פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 882)

פחד לפעמים זה טוב ולפעמים זה רע

לדעתי זה פשוט מנגנון התראה מסיכונים, שלפעמים קצת יוצא משליטה. (לדוג' אנשים דואגים תמיד לאוכל במזווה כדי לא לקחת את הסיכון שיהיה חסר בבית... אבל אצל אנשים שעברו טראומה (שואה של"נ) הפחד יותר קיצוני ויש לפעמים אגירה מאסיבית של אוכל)..
לא צריך להעלים אותו, פשוט לשמור בפרופורציות (:

מה זה? אני מתאר לעצמי שאת כבר יודעת.

 

איך צריך להתמודד איתו? בהתאם לנסיבות. לפעמים לקפוץ למים,

                                לפעמים בהדרגה.

 

מה צריך לעשות איתו? כדאי לשתף עם חברה קרובה. להירגע, העיקר

                             לא להיכנס לפאניקה.

 

האם צריך לנסות להעלים אותו? אי-אפשר. אפשר להתגבר, אבל להעלים

                                        את הפחד מהשורש זה לא ממש אפשרי

                                        וזה גם לא בטוח אחראי. אנחנו אנשים,

                                        אנחנו מפחדים וזה בסדר. צריך לדעת

                                        להיפגש עם רגשות בצורה נכונה, אבל

                                        לא לפטור אי-נעימות בעקירת תחושה.

יאלללה

סתם עושים מזה סיפור!

הבנת?

את כל שאר הסיפורים לא מספרים!!!!

באמת אחד הדברים שיפים אצל ישראלים זה הקטע של האחדות! (למרות שלפעמים כל האוטובוס יציע להשאיל לך שקל, ולפעמים לצערינו  זה מגיע למצב שאנחנו נלחמים אחד בשני...=( )

 

אבל באמת אני חושבת שצריך ממש להתחזק באהבת ישראל (זהה כולל את האחדות) כי זה משהו שלדעתי צריך להשתפר בו....

יש לכם רעיונות איך?

סורי על החוסר טקט...

בס"ד

זה לא אומר שזה קורה רק שיש שלג.
נכון, שבאירועים גדולים קל יותר לראות את זה, אבל אם נפתח מעט את העניים אנו נגלה שאחדות יש תמיד, גם בזמן המחלוקות הקשות.

למשפחה הזאת לא היה בעייה לארח חיילים בלי קשר לשלג.

חוץ מזה שלאף אחד ביצהר אין בעייה עם חיילים בתור יהודים אלא בתור חיילים יש לחלק מהאנשים בעייה.

 

ופעם נתקעו חיילים בגבעה ליד יצהר איזה יומיים כי הצבא לא יכל להיכנס דרך היישוב כי היו מתנזמים אותו וגם לא דרך הכפר כי הם ניסו ולא הצליחו,אז הלכו חברה מהישיבה והביאו להם אוכל.

יש כ"כ הרבה דברים אחרים על האיחוד שגרמה הסופה הזאת.

 

מתנחלים שמארחים חיילים זה דבר יומיומי.

ואם את חושבת אחרת את טועה.

 

.

הפרפקציוניזים הזה. יכול להרוג אנשים. 

 

לנסות להבין שזה לא מה שחשוב באמת. ושלא המבחן מחליט אם את טובה או לא. 

יש לך משל עצמך גם בלעדיו. 

 

להשקיע. אבל לזכור שאחרי שעשית את ההשתדלות, זה בידי ה'. 

לנסות להחדיר לעצמך שהוא לא הכל!!! 

כי אנחנו לא נחזיק מעמד אם כל כשלון נתפרק. ואנחנו בני אדם. לא צריך ת'עשר תמיד. 

 

וגר.. אני יודעת שזה קשה. ושזה סתם פשוט לדבר. 

בהצלחה לך. 

 

נסי להשקיע, אבל אחרי שהשקעת - את עשית את המאה. הדרך היא החשובה!! 

 

אולי ננסה להבין שציונים זה לא הכל בחיים?!

יש דברים יותר חשובים, ולא הכל מושלם... 

בהצלחה!

ועדיף שתהיי בצד הזה של המטבע ולא בצד האחר...

אבל כן מקנא

צרות של עשירים

תביני שיש דברים יותר חשובים מבצפר וציונים.. ברור שהרבה יותר חשוב שתיהי בן אדם טוב ושתיהי דוסית (נשמע קצת קיצ'י אבל אמיתי לגמרי..) והציונים זה רק עוזר בחיים בשביל עבודה בשביל כסף בשביל שיהיה יותר קל לחיות - אז זה ממש פרט שולי בחיים

אז נכון , לא צריך לזלזל וגם צריך להשקיע אבל לא להגזים..

מקווה שעזרתי, בהצלחה

 

הזה...

ראיתי את הקישור בכותרות הפורומים הראשיות והחלטתי להיכנס..

אני יכולה להגיד לך מה אני עושה (אני גם בלחץ נוראי לפני כל מבחן מהסיבה הזו)

בעקבות סיפורים שקראתי על מעלת ברכת "שהכל", שאם מברכים אותה בכוונה היא יכולה לשנות הכל,

התחלתי לברך בכוונה לפני כל מבחן (הכנתי מראש ממתק מיוחד שברכתו שהכל, אבל אפשר גם על מים..)

ומסתבר שזה ממש עבד- יותר טוב ממה שחשבתי...

ברגע שאת מברכת בכוונה אמיתית זה מכניס אותך לפורפורציות- זה גורם להרגיש שהכל מה', גם אם אני אקבל ציון נמוך.

זה מכניס אותי להרגשה שאני עשיתי את שלי (בהשתדלות לקראת המבחן) ועכשיו הכל תלוי בה', ואין לי מה להילחץ בכלל.

אז אמנם אני עדין מצטערת על ציונים מתחת ל90, אבל לפחות במבחן עצמו אני רגועה, ולא לחוצה (מה שהיה לפני כן)

וגם ציונים נמוכים התחלתי לקחת יותר בפורפורציה...

ואני כן ממליצה לנסות לעבוד על הביטחון, כי מבחנים ורצון להצטיין זה דבר שמלווה לאורך כל החיים (ולא נגמר בבגרויות)

וכמה שמתחילים יותר מוקדם, יותר קל להצליח..(ואני לא מדברת מלמעלה, אני גם בבעיה הזו..)

תנסי להסתכל על מבחן כאל ציון התחלתי מ0.שזה מה שזה באמת. וכל שאלה שאת יודעת זה צבירה. ולא שמה-100 יורד לך.
אני ממש התחלתי לאמץ את זה בזמן האחרון. להסתכל על כמה ידעתי.
את יכולה לחשוב על זה כמו סוללה בפלאפון. אפשר להתסתדר עם בטריה של 90/85.
וברור שתמיד לשאוף למקסימום שאנחנו יכולים, וגם מעבר.. זה לא סותר את הדברים שכתבתי בהתחלה.
בהצלחה

וכנראה שאני לא היחידה שיש לה את הבעיה הזו...

״צרת רבים נחמת יחיד״ 

תנסי לחשוב עם עצמך שבעוד 10 שנים מי בכלל יזכור את הציונים שקיבלת עכשיו?

לקבל ציונים טובים זה טוב. רק תשני את המטרה שלך מ״לקבל 100״ ל- ״לנסות לקבל ציון כמה שיותר גבוהה ואם זה קרוב למאה אז זה אפילו עוד יותר טוב״!

אדם בלחץ מתפקד פחות טוב וזה מוכח.

לפני מבחן תתכונני כמו שצריך (אין לי ספק שאת עושה את זה!)

ואז לפני המבחן תגיעי רגועה כשאת בטוחה שאת יודעת את החומר.

 

תשאלי את עצמך אם הרצון למושלמות קיים אצלך רק במבחנים או שיש עוד מקומות ששם זה מופיע.

אם את מגלה עוד מקומות של רצון למושלמות (ואני מניחה שזה המצב...) - זה אומר שזו תפיסה שלא מתחילה בציונים אלא דרך שבה את רואה את המציאות.

עצם ההבנה שזו תפיסה שלך כבר מתחילה לשחרר אותך מזה. כי את מבינה שזה לא המבחן שמטריד אותך עכשיו, אלא זה תכונה שלך שבגללה את מוטרדת וזה מתחיל מתוכך.

באופן כללי הדרך להגמל מפרפקציוניזם היא ללמד את עצמך להעריך כל דבר גם אם הוא קטן ולא מושלם. להתפעל מכל דבר קטן שאת עושה (גם אם עשית משהו קטן במקום שקשה לך זה דבר גדול), להסתכל על כל דבר ולשאול את עצמך מה טוב בזה ולא מה עדיין חסר.

בכל דבר יש את מה שיש בו ואת מה שעדיין אין בו, ויש לנו בחירה על מה להסתכל. זה תהליך של לימוד והשקעה בתרגול. את יכולה לרשום לעצמך רשימה של דברים חיוביים בכל מיני הקשרים (בתכונות שלך, במעשים שלך, באנשים שסביבך, במה שקורה לך וכו' וכו'). אפשר להחליט על זמן מסוים ביום שבו את עסוקה בהתבוננות כזו על המציאות.

אם תעשי את העבודה הזו תתני לעצמך את אחת המתנות הכי גדולות בחיים! זה המפתח לחיים מאושרים ולהצלחה אמיתית.

וכמובן - אל תצפי להצלחה מושלמת... זה בדיוק אותו עניין. כל התקדמות קטנה היא בעלת משמעות גדולה מאד! לאט לאט...

הרבה הצלחה

גם לי כ"כ כואב לראות אנשים רבים.. במיוחד במצבים האלה..

אוף

ואפשר לחשוב שהם ילדים קטנים

 

בדיוק גיליתי שאח שלי(שכבר מאוד גדול ונשואי)

ולא מדבר עם אחותי(גם נשואה)

הם לא קטנטנים שזה רגע ודי

זה כבר הרבה זמן

זה ממש עצוב

למה עושים דברים כאלה?

ככל שגדלים המריבות נהיות "על רמה" וזה יכול להתפוצץ הרבה יותר חזק..יש מצב שבו אחים גדולים לא מדברים מלא זמן כי זה כבוד.והמריבות נהיות הרבה יותר קשות ורציניות.(מניסיון!! )

לא קיים הרבה אנשים שככה חשובים על הסביבה שלהם,זה ממש מיוחד!!!!!

בס"ד

משהו עם טנק, סוריים, דיונות- משהו כזה...

שהטנק התקרב אליו והוא היה בטוח שזהו, ואחרי זה הטנק פשוט ברח אחורה- משהו כזה...

רותם333 כתבה.

רגע אני אחפש 

[וזה בסיני, עם מצריים]

 

אם זה עדיין רלוונטי-אני יכולה לנסות לחפש לך.

ראיתי ב"בשביל הנשמה" על מלא קטעים מהתפילה.

אממ, לפרט?

מתוך הספר עבד השם:
מבואר בספרי המוסר, שהנזהר לומר כל בוקר בכוונת הלב ''פסוקי דזמרה", מכוח התבוננותו באמור שם מגיע לחיזוק האמונה. והנה כתוב בתהלים פרק קמח: ''הללו את ה' מן השמים, הללוהו שמש וירח, הללוהו כל כוכבי אור, שמי השמים, והמים אשר מעל השמים. '' ותמוה מאוד: האמנם לכל הכלולים בצבא השמים יש פה להודות לה'? ותמוה יותר מה שכתוב שם אודות ''המים אשר מעל השמים'', שגם הם בכלל המהללים, כי היאך יהללולו והם אין להם פה? והרי ידוע שהמים אין להם צורה מוגדרת משל עצמם, אלא הם מקבלים את הצורה של הכלי שהם נתונים בו, ובכל מקרה אין להם פה! ותמוה ההמשך: ''הללו את ה' מן הארץ',, תנינים וכל תהומות, אש וברד, שלג וקיטור, רוח סערה, הרים, גבעות, כל סוגי העצים וכל בעלי החיים, כולם יהללו את שם ה'! מי יכול להסביר את העובדה התמוהה הזאת, שבעלי חיים, שאין להם בינה, או הרים וגבעות ורוח סערה, שהם פחותים מדרגת בע''ח, יהללו את שם ה'?! את כל התמיהות הללו הסביר רבנו הגר''ח קנייבסקי שליט''א (בספר ''ברייתא'' פרק שירה) ויישב את הדעת ע''י שני הסברים אמיתיים:
ההסבר הראשון מבאר, שלא המים ולא השמש ולא כל יתר הנזכרים הם המהללים את השם. אלא הכוונה למלאך הממונה על כל אחד ואחד מהם, שהוא האומר שירה לפני השי''ת.
ההסבר השני משים דגש חזק על עבודת האדם את השי''ת, ועל פיו מתבאר שכל הדברים הנ''ל באמת מצד עצמם אינם אומרים שירה. אלא, כשיהודי מאמין שבורא עולם, ישתבח שמו, עשה את הכל, ורואה ומתרגש מכל צבא השמים ומכל צבא הארץ, ממילא הוא משבח את הבורא על כל הנ''ל. ושבח זה נקרא על שמם, כי כל השבח בא בגלל עצם קיומם, ולכן הפסוקים החשיבו זאת להם כאילו הם עצמם אומרי השירה, אבל באמת הכוונה, שהאדם הרואה אותם משבח את ה'.

'אני עמדתי ליד הטנק אותה שעה והתפללתי תפילת ערבית.לחשתי:ואנחנו ישראל עמו...הפודנו מיד מלכים...השם נפשנו בחיים,ולא נתן למוט רגלנו.המדריכנו על במות אויבינו,וירם קרננו על על שונאינו...כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו...גאל ישראל.השכיבנו ה' אלוקינו לשלום,והעמידנו מלכנו לחיים טובים ולשלום,ופרוש עלינו סוכת שלומך,ותקננו בעצה טובה מלפניך,והושיענו מהרה למען שמך,והגן בעדנו,והסר מעלינו אויב...ושמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום... תפילת ערבית רגילה,בכל יום אומרים אותה,אבל הפעם היא נשמעת לי אחרת לגמרי.חנן ורמי שמעו את התפילה והתקרבו אלי.התחלנו לשוחח.דיברנו על התפילה ועל האמונה.דיברתי על מה שלמדנו בישיבה,על הביטחון בה' ועל ההשגחה של עם ישראל.הזכרתי את דברי הנביא:חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו.הוספתי ודיברתי על מדינת ישראל,ראשית צמיחת גאולתנו.אמרתי להם שהגאולה נמשלה לאיילת השחר,שאורה בוקע קמעה קמעה עד שהחושך מסתלק מן העולם והחמה מאירה,ואף גאולתנו כך היא,קמעה קמעה היא באה.איננו יודעים מה יהיה ואיך יהיה,אבל אנו מובטחים שנצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם.חזרתי ואמרתי:אין ביטחון מה יקרה לנו,אבל עם ישראל ינצח.כך דיברתי ודיברתי.(הרב חיים סבתו מתוך הספר תיאום כוונות.במלחמת יוה"כ)

https://mail.google.com/mail/u/0/?ui=2&view=btop&ver=1pxvtfa3uo81z#attid%253Datt_1430ba409157c1e8_0.1

בסיעתא דשמיא!! איפה יהונתן?

 

 

קכ'- קלד' (שיר המעלות)

 

קמו'- קנ' (הללויה...)

 

פז' - פט' (מפח' זה תהילים ליח' בחודש...)

 

ב"הצלחה!! כל הכבוד..

לרפואת:
דליה חיה בת יונה יממה ויעקב.
אורה חיה בת רחל
בתוך כל שאר חולי ישראל.
שבת שלום

עשתה לנו שיעור על גיל ההתבגרות.......וכו......אני לא יכולה להרחיב כי יש פה בנים...
אז בקיצור אני יגיד לך שאני חושבת לפי מה שהיא אמרה שזה לפי הגיל...........

בע"ה

 

אם אני מבין נכון ממה שירה מתווכנת ,זה ממש לא קשור לזה .

יש פה בנים ? אז מה יש פה גם בנות גיל ההתבגרות הוא של כולם

 

בקשר לנושא,תראי היא מאוד אוהבת אותך ,היא עכשיו ראה שאת מתרחקת ממנה לאת לאת לכן היא לא יודעת מה לעשות

וכנראה מתוצאה כזאות היא עשה את מה שהיא עושה.

 

את יכולה לקחת אותה לשיחה ולהסביר לה את הכול שאת גם מחבבת אותה וזה לא כ"כ נעים לך מה שהיא עושה .

 

בהצלחה

דבר ראשון אני עכשיו חושבת על מה שכתבת ואני רואה שאתה זה באמת שצודק....
אבל יש בזה משהוא שקשור גם לגיל.......ולא פירטתי כי הענין שהאחת דיברה זה קשור לבנות.....אז. ........אוקי?
ואתה צודק שגיל ההתבגרות של כולם במיליון אחוז!!!
אבל יש דברים שקשורים לבנות שהבנים לא צריכים לדעת מזה...............מסכים איתי???

בע"ה

 

מה שאמרתי זה בנקודת הנחה ממש שאני חושב שאת מכתוונת בזה.

במידע וכן אז ...

 

 

בכול מקרה, לא נכנכס לנושא

אך מוסיפה שאם כבר בחרת לדבר איתה תיזהרי לא להישמע מתנשאת כי זה יכול לפגוע בה ז"א אל תבואי בקטע של " את מתנהגת ככה כי את פוחדת שנפסיק להיות לחברות" אלה פשוט תדגישי שאתן חברות טובות ובעזרת ה' הקשר הזה רק התחזק ויהיה עמוק יותר

אבל כל פעם שמגיעים לנושא אז איכשהוא היא יוצאת מזה בלי שאני מצליחה לבטא את עצמי נכון..

אגב, look smile, התחלתי להתרחק ממנה אחרי שהיא התחילה עם כל זה..כאילו, זה נראה לי תוצאה טבעית שכשנדבקים לבנאדם הוא עושה את הפעולה ההפוכה ודווקא מתרחק..

אולי כך היא תבין מה את מרגישה

אבל בירצינות ... תני לה הרגשה שאכפת לך מימנה,או משהו כזה

אולי תמשכי גם אותה להתחבר אליהן.. ואז היא לא תרגיש 'ננטשת'

בהצלחה (:

בע"ה

 

הייתי צריך להוסיף את זה

יהיה עוד הזדמנויות להוסיף...........(נראה לי).......

ליונה לא הייתה אפשרות לסרב כי אם לנביא ניתנת שליחות אם הוא לא ירצה לעשות אותה הקב"ה יסובב הכל כדי שזה יקרה, בדוגמא של יונה למשל הקב"ה שלח את הסופה דווקא לספינה שהוא היה בה והוא שלח את הדג והדגה דווקא למקום שבו יבלעו את יונה וכ'ו, אני חושבת שפשוט ירמיה הבין שהוא לא יוכל לברוח מהשליחות ופשוט עשה אותה!!

כמו שלנו יש בררה  לקיים מצוות -נקיד שבת- או לא בידיע שנענש על כך... כך היה גם ליונה אחרי שנענש הוא קיבל עלו את הדין.

כאשר נביא נבחר להיות נביא, מוטלת עליו משימה אין לו בחירה חופשית. הוא בסופו של דבר יהיה מוכרח לקיים את השליחות של ה'.

בחירה חופשית? ואני ישמח מאד לעזור!!!

שנתת ביטוי לצדדים החומריים שלך.
זה בדיוק אותם צדדים שצריך לרסן, לכוון למקומות של קדושה, לא חלילה לשחרר בלי איזושהיא בקרה..
ובכנות, אתה יכול לשבת עכשיו ללמוד תורה, או להתפלל שמונה עשרה מולו בלי להרגיש משהו שונה? זה באמת לא הזיק לכלום??
אני באמת לא יודעת איך זה אצל אחרים, אבל כשאני מתפללת אחרי כמה ימים שלא קמתי לשחרית אני מתביישת.. כמו ילד קטן שאמא שלו מגלה ששיקר לה (;

וחוץ מזה, עזוב אותך עכשיו מביטול תורה,
יש דברים שיותר משהם מבזבזים זמן הם פוגעים בנו, בנשמה. וקשה נורא לתקן את הנזקים האלה

אין בעיה ללכת ולרקוד, (אפילו עם קצת אלכוהול). אם זה מה שמשחרר אותך אז סבבה...

 

אבל כשאתה הולך למועדון, זה ריקודים מעורבים כאשר כמעט תמיד המטרה היא להכיר מהמין השני בשביל קשר של סטוצים וכו'

גם אם אתה לא הולך בשביל המטרה הזו זה יבאו בנות שיתחילו איתך, וקשה לומר לא

 

 

ואין בעיה לשאול למה אסור ואיך מותר או לתת ביטוי לצד החומרי. להיפך היהדות מעודדת את השימוש בכל כוחות הנפש החומריים והרוחניים לעבודת ה'

 

 

סורי שזה יצא לא כ"כ ברור, אני קצת עייף.

אומר שזה לא ממש רק ביטול תורה-זה עוד כמה דברים

בע"ה

 

אבל זו בריחה מהמציאות ...

וואלה מבין את זה שנהנהת ובכיף !

אבל בננו נהנהת כל הלילה בסבבה אבל ליום שמחורת הכל נגמר בגדול .

 

אתה ללא ספק צודק שצריך לצבור כוחת לצאת לרגע קצת להשתחרר , שי אלפי דברים ומהנים 

 

לצאת לדיסקוטק ,זה יכל להיות נחמד כל עוד זה חברים קרובים וללא בנות וזה ...

אבל בננו כמה מהנה זה (...)

 

בהצלחה אחי

יאיר אני דיי איתך. -ינון- אף אחד לא דיבר להכיר את המין השני וכו'..

זה שזה מעורב זה לא אומר באת בשביל זה. ממש לא! אם אתה בא להתפרק- למה לא??????

אם זה כמו שיאיר אמר זה נתן לו כוח להמשיך בישיבה וואלה הוא השתחרר והתפרק אז למה לא????

ונתי פה אני עונה גם לך- מה הבעיה?? כן הוא נהנה. למה ביום שאחרי נגמר הכל??????????

בע"ה

 

אבל זה בבננו זה כיף אמיתי אחרי שרקדת כל הלילה באמת בכיף ...

אתה קם בבוקר חוץ מההרגשה המגניבה אתה לא נהנה יותר זה היה רק באותו ליליה .

 

יש הרבה דברים מהנים ובאמת מהנים ,דברים שאתה נהנה בהם להרבה זמן .

 

זה ברור. זאת לא הפתעה.

אבל אבל אבל.

 

תסתכל על זה ככה יאיר. אתה יודע איזה מן סוג של כיף זה?

זה כיף- האנגאובר.

מהזתומרת?

מה שכיף שפתאום מסירים את המושכות, נכון? שפתאום יורד ממך העול של המצוות, האסור ואסור ואסור.

זה מה שמשחרר!

 

אבל תאמין לי, זה כמו האנגאובר בדיוק. אתה שותה ונהנה כל הלילה, ולמחרת אתה רוצה למות. כואב לך הראש ואתה מסוחרר ובא לך להקיא. (לא מנסיון, ב"ה.. )

אתה ממש נהנה, זה ברור. וכאן מגיע האבל- נהנית אבל מחר יכאב לך. מה זה מצפון בעצם? חשבת על זה? למה הוא צעק לך? אולי כי שברת איזשהו גדר של עצמך, אולי כי עשית משהו שבפנים ידעת שהוא לא טוב?

כשאתה קם בבוקר כואב לך הראש כי שתית. כואב לך הלב כי אתה לא באמת בעולם הזה של הדיסקוטקים, אתמול סתם השלית את עצמך. אז אתה רוצה יותר. אז אתה רוצה יותר לגעת בעולם המשוחרר הזה. שבו זאת לא בושה להיות בן אדם עם כל הצרכים שלו. 

קלטתי נכון?

אני מקווה.

נכון זה קלישאה לומר "היצר הרע"? אבל זה ממש נכון. זה הכוחות הבהמתיים בנפש, הגשמיים, שמושכים אותנו לאדמה שנוצרנו ממנה. שמטביעים אותנו.

 

מה קורה לך בעצם?

אתה רוצה את הדרך הקצרה והארוכה. את הדרך חיים הפשוטה, הקלה, הכיפית. המשוחררת. למה לשלוט בעצמי בעצם? למה לי לרסן משיכות שיש בי? לאוכל, לבטלנות, לבנות, לשתיה?

 

ותגיד לי, אתה היית לוקח סמים?

למה לא?

זה כיף, זה משוחרר, זה ממש עושה טוב.

אתה בטח אומר שזה פוגע אנושות בבריאות.  אז מה?, עם זה נסתדר מחר.

 

אלא מה.

אנחנו בוחרים ללכת בדרך הארוכה והקצרה. יותר נכון לומר, הדרך היחידה. הדרך היחידה שמגיעה לקצה הבטוח, הטוב.

כי אם תחשוב על זה, למה אתה חי פה?

מה חשוב באמת באמת בעולם?

כשנגיע בעז"ה לגיל 120, אני הייתי רוצה שנחייך ונאמר לעצמנו שחיינו טוב. שאני אהיה מלאת סיפוק מהדרך שבה מילאתי את החיים שלי, יום יום, אפילו בלי שגיליתי איזה אטום, או תרופה לסרטן, או שהקמתי קרן לפצועי מכות חשמל.

חיים עם משמעות.

ולכיוון שהתחלנו איתו. אני מאמינה שהדרך שלנו, כיהודים, היא הדרך הכי מדהימה לחיות. 

אני הכי מסכימה איתך. זה קשה! אבל זה בשום פנים ואופן לא כובל אותי. זה לא חוסם אותי. זה לא מדכא אותי ומקטין אותי. להיפך! זה מגדיר לי את המרחב האישי שלי. את הבית שלי בעולם.

זה שיש לך בית זה מגביל אותך? שיש לך 4 קירות שהם שלך? ברור שלא. הבית נותן לנו ביטחון. נותן לנו חיבור, עוגן.

ככה זה היהדות, או ההלכה, או המצוות. איך שתקרא לזה.

אנחנו מתחנכים להיות דוחי סיפוקים. אנחנו מתחנכים לבחור בדברים שיתנו לנו חיים בריאים יותר. לאכול הרבה ירקות, לשתות הרבה מים, להתרחק מעודף ממתקים, לצמצם שתיית קפה. ברור שאדם בריא מרגיש טוב יותר. אנחנו מתחנכים גם בחברה נפרדת. אנחנו גודלים על זה שקשר עם בני המין השני יהיה אי שם בחתונה. אנחנו לומדים שלפני שמכניסים אוכל לפה צריך לעצור וליטול ידיים או לברך. אנחנו לומדים שצריך לעצור את הלשון מלומר דברים רעים על יהודים.

 

ולמה אני משתמשת דווקא במילים- מתחנכים ולומדים?

וואו, זה חשוב. שמע. מי שקצת לומד על גיל ההתבגרות יודע שיש התפתחות אינטלקטואלית משמעותית מאוד. פתאום הילד שפעם התעניין בשוקו שלו ובלהתגלגל בארגז חול, מתחיל לשאול שאלות כמו- למה אני חי? לאיזו מטרה? מי אני? מי החברים שלי? מה אני עושה עם הזמן שלי? מה אני רוצה מעצמי? אתה יכול להוסיף את השאלות שנמצאות אצלך בחיים.

בשלב הקריטי הזה,,,,, בשלב הזה דרך החיים הקודמת, אופן קיום המצוות כבר פשוט לא מתאים! אני מתכוונת שבשלב הזה גם האמונה ואורח החיים שלי חייב להשתנות. לקיים דברים "כי חונכתי", זה בסיס לא כל כך חזק. צריך עכשיו לבנות את הידיעה המבוגרת, הבוחרת, המודעת- את הדרך העמוקה. האישית.

תדע לך, מי שנושר בשלב הזה, הוא פשוט לא טעם מהאמונה הבוגרת! הוא בוחן את האמונה הילדותית שלו ומוצא אותה לקויה. זה ממש פספוס!

 

וחזרה. עכשיו אתה צריך להבין למה עשית את הדברים הנ"ל שחונכת עליהם. עכשיו הזמן שלך לשאול. למה נוטלים ידיים? ולמה דווקא 3- 3? ומה החשיבות בחברה נפרדת? 

וכל זה, מתוך הנחה שאני מקיים הכל, והכל נובע מחכמה עליונה שאני מנסה להבין ובוחן אותה בענווה. לשאול- מה החשיבות ב-? למה אני צריך לקיים את-? אם באמת תרצה לדעת, תמצא תשובות נפלאות. 

 

אותה דחיית סיפוקים נותנת לי יכולת לחיות בצורה בריאה. להשליט את השכל שלי על הרגש, על הדחפים, על הכוחות ש- אל תהיה תמים!- שרוצים להרוג אותך. שרוצים להפיל אותך. אני מתאפקת ולא נוגעת בשוקולד עכשיו. מה זה נותן לי?

א. בריאות. מהשוקולד עכשיו אני אהנה, אבל מהשנייה הבאה אני אסבול. תכאב לי הבטן. אני אשמין. אני אכניס לי כולסטרול לדם.

ב. סיפוק עצום. אני שמחה לראות שהנשמה שלי, שהכוחות הגבוהים- מצליחים לשלוט בכוחות הנמוכים שלי. זה נותן לי שמחה ותחושת ניצחון מדהימה.

דחיית סיפוקים היא גבולות. היא שומרת אותי ונותנת לי להשתחרר. אני לא משועבדת לגוף שלי. זה כמו עצבות וכעס. בזה שאני כביכול משחררת את עצמי להרגיש טבעי ולכעוס/ להתבעס- אני נהיית ממש משועבדת לתחושות האלו! אני ממש נותנת לכעס לשחק בי, להיות אני! וזה כיף? לא. זו התחפושת הזאת של היצר. 

לכן אתה לא לוקח סמים. אתה יודע שזה לא באמת בריא. שזאת אשליה. אשליה של אושר, אשליה של סיפוק. זאת מסיכה של רוע ושל גועל ושל תהום.

 

טבע זה דבר גולמי. אסור לנו לקבל אותו כמו שהוא. מוטל עלינו לעבד אותו ולעדן אותו. להיות סבלניים.

יצר העריות זה פצצה מתקתקת. זו דוגמה קלאסית למה שדיברנו עליו קודם. 

אבל התורה אוסרת אותו עלינו? התורה מכריחה אותנו למחוק אותו? להתעלם ממנו?

ממש לא. להיפך, זו מצווה להתחתן. יש לזה מעלה עצומה.

אנחנו פשוט צריכים להראות לטבע מי הבוס. להראות לעצמינו מי הבוס. אנחנו מחכים. אנחנו מאמינים שנישואין זה קשר בל יינתק, קשר חשוב מאוד, עמוק מאוד- שיש לדאוג שיהיה בזמן הנכון, בצורה הנכונה. תפקידך לברר לעצמך לגבי זה ושאלות נוספות, כי יש בזה כמויות של חוכמה ודרך מדהימה לחיות. אבל סתם שתבין.

אנחנו צריכים פשוט לדעת שיש דברים שהם לא בשבילי עכשיו! בענווה. העוגיה הזאת לא בשבילי. קשר עם מישהו זה לא בשבילי עכשיו. 

 

אנחנו נדרשים לתת משמעות למעשים שלנו. לקחת עליהם אחריות. 

מותר לנו לחיות. הגוף הוא חלק ממנו. אנחנו אוהבים אותו. אנחנו לא נזירים. אנחנו מקדשים את עצמינו. מעלים את הדרגה של החומר, משתמשים בו לטוב.

לא הכל אסור. יש המון מותר.

ואם התורה והמצוות בשבילך הן עול אז זה לא השק הנכון, כמו שאומרים.  התורה היא מפה בעולם הזה. היא מכוונת. היא נותנת משמעות וסיבה. תפקידך הוא להנות. שיהיה לך טוב ושמח וכיף בעולם. אבל טוב וכיף לא יהיה לך בחיים האחרים המקבילים האלה, רק הרבה ריקנות וכאב לב. כי ברגע שמספקים רק את הגוף, הנשמה נחנקת. בוכה. מה שאמרנו על האנגאובר, פשוט רוחני.

למה כתוב באבות "הווי עז כנמר"? למה לא "הוויי צדיק כאברהם אבינו" או משהו? נמר זאת חיית טרף טמאה, תחשוב על זה! אלא מה- אנחנו מודרכים כאן לקחת את הכוחות המטורפים, את העזות, את הלהט- שיש כלפי הטמא, כלפי האסור, כלפי היצר הרע והעבירות, ולהעתיק דווקא אותן לעבודת ה'!

תפקידך לראות מה כל כך הדליק אותך שם, ממה כל כך נהנית, ולמצוא לו מקום בעבודת ה' שלך! אתה מודרך לקחת את כל העוצמות שאתה הוצאת שם ולהרגיש ככה כשאתה עובד את ה'.

 

אז שתדע לך שהשאלה שלך היא טובה. שהגילוי שלך שהכל קל שם הוא עמוק ואמיתי, אבל כבד- ראייה. שהשאלה שלך נובעת מעומק וב"ה שעד עכשיו לא התקרבת לזה. וטוב ששאלת.

חיים של בריאות הם דורשים יותר, אבל הם מספקים, וכיפיים וטובים. טוב לך עם עצמך.

התורה לא מגבילה אותך, היא מאפשרת לך להשתמש בכוחות הגופניים שלך, הגשמיים בלי שהם ישלטו בך ויהפכו את החיים שלך לתהום ללא תחתית. היהדות מקדשת את החיים ונותנת לכל דבר זמן ומקום.

תפקידך לשאול ולברר ולמצוא את מקומך בהלכה. 

והעיקר שתאהב את החיים האלה.

 

אם מעניין אותך להרחיב

http://seri-levi.com/2008/07/27/%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%96%D7%99%D7%96-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%A9%D7%9E%D7%9C%D7%95-%D7%A9%D7%9C%D7%99/

 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D

 

בהצלחה רבה.

קראתי הכל. וזה פשוט מקסים!!

הרעיון, הדוגמאות והכתיבה עצמה.

מצטרפת לכל מה שכתוב..

מעולם לא קראתי מאמר בנושא הזה שהיה ברמה גבוהה כל כך כמו זה. נגעת בכל הנקודות הנכונות והכל בנועם ובכנות.