יש לי אחות שגדולה מימני ב10 שנים.
ושהיא הייתה גרה בבית היא הייתה איתי בחדר,זה קטסטרופה!!
בלגניסטית בטרוף,משאירה צלחות על השולחן,בגדים זרוקים!
ואני ממש לא ככה,אני ממש מסודרת ואני לא יכולה לראות בלאגן!
זה עשה לי עצבים,וזה לא כיף.
עכשיו היא לא גרה איתנו,
אבל ..מה שאני חושבת לעשות זה פשוט לדבר איתה להגיד לה שאת לא יכולה לחיות בבלאגן,
תגידי לה שזה חשוב לך,תסבירי לי למה צריך להיות מסודרת ושאת מסודרת את מוצאת ישר דברים,אולי היא תשנה גישה,תגידי לה כל מיני דברים על חשיבות הסדר והניקיון.
אם לא עוזר,לעבור חדר,לשון בסלון,
אם לא באלך,אז פשוט להגיד לה:או שאת מסדרת אחרייך או שאני שמה לך את הכל בשקית(של זבל) ואת כל החפצים ,הבגדים למקם במקום אחד.
את בסדר גמור,הכל טוב,אם גם לא עוזר,
לא לשים לב לבלאגן,את:את המיטה שלך תסדרי,תדאגי שכל החפצים שלך יהיו במקום וכל הבלאגן זה שלה,לנסות כיאילו את לא רואה אתזה!
העצה הכי טובה לדבר איתה עלזה ברצינות,להגיד לה שאת לא יכולה,ואם לא, אוספת את כל הבלאגן למקום אחד.
להציב גבולות,תגידי לה מחר אני חוזרת בשעה 2 שהחדר יהיה מסודר!
אלו דעתי,
אני הייתי פשוט לוקחת שקית ושמה הכל בגדים עגילים הכל בשקית,אולי זה נשמע רע,אבל לא,היא כן הבינה שאני לא יכולה לסבול,אבל בשבילה בלאגן זה בלאגן,לפעמים היא צעקה שהיא לא מוצאת כלום,אבל מה לעשות,אי אפשר לחיות בגונגל!
אם היא אחת שאפשר לשנות אותה:
להגיד לה כמה חשוב להיות מסודר ומאורגן,
להציע עצות לחדר:
כל מיני פריטים לשדרוג החדר,שככה תנסה להבין שמהיום חיים במקום מסודר,ואיזה כייף שהחדר יפה ומטופח ונקי,שהיא תראה כמה כייף לחיות בחדר נקי..אולי תעשה משהו..
תגידי לה כמה וכמה פעמים,עד שהיא כבר תסדר מעצמה.
נכון זה בהחלט קשה,והרבה עבודת המידות של כעס.
אבל גם חשוב חשוב להתאפק אני גם נסיתי להתאפק כמה שיכולתי,אם הכל יהיה בצעקות,זה לא יעזור,רק תכעס יותר שכופים עלייה להיות מסודרת...
בהצלחה רבה מותק!!
