פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 88)

מחפשת הרקדות מכל סוג שהם בדחוף פשוט לשמוח!!

אז.. תעדכני (עדיף איזה חתונה.. חולה על שירי חתונה..)

 

ונראה לי שפשוט לא לתת לשמחה ולאורות לרדת מכירה את ההרגשה ושונאת אותה!!

לעשות דברים שישמרו על מורל גבוהה...

ב"ה, סיימתי סוף סוף פרוייקט מעיקק שנמרח יותר מידי זמן🥳🥳

ממש!

ועשיתי ככ הרבה דברים(: ב"ה!

הייתה לי פעילות ממש נחמדה באולפנה

בבית של חברה

והיינו אמורות ללכת לבריכה אח"כ כל הכיתה ואמא שלי העדיפה שלא אז החלטתי שכיבוד הורים ואני לא חופרת לה עלזה ובסוף הם הלכו ולא נתנו להם להכנס אז.. הקב"ה עזר שלא יהיה לי צער

אבל גם יש לנו ענווה שאנחנו לא יודעים הכל ולא יודעים לכוון בתפילה כמו נביאים אז אנחנו נתלים בנוסח שתקנו אנשי כנסת הגדולה שחלקם נביאים, נתלים בציבור שכל אחד משלים את חברו וכולי.

אבל כמו שפתחתי תפילה מהלב היא גם מאד חשובה, אפשר לשלב אותה בתוך שמונה עשרה או סתם ככה. אם אתה ברסלב אז אתה מכיר את כל התורות בעניין.

זה משנה מה נראה לתורה..

 

יש את הנוסח של התפילה שתיקנו הכנסת הגדולה ואת זה צריך להתפלל

אם על גבי זה אתה מוסיף בקשות אישיות ותפילה פרטית אז זה מעולה..

 

אבל לא לשכוח את הבסיס שאותו צריך להתפלל תמיד

אומנם אני לא חייבת בכל התפילות, אבל יש לי תיק צד קטן שאני דואגת לשמור בו תמיד סידור כיס...

ואוו באמת תוקפה מאתגרת ולא פושטה בכלל!!

אבל באמת מרגישים שה' כאן!!! והוא עושה כול את  כול כך צודקות!

מגיבה בכלופן-
כל הכבוד 🙂 בהצלחה לך בהמשך!!

בעיקרון אני אישית לקחתי בלי שום הסבר נורמלי ממש קשה את אותו פיגוע..והאח שלו מדבר אולי 10 שניות,כל השאר איזה מישו אחר שר בכלל

אני לוקחת מאוד קשה כל פיגוע שאני שומעת עליו...באמת ממש קשה

ההורים שלי סיפרו לי שאבא שלי ראה את ההלוויה של הנרצחים בפיגוע במרכז הרב ואני שהייתי אז בת ארבע כנראה צפיתי גם

ואז לקחתי בובות, שמתי אותם בשורה וכיסיתי בסדין לבן... ההורים שלי היו בהלם...

אני חושבת שאני נחשפתי יותר מדיי לסיפורי פיגועים ולא רק ביום הזיכרון... זה לא הכי כדאי....

אני לא בחרדות מזה אבל שאני שומעת על פיגוע זה ממש ממש גורם לי לתחושות קשות ולפעמים אני אפילו בוכה

אני משתדלת לקחת בפרופורציות ולא קשה מדיי אבל תחושות שכאלה זה הכי נורמלי בעולם אחרי שבדבר כזה לא נורמלי קורה

אני לא מנסה ללחם בזה אפילו, רק להתאבל יחד עם ישראל ולקחת את הכאב ולהשתמש בכוח שלו לעשיית טוב

הם מנסים לפגוע בחיינו ואנחנו נחייה הכי חזק שאפשר ונוסיף חיים! אנחנו לא נשבר ברוחנו. זה בדיוק מה שהמחבלים רוצים...

הנרצחים זכו למות על קידוש ה',  אבל לנו יש זכות גדולה אחרת שהיא המטרה ומה שאנחנו צריכים לחשוב עליו- לחיות על קידוש ה' מתוך שמחה! 

בקיצור, הלוואי ויתקיים הפסוק "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו ייקום ונקם ישיב לצריו" במהירה בימינו אמן ותבוא הגאולה שלימה במהירה בימינו. פשוט עצוב שעברו יותר משבעים שנה מקום המדינה שאמורה להגן עלינו וקמה במטרה שיהודים לא ירצחו כי הם יהודים ועדיין יהודים נרצחים על יהדותם פה בארץ הקודש!! איך!? אנחנו עדיין בגלות מסתבר...

וחיבוק ענק, מרגישה כמוך...יש לך לב יהודי שמרגיש צער שיהודי אחר נפגע  באמת החלק שהאח מדבר מצמרר...

 

אז מה אומרת לראות או לא?

אני שמעתי המון על פיגועים חיה סוג של בין פיגועים...

מכירה אנשים \ חברה .. שנרצחו 

שהיה לי היכרות איתם

יותר מ1... 

לא סופרות כבר...

ולצערי לפעמים זה  לא מזיז לי תלוי במצב שלי בדיוק יש פעמים שאני כבר מחליקה.....

אני יודעת שזה לא מי יודע טוב..

אבל מרגישה שרק ככה אני יכולה לשורד..

וביום הזיכרון אני בוכה ממש.. אבל ביום יום מסתירה \ מחליקה

אבל באמת תלוי במצב רוח באותו זמן!!!

ובאמת שנזכה לגאולה שלמה!!! במהרה ביימנו!!!! רק מלחשוב על מצבנו גורם לבכות...

 

הסרטון הזה ספציפית? די תלוי בך...את כבר יודעת על הפיגוע, כבר ראית בחדשות מן הסתם, יכול להיות שזה דווקא יחזק אותך ויגרום לך לבכות בכי משחרר...אין שם תמונות זוועה ותיאורים של הפיגוע...לדעתי לא כדאי לראות לראות כל היום חדשות ולשמוע על פיגועים ולחשוב על זה יותר מדי ביום יום , יש את ימי הזיכרון, אבל כן צריך להשתתף באבל המשפחות כי זה אבל של כל העם.

אני לא גרה באזור שנחשב מסוכן אבל אני לומדת עם בת שאח שלה נרצח ואני קצת הכרתי אותו..

וואי, איזה עצוב שולחת חיזוק וחיבוק, זה ממש לא פשוט! קצת מבינה אותך... נראלי שיש לי קצת "שריטה" בנפש בנוגע לנושא אבל נראלי בעצם לכולנו, כולנו מאוימים...זה מתבטא בכך שאחרי פיגוע יכול לעבור שבוע שזה לא יצא לי מהראש, בלי שאני אראה סימן חיצוני שמראה על כך...אני מנסה לא לחשוב על זה ושזה לא יפריע לי אבל זה לא פשוט...אני אישית משתדלת בדרך כלל לעשות משהו לזכרם ולמנף את הכאב לעוד עשיה ואז זה מקל

באמת עצוב ממש... 

מרוב שהתרגלתי...

אני כזה אה וואוו איזה עוצב וממשכה אלה וביום הזיכרון ואוו בוכה...

זה לא ברמות שאני ממש חושבת על זה כל היום ונמצאת בדיכאון, אבל בדרך כלל במשך שבוע עוד נשאר עלי ה"רושם"

ואני חושבת על זה די הרבה. לפעמים אני אפילו בוכה קצת  

וביום הזיכרון כואב לי אבל אני לא ממש מצליחה לבכות, בדרך כלל בוכה קצת.... אבל כל יום הזיכרון אני באווירה של עצב וממש חושבת כמעט כל היום על הנושא

ואוו אני בהלםם אימלהה🥺❤
וצודקת לגמריי תווודה..❤❤❤

הכרתי את יהודה.. איזה ילד מתוק הוא היה.

