פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 58)

חבר'ה לא להיבהל אם אתם מתעוררים בהמלך הלילה מקול שופר אדיר...

נראלי היתה קרוסה רק בשביל שאני אגיד לך שלום

חחחח ממש ככה

סטלושששש

געגועייייי

בקרוב בעזרת ה׳ יכחדו כל הרשתות החברתיות .. 😌

סטלניתת. שניםם 

כנראה הן באמת לא חשבו יותר מדי
ואת נשמעת רגישה ובוגרת ❤

באמת שזה ממש מחוסר מחשבה ותודה עלזה❤

והיא לא נראה לי הצליחה לפתור את זה אז לקחה לתיקון

סתם אבל אין לי שמץ בנוקיה כלום בקושי לפתוח תמסך שלא אני יודעת...😅

זה מה שאני עשיתי כשהיה לי נוקיה

אני לא מכירה אותך...

אבל לא נראלי

לא חולת נפש במובן הפסיכוטי חס ושלום.

אני בריאה נפשית והכל בסדר. 

סליחה שגרמתי לזה להשמע כך.

זה שיאה פגע בי פשוט

לא.
ממש לא. זה סגנון.
גם אני יכולה להתנהג כך

אבל יש בזה משהו שזה לא מקובל... אולי זה תלוי איפה ואיזה שירים....

סתם זה לא נרהא לי משהו כזה מוזר כאילו לי יוצא מלאה פעמיים ללכת עם חברות שלי באמצע הרחוב ואנחנו נשים לעצמנו שירים ואפילו אנחני נעשה דברים יותר מוזרים מזה כי השירים שלנו זה בדרך כלל אנשים טובים וגל מיני כאלה😝
סתם אבל זה לא נראה כזה מוזר אלה אם את עושה את זה כשאת לבד ואז אולי זה יראה יותר מוזר אבל בכללי זה לא מוזר בעיני כשמדובר בכצה בנות...

פעמים שמה שירים ושמה כאלו אני מדברת בפלאפון...

ואף אחד לא רואה ושם לב שזה שירים..

חברה שלי שמה והלכה ואף אחד לא שמע.. זה היה נראה שהיא מדברת בפלאפון

אומנם בלי שירים טבל אני וחברות שלי הלכנו על הכביש אני לא גרה בישוב אבל בגלל השעה לא היו מכוניות ואני ועוד חברה שלי שהיא כזאת ברסלבית התחלנו לרקוד על הכביש...
חברות שלי אמרו שאנחנו מוזרות (יש בזה משהו)...

זה נראה לי יותר טוב מלנגן ברחוב

איזה כיף שראיתי אותך אתמולל

חח אני עוד אנגן, ואני אזמין אותך ואת כל באי הפורום

שריינו(-:

ראש חודש אדר ב', אם ירצה ה' במתחם התחנה בירושלים.

פרטים נוספים בהמשך

אני לא חולת נפש(-;

הכל טוב איתי ב"ה.

אז כאילו, אני לא אוהבת להיות עם אוזניות כי אז אני מתנתקת מהעולם ואני גם ממש אוהבת שירים

אז כאילו ביחד...

וחבר שלי כזה אחי תנמיך וכזה לחוץ רצח אנלא יודע ממה

אז בעיניי חולת נפש את לא...

כמו כולם .. נראלי..

שיש שתי דרגות וחייב את שתיהםם וכול פעם מה שיותר מתאים לך באותה תקופה בחיים שלך

נראה לי כמעט תמיד הייתי נוטה לצד של האהבה וזה לא נכון...

מצד אחד יש פסוק שאומר ״עבדו את ה׳ ביראה״ ופסוק אחר שאומר ״עבדו את ה׳ בשמחה״. ומה ההבדל? בארץ צריך לעבוד בשמחה ובגלות בחו״ל ביראה. שרק שאין גלות מותר לשמוח. ולמה אני מספר לך את כל זה? אין לי מושג האמת.

אבל לנקודה שאת שואלת, אני חושב שבשביל להשיג התחברות ודבקות אמיתית בבורא עולם, צריך לדעת מה העבודה שלנו כאן ומה אנחנו בעצם עושים כאן, מה התכלית ולמה העולם נברא (סיבה שאותי בכל אופן מקרבת מאוד לעבודת ה׳) ולכן, אני ממליץ לך (זה זמין לקריאה באינטרנט, אשלח לך אם תרצי) לקרוא מה שכתב בהקדמה לספר הזוהר רבי יהודה אשלג, שהמסקנה שעולה מהדברים היא שה׳ ברא את העולם על מנת שנהנה מההשפעה שלו. זה כבר מאוד משמח ומקדם, והוא מסביר שם מה קורה בשלבים עם התקדמות העבודה שלנו בעולם, מסביר את מהות היסורים וכו׳. ומכלל הדברים את תלמדי איך לשלב אהבה ויראה ואיך להסתכל על המציאות בצורה הנכונה.

שאני בפורום נוג״ה . הייתי בטוח שאני בצמ״ע .

מוזר מאוד.

אחלה ניק אה? 😎

כן🤣🤣

ממש שימח אותי לראות אותה, הלוואי שלכולנו יהיו התלבטויות כאלו...

התשובה היא כפי שבוודאי כבר ניחשת היא גם וגם ברצוא ושוב כי אי אפשר רק אהבה וכמובן שעם היראה קשה מאוד ולכל אחד יש את הדרך המיוחדת שלו לשלב ולאזן ביניהם והדרך היחידה להגיע לאיזון והשילוב הנכון בלי סטיות היא- חיפוש.

לחפש ולבקש עוד פעם ועוד פעם אפילו שמידי פעם קולטים שמה שעשינו לפני היה לא מדויק בכלל, אין זו סיבה להפסיק לחפש אלא אדרבה! לחפש יותר חזק כיוון שהנה! התקדמנו! קלטנו שלא היינו בסדר...

אין שום ייאוש בעולם כלל וגם אם נראה שאין שום איזון ויום הולך ויום לא, הגאולה תגיע, ובקרוב מאוד ובלבד שלא נתייאש ולא נרים ידיים.

מרוב שהנושא עמוק ורחב לדעתי אם את רצינית, כדאי לך לקחת את מאמר ה' בליקוטי מוהר"ן קמא ("בחצוצרות") וללמוד אותו היטב במשך תקופה עם פירושיו בליקוטי הלכות ותפילתו בליקוטי תפילות.

כל הישועות

וגם לא בגלל שכר ועונש.

 

מיראה זה כי אנחנו מכירים את ה', ויודעים עד כמה הוא גדול, ושאין כמוהו בשמים ובארץ, ושכל מה שיש בעולם תלוי בו, ושהוא נצחי ומושלם, ואנחנו בשר ודם - כענן פורח. ולכן אנחנו מתבטלים אליו. מתבטלים באמת, מרצון, ובלב שלם ושמח.

וזה לא בדיוק כמו מאהבה, כי כשמדברים על אהבה, אז יש מקום לאישיות שלי, ולהבנה שלי, ולחיבור שלי. אז אמנם גם יראה צריכה לבא מלב שלם ומתוך הכרה בריאה- אבל ממקום של ביטול, אני לא השיקול כאן, זה לא אני שבמרכז- אני מבוטל לה'. מה שהוא אומר- אני עושה.

 

זה נכון שיש גם צד של יראה של שכר ועונש שצריך לזכור. וזה נכון שגם כשלא מחוברים רגשית צריך להמשיך לעבוד. אבל הדברים האלה הם רק המנגנון הנמוך שאמור להחזיק אותנו כשאנחנו בחושך. 

הייתי חייבת גם🤣
יש לי תופעות לואי מרוב בידוד
(לא מאומתת אבל עדיין נרוב הארוך...)

כל היום חושבת על חתונה ועל בעלי

 

אבל לא באלי לפני גיל עשרים להתחתן

היא לא מתי להתחתן אלא מתי להתחיל להיפגש. כי אף ףעם אי אפשר לדעת מתי תמצאי את החתן שלך. אבל השתדלוץ ורצון שזה יקרה זה בלהתחיל להיפגש. אז לדעתי נכון יותר לשאול: מתי היית רוצה להתחיל להיפגש?

 

אני, ברגע הראשון שאהיה מוכנה, נפשית, בגרותית וכו' מכל הבחינות ואגמור בגרויות.

למה? כי זה מתנה משמיים להיות נשואים ולהקים ביית, ואני לא חושבת שזה נכון לוותר על מתנה רק כי "אין כסף" או כי קשה. אם לא מוכנים זה משהו אחד, אבל ברגע שמוכנים...

כן😁

זוג צעיר צריך להחזיק את עצמו לבד מבחינה כלכלית, בלי תמיכה שוטפת מההורים.

לעניין שנאמר לעיל שיש שרוצים קודם להינות מהחיים - לדעתי כנשואים אפשר להינות מהחיים הרבה יותר מאשר רווקים, כל עוד אין ילדים.

כשאני יהיה מוכנה,למה? כי לדעתי חשוב להתחתן שמוכנים אבל מצד שני לא לדחות יותר מידי...

