגודל האינסוף ובהשתוקקות אליו ובכיסופים והערגה אליו, ולכן לפעמים צריך הקב"ה לעורר אותנו ומביא עלינו צרות, ואחרי שהאדם זועק מראה בכך שהוא זקוק לקב"ה, הקב"ה מעליו והוא רק אדם, וזה שהיה לו כסף או עושר או ביטחון זה רק כי הקב"ה אפשר את זה, אך ה' מוריש ומעשיר, ובן רגע הקב"ה יכול להביא על האדם צרה בלי שהוא יוכל להינצל ממנה, ובאמת הוא צריך לקב"ה, ואז כשהאדם מתעורר אז גם כשהצרה תיעלם יוכל הוא להתפלל לקב"ה מתוך הבנה עמוקה עוד יותר שהקב"ה גדול וממנו בא כוחו של האדם.

לכן, אמנם הרבינו בתפילה אך רק בשעת צרה מתגלה הפן הזה שלפעמים מתפספס בשגרה השוחקת.

וכנראה שלא מספיק הפנמנו את מה שאנחנו צריכים לעשות ולא מספיק התעוררנו לעשות רצונו, והקב"ה צריך לתת עלינו עוד צרות, והמטרה שלנו היא לנסות להבין מה הקב"ה רוצה ממנו, מה לא מספיק תיקנו ומה צריך חיזוק, לא באופן שמאשים ורואה את המומים של האחר, שאת זה הקב"ה לא אוהב בכלל, אלא בתור תיקון של כל אחד בפני עצמו מה הוא יכול להתחזק, וגם תיקון כללי בעם, איך כל אחד יכול לחזק את עם ישראל, איך הוא יכול להרבות בתורה וזכויות שיעמדו לציבור להיוושע בעת צרה.

מחילה, יכול להיות שחזרתי על עצמי, אם הבנת מה כתבתי בהודעה הראשונה אין צורך שתקראי גם את זה....

שכוייח על השאלה.

נשמה תפילה זה חשוב אבל דרך ארץ קדמה לתורה ואולי המעשים שלנו לא בסדר ?

מה את מציעה..
ברור שגם מעשים זה חשוב והכל אבל לא ממש הבנתי למה התכוונת🤔

בנו .

מצד אחד צריך לראות האם יש משהו שאנחנו צריכים לשנות במעשינו החיצוניים באופן פרקטי, לאחר מכן התבוננות וחשבון נפש מה עשינו לא בסדר, כמו שכתוב שכשבאים ייסורים על האדם צריך לפשפש במעשיו, ואחרי זה לעשות חשבון נפש כללי, להבין מה הקב"ה רוצה מאיתנו בתור עם, שהרי הייסורים לא באו על פלוני או על אלמוני, הם באו עלינו בתור עם, וזה קשור אלינו, כמו חזן שטעה שזה קשור לכל הציבור, כל ישראל ערבים זה בזה, ולהתפלל לקב"ה, ולזעוק אליו כי אנחנו נמצאים בעת צרה, פשוט לשאת עינינו למרום להתפלל, או לקרוא תהילים, או כל דבר אחר, ומובחר לבכות, שערי דמעה לא ננעלו, בעיקר מה שהקב"ה רוצה זה את הלב, שנפתח את הלב ונתעורר, נתנער מהמצב שאנחנו שקועים בו ונסתכל רגע על הכלל, דווקא בעת צרה אפשר לראות את האחדות של עם ישראל באה לידי ביטוי, את האחווה ואת האהבה, את כוח הכלל, רק חבל שאנחנו לא ממשיכים אחרי עת הצרה עם זה, הכוח הזה הוא כוח עצום שאפשר לעשות איתו כ"כ המון, אם רק נירתם למשימה לעשות את רצון ה' בעולם ולא נשב שלווים ושאננים.

תפילות אף פעם לא עולות ריקם

תמיד עוזרות למשהו אחר

אי אפשר לדעת חשבונות שמים

אתה מרגיש שאתה כבר לא נהנה מדברים שפעם כן מילאו אותך?
בכללי מאד, יכולות להיות לזה כמה סיבות:
1. מתוך הרגל..
כדאי לחפש רעיונות לגיוון בדברים שאתה גם ככה עושה.
2. לפעמים קורה שעושים דברים שאוהבים
אבל אנחנו לא לגמרי בסיטואציה..
זתומרת נניח אתה עסוק במשהו, תנסה להיות מרוכז בזה .
3. תסתכל סביבך
אני בטוחה שיש לך המוןן דברים טובים ומשמחים בחיים
משפחה/ חברים/בגדים /בית/כשרונות!
להזכיר את זה לעצמך זה אחלה
ובדרך של הודיה להשם זה הכי טוב שיששש

לגבי זה שלפעמים אין מצב רוח, זה בסדר ונורמלי.
ועדיין כדאי שתמצא דברים שאתה אוהב, ועושים לך טוב.

( אגב, מוכח שפעילות גופנית/ ספורט גורמים לסיפוק
ועלייה במצב הרוח)

מעידה שלאט לאט נחשפת לפניך האמת כיוון שהעולם הזה הוא עולם כלה ונפסד ואין הנאותיו שוות כלום, אלא לאותה השניה ל ההנאה ולאחריה בא טעם מר כפליים..

אז בקיצור כמעט כל בני העולם הזה יזדהו איתך ואני בתוכם. 