יהי זכרו ברוך

ממש עצוב, גם פתאום השיר מקבל משמעות חדשה

מכירה אישית את המשפחה

אז קחי כוחות

ומשהו שעזר לי זה לעשות משהו לעילוי נשמתו

חשבת אולי ללכת למקום אחר שנה הבאה ולא לאותו מקום שהוא הולך?

אני יודע שעכשיו כבר אי אפשר, אבל אתה יכול ללכת כמה שבועות אחרי שהישיבה מתחילה אם אתה רואה שהוא מתחיל עם המסע קטל חברתי הזה. אלינו עבר מישהו בתחילת החמישית (כבר באלול) כי לא היה לו טוב. בכל מקרה אם הולכים איתך עוד חברים לאותו מקום והם יודעים מה הוא עושה, אתה יכול לבקש מהם לדבר עם חברה מהישיבה החדשה, ולהגיד להם שמה שההוא אומר זה סתם שטויות והוא הבחור הבעייתי לא אתה. אתה תראה שאם כמה אנשים אומרים א ומישהו אחד אומר ב אז כולם ( אלא אם כן יש לו שפוטים מה שלא סביר כי אתם רק מגיעים לשם) יקשיבו לכמה והוא זה שיהיה דחוי חברתית.

 

מקווה שעזרתי.

כדי לדעת לענות לך צריך להיות תושב נתניה
או מישהו שמכיר את בתי הכנסיות שם
כדאי לשאול תושבים, או ליצור קשר עם גבאים וכאלה..🙂

לא ממש מבינה בזה, אבל נראה לי בעיקר לתת לה הרגשה טובה ובטוחה..
שהגימגום לא מגדיר אותה ושאין לה מה להתבייש בו..

אם אני לא טועה חשוב לא להשלים לה את המשפטים, לחכות עד שהיא תגמור את המשפט ולא להראות שמץ של קוצר רוח, רצון להזדרז וכו'..

אם את רוצה -תפני באישי ואשלח לך.

@חברים מקשיבים

תודהה ממש ממש ממש לכולכם! עזרתם מאוד

קודם כל, להגיד לה שזה לא אשמתה. ולספר לה על אנשים שהצליחו לפתור את בעיית הגמגום ויש לה תקווה. ולהגיד לה על אנשים שמגמגים וממשיכים לדבר כרגיל, ואם יש סביבה עוטפת ומכילה אז היא יכולה לדבר ולא ישפטו אותה או ילעגו לה, ואין לה מה לפחד להביע את עצמה. ושלא תפסיק להתפלל לה' שיעזור לה.

וכמובן, תגידי לה שהיא יכולה להביע את עצמה בכתב, אך זה לא מהווה תחליף להבעה במציאות ושתנסה להיפתח גם בחיים עצמם ולא רק שתביע את עצמה בכתיבה, אם כי בתור משהו בנוסף זה יכול להיות אחלה, רק שלא יהווה תחליף.

ותנסי גם לדבר איתה הרבה (דהיינו תנסי ליצור איתה שיחות שבו אתן מדברות לא בווטאסאפ...הרי היא כבר סומכת עלייך...)ותשדרי לה שאת מקבלת אותה למרות שהיא מגמגמת ואז זה יעזור לה להשתחרר מהפחד הזה ולהיפתח גם לשאר החברות.

ואחרי זה, אם את מרגישה שהיא בשלב כזה, תגידי לה שהיא יכולה לפנות למורים שלה/יועץ ושיעזור לה ויתן לה מענה מקצועי לשלב אותה.

מקווה שעזרתי...

אשרייך שאת רוצה לעזור לה...!

אני חושבת שזה קשור לחוסר בביטחון עצמי... אז את בתור חברה שלה צכה להגביר לה אותו, אם זה עי מחמאות, או אפילו סתם הודעה מחממת או חיוך וכו... 

אנסה באמת לעשות ולשים לב לכל הדברים שהעלתם

מתי שריקי – ויקיפדיה

 

מגמגם. כבד מאוד

אבל שר בלי גמגום. עובד פה בערוץ 7

 

פעם הייתי בהרצאה שלו.. אולי כדאי לגרום לה לשמוע אותו

אבא שלי היה אומר לנו

*לא לצחוק עליו (הגיוני שצחקו עליה ומאז יש לה טראומה...) 

*לא להשלים אותה

*לתת לה ביטחון

*נגיד הלכתי עם אח שלי לסופר ואז שאלתי אותו מה אתה רוצה דובונים או ארטיק ואז הוא היה צריך להגיד (לא יודעת אם זה קריטי)

קיצור עכשיו ב''ה הוא בסדר בדיבור (חוץ מהחלק שאין לו ר' והוא כבר בן 5 וחצי...)

 

בהצלחההה

יומנוצל(:

היו לנו 2 שיעורי גאוגרפיה, והמורה בחופשה בארה"ב והמדריכה לא הגיעה. אחר כך 2 שיעורים של מסיבה במדעים, ואז 3 שיעורים של מסיבה בלשון...

שאני בדיוקק אבל בדיוקק הייתי במצב שלך שהפסקתי עם הסדרות לכמה חודשים והתחלתי פעם אחת סדרה שהיה לי קשה להפסיק אותה, אז פשוט החלטתי לסיים אותה ולחזור. אז סיימתי וחזרתי. זה קשה בהתחלה מאוד אבל לאט לאט מתרגלת... ומעסיקה את עצמי בדברים אחרים.... וזה כבר לא כזה קשה....
אם מאוד קשה לך להפסיק אותה באמצע פשוט תחליטי שאת מסיימת אותה ואז ומפסיקה. ותעמדי בזה. זה קושי עצום אבל גם סיפוק עצום.

ואיי קודם כל, כל הכבודד🥰
באמת, מאמינה שזה באמת ממש קשה ובאמת שאפו!!
ממ ואיי מצד אחד הייתי אומרת לך להפסיק עכשיו שלא תגררי..מצד שני כדי שלא יציק לך וינקר לך בשכל אולי עדיף לגמור אותה? לדעתי כדאי לך להפסיק עכשיו כי זה ממש קשה אח"כ לא לראות משו חדש..(אחרון ודיי;)
ממ זה לא ההצעה הכי ואו אבל אולי תתחילי סדרה אחרת שהיא בסדר/יותר טובה במקום אותה סדרה?
בהצלחהה❤

שהכי טוב להפסיק באמצע פרק

כי תמיד בסוף הפרקים מוסיפים עוד קונפליקט ואי אפשר להפסיק לצפות, אבל באמצע הפרק יש שלבים שממש לא מותחים

גם אני בתקופת סדרות עכשיו, נראה לי שעד שלא ממלאים את הזמן עם דברים יותר טובים זה לא כזה רע

כלומר זה ממש רע רק אם זה מונע מלעשות משהו יותר טוב

רק (בסרטים מצוירים) קיבלתי על עצמי לא לראת יותר כי זה לא עושה לי טוב וגם כי החלטתתי שאני רוצה להתקרב לה' וזה ממש מפריע לי לכוון בתפילה( לא שהיום אין לי מחשבות אחרות אבל את יודעת...)קיצר בהתחלה זה היה ממש קשה ליראות את אח שלך רואה סרט ופשוט לצאת מהחדר שלו אבל מיצד  שני כל סרט שיצאתי מהחדר רק היתחזקתי ובימקום לראת סרט עשיתי דברים יותר חשובים וגם הרגשתי שאני מתחזקת יותר ויותר גם היום קצת קשה אבל פחות!

