פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 726)

אחד שנפצע אנוש... ויש עוד אחד בן 15 ואחת בן 30 בערך שב"ה שמעתי שהמצב שלהם משתפר....

בס"ד

 

מצד אחד, מספרים לנו חז"ל ש"פעם אחת היתה בתו (של רבי חנינא בן תרדיון) מהלכת לפני גדולי רומי אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו מיד דקדקה בפסיעותיה" (ע"ז יח.) ונורא העונש שנענשה על כך. אמנם, הרמח"ל מקשר סיפור זה למידת הנקיות, שבכל מקרה אין לרובנו השגה בה.

אבל מן הצד השני, הרי יש כל כך הרבה תועלת במחמאות. כשאדם מקבל מחמאות מסביבתו, הדבר מפשר את הביטחון העצמי שלו, מה שעוזר לו להתמודד עם קשיים, ועד כמה שזה מפתיע, גם עם מידת הגאווה. לעומת זאת, אדם שלא מקבל מחמאות מסביבתו, הביטחון העצמי שלו יפחת, וכדי להתמודד, הוא יתחיל לנפח את חשיבותו בעיני עצמו- ויטפח את הגאווה שלו.

אז מחמאות הן לכתחילה? או אסטרטגיה של דיעבד (משום שאדם לא מסוגל בלעדיהן אז נאלצים להשתמש בהן)?

 

אני נוטה לחשוב שזה לכתחילה (כי אם לא - מדוע יש בנו צורך כ"כ חזק לזה?), אבל מצד שני אדם שצריך אישורים מבחוץ נראה לי כאדם חלש יותר..

נותנות ביטחון וכח חזק בהמשך הדרך
ו..הרגשה טובה
( בטחלס אין אדםם שלא אוהב תצומת♥ והמחמאות בעצםם מבטאות אתזה!!!!)

בס"ד

 

אני כבר לא רוצה להיכנס לשאלה הזו

הם רצון שבנאדם יתן לך מחמאה וזה יבוא לך בטוב וזה בעצם ידרבן אותך להמשיך לדבוק בדרכיך.
כולנו רוצים שיהיה מישו שייתמוך בדעותינו/ במעשינו או בכל דבר אחר.
ובגלל זה מידי פעם אנו דורשים מהסביבה את העידוד הזה... את התשמת לב הקטנה הזאותי שגם לפעמים אולי קצת חסרה לנו.

סורי שיצא קצת מבולגן

 

לדעתי בעיקר ביקרות עצמית,

אם עשינו דבר נכון אז לפרגן ואם לא לתקן או לשפר,זה בהחלט חשוב

בעצם כשאנחנו מבקרים את עצמנו אנחנו יכולים לדעת איפה אנחנו עומדים אך להתקדם,

ולא להיות תלוי רק באחרים.

זה אני חושב פחות או יותר הדעה של היהדות

 

אבל מצד שני מחמאות מבחוץ זה לא רע,

ככה אנחנו יכולים באמת לראות שהביקרות העצמית היא באמת נכונה,ו

עוד נקודת מבט איפה אנחנו עומדים.

 

 

 

 

תשובות? בתהליכי עיבוד

קפייייייייייייייצ

אבל ממש תודה אם אני לא אמצא אני יקח אתזה נראלי...

ותורמת פוללל לעם ישראל וארץ ישראל ואני גם שיא הענווה, ברמות
סתםםם.הלוואי בעז"ה
אז אורית סטורק... יותר בקטע הזה??

לעשות בגרויות לפחות נצא בהרגשה שעוד לא ניסינו מאשר ניסינו ואין

היום רוב הישיבות עושות בגרויות אז לא כזה שווה

אין בגרויות, כיףף להםםם

קישור ואתה צובר נקודות וכל כמה נקודות זה סכום כסף . ( כל סקר שווה אחרת... ) ואז אתה מקבל את הכסף בתור שובר לפוללל חנויות!! משהו שווה

למעלה מ600 שקל דרך הסקרים ועוד 400 שקל בהגרלה

לפחות אנחנו נהנה ממנו

אפשר למשוך את הכסף לPAYPAL או לקבל אותו בכרטיס מתנה שמכובד בכמה רשתות, שהרשימה שלהם מופיעה שם באתר.

כזאתי חה..חה.חחחחח

www.midgampanel.com?ref=147730;

הוא רושם לי שם משתמש לא נמצא במערכת מהזה אומר???
תודההה!

לכסף אה?!

כשאת נכנסת ללינק שהבאתי קודם, יש למטה בצד שמאל  - "עדיין לא רשום? הירשם עכשיו" צריך ללחוץ על זה ולהתחיל למלאות פרטים.

בהצלחה!!!! (בשיעור נהיגה.....)

אתה באמת לא רואה הבדל בקטע של ערבים? הגזמנו

אנחנו שונים מהגויים, זה ברור. איך אפשר שלא לראות את זה?!
נשמה יתרה זה בשבת.
זה שאת לא מרגישה את השוני זה באמת בעייתי.
במה הם שונים מאיתנו?! במה הם לא?! (איך אפשר לפרט) .. זה רק נדמה לך כי כיום אנחנו מושפעים הרבה מתרבות המערב וכו' וכו'.
מגיע להם מדינה, אבל לא פה.. יש להם עוד עשרות מדינות להיות בהם.
אנחנו מוסריים יותר אבל לא ה-מוסריים, גם אצלנו יש בעיות .. פחות מאצלם

שונים בנשמה.

להם מגיעה מדינה.גם רווחה.

זה מתבטא,אנו כלב באומות.אמורים להוביל אותם.

אצלנו יש מקרי קיצון של יחידים,שאינם מעידים על הכלל.כמו כן להיפך אצל הגויים יש מקרי של יחידים,כחסידי אומות העולם,שאינם מעידים על הכלל.זה הכלל אצל הגויים אין אומה שהיא בתור אומה מוסרית\צדקת,אבל יחידים יש.ואנו עם סגולה ממלכת כהנים וגוי קדוש,שיש לנו גם כאמור מקרי קיצון,ויש עד כדי כך קיצון שיצאו מכלל ישראל.

 

(התשובות  בשורות-בערך בסדר חופף לשאלות)

(יש להרחיב בכל עניין ושאלה,ובפורום צעירים לא תוכלי לקבל תשובה,תאלצי ללמוד. (בתור המלצה-הספר משיב הרוח של הרב אבינר מקיף הרבה נושאים ושאלות על ענייני העולם,האומות,ישראל,השקפות שונות,עשרות נושאים שחלקם העלית בשאלותייך,ועוד רבים..מומלץ!)

בס"ד

 

אני חושב שהמקור לכל העניין הזה הוא בכוזרי שאומר שהמרחק בין מדרגת הנביא למדרגת האדם גדול מהמרחק בין מדרגת האדם למדרגת החיה. ושרק יהודי יכול להיות נביא. ואכן, כיום, שאין לנו נביאים, ובאופן כללי יהודים מתנהגים כמו גויים, קשה לראות את ההבדל.

 

בעצם אפשר לומר שההבדל הוא לא בהכרח בפועל אלא בכוח, וכיום הוא רק בכוח.

ההבדל בין יהודי לגוי (ואין זה משנה אם זה היהודי הכי חוטא בעולם!)

הוא בעצם נשמתו, לכל  יהודי יש נשמה שמקורה ממדרגת "ישראל"

(יש כמה מדרגות: דומם,צומח,חי=גויים,וישראל)

כלומר המקור של כל יהודי הוא יותר גבוהה מנשמה של גוי!!!!!!!

אנחנו בקטנותנו לא רואים את ההבדל הזה בין יהודי לגוי אז כדי להבין את זה אפשר להמשיל את העניין

להבדל בין חיה (כלב לדוגמה)לגוי...

מקווה שהבנת

 

(נראה לי רמב) שמדבר שאפילו שהמעשה הטוב הוא נגוע באגו וצורך עצמי עדיין יש נקודה פנימית שהיא הרצון באמת לקשר לה'. וזה לא קיים אצל גויים בעצם אצל יהודי השאיפה היא מעלה ואצל הגויים לא.