עם תכנון חיים מאוד מדויק
אממ לאיודעת אם להגדיר אותי בלחית כי זה תלוי למי יחסית לסביבה שלי אני בלחית😁

לא כדאי להתבסס ואז להתחתן?

כשזה יבוא זה יבוא. עד אז, אין לי מושג..

על כל פנים, לא לפני 20 [עד אז צריך עדיין להשקיע בבניין האישיות וכו'..]

ו..לא, אני לא ממש בל"ח.

ואם השאלה הייתה נשאלת לפני שנתיים היית מקבלת את אותה התשובה, ואני משער שגם שנה הבאה התשובה תהיה "שנה הבאה".

נראה לי ככה 22 אגיד חלאס ופשוט אעשה את זה.

מתי שזה יקרה זה יקרה
אחרי בגרויות,שירות ושאני מבוססת כלכלית ובוגרת
אבל אני שיא הבלחית

תנשמו, גיל עשרים זה ילד(יש מצב שאני אתחתן בגיל הזה.. אבל מה הלחץ?)
הגיוני לרצות לגמור שירות (לאומי/צבאי) נורמלי, ללמוד ורק אז להתחתן.

הסדר או לומדים שנה שנתיים בישיבה, זה אומר שמתחילים לצאת רק בגיל 26, אתה מאמין למה שאתה כותב?

מצוי שבתחילה האישה מפרנסת ובהמשך הגבר נכנס למעגל העבודה.

לא בלחית, ומתי שאני ארגיש מוכנה לחתונה, לבנתיים נראלי שרק אחרי שאני אתחיל ללמוד מקצוע ואחרי שירות לאומי אז בערך ב20 פלוס... 

חושב שבאזור גיל 25 אחרי צהץבא ועם עבודה

נראלי גיל מעולה

ואם אין לי ממש ברירה אז אני מניחה ש-22, אחרי שאני כבר עובדת ומרוויחה, זה הרע במיעוטו

ואם את לא מתחתנת - את עומדת להפסיד משהו מאוד מיוחד וטוב

 

לא התכוונתי להיות בקשר ללא נישואים כדת משה וישראל (גילוי נאות, אני חרדית חסידית)

אלא מה? בתנאים של החיים שלי ושל העולם שלי קצת קשה לי לרצות עשות את הצעד הזה, כי בטבלת ה"למה לי להתחתן" בעמודת ה"נגד" יש לי יותר מדי שורות לעומת עמודת ה"בעד" ..

ובכל זאת, אני אצטרך להתחתן מתישהו, וככל הנראה אני לא אוכל לדחות את זה מעבר לגיל 22 .הידד.

 

שקשה לך איתם.

חברות שלך טוענות פה שני דברים, 1. צריך קודם להנות מהחיים ואז להתחתן. 2. צריך קודם להיות מבוסס ואז להתחתן.

עם הטענה הראשונה אני באופן אישי לא מתחברת כי אני מרגישה שהמהות שלי זה לגדל ילדים ולחנך אותם, לכן החיים שלי עוד לא יתחילו באמת עד שאני אקים את ביתי בעזרת השם... יש בנות שמעדיפות קודם לעשות שירות או לטייל בעולם ולהנות וכו ואם הם יתחתנו לפני הם לא יהיו מספיק שלמות עם עצמם וזה בסדר בעיניי כאילו זה גם כבר מתחבר לטענה השניה של חברות שלך שאיתה אני מסכימה, שצריך להיות מבוסס, אבל השאלה היא מאיזה בחינה, מבחינה נפשית ורוחנית בוודאי, אבל אני לא חושבת נגיד שמבחינה לימודית למשל לסיים תואר או בגרויות זה משנה כל כך.. כמובן שצריך אבל לא לחיות באשליות...

 

ועד אז אין צורך להיות חברה שלהם בכח אם הם מתנהגים בצורה שפוגעת בך.

וגם מזה פוגע אני לא נעלבת או משהו פשוט זה התנהגות שלא מתאימה...
אני יגיד לך גם מה זה כזה לחץ חברתי שלהם שגורר גם את גל הילדים הקטנים שלא קשורים לכלום וזה...
אהל נגיד מה הגבולות צניעות???
להגיד להורים שלי/ שלהם לא עוזר כי הם יודעים...
אבל נכיד אוחי אני צריכה הגיד להם משהו?
אמרתי להם נגיד שיפסיקו אם חלק דברים...
אבל בסופו של דבר זה בני דודים שלי אני לא ינתק איתם קשר מבינים?

זה בני דודים שלך,
אולי(כמו שבני דודים אוהבים לפעמים לעשות )
הם נהנים קצת להציק לך , לקנטר וכו'
אבל אני מאמינה שהם לא רוצים לעשות משהו שלא עושה לך טוב,
ואם תהיה בהם התחושה שזה לא נעים לך הם יפסיקו,
ואת זה את צריכה לגרום להם.
דברי איתם. בכבוד.
תגידי להם שאת מכבדת אותם ואת רוצה שיהיו יחסים נעימים.. ולכן את מבקשת כך וכך..
לא כדי לפגוע בהם חלילה, אלא כדי שגם את תוכלי להרגיש נעים יותר.

אבל הם לא באמת יפסיקו וגם אם כן אז ידברו על דברים אחרים...
יש לי עוד משהו להוסיף כאילו בכללי
הם מדברים כל הזמן על בנות וזה בכללי גורם להרגשה כזאת של סחף לכל הילדים הקטנים פתאום מתחילים לשיר דברים של חתונות להגיד שמות של חבברים של בני דודים שלי ולא יודעת של מה או אפילו בגלל השירים פתאום כולם מתחילים לשיר איזה שיר באנגלית חסר טקט...

תעקצי בצחוק חזרה איזו עקיצה שהם יופתעו ממנה, בחיוך..

הגיוני שאחרי כמה פעמים הם יפסיקו.

מעבר לזה,תנסי להפנות את השיח לדברים אחרים כשנפגשים.. לא לייחס לזה הרבה חשיבות,
פשוט לדבר על משהו אחר..
זה עשוי לגרום לעניינים לגווע מעצמם

ועוד יש אחד יותר גדול שעוזר להם ליפעמיים אבל הוא הכוח נורמלי...😏

טוב..
לא יודעת מה לומר,
זה מאוד תלוי בגיל.

מה שלא יהיה, שיהיה בהצלחה עם זה..

אם באמת רוצים שיפסיקו כדאי להתייחס בקרירות

הם יתחילו להיות פרובוקטורים

ככה זה גיל ההתבגרות, יעבור להם...

לגבי הנגיעות- אם זה באמת מפריע לך תפני לאמא שלהם.
זאת הטרדה לכל דבר ועניין.

את יכולה לדבר עם הגדול שיפסיק, אולי כשהוא יפסיק ואפילו יגער בהם הם יקבלו דוגמא ממנו ויפסיקו.

זה הכי אסטרטגי, ללכת על הכי גדול, בדר"כ הוא יסחוף אחריו את הקטנים בלי מאמץ.

בכל אופן, מכיוון שבני דודים יכולים להתחתן, יש איסור נגיעה לכל דבר ועניין ביניכם ותבהירי להם את זה.

תגידי להם שיתבגרו ויפסיקו להציק לך כי זה לא נעים לך, וגם אחרי שקורה איזה משהו, לא לצעוק עליהם או להתעצבן או משהו כזה, למרות שזה הכי לגיטימי, פשוט זה לא יעיל, אלא לנהוג באיפוק ובגרות ולהגיד בקול בוגר וסמכותי שיפסיקו להציק לך. ולהגיד להם שזה אנושיות בסיסית להתנהג לאדם בכבוד ולא באופן מרושע ומעצבן שמעיק עליהם. תאמרי להם שתשמחי לדבר איתם ולא רק לסבול מהם הצקות, ותפתחי איתם דיונים על דברים ביהדות וכאלו, אם תצליחי בזה זה גם חשוב מאוד ומבורך מאוד וגם הגיוני מאוד שפתאום הם יתפסו ממך כ"רבנית"... ויפסיקו פתאום להתנהג אלייך ככה, אלא דווקא יקבלו ממך דברים ויאמצו ממך דפוסי התנהגות טובים בעז"ה...

בדר"כ עדיף לעשות את זה עם בנות-דודות (או במקרה שלי בני-דודים), אבל אפשר גם, במיוחד אם האפשרות האחרת היא מה שתיארת.

ותסתכלי על זה כאל שליחות שלך, שלא סתם את ירדת למשפחה הזאת, את ירדת כדי לנסות להחזיר אותם בתשובה ולהשפיע עליהם, וכמובן, לא בהתנשאות וביוהרה, אלא בהכי טבעי ואמיתי שבעולם, ודברי אמת ניכרים, ברגע שהם יראו שזה אמיתי וטבעי הם ימשכו לזה כמו אל מגנט וישתו בצמא את דברייך, זה חלק מהתפקיד שלך.