 

 

ובאוי אני יגלה לך סוד קטן אני לא תמיד מצליחה לישמור על הרצף של לא ליראות סרטים שאני לא צריכה ליראות וכל פעם שאני נתקלת במשהו אני לא ההיתי רוצה ליראת אני רק מתבאסת עוד יותר ואומרת שאני לא יראה שוב בעיקרון זה קורה אבל את יודעת איך זה שמדי פעם זה מתפספס 😣

קודם כל, לכתוב את זה פה דורש אומץ, כל הכבוד...!!

ולא שאת לא מתביישת, אלא שאת יודעת שזה לא טוב ולמרות זאת את מפרסמת, זה דורש אומץ ואשרייך קודם כל על זה...!!

דבר שני, השלב הראשון בלפתור את הבעיה זה לדעת שיש בעיה ואת השלב הזה את עברת בהצלחה.

דבר שני, להפסיק.

משהו שהתמכרנו אליו קשה לנו להפסיק אותו.

קודם כל, אשרייך על הרהור התשובה, זה כבר משהו, ב"ה.

אבל ממליץ לך להפסיק עכשיו.

ולא קונה את הטענה שתמשיכי ולא ינקר לך במוח, זה לא נכון, לפי דעתי...

מסופר על הרב צבי יהודה, שלפני שידעו שסגריות זה לא בריא, ואמרו שזה דווקא בריא, הוא היה מעשן. ואז, כשגילו שזה מזיק ואמרו לו, הוא היה באמצע סיגריה ופשוט זרק אותה והפסיק בבת אחת לעשן. למה...? כי הרבה פעמים העצה של יצר הרע היא להגיד לך: "רק היום, מחר תחזור בתשובה", "רק השבוע, שבוע הבא" וכו'...וכשמפסיקים פשוט בלי לשאול אותו, זה הכי טוב. עכשיו, זה תלוי במצב של ההתמכרות. אם האדם מכור יחסית קל, והוא יודע שזה לא טוב וזה לא הותר לו, כמו במצב שלך, שאת הפסקת כבר לראות ורק עכשיו חזרת לזמן קצר, אפשר פשוט לחתוך והכל יהיה טוב.

אם האדם מכור קשה-שאלה אחרת, אין לי כוח וזמן/אולי לא בטוח מספיק ידע, כדי לענות על השאלה הזאת, אולי בהמשך.

באמת הפסקתי
אבל מה שבאמת קשה הידיעה שיוכל להיות שאיי פעם יוכל להיות שתוחזר לכך...
וזה מקשה עליך ,תודה!!!

להחליט כזאת החלטה שאת מרגישה שאי אפשר לעבור עותה זה קצת קשה .(לפחות לי)

ואגב, ההתנהלות שלנו לגבי מה שהזכרת צריכה להיות ככה...

מצד אחד לדעת שאפשר לעבור את זה, זאת אומרת, אפשר להיות במצב יותר נעלה ובמצב שלא כל היום נחשוב על כך וזה יפריע לנו אלא נהיה במצב שזה לא יהיה אכפת לנו כ"כ שאנחנו לא רואים סדרות...(אמנם זה קשה יותר אחרי שמתחילים, אבל עדיין...). להיות במצב שבו נקודת הבחירה שלנו במצב יותר גבוה וזה כבר מאחורינו...והכל תלוי ברצון...זאת אומרת, לעבוד על עצמנו שנפסיק לרצות, שזה לא יעניין אותנו...כן, זה אפשרי, אך דורש המון עבודה...בגדול, זה שני תהליכים: א. לסור מרע. להפסיק לעשות את מה שעשינו ולהתרחק ממנו ולהבין כמה הוא לא טוב לנפש שלנו וכמה הוא מזיק לנו. ב. להתמקד במה שכן טוב, בחינת "ועשה טוב". לעשות מצוות, לעשות דברים טובים, למלא את החלל והזמן הפנוי בדברים, אף פעם לא להיות משועממים (שעמום מביא לידי חטא, כידוע...). לא לתת ללב שלנו להיות פנוי מן החוכמה, תמיד ללמוד ולרכוש עוד ידע אם יש לנו זמן...אם סיימת לעשות את מה שאתה צריך, זה לא אומר שכל שאר הזמן תמלא במותרות או בלא יודע מה. תיקח איזה ספר, תשמע באוזניות איזה שיעור או אפילו, שירים, תכתוב לעצמך דברים וכו'...תיקח על עצמך פרוייקטים, תיזום דברים ותבצע אותם...תרשום לעצמך רשימת חלומות שאתה רוצה לעשות ותתחיל לעשות אותם...(לדוגמא, רוצה ללמוד שפה חדשה או לנגן על איזה כלי, תתחיל לעשות את זה דרך האינטרנט, ואחרי זה, כשאתה רוצה ללכת שלב אחד קדימה אז תרכוש כלי/תקנה קורס וכו'...). כמובן, אין בעיה גם קצת 'להשתחרר', אך שזה יהיה בגדר שחרור, שלא סתם תשתחרר למרות שאתה לא צריך, תנסה קצת לנצל את הזמן לדברים חשובים, אם יש לך ראש גם לפתוח איזה ספר קודש, גמרא, תנ"ך, ספרי מוסר, ספרי אמונה וכו'...ותלמד.

ואם אתה רוצה להשתחרר, עדיף שתצא לכדורגל/כדורסל עם חברים מאשר סתם לשבת בטל בבית, או לאיזו ריצה, זה יותר טוב ויותר מועיל מזה...

כמובן, לכל אחד והתחביבים שלו...יש אחד שאוהב לנגן, יש אחד שאוהב לשיר, יש אחד שאוהב לכתוב שירים, יש אחד שאוהב לשחק שחמט, יש אחד שאוהב לפצח חידות/תשחצים, יש אחד שאוהב לעצב דברים במחשב וכו'....

 

 

מצד שני, לדעת שאנחנו בני אדם. אף פעם לא נוכל לדעת בוודאות שאנחנו מוגנים לגמרי, גם אם אנחנו מרגישים כך. כתוב בגמרא: "אמר רבי יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר: 'רק רע כל היום'. אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר: 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו'. ואלמלא הקב"ה שעוזר לו - אינו יכול לו, שנאמר: 'ה' לא יעזבנו בידו' ". (סוכה נב ע"א-ע"ב)"

יש מצד אחד את ההשתדלות שלנו ואת עבודת המידות שלנו שאנו עושים הכל כדי להצליח להתעלות ולהיות יותר קרובים לקודשא בריך הוא, אך יש את הצד של סייעתא דשמיא, שבלעדיה אין לנו סיכוי, לא משנה מה אנחנו עושים, ולכן צריך לדעת שיכול להיות שנחטא במשהו שלכאורה עברנו אותו. זה חשוב לדעת את זה כי אחרי שלאדם קרה את הסיטואציה הזאת, הוא יכול להתנחם בכך שזה יכול לקרות וזה לא אומר שמשהו בעבודת השם שלו פגום ושאין סיכוי להצליח וכל עבודת המידות שלו לא שווה כלום חלילה, זה פשוט אומר שהוא לא מספיק התפלל על זה חזק או שהוא לא מספיק מילא את ליבו בחוכמה או שהוא לא מספיק "ביטח" את עצמו (דהיינו לא מנע דברים מראש ואז במצבי חולשה זה כבר היה מאוחר מדי וזה לא היה קרב הוגן, אך הוא יכל למנוע אותו מראש...).

 

אז לסיכום, מצד אחד אנחנו צריכים לעבוד על המידות ולנסות להתעלות לדרגה יותר עליונה, ומצד שני לדעת שזה תלוי בסייעתא דשמיא ולהתפלל על זה חזק שנצליח.

בהצלחה רבה לכולם, כל אחד בנקודת הבחירה שלו...!!