נפילות יש אצל כולם אבל לא זה המדד באמת האדמו''ר הזקן כותב שכשאדם חוטא זה ממש נפלה לס.א. זה לא ממש דוגמה

אתם לא כך הבנתם אותי...
זה לא שאני חושב שהערבים צריכים לחיות אצלנו בארץ
אבל אני באמת.לא מצליח להרגיש את ההבדל בננו לבניהם...
בעניי 2 בנ"א
וזה ממש לא משנה זה שאנחנו העם הנבחר ואנו שומרים תורה..
זה הבדל ברור
אבל ...
לא כולם אצלינו שומרים תורה או מוסרים...אז מה זה משנה שהם יהודים...
וזה יעזור שיגידו לי עד מחר שאנחנו.העם הנבחר,ואנחנו בדרגה מעל
אם אהי לא מרגיש את זה בכלל

לא מספיק להאמין שפעם היה בורה לעולם ומתי שהוא הוא זנח אותו
אם אני מאמין בה' ואני מאמין בתורה שבה נכתב שה' בחר בנו. ואני מאמין שהבחירה הזו היא נצחית. אז אני מאמין שיש לבחירה הזו משמעות והמשמעות היא שהנבחרים הם שונים בעצם מהלו נבחרים ולמרות שבעין שלי אני לא תמיד רואה הבדל אז זה כנראה בעייה בעין שלי ולא דווקה ביהודי האחר
נכון יש פליאה על יהודים אחרים לעיתים אבל בא נודה על האמת גם אני וכנראה גם אתה שואפים להתקרב עוד לה' ויודעים שיש לנו עברות מכול מני סוגים. האם אנחנו בהכרח יותר טובים מאלו שראינו חוטאים יש מאמר חז''ל ידוע 'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו'

לאורך כל היסטורית עם ישראל את רואה שלכולם יש משהוא נגד העם היהודי,משהוא לא מוסבר שההיסטוריונים הכי פלספנים לא מצליחים להסביר: את הרדיפות ,האניסות, הרציחות וההיתנקליות שיש נגד העם היהודי בכככוווווווווול תקופות ההיסטוריה! בכול אימפריה  בכול ממלכה חיייייב להיתנקל לרצוח באכזריות את היהודים !  

וכול זה בגלל שאנחנו יהודים  ולא משנה שומר תורה ומצוות או לא שומר תורה ומצוות - כך לדוגמה את השואה הנאצים יש"ו חקרו 4 דורות קודם השואה!![ כי לפני 4 דורות מהנאצים התחיל עידן המודרניות, התבוללות והתחיל להיות המושג חילוני - שלפני כן היה או יהודי דתי או שאתה יהודי שאף אחד לא קורא לך יהודי כי אתה ממש אבל ממש לא קשור לדת ועושה אפילו נגד הדת - היו יהודים בודדים שהיו נגד הדת ] וכול זה בשביל לבדוק האם יש לך איזה שהוא סבא רבא או סבתא רבא  שיהיו יהודים .... ותבין שהיו יהודים שנרצחו בשואה שאפילו היו נגד הדת ! ברמות שלא היה אכפת להם לירוק על רבנים ולקלל אותם !! שנאו את הדת קראו ליהודים שומרי תורה ומצוות פרימיטיבים עלובי נפש ! ואפילו אותם הנאצים שרפו חנקו ורצחו אותם ומה לא !?  

וכווווווווול הסיפורים האלה בגלל מה ? בגלל שאתה יהודי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ואם זה לא הספיק לך אתה מוזמן לקרוא ספרים שמתארים בתיאורים מזעזעים את מה שעשו לעמינו לאורך כל תקופות ההיסטוריה ! האנטישמיות המטורפת שיש נגד העם שלנו וכול זה כגלל שאתה יהודי !

אתה רואה שלאורך כל תקופות ההיסטוריה יש משהוא לכולם נגד העם היהודי ...... זה לא סתאם כי היה לגויים משעמם והם החליטו בוא  ניבחר עם וניתעלל בו מתי שהתחשק לנו... זה כי בנו העם היהודי יש משהוא מיוחד !!  ולגויים תמיד היה שינאה בלתי מוסברת  כלפי העם היהודי .... אבל ביננו זה כי אנחנו יהודים נקודה ולא משנה איזה מין\גיל\צבע\עדה\דעה אתה, אתה יהודי !

 

(ואו בחיים לא כתבתי תגובה כזואתי ארוכה מקווה שעזרתי ....ושלא חפרתי מידי כי זה ממש ניראה ארוך ... בהצלחה !

(למרות שגם זה לא נכון)אבל היום מה תגיד !? רציחת שלושת הנערים למה? כי אתה יהודי ! ומקום המדינה שכבר היה לנו צבא למה כול הפיגועי טרור ? עכשיו תגיד כי זה בגלל שכבשנו להם את הארץ ...אז אפשר להתנגד לעשות הפגנות ולעשות עצרות ענק ושביתות ומלא דברים כי הערבים הם 2 מליון איש יש להם הרבה כח!!!!!למה דווקא לרצוח להרוג להרביץ לזרוק אבנים ומטעני חבלה??? כי כול זה רק סיבה למסיבה וזאת המטרה להציק לעם היהודי  נקודה! ואתה רואה שהעולם עוזר להם ומסייע להם מצדיק אותם ונותן להם כסף ומימון " להשתקם " וזה...(כן יש אולי גם מדינות שבעדינו אבל הם שותקות וזה לא עוזר לנו שהם איתנו והם שותקות .... ) ודרך אגב יש עוד המון עמים שהיו חלשים במהלך תקופות מסוימות בהיסטוריה ולא התעללו בהם ככה.... ואם תגיד כי זה בגלל שהינו מפורדים וגם חלשים אז יש עוד כמה עמים\שבטים שהיו נודדים ומופרדים   כמו הצוענים ויש עוד ( פתח ויקיפדיה...) ... מקווה שעניתי .. 

 

בס"ד

 

לכך שיהודי שונה מגוי...

 

חוצמזה שהצוענים הם דווקא ראיה לכיוון השני, מכיוון שגם הם סבלו רבות מהעמים שבקרבם חיו

אתה כתבתה לי שזו לא ראיה(מה שכתבתי בתשובה הראשונה-למרות שלפי דעתי זואתי ראיה מוחצת....)וכתבתה לי שאלה שמראה שזו לא ראיה ואז אני כתבתי לך תשובה לשאלה שתראה שזאת כןראיה...

ובקשר לצוענים הם גם סבלו מסכימה , אבל לא כמו היהודים ...

בס"ד

 

ועל זה אמרתי שהתשובה שלך לא עונה לשאלה

בס"ד ובהשתדלותי

 

מתבטא בלאומיות שלנו - זאת אומרת, לאומה הישראלית יש יעוד אלוהי, להעלות את כל המציאות במעלות הקדושה. לגויים, כאומות יש תפקידים אחרים. עם-ישראל צריך להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. כהנים - מה הם עושים? בין היתר - משרתים את העם: מלמדים אותו תורה ועובדים בעבורו בבית-המקדש. כך בעם ישראל, וכך גם כלפי אומות העולם: העם היהודי יצטרך ללמד את הגויים את התורה ששייכת להם, ולהעלות אותם במעלות הקדושה כדי שישיגו דביקות בקב"ה, ושהעולם יגיע אל תיקונו השלם.

 

גם ליהודים יחידים יש נשמה מיוחדת כדי שימלאו את התפקיד שלהם כחלק מעם ישראל. כיום הסגולה האישית של כל אחד שנובעת מהיות נשמתו חלק מ"נשמת האומה" באה לידי ביטוי אם הוא הולך באורח החיים המתאים לעם ישראל. אם לא - אז הסגולה לא יוצאת אל הפועל. לעתיד לבוא, כנראה, הסגולה תהיה עוד יותר ברורה.

 

התפקיד שלנו כהיהודים הוא לתקן את העולם ולשפר אותו, ולכן ברור שכחלק מהתיקון אנו מעוניינים שלא יהיו סבל וצרות, ונרצה שאנשים יחיו חיים ברווחה.

לגויים אכן יש כיום מדינות. אם הכוונה ב"להם" היא מכוונת לערבים הנקראים "פלשתינים" אז לא - לא מגיעה להם מדינה משלהם, משום שהם אספסוף של ערבים שהגיעו בעיקר ממדינות שכנות למדינת ישראל כדי להשיג פרנסה מהישוב היהודי שהתפתח במאות ה-19 וה-20 לספירה הנוצרית. מיעוטם הגיע עם הכיבוש הערבי שהחל בסביבות המאות ה-7 וה-8 לספירת הנוצרים. כך שבכל מקרה הם לא התושבים המקוריים של האזור. גם אם נאמר שכבר העם ה"פלשתיני" נוצר, הרי שבוודאי לא מגיעה לו מדינה על חשבון העם היהודי, ולכן הוא יאלץ למצוא לעצמו מקום אחר להקים מדינה "פלשתינית".  

שזה כמו ג'ובניקים וחיילים בקרבי.

למה קרבי נחשבים יותר טובים? גם מזכירה חיילת שעושה קפה למפקדת חשובה. למה קרבי נחשב כל כך?

כי עם הזכויות באים חובות. גולני משקיעים, קורעים ת'צורה- ויכולים לאחר מכן להתהדר בזה, בתואר, במעמד.

מזכירה חיילת (עם כל הכבוד וההערכה)- הצבא יתמודד גם בלעדיה.

אותו דבר עמ"י והגויים- אנחנו משקיעים! ממלאים חובות כלפי הקב"ה! ממלאים חובות- ומקבלים את הזכות להקרא "אור לגויים".

לדוגמה- חזרה בתשובה. אצל הנוצרים- אתה מספר לאיזה כומר שחטאת וכבר האל סלח.אין השקעה, אין משהוא מתוכך, כאב- גם גשמי.  אצלנו זו עבודת המידות קשה,ווידוי, תשלום בכסף (בקורבנות, שאין כיום), שבסופה- השתנת, והקב"ה יכול לבוא ולמחול.

זה שלא תביא עלי אסון כמו פציעה, פטירת בן משפחה וכד'.
אנחנו מתפללים שהקב"ה לא יביא אותנו להתמודדות כזאת.