אלא שברוך ה' שלא עזב אותנו עם העולם הזה לבד וברא בתוכו את האפשרות להתחבר למימד הנצחי הנקרא עפ ר' נחמן "למעלה מהזמן". קדושה הכוונה הפרשה והבדלה לפיכך דבר שהוא קדוש הכוונה שהוא מופרש ומובדל מהזמן ונעלה ממנו ומתקיים לנצח. כל מילה של תורה ותפילה, כל שניה של מצוות ומעשים טובים נשארים איתך ומלווים אותך ובוראים מלאכים השומרים עליך (כמובא בזוה"ק).

אמנם ידוע שככל שנחלשו הדורות והתרבו הקליפות גם מי שעוסק בתורה ובתפילה קורה לו פתאם שאין לו שום חשק ואינו מרגיש מתיקות ונצח בתורה- מה יעשה האדם ולא ילך להנאות רגעיות?

התשובה היא- "התחדשות". כלומר תחושת העייפות והזקנה שנראית כי נכפית עליך מכרח הנסיבות והזמן היא ברת שינוי ואתה בעל הבחירה האם להתחדש או לצבור אבק..

ראה את עצמך בכל עת כתינוק שנולד. זה עושים על ידי הרבה הרבה שמחה ואופטימיות ובעיקר על ידי אמונה שבאמת- הכל חדש! וכמו שאנו אומרים בתפילת שחרית- המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית!

אם כן עצה נפלאה- במקום להגיד את המילים האלה כטקסט שמשפיע על חיינו מעט, הבה נהפוך אותו לסיסמה ולמנטרה שמלווה ומחדשת לנו את כל החיים עד שנוכל למצות בכל רגע את האפשרות שלו להעלות אותו לבחינה זו של למעלה מהזמן (אפשר ואולי כדאי לשיר את "המחדש בטובו וכו'" ולחשוב בזה עד שייכנס ללב..)

מומלץ לעיין בתורה ס"א בליקוטי מוהר"ן תיניינא ובפירושיה בליקוטי הלכות ותראה נפלאות.. בהצלחה

לא יודעת לתת לך סיבה למה נעלמה לך שמחת החיים, כי כאמור זה *שלך*..

 

מה שכן, יכולה לנסות לתת כיווני מחשבה..

 

לפעמים מגיעה תקופה של כלום, תקופה שמאבדים בה קצת משמעות שהייתה קודם, ואז צריך למצוא את עצמך מחדש, וברגעהשיש משמעות חדשה היא יכולה להחזיר את שמחת החיים..

 

פעמים אחרות, אנשים חווים דברים שלא פשוטים להם ויושבים להם על הלב, וכשהם לא דואגים לטפל בחוויות אלו כמו שצריך ולתת לנפש להרפא, זה יכול להוביל לסדק בשמחת החיים, במקרה כזה חשוב לטפל בחוויה הקשה והשמחה תחזור, כי כשאין משהו מכביד על הנפש היא רגועה ושמחה ואז גם אנחנו..

 

ולפעמים אנשים פשוט מתבגרים, מאבדים קצת משמחת החיים הילדותית שלהם והם צריכים שוב למצוא ולייצר שמחת חיים אחרת, שמתאימה לנפש שעכשיו בוגרת יותר...

 

בהצלחה גדולה!

אני חושבת שגדלת ולא כל דבר הוא מצחיק או משמח עכשיו יורה הבנת את המשמעות של הדברים נגיד בן אדם שהו ילד חושב שפירט זה מבין אבל שהוא גדל הוא מבין שהם אנשים אכזריים .

 

אני אורת את זה בטיפה לב כבד שדווקה שעצוב לי אני מדברת עם ה אני כל כך מנסה לשנות את זה וזה לא עובד .... בקיצור לדבר עם ריבונו של עולם גם כשקשה וגם שטוב!

 

 

 

מצמרר.
שעם ישראל לא ידע עוד צער.
עצוב מאוד

מצמרר ממש.
השם ירחם על כל עם ישראל...

מבינה אותך 🤗
זה נשמע שהקשר שלכן טוב,
ויש דברים שהיא לא מבינה כזה..
אוף ,אבל אין פתרון קסם
מה שכן
אני יכולה לומר לך שגם לי יש חברה כזאת,
שכשאני משתפת היא לא כך כל איתי
ולכן אני פחות משתפת אותה,
אלא פורקת עם חברות אחרות או בדרך אחרת.
וזה לא אומר שאנחנו לא חברות טובות !
כי זה לא ממקום של לשמור ממנה סודות
פשוט איפשר לשנות אנשים, או להכניס בהם טאקט ..
וגם יכול להיות שהיא בכלל מסוג האנשים
שקשהה להם לשמוע דברים עצובים או מסובכים
ודווקא בעז"ה בשמחות הם כן מאד משתתפים.
לגבי השם שהוא קוראת לך
או שהיא "חושבת בשמך" וזה לא נעים
כדאי לנסות להסביר לה שוב בהזדמנות המתאימה
זהו, בהצלחה 🙂

כדי לך נראה לי לחפש עוד חברה שכן תקשיב לך כשתדברי כמו ש @אמרלד@ אמרה..

ולגבי השם אני לא התוכח אם הרגשות שלך וגן עכשיו אין לי איזה טיפ או משהו אבל אולי כדי לך לנסות להתגמש בקטע הזה...
לא יודעת מה בדיוק המקרה אבל אם זה לא כזה נורא אז נראה לי כדי לך לנסות להתגמש...
שוב אומרת שזה תלוי במקרה!

