פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 874)

ניראה לי כל אחד עובר את זה או יעבור.. מי יותר ומי פחות.. אל דאגה.. זה שאת חושבת על זה לא אומר שסופך קרב.. תאמיני לי נשמה.. יעבור! מניסיון..

מה יהיה עם הציונים של הבגרות? כאלו מחשבות באות כשהאדם משועמם.. תקני אותי אם אני טועה..

אחר כך תתחילי להאמין שזה בא בקרוב..ואז תכנסי תמצך לדיכאון נוראי....

בהצלחה!!!

אבל אולי כדי למצוא משו יצרני להתעסק בו

לפעמים צריך להציף את עצמך בעיסוקים כדי לא להשאיר מקום למחשבות

אל תשכח שאנחנו אמורים לעשות לפחות פעם ביום חשבון נפש...
חלק מתהליך של חשבון נפש זה לשאול את עצמנו "אם הייתי יודע שמחר אני מת, הייתי מתנהג היום כמו שהתנהגתי?"

קח אותם לכיוון הזה..

אבל רק כשאני מתחילה לחשוב את זה אני ישר הולכת לעשות משהו אחר כדי להעיף את המחשבה הזאת מהראש!! 

ובכללי אני מפחדת מהמוות..

את יכולה לעשות כמוני אם זה עוזר לך .. (לי זה מאוד עוזר! ) 

בהצלחה.. ואם יש עוד שאלות, בכיף תבואי לאישי  

מי יבכה מי לא מה יאמרו עליי וכאלה... לא שאני ח"ו יתאבד אבל המחשבות עולות מדי פעם...בעז"ה זו תקופה שתעבור!

איך יראו החיים עכשיו אם אני אלך מפה... איך זה ירגיש אם איעלם לתמיד.
זה עולה בי ממש לא מעט!

אפשר לצאת מיזה!! זה קשה אבל אפשרי..

שולחת הרבה כח!!!מוזמנת לאישי תמיד.

השאלה חשובה האם אלו רק מחשבות או שיש להן השלכה על החיים.

כמה זמן במשך היום טרודים בזה?

האם זה משבש את החיים?

האם המחשבות על המוות,קשורות לחרדות?

האם  יש הפרעה לחיי יום יום, עייפות חוסר מצב רוח ,חוסר חשק לעשות דברים, נדודי שינה.

הסמנים שכתבתי הם סמנים של דיכאון קליני.

דיכאון קליני היא מחלה קשה,וצריך לטפל בה מהר.

אם את במצב הזה או שהמחשבות גורמות לך לחרדה ,גשי בדחיפות לרופא משפחה.

 

 

גם אני הרבה פעמים חשבתי על המוות . אבל אז החלטתי שאם אני אמות אני אהיה ליד הקב"ה ומה יותר טוב מזה???

אבל אם ממש קשה אם זה לכי תדברי אם משהוא (חברה,מורה מדריכה)

זה אפילו כתוב בכל ספר פסיכולוגיה

אם מעניין אותך הסבר:

בהתחלה היית ילדה, חלק בלתי נפרד מאבא - אמא.

היום את מתחילה להיות אישיות עצמאית.

יחד עם גילוי העצמאות החדש שלך, את פתאום מבינה (בתת מודע) שלא תמיד יהיו איתך אבא ואמא להגן עלייך.

לא תמיד הם שם בשבילך, לא תמיד את שם בשבילם.

 

התגובה הנורמלית לתובנה הזו אלו הרהורים על מוות / מחלות קשות.

 

אל תדאגי. עובר!!! (מנסיון )

\

 

עד מאה ועשרים, הרבה בריאות ואושר!!!

השאלה היא על מה את חושבת כשאת אומר "מוות".

האם היה מאורע שהתחיל את זה- מישהו נפטר, או מת?

על איך זה בכלל? ניסיון הבנת התהליך? התמודדות עם הפחד? סתם מחשבות תהומיות בנושא?

אם כן- אין לך מה לדאוג. המוות הוא חלק מהחיים וכדאי להתמודד עם זה- זה בסדר, טבעי וקורה לכולם.

 

אם מצד שני את חושבת על המוות שלך (אם בחרדות רבות או לחילופין בחירה במוות כהתאבדות) מאוד מאוד חשוב שתדברי עם מישהו שמכיל אותך ומקבל אותך. מישהו שאת סומכת עליו ומכיר אותך ויוכל להפנות אותך למקום או לייעץ לך בצורה הטובה ביותר.  מהניסיון שלי הפתרון הכי טוב הוא מישהו שאפשר להיות  עצמך איתו ולקבל חיבוק ממשיהו שמאוד אוהב אותך (שאת ממש מרגישה את זה!) גורם למחשבות האלה להירגע קצת בראש ונותן לך מקום לנשום. האמת- זה מדהים מה חיבוק אמיתי יכול לעשות.