כי אנו חוששים שלא נצליח לעמוד בו.

אבל עדיין חשוב לציין שקשה זה טוב....!!
גם אם לא נעמוד בניסיון אולי עוד נחזור בתשובה!!
ניסיונות הם אלו שבונים ת'אישיות של הבנאדם... למרות הקושי שבהם... יותר נכון בזכותת הקושי שבהם!!

לנסיון כמו ילד שנפטר וכו... אל תבינו לנסיון הזה.............

להיפגע באיזה פיגוע ולהילחם על החיים, או ילד נפטר וכו...
ניסיון יכול ליהיות ברמה הכי פשוטה, ( כביכול ... ;)
לשמוח, לכבד הורים, להיתקע באמצע ת"א ב4 לפנות בוקר ( בלי אינטרנט ואז אין ערוץ 7 )ולא להתעצבן... ויש ניסיונות הרבה יותר פשוטים מהדוגמאות שלי... ( לא עלה לי דוגמאות ;)

אני לא יודעת את התשובה האמיתית אבל אנסה מה שאני חושבת ומרגישה.

אשתף אותך שניה בהרגשה שלי..
קשה לי שרק מניסיונות אני לומדת.
שרק מקשים אני מתקדמת.
שרק כאפה מזיזה אותי.

את אומרת שקושי זה טוב
שנסיון זה לטובתנו
שהמר הזה מקדם אותנו ולטובה וכו' - הכל נכון.
הכל סבבה.

אבל עם כל הכבוד, מלכתחילה, לפני מעשה-
לא עדיף שנקבל נסיון קשה והירואי שלך תצא מימנו.
לא כייף לקבל כאפה
כייף לעבוד את ה' משמחה.
להוציא טוב מטוב.
לא טוב מרע.

יש שיר מיוחד של מאיר אריאל בו הוא מבקש
שנוציא טוב מטוב.
לא רק מרע.
השיר נקרא מודה אני. ממליצה


ונכון, תמיד יהיו לנו נסיונות.
מי שחי, מקבל נסיונות.. כי זה דרך להתקדם, ומה שצריך לעבור ויש עוד סיבות שאני לא יודעת.
ה' יודע..

אבל מעצמי, מעצמנו- אנחנו לא מבקשים נסיונות כי אנחנו חוששים מהמשך הפסוק מהבזיון.
מפחדים שלא יהיה לנו כוח לקום.

תודה שעוררת אותי לחשוב בנושא.
מקווה שעניתי.

נגיד אחרי בשרי לאכול מיד חלבי או דברים כאלה

שניכשל בו וברור שעדיף להתקרב אליו בלי ניסיונות...

שיו כמה זמן לא הייתי פה..

יש לי המון מה לומר לך על זה, בגדול- ממש לא נכון, נסיון זה דבר רע. נכון שמדברים רעים יכול לצאת טוב, ואם ה' החליט להביא לנו את הדברים הרעים האלה כנראה יצא לנו מזה משהו טוב לפי מה שאנחנו מאמינים בו, אבל תחשבי שלא רק שקשה מבחינת הקושי שבניסיון, אלא גם את רוצה להמשיך להיות בנאדם מאמין ולהאמין שה' אוהב אותך וכו', אבל קשה לך לראות את זה במצב הזה, שלפעמים הקושי הזה הוא חתיכת משבר אמונה שיכול להיות יותר קשה מהקושי שבניסיון עצמו..

 

צלש למי ששרד עד פה.. (וגם הצליח להבין את המשפטים הארוכים להפליא הללו!)

כל טוב!

נ"ב

 ואם זה משהו שבאמת יושב לך על הלב ומעניין אותך יותר לשמוע ולדבר, איים היר..

והנה הפניני הלכה:
על פי הכלל המפורסם, שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, נשים פטורות ממצוות ספירת העומר, שהרי מצווה זו תלויה בזמן (ועי' בפנה"ל תפילת נשים פרק ג' בטעם הדבר).

אבל אשה הרוצה, יכולה לקיים מצוות עשה שהזמן גרמה, ויש לה בזה מצווה. וכן מצינו שנשים נוהגות לשמוע קול שופר בראש השנה, ונוטלות לולב ויושבות בסוכה. אלא שנחלקו הפוסקים לגבי הברכה, לדעת בעל השולחן ערוך (או"ח תקפט, ו), אינן מברכות, וכן המנהג הרווח אצל רוב יוצאות ספרד.

ולדעת הרמ"א, אשה שמקיימת מצוות עשה שהזמן גרמה, רשאית לברך עליה, וכן מנהג אשכנז (פנה"ל תפילת נשים ב, ח). אלא שיש מהפוסקים האשכנזים שהורו, שמוטב לאשה שלא לברך על הספירה, שהואיל והיא אינה מצויה בבית הכנסת, יש יותר חשש שתשכח לספור יום אחד, ואולי לא תשים לב לכך ששכחה ותמשיך לספור אחר כך בברכה. וכבר למדנו שהשוכח לספור יום אחד, אינו רשאי להמשיך לספור בברכה (מ"ב תפט, ג). ויש אומרים שעל פי הקבלה אין לנשים לספור ספירת העומר (רב פעלים ח"א סו"י יב). מנגד יש אומרים שמנהג אשכנז שנשים סופרות (מ"א תפט, א).

למעשה, מי שיודעת בעצמה שיכולה לספור את כל הספירה, ואם תשכח יום אחד תדע להמשיך בלא ברכה, רשאית לפי מנהג אשכנז לספור בברכה. ובמיוחד מי שנוהגת להתפלל בכל יום תפילת ערבית, או שבני ביתה רגילים להזכיר לה לספור, החשש שתשכח לספור ספירת העומר קטן יותר, ואם תרצה תוכל לברך לפי מנהג אשכנז.

חחח זה נכון ברעיון מה שאתה אומר אבל בתכל'ס-עושות אותו דבר

אבל היא שאלה על עצם החובה. והחובה שלי למצווה שונה מהחובה שלה למצווה ..

נגיד אומר שמי שמברכת על לולב וכדומה ( הזמן גרמא) אז היא יכולה לברך...
הבן של הרב עןבדיה... ( ילקוט יוסף. ..) אני לא זוכרת מי זה מהבנים וזה מעצבן אותי!!! קיצר... הוא אומר שאסור לנו לברך כי זה ברכה לבטלה אבל אם מישהי רוצה אז בלי ברכה...
נראלי שהבאתי לך מקורות ספרדיים מדי אבל... צריך לברר בדיוק מה הרמ"א אומר על זה...
תדפדפי למטה, שרשרור נעול ( כמובן ) יש שם תגובה על מקורות... תבדקי שם...

והבן שלו זה הרב יצחק יוסף !! הרב הראשי.. הוא כתב את הילקוט יוסף




ספירת העומר לפי דעת חלק מהראשונים היא מצוות עשה שהזמן גרמא ולכן על פי ההלכה נשים פטורות מלספור. דעת הרמב"ן‏ היא שאין זו מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות לספור.

אישה הרוצה לספור ספירת העומר נחלקו הפוסקים האם מותר לה לברך על הספירה או שמא אין היא רשאית לברך על מצווה זו. למנהג הספרדים (שולחן ערוך) אין לאישה לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא ובכלל זה גם ספירת העומר. ולמנהג האשכנזים (רמ"א) מותר לאשה שעושה מצוות עשה שהזמן גרמא לברך על המצווה. אולם שונה מצוות ספירת העומר משאר מצוות עשה שהזמן גרמא שבספירת העומר הורו מקצת הפוסקים האשכנזים, כהמגן אברהם והמשנה ברורה שאין לאשה לברך על מצווה זו, ולפי הקבלה‏ אין בכלל שיכות לנשים לספירת העומר ולכן פסק האבני נזר‏ שלא יספרו כלל.

חלק מן הפוסקים האשכנזים, סברו שאישה לא תספור בברכה שהרי "בוודאי" תטעה באחד הימים וממילא ברכותיה יהו לבטלה, אך אין הלכה כמותם. לפי פוסקים אשכנזים רבים, אשה שיודעת בעצמה שיכולה לספור את כל הספירה ולא תשכח אף יום רשאית לספור בברכה. לפי חלק מהפוסקים בדור האחרון, נשים הלומדות לימודים תורניים, כגון מדרשות, טו"ר וכו', חייבות לספור בברכה.

לא כ"כ הבנתי למה חברות שלך מתנהגות שונה כלפיך?

נראלי ... לפי מה שהבנתי כאילו מתחנפות וזה...
ואי... אין לך כ"כ הרבה מה לעשות ניראלי... סורי על הביאוס...
בהצלחה!!!