אללה אנחנו צריכים לזכור שתמיד ה' איתנו ולעושת רצונו!!!
בהצלחה לנו!

ושמעתי פעם שמישהו שאל רב:

הוא יודע שהוא יקנה סמארטפון, זה רק עניין של זמן. האם יש עניין להמשיך לדחות את זה?

והרב ענה שכל דקה שאתה מתאפק זה שכר.

אני מאמינה שכאן זה אותו דבר.

כל זמן שאת מתאפקת לא לראות, זה ענק!!!

אם נפלת- תקומי.

לא הפסדת את התקופה שקדמה לנפילה.

 

 

כל הכבוד לך!!!

הלוואי הייתי במצב שלך...

קשה..

מעריכה ממש

 

מתוך "אגרות וכתבים - פחד יצחק", מכתב לתלמיד ששלח מכתב ובו הוא מתאר נפילות וקשיים שעוברים עליו

 

 

"אהובי וחביבי, שלום וברכה!

מכתבך הגיע לידי, ודבריך הגיעו ללבי.

דע לך חביבי כי עצם מכתבך מתנגד הוא לכל התיאורים הנמצאים בו. והנני בזה להסביר לך תוכן משפט זה.

רעה חולה היא אצלנו שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלמות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלמות שלהם, בשעה שאנחנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם.

הרושם שלך על גדולי ישראל מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם. הכל משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל, אבל מי יודע מן כל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות והנסיגות לאחור שמצא החפץ חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע - משל אחד מני אלף. ודי לנבון שכמותך לדון מן הפרט אל הכלל.

התוצאה מזה היא כשנער בעל רוח, בעל שאיפה, בעל תסיסה מוצא בעצמו מכשולים, נפילות, ירידות, הרי הוא דומה בעיניו כבלתי "שתול בבית השם". שלפי הדמיונות של נער זה, להיות שתול בבית השם, פירושו הוא לשבת בשלוות נפש על נאות דשא של מי מנוחות וליהנות מיצרו הטוב, כדרך שצדיקים נהנים מזיו השכינה שעטרותיהם בראשיהם במסיבת גן עדן, ולאידך גיסא, לא להיות מרוגז מסערת היצר על דרך הכתוב של "במתים חופשי" [תהילים פח, ו].

אבל דע לך, חביבי, ששורש נשמתך הוא לא השלווה של היצר הטוב, אלא דווקא מלחמתו של היצר הטוב. ומכתבך היקר והנלבב מעיד כמאה עדים כי אכן לוחם נאמן אתה בצבאותיו של היצר הטוב.

באנגלית אומרים - Lose a battle and win the war - דהיינו, הפסד קרב, ותנצח במלחמה. בודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל (אין בזה משום פתיחת פה לשטן), ובכמה מערכות תיפול שדוד. אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל מערכות תצא מן המלחמה כשזר על ראשך, והטרף החד מפרפר בין שינך.

החכם מכל אדם אומר "שבע יפול צדיק וקם", והטיפשים חושבים כי כוונתו בדרך רבותא: אף על פי ששבע יפול צדיק, מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטיב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא ה"שבע הנפילות" שלו. וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. טוב זה יצר טוב, מאוד זה יצר הרע.

אהובי, הנני לוחץ אותך אל לבבי, ולוחש באוזנך, כי אילו היה מכתבך מספר לי אודות המצוות והמעשים הטובים שלך, הייתי אומר שקיבלתי ממך מכתב טוב. עכשיו שמכתבך מספר על דבר ירידות ונפילות ומכשולים, הנני אומר שקיבלתי ממך מכתב טוב מאוד. רוחך סוערת לקראת השאיפה להיות גדול. בבקשה ממך, אל תצייר בנפשך גדלותם של גדולי עולם שהם ויצרם הטוב בבחינת חד הוא. לעומת זאת צייר גדלותם של גדולי עולם באותיות של מלחמה נוראה עם כל הנטיות השפלות והנמוכות. ובזמן שהנך מרגיש בקרבך סערת היצר, דע לך שבזה אתה מתדמה אל הגדולים הרבה יותר מאשר בשעה שאתה נמצא במנוחה השלמה שאתה רוצה בה. דווקא באותם המקומות שהנך מוצא בעצמך הירידות הכי מרובות, דווקא באותם המקומות עומד הנך להיות כלי להצטיינות של כבוד שמיים.

אינך רוצה לגנוב את דעתי, שאחשוב עליך שהנך בקו הטוב בעוד שבאמת הנך כך וכך, ועוד כך ושבע פעמים כך. ואני מה לי לכל השבע פעמים הללו. בשבילי עבודת היסוד היא שבמשך החורף העבר רכשת לך ידיעה הגונה בהלכות נזקי ממון. חזרת כמה פעמים על המסכת שלמדת. לא תכחיש את זה, זו היא העובדה המכריעה. בעובדה זו גנוז סוד הניצחון במאבק היצרים שלך.

הנך כותב: "לעולם לא אשכח הרצון שהיה בי להצליח ולעלות מחיל אל חיל. אבל חבל, כבר אבדה תקוותי". אינני יודע כיצד אתה מעיז פנים להכחיש מציאות חיה, האם אתה לא עלית מחיל אל חיל מאותו זמן שנכנסת לבית המדרש?!

מכיר אני אותך שאינך בעל העזה כזה, שלא שהם הם הדברים: אם מוצא אתה בעצמך שיצרך הרע מתגבר עליך, הנך חושב בטיפשות ובתמימות שכבר אבדה תקוותך. דבריך פשוט מביאים לידי גיחוך. משתתף אני בסבלך הרע, אבל הסבל הזה הוא, הוא הרחם של הגדלות. ראיתי את פניך בשעת עיון בהלכה. ראיתי את פניך בשעת הקשבה לשיעורים. ראיתי את פניך בליל שביעי של פסח. האותיות החרותות על פניך בשעות הנ"ל הן אותיות של "סוף הכבוד לבוא". אין שביל הכבוד מתפתל דרך מישור: שביל הכבוד עובר מסתובב כנחש עלי דרך וכשפיפון עלי אורח. ארסו של נחש בקרבך? - הוא ישופך עקב ואתה תשופנו ראש.

מצאתי לנכון להציע לך דברים הללו במכתב. הכוונה היא לתת לך יכולת להזדקק להם מדי פעם בפעם. מובן מאליו שמפאת זה לא היתה לי הכוונה אלא לקו הכללי. בנוגע לנקודות פרטיות, בזה יפה כוחו של הדיבור החי פנים אל פנים.

אתה הוא השתול בבית השם!

בהשתתפות בסבלך, בביטחון בניצחונך, בתפילה להצלחתך

יצחק הוטנר.

נ.ב. עכשיו הנך מבין את המשפט הראשון של המכתב, כי עצם מכתבך מנוגד הוא לכל התיאורים הנמצאים בו."

 

 

 

מה שגרם לי להיזכר בזה ולהביא את זה, היה מה שכתבת כאן: תודה!! - נוער וגיל ההתבגרות שהידיעה שאת עלולה "ליפול" שוב - מקשה.

אבל שימי לב: ככה בדיוק דרכו של עולם! בדיוק ככה גדלים! מנפילה וקימה ונפילה וקימה...

ומכח שבע הנפילות וקימתם - נוצר צדיק!
 

בהצלחה לך!

לגזור ולשמור...

גם לי יש וידוי - נוער וגיל ההתבגרות לווידוי

זה לא קל, אם את יודעת למה אז פשוט תכתבי על דף או משו ותקראי או תנסי פשוט בכל דרך שהיא להכניס את התשובות השכליות האלה ללב...

זה הכל

בהצלחה

את כותבת שאת דיסלקטית אז חשוב יותר לחפש את הדברים החווייתיים. מאד כדאי גם התנדבות כלשהי.