בהצלחה😍

אפילו שתים וזה נוראי אולי היתיישתי כבר אני לא פספרת לאף אחד כימעט מה עובר עלי חוץ מריבונו שלי עולם והיום הצלחתי גם את אימא שלי ואת אחותי

מה לעשות?! תאת לא יודעת אולי תנסי להיתחבר לעוד בת?

כן כן! זו אינה איזה סיסמה אלא אימרה משמעותית שאם תיקחו אותה ברצינות אז ודאי שתראו ישועות גדולות ועצומות- בתחום הנפש מיידית ואחר כך ההשפעה תעבור גם לצרכים הגשמיים עד שכל העולם הזה יהיה קדוש וטהור ומחובר לרבונו של עולם..

למדתי לאחרונה תרגיל נפלא להרגשת נוכחות הבורא ית' (קרדיט לרב בזאנסון!!) ואציע אותו לפניכם בתקווה שיעזור, יחזק ויעודד.

הרי ידוע ש"במאמרו ברא שחקים" ובכללי כל העולם נברא בעשרה מאמרות ומחדש מורנו הבעש"ט שה' לא הפסיק לשנייה להגיד את אותם העשרה מאמרות- כלומר ה' כל שניה אומר "יהי רקיע" ובכח המאמר הזה הרקיע באמת מתקיים...

והנה ישנו המאמר המופלא שמחיה ומקים את כולנו והוא "נעשה אדם". אמנם כאן ה' גם הראה לנו בדיוק איך המאמר הזה מחיה אותנו- "ויפח באפיו נשמת חיים" כלומר כביכול כביכול כמין הנשמה מפה לפה שאנו מקבלים כל רגע ורגע.

אם כן, קחו מקום שקט. שבו בנוח. נשמו והכווינו את המודעות שלכם להנשמה הנ"ל. זהו. עכשיו תמשיכו במשך 5-7 דקות. (מומלץ לא להפריז, יש קצת סכנות רוחניות...)

בהצלחה.

שכולם יוכלו להיכנס אליה

גם כתבו בפרטי..ואיי ואיי יש ביקוש
טוב לדעת שאני לא היחידה🙈

רעיון טוב

(אין צורך לאיזה אישור נכון?)

זה בשיחות האישיות יש אופציה לפתוח קבוצה ולצרף אנשים

באמצע של יומיים...
קיצור כל מה שה' עושה הכל לטובה...
אתם תעברו את זה...

אבל החלטתי שכרגע כל עוד אני לא צריכה חבל לקנות...

החיים גם יותר קלים כשלובשים טישרט במקום חולצה ארוכה וחמה, החיים יותר קלים כשאפשר להדליק אור בשבת...
ברור שהחיים יותר קלים בלי מגבלות, השאלה לאן הם מובילים אותנו.
אני לא רוצה להפוך לרובוטית שיודעת ללחוץ בקלות על המסך, אני עדיין רוצה להישאר בשליטה ולא להתמכר. למרות שזה יותר קל.
 

מי שמרגיש שהוא מספיק בוגר והוא לא יתמכר ולא יבזבז את זמנו (לצערי אני לא בקטגוריה הזאת) יכול להרשות לעצמו לקנות

ולשים לב מה הוא עושה איתו

אז ככה יש מלא יתרונות וחסרונות...מה שאני חושבת ש
זה מבזבז זמן ודיי ממכר אבלל יש גם יתרונות..זה ממש נוח (גם למוביט נגד וכזה) ותכלס עם כשר דיי קשה לשמור על קשר בין החברות ואין את הצחוקים של האווטצפ והכל
אז אישית מעדיפה סמארטפון אבל מעריכה בטירופפפ את מי שעם כשר

קודם כל, יישר כוח על השאלה. יש כאלו שכשיש להם התלבטות הם נוטים עם ליבם ולא בוחנים האם זה יצר הרע או יצר הטוב, האם יגרם מזה רע ונזק או טוב ותועלת.

כל מחשבה שיש לאדם עדיף שלא יעשה אותה ע"פ נטיית בטנו וליבו, ככתוב: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם..." אלא להשליט מוח על הלב, להפעיל שיקול דעת ואם צריך גם להתייעץ עם אנשים אחרים, ולחשוב האם זה באמת טוב או שסתם "בא לי". הרבה פעמים אנחנו זורמים, יאללה, מה יקרה, מקסימום...מקסימום. ולא חושבים מה יקרה, למה, כמה, ואיך. זאת אומרת, אדם צריך לעשות את כל השיקולים ולקחת בחשבון את כל הדברים שיכולים לקרות. מכיוון שזה מצב חדש שהאדם לא רגיל אליו והוא ידרוש ממנו התנהלות קצת שונה, הוא צריך לחשוב על כל הסכנות העלולות לצוץ ואיך הוא פותר אותן ומתמודד איתן, וגם אם בסופו של דבר הוא יחליט לקנות סמארטפון, אין דומה בן אדם ש"זורם" וקונה סמארטפון, בלי לחשוב על ההשלכות ועל הדברים שיתגלגלו מכך, שזה מתכון להדרדרות, לבין בן אדם שמתוך שיקול דעת נכון ושלם הגיע להחלטה שהוא יכול להיות עם סמארטפון ולהתנהל איתו נכון בלי שהוא יכבול אותו ובלי שידרדר אותו ובלי שיהיו לו סכנות, זה שונה לגמרי, אחרת לגמרי, כמעט כמו ההבדל בין מישהו עם נוקיה למישהו עם סמארטפון, שני עולמות שונים.