הם היתחנפו אליי בגלל שבחיים האלו אנשים מתלהבים מסלבים...בני אדם

אני אשמח מאוד להצטרף

יש גבול דק מאוד, תפר דק, בין "השלך על ה' יהבך" לבין "אין סומכין על הנס".. אני לא הייתי אומר שבן אדם שנקלע לצרה הוא כבר לא סומך על ה' ומנסה לפתור את הבעיה בעצמו.. כי נראליי שה' כן רוצה שאנחנו נפתור לנו את הבעיות שלנו (אבל אני הקטן, אולי זה לא ככה). העניין הוא שצריך לעשות מעשים וכן לנסות להיקלע מהצרה ותוך כדי אתה לא אומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא "וידעת כי ה' אלוקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל". הרי זה ברור שכשאומרים לבן אדם שהוא מתפטר מהעבודה הוא צריך לנסות למצוא עבודה חדשה ולפתור את הבעיה , ברור שהוא לא צריך לשבת בבית ולבהות בקירות ולסמוך על הנס. אגב, הרב קוק אומר שדור שיש בו ניסים משמע שרמתו הרוחנית נמוכה והניסים באו כדי להעלות אותם ולהפך (דור יוצאי מצרים היו במ"ט שערי טומאה והיה להם ניסים אז הם הגיעו לרמה של "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במעשה מרכבה)
לכן, צריך לעשות השתדלות כשאתה יודע שהכל לטובה ויש פה אחד שמסובב את הכל

בעיקר התייחסתי לשאלה השנייה שלך.. בקשר לשאלה הראשונה: איך אנחנו דואגים? אז זה פשוט כי אנחנו לא ברמה רוחנית גבוהה לצערנו..
לא כולנו מגיעים לדרגה של נחום איש גמזו..
בע"ה, נתקן את עצמנו לאמונה גדולה יותר בקב"ה, שנגיע לדרגה שבאמת ובתמים נגיד על כל דבר גם זו לטובה ..

נו, ודאי שאין סומכין על הנס ומוכרחים לעשות השתדלות, אולם סוף כל סוף - הכל מאתו ית', והעיקר חייב להיות באמונה.
לעניין ה''אגב'' בסיום דבריך -  דוקא אפכא מסתברא: כשבני ישראל היו חוטאים ה' לא היה מאזין להם כפי שמוצאים לכל אורך הסטוריית עם ישראל. ולא ניתן להקיש מבני ישראל כשעלו ממצריים, שגם אם היו חוטאים גדולים בזמן היותם במצריים, הרי כשעלו ממנה עם כל יום שחלף הסירו מעליהם עוד טומאה, והיו סופרים בשקיקה את הימים שנותרו להגיעם למתן תורה, ועד מתן תורה הסירו מעליהם את כל הטומאות שדבקו בהם. ו''במקום בו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד'', ואין לתמוה על ראייתם את ה' ית'.

כתוב בתהילים קמ"ו:
ש....הקב"ה ברא את השמים ואת הארץ וכל אשר בה זאת אומרת שבכוחו לשלוט בכל ורק הוא זה שמושיע בכל מקום ולכן כל ההבטחות שלו אמיתיות וקימוות לעד,
אוקיי עד כאן מסתדר לי..
אבל בהמשך כתוב שההבטחות הם:
שה' נותן לחם לרעבים, ואת האסורים במאסר משלח לחופש ,נותן מאור לכל העוורים,מרומם מושפלים אז אחרי כל ההבטחות למה זה לא מתקיים בכולם ישנם הרבה אנשים שסובלים מהרבה דברים כל אחד עם הבעיות שלו והרי.... קימות הבטחות לא??? וההבטחות הם לגבי כולםםם כל עמ"י לא משנה מהו העקר שייך לעמ"י!!!!!!

מי שלא עובר עבירות ומאמין באמונה שלמה שה' יעזור לו - אין מצב שמשמיים לא פוטרים לו את כל הבעיות ( אלא אם כן מדובר בגזירה או בעונש על חטא שחטא בגלגול אחר, שבד"כ זה לא כך ).

אנחנו יודעים חשבונות שמיים?! "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים".
לכן, אנחנו מאמינים שהכל לטובה, ויכול להיות שיש בן אדם שמאמין באמונה שלמה ולא פותרים לו את כל הבעיות. (לפחות ככה זה נראה, ברור שבעוה"ב ואולי גם בעוה"ז יהיה לו שכר כלשהו) שהרי כתוב בגמרא בברכות שמשה שאל את הקב"ה איך זה שיש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו, רשע וטוב לו רשע ורע לו.. משמע שיש צדיק שרע לו.. יש גם בגמרא תשובות לשאלה הזאת..

מיצידנו וה׳ יעזור לנו מהצד..

תראה לא בדיוק הבנתי את דבריך, וההקשר בין ''הכל בידי שמיים'' לחשבונות שמיים. בכל אופן אני סח הכל פשוט ייד ואם אני טועה פה ושם לא לחטא ייחשב לי. וכמסופר על הגאון הרב יוסף מראזין שהיה סותר דברי הראשונים, ונותן לשואלים סברה משלו. וכשהיו תמהים עליו הוא היה מסביר: ''לפוסק אסור קבוע דבר הלכה בנגוד למקובל בידינו, אולם אני אינני פוסק, אלא רק מפלפל בדברים, ומי שרוצה הלכה למעשה שיחפש בשולחן ערוך''.
לדרגתו - לסתור דברי הראשונים לא הגעתי, אבל לענות לפי הידע הבסיסי שלי בתורה נראה לי מותר, וכמובן שזה לא בטוח 100% . 

 

יכול להיות שהדוגמה שהבאתי לא בדיוק טובה..
אבל מה שאמרתי זה פיסקה של הרב קוק, למדתי את זה עם רב. יכול להיות שזה דעה אחרת

כולם אומרים שאמונה ובטחון בא ביחד. אז יש לי חידוש בשבילכם (ותאמת זה לא חידוש שלי אלא של הרן)-

זה לא ככה!

יש הבדל בין המושג אמונה למושג ביטחון. אמונה לא מעידה שיש בהכרח גם ביטחון. ואסביר גם למה.

אמונה- זה ידיעה גרידה. כלומר- אני מודע לזה שיש אלוקים בעולם ושהוא מנהל את העולם. הוא ברא את התורה וציווה אותנו ללכת על פיה. אוקי- עד כאן זה אמונה. ז"א- להאמין- זה שכלי ותלוי בידיעת השכל.

ביטחון- לעומת זאת- תלויה אך ורק ברגש. ביטחון זה רק רגש. ביטחון- זה לא רק להאמין שיש אלוקים ושצריך לסמוך עליו- זה גם להרגיש בטוחים.

ואביא לכאן הוכחה לכך שברוב המקרים, ישנה נטייה לסמוך על כולם- חוץ מהקב"ה.

נגיד את פותחת (הפניה בלש' נובעת מנוחות נטו, אבל זה נוגע לכולם כאחד) לבן או שוקו או חלב- אין לי ספק שזה אכן חלב לבן או שוקו, ושתנובה לא החליטה פתאום להכניס ללבן שוקו או חלב. וזה ביטחון גמור- כי הרי אף אחת לא פותחת לבן או שקית חלב לפני שהיא קונה אותו- ולמה? כי היא סומכת מאה אחוז על חברת תנובה על סמך ניסיונות העבר שהיא תספק את המוצרים שהיא מבטיחה לציבור הרחב והיא לא מרמה.

והסיבה היחידה שבאמת סומכים עליה בעיניים עצומות- זה בגלל העבר. ראינו פעם אחר פעם שתנובה באמת מספקת את הנדרש ועומדת במילה שלה- ולכן לא קשה לסמוך עליה בעיניים עצומות.

ולכן גם קשה לנו לסמוך על הקב"ה בעיניים עצומות: כי בלב - לא סומכים. ולמה לא סומכים?- כי לא התרגלנו לסמוך עליו.

ורמת הביטחון תלויה ברמה הרוחנית ובגדול והחשיבות של צרה.

אם הצרה היא קטנה וחסרת חשיבות- אז אין הרבה בעיה לבטוח בה'. כי הריזיקה פה קטנה. וההפסד הפוטנציאלי הוא לא רב.

אבל אם ההפסד עלול להיות גדול וכו' כמו חיים ומוות וכל אלה- אז קשה מאוד לסמוך על הקב"ה בעיניים עצומות.

ובמילים אחרות וקצרות-

אם נתרגל יותר ויותר לסמוך עליו, בדברים הקטנים (ואצל כל אחד זה מתבטא בקטע אחר וברמה שונה) אז נוכל גם לסמוך עליו בדברים היותר "גדולים".

השתדלות ונס- זה נושא אחר.

צריך לעשות השתדלות כי זה מה שנגזר על האדם לאחר חטא אדם הראשון. אבל זה לא קשור להרגשת הלב.

הצלחה, את לא יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות. הקדוש ברוך הוא השאיר את המציאות בידים של האדם כדי שהוא ידאג לה.

(ר' אברהם בן הרמב"ם מרחיב בעיקרון הזה בספרו "המספיק לעובדי ה' ", מידת הביטחון.)

 

מה שנכון זה שאם הקדוש ברוך הוא מבטיח לך משהו, אז את יכולה להיות רגועה ובטוחה שזה יתקיים.

ו"השטן מקטרג בשעת הסכנה".

 

"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך", זה עצה שהאדם יתפלל לה', והקדוש ברוך הוא יעזור לו.

זה לא אומר כמה הקדוש ברוך הוא יעזור לו, תפילה בלי מעשים בדרך כלל לא עוזרת, למעט מקרים קיצוניים ומיוחדים מאוד.