ושוב, לנסות לשנות את השיח, אפשר לקבוע חבורה וללמוד משהו, כל דבר, מהלכה לאמונה לפרשת שבוע, מה שליבך וליבם חפץ. ולגבי נגיד ההודעות, אז במקום שכל ההתכתבות שלכם תכלול את השיח הזה את יכולה לשלוח להם באופן קבע דברי תורה וכאלה ב-sms, זה יכול להיות הלכות שמירת הלשון, או כל דבר אחר. ואפילו, אם את חושבת שזה מתאים, כדאי להתייעץ עם רב, גם אם כן זה מורכב ולא כל דבר צריך לשלוח, לשלוח להם בדיוק על הנושא הזה של צניעות. בעיקרון זה קצת בעייתי שתדברי איתם על זה, גם אם זה דרך ה-sms, אבל אם זה דברים כלליים שיכולים לחזק אותם, אם את חושבת, ובדיוק יסבירו להם על החשיבות של זה וכך יגרום להם להפסיק להציק לך ולגעת בך כי הם יבינו לפחות את החשיבות של זה ואולי אפילו יאמצו בעצמם דברים, זה אפשרי, רק כדאי להתייעץ עם אבא שלך מה הוא אומר לגבי הרעיון האחרון, אם את רוצה ליישם אותו וחושבת שהוא מתאים.

אשרייך...!!

בהצלחה רבה...!!

נ.ב. תנסי להיות מנהיגה וליצור אווירה שונה בבית שתסחוף אחרייך את הילדים הקטנים לכיוון טוב ולא אחריהם. זה חשוב מאוד, הגילאים הקטנים הם הכי קריטיים אחרי זה להמשך החיים. ושוב, האסטרטגיה ללכת הכי גדול הכי טובה, אם היא עובדת- מה טוב, ואם לא, אפשר לנסות להשפיע על מי שאפשר מהקטנים שילך אחרייך ולא אחריו. (אז זה הרבה יותר קשה כי תהיה סוג של תחרות עליהם, ואז תצטרכי להיות הרבה יותר חזקה וסוחפת ממנו, מה שלא בטוח יקרה, ואילו אם הוא יהיה איתך זה יהיה הרבה יותר קל...).

ואפשר עם הקטנים להביא כל מיני רביעיות של הלכה וכאלו, אם את מכירה, או כל מיני משחקי קופסה שמלמדים דברים, ועוד כל מיני רעיונות, את יודעת. לנסות לקחת אותם לתהילים עם הפתעות, אני מניח שיש איפה שהם גרים. בקיצור, מלא רעיונות, סומך עלייך...אשרייך...!! בהצלחה מרובה...!

בלי נדר אני ינסה ממש תודה

אשרייך...!

שמחתי לעזור...!

ישיבות בני עקיבא עם פנימיה ברחבי הארץ, מדרשיית נועם בכפר סבא, מכון לב בירושלים, ישיבת קרית הרצוג ועוד הרבה הרבה.

חפש כאן - ישיבות תיכוניות ים פנימיה.

סוגי ישיבות תיכוניות - אתר הישיבות התיכוניות

א. אני לא מכיר ישיבות ב.שאלתי פה כי אנשים שהיו בישיבה יכולים להמליץ

ישיבה עם עם שעות לימוד נורמאליות (תפילה לא מתחילה עד 7 והלימודים לא נגמרים ב6)

הרבה חברה אולי גם חוגים או דברים בסגנון שהם לא לימודים 

פנימיות טובות יעני איפה שישנים

שאם אני ירצה להיות מדריך ישחררו אותי 

לא בדרום או בצפון הרחוק 

 

 

זה אולי ישמע קצת מוזר אבל לשמור על קשר עם העולם החיצון יעני שיש גישה למחשבים וכו (או שאני חי בסטיגמות)

ישיבת נתיב מאיר, רשת בני עקיבא, בירושלים. ישיבה עם מוניטין רב.

ישיבת מקור חיים בכפר עציון.

מכון לב, בירושלים (רמת לימודים גבוהה מהרגיל והמקובל).

יש ישיבות תיכונית עם פנימיה בשומרון

הישיבה התיכונית במצפה רמון גם עם מוניטין מצויין. המינוס - רחוקה מאוד.

כנס לרשימה שצירפתי קודם לכן.

באמת שיש עשרות אפשרויות.

של יותר מדי משחרר.

אשאל את ההורים שלו.
(הוא עצמו כבר נשוי ולא נמצא באזור)

אח שלי לומד שם, ומי שלא מתכוון להקדיש כל שניה מהחיים שלו ללימודים, זה לא מתאים לו...

היחס בין כמות החול לקודש הוא 50:50

כשעושים בגרויות בהיקף 5 י״ל במקצועות רבים - מתמטיקה, אנגלית, גמרא, פיזיקה / או ביולוגיה / או כימיה / או היסטוריה מוגבר, מגמת לימוד (ובה אפילו בהיקף 10 י״ל), הגמרא לא מגיעה ל 50%

לא עושה יותר ממגמה אחת. בכל ישיבה תיכונית יש אולי 10% שעושים יותר.

במחשבים למשל מקובל לעשות 10 י״ל.
5 לימודים רגילים ומבחן בכתב כמו כל בגרות ו-5 י״ל לפרוייקט.

ויעדים להפנות ולהמליץ.

לא בוחרים מוסד תיכוני על סמך פורום אינטרנטי…

יאווווו לך לנחל'ס 

(נחלת ישראל)

למדתי באולפנה שם וקיצור תבדוק את זה..

יצא לי גם לדבר עם כאלה משם ונשמע שסבבה 

קיצער בהצלחה

זה ישיבה קטנה... נראלי

 

ישלצ?

יש גם ישיבה תיכונית, אבל היא לא מתאימה למי שרוצה ללמוד בעיקר חול...

רוב הישיבות התיכוניות מתחילות בערך ב7 וחצי ומסיימות ב8 (מצפה יריחו, מכון לב, ישל"צ, בני צבי, נחלת ישראל, דגל ירושלים, הזורעים ועוד...)

וכן ברוב הישיבות עד 12 וחצי לומדים לימודי קודש ואז בצהריים זה כבר שונה בין ישיבה לישיבה וכן יש שוני אם יש סדר ערב או לא ואם כן האם הוא חובה או לא.

אני חושב שישל"צ זו ישיבה עם חופש

 

קרתה בשעה הקרובה תאונה קשה, אוטובוס שהתהפך של בני עקיבא.
*מדברים על מעל 40 פצועים. חייבים להתפלל חזק.*

*תהילים המחולק לרפואת הפוצעים👇*
קריאת תהילים משותפת

ואיי איך הם מרגישים?

ולי אין שומדבר חדש להגיד על שמירת נגיעה, הכל התורה כבר חזרה והבהירה.
כמובן שעל קושי יש לי הרבה מה להוסיף, אבל על הליגיטימיות כבר נראלי שברור לך.


אם את מתכוונת להתדיין על הנושא מהפן של הניסיון והקושי שבו- אשמח להרחיב.
 

אשמח שתרחיבי

כי מי אמר שתצליח? אבל זה יכול להיות אפשרי. 
וברור שזה לא רצון ה' בכל מקרה. אבל זה אפשרי )

ואוו חרשתי על הנושא הזה, אם את רוצה בפרטי בשמחה רבה!

אבל לעיתים בסוף ככה מכירים ומתחתנים.

אם זו סתם חברות, אז לבן יש חברים בנים ולבת יש בנות. אין מה ללכת לבני המין השני

אין דרך שגם יהיה לך חבר וגם לא יקרה כלום..

בהתחשב בכך שתכל'ס אסור לו להסתכל על היופי שלך..

ובלי לדבר בכלל על ריבוי שיחה עם האישה..

אם היה מדובר למטרות חתונה בטווח הקצר, אז סבבה לגמרי.

אבל זה לא המצב שאת מתארת..

 

הסביבה החברתית כאן מאופיינת בהשקפה תורנית מוקפדת ושמירה על אורח חיים תורני.

חברות, זוגיות, קשר הדוק בין נער ונערה בגיל הנעורים, שנים רבות לפני הגיל המקובל להיכרות שתוביל לחתונה, ממש לא מקובלת בחברה שמקיימת אורח חיים תורני.

יש סביבות חברתיות דתיות אחרות בהם קשרים שכאלו כן יתקבלו באופן טבעי וברוח טובה - ובסביבות חברתיות שכאלו, בני הנוער נמצאים במסגרות חברתיות מעורבות ולא נפרדות (בני עקיבא למשל), פעילויות משותפות, טיולים, מפגשים ושיחות משותפים, וככה באופן טבעי נוצרים גם חברויות וזוגיות בין בנים ובנות.

שמעי..

יש משיכה חזקה מאד בין שני הצדדים.. 