באופן כללי, אני ממליץ בכל אופן להתייעץ עם אנשים אחרים אחרי שעשינו חושבים עם עצמינו והגענו לכיוון מסויים, כדי להיות ודאים. לא כי אנחנו לא מספיק בטוחים בעצמינו. אלא כי הרבה פעמים מכיוון שהאדם "נוגע בדבר" ויצר הרע שלו יכול לבלבל אותו ולגרום לו לחשוב שזה באמת טוב למרות שזה לא טוב ולסמא את עיניו מלראות את הרע, וגם אם היה פה שיקול דעת השיקול דעת לא אמין במאת האחוזים, כמו שאי אפשר לקבל עדות מקרוב משפחה. לכן צריך מישהו מבחוץ שיראה את הדברים ואת המצב ויגיד לאדם מה הוא חושב ואיך הוא רואה, ואז אחרי שהאדם קיבל התייעצות מבחוץ הוא יכול להיות בטוח הרבה יותר שההחלטה שלו נכונה, במידה והוא צידד בהחלטתו, או שהוא צריך להטיל ספק בהחלטתו ולבחון מחדש את השאלה, במידה והוא פקפק בהחלטתו.

בקיצור, כל מקרה לגופו, העיקר לעשות רצון ה'...!!

אני נגד מאוד סמארטפונים, לגיל הנערות.
זה מיותר מאוד, אין בזה ממש תועלת.
אפשר להסתדר בלי, אני חיה בחברה שהרוב עם מקשיים, אז זה נראלי שונה קצת.
אני פשוט חושבת שזה סתם סתם ביזבוז זמן, אפשר לעשות דברים הרבה יותר מועילים, מאשר לשבת עם הטלפון.
זה לא הזמן המתאים לסמארטפון.
וגם רוב הנפילות של הנוער היום, זה ביגלל הסמארטפון הארור!
זה וואלה יצר הרע גדול מאוד לנוער!
וחבל לקחת בזה חלק, יאלה תהני מהחיים עם מקשיים!
זה גאווה היום מקשים, תדעי לך..
בהצלחה נשמה! וישר כוח גדול!

מסכימה עם התגובה הכללית אבל וואלה החלק של 'וגם רוב הנפילות של הנוער היום, זה ביגלל הסמארטפון הארור!' עם זה אני שיא הלא מסכימה...
וואלה אני יכולה להגיד שיש לי חברות עם מקשים והן רואות בשבוע סדרות שכל החיים שלי ביחד לא הספקתי לראות..ואני לא מדברת כבר על א י ז ה סוג של סרטים..אבל בואי נגיד שבדרייב או דרכים אחרות ושונות חוטאים לא פחות..
ואגב,זה לא אומר שמי שעם סמארטפון פחות דוסית.אין קשר לזה בשום צורה..

אם בן אדם ירצה לחטוא, ולראות דברים לא צנועים, לצערי הוא יצליח.
אבל הסמארטפון נותן לזה פתח יותר גדול מאשר מחשב, לא אמרתי שגם במחשב אי אפשר ליפול.
וגם תחשבי שבחתיכת מסך קטנה, יש בזה יותר שליטה וכמעט אף אחד לא יכול לראות מה אתה רואה, אבל נגיד במחשב שהוא בסלון, יש מן פחד כזה שמישהוא יעבור ויגלה מה את רואה, לכן צריך לשמור גם יחוד גם עם מכשירים.
מובן?

אבל שווה את זה אם החברה שלך משתמשת בטלפון חכם גם כן (להיות בקשר ולנצל את זה לדברים הטובים).
מומלץ ביותר לשים סינון והגבלת זמן יומית.

נכון שזה ממכר ומבזבז זמן אבל לדעתי היתרונות גוברים על החסרונות
המוביט שממש עוזר,
דרך תקשורת הרבה יותר טובה עם העולם
המצלמה
תפילון
 

 

 

איך להשתמש נכון בסמארטפון ולא להישאב אליו?

https://www.makshivim.org.il/answer?id=1107971

 

כמה זמן כדאי להקדיש לגלישה בסמארטפון? והאם יש עצות לדברים שאפשר למלא בהם את הזמן?

https://www.makshivim.org.il/answer?id=961147

 

אפליקציה להגבלת שימוש בטלפון ותוכנות סינון

https://www.makshivim.org.il/answer?id=1113524

 

אפליקציות מומלצות להגבלת זמן השימוש בטלפון

https://www.makshivim.org.il/answer?id=1111848

 

מוזמנת מאוד לדבר איתנו בנושא בכוכבית 8298 

לאחיות של הגדולות יש נוקיה והכל טוב(חוץ מכל הבעיות קליטה😅)...
סתם אבל לי יש חברות גם אם סמארטפון וגם אם נוקיה...
לי אישית יש סמארטפון אבל בלי ווצאפ ואינטרנט פתוח יש לי רק הודעות שיחות ומצלמה...
אז קבוצה של השבט של הכיתה וכאלה אני מהטלפון של אמא שלי.
אבל בגלל שאין לי הרבה מה לעשות בטלפון שלי אז אני לא כל כך מכורה למרות שאני כן מתכתבת מלאה עם חברות שלי (שהם כן אם נוקיה)...