האם כתוב שאדם לא צריך לדאוג לעצמו?

 

ודאי שצריך להתפלל, וה' עוזר למי שמתפלל, אבל זה לא אומר שלא צריך לעשות כלום.

 

(ולגבי המילה "לכלכל", משמעותה המקורית היא לא "לפרנס", אלא לתכנן את דרכו של מישהו. ז"א שאם תתפלל-ה' יעזור לך ללכת בדרך ישרה, זה לא אומר שלא תצטרך לעשות דבר.)

אנו עושים השתדלות וה' עושה את העבודה זה ברור השאלה שלי היא אחרת כפי שכתבתי לעיל!! אבל כבר הבנתי בערך את התשובה
שלא שואלים שאלות את ה'!!!!!!
x

ודאי שאפשר לשאול שאלות!

 

 

לגבי זה שאנשים מפחדים, אנחנו באמת לא צריכים לפחד, אבל לא כי בטוח שה' יעזור לנו (אלא אם כן הוא הבטיח), אלא כי גם אם הוא לא יעזור, אנחנו מקבלים עלינו את הדין.

לגבי זה שמנסים לפתור את הצרות בכחות עצמם-את בעצמך אומרת שהבנת שצריך לעשות השתדלות, אז מה השאלה?

 

 

ומה שכתוב בתהלים לא אומר שהקדוש ברוך יתן לנו כל מה שאנחנו רוצים, אלא שהוא יעזור לנו, אבל אנחנו לא יודעים כמה הוא יעזור לנו. ואם אנחנו נדאג למה שצריך לדאוג הוא יעזור לנו יותר.

סליחה.

אסביר במשל:

משל לאדם שהתקשרו אליו הבית והודיעו לו שדודו העשיר שלח לו חבילה מארה"ב, ההוא יכול לבוא לקחת את החבילה, היא נמצאת בנמל חיפה. מייד הגיע אדם  לנמל כדי לקבל את החבילה שאל את הפקחים והם הפנו אותו לפקיד האחראיו. הבנ"א הלך לפקיד האחראי וההוא אמר לו שאם הוא רוצה את החבילה, היא מונחת שם בצד, אבל קודם כל הוא חייב לשלם דמי שירות- 50 ש"ח. הבנ"א מייד הוציא 50 ש"ח ונתן לפקיד, נתנו לו את החבילה, פתח אותה ומה שהוא ראה שם- כל טוב מצריים. בגדים, אוכל, כסף, הכל בכל מכל... . מייד פנה האדם לפקיד ושאל אותו: יש לך עוד חבילה? ז"א- יש מצב שאני נותן לך עוד 50 ש"ח ואתה נותן לי חבילה נוספת כזאת?. 

השאלה של האדם היא טעות אחת גדולה. 

וזה כ"כ ברור- הרי ה50 ש"ח לא נתנו לו את החבילה, וגם אם הוא ייתן עוד 50 ש"ח זה לא יעזור לו. כי ה"דמי שירות" לא הביאו את החבילה- הם נתנו לבנ"א את האפשרות לקבל את החבילה שמגיע לו.

אתו דבר בהשתדלות:

לכל אדם יש "חבילת חיים" שלו, ובחבילה יש את כל מה שמגיע לאדם.

הדרך היחידה לקבל את החבילה, שבעצם שלו, היא ע"י נתינת שטר ה"דמי שירות"- השתדלות.

כל אחד חייב לעשות את ההשתדלות הטבעית שלו כדי לקבל את מה שהקב"ה שלח לו משמיים, אבל זה לא אומר בהכרח שמוכן לו חבילה מפוארת מלאה בכל טוב מצריים ובכל מה שהוא רוצה. ממש לא. אין שום הבטחה כזאת. 

ההבטחה היחידה היא שהאדם יקבל את מה שייעדו לו בשמיים, אם הוא יעשה את ההשתדלות המוטלת עליו.

ע"י תפילה ובקשה אפשר למלא את ה"חבילה" בכל טוב, אבל ברגע שהיא נשלחה, אחרי שאתה עושה את ההשתדלות- כבר אין אפשרות לשנות את תוכן החבילה.

 

קיצר- מקווה שהצלחתי לעזור. בהצלחה!

 

כך שאני לא מבין איך אפשר לא לפחד.
כל יום כמעט מת אדם בתאונת דרכים.

ההצלה מניזקי העולם תלויה באדם עצמו, כלומר במעלת האדם.
לדוגמא: שירבעם התכוון להרביץ לנביא שמוכיח אותו קפאה ידו. משום שהוא מתעסק עם אדם שיש עליו השגחה ושמירה אלוקית מהיזקים. כלומר, נביא.
הפסוק אומר "לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם...באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה..וכו" כל המזמור הזה מדבר על שמירה מהפגעים. פגעי הזמן. ואותה שמירה היא משום ש "כי בי חשק ואפלטהו, אשגבהו כי ידע שמי" כלומר השמירה מהנזקים בצורה ניסית וגלויה, תלויה במעלת האדם.
השואה נגרמה כתוצאה מ "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה".
ובכלל הרב כהנא אומר שהשואה נגרמה בגללנו. וכל ההתבכינות של האחרי אין לה צידוק.

בס"ד

 

יותר נראה לי שהתפקיד של הנוער הוא לגדול, כדי שבעתיד הוא יוכל להפיץ יותר טוב, יותר חזק.

 

מה זה אומר לגדול? קודם כל, במובן הפשוט ביותר, ובנוסף לזה, לרכוש כלים, ידע, יכולות, להגיע לנקודות השפעה. דכי שכאדם בוגר, תוכל להקדיש את כל חייך להפצה של הטוב בתפוצה הרחבה ביותר.

 

לא חושב ככה?

בס"ד


אבל עם כל הלימודים והחובות שיש, אפשר לשכוח את זה והמטרה היחידה שתהיה לך בראש זה עוד כמה כסף להרוויח או עוד קידום בעבודה.
חלק מגיל ההתבגרות זה לא רק להקנות ידע שכלי אלא לפתח את הערכים האיישים שלך, ולראות מי אתה ומה הכוחות שבך. ואת זה לא לומדים מללמוד מתמטיקה או אנגלית את זה לומדים כיוצאים להפגנות על כל מה שזה לא יהיה, כמתווכחים עם חברים על נושאים שלא רק מקיפים את העולם שלך, שנותנים משלך כסף, בגדים, זמן ונותנים את זה למישהו אחר או למען מטרה אחרת.

בס"ד

 

אבל היא גם לא לצאת להפגנות.

 

הדרך היא ללמוד תורה. ללמוד היסטוריה. ללמוד מחשבת ישראל.

אחת מהדרכים החשובות ביותר בלימוד היא הוויכוח, מכיוון שזו הדרך הטובה ביותר לאדם לברר את דעתו. אבל כדי להתווכח צריך לדעת.

ואם לומדים ויודעים את הדברים החשובים- אין כל חשש מפני שכחה. לעומת זאת, אם האדם יצא להפגנות, יתנדב בעמותות מדי שבוע ויחתום ויחתים על עצומות בכל נושא בשאר הזמן הפנוי שלו, יש חשש הרבה יותר גדול שבהמשך, כשהוא יהיה קצת יותר גדול, ואלי גם נשוי, הוא יגיד לעצמו "השקעתי הרבה והקדשתי 6 שנים (ישיבה תיכונית / אולפנה פלוס ישיבה גבוהה / שירות לאומי) למען הכלל, יצאתי ידי חובה ועכשיו אני צריך להשקיע קצת בעצמי ובמשפחה שלי"

בס"ד

התכוונתי שבשביל להיות אדם מוסרי ולפתח את עצמך, אתה צריך לעשות מעשים גם בפועל ועכשיו. לא להגיד לנער שיעשה כשיגדל, אלא עכשיו כשהוא בונה את האישיות שלו ומה שהוא עושה יהיה חלק ממנו.
ולעשות מעשים זה כל דבר, החל מכיבוד הורים או וויתור לאח הקטן וכלה בדברים יותר 'גדולים' כמו התנדבויות בכל מיני מקומות.

בס"ד

 

אין בעיה. לא אמרתי שאסור לעשות מעשים טובים.לא אמרתי שאסור להתנדב (במידה).

כיוונתי נגד האמירה שהחובה של הנוער היא לצאת ולהפיץ טוב בעולם. ושהיא פשוט לא נכונה לדעתי.

האולפנא ומשם כל אחד לישובו...
בעז"ה

יותר פשוט לפי דעתי.

גם על חמשושים... חוצפנים!!
נראלי לרוב זה פשוט שאנחנו התבגרנו ואז אתה שואל את עצמך: מה?! גמאני הייתי כזה טמבל??
אבל את יודעת, תמיד יש את הבוגרים יותר ואת הלא בוגרים- יכול ליהיות שהיית בבוגרים יותר ...
מה שבטוח זה שאתה שואל אותך גם אני הייתי ככה אתה מרגיש הבן אדם הכי זקן בעולם

לא מכיר אותך אישית, אז אין לי מושג אם היית כך או לא.

אבל רובנו היינו ילדותיים בזמנו, והתנהגנו בטיפשות.