. אם את צריכה ללמוד הרבה תראי מה אפשר להקל ולרווח.

אם ביום יום יש לך דברים מבאסים תראי איך לטפל בהם. כי הרבה פעמים הסדרות זה בריחה מהקשיים. ברגע שהחיים יחסית טובים ואין סיבה לברוח, הרבה יותר קל להתמודד עם זה.

בהצלחה

יש לך רעיון אולי למשהו חילופי?

הפסקתי תאמת אבל מידי פעם כזה רואה פרק אחד... וזה גם בעייני ביעיתי...

בעיקר שאני לא מרגישה ממש טוב אז זה קשה...

ותודה!!

 

התנדבויות לפי מה שמעניין אותך (זה גם יכול לעזור לך בתעסוקה בעתיד), לימוד תורה כזה או אחר.

מה זה הזה של התגובות?

הייתה יומולדת כייפית🥳

וב"ה היו כבר שרשורים רבים שלא ננעלו

1. הבנו טוב מאוד את השאלה, וזה אכן דן בנושא הזה.

2. טוב, אז בהצלחה לך בפורום הכופרים, פה זה לא המקום. אין קשר לביטחון ולשאלות כפרניות, בן נוער בגיל בר מצווה לא ברמה אמונית מספיק גדולה בשביל להתמודד עם טענות של אנשים קצת יותר גדולים שיכולים להתקיף אותו ולא יהיה לו מה לענות, מה גם שזה השלב של "אמונה תמימה" ואין צורך בגילאים כאלו עדיין לשאול שאלות גדולות באמונה, זה בגילאים קצת יותר גדולים. וגם ליותר גדולים, לא אמורים לדון על כפירה, רק אם הדיון מבוסס על ההנחה שיש א-לוקים יש מקום לדון, אם לא זה נחשב ככפירה ואין מקום לדיון. (כמו שאין מקום לדיון על נושא "מצוות שעטנז" או "איסור גזל", זה אסור, בלי להתפלסף...).

זה לא שמדובר על מצווה שיש מקום לדון על הפרטים שלה, שבתורה לא כתוב בבירור את פרטיה וצריכים בירור ויש מחלוקות בחז"ל וכו'...מדובר במצווה הכי בסיסית ופשוטה שהיא המצווה הראשונה בעשרת הדיברות: "אנוכי ה' א-לוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים וכו'"...וכן מופיע גם הפסוק: "את ה' א-לוקיך תירא...: הוא תהילתך והוא א-לוקיך וכו'..." ועוד כמה פסוקים בנושא, אך העיקרי הוא המצווה בעשרת הדיברות, שהיא מצווה בסיסית ומוגדרת גם כאחת מן החוקים, הדברים הלא מובנים בשכל האנושי, כמו פרה אדומה, שכמו שרש"י המפורסם אומר: "אין לך רשות להרהר אחריה".

3. גם שרשורים קודמים ננעלו, אם יש כאלו שלא זה פשוט כי לא דיווחו/המנהלים לא שמו לב...וכמו שכתבו, זה לא בסדר. אשריך שאתה מצטער ומבין, לא כולם כמוך מבינים ומודים בטעויות. מקווה שבאמת לא יחזור על עצמו.

לגבי 3 אתה ודאי לא צודק. המדיניות היתה לא לנעול. בגלל השיקולים שהוא כתב - לא להראות פחד, יש תשובות לכל דבר ושתהיה יכולת לקבל אותן כאן.

אני לא מביע בכך את עמדתי, יש לפורום מנהלים (מנהלת... ) ואם יש לי מה לומר אני אומר בפרטי. אבל כעובדה "היסטורית" אתה לא צודק. 

אך למרות זאת, רוצה להגיד שזה נובע מאילוצים, דהיינו כשראו שמישהו פתח שרשור שכולם ראו את השאלה וכו'...לנעול אותו היה מראה פחדנות ורק גורם ליותר אנשים לערער יותר את אמונתם ולהשאיר את הפורום ריק ללא תשובות, מאשר אם היו משאירים אותו פתוח, זה הכל עניין של אסטרטגיה, אך ודאי שאם היה אפשר היו נועלים את כל השרשורים האלו. (לא את כל שרשורי האמונה, יש בירורים בנושא האמונה חשובים מאוד שיכול להיות עליהם דיון ושיח טוב ונכון שרק מעצים את האמונה, אני מדבר על שרשורים ששמו את קיום הא-לוקים בסימן שאלה...).

ולכן, לפי דעתי פה כן היה כדאי לנעול. נכון, שוב, אינני הבעלים פה ודעתי לא הקובעת, אך המנהלים ראו לנכון לנעול את השרשור. אשמח שתשלח לי בפרטי את עמדתך.

נ.ב. לי זכורים כמה וכמה שרשורי כפירה שננעלו, כך שלא בטוח בכלל במה שאתה אומר. יכול להיות שמה שאתה מדבר עליו הוא על שרשורי בירור נושאים באמונה שלא באו ממקום כפרני ולכן לא נעלו. או שהיו על התפר ומסיבות אסטרטגיות לא נעלו. אך פה השרשור היה כפרני באופן מובהק.

אם לא עכשיו אימתי?
"אמונה תמימה" במובן שאתה מדבר עליו זה מונח שהתפשט בעיקר ב300 השנים האחרונות, ולא ניתן לדעה הפרוגרסיבית הזאת להשתלט לנו על עולם התורה.
חקירה של האמונה שואלת מציאות ה' היא דבר מבורך שילד בגיל בר מצווה מחוייב לדעת לענות עליה - אחרת למה שיהיה מחוייב במצוות? איזו "בגרות" יש בגיל זה? (אני אפילו לא מדבר על כך שהפורום מלא בבני תיכון)

הבהרה: לא התכוונתי שבן אדם לא צריך לברר את אמונתו, אלא שצריך שיברר רק ממקום נכון ובדרך נכונה. בכל מקרה, גם אם פותח השרשור לא היה יוצא מנקודת הנחה כפרנית, עדיין לפי דעתי זה לא היה כ"כ טוב, כיוון שבפורומים זה לא הכי מסודר ובניית עולם אמוני צריכה להיות יותר מסודרת וממקום יותר תורני, מה שלא ראיתי בשרשור, כל אחד במקומו הוא.

ילד בגיל בר מצווה לא מחוייב לענות על שאלה כזאת, הוא בקושי התחיל לברר את אמונתו ועכשיו הוא לא יתחיל להתווכח עם כופרים או ראשי דתות. החיוב היחיד שמתווסף בגיל בר מצווה הוא עול מצוות, וביניהם הוא צריך גם לברר את העולם האמוני שלו, אך לא בצורה כזאת ולא ממקום כזה שמעמיד את שאלת קיום הקב"ה בסימן שאלה.

 

כתוב: כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור. (חגיגה פרק ב' משנה א').

אפשר לשאול מלא שאלות באמונה, אבל לא שואלים: "האם א-לוקים קיים?". (מה שנשאל, רק בצורה אחרת...).

ולמרות שפה הפורום מלא בבני תיכון, ונעזוב לרגע את העובדה שזה מיועד לבני מצווה ומעלה ויש פה הרבה בני מצווה גם, עדיין לא משיבים ולא דנים על שאלות כאלו, וגם אם כן רובם בכלל לא במצב של לענות על שאלות כאלו, עובדה שאף אחד מלבדי לא התמודד עם טענותיך, מה שמוכיח את דעתי.