תנצלי את זה- אני אישית חזרתי לסמארטפון כי הייתי חייבת,לא ממליצה בכלל אבל לפעמים אין ברירה...

זה לא קשור דווקא ל"בגרות".

יש הרבה סכנות בטלפון חכם, שקשה לשים לב לכולן.

גם אנשים בוגרים נופלים ברשת הזו.

אז תכל'ס עדיף שלא.. אבל אם ממש צריך, אז זה מה שיש..

אגב, אם יש צורך אולי כדאי לקנות מחשב ולא סמארטפון (כי מחשב לא זמין 24/6).

[גילוי נאות: היה לי פעם סמארטפון, היום אני עם נוקיה]

אם את באמת צריכה סמארטפון, אז כדאי שיהיה לך...
אם סתם את מתלבטת ואת מסתדרת עם מקשים אז תישארי עם המקשים...
אני הייתי עם מקשים, החלפתי לסמארטפון, חזרתי למקשים ועכשיו שוב לסמארטפון כי אני צריכה אותו שאני מחוץ לבית, ובעיקר את הוואצפ...
קיצור זה החלטה שלך בשביל מה את צריכה ואם זה באמת חשוב לך להחליף
בהצלחה

על מנת שיגבילו את משך השימוש באפליקציות שמסיחות את הדעת (דפדפן, רשתות חברתיות וכיו"ב).

Google Family Link – דף הבית

 

בגדול, סמאטרפון הוא דבר מאוד שימושי. במקום לסחוב מצלמה, מפות, סידור, ספרי קודש וקריאה, יש בו הכול.

משתמשת בנוקיה

אם חשוב לך הוואטסאפ יש נוקיות היום עם וואטסאפ

ואם כבר סמארטפון אז כשר בלי אינטרנט

אם כי אני לא בדיוק יודע איך עושים את זה.. אבל שמעתי שהאופציה קיימת.

יש את כל האחים הקטנים של הנוער, ואת כל הזוגות הצעירים, ומנהסתם יש גם נוער שלא נוסע

 

אבל בכל מקרה

העניים הוא לשמוח בתורה. לא לרקוד כמה שיותר אנשים

 

ובבית כנסת, גם אם יש בו רק מבוגרים אבל שמחים בתורה,

אז טוב שילכו לאיזה קיבוץ ששם אין מי שישמח בתורה. ויעוררו ת'אנשים.

בקיצור המטרה היא לא רק שיהיה מלא רוקדים אלא שיהיה בלב התעוררות של שמחה בתורה

אם יש מי שישמח איפה שאתה גר, אז אולי עדיף לשמח במקום שאין מי שיעשה את זה.

אבל צריך גם לשים לב שלא כולם ילכו..

או משו אחר בירושלים
תזכו למצוותת

הם עושים בבית הרב קוק

ושם מאוד צפוף כך שקשה לי להניח שיהיה פתוח

יש איזה כמה הקפות, ואז הולכים לבית הרב.

ובבית הרב... כבר שנתיים שזה נפרד

שעות אני יכולה לברר...

 

 

התכוונתי לרחוב..

אבל גם לרחוב צריך לקרוא "הרב צבי יהודה"

גם לרחובות אחרים אתה מקפיד להוסיף "הרב" לפני?
אתה למשל אומר "רחוב הרב בר אילן" או צומת "הרב" בר אילן".
או שלרחוב נג׳ארה תקפיד על "הרב נג׳ארה".
ואתה ממשיך את הנוהל גם לשכונות? שכונת גבעת הרב שאול וכדו'?

זה תלוי באיך שהתקבל המנהג לקרוא. אני לא אגיד לעולם "רחוב שך" על הרחוב שהתקבל לקרוא לו "הרב שך", כי זה הפגנת זלזול. אבל רחוב שהתקבל לקרוא לו בלי הרב אכן אין בעיה לומר כך.

 

 

בנוסף, יש חילוק בין שם פרטי לשם משפחה.

זה כאילו לא הכי בריא אבל זה לא נראלי גם כול כך פוגע ואם זה באמת עוזר לך ואת מצליחה להירגע מזה (קשה לי להאמין לזה כי אני מכיר את זה מקרוב לפעמים אנחנו אוהבים לשכנע את עצמנו שזה מרגיע אותנו וזה לא באמת ככה) אבל אם נראלך שזה עוזר לא נראלי שזה כזה בעייתי 🤷🏼‍♂️

בגלל שהחומר הזה שם באמת מרגיע

הגוף מתמכר להרגשה הזאת ורוצה עוד

זה תהליך של זמן

 

ממליץ לעצור את זה כמה שיותר מהר..

 

אבא שלי היה חודש בבית חולים בגלל סיגריות..

 

ואני לא מדבר על העובדה שבכללי.. נוער שמעשן זה לא נראה טוב..

 

ובכלל,

להירגע זה טוב וחשוב.. אבל אולי כדאי למצוא דרכים טובות יותר להירגע?

לישון יותר בלילה (מוכח בריאותית שזה מועיל מאוד)

שוקולד

להיות ליד חברים

שירים אהובים ושמחים

 

וכו'

כלומר אני אצטרך את השלוש האלה בשבוע אבל לא מעבר.

לגבי הרוגע, כמובן שהוא לא תלוי רק בסיגריות אבל כן זה מרגיש כאילו זה מעלה לי את הרמת חיים..