 

הגיוני מאוד שאת בוגרת ביחס לשכבות גיל שמתחתייך, ככה זה אמור להיות.

לפעמים אפילו בני אותו מחזור יכולים להיות בפער התבגרותי אחד מהשני.

 

כל אחד ומה שעבר בחייו, מובילים אותו להיות מי שהוא עכשיו.

מכיוון שאנשים שונים עוברים דברים שונים (וגם אם עברו את אותו הדבר יחוו אותו בצורה שונה), 

בהכרח שקצב ההתבגרות שלהם יהיה שונה.

 

"מה?! גם אני הייתי ככה?! אין מצב!" אין מה לעשות, כשרואי מנקודת מבט אחרת, זה מקבל משמעות אחרת.

וגם אם לא- יש מצב שאת היית אז אולי באמת יותר בוגרת מרוב הילדים בגילך, שדווקא כן עשו (ועושים) דברים כאלה. אין בזה שום דבר רע... דווקא בעיקר טוב

או איך להתמודד עם אמא שלך?

למרות שאולי לא .. who knows?!

הפתרון שלי הוא להתפלל את המינימום שצריך- ברכות השחר, שמע וברכותיה ועמידה. זה קצר יחסית, ואם תעשי את זה מעצמך לא תרגישי שכופים את זה עלייך. אם תרגישי אחר כך שאת יכולה, אולי תוסיפי עוד. אבל אל תחשבי על זה עכשיו, שלא ייאש אותך

אני יגיד לך משהוא שאני עושה ואני מקווה שזה יעזור..

תנסי לחשוב כל בוקר על דבר אחד שאת רוצה לומר לה' היום,

הכל, בקשה,תודה...מה שאת מרגישה

ואז תתחילי להתפלל

לי זה נותן כוח להתגבר על הקושי הזה!

ועוד משהוא אם ממש אין לך כוח להתפלל (ואין מה לעשות אנחנו לא מלאכים!)

תחליטי שאת אומרת רק ברכות השחר, תתחילי ואז תמשיכי הלאה, רק פסוקי דזימרא וכו' עד הסוף

אם ליצר הרע זה עובד אז למה לא לנסות?!

בהצלחה צדיקה!!!

  

אבל תזכרי ש: א. זו חובה. גם אם באלך וגם אם לא. בשיא הרצינות. כמו שאני לא אוכל חלב אחרי בשר גם אם אני ממש ממש רוצה, כי זה אסור. כך גם תפילה היא חובה.

ב. זה נכון שחשובה מאד הכוונה בתפילה, אבל גם על תפילה בלי כוונה מקבלים שכר ואסור לוותר עליה.

ג. ביננו בתכל'ס, את יודעת שזה הכי נכון בעולם. מי לא רוצה לדבר עם אבא שלו שהוא מלך העולם ולבקש ממנו הכל? ומי לא מאמין שזה כפיות טובה לא להתפלל? ההסברים האלה בד"כ הגיוניים אבל..... זה עדיין קשה! תזכרי שזה להרבה אנשים לא קל, אבל צריך כל יום להתאמץ ולהכניע את הרצון הרע הזה לא להתפלל. ולא תמיד מצליחים אבל לאט לאט התפילה תהפוך לך לשיגרה 

מלא מלא בהצלחה 

מאי עבודה שבלב? זוהי תפילה.
מה המשמעות לתפילה אם היא בלי כוונה , הרי ה' לא רוצה (לעניות דעתי) שנמלמל איזה משהו בשבילו, אלא שנכוון את הלב ..כן, כן הלב לאבינו שבשמיים.
תפילה בלי כוונה כגוף בלא נשמה, מה שווה גוף בלי נשמה? אוסף של עצמות וגידים שמחוברים.. אז מה שוה תפילה בלי כוונה?!
הכוזרי אומר שתפילה בלי כוונה היא כתפילת הזרזיר והתוכי , כלומר, שאין לה משמעות.
יש פוסקים כמדומני הראשונים.. זה גם כתוב בגמרא בברכות אם אני לא טועה שאם לא כיוון בתפילתו צריך לחזור ולהתפלל (משמע כנראה שלקודמת אין חשיבות וזה כאילו הוא לא התפלל גי אז זה נראליי יהיה ברכה לבטלה או לפחות ברכה שאינה צריכה) בסוף, אומרים כמדומני שאם כיוון באבות לא צריך לחזור. להלכה אני חושב שלא צריך לחזור בכל מקרה אבל צריך לבדוק.. אני לא בטוח.

לכן, לדעתי צריך לענות הפוך.. לא להגיד שגם אם התפילה בלי כוונה יש על זה שכר (ואולי זה נכון.. לא יודע) אלא את אמרת שאת לא אוהבת להתפלל אז תבואי לתפילה עם גישה שונה, ותכווני (!) בתפילה שתזכי לאהוב להתפלל , ושתבואי להתפלל מתוך שמחה של מצווה.
חוץ מזה, ממליץ לך ללמוד קצת על נושא התפילה, לראות עד כמה העניין חשוב
בעז"ה , נעשה ונצליח..שנזכה כולנו להשתפר בזה.. זה לא תמיד פשוט.

הרב יוני לביא כתב בשבת שעברה ב'גילוי דעת' אחרי ששאלו אותו : "אבל הרי כתוב שתפילה בלי כוונה לא שווה" "ממש לא. כשחז"ל דיברו על חשיבות הכוונה הם באו לדרבן אותנו לא להסתפק בלומר את המילים אלא להשתדל גם להבין אותן ולחשוב על המשמעות שלהן. הם בשום אופן לא באו לומר שכאשר האדם לא מצליח לעשות את זה- אין ערך בעצם אמירת המילים. אדרבה, כתוב בספרים שיש כח עצום במילים הקדושות שחוברו בידי אנשי כנסת הגדולה וביניהם כמה נביאים, כך שיש להן כח לפעול ולהשפיע אפילו אם אנחנו לא מצליחים להגיע לכוונות העצומות שטמונות בהן" כמדומני שלא צריך לחזור כי גם בפעם השנייה כנראה שלא תכוון אבל צ"ע.

אני מאמין שגם בתפילה, ברור שעדיף להגיד בלי כוונה מאשר לא להגיד בכלל.. רק אמרתי שבגמרא יש טענות שלא בדיוק כמו אלה, כמדומני שלהלכה זה לא נפסק ככה.
ומתוך שלא לשמה בא לשמה , ומתוך שבא להתפלל אפילו אם זה בלי כוונה יבוא לידי כוונה בעז"ה.

בהלכות תפילה פי"ז ה"ט:

ואם התפלל ולא כיוון בברכת 'אבות', מעיקר הדין היה צריך לחזור ולהתפלל, שהכוונה בברכת 'אבות' מעכבת. אלא שבעקבות ירידת הדורות וטרדות הנפש, נחלשה יכולתנו לכוון, ולכן הורו האחרונים שלא יחזור, מפני שיש לחוש שאף בפעם השנייה ישכח לכוון ב'אבות' וחזרתו תהיה בחינם (רמ"א קא, א, כה"ח ד).

[6]. בארו האחרונים שלמעשה, גם מי שלא כיוון כלל, כיוון שהתכוון לקיים את מצוות התפילה – יצא ידי חובתו, וכ"כ בשבלי הלקט יז, בשם הראשונים. וכ"כ בכה"ח קא, ד, בשם החס"ל, שהמתפלל בלא כוונה אין ברכותיו לבטלה. כלומר נראה ששם תפילה יש כאן, רק שיש חסרון בכוונה, שאמרו חכמים שצריך לחזור. והראייה שמי שנזכר באמצע התפילה שלא כיוון בברכה הראשונה, אינו חוזר מיד, משא"כ מי שנזכר שהזכיר בטעות גשם בקיץ, חייב מיד לחזור. ועל פי זה מובן כיצד נוהגים כיום שלא לחזור.

זהו .. מעיקר הדין צריך לחזור, להלכה לא..

בת-אישה אינה מחוייבת במצוות תפילה. ממש לא. זה מצווה שהזמן גרמן ונשים פטורות מתפילה.

חוץ מזה שתפקידה של האישה זה חינוך ילדיה ולכן היא פטורה מתפילה. בהנחה, שתוכ"ד גידול ילדיה (בישולים וכו') היא תפנה בעצמה לסידור או לתהילים. מתוך רצון פנימי.

נשים קיבלו על עצמן אבל זה לא חזק כמו דברים אחרים.

מלחתכילה עדיף 2 תפילות ביום. בדיעבד- 1 (ועדיף שיהיה שחרית). ואפילו אם היא רק פנתה לה' במילים שלה (פעמיים ביום) -יצאה ידי חובת התפילה. (אבל לא הרבה סומכים על זה).

אז לא כדאי להכריח בת להתפלל. כי זה לא המקום. זה לא הכנעת היצר כי אין לבת ניסיון בנושא התפילה. ואם כן- זה לא בא ממקום של יצה"ר. (יצה"ר יש רק במקום שהקב"ה ציווה את האדם. הקב"ה לא ציווה את האישה להתפלל וממילא לא ברא אצלה- לא יצר הרע ולא יצר הטוב בנושא הזה.)