ככל שיש יותר קרבה אז המשיכה היא יותר חזקה

 

פעם עליתי על טרמפ עם בחורות מהעולם החילוני והם שאלו אותי ותחברות שלי איך זה לשמור נגיעה ושזה בטח ממש קשה

אז אמרתי להם שזה לא קשה לנו כי אינלנו ממי לשמור
אם היה לנו בנים בכיתה או בשבט אז זה באמת יכול להיות מאד קשה

 

וכשזה חבר (או אפילו 'ידיד קרוב'.. חח ביטוי מגוחך בעיניי אבל נו שוין) אז מאד מאד קרובים אחד לשני

והמנהלת שלי תמיד אומרת שאם לוקחים שני מגנטים ומקרבים אותם מאד מאד אחד לשני אז אין, הם נצמדים מעצמם..
ככה זה בעולם

 

וחוצמיזה אני חייבת להגיד לך שההלכה זה הדבר הכי מתוק בעולם ואנחנו לא מספיק מכירים אותה
את יודעת שהלכתית גבר לא יכול לשאול אישה מה שלומה..? את רוצה חבר שלא יתעניין בשלומך? לי זה נראה מבאס

ואת יודעת שגבר צריך לשמור עיניים מבחורה לא צנועה? ואני לא יודעת אם את צנועה או לא. (מספיק פתח צוואר לא מספיק סגור, זה עברה בשבילו.. וגם בשבילך שאת לא מספיק צנועה..) 
אבל יודעת מה,
גם אם את יכולה להעיד על עצמך שברוך ה את זוכה להיות בת ישראל קדושה וצנועה לגמרי (ומותר לו לראות אותך)
אז אם כשהוא רואה אותך הוא נהנה מזה, אז זה אסור. אפילו שאת צנועה..
ובדרך כלל בחור נהנה מלהסתכל על חברה שלו גם אם היא צנועה.. 

 

ואז נגיד אתם מחליטים שאתם חברים אבל הוא ישמור ממך עיניים, זה מתסכל להיפגש עם בנאדם וגם לא לגעת בו וגם שהוא לא מסתכל עלייך.. תנסי פעם לדבר עם חברה ולומר לה לבהות ברצפה.. זה לא נחמד.. אפילו אם את יודעת שזה לא מכוונה רעה..

 

ושמעי, גם אם מצליחים לשמור נגיעה, אז זה מאד קשה.. וחבל סתם להכנס לקושי הזה. זה משבשב תמח

ותקשיבי.. ברגע שיש לך חבר, הראש שלך מעופף ואת כבר לא איתנו.. 
את עדיין תמשיכי לחשוב על חברות ועל מבחנים ועל הסניף..
ויודעת מה?
אני יגלה לך סוד
אפילו על ה' את יכולה לחשוב, ואולי אפילו תעשו ביחד חברותות ותתחזקו ביחד.. אבל אין אין זה לא אותו דבר.
כי הרבה מהכוחות שלך את תשקיעי בקשר הזה ואת כל הכוחות האלה היית יכולה להשקיע במקום זה בעבודת ה' שלך..
זה בזבוז כח.

ופה מגיעה השאלה, מה? אז מי שהוא נשוי הוא בעצם עובד את ה פחות? כי הוא משקיע הרבה כח בזוגיות ואת הכח הזה הוא יכול להשקיע בעבודת ה' במקום...?! אז זהו זה שלא. כי על זוג נאמר 'שכינה ביניהם'. זוגוית של בעל ואישה היא משולשת. היא עם ה' ביחד. אבל זוגיות שבין חבר וחברה אין בה שכינה.. והכוחות שמושקעים בקשר מבזבזים מהכוחות שאפשר להשקיע  

יעניין אותך הרבה מאד מה הוא יחשוב על כל צעד ומילה שתגידי, ולא תאפשרי לעצמך לחיות בחופשי ובזורם.. למרות שלא תשימי לב לזה אולי. אבל זה ככה
פתאום כשיהיה לך בערב משעמם, יהיה לך בא להפגש איתו הרבה יותר ממה שיהיה לך בא להפגש עם חברות.. ובאסה. ממש.
עכשיו זה הזמן להשקיע בחברות.. כשתתחתני זה מאוחר מידי.. את תכנסי למעגל של בעל וילדים וזה מורכב יותר

 

ואם זה חבר לחתונה, אז תדעי שבדכ בסוף לא באמת מתחתנים. וסתם באסה על זה שחיית באשליה עד רגע הפרידה.
ואם כן מתחתנים אז בדרך כלל זה עם מלא חספוסים. כי או שנגיד בניתם את עצמך ביחד בשביל הבית הזה, ובעצם בנית את עצמך לפי מי הוא והוא בנה את עצמו לפי מי שאת וזה ממש לא טוב.
צריך שכל אחד ייבנה בעצמו ויעבור ת'גיל הזה לבד, ואז כשהוא יהיה גדול וירצה להתחתן אז הוא יחפש מישו שמתאים לו. לא הפוך. לא מחפשים מישו כשקטנים ואז גדלים לפי מי שהוא..
כשבנאדם חי לא את מי שהוא זה עושה לו מליוני סיבוכים.. קטנים וגדולים. באמת..

 

ואם זה לא חבר לחתונה, אז בשביל מה? תבדקי מה החוסר שאותו את רוצה למלא, ותנסי למלא אותו בדרך אחרת.
אם את מחפשת אהבה למשל, אז זה לא בושה.. זה טבעי וביננו כולם מחפשים אהבה.
תמצאי איך למלא את זה. אם את מחפשת הקשבה אז גם. כנל.. 
וברור שגם יש רצון של היצר הרע. שאותו לא כדאי למלא.. היצר הרע גם לו יש רצונות.. 
בדרך כלל הוא תופס טרמפ על רצונות טובים כמו נגיד רצון להרגיש אהבה ואז מנסה בכח הרצון הטוב להכשיל אותך, אבל לפעמים הוא גם סתם רוצה נטו רוע, בלי רצון טוב. אז אם את נתקלת ברצון שהוא רק לא טוב אז אותו אל תמלאי. איתו תתמודדי. זה יכול להיות קשה, ואפילו מאד. אבל ה' רוצה שנלחם בשבילו וגם את רוצה שיהיה לך טוב ואת לא רוצה לספק את הרצונות הלא טובים שלך, אז כדאי לך להלחם בהם.

 

אם לא את היחידה שמפסידה.

ובעצם, לא היחידה...

יהודי, כל פעולה קטנה שהוא עושה משפיעה על כל העולם.. 
אז יכולה להשפיע על הגאולה של כל עם ישראל בלי לדעת..
כל התגברות פיצית שלך, תכווני שתהיה לקירוב הגאולה..

 

מקווה מאד שקראת כי וואלה השקעתי חח יאלה יום שמייח ובהצלחה בהכל

מוזמנת להגיב ולסתור אותי חופשי.. או סתם להתייעץ עוד

 
 

 

 

 

 

אני גדלתי בחברה מעורבת, בית ספר יסודי מעורב, בני עקיבא מעורב, טיולים, מסעות, פעולות, הכל הכל מעורב.
כאשר רגילים לגדול ביחד בנים ובנות, מגיל גן ועד סוף היסודי כאשר נפרדים מהלימודים המשותפים אך בשבתות וחופשות ממשיכים להיפגש בסניף בני עקיבא, זה ממש כמו אחים בבית.

ויש שמירת נגיעה.

זה המצב בהרבה יישובים, קיבוצים דתיים - שהבנים והבנות ביחד מגיל 0.

בגיל ההתבגרות יש משיכה, זה טבעי ובריא - אך דווקא מי שגדלים בנפרד ופתאום נפגשים עם המין השני, דווקא אז הרגשות סוערות במיוחד.

כי אז כבר רגילים למשיכה מגיל צעיר יותר?

 

לצייר את הבעיה במפגשים בין בנים ובנות שגדלו והתחנכו בחברה נפרדת כל חייהם.

ומאידך, יש שמירת נגיעה, ולא מגיעים חלילה למה שקורה בין בני נוער בחברה הלא דתית.

כמו שאני לא יודעת מה המשיכה בחברה מעורבת- פשוט בגלל שלא גדלתי שם

 

אבל מה שאתה מנסה לצייר זה מאד לא נכון, אולי אין עוצמות של משיכה כמו בחברה שמורה (אני לא בטוחה בכך בכלל, רק זורמת עם הרעיון שהעלית) אבל היא עדיין קיימת כי אנחנו אנשים, ואולי זה שמתרגלים למשיכה זה הדבר העצוב, אני לא רוצה להתרגל למשיכה לגבר שהוא לא בעלי, אני חושבת שלהישמר מחברה מעורבת זה יותר שקול כי אז פרקטית פשוט פחות קל לחטוא, ברגע שאמא יודעת שאתה מסתובב עם בנות וזה לגיטימי בעיניה מה ימנע ממך להיות בזוגיות מטופשת? אם אתה גדל מגיל צעיר על הרעיון שחברה מעורבת זה דבר אסור ולא נכון בכלל אז גם אם אתה חוטא אתה יודע שאתה טועה וזה לא לגיטימי, יש לך פחות לגיטימציה מהסביבה.

 

אנשים תמיד יפלו ויחטאו.

המשחק הוא הלגיטימציה לחטא בין במישרין ובין בעקיפין. 

כשאתה מראה לילד הורמונאלי שזה בסדר להסתובב עם בחורה, זה לא פייר, זה הבאה לידי ניסיון.

דבר ראשון, ממש לא נכון.

לצערינו אפשר לראות כמה אנשים שאינם שומרים נגיעה בתנועות הנוער המעורבות והחברה המעורבת.