עכשיו, כתבתי באופן כללי את דעתי על שרשורים שבאו ממקום של כפירה, לא ידעתי באופן מובהק אם השרשור הזה עונה להגדרה הזאת, ולכן לא אמרתי באופן חד וחלק שצריך לנעול, אלא גייסתי את המנהלים שינעלו ע"פ ראות עיניהם ושיקול דעתם, והנה הם ראו לנכון לנעול את השרשור, כפי שחשבתי. גם אני כפוף לדעת המנהלים, ואם הם היו רואים לנכון להשאיר את השרשור לא הייתי מתווכח, אך הם ראו לנכון לנעול אותו.

בא נניח שיש אל כלשהו, נעבוד אותו, ואחרי 81 שנים (ממוצע בישראל) נמות, לא נגיע לשום מקום, ונגלה (או שלא...) שכל חיינו היו שקר. עדיף לעשות זאת קודם. וראה רס"ג שכותב שחובה לחקור ולבדוק באמונה מה הוא כותב שם.

קיומו או אי קיומו של האל לא תלוי בשאלה אם תאמין בו או לא, בדיוק כפי שאירוע הזמר המשולב של מוטי שטיינמץ והראל סקעת שליד הבית יתקיים בין אם תאמין ובין אם לא (בעצם, זה לא יקרה). בקיצור - עובדות צריך להוכיח או לחלופין להפריך, כך גם קיומו של הבורא.

ילד בגיל 13 מתחיל לברר את אמונתו, פה הוא ישמע דעות מגובנות יבדוק בעצמו ולא יאמין לכל אחד שכותה מה שהוא רוצה.

* זו באמת הדרך שלך להתמודד עם טיעונים שאתה לא יכול (אני מקווה שלא רוצה...) לענות עליהם?!?! פשוט קורא להם דעות "כפרניות" והולך?! אולי הדעה שלך "כפרנית" כי אתה לא מאמין למפץ הגדול?!

הנה, שוב ההנחה הזאת שיכול להיות שהקב"ה לא קיים וכל האמונה שלנו היא שקר.

עם ההנחה הזאת באמת כדאי לשאול את השאלה: "האם א-לוקים קיים?".

אך ב"ה אנשים פה נורמלים ומקבלים את העובדה שיש מישהו מעליהם אינסופי ולא מוגשם ללא עוררין. ע"ג זה הם מבררים את עולמם האמוני, והכל בסדר. כמו שנאמר: "נעשה ונשמע". קודם נעשה, ורק אחר כך נשמע את הטעם והסברה ונתחבר לזה וכך נעבוד את הקב"ה בצורה יותר טובה, אך לא חלילה שבזה תהיה תלויה אמונתינו.

אז ב"ה אנשים יבררו את עולמם האמוני, הכל יהיה טוב, ובעז"ה גם לא חלילה ירדו מדרך הישר יתרחקו מאביהם שבשמים, ויש כ"כ הרבה אנשים שנהגו כמוך, עם ההנחה הזאת שיכול להיות שא-לוקים לא קיים ואתה צריך לברר אם הוא קיים, והגיעו לידי כפירה. (אה, אופס, כבר הגעת לידי כפירה, סליחה...).

לא רוצה לבאס אותך, אבל אברהם אבינו כבר בגיל 3 ידע את בוראו אחרי חיפוש אמוני שהגיע למסקנה שכל העבודה זרה ועבודת אלילים היא שקר, למרות שכל העולם עבד עבודה זרה והאמונה המונותאיסטית לא הייתה מקובלת כלל, ועמד כנגד כל העולם ואמר את האמת ואף החזיר אנשים בתשובה (אולי הוא יכנס לכלא אחרי החוק של תמר זנברג, הוא משדל קטינים לחזור בתשובה לא עלינו...), ככתוב: "ואת הנפש אשר עשו בחרן" (לפי הפירוש שמדובר באנשים שהחזיר בתשובה ולא הפירוש שהפסוק מדבר על עבדים...). כנאמר במדרשי חז"ל באותו מדרש: "אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים". (בראשית רבה פ"ד ד').

וכן במדרש על פסוק אחר כתוב כך: "רבי יהודה אומר: כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד". (הסבר למה נקרא שמו "אברהם העברי"...).

אז בן אדם בגיל שלך ועדיין לא הכיר את בוראו, המצב לא טוב. לא שאני מצפה ממך להיות אברהם אבינו, אתה במצב הרבה יותר טוב, במדינה יהודית ב"ה, ועדיין לא מכיר את בוראך, פשוט חבל. אתה זה שמפסיד מכך.

וחבל מאוד שאתה מנסה למצוא לטענותיך המגוכחות סימוכין בראשונים, רס"ג אומר שיש חובה לברר את האמונה, אך ע"ג ההכרה שדברי נביאים אמת והקב"ה קיים, וכבר כתבתי את זה בשרשור אחר, אם אתה רוצה אשלח גם מקור עוד פעם.

כן, רק שלעומת עובדות רגילות של מקרים מוחשיים, פה אין לנו הוכחה מוחשית ופיזית לקיומו של הבורא. בכל מקרה לא תהיה הוכחה פיזית, כי הקב"ה אינו פיזית, אך גם הוכחה ויזואלית אין. למה...? התשובה פשוטה: כל הנסיון שהקב"ה מנסה אותנו שנאמין בקיומו למרות שאין הוכחה מוחשית ונקבל על זה שכר כמצווה ונעבוד אותו למרות זאת ונקבל על כל המצוות שכר לעולם הבא. שהרי אם הייתה הוכחה מוחלטת שהקב"ה קיים ברור שכולם היו עובדים אותו ומקיימים את מצוותיו, כל הנסיון הוא שכשאין הוכחה מוחלטת וצריך להאמין. והקב"ה טבע בנו רגש של אמונה, כך שאדם מוכרח להאמין באיזה משהו, ואם זה לא בדת האמת, היהדות, אז זה יהיה בדת אחרת, אחת מן הדתות השקריות, כמו הנצרות, האסאלאם והבודהיזם. ואפילו האתאיסטים מאמינים, הם מאמינים בכך שהם לא מאמינים בכלום. זה אמנם נשמע מגוחך במחשבה ראשונה, אך המציאות מדברת בעד עצמה. שהרי אתאיסט שבאמת אינו מאמין אז הוא לא היה "שרוף" על ה"דת" שלו ולא היה מנסה להוכיח אותה ולהתווכח באמונה עם אנשים. אך ה"אתאיזם" הפך לדת של ממש, וכל אתאיסט מנסה להוכיח לכולם שהוא צודק.

הקב"ה עשה בזמן יציאת מצרים ניסים גלויים ולאחר יציאת מצרים נתן לנו את התורה במעמד הר סיני, שבו השכינה נגלתה לכל עם ישראל ולכל הנשמות העתידות של עם ישראל, כולן נכחו במעמד הר סיני וראו את הקב"ה, והתעלו לדרגת נבואה, שבעז"ה גם נתעלה אליה לעתיד לבוא, כנאמר בפסוק: "ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם".

לאחר מכן, הקב"ה לא התגלה עוד כך, והופעתו בעולם הפכה ל"הסתר פנים", כי רק כשהיינו במצב רוחני קטן והיינו צריכים שיראו לנו את הקב"ה ויעשו לנו ניסים גלויים במדבר, זה קרה, אך אחרי זה, כשעברנו שלב ועם ישראל התבגר, הופעתו של הקב"ה איננה בדרך של ניסים גלויים אלא בדרך של "הסתר פנים" ואנחנו צריכים להתבונן ולראות אותו מסובב את המציאות, וזה לא כזה קשה לראות את זה. הקב"ה לא מתגלה ולא עושה ניסים גלויים לכל כופר ולכל איזה אפיקורס שלא מאמין בקב"ה, הספיקה פעם אחת שבו הקב"ה התגלה אלינו בהר סיני.