למה בכל זאת קשה לפתוח סידור כל בוקר?

אולי זה נובע מעצלות או מחוסר מודעות לחשיבות שבתפילה (קשר עם ה' יתברך) או אולי מסדר עדיפויות שונה וכו' וכו'.

יכול להיות הרבה סיבות.

אבל א"א להגיד שזה היצר ולכן צריך להכניע אותו. (בתוך התפילה עצמה, באמצע התפילה, ישנה נטייה לא להתרכז או להתכוון במילים. שזה בעיה. אבל עצם התפילה עצמה- החיוב- אינו תלוי ביצר.)

קיצר - מאחלת בהצלחה לכל מי שקשה לה בנושא.

עצה אחת- תנסי למצוא את אותו מקום בתפילה שאליו את מתחברת (זה יכול להיות שמו"ע, ברכה מסוימת, ברכות השחר, קורבנות וכו') ותרכזי בו את כל הכוונות. ממילא זה ישפיע על שאר התפילה ויחבר אותך אל כל התפילה.

ממליצה בחום לקורא ספרים בנושא חשיבות התפילה והקשר אל בורא עולם. עוזר מאוד . מניסיון.

החיוב הוא תקנת חכמים,כמובן שההיקף שונה,ולסוגיה הזו לא נכנסתי

רמב"ם הלכות תפילה פרק א':

 

א מצות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר "ועבדתם, את ה' אלוהיכם" (שמות כג,כה): מפי השמועה למדו שעבודה זו--היא תפילה, ונאמר "ולעובדו, בכל לבבכם" (דברים יא,יג); אמרו חכמים, איזו היא עבודה שבלב, זו היא תפילה. ואין מניין התפילות מן התורה, ולא משנה התפילה הזאת מן התורה. ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה; [ב] ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפילה, לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמה.

 

ואם כבר (הרמב"ם הוא קיצוני פה, למיטב ידיעתי):

רמב"ם תפילה ד':

א חמישה דברים מעכבין את התפילה, אף על פי שהגיע זמנה--טהרת הידיים, וכיסוי הערווה, וטהרת מקום התפילה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב.

טו כוונת הלב כיצד: כל תפילה שאינה בכוונה, אינה תפילה; ואם התפלל בלא כוונה, חוזר ומתפלל בכוונה. מצא דעתו משובשת וליבו טרוד--אסור לו להתפלל, עד שתתיישב דעתו. לפיכך הבא מן הדרך, והוא עייף או מצר--אסור לו להתפלל, עד שתתיישב דעתו: אמרו חכמים, שלושה ימים, עד שינוח ותתקרר דעתו, ואחר כך יתפלל.

טז כיצד היא הכוונה--שיפנה ליבו מכל המחשבות, ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה; לפיכך צריך לישב מעט קודם התפילה, כדי לכוון את ליבו, ואחר כך יתפלל, בנחת ובתחנונים. ולא יעשה תפילתו כמי שהיה נושא משאוי, משליכו והולך לו; לפיכך צריך לישב מעט אחר התפילה, ואחר כך ייפטר. חסידים הראשונים היו שוהין שעה קודם התפילה, ושעה אחר התפילה, ומאריכין בתפילה שעה.

 

 

 

בנוגע לשאלה הספציפית.

ראיתי איפשהו שחיוב הכוונה הוא חיוב כלשהו. הקושי בכוונה הוא לגיטימי וקורה לכולם - חשוב לנסות להשתדל לכוון באבות, גם אם זה קשה, היתר באמת פחות עקרוני.

 

אבל - בתפילה מתוך כורח יש טעם לפגם. נסי להתעלם מהחיוב של אמא שלך (שהו אבאמת לא נעים -שוב, מנסיון) ולברר מול עצמך את עניין התפילה בשבילך.

העבודה פה היא הדרגתית וקשה מאוד - אז כדאי לנסות לא להזדרז ולא להלחץ.

 

כל זה בהנחה שאת רוצה להתחזק בתפילה...

עובדה- 

לא חוזרים על התפילה אם היא לא הייתה בכוונה.

נשים פטורות מתפילה- ואם לא- לך תספר את זה לכל האמהות שמפסידות תפילות בקצב כי הן אמהות וגידול הילדים שלהן בא קודם.

התפילה היא כמו שתיקנוהו אבותינו אברהם יצחק ויעקב- שחרית מנחה וערבית.

הרמב"ם פסק הרבה אך ההלכה כאן היא לא כמוהו ברוב בתי ישראל.

מציאות היא לא מקור הלכתי בעניין כזה

הרב אליעזר מלמד:

אם אין לך כח לקרוא הכל תקראי רק את מה שסימנתי 

מצוות הנשים בקיצור
לדעת רוב הפוסקים נשים שוות לגברים בחיוב תפילה, לפיכך חייבות להתפלל שמונה עשרה בשחרית ומנחה, וערבית היא תפילת רשות. ויש אומרים שנשים חייבות להתפלל פעם אחת ביום תפילת עמידה, וטוב שיתפללו שחרית, כדי לפתוח את היום בתפילה. ויש אומרים שנשים יכולות לצאת בתפילה קצרה, ולכן בברכות השחר ובברכות התורה כבר יוצאות ידי חובתן.

לכתחילה טוב שנשים יתפללו שחרית ומנחה בכל יום, כדעת רוב הפוסקים. ואם יתפללו תפילה אחת, יצאו ידי חובתן, ובשעת הדחק יכולות לצאת בברכות התורה ובברכות השחר. ואישה שטרודה בטיפול בילדיה, רשאית לצאת לכתחילה בברכות התורה והשחר. 

הלכה למעשה
לכתחילה טוב שנשים יתפללו בכל יום תפילת עמידה של שחרית ושל מנחה, ואם יתפללו רק תפילה אחת ביום - יצאו ידי חובתן. ואף שלדעת רוב הפוסקים נשים חייבות להתפלל שחרית ומנחה, מכל מקום כיוון שמדובר בדין שהוא מדברי חכמים, הרוצות להקל רשאיות לכתחילה לסמוך על דברי הסוברים שנשים חייבות בתפילה אחת ביום. וטוב שתפילה זו תהיה תפילת שחרית, כדי לפתוח את היום בתפילה. ומי שלא הספיקה להתפלל שחרית תתפלל מנחה, ובדיעבד אם לא הספיקה להתפלל מנחה תתפלל ערבית. 

והנוהגות להסתפק בברכות השחר וברכות התורה - יש להן בדוחק על מה לסמוך, אבל אין ראוי לנהוג כן, מפני שלדעת רובם המכריע של הפוסקים חובה להתפלל עמידה לפחות פעם אחת ביום.

נשים המטופלות בילדים
נשים המטופלות בילדים קטנים וטרודות בניהול ענייני הבית, רשאיות לכתחילה לצאת ידי מצוות התפילה בברכות השחר ובברכות התורה בלבד. שכבר למדנו (הלכה ד) שיש סוברים שמעיקר הדין נשים יכולות לצאת ידי חובת התפילה בברכות השחר ובברכות התורה. ואף שלכתחילה אין ראוי לסמוך על דעה זו, מכל מקום נשים שטרודות בטיפול בילדיהן, רשאיות לכתחילה לצאת בברכות השחר וברכות התורה. וכן העיד רבי אריה ליב בנו של רבי ישראל מאיר בעל 'החפץ-חיים', שאימו כמעט שלא התפללה בשנים שהילדים היו תחת ידיה, ואמרה לו כי אביו אמר לה שהיא פטורה מהתפילה מפני שהיא עוסקת בגידול ילדיה. (הערה שלי: מדובר כאן על אישה נשואה. אבל בחורה צעירה אין לה את ההיתר הזה והיא חייבת תפילה אחת ביום לכל הפחות).
ואף אם תלך לעבוד מפני הצורך לסייע בפרנסת המשפחה, או שתשלח את ילדיה למעון, לגן ולבית הספר, ותישאר בבית כדי לסדרו ולנוח מעט, כיוון שככלל היא עייפה וטרודה בטיפול בילדים, מותר לה לצאת ידי חובת התפילה בברכות השחר ובברכות התורה. ואם אפשר לה לכוון בתפילת עמידה - יותר טוב שתתפלל עמידה. וכל אישה רשאית להחליט בעצמה אם עומס הטיפול בילדים מכביד עליה עד כדי כך שלא תתפלל שמונה עשרה. ואם קשה לה להחליט בעצמה תוכל להתייעץ בזה עם רב או רבנית.

אבל אישה שיוצאת לעבוד שלא מפני הכרח הפרנסה, אלא מפני שיש לה פנאי, אין ראוי שתסמוך על הדעה המקילה, אלא תקפיד להתפלל בכל יום תפילת שמונה עשרה, בנוסף לברכות התורה וברכות השחר.

אישה שהייתה מטופלת בילדים, והסתפקה בתפילה קצרה, צריכה לשים לב שאחר שילדיה יגדלו ועול הבית יפחת, תחזור להתפלל שמונה עשרה בכל יום.

פדיחה אני בקושי את הרבע שעה !!
מה זה גרועעעעע?
זה קשור למה שנפתלי הדג כתב!!!