 

אי אפשר לענות על מה היה קורה לו לא היית פה מלכתחילה, אבל אם היית מתה, זו לא העלמות, נכון? יש לך נוכחות בעולם והייתה לזה השפעה איך שלא תסתכלי על זה. זה טבעי , אבל כמו שהחיים והמחשבות על החיים הם מסע שאינך עוברת לבד גם עם המחשבות וההבנה שאיננו חיים לנצח ואיך העולם משתנה בלעדינו לא צריך להתמודד לבד.

 

 

 

אפשרי?

 

הילדים ברמה יחסית נמוכה.. יותר בסגנון של "שם נוסף לט"ו בשבט"...תודה!

אפשר לעשות החורף בכללי - "העץ משיר את כל העלים - העץ -" (בשלכת) "משקה את כל הארץ" (גשם) "מכה ממכות מצרים שקשורהלחורף?" (ברד) וכו...

 

נ.ב. זה בינגו... גם שאלות קשות זה אחלה, בכל מקרהילדים צועקים את כל מה שכתוב להם בלוח....

אם למישו יש שאלות להוסיף לי לרשימה אני אשמח! המוח שלי כבר מיובש..

1. שם נרדף לט"ו בשבט? ראש השנה לאילנות
2. מה נוהגים לאכול בט"ו בשבט? פירות יבשים
3. מי הפרי משבעת המינים שחסר ברשימה (חיטה,שעורה,גפן,רימון,זית,תמר)? תאנה
4. מה הפרי שמכינים ממנו יין? ענבים
5. פרי עם המון המון גרעינים? רימון
6. עץ שפורח בט"ו בשבט? שקדיה
7. ביטוי לעלים שנושרים בחורף? שלכת
8. עץ שלוקח לו הרבה שנים לגדול ולהביא פירות? חרוב
9. אם נייבש ענבים, איזה מאכל נקבל? צימוקים

לשואה וכאלה אז אני...מוזמנת לבקש עזרה בשמחה!

מוזמנת

אשמח לעזור

שלא יהיה לי עין הרע..

http://rotter.name/keshet/kafe/14585.php

עדיף שמישו אחר יסביר לך......כי אני לא מסבירה טוב.......

את תלמידי עם הזמן

אבל אם יש לך שאלה אני פה

ההמשך יהיה בנסיונות 

 

לא נסתכן בחסימה-מה עוד שכבר הזהירו אותי פה שאני מגזימה

יחסמו

אני כל כך משתדלת להיות ילדה טובה

 

 

 

 

הפורום

לנצל"ש ישרשורים חפים מפשע?

 

או לפתוח שירשור אני חדש?

 

 

תחכי קצת

 

קודם המנהל יסביר לה בעדינות שעליה לפנות למכתב הפתיחה והוראות

יגיד לה ברוכה הבאה

ואז זה ינעל ככה לפחות כתוב בפתק שבמגירה

אני גם רוצה להיות בת 18.

להגיד לך שאני מקנאה בך?

 

 

הוא נשאר יותר צעיר עוד חודש

 

 

 

ואת תשארי בת 18 עוד חודש...

זה גיל זקןן!

מאחורי השרשור הזה עומד מסר מובהק: 

 

יש לכם שבוע בלבד לחשוב על מתנה!

 

אל תבזבזו זמן ותתחילו לפעול במלוא המרץ.

 

 

בהצלחה חמודים!

תחשוב על רעיון אחר...יותר יצירתי....כרטיס לאומן נגיד.. 

 

סתם, גם לא.

 

לוידעת. אני סומכת עליכם!

 

בס"ד

 

התקציב שלי ממש נמוך.. תסתפקי בנשיקה..

 

חח.. ססתםם.. מה שבא לך אני יקנה לך י'נשמה טהווררההה!!  מזל  טוב..

נו באמת, חבר'ה- איפה היצירתיות שלכםם??? 

 

וחכו עם המזל-טוב, יש עוד זמן. תנו לגדול בשקט!

מזל טוב !!

אשריי.

הזמן הזה לא זז!!! נוו אני רוצה להיות בת 18

לי עוד שניייים!!! 

חייכתי בזכותך

שאנשים הפכו לסלנג, לא רצוי להשתמש במילה הזאת שמשמעותה היא שמרוב אהבתי לאדם מסויים, אהיה מוכן ללכת כפרה עליו...