לא שחלילה בא ללמד אותם לכף חובה, זה מאוד הגיוני, לא שהגיוני לחטוא, אבל זה מאוד הגיוני שבן אדם שחי בחברה מעורבת לא יצליח לשמור נגיעה, ואילו בחברה נפרדת יצליח.

אני אישית חי בחברה נפרדת מגיל קטן, ואני יכול להגיד לך שאף פעם לא היה לי נסיון בשמירת נגיעה, אפילו לא נסיון קל.
למה? כי אני פשוט לא נפגש עם זה, וזה באופן טבעי אני מבין שזה אסור ולא טוב.

עכשיו, בחברה נפרדת לא מנסים לצייר ציורים שלא במציאות, ולא חיים בסרט. בדיוק ההיפך. מי שחי בחברה מעורבת הוא משלה את עצמו שהכל בסדר וככה זה טבעי, אך התורה מלמדת אותנו שמצב כזה יכול להביא לידי קלות ראש ושחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לערווה, כמו שכתוב, ואפשר להיווכח במציאות, כמו שאמרתי.

עכשיו, גם אם יש שמירת נגיעה, שזה לא המציאות כ"כ לצערי, אבל גם אם יש שמירת נגיעה, זה לא פותר את כל הבעיות.

יש הרבה דברים שיכולים לבוא לאדם, דברים רעים, שאינם קשורים לשמירת נגיעה או לא.

ובכלל, זו פריצות ואסור לו לאדם להכניס את עצמו למקום סכנה שלא לצורך, וגם אם עמד בנסיון, נקרא פושע.

גם בבית המקדש, בהתחלה הגיעו למצב לא טוב של קלות ראש, אז עשו מחיצה, ואחרי זה, כשגם זה לא עזר כי עזרת נשים הייתה למטה מאחורי עזרת הגברים עשו עזרת נשים מוגבהת, כדי שלא יבואו לידי קלות ראש.

וכל המפגשים והסביבה זה דבר עם הוואי חברתי שקשה להגיד שהוא ענייני ובלי צחוק וכו'...ואם זה כך, המצב בעייתי, שהרי אפילו רק דיבור בין בנים לבנות צריך שיהיה לצורך, וגם אז אסור להרבות בשיחה.

ושלא נדבר על בעיות ייחוד שנוצרות, שזה איסורים הלכתיים מוחלטים שאסור אפילו לרב גדול לעבור עליהם, כי "אין אפוטרופוס לעריות".

נכון, שהרבה פעמים מכיוון שהאדם כבר התרגל למצב הנורא הזה, הוא לא יבין מה הבעיה. אך זה לא אומר שזה טוב. ההיפך, מי שלא מבין מה הבעיה זה מכיוון שהוא במצב יותר ירוד, כמו עובד בזבל שכבר לא מריח ריח מסריח ולא מבין מה הבעיה בו, דווקא הטהרה והשמירה על הצניעות הרבה פעמים באה עם ההבנה מה בעייתי.

עכשיו, אני לא אומר עכשיו לפסול את כל תנועות הנוער המעורבות, יש סניפים מסויימים שכן שומרים על הדברים האלו, ולמרות שזה גבולי הלכתית (אם אכן לא עוברים על אף איסור) הרבה פעמים כדאי לפתוח כדי שלא יהיו דברים יותר חמורים, אך כל ההיתרים האלו אסור לשכוח שהם היתרים בגלל המצב הקיים, זה בדיעבד, ואף רב (חוץ מאחד, אבל זה כבר לא מפתיע עם כל שאר הדעות שלו, והוא לא משתווה לכל הדעות של גדולי ישראל, מה לעשות...) לא אומר שתנועות נוער מעורבות זה לכתחילה, ממש לא, ברור שעדיף שתהיה הפרדה ושמירה על צניעות.

הרב אליעזר מלמד לדוגמא (כן, @נשמה כללית, הוא אומר את זה...) אומר שבאירועים צריך ישיבה נפרדת, ורק אם מדובר במשפחות על כל שולחן, אך סתם ככה לא יושבים מעורב. זאת אומרת, אפשר לראות, שכל הרבנים, מן הקצה השמרני יותר עד הקצה הליברלי (חוץ מאחד ממש קיצוני ליברלי שאומר לא כך, אבל שוב, אין ממנו הוכחה מהי ההלכה ואי אפשר לסמוך על דעתו בעניין הזה, למרות הגדוּלה שלו בתורה וכו'...וכו'...) אומרים ככה.

מי שמתיר את החטא והופך אותו ללגיטימי זה הכי נורא שיש, וזה מקפיץ את רמת החומרה של החטא הרבה יותר. (זה שמעתי מפי הרב שרקי שליט"א בכבודו ובעצמו...). אתן גם דוגמא מדברי חז"ל לדבריי, כתוב שדור המבול נגזר דינו למבול על זה שכתבו כתובות לחיות. זה שעברו על איסורי עריות נוראיים זה נורא ומעוות, אך לא על זה נגזר דינם, אלא על זה שכתבו כתובות, שזה היה מאושר בחוק, וכן סדום, נגזר דינם להיחרב מכיוון שהם שמו בחוק את האיסורים, וזה שעברו עליהם לא נגזר דינם. אם בן אדם עובר על חטא זה נורא, אבל הרבה יותר נורא אם הוא נותן לזה לגיטימציה, גם אם עבר פחות עבירות. וכן ראשונים שנגלה עוונם, נגלה קיצם, אחרונים שלא נגלה עוונם לא נגלה קיצם. זאת אומרת, מכיוון שבבית המקדש השני הם חשבו שהם צדיקים ולא ידעו שחטאו, הגלות נמשכה כ"כ המון שנים, ואילו הראשונים שידעו שהיו חוטאים, למרות שזה שלוש עבירות החמורות שבתורה שצריך למסור עליהן את הנפש, הגלות שלהם הייתה שבעים שנה, הרבה הרבה פחות מהגלות של השניים. למה? כי הם הכירו בחטא, לעומת השניים שלא ידעו את המצב וחשבו שזה לכתחילה מה שהם עושים והם צדיקים.

וכמו שאומרים, חצי ממהלך התשובה זה קודם כל לדעת שחטאת. (מן הסתם זה מופיע איפשהו אבל לא יודע בוודאות אם זה מופיע ואם כן לא יודע איפה...).

בקיצור, אכמ"ל. ודו"ק.

אני אישית לא נפגשת כי חושבת שמוקדם אבל גם כדאי לשים לב שאם בכל זאת את רוצה, שזה לא יהיה במקום חברות. שזה לא ימלא לך את העולם, כי יש כל כך הרבה דברים לעשות בגיל הזה! כל כך הרבה דברים שיש לך לעשות חוץ מזה! כמובן כרגע... עוד כמה שנים בעז"ה תתחתני ויהיה לך את כל הזמן שבעולם 

זה זמן של בניין האישיות העצמי ופיתוחו, לא זמן של של חתונה, שני חצאים משלימים אחד את השני, אך רבע ועוד רבע לא שווה שלם, זה זמן לבניין אישי פרטי וחבל להכניס אליו עוד מישהו צמוד.

וחבל על הלב השבור והזכרונות אחרי זה בחתונה, כ"כ הרבה זוגות עם לבבות שבורים יצאו מהדברים האלו, פשוט נורא...

יש מלא רבנים שמאריכים בעניין הזה, אפשר לראות באתר ישיבה, ולשמוע את הרב יוני לביא שמדברים על זה...

ממש כמו אחים.

לערבב בין המרחב הציבורי למרחב האישי זה לא מגדר הצניעות.

מה שמוצנע בתוך המשפחה, מותר. יצר העריות בתוך המשפחה הוחלש, יצר לשאר האנשים לא.

אי אפשר לערבב ולהשוות את שני הדברים.

זה טבעי ובריא שיש משיכה, אך לקחת אותה למקומות לא רצויים זה לא רצון ה'.

גם אם תלך לפסיכולוג שאיננו אדם דתי הוא יכול לומר לך שאי שמירת נגיעה בריאה וטבעית והכל טוב, זה לא אומר שזה רצון ה' מאיתנו.

יש כוחות שהקב"ה נתן לנו, ואנחנו צריכים לממש אותם בזמן הנכון, בדרך הנכונה, עם האישה הנכונה, ולא חלילה לחיות בחוסר צניעות.

מי שגדל בחברה נפרדת, דווקא יודע יותר לשמר את הכוחות שלו ולתת אותם במקומות הראויים והנכונים ולהיות צנוע ולא לחיות במצב שהכל פתוח.

דווקא האמת והכבוד האמיתי לאשה והמיוחדות של הקשר ניתנת כאשר יש הפרדה, כשיש הרחקה, ורק לצורך חתונה יש קירוב וחיבור, דווקא אז זה הופך ממשהו חיצוני וסתמי, ממשהו פחות משמעותי, למשהו בעל ערך מיוחד וטהור ואמיתי.

רגשות סוערים אינם בהכרח דבר רע, זה מראה על מצב טוב, ומי שחי בחברה נפרדת מגיל קטן למרות הרגשות הסוערים הוא יכול לשלוט בעצמו, וחבל שבגלל טענה של "אולי יהיה מצב לא טוב בעתיד" אז נתיר איסורים ונחיה בחוסר צניעות, אין כזה דבר.