אחרי הכל מה זה חיים אם לא אוסף של רגעים טובים

ומצד שני הכותרות האלה על הסיגריות קופצות לי כל פעםם

קובעת לעצמך שאת תעשי ק-3 סיגריות זה לא יחזיק מהר מאוד את תעלי ליותר
אם את סתם רוצה לעשות סיגריה מדי פעם כי פתאום יש לך חשק אז לא נראלי שתגיעי להתמכרות מזה

 

התמכרויות זה באמת נושא מאוד מרתק ורחב, ושווה ללמוד עליו יותר. 

 

אפשר להתחיל בקובץ הזה. 

 

20210920005706.pdf

 

סיכום קצר של הרצאה מצוינת בנושא, שמציעה מושגים בסיסיים והבנה כללית על מה אנחנו מדברים כשמדברים על התמכרות. 

 

הקישור להרצאה נמצא בתחילת הקובץ. 

 

כדאי ומומלץ לדבר באופן אנונימי על הנושא עם המוקד הלאומי של משרד הבריאות בנושא עישון: כוכבית 6800. לקבל מידע מדויק והצעות שכל אחת יכולה לשקול ולהחליט בעצמה. 

 

וכמובן - אפשר לדבר גם איתנו במוקד חברים מקשיבים. כוכבית 8298. 

 

 

 

בשביל לעשות אותך רגועה? אני מציעה לך לעשות דברים אחרים שירגיעו אותך.

ברצינות. מעבר לעניין שזה ממש לא מכובד ולא מכבד, ומעבר לעניינים החיצוניים האלו, הבריאות שלך לא חשובה לך? באמת אני אומרת לך, מדאגה כנה, אל תתחילי עם זה. ואם התחלת אז תפסיקי את זה כאן ועכשיו, כשאת עוד יכולה לשלוט בזה ואת לא מתמכרת לזה.
עם עישון - את יודעת איך זה מתחיל. אבל את ממש לא יכולה לדעת איך זה יתקדם.

בעיניי - אפילו סיגריה אחת זה ככ נורא. באמת.

"צריכה את זה כדי להיות רגועה יותר" = צריכה את זה כשאני מרגישה רע עם עצמי וכלום לא עוזר

מבחינת מראה - ממש לא איכפת לי 

לא הצלחתי לזהות אם זה היה ציני או לא
בכל מקרה, התכוונתי ש*תניחי בצד* אפילו את כל העניינים החיצוניים האלו, אל תתייחסי אליהם בכלל עכשיו. הבריאות שלך נשמה!! זה הדבר שהיא אמור להיות חשוב לך!
אני באמת אומרת לך את זה בשיא הכנות והדאגה, אני לא מכירה אותך, אבל באמת שעצוב לי על מה שקורה לך... ועצוב לי שזה אמור להרגיע אותך... אולי תחפשי דברים אחרים שירגיעו אותך ברגעים האלו? עישון זה פשוט *מסוכן באמת* וחבל! באמת שחבל!

עליהם איך זה נראה מהצד ,אבל היא לא צריכה להתייחס למה שיגידו או שיחשבו עליה זה לא השאלה כאן , חוץ מזה שכמה זה נורא כבר לראות מהצד נוער מעשן זה דיי לגיטימי בגיל הזה

זה לא אמור להיות לגיטימי בשום צורה שהיא. בטח ובטח שלא בגיל הזה. להתחיל להרוס ת'בריאות שלנו כבר בגיל הזה?? למה??
וכן, בעיניי זה נורא נוער שמעשן.
וזה באמת עצוב שזה נהיה נורמה. זה לא אמור להיות ככה, ממש לא.

אדם לא מעשן סתם אלא כי יש לו צורך

כאשר והיה אפשר להבין את הצורך אולי ניתן למלא אותו בצורה טובה ובריאה יותר.

לא רק העישון עצמו.
למה זה קורה, זה הרבה יותר נורא
צודק

ודווקא בגיל ההתבגרות שיש מעברים ותהליכים שיכולים להיות לא פשוטים יותר מובן למה זה יכול לגלוש לכיוון הזה

 

אני מבינה את זה
אני לא אומרת ש"זה נוראי לעשן, אוי ואבוי, אל תעשנו" ופה זה נגמר.
אני אומרת, שהמציאות שנוער התחיל לעשן כדי להתגבר כביכול על המשברים שיש לנו בגיל הזה זה נורא! זה קשה מאוד!
כי את הדברים האלו אנחנו צריכים לפתור, לנסות להגיע להשלמה, לשנות עד כמה שאפשר ולא "לברוח" אל הסיגריות...
כי ההרגשה ה"רעה" הזאת תחזור אחרי מי יודע כמה זמן, ואז עוד סיגריה? ועוד? ואז מה יישאר בסוף..??

אז עצם זה שהולכים לסיגריה כדי לנסות להתגבר על הקשיים, זה דבר שהוא מאוד קשה בעיניי...

יש עוד דברים שמרגיעים אותך?

אני לא מעשנת כדי להפסיק לכעוס או כדי להירגע מאיזה יום עמוס

אני מעשנת כשדברים נראים לי רע, כשכלום לא מסתדר

הדברים מסתדרים או שאת פשוט מרגישה יותר טוב גם בלי שהם מסתדרים?

הסיגרה נותנת לך בטחון? תחושת שליטה או לחלופין הרפייה?