ואפשר לעשות התבודדות קצרצרה שיש בה שבח בקשה ושוב שבח כדי לצאתי ידי חובה.
זה החיוב דאוריתא שגם נשים חייבות.

כי כל מה שאמרת זה לגבי נשים שמטופלות בילדים

יש עניין להתפלל תפילה אחת ביום

והיא יכולה גם לבקש משהו הכי קטן

 

אני ממש מזדהה עם הכותבת, ובמצבי, לא יעזור להגיד שזה חובה.

בכלל.

 

ז"א, מהזה אסור? מי קבע? ומה, אם הייתי נולדת חילוניה לא הייתי שומעת עלזה בכלל נכון?

 

 לי גם קשה מאוד להתפלל ומבחינה חיצונית אני דוסית וזה קשה

את צודקת כול אחד קשה לו שאומרים לו מה לעשות לכן...ממליץ תנסי יום כן יום לא ותאמיני לי לאט לאט תתרגלי ותיראי כמה התפילה נותנת לנו אור בחיים ומתיקות....ואגב גם אני נחשב אחד מהחזקים בישיבה אצלנו ובבית אני יותר פתוח זה כול אחד ככה לאט לאט תתרגלי

זה יעזור לך בהצלחה

או ברכות השחר שמע ושמונה עשרה.

לא יותר משלוש דקות אם עושים את זה מהר

תפילה לנשים זו זכות.

נדמה שמה שקשה לך עם אמא שאומרת לך מה לעשות,

יש משהו מזה גם בקשר בינך לבין ה', כאילו את חייבת לו את התפילה. ואולי שם הקושי, האי חשק.

בכל מקרה את עוברת התמודדות שהיא חשובה, כדאי לך לחקור אותה ולנתב אותה לצמיחה עבורך.

 

1. מתוך שלא לשמה וכולי... 2. גם בלי כוונה הדיבור והמעשה עצמו משפיע תודעתית על האדם, וזהו כל כוונת התפילה- להתעלות לתוכן שבו מתפללים.
הייתי מציע לך ללמוד קצת על נושא התפילה, יכול לעזור מאוד. בהצלחה

תקשיבי אני ממש דומה לך! בכיתה שלי אני נחשבת מאוד דוסית , ולפעמים פשוט לא באלי להתפלל ואני מתפללת רק בגלל הבנות ...  איך את רואה תתפילה? התפילה היא קשר עם הקב"ה , היא הזדמנות לומר לו מה שאת רוצה , תודה ,בקשה , סליחה... התפילה היא גם תזכורת למה את פה ומה אתת צריכה לעשות. אני לפעמים ממש מתחברת ולפעמים באלי לצרוח כי אני מה - זה לא... פשוט נסי לא לחשוב על זה כחובה. אל תחשבי על חברות שלך ומה שהם חושבות עלייך... אל תהיי בלחץ להתפלל כל הזמן. פשוט תנסי! נסי להתכוון בעיקר בשמע ישראל ושמונה עשרה. אוהבתותך!!!

עניינים ומצוות דתיות שיכפו עליך, יהיה לך הכי קשה לאהוב אותם/להתחבר אליהם/לעשות אותן מהלב...

 

מקווה שאקלע לנקודות בעז"ה.

 

אני אישית מזהה במה שכתבת שלוש בעיות:

בעיה של יחס משתי חברות שונות; בחברה בחוץ את "דוסית" ובבית את "נחשבת" "גויה".

בקשר לחברה בחוץ, כולנו מחפשים דימויים ומסתכלים מה חושבים עלינו. עם זה אפשר להתמודד. 

אבל - כשבבית - את משיגה על עצמך דימויים, זו בעיה גדולה.

האם באמת האחים שלך חושבים עליך שאת גויה...? 

לא סביר שבאמת האחים שלך ככה. 

אם הם באמת ככה - ננסה למצוא פתרון אחר. 

בהנחה שהם לא ככה - בדקי את *עצמך*, אולי את רואה את עצמך גויה ליד אחים שלך?

בקיצור - בדקי את עניין היחס הכללי אליך בבית.

 

בעיה שניה - אין לך רצון להתפלל.

בראש ובראשונה, עליך להבין (לא על ההורים שלך, עליך!!) למרות שנראה לי שאת כבר יודעת את זה, 

מצווה שלא תבחרי בעצמך בחירה מלאה לקיים - בסופו של יום תפסיקי לקיים אותה.

את עומדת עכשיו ב"בחירות". כל פעם מזדמנת ועולה מצווה אחרת ואת צריכה לבחור האם לקיים אותה או לא. 

האם את מחליטה להיות שומרת תורה ומצוות? בלי קשר לדימויים ואיך מתייחסים אליך. מה את בוחרת להיות? 

כי בסוף אמא לא תהיה שם ללחוץ עליך. בסוף אף אחד לא יהיה שם לומר לך מה לעשות. את הבעל שלך תבחרי בעצמך ולכן מן הסתם לא תבחרי אדם שלא מתאים לך בבחינה דתית. 

אז אחרי כל נאום הדת הזה - עשי לעצמך בדק בית האם את רוצה לרצות להתפלל ולהשתפר בנושא הזה, או שכל מה שנשאר מהתפילה שלך זה החזית מול אמא שלך, ואת בוחרת בדרך אחרת בה לא מתפללים.

 

בעיה שלישית - אמא שלך כופה עליך להתפלל.

אנחנו לא בוחרים מי ההורים שלנו. ההורים שלך הם משהו מסויים, וחלק מההתנהגות שלהם (של אמא שלך לפחות) זה לכפות את התפילה.

אני ממליץ, ליצור תקשורת עם אמא שלך. לפתוח יותר נושאים, לדבר, לשתף, בכלל בלי שום קשר לתפילה. 

כשתרגישי שהקשר מספיק טוב ושאמא שלך קצת יותר קרובה אליך, תפתחי איתה (לא בכעס!! ברוגע) את הנושא הזה, שזה מזיק לך שכופים עליך את התפילה. 

 

 

אהה... ובלי לחץ! 

בהצלחה!

את לא יכולה להתפלל מתוך כפייה. זה ממש ממש לא בריא. זה אמור לבוא מרצון שלך, והרצון שלך מגיע רק אחרי עבודה והבנה על משמעות התפילה. לגבי אמא שלך הדבר הכי נכון זה פשוט לדבר איתה על זה. (זה קורה לכל אחד באיזה שהוא שלב) להסביר לה שאת לא מתפללת בשבילה ושהיא לא יכולה להכריח אותך באמת. ושיש לך רצון לעשות את הדברים מעצמך. לדבר על זה שכשהיא מכריחה אותך זה עושה לך רע.
חשוב לזכור.. יש הבדל בין אני רוצה להתפלל. לבין אני צריכה להתפלל. בשביל לומר אני רוצה את צריכה לעבוד על זה וללמוד על זה.

אשה חייבת רק שמונה עשרה פעם אחת ביום וברכות השחר. בלי ברכות התורה. יותר מזה היא פטורה.

דברי עם ה' על זה.

במקום להתפלל מהסידור- תדברי עם ה' על הקשיים שהזכרת כאן.

זו מצד אחד גם תפילה ממעלה ראשונה ואפי' לא תשקרי לאמא שלך אם תאמרי לה שהתפללת

וגם תהיי אמיתית עם עצמך במקום שלך עם ה'

וגם תתקדמי מהמקום הזה ע"י הכח שהתפילה/דיבור איתו יתנו לך

ובסופו של דבר תוכלי גם ליישר את כל ההדורים עם אמא שלך (בכל שאר הנושאים) מתוך מקום בריא ועצמאי, שכן יש לך את העצמאות שלך בתמיכה וגיבוי של ה' בו, בלי החולשה שפותחת לאנשים אחרים פתח להצליח להכתיב לך את החיים.

ובסופו של דבר אחרי הדיבור איתו אם יהיה לך חשק וכח תאמרי ק"ש ושמונה עשרה. וזה קורה.

 

בהצלחה רבה!

חשוב לדעת את זה

 

אמר אחד מגדולי המוסר:
"לפני התפילה אני מתפלל שבשעת התפילה אתפלל"
 

תבקשי מהקב"ה במילים שלך לפני התפילה שיעזור לך להתכוון, שיעזור לך להסיט את כל המחשבות,
ושתזכי להתפלל ולאהוב את זה באמת..

 

--

ב"הצלחה

אני מציעה לך לבוא מכיוון שאני לא מתפללת כי אני חייבת,כי אמא שלי חייבה אותי ...ברור שבסוף את חייבת בתפילה אבל ככה זה סתם יעצבן ויתסכל...(אבל אל תפסיקי להתפלל..) אני מציעה לך ללמוד על התפילה ולנסות לגרום לך חשק בצורות אחרות ...נגיד לי לפעמים כשאני קוראת כל מיני דברים על התפילה אז פתאום באמת אני רוצה להתפלל בשביל לדבר איתו.

וגם כדי להוסיף לשמע קולנו תפילות אישיות וכל דבר באמת שאת רוצה אפילו הדברים הכי קטנים זה נותן הרבה חשק.וגם לפעמים נופלים וזה מותר אבל אסור להמשיך ליפול וחייבים מתישהוא להתחיל קדימה