והמפתח הוא רצון ה', אלו מילות המפתח. אינני חושב שאתה מאמין לעצמך שזה רצון ה', ואם כן אז תביא הוכחות מהתורה ומחז"ל איך רואים את זה, במקרה אני קצת מכיר מקורות בנושא הזה, אז כנראה שאני מכיר את המקורות ואינך צודק, אבל אתה מוזמן לנסות.

ותעיין בדבריי בהמשך....

ושוב, להגיד שזה לכתחילה כמו שאתה מנסה לטעון אין לזה אף שורש, ואין לזה יד ורגל בתורה הקדושה, אם אתה רוצה להגיד שבדיעבד במקרים ספציפיים ניתן לחיות בחברה מעורבת ובלי קשר יש לזה יתרונות, יכול לשמוע, אם כי גם על זה לא מסכים, כי אני לא רואה את זה בתור יתרון, ממש לא, אבל על זה אפשר להתווכח, אבל לכתחילה לא שערום אבותינו ואין לזה לא טעם ולא ריח של תורה ואין רוח ההלכה ורוח חכמים נוחה מהדברים הללו, ובצער ובכאב גדול הם פותחים סניפים של בנ"ע כדי למנוע דברים אחרים, אך כל זה בדיעבד.

הסיכוי של האדם לחטוא [אפילו במבט אחד, שחוק וקלות ראש או ריבוי שיחה] עולה דרסטית בחברה מעורבת.

נכון, המשיכה בחברה נפרדת גדולה יותר [מה שעלול לגרום לנפילה ברגע שבו יהיה בנוכחות בנות, דבר שצריך לפתור]- אבל אולי זה חלק מהקטע: שהמשיכה בין הגבר לאישה תישאר חזקה, מה שיוביל לחיזוק הקשר העתיד לבוא בינו לבינה..

תגובה מתומצתת, תודה.

וממש נכון, במיוחד הסוף.

לכל מי שענה

חיזקתם!!

תשאלי את עצמך מה את חושבת

מה את מרגישה

מאיפה השאלה הזו הגיעה בכלל?

מה את מנסה להשיג בקשר כזה?

 

מה חסר לך?

 

 

התשובות יכולות להפתיע אותך.

את יכולה למחוק את התמונה...?

זה פורום של דתיים ויש שם תמונה של נשים וכו'...

אשמח מאוד.

תודה.

וכדאי שתערכי מהר, כי אחרי כמה זמן אם יש תגובות זה לא נותן לערוך, ואז אם תרצי למחוק תצטרכי לדווח...

תודה רבה...

אם תוכלי לדווח, או לפנות במסרים לענבל או לאחד מהמנהלים.

תודה רבה...

תודהה

 

בסוף זה עניין של השקעה.. תלוי עד כמה באמת חשוב לך ללמוד..

ככה או ככה, בע"ה תוך כמה שנים זה ייגמר.. לא נורא.

[גילוי נאות: אני שמיניסט ב-5 יחידות. לא משקיען.]

אוקי אז
א- אל תיתני להם נגיד אמרת שהם מנצלות אותך אז אל תיתני להם תראי להם שאת חזקה שיש לך דעה מישל עצמך!
תאמיני לי זה לא יהפוך אותך לחמודה יותר אם את תביא להם אלה הם ימשיכו ככה....
ב-לא חושבת שאת צריכה להחזיר להם כי אז הם ימשיכו הם יריגשו טובות ומוצלחות כי את מחזירה להם...
לפי מה שהבנתי זה חבורה של בנות ואז ביכלל אין לך מה לענות- להחזיר להם גם ככה סתם חבל על הכבוד שלך את תירדי סתם ככה לרמה שלהם שזה לא נשמע רמה כל כך גבוה😏
אז באמת אני חושבת שזה מה שיעזור לך ואם את רוצה לשתף בעוד דברים או שאת רוצה עוד "טיפים" תגידי לי

בול 

גמאני ככה

פשוט צריך בעיקר להאמין שכל מה שה' עושה זה לטובה,אני יודעת כמה זה קשה אבל זה מה שה' רוצה ואנחנו פשוט צריכים לחיות באמונה להמשיך להתפלל !!
וואוו כמה אסונותת, מפחידד

שלא לדבר על מה שקרה בשואה, ודווקא ליהודים צדיקים ויראי שמים, מוות אכזרי במיתות משונות וחורבן עולם הישיבות באירופה.

אנחנו לא יודעים את חשבונותיו של בורא עולם.


"אין לנו תשובות לדברים שנשגבים מאתנו. זו שאלה ששאלו גדולי עולם: אברהם אבינו שאל: אולי יש עשרה צדיקים?
האף תספה צדיק עם רשע?


משה שואל: זו תורה וזו שכרה?

דוד המלך מקדיש לזה פרק שלם בתהילים ע',

וספר שלם נכתב על ההתמודדות עם הנושא הכאוב הזה, איוב.
הוא טען כלפי אלוקים את הטענות שאנו טוענים: תודעני על מה תריבני. למה זה מגיע לי? ואשתו אומרת: "ברך אלוהים" – מלשון גידוף. תקלל אותו, העיקר תשתחרר מהייסורים האלה. והוא עונה לה בחריפות: "כדבר אחת הנבלות תדברי". את הטוב נקבל מאלוהים, ואת הרע לא?

ה' נתן לנו עיניים ואוזניים, ידיים ורגליים, ואבא ואמא, ולחם לאכול ובגד ללבוש, ואת זה קיבלנו כמובן מאליו. לא שאלנו מה עלינו לשלם על זה. מגיע לנו. את הטוב נקבל מאת האלוהים את הרע, לא? "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך".

אין לנו הסבר. יש שכר ועונש, יש ניסיונות ומבחינים. יש הנהגה אלוקית, רק שאנחנו לא יכולים להבין אותה.

הלוואי שתמיד נעשה את הדבר הנכון
גם מבלי לראות תוצאות.
פשוט רק כי זה הדבר הנכון. כי זו האמת.


שעם ישראל לא ידע עוד צער אמן

התפילות שלנו אף פעם לא מתבזבזות.  הקב"ה עושה מה שנכון לנו. אם אנחנו מתפללים על משהו וזה לא עוזר, ה' לוקח את התפילה הזאת לטובת משהו אחר... התפילות לא שבות ריקם

זה נראלך שזה לא עוזר, אי אפשר לדעת.

אבל כל פעם שאני מרגישה ככה אני פשוט אומרת לעצמי שהיה יכול להיות יותר גרוע בהרבה, תחשבי מה היה קורה אם כל נגיד התאונה של האוטובוס היתה קצת יותר חמורה וכל הילדים באוטובוס לא היו יוצאים מיזה רק עם טראומות אלא אם דברים חמורים הרבה יותר אם הם היו יוצאים בכלל. 

תמיד יכול להיות יותר גרוע, יכול להיות שמחיר האבדות היה צריך להיות גדול בהרבה ובגלל התפילות השם ריחם עלינו...

מכירה את הסיפור עם הלוטו והמשאית?

האדם מתפלל ועושה את ההשתדלות שלו, וה' בוחר מה לעשות עם התפילות..

ברור שזה מבאס, וזה קשה, אבל אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו..

אבל את אף פעם לא יכולה לדעת אם היה אמור להיות יותר גרוע..
אולי המגיפה היתה צריכה להמשך הרבה יותר זמן? אולי הרבה יותר היו נפטרים ממנה ח"ו או מבודדים. ויכול להיות שבאסון מירון למשל, היו אמורים להפטר הרבה יותר מ45. את לא יכולה לדעת מה נקבע מראש. כי יכול להיות שהיה אמור להיות יותר גרוע והתפילות הטיבו את הגזירה. הכל חשבונות שמיים.

וגם התפילות אף פעם לא שבות ריקם! אולי היה אמור לקרות לך משו במשפחה והקב"ה לקח את התפילות שהתפללת על בראל הי"ד כדי שלא יקרה לך משו.

סיפור להמחשה:
מישו אחד התפלל לקב"ה שיזכה בלוטו.
מילא כרטיס, התפלל התפלל יום ולילה ובסוף לא זכה.
ואז הוא התעצבן ולא הבין למה הוא לא זכה, הרי הוא התפלל!
ואז הוא בא לחצות את הכביש ובשניה אחת עצרה משאית שכמעט דרסה אותו !
ואז אם אני לא טועה הרב מרדכי אליהו אמר לו שהמשאית היתה צריכה לדרוס אותו והוא היה צריך להפטר באותו היום, אבל התפילות שהוא התפלל על הכרטיס לוטו הצילו אותו מן המוות.

מה שאני מתכוונת להגיד זה שאולי הקב"ה "השקיע" את התפילות שלך במקום אחר, ואת לא יכולה לדעת כלום!