אני מאוד ביקורתית

אם משהו לא עשיתי לפי הדרישות המדויקות שלי מעצמי אני מרגישה רע לגבי זה חודשים

ואיכשהו כשאני מעשנת זה משחרר אותי מזה. לפחות לזמן מסוים..

לראות איך את יכולה להרגיש טוב יותר ביחס לחוסר עמידה שלך לדרישות שהצבת לעצמך.

אפשר (וכדאי מאוד) לחשוב על זה, זה יכול לעזור לך ממש לשקט הנפשי שלך לטווח הארוך והקצר

לשאלה המקורית - עד כמה זה גרוע?

מי אמר שבריאותי עדיף על נפשי?

ובכל זאת חיים ארוכים לפניך.. בעה אני מאמין שאם תחשבי על זה בסוף תגיעי לאיזון, וזה תהליך וזה לא קורה ברגע.

וגם אם חשבת על זה שנה שלימה אולי שנה הבא זה ישתפר.

 

גם שלוש סיגריות זה לא משהו. זה בעצם יכול להמשך שנים ואז יש אירוע קצת קשה בחיים או בצבא ופתאום ה3 סיגריות עולות ל6 ו10.

קשה מאד לשלוט בהתמכרות ועדיף לטפל בה מוקדם.

בהצלחה

אממ, אני נגד בנות מעשנות.
למרות שיש לי חברות מכורות לסיגריות ומגלגלות לידי חופשי, תשתדלי להוריד מהכמות של הסיגריות. כי אחרי זה זה יהיה התמכרות. ותחפשי מחליפים לסיגריות, דברים שירגיעו אותך חוץ מסיגריות.
ועדיך נרגילה מסגריות, אבל גם את שתיהם אני פחות אוהבת תרושם שזה עושה.
בהצלחה אחות!

בטח אינני יודע לענות עליה היטב כי לא חוויתי, אך אולי רק להעלות כיוון ~

 

אם אותם שאיפות מרגיעות הן דרך הבריחה שלך ממצב בו הכל נראה שחור, למרות שלפעמים בריחה היא חיובית, לרוב כאשר בורחים הבעיה רק גדלה... כך שחלילה הזמנים השחורים עלולים לגבור, לא כך? ממילא תגדל ההתמכרות יחד איתם ושלושת הסיגריות כבר לא יספיקו.

 

אני יודע שזו הדרך הקשה יותר, ללא כל ספק, אבל אולי בכל זאת שווה להתמודד מול העולם השחור? מול הזמן בו הכל צבוע בצבע שכזה? כי אם העולם כבר אינו שחור יותר, אם הוא יפחת ויפחת עד שיהפל צהוב וורוד ולבן וצבעוני, כבר לא יהיה צורך בסיגריה, והסיכוי להתמכר גם אם תרצי לעשן יקטן פלאים. הדרך המאתגרת והדורשת, אבל המספקת ומשתלמת ביותר...

 

יש מעגל פסיכולוגי מוכר להתמכרות. זהו מעגל התמכרות שהולך ומתגבר תמיד, ויש לו יציאת דרך מלך אחת ; לשבור את הטריגר להתמכרות. להתמודד. למצוא את הפתרון הנכון ולא לבחור לזה הממכר.

כמה קל להיכנס וכמה קשה לצאת. כל כך.

 

רק רעיון ~

המון טוב ואור.

אין לי המון מה להוסיף, את הרוב כתבו פה.

רק אכתוב שרגילים אנשים לחשוב שאין בעיה מהתורה עם סגריה.

כתוב: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ההשלכות של סגריה לא טובות בכלל.

מי שמעשן סגריה מעלה את הסיכוי לסרטן הריאות בהרבה מאוד אחוזים, וגם בלי זה הוא מקצר לעצמו מהחיים על סגריה וסגריה והורס לעצמו את הריאות, פשוטו כמשמעו.

איזה היתר יש לאדם לזלזל בדברים כאלו...?

על זה אמרו חז"ל: סכנתא חמירא מאיסורא", סכנת מוות הרבה יותר חמורה מלעבור על איסור רגיל.

מדוע?

כי פה האדם ממש מקצר את חייו וקץ בנפשו שקיבל אותה במתנה מהקב"ה, והכל בגלל סיפוק של תאווה רגעית.

סיפרו על הרב צבי יהודה שבהתחלה כשחשבו בעולם שסגריה זה בריא היה מעשן, ואז כשאמרו לו שזה לא בריא ישר זרק את הסגריה והפסיק לעשן.

כמובן, זה לא מצופה מכל אחד, מי שהתחיל ונכנס למעגל התמכרות זה מאוד קשה לצאת וצריך לעבור תהליך של יציאה מגמילה, זה לא פשוט, אך העיקרון הוא שסגריה זה פשוט לא טוב. ומה שהכי נורא שזה לא נראה כמו איזה משהו שיכול להועיל לגוף, אין טעם לוואי טוב שמתלווה לזה, מי שאוכל חמצוץ או סוכר בפעם הראשונה בחייו אז יש לו חוויה נעימה מזה, למרות שזה לא בריא, יש לזה מסווה של מתיקות וטוב, לעומת זאת סגריה כל מי שמעשן בפעם הראשונה מתחיל להשתעל כי הגוף שלו דוחה את זה, זה לא טבעי בכלל לגוף.