יש עניין שאומרים כפרת עוונות.

נגיד נופלת צלחת אז  אומרים כפרת עוונות. שבמקום שאני אפול,הצלחת נפלה.. [לדוגמא..]
יש סלנג שאומרים בו כפרעע,שזה כמו "חיים שלי"..

נהרס משהו, אבד כסף וכו'- אומרים "כפרת עוונות". שההפסד הזה יהיה כפרה בעולם הזה לעוונות שלי. [שלא נגיע למצב של רשע וטוב לו, ואז כל התשלום על עוונות נשלם בעולם הבא..]

 

וה"סלנג" הזה שמשתמשים בו כ"כ הרבה כאילו כלום, העצם אותו דבר.

"כפרה עליך", אני מוכנה ל"ע ללכת ככפרה במקומך.

 

 

"שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" וזה לא רק לגבי לשון הרע.

 

 

 

"זה רק סלנג, כולם אומרים, לא מתכוונים" הכל טוב ויפה. אבל אלו רק תרוצים..

למילים יש כח! צריך להיזהר בהן..

בס"ד

 

אולי אני טועה, לא יודעת..

 

בעיקרון המילה "כפרה" זה מילת חיבה. וזה...

 

"כפערה" אני יכולה לשער. שסתם הוסיפו את ה- "ע" זה כמו שרושמים "כעע" "אוקעע" "חעע" "שלעע"  וכו'..

 

 

"כפרה עליך"="אני מוכן ללכת ככפרה עליך" ל"ע.

 

 

מורה שלי עונה בבהלה "חס וחלילה!"

ומהערבים כבר לא מזדעזעים. לא מפתיע. הם אכזריים ונוראיים.

אם זה בא ממקום כ"כ טהור ואמיתי - אז כנראה יש בזה משהו.

 

גם אם יקרה משהו לא טוב, ה"להיות טובה" הזה שסיגלת לעצמך יידע מה לעשות גם במצבים האלה.

 

אם זה היה מזויף, או שלא האמנת בזה עד הסוף והיו לך ספקות, 

אז יכול מאד להיות שיהיה משבר. משבר של זהות וחיפוש, שבסוף יצטרך לבחור בין טוב - כמו שהיה עד עכשיו - לרע.

 

מקווה שהבנת

שאופי ההתפרצות יהיה תלוי במה עובר עלייך כשאת "טובה"

אני מתכוונת, שאם תתנהגי יפה ותעזרי לכולם (אפילו ממקום טהור) אבל בפנים תרגישי לא שלמה עם זה (יהיה לך קול קטן שכאילו "יספור" את כמות הוויתורים שעשית במהלך התקופה ו"יחמיא" לעצמו), אז כנראה תגיעי למצב שייצטתברו אצלך המון תיסכולים קטנים של "אני משתדלת, ואני טובה ומוותרת ובכל זאת לא מעריכים" וכשיקרה משהו רע הכל יצא החוצה בצורה לא נעימה...

 

אבל אם תוך כדי התהליך של "להיות טובה" את תזכירי לעצמך שמה שאת עושה זה בסה"כ תיקון, ואת שמחה בוויתורים שלך

ושכל המאמץ בתהליך הוא בעצם זכות ולא משהו שצריך לסבול אותו אז לא יהיו לך שום משקעים, ולא תהיה בכלל סיבה להתפרץ...

 

*כמובן זו רק דעתי...

1. דיברת על מצב שרק אם זה באמת ממקום טהור.

אז בואי אני אחדש לך! גם אם כרגע זה לא ממקום טהור, עדיין יש ערך למעשים. והם משפיעים לטובה על האדם. כי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".

 

2. זו עצת היצר הרע לחשוב שזה ישפיע רעה. הרי הוא רואה שאת כ"כ רוצה לעשות טוב. וזה הנסיון האחרון שלו להכשיל אותך. אל תתני לו!!

זה לא גורם לרע. ההפך.

כל מעשה טוב שאדם עושה מגביה אותו למעלה.

גם מעשה הכי הכי פצפון.

 

המון בהצלחה!!!

לענ"ד, אם עושים מעשים טובים הרבה זמן, זה יהפוך לטבע, וכשאופי טוב הופך לטבע, ה'התפרצות' לא אמורה לקרות...

גם לאדם שמתנהג הכי טוב בעולם,יהיו התפרצויות בחיים.

אבל,אני חושבת שטוב שאת מודעת לעניין,וכשבאמת יגיעו הדברים הרעים [שבעז"ה לא יגיעו..] תדעי איך להתמודד איתם בצורה הכי טובה..

בהצלחה!!!

לפתח לי את המוח,בשביל שאהיה יותר משכילה,בשביל שיהיה לי ידע רחב בכל מיני תחומים,בשביל החיים אח"כ.

ולהחליט שזה משהו טוב!זה אחד מרצונותיו של הקב"ה מאיתנו שנלמד ונפתח את המוח...

בהצלחה רבה רבה!!

לתכנן את הזמן כמו שצריך ללמוד כמה שיותר ימים לפני ולחלק את החומר לקחת קוביית שוקולד ולהרגע....

קודם כל לבוא רגועים, אחרי מקלחת ושהכל מאחוריך.. לשבת על המיטה (לא לשכב!) איזה משו טעים לנשנש  (אא"כ זה מוציא אותך מריכוז) ולקרוא את החומר כאילו זה איזה ספר מעניין.. ולא רק במטרה לזכור ב"הצלחה

אני אישית ממליצה על מה שאמרה במבה 805

 

עם עוד חברה או שתיים.

אני גרועה בתכנון זמן ובלימוד למבחנים, ולפעמים יוצא שאיכשהוא אני מתחילה ללמוד רק בתשע בלילה שלפני, אז אם אני קובעת זמן מוגדר עם חברות זה עוזר.

ואז אפשר לקרוא ביחד את הסיכומים ולעבור על שאלות חזרה וקצת לדון בחומר. 

עוד יתרון זה שאם לא הבנת משהו, יש מישהי שתעזור לך

בהצלחה!

זה מה-זה עוזר! בהצלחה 

באו עם החומר לבית קפה, הזמינו לעצמן משהו ולמדו. הן אמרו שזה היה נעים ויעיל.

 

בהצלחה!

אולי זה נראה מוזר אבל זה עובד כמעט בכל המקצועות [מתמטיקה לא...]

 

בצפת, חנויות של 5 שקל..

זה עולה עד 25.

שקוראים לה הדיה (אם אני לא טועה..) וישם טבעות עם חריטה בהזמנה אישי..

עולה בסביבות ה300-400

תחשבי לצד החיובי שאת כנראה מדי יפה שהיא לא יכולה להסתכל עליך!!!!!

את יודעת שיש לי בכיתה בנות שקוראות לי קופה,פרה ומה שאת לא רוצה ואני פשוט הפסקתי להתייחס אליהם אסור לרדת לרמה של ילדות בגן!!!!!

כאילו שאם היא תסתכל עלי היא יכולה למות?!כאילו מה?!?!??!

שלא תסתכל!!! זה בעייה שלה...

היא לא מבינה כמה היא מפסידה

כי אז כשאני עם חברות שלי האחרות היא לא תבוא כי משום מה אסור לה להסתכל עלי....

ואז אני מרגישה עם זה גרוע שהיא לא באה כי אני שם.....

אל תתייחסי אליה...זה לא כזה קשה!!

אני מרגישה ייסורי מצפון על שהכל היה יכול ליהיות אחרת....

אם לא הייתי כזאת מטומטמת!!

ואני אפילו כבר לא יודעת עם הכל אשמתי,אבל אני לוקחת על עצמי את כל האשמה....

 

אל תקחי הכל כיאילו זה אשמתך! זה פשוט לא מגיע לך!!

אל תתיחסי אליה וככה גם לא תרגישי יסוריי מצפון!!!

 

המון בהצלחה

אמרתי לה:בואי נשכח מהכל,היה,עבר,נגמר,קרה בואי נתחיל מחדש...

אין,היא לא מסכימה......

הזמן יעבור והיא תרגע..

אנחנו עושות יומהולדת לחברה שלנו...עכשיו,אני לא רוצה להגיע בגלל למה שאני יגיע עם ילדה כזאת?!

אבל מצד שאני אני צירכה לשמח תבת שיש לה יומהולת.....!!!

מה אני עושה?!?!

אני תקועה....

את לא צריכה להרוס לך את כל החיים בגלל ילדה שלא מסוגלת להסתכל עליך!  

תגיעי ליום הולדת ואל תתיחסו לאחת השנייה!!

כי יכול להיות שהכל יהיה אותו דבר וכלום לא ישתנה!!

וזה סתם יעשה רע לשניכם!!

שוב, אל תתייחסי אלייהההההההה

כ"כ ילדותית את בכלל לא צריכה להחשיב אותה בתור שיקול בבחירות שלך...
ובכללי, כל פעם שהיא מתנהגת ככה לידך פשוט תזכירי לעצמך שאת עשית/עושה את כל ההשתדלות שלך כדי להשלים וזאת היא שבוחרת להתנהג ככה... ולשמוח שאת הרבה יותר בוגרת ממנה (:

אליך.ותנסי לברר למה היא מתנהגת ככה..אולי היא תאמר לחברה אחרת שלך..

ותראי כמה תומכים בך ואומרים לך את זה כאן..ואלו לא רק תגובות אלא אנשים אמיתיים שאומרים לך את זה!

שאת צריכה לספר את זה למחנכת. אם את לא רוצה שהיא תתערב אז תאמרי לה לא להתערב, אבל היא מוכרחה לדעת את זה. ואם לא היא אז היועצת או מישהו.

 

אתם אף פעם לא יודעים מה מסתתר מאחורי מה שנדמה לנו, או מי עוד נפגע. תמיד צריך לספר - גם אם זה לא יביא לכלום בטווח הקצר.

 

 

את עוברת משהו קשה. הביאו כאן כל מיני טיפים יפים מה לעשות, ואני מציע לך להפוך את נקודת המבט - ולרחם עליה. כי ילדה שעושה את זה לחברה שלה היא ילדה מסכנה. תשמחי שאת בריאה וטובה, את הרבה יותר מעליה.

היא לא שמה לב אליך-תחשבי שהיא לא שם!!היא אוויר בשבילך..היא חלק מהקיר!!ואז כשתיצטרך אותך היא תגיע עם זנב בין הרגליים לבקש סליחה על כל מה שעשתה לך...אבל עד שהיא לא תבוא אליך...את לא מתייחסת אליה!!פשוט ככה...ולגבי מי שאמר להגיד למחנכת-זה לא נראלי...אם בנאדם לא רוצה להיות חבר/ה שלך אז אפ' אם תגיד את זה להורים-למנהל-לחברות-לסבא זה לא משנה...כי אף אחד לא יכול להכריח אותה להיות חברה שלך...פשוט היא לא שווה את הזמן שלך...יכול להיות שהיא סתם רוצה צומי ממך...וכשאת עם חברות שלך והיא לא רוצה להגיע בגלל שאת שם-בכבוד!!שלא תגיע..יותר טוב לך!! פחות עוד חופרת-תאמיני לי עדיף שלא תדבר ולא תתיחס אליך מאשר שהיא תפתח את הפה שלה ותציק לך...

שיהיה לך בהצלחה!! 

לילה טוב...

היה:שהיא לא דיברה איתי ואז היא היתה צריכה עזרה במתמתיקה ובשיעורי בית ופתאום היא נזכרה לדבר איתי....

לא אמרתי לה כלום,עזרתי לה כי:למה שיהיה לי בעיה לעזור לבנאדם...ואז אמרתי את זה לחברה שלי:זה פשוט מעצבן!!אם את לא מדברת איתי אז אל תדברי אבל אז כשאת צריכה עזרה את מדברת איתי?!אז הילדה הזאת ברוב טיפשוטה ספרה לה ואז היא באה אלי ואמרה:את לא רוצה שנדבר?טוב,אז לא נדבר...והלכה......

וגם אם היא לא מדברת איתי שגם לא תדבר עלי!!!!!זה לא הוגן לי!!!!!!!!

זה אכפת לי אם היא מדברת עלי?!

להתייחס לתינוקות! את ילדה מתוקה שמנסה להשלים איתה למרות ההתנהגות הדוחה שלה... את פה בסדר! תכניסי לך את זה טוב טוב לראש 

תקראי שוב את מה שכתבתי לך בש"א לגבי מה שאחרים חושבים עלייך.

תודה רבה רבה!!!

אצם לא מיבנים כמה זה משמח לדעת שיש לי מקום לפרוק תצמי בא,ולקבל תשובות נורמאליות ואמיתיות!!!

אתם פשוט לא יכולים להבין כמה שאני מעריכה את זה!!!!

תודה רבהההה!!!

אבל..אני רוצצה שלא יזהו אותי.. באסהה 

ואני רוצה להגיד לך כשקראתיי אמרתי לעצמי שיש פה אחת פשוט נשמההההה!!

אכפת לך..נסית את כל האפשריות שהכל יסתדר!

 יא שפיצית! מדהימה! אני מאוד מעריכה אותך כי אם זה היה קורה אצלי הייתי מתעלמת וזהו..

ולא מנסה לסדר..

קבלי חיבוק ונשיקה!!

מעריכהה יא שפיצית!!!!

ושירה...

אני באישי...את תמיד יכולה לבוא...

למרות שכבר דיברנו על זה באישי פעם ... 

בס"ד

תאמרי שאת לא מבינה מה הסיפור שלה,

וכן, אפשר גם לעשות קצת מצפון ולומר שקשה לך עם המצב הזה ונראלי שזו האמת..

בהצלחה אחות!

שימחת אותי ממש! (:

הזיה של בנאדם! פשוט איש טוב ומדהים! כל אחד/ת שלא מכיר/ה אותו מפסיד!

אני אוהבת לקרוא את הסיכומים שלך!

מדהים

ותודה למפרגנים! אתם לא יודעים כמה זה נותן חשק להמשיך ולכתוב. 

אני מסכימה עם הטענות שדוחפים ריטלין ליותר מידי.

מקובל עליי שזה לא לעניין לאבחן ילדים פופציקים וחצי.

אבל,

האם נכון לשלול ריטלין??

 

נכון, אם בנאדם גדל על כדור. אם בנאדם חושב שהכדור מביא לו שכל, שבלי הכדור הוא כלומניק.

אז כן, התרבות שמחדירה בו את זה דורסת אותו והכדור מעלים את האדם.

 

אבל אם תיקח ילד שהכדור הזה יכול לעזור לו, ולא תיתן לו.

תגיד שכל מה שהוא צריך זה זמן, וסבלנות [מה שנכון] אבל תשאיר אותו במערכת הזאת,

הוא בכל זאת יידרס!

 

 

ועוד נקודה,

תנסו לתפוס את הריטלין כמו משקפיים. לא כמו סמים שמעלים לרובינו מחסום מיידי..

בנאדם שצריך משקפיים יכול להסתדר בלי. הוא יכול לעשות תרגילים וכו'.

אבל בנתיים, כשהוא צריך לעקוב אחרי מה שקורה בכיתה ולשמור על רצף ושכל מתפקד, המשקפיים עוזרות לו!

משקפיים הן לא במקום תרגילי עיניים. וגם לא נותנים משקפיים לכל פופציק שיש לו רבע מספר.

ואם המשקפפור ישכיל להשתמש במשקפיים רק כשהוא צריך אותן, כשהן עוזרות לו. ויימנע משימוש מיותר - המספר עתיד לרדת ואף להעלם.

 

נורולוגית אחת חכמה אמרה לנו פעם [לנו= אמא שלי ואחותי. אני הייתי בת שנתיים] שהריטלין לא יעזור ללמוד! אם הבחורה רוצה לסרוג בשיעור, הריטלין יעזור לה לסרוג יותר טוב! אבל אם היא רוצה ללמוד, הריטלין יעזור לה.

 

 

הבעיה- גילו שריטלין עוזר גם למי שלא צריך. ככה שכל אחד שלוקח מצליח יותר. חושבים שריטלין מביא שכל.

ובמצב כזה זה באמת "לא הוגן" שאין לכולם. במצב כזה זה גם דורס את האנשים.

המצב הזה מביא לדיבורים על אסירת ריטלין, וזה יידרוס את אלה שבאמת צריכים. [שוב- צריכים כמו שתלמיד צריך משקפיים..]

 

 

אני נגד ריטילן ביסודי.

צריך לתת בנאדם לחיות.

צריך לאפשר לו להכיר את עצמו.

לפתוח לעצמו הרגלי למידה.

ללמוד את התפקוד שלו.

אבל במערכת העל יסודית, כשהציפיות גבוהות כ"כ ומדודות ע"י ציונים וגם המורים חסרי אונים מול הצורך להספיק,

כאן יש מקום לעזור לתלמידים שגם עם הכדור צריכים מנת יתר של עקשנות.

 

 

 

אני מעידה על עצמי,

אני יודעת ללמוד.

כן, לפעמים אני יכולה לשבת ולהתרכז שעות גם בלי ריטלין [עם עזרים חיצוניים כמו נשנוש, הליכה, עמידה, נדנוד, ציור, סריגה, וכו'..] על משהו שאני רוצה לעשות.

אבל זה קשה לי, קשה מאוד. כי המסננת במוח שלי לא עובדת כמו מסננות של אנשים אחרים.

רמת הריכוז שלי גבוהה, אבל היא מתפצלת לעשרות נקודות קשב.

 

ומצד שני,

גם עם ריטלין אני יכולה שלא ללמוד.

גם עם ריטלין אני יכולה לאבד ריכוז ולקפצץ עם הקשב למקומות שונים ומשונים.

 

הכל עניין של בחירה.

 

 

אני בחרתי להעזר בריטלין בשנות התיכון.

אני בחרתי לקחת ריטלין לפני טסט. לא כל פעם שעליתי על רכב.

אני משערת שיהיה צורך להעזר בו גם בשביל פסיכו'.

אבל לא לחיות עלייו.

אני לא אקח ריטלין בכל יום שיש לי קצת עומס, אני לומדת את הדרכים שלי להתמודד.

 

התעודת בגרות היא לא של הריטלין! כמו שהיא לא של המשקפיים!

היא תעודת הבגרות שלי.

ובאמת מעצבנת אותי ההתייחסות הזו לריטלין.

אבל אחרי מה שהיא כתבה. כ"כ נכון וכ"כ מושלם- באמת אין לי מה להוסיף.

 

 

רק דבר אחד- דיברתי פעם עם גיסי. הוא אמר לי שלדעתו יש הרבה אנשים עם הפרעות קשב וריכוז שבגלל עלצנות לא מתקדמים ולא מצליחים. שהם לא משקיעים מספיק ולכן... אז אמרתי לו שאני לוקח ריטלין.

הוא היה המום- והוא לא יגיד את זה שוב.

 

התפיסה הזו, שיש אמת ביסודה היא לא רק פוגענית ומרושעת- היא בעיקר מיאשת ומתסכלת. החיים עם בעיות קשב וריכוז הם לא הכי קלים בעולם (למרות שאני באמת לא דוגמא- אני קל יחסית) והיהירות הזו שאומרת 'אנחנו יודעים טוב יותר שאתם בעצם עצלנים קטנים ובורחים מהתמודדות' באמת לא עוזרת בהתמודדות.

 

ושוב- התגובה הנ"ל היא מושלמת. יישר כח.

רגע של קישור הקשרים והסברת הסברים כדי שהמבינים יבינו-

נושא הריטלין עלה בשיעור של חצרוני.

 

הוא אמר שהכל עניין של עבודה ובנאדם יכול לחיות יפה מאוד בלי כדורים או עזרים חיצניים בצורת בעלי מקצוע למיניהם.

הוא הסביר שהגענו למצב שהמערכת והתרבות דורסת אנשים.

בסופו כבר לא צריך להספיד אנשים..

צריך להספיד את הריטלין על השכל

את הכדור נגד דיכאון על השמחה

וכו' וכו'

 

ושוב אני חוזרת ואומרת,

יש פה נקודת אמת גדולה.

גם בטענה שכל עצלן לוקח ריטלין יש אמת.

 

מה שאני אומרת, זה שלא כל מי שלוקח ריטלין עצלן.

ושכדאי למחוק לאנשים את המחשבה שריטלין נותן שכל.

 

 

פעם חשבו שזה עוזר רק למי שצריך, ומי שלא צריך זה לא משפיע [ואפילו מרע]

היום יודעים שזה אחרת.

שזה עוזר גם למי שלא באמת צריך.

והעולם שלנו נגרר אחרי זה.

אחרי המרדף לתוצאה.

לתוצאה טובה יותר.

ציונים מגדירים בני אדם,

כבר לא רק את רמת ההתמצאות שלהם בחומר הנלמד.

 

סיכומו של עניין, בהשראת השיעור,

התשובה האמיתי, גם לדעתי וגם לדעת חצרוני, היא לשנות את המערכת.

אבל כרגע עוד אין לנו איך לעשות את זה.

ההבדל ביני לבין חצרוני הוא התשובה לשאלה איך מתמודדים מול המערכת הקיימת.

 

 

 

 

 

וסליחה ומחילה אם ההרצאות שלי חוזרות על עצמן או מעיקות על מישהו,

הנושא הזה בוער בי.

אני לא בטוח לגבי התשובה הסופית שלך.

אבל הדרך היא נכונה.

(כמה זה מוריד בבגרות? )

זה רק מדגיש את החינוך.

זה מעלה בגרות נפשית, לא רק ציונים.

 

ואם לא לשנות את כל הממסד, אז המינימום ההכרחי הוא לדאוג שמורים, הורים ובעיקר רופאים ומאבחנים יסבירו לתלמיד [ולכל שאר הנוגעים בדבר] מה הוא, מי הוא, מה שונה במוח שלו ממוח של אחרים. מה זה הכדור הזה, מה הכדור עושה ולמה אחרים לא צריכים את זה.

 

שילד לא ירגיש לרגע שהוא לא בנאדם נורמאלי. שהכדור יתקן אותו.

 

תלמידים הם לא מטומטמים. גם כשהם ילדים..

ילד שם לב שהכדור משנה אותו.

וצריך שהוא יידע למה ולמה.

 

 

 

ובעזה"י עוד אמצא דרך לפרסם את זה.

בלנ"ד אדאג לקרדיט לבמה שאתם נותנים לי פה [אבל אני לא מבטיחה לזכור]

-מה שסכמתי בנוגע לשיעור, זאת לא דעתי האישית על כל פרט שם. זה סיכום של אדם שמדבר, ושכתובו לאחר מכן.  

כך שלי יש רק תוספות וההערות קטנות, אבל לא מעבר. - 

 

ואני בהחלט מסכימה אתך שהזלזול הגורף בשימוש ברטלין ודומיו לא נכון. 

כנ"ל תרופות פסיכיאטריות. אומנם יש על אדם לעבוד על תהליך הרצון. ההתמודדות שלו. אבל לשלול באופן גורף זה לא נכון. 

רק הערה - לפעמים נהיים עצלנים בגלל הכישלון שהיה בהתמודדות עם המערכת, ורק אז מתחילים לקחת ריטלין

אם זה באמת מועיל למה לא להיעזר בזה כל הזמן?

ילד שיכול להצליח ובגלל ש'נותנים לו להכיר את היכולות שלו' נכשל

גדל עם דימוי עצמי נמוך

 

אני באמת שואלת כי אני לא מבינה

 

אף אחד לא אומר שזה לא גורם ל...רגשות שונים במקצת..

העניין הוא שבתיכון אפשר להתמודד עם זה וזה פחות יפגע לך באישיות ובחברה.

ביסודי לעומת זאת קשה לילד להכיל את ההשפעות האלו.

חוץ מזה המערכת היסודית יכולה להכיל יותר טוב ילד היפראקטיבי מאשר המערכת העל יסודית.

איזה שיעור יפהה.

 

ואוהבתותך

קשה לי לקבל את הקטע שהעיקר זה הדרך ולא המטרה

איך זה בדיוק נכון?

 

וזה נושא באמת עמוק שצריכים להבין אותו...

באישי?

 

גידול תדירי. [עוד המלצה חמה על הספר פיסת שמיים של איתן זימן]

יש לנו מטרה.

בכל שלב בחיים יש מטרה.

אבל המטרה אפעם לא סופית..

ואחרי שעוברים ומתקדמים כמה שלבים פתאום רואים שהמטרה שחשבנו שהיא העליונה ביותר, היא רק חלק מהדרך.

 

ניקח לדוג' ילד קטן, תינוק שכזה.. כי אצל ילדים הכל יותר ברור לנו, אנחנו מסוגלים לבחון הכל בפרספקטיבה רחבה יותר.

תינוק בן כמה חודשים לא חושב על ללכת בטח שלא לרוץ או לקפוץ. כל מטרתו בחיים [מעבר ללהוציא מאנשים חיוכים ולהעיר את ההורים בלילה..] היא להתגלגל. בטן גב.

כשהוא גדל קצת, איפשהו בסביבות גיל חצי שנה הוא מתרומם על 6. וגם אולי זוחל קצת על הגחון.

עם הזמן הוא כבר ירוץ בזחילה. ואז הוא ייקלוט שבעצם כל העולם על 2 חוץ ממנו ומהכלב. והוא לא ממש כלב.. אז הוא ינסה לעמוד. עוד לא ללכת. אבל לעמוד. המטרה הנעלה ביותר מצידו היא לעמוד על 2 רגליים כמו אבאמא.

ואז גם ללכת. ולרוץ ולקפוץ. ולקפוץ על רגל אחת..

 

אם תינוק בן חודשיים יהיה מודע ליכולת שלו לרוץ וינסה לעשות את זה - הוא לא יצליח. הוא יינסה ויינסה, אבל היכולת הזאת כל כך רחוקה מהמקום הנוכחי שלו - שהייאוש ינצח אותו. זה גם ייפגע בהתפתחות התקינה..

 

לתינוק יש מטרה, והיא מאוד ברורה לו. היא גם בתחום האפשרי מבחינתו.

אבל עוד כמה שנים הוא יראה שבעצם המטרה הנעלה הזאת היא רק שלב בדרך.

 

 

וכך גם אצלינו, העיקר - המטרה.

אבל למטרה הכללית של מהותינו בעולם, לשם אנחנו לא מסוגלים להגיע כרגע..

אז יש לנו עיקר אחר, העיקר הוא להתקדם ולהגיע למטרה הנוכחית.

רק לדעת, לזכור תמיד, שהיא לא סופית.

שהמטרה הזאת היא בעצם הדרך.

 

 

מה שהסביר איתן, עם טיפטיפה פרשנות שלי