אני מבינה אותך ואת התסכול ואני לא כזאת חזקה כמו שזה נראה🙈🙈
בדיוק לפני כמה ימים אבא שלי הלך כמו ץמיד במוצש לקבר רחל להתפלל והייתי עצטבה על משו וזרקתי לו כזה:"כן, לך להתפלל, כל הזמן אתה מתפלל וזה לא עוזר.."
חח אז אני גם מחזקת את עצמי תוך כדי.

הכל חשבונות שמיים והקב"ה רוצה שיהיה לך רק טוב!
נראה לך שהוא רוצה שיהיה לך רע?

בדיוק אתמול אמא שלי ואח שלי פתחו כסאח וצרחות שהשכנים הזמינו משטרה🙈

אז השוטר דיבר עם אמא שלי ואמר לה: הילד אמר שאמרת שאת תהרגי אותו, זה היה מתוך עצבים?
אז אמא שלי ענתה לו:"ברור שמתוך עצבים, נראלך שאני מסוגלת לעשות משו רע לילד שלי???"

אז אבא אוהב אותךך! ונראה לך שהוא מסוגל לעשות משו רע לבת שלו?

פשוט תיסמכי עליו שהוא בונה לך את החיים המושלמיםם בשבילך!

מושלמים זה לא בהכרח נוחים.. מושלמים זה גם דיכאון, ועצבים, ואמא חופרת, ואין כסף כרגע, ושאת בחדר עם אחים שלך..
אבל זה מושלם! זה ה-מושלם בשבילך! כי ככה ה' החליט.

תודה על הפריקה, חיזקתי בעיקר את עצמי חח הלוואי ותיקחי או מישו ייקח מכאן משו🤞❤️

סליחה שיצא ארוך🙈

באסונות האלו הקב"ה הוא לא ה'אשם' אלא בני אדם, כמו ששלמה כתב במשלי: "אִוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו"

זה לא משנה אם זה נגרם ברשלנות, כל אסון שפוקד אותנו הוא מגולגל בהשגחה א-לוקית ואנחנו צריכים לשאול כל פעם מחדש את עצמינו מה הקב"ה רוצה להגיד לנו בזה, כי מכיוון שאנחנו לא שבים מאהבה מעצמינו הקב"ה צריך לעורר אותנו ע"י כאפות, כי רק ככה אנחנו מבינים, לצערינו, וצריך להתבונן ולחשוב מה צריך לשנות ולהשתנות, כמובן, הדבר הראשון שעושים אחרי אסון הוא לשנות את המערך של אותו אירוע כדי שהוא לא יקרה חלילה עוד פעם, אך כל דבר גם קורה מהשמים, כמו שחורבן הבית בידי "אדם" הוא מן השמים כעונש על חטאינו, הכל זה גלגולים מאת הקב"ה ואנחנו צריכים לחשוב ולפענח מה הוא רוצה מאיתנו.

שנזכה לעשות רצונו...!

הקב"ה נתן לבני אדם בחירה חופשית. המשמעות של העובדה הזאת היא שיש לא מעט רוע שנגרם בגלל מעשים של אנשים. אם לא נאמר כך, יוצא שאין למעשה בחירה חופשית, מה שכמובן אי אפשר לומר.

מהסיבה הזאת התורה מחייבת לשים מעקה. אם מישהו ייפול מגג שלא היה עליו מעקה, או לחילופין יזרוק אדם אחר מגג כזה - אי אפשר יהיה לתלות את המוות ברצון הישיר של הקב"ה, בטח שלא בכל המקרים (כמובן, זה לא אומר שהקב"ה לא *ידע* על זה 'קודם לכן').

(זה כמובן לא שולל את זה שהקב"ה מתערב לפעמים במציאות - גם דרך תופעות טבעיות וגם דרך מעשים של בני אדם)

שוב, אתה לא הבנת את מה שכתבתי.

אם תעיין בהודעתי ותתבונן תראה שלא סתרתי את רעיון הבחירה החופשית, אני מודע לדבר הזה ומי אני לחלוק על משנה מפורשת, אך זה לא סותר כלל את דבריי, ואני אסביר.

מה שאני אמרתי זה יותר מצד "הכל צפוי", זאת אומרת, אמנם יש בידי אדם פרטי אפשרות לבחור ברע ולחטוא, אך זה לא סותר את זה שיש תכנית א-לוקית כללית והקב"ה יודע מה האדם יבחר.

לכן, אם הקב"ה יודע מה האדם יבחר, בוודאי שכל רע שקרה בעולם היה אמור לקרות כחלק מהתכנית הא-לוקית.

אלא שאדם לא יכול לומר כך ולעשות רע, כיוון שהקב"ה מגלגל זכות על ידי זכאי וחובה ע"י חייב, ואדם יכול לבחור אם להיות מהאלו שמקדמים את העולם לטוב ולהיות נציגים של הקב"ה בעולם או להיות מהרשעים שתפקידם רק לעורר הצדיקים כדי להרבות את הטוב. (ואחרי זה הקב"ה נפרע מהרשעים ונותן להם עונש, שהרי הם בחרו ברע, וכן מסופר על נירון קיסר שזרק חיצים וכל החיצים הראו לירושלים והבין שירושלים אמורה להיחרב וזו הגזירה מאת הקב"ה, ואז אמר לינוקא לפסוק לו פסוקו ואמר לו את הפסוק: "ונתתי את נקמתי באדום...", זאת אומרת, על זה שהוא יתקוף את עם ישראל הקב"ה יפרע ממנו, ולכן לא עשה את זה, ולפי הגמרא הוא התגייר לאחר מכן).

לגבי הסוגייה של בחירה חופשית לעומת ידיעת ה', אני לא מספיק בקיא ולא מספיק יודע, אמנם זה לא כ"כ קשור לענייננו, אך בכל זאת, אם אתה רוצה להסתכל, כתבתי בכוונה בסוגריים כי אני מסתייג מדבריי ולא בטוח שהם נכונים.

(יש מפרשים שיש הנהגה כללית אולם האדם עצמו יכול באמת לבחור מה שהוא רוצה, וזה לא סותר את ידיעת הקב"ה, זאת אומרת, אדם פרטי יכול לעשות משהו אך ההנהגה הכללית תקרה בין כה ובין כה.

יש מפרשים שהתכנית הכללית ממש של הקב"ה תהיה, אך עדיין יש בחירה, דומה לפירוש הקודם, או אפילו אותו פירוש, לא זוכר אם יש הבדל, לדוגמא לקב"ה יש תכנית להביא גאולה, לאדם יש בחירה האם לחזור בתשובה או לא, וזה רק ישפיע על אופן הגאולה, אך על זה שתהיה גאולה הוא לא יכול להשפיע, לא משנה מה, כך האדם יכול במעשיו להשפיע בפרטים אך בתכנית הכללית הוא לא יכול להשפיע.)

בוודאי שהאדם מחוייב לעשות השתדלות ולא להגיד שהכל מן שמיא, שוב, רעיון הבחירה החופשית הוא לכל הדעות, והאדם אחראי למעשיו לכל דבר, רק עדיין, עם זאת, לאחר מעשה, בדיעבד, אחרי שקרה משהו הוא היה אמור לקרות, גם אם זה רע, ולכן צריך האדם לחשוב מדוע זה קרה ולנסות לתקן את מה שאפשר במעשיו.

ויש גם מימד שהאדם לא נענש על מה שעשה, אחרי שהצטער על החטא, כיוון שזה היה אמור לקרות, אחרי שעשה תשובה והתחרט, כי זה דווקא קידם את העולם אל הטוב וזה היה חלק מהמהלך הא-לוקי בעולם, אלא על מה שלא עשה תשובה ולא קישר את זה אל הטוב ולא הראה את חרטתו והשלים עם הרע ולא התנער ממנו, והראה שהוא שלם עם המצב של החטא, וגם העבירה גרמה לו לשקוע עוד יותר ברע ולגרור עוד עבירות כי לא עשה תשובה והשאיר את רושם החטא על נשמתו, אך מצד האמת הרע בעולם הוא תכנית א-לוקית שבדיעבד אפשר להגיד שהיא לכתחילה. (קצת מסובך ומורכב הרעיון הזה, כי מצד אחד זה לא לכתחילה לגמרי, כמו שאמרנו, האדם לא יכול להגיד לכתחילה ולחטוא או להתנער מאחריות, אך מצד שני זה לא בדיעבד לגמרי, שהרי אי אפשר להגיד שיש משהו שהוא לא לרצונו של הקב"ה בעולם, שהרי הכל כאין וכאפס כנגדו, ואין לשום דבר ממשות וקיום בלעדיו, והכל הוא ברא, הכל ממנו יתברך, אלא שלקב"ה יש תכנית כללית שע"י הרע בעולם הטוב יקודם בזכותו, אם אתה רוצה אני בהחלט יכול להרחיב בנושא, בזה אני קצת יכול להרחיב...).

בקיצור, מצד אחד האדם לא יכול להתחמק וצריך לקחת אחריות ולא בגלל רעיונות גבוהים לזרוק אחריות ממעשיו, כמו הטיפשים שמרביצים למישהו ואומרים שזה מאיתו יתברך ושהאדם יקבל את זה באהבה, וצריך לחשוב שאולי זה נגרם בגלל מעשיו של האדם ואולי לתקן בצד הטכני, אך לא להתעלם מהמימד הרוחני הזה שהכל מנוהל בידי הקב"ה והכל חלק מהתכנית הא-לוקית וצריך לשים לב מה הקב"ה רוצה להגיד לנו בכל מעשה שלנו, שהרי אם כך פשענו, וכל מה שהקב"ה עשה וניסה לעורר אותנו לא הועיל, וכך יצא שסתם חטפנו ולא הקשבנו לריבונו של עולם, וכך גם פשענו ומעלנו בתפקידנו וגם יכול להיות שבגלל זה נביא עלינו עוד צרות, אלא צריכים אנו לשוב בתשובה ולתקן את דרכינו ולהתעורר בתשובה, כמו נינוה שאחרי שהוכרז שהיא מתהפכת, שבו אנשי העיר בתשובה ונתכפר להם ((צריך להבין, אגב, עכשיו כשאני חושב על זה, איך זה מסתדר, שהרי רק ישראל מעל המזל ויכולים לקרוע גזירות, ואומות העולם לא, ואם כך איך נינוה קרעו גזירה שנגזרה עליהם מאת השמים, הרי הם לא מעל המזל כמו ישראל, מי שיוכל לענות אשמח...)).

בקיצור, לבחון את שני הצדדים, שניהם רבדים נכונים, ולא להתעלם מאף אחד מהם.

 

לענ"ד אתה מערבב בין הידיעה האלוקית לבין הרצון האלוקי. העובדה שהקב"ה *יודע* מה עתיד לקרות לא גורמת לזה ש"שכל רע שקרה בעולם היה אמור לקרות כחלק מהתכנית הא-לוקית".

אני מערבב, אני מודע לכך שזה מה שאמרתי, ואעפ"כ אני אומר את זה.

אם אתה רוצה אחפש מקורות ואביא.

"אם הלב שבור, הוא שבור בהשגחה"

תחשבי על זה...

אולי היו נדבקים פי שניים?

אולי היו לנו מאות אלפי הרוגים?

ואולי..

 

וכו' וכו'

 

שום תפילה אינה שבה ריקם. אנחנו פשוט רואים רק את מה ש"כן קרה" ולא את מה ש"לא קרה".

זה עצוב ומעורר אותנו ואת נפשינו, עד שכבר אין כוח לבכות, אין כוח לצעוק לריבונו של עולם.

ואולי זה בדיוק ההתעוררות שהקב"ה רוצה שנהיה בה, שנצעק אליו: "הקב"ה, כבר אין לנו כוח, תגאל אותנו כבר...! תפסיק את הייסורים הבאים עלינו...!! רחם עלינו, אנחנו הבנים שלך...!".

כמו במצרים לא עלינו, שהקב"ה הביא את המצרים, עד שבני ישראל כבר לא יכלו, היו שבורים, וזעקו מהלב לקב"ה, ואז הוא שלח את משה רבינו וגאל אותנו.

הקב"ה רוצה שנצעק אליו...!!

אז נצעק לשמים, נתפלל, נתחזק במעשים טובים...

"את אשר יאהב ה' יוכיח".

הקב"ה דן אמת, ודווקא מכיוון שהוא אוהב אותנו ורוצה בטובתינו הוא נותן עלינו קשיים ופוקד עלינו אסונות ל"ע, כדי שנתעורר, שנשים על ליבנו את מעשינו, שנעשה חשבון נפש ונשתנה, "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' א-לוקיך מייסרךּ", כמו שרש"י מביא את משל חז"ל, שכדי להגיע למדינה צריך לעבור בבית הקברות, לפעמים כדי להגיע למטרה הגדולה צריך להקריב, ולמרות שזה כואב ומזעזע, אנחנו נחושים ודבקים במטרה, כי אנחנו יודעים שבסה"כ הקב"ה מוביל אותנו בדרך אל הטוב ואל האושר....

וזה לא סותר את זה שזה כואב וקשה, אבל אנחנו סומכים על הקב"ה שהוא מה שטוב לנו, ואין לנו אלא לנסות להתחזק במה שאנחנו יכולים ולהרבות במעשים טובים ולהיות הרבה יותר טובים כמה שאנחנו יכולים....

ואל לנו להגיד שהתפילות שלנו לא עוזרות, כל תפילה בוקעת רקיעים, אין תפילה ששבה ריקם, אין לנו מושג כמה עושה כל תפילה בעולמות העליונים, איזה רעש היא מעוררת שם, וכמה היא משפיעה פה בעולם הזה, ועד כמה שתפילה שבוקעת מעומק הלב, זעקה, עושה הרבה רעש וקורעת גזירות...

צריך להרבות בתפילה ולהיות חזקים...

לעונג לי לחזק, בעיקר חיזקתי את עצמי, באמת אני אומר...

ואגב, רק כדי לסכם ושהרעיון לא יתפספס, אחרי שאנחנו מרבים בתפילה ובמילים לקב"ה לפעמים יכול להתפספס הלב, רחמנא ליבא בעי, מה שנקרא, לעשות תפילתנו קבע ותפילה כזאת כתוב שאין נעשית תחנונים, כלומר לא מתקבלת לפני הקב"ה, כי האדם מתפלל רק לסמן וי ורק מכוח ההרגל ולא באמת מראה את תלותו בקב"ה ואת הכרתו בגודל האינסוף ובהשתוקקות אליו ובכיסופים והערגה אליו, ולכן לפעמים צריך הקב"ה לעורר אותנו ומביא עלינו צרות, ואחרי שהאדם זועק מראה בכך שהוא זקוק לקב"ה, הקב"ה מעליו והוא רק אדם, וזה שהיה לו כסף או עושר או ביטחון זה רק כי הקב"ה אפשר את זה, אך ה' מוריש ומעשיר, ובן רגע הקב"ה יכול להביא על האדם צרה בלי שהוא יוכל להינצל ממנה, ובאמת הוא צריך לקב"ה, ואז כשהאדם מתעורר אז גם כשהצרה תיעלם יוכל הוא להתפלל לקב"ה מתוך הבנה עמוקה עוד יותר שהקב"ה גדול וממנו בא כוחו של האדם.

לכן, אמנם הרבינו בתפילה אך רק בשעת צרה מתגלה הפן הזה שלפעמים מתפספס בשגרה השוחקת.

וכנראה שלא מספיק הפנמנו את מה שאנחנו צריכים לעשות ולא מספיק התעוררנו לעשות רצונו, והקב"ה צריך לתת עלינו עוד צרות, והמטרה שלנו היא לנסות להבין מה הקב"ה רוצה ממנו, מה לא מספיק תיקנו ומה צריך חיזוק, לא באופן שמאשים ורואה את המומים של האחר, שאת זה הקב"ה לא אוהב בכלל, אלא בתור תיקון של כל אחד בפני עצמו מה הוא יכול להתחזק, וגם תיקון כללי בעם, איך כל אחד יכול לחזק את עם ישראל, איך הוא יכול להרבות בתורה וזכויות שיעמדו לציבור להיוושע בעת צרה.

מחילה, יכול להיות שחזרתי על עצמי, אם הבנת מה כתבתי בהודעה הראשונה אין צורך שתקראי גם את זה....

שכוייח על השאלה.

נשמה תפילה זה חשוב אבל דרך ארץ קדמה לתורה ואולי המעשים שלנו לא בסדר ?

מה את מציעה..
ברור שגם מעשים זה חשוב והכל אבל לא ממש הבנתי למה התכוונת🤔

בנו .

מצד אחד צריך לראות האם יש משהו שאנחנו צריכים לשנות במעשינו החיצוניים באופן פרקטי, לאחר מכן התבוננות וחשבון נפש מה עשינו לא בסדר, כמו שכתוב שכשבאים ייסורים על האדם צריך לפשפש במעשיו, ואחרי זה לעשות חשבון נפש כללי, להבין מה הקב"ה רוצה מאיתנו בתור עם, שהרי הייסורים לא באו על פלוני או על אלמוני, הם באו עלינו בתור עם, וזה קשור אלינו, כמו חזן שטעה שזה קשור לכל הציבור, כל ישראל ערבים זה בזה, ולהתפלל לקב"ה, ולזעוק אליו כי אנחנו נמצאים בעת צרה, פשוט לשאת עינינו למרום להתפלל, או לקרוא תהילים, או כל דבר אחר, ומובחר לבכות, שערי דמעה לא ננעלו, בעיקר מה שהקב"ה רוצה זה את הלב, שנפתח את הלב ונתעורר, נתנער מהמצב שאנחנו שקועים בו ונסתכל רגע על הכלל, דווקא בעת צרה אפשר לראות את האחדות של עם ישראל באה לידי ביטוי, את האחווה ואת האהבה, את כוח הכלל, רק חבל שאנחנו לא ממשיכים אחרי עת הצרה עם זה, הכוח הזה הוא כוח עצום שאפשר לעשות איתו כ"כ המון, אם רק נירתם למשימה לעשות את רצון ה' בעולם ולא נשב שלווים ושאננים.

תפילות אף פעם לא עולות ריקם

תמיד עוזרות למשהו אחר

אי אפשר לדעת חשבונות שמים