עכשיו, יש הלכה שאומרת שאסור להרוג זקן כדי שצעיר יחיה, כי חיי שעה שווים אותו דבר בדיוק. דהיינו, שזה שנשארו לו אפילו כמה דקות לחיות, לא הופך את הדקות האלו לפחות שוות מחיים שלמים של בן אדם...!!

ההלכה הזאת מלמדת אותנו על חביבות נפשם של ישראל ועל חשיבות של כל רגע ורגע, ואסור לזלזל ולהגיד: "טוב, נקצר את חיי רק בקצת, רק בכמה דקות", חיי שעה שווים, ואין לנו היתר לזרוק אותם לפח.

מלבד כל זה, אנחנו באנו לייצג את שם השם בעולם, יש בנו צלם א-לוקים ואנחנו שליחיו של הקב"ה.

לא ראוי שאותו שליח של הקב"ה, בן של מלך, יהיה בזוי כאחד הריקים. מלבד האיסור והסכנה, יש פה איזה זלזול בחיים ובצלם א-לוקים, ופחיתות מדרגת התפארת שאמורה להתגלות אצל הבן אדם. זה לא ראוי ולא מכבד את אותו אדם.

לא רק זה, לנשים זה עוד יותר נורא, הרבה יותר נורא. (לא שלגברים זה בסדר, אלא שדרגת החומרה מצד הכבוד הרבה יותר גרועה...).

מדוע?

מלבד זה שזה פוגע בעובר הרבה יותר כשהאשה מעשנת, וזה פוגע בכל הצאצאים והבנים ויכול לגרום להם למומים ולבעיות.

כמו שאמרתי כבר באחד מהשרשורים, כל כבודה בת מלך פנימה, הכבוד של בת ישראל אמור להיות הרבה פנימי ויש סכנה הרבה יותר גדולה לאיבוד הכבוד והרבה יותר שמירה על כבודה, ולכן כשהכבוד הולך לאיבוד זה הרבה יותר נורא. על אותו עיקרון שכשבן מלך מאבד מכבודו זה יותר נורא מאשר סתם אדם, כך גם יותר נורא כשבת מלך מאבדת מכבודה. (מי שרוצה יותר פירוט על הסיבה האחרונה, אין לי בעיה להרחיב קצת בלנ"ד...).

מלבד זה, זה פשוט לא שווה את זה. האדם הורס לעצמו את הריאות, מגדיל את הסיכוי שחברים יתרחקו ממנו ולא ירצו בקרבתו ומגדיל את הסיכויים שיחשבו עליו דברים לא חיוביים וטובים סתם, דברים לא רצויים שפשוט חבל להצמיד לעצמינו (ולא, בואו לא נעבוד על עצמינו שלא אכפת לנו מכבוד ומחברה, כמו שהאדם הרבה פעמים נמנע מלעשות דברים מבישים מפני החברה, אין סיבה שבזה הוא יתגאה, ואם יתגאה בזה, טיפש הוא...) סטיגמות ודברים לא טובים, גם בשידוכים וגם סתם חברים, מוריד לו אפשרויות לעשות ספורט ולרוץ וכו'...מגדיל לו את הסיכויים לחלות במחלות ומעלה לו את הסיכון (לדוגמא בקורונה היה חשש הרבה יותר גדול למעשנים לקבל קורונה, וזה היה הרבה יותר קטלני עבורם...), והכל בשביל מה...? בשביל איזה רגע שהאדם מסופק כביכול, לא חבל...? ובואו לא נדבר על הכסף שזה מבזבז, פשוט בל תשחית, תחוסו על ממונכם, אתם יכולים לקנות בו דברים הרבה יותר מועילים וטובים, חבל שילך לפח כל הכסף הזה...

במצב בריא וטבעי האדם סולד מהדבר הזה, כמו שהסברתי מקודם, אפשר לראות שבאופן טבעי, לא קשור אפילו לדת ולאיסור שהזכרתי מקודם, סגריה זה לא דבר טוב ומזיק לגוף האדם. ואפשר לחזור למצב הטבעי, ב"ה מבחינת עצות מעשיות הביאו לפניי כל מיני תכניות ודברים שאפשר לעבור כדי להתגבר על זה.

בהצלחה רבה, ומחילה ממש אם כתבתי בבוטות יותר מדי או העלבתי, ממש לא התכוונתי...!!

אשרייך שאת רוצה להשתנות, רואים שבאמת את לא רוצה את זה, אחרת לא היית שואלת....!

שתצליחי...!!

וכמו שאמרו פה אנשים נוספים, אין בושה לקבל עזרה מאנשים אחרים בדבר הזה, כשהאדם נכנס להתמכרות העבירה נעשית לו כהיתר והוא לכוד בעבירה, זה אמנם מביש טיפה אך זה שווה לשתף ולקבל עזרה, וזה מה שהקב"ה רוצה, הוא לא מצפה שנעבור את זה לבד, הרבה שליחים למקום לעזור ליהודים יקרים, אפשר לקבל עזרה זה מזה, כל ישראל ערבים זה לזה ובטוח יש הרבה יהודים יקרים שישמחו לעזור...

אם הם נכונים זה פחות משנה

השתדלתי לכתוב בסוף דברי חיזוק, יצא לי בהתחלה באמת דברים קצת קשים...

אנסה לעדן קצת...

וחוץ מזה, לפעמים כשמקבלים כאפה זה מעורר...

אבל באמת עדיף קצת לעדן...

אבל מעריכה את ההשקעה 

לא זו הייתה כוונתי.

צדקתם.

מחילה.