בקיצור, מכיוון שמדובר במשהו שלא ניתן להוכחה מוחשית, שהרי הקב"ה אינו פיזי והוא לא מתגלה אלינו יותר באופן גלוי, מחובתינו להאמין בו למרות זאת. אם הקב"ה היה נגלה אלינו זו כבר לא הייתה אמונה, זו הייתה ידיעה.

אחרי שאנחנו מאמינים בו ושכל דברי נביאים אמת ושכל עיקרי האמונה נכונים, אפשר לברר את האמונה, לשאול, אך על גבי זה. יש דעות קיצוניות מרס"ג כמו רבי נחמן מברסלב שסובר שצריך "אמונה תמימה" ואסור לשאול שאלות באמונה כי זה פוגם באמונה, אך כולם מסכימים שצריך קודם כל לקבל את העובדה שהקב"ה קיים. ריה"ל, לדוגמא, אומר שהמצב האידיאלי זו אמונה תמימה, רק מכיוון שבפועל אנחנו לא ברמה מספיק גבוהה צריך לשאול שאלות ולענות עליהן. (כל שלוש הדעות מסכימות על הקביעה הנ"ל...).

יקראו עיניך מה שאצבעותיך כותבות, יבדוק בעצמו ולא יאמין לכל אחד שכותב מה שהוא רוצה. ב-ד-י-ו-ק. שלא כל אחד יכתוב מה שהוא רוצה ויכתוב דעות כפרניות שאין מקומן פה בפורומים, אלא שיברר בעצמו, במקרה הצורך, אך עם גישה נכונה וממקום נכון.

*כתבתי כבר שאני יכול טוב מאוד, אבל אני לא דן על עצם שאלת הקיום בא-לוקים, אם הייתי דן מזמן דעתך הייתה הופכת למגוחכת. לא, זו לא הדרך שלי, פשוט אינני מקיים דיון על דברים כאלו, בדיוק כמו שאני לא מקיים דיון על איסור גזל. רגע, למה לא בעצם...? אולי בוא נקיים דיון על איסור גזל...? מה אתה אומר...? מדוע אסור לגזול...? אולי נגיד שמותר לגזול...? מה בעצם מונע מאיתנו לגזול, אם אנחנו לא מאמינים בהשגחה ובכך שיש דין ויש דיין וסוף רשע לבוא על עונשו...? וכן, אני בהחלט יכול לקרוא לדעה שמעמידה את קיום הקב"ה בסימן שאלה כדעה כפרנית, מה לעשות. אם אתה רוצה לקיים דיון אמוני אחרי שנסכים על ההנחה שהקב"ה קיים, בשמחה אשמח לקיים דיון ולהשיב על טענותיך, אך מה שכתבת בשרשור הקודם בהחלט לא יגרור היענות ותגובה מצידי, מצטער.

איך הדעה שלי כפרנית...?! אני מאמין בקיומו של הבורא, איך פתאום אני הפכתי לכופר...?

מקסימום אתה יכול לקרוא לי מישהו שמטאטא שאלות מתחת לשטיח, מה שלא נכון כלל, אבל בסדר...

ואגב, מניין לך שאני לא מאמין למפץ הגדול...?

אין לי בעיה עם תיאוריית המפץ הגדול, רק אני טוען שלא הגיוני שבמקרה בפיצוץ אקראי החלקיק הזה בדיוק התחבר עם החלקיק הזה עד שנוצר אדם, מה גם שלא הגיוני שהיה פיצוץ סתם כך, צריך שמשהו יגרום לפיצוץ, ולכן יש יד מסבבת שגרמה לכל זה לקרות, אם זה ע"י מפץ גדול, ואם זה ע"י משהו אחר, אך צריך יד א-לוקית שתגרום לכל זה לקרות, ולא הגיוני שבן אדם עם מוח כ"כ מורכב וכל הבריאה וכל הדברים, יהיו בסדר כ"כ פלאי ללא התערבות וללא השגחה עליונה. אם לאדם חסר איזה אנזים או משהו כזה, פתאום רואים אנשים עם בעיות כמו אוטיזם, תסמונת דאון וכו'...רח"ל, וזה מסטייה כ"כ קטנה, רק לראות ולהבין עד כמה מופלאה הבריאה ועד כמה לא ייתכן שאין א-לוקים והכל במקרה. אכן, זו מטרתו של עמלק, "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא א-לוקים", כשעם ישראל נמצא בחולשה מסויימת הוא מנצל אותה ומנסה לתקוף ולהחליש את עם ישראל, להגיד שהכל במקרה ואין יד עליונה שמסובבת הכל.

בקיצור, אין מקומה של דעה זו בפורום של דתיים, ואתה מוזמן ללכת לפורום של כופרים ולכתוב את הגיגיך שם.

בלתי אפשרי לקרוא אותם🙂
אני חושב שאתה טועה בגדול ביחס שלך לחוסר האמונה באלוהים. רבים וטובים ממני וממך היו אתאיסטים. ככה שאולי יש מצב קטנטן פיצפון שיש מה לחשוב על זה..
בנוסף, אם אתה מפחד לקיים דיון על גזל (או אלוהים)למשל, זה בהחלט לא אומר שאין מה לדון כאן..
האם זה המקום לשאול את השאלות האלה, אני מניח שזה באמת החלטה של הנהלת האתר..
נ.ב. בעיניי זה די מוזר שתגובה שמדברת על האם צריך לברר את קיומו של אלוהים מלאה בפסוקים וציטוטים מהתורה..

ולכן נעשה כמעשה רבותינו הראשונים, אשר הניחו את עיטם ולא פסקו ממחקרם עד אשר הגיעו למסקנה שלמה ומוחלטת בכוח השכל שמעמד הר סיני ויציאת מצרים אכן היה - מכאן נובע שאלוהנו הוא האלוהים, וחס וחלילה לא הותירו חלק זה להיות מונח בקרן זווית.

הזכרת את רס"ג - רס"ג כותב במפורש ובהדגשה שכל הסיבה שבחקירותיו הוא נסמך על פסוקים ומאמרי חז"ל היא משום שאמיתת התורה הוכחה בכוח השכל.

עדיין לא הצלחתי להבין - איך אתה יודע שאלוקים קיים? אתה פשוט מניח את זה?! אולי תניח ש: 1+1=3 ובאמצעות זה תנסה לבנות את המתמטיקה?

אולי נצא מנקודת הנחה שאוטובוס שמלא בנוסעים יפול מצוק, אבל אם יש בו 52 איש שמשקל כולם יחד יוצא 4.532434343 טון בדיוק אז הוא דווקא ירחף למעלה ויגיע לירח?

אתה מבין איזה שטותי זה פשוט להניח משהו בלי להוכיח אותו או לבדוק אותו אפריורית?

כל דבר, כל מאכל, כל תרופה, כל כלי תחבורה שאתה משתמש בו נבדק עשרות אם לא מאות פעמים כדי לוודא את תקינותו, ודווקא את הדבר החשוב ביותר - עולם הרוח, עולם המחשבה, תכלית החיים והקיום בעולם, אתה מזניח וזורק?!

אם לא מצליחים להשיג אותם או שמסתבכים אפשר לפנות אלי לאישי...

יש אצלי אני מפיץ, השאלה לאיפה צריך?

יש אנשים בכול אולפנה או ישיבה שיש להם, ויש נראלי בדוכנים של ננחים גם בסגנון.

 

אין בדוכנים של ננח דוס קדוש ושל ה' הוא המלך וכו'... 

היי, מתוקה הכל בסדר!!
קודם כל את מהממת שככה בבוקר,
וביום שישי שיש הרבה הכנות לשבת..
את נעמדת והתפללת שחרית ועוד של ראש חודש !
כל הכבוד לך 🙂
ואני מדגישה את זה, כי זה כבר כמה מצוות .
בסדר?
ולגבי מה שכתבת על זה שהקדוש ברוך הוא נותן לך הרבה דברים,
זה נכון.. ואת תמיד יכולה לעבוד את השם מעבר בכל תחום שיש.
זתומרת למשל להוסיף בתפילה למשל כן להתכוון עוד קצת בקטע מסויים אפילו שקשה
ותפילה שלמה זה נורא הרבה לדרוש מעצמך לכן זה מובן שנפלת...
אבל קמים מזה והכל טוב!!
בעזרת השם יהיו לך עוד הרבה הזדמנויות לתפילות מרוממות
ומלאות בכוונה

קודם כל, אשרייך ששיתפת, זה כבר חלק מתהליך החזרה בתשובה...(סתם נשמע מלחיץ, על דבר כזה אפשר לחזור בתשובה תוך שנייה, רק צריך שזה יהיה שינוי אמיתי ולא רק ידיעה שזה חטא...יש תהליכים של חזרה בתשובה שלוקחים כמה דקות ויש פעמים שאנשים לא חוזרים בתשובה ויודעים שהם חוטאים במשך הרבה שנים...תלוי ברצון).

כשאדם יודע שזו בעיה/חטא/נפילה/ירידה אז הוא עשה בזה שני דברים:

א. הרהר תשובה, שזו כבר מעלה, שאגב, מקבלים עליה שכר. (ומפורסמת הגמרא שמי שקידש אשה על מנת שהוא צדיק גמור מקודשת כי יכול להיות שהיה לו הרהור תשובה...).

ב. התחיל בתהליך החזרה בתשובה, כי כשיודעים שזו בעיה יכולים להתחיל לטפל בה ולפתור אותה וכך להתעלות ולהתקרב לריבונו של עולם.

 

אז קודם כל, שלא תיכנסי מזה לייאוש. היצר הרע הרבה פעמים מראה לנו מול עיננו רק את חטאינו ומנפח ומגדיל אותם, אך אנחנו שוכחים את כל הטוב שאנחנו עושים, את כל המצוות שאנו מקיימים, שאם נשים אותם אחד מול השני נראה שיש כ"כ הרבה טוב מול כ"כ מעט רע שיצר הרע טרח והגדיל וניפח כדי לייאש אותנו. אז אל תתייאשי ואל תיפול רוחך, בסה"כ מדובר על נפילה שאת תצליחי להתרומם ממנה בעז"ה, הכל טוב, וזה לא פוגם בכהוא זה בכל שאר הדברים הטובים שאת עושה.

עצם זה שזה מעסיק אותך ומפריע לך זה כבר מראה שאת טובה וזה לא רצונך האמיתי, רק כמה מחשבות טורדניות שקפצו לך ובעז"ה שלא יקרה שוב.

 

דבר שני, תדעי שהדרך לתשובה קלה. יש משפט של הרב זצ"ל (הרב קוק, למי שלא הבין...) שאומר כך: ""עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה" (אורות התשובה י"ד, ד') 

זאת אומרת, רוב החטאים באים לאדם כי הוא מתייאש ולא יודע שזה כ"כ קל לחזור בתשובה ולתקן את דרכינו, וכל מה שיצה"ר מספר לנו אלו שקרים.

 

עכשיו, אתן לך דוגמא ממקרה שקרה לי. אח שלי הקטן, שעכשיו הוא קצת אחרי בר-מצווה, בזמן המקרה הוא היה ממש קצת אחרי הבר-מצווה. בקיצור, הוא קם בבוקר, נמרח, שיחק, עשה מלא דברים, וכל פעם דחה את התפילה, למרות שאמרו לו להתפלל, עד שבסופו של דבר הוא שם לב שעבר הזמן שאפשר להתפלל. (לא רק סוף זמן תפילה, גם חצות היום...). בקיצור, הוא בא אליי (בתור הדוס של הבית...), ושאל אותי אם מותר לו להתפלל או שכבר אי אפשר. אז קודם כל, אמרתי לו שזמן חצות עבר ושחרית רגילה הוא בכל מקרה לא יכול להתפלל, אך אמרתי לו בהתחלה שיעשה תפילת תשלומין במנחה. ואז נזכרתי בגמרא על תפילת תשלומין שאומרת שם על הדין שמי שבכוונה לא התפלל שחרית אין לו דין של תפילת תשלומין. למה...? כי תשלומין חכמים תיקנו רק למי שפספס, אך מי שיכל להתפלל בזמן ובכוונה לא התפלל אז אין לו דין תשלומין והוא לא יכול להשלים את התפילה, והגמרא גם הביאה על זה פסוק (אם אינני טועה זה על זה...): "מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות".

זאת אומרת, שאין לו תקנה והוא "אכל אותה" ולא יכול להתפלל שחרית.

ואז אמרתי לאח שלי שמכיוון שהוא לא ישן או משהו כזה וזה לא "אונס רחמנא פטרי" והוא לא היה באיזה משהו שלא יכל להתפלל, אז אולי אין לו דין תשלומין. טוב, באותו זמן היינו אצל סבא וסבתא שלנו בדיוק, אז הלכתי לרב היישוב, שבמקרה הוא שכן של סבא וסבתא שלי. טוב, דפקתי אצלו, ושאלתי אותו ואז הוא הסביר לי בקצרה דבר נפלא שמתאים מאוד למקרה שלך: מכיוון שזה לא היה בכוונה, שהרי זה שהוא נמרח וזה לא היה בכוונה, במזיד, גם אם הייתה לו אפשרות להתפלל באותו זמן טכנית, יש לו עדיין דין של תשלומין ודין תשלומין בטל רק כאשר מדובר על מזיד ממש ולא על זה שהוא נמרח ולא שם לב ועבר הזמן, שהרי אם היה יודע שעובר הזמן עוד זמן מועט היה מתפלל, זה היה מחוסר תשומת לב ודחייה.

לכן, גם במקרה שלך, לא מדובר על מזיד חלילה, מדובר על חוסר רצון חיובי, או כל הגדרה אחרת שאפשר להגיד, חלילה לא מדובר ברצון האמיתי שלך, ועובדה שאחרי זה הבנת שזה לא היה בסדר ורצית גם לתקן ולחזור בתשובה, מה שמראה שזה לא הרצון האמיתי שלך.

בקיצור, ברור שאפשר לבקש סליחה ולחזור בתשובה, רק כדאי שזה יהיה תהליך של חזרה בתשובה, דהיינו שתנסי שהפעם, בגלל הנפילה, לנצל אותה, כך שפעמים הבאות תתחזקי בזה ולא תיפלי בזה עוד פעם, וכך יצא הפסדך בשכרך.

סליחה על החפירה ויישר כוח.

מה ש@אמרלד כתבה, עצם זה שהתפללת זוהי מצווה, שיצה"ר לא יגנוב את זה ממך...!!

זכות עצומה.

ובעז"ה יהיו בהמשך עוד זכויות רבות...!

ממש לא חפרת והרגשתי שכל מה שאמרת היה נכון! ממש חזקת תודהה.

יופי...

שמח לשמוע...

בשמחה...

כל הכבוד שזה חשוב לך.

הייתי לוקח את המחשבות שלך לתיקון באותו עניין- להתחזק בכוונה בתפילה וכדומה. זה התיקון הכי שייך

הוא זה שבא ואומר לך איזה גרועה את וכו...

פשוט קודם כל תגידי את זה להשם ככה במילים שלך בדיוק את מה שאמרת פה, גם אם לא מרגישים מיד זה עוזר!

וגם תשירי לעצמך מה שהיה היה העיקר להתחיל מהתחלה ולא לפחד כלל! לא לפחד ליפול! ירידה היא לצורך עליה תמיד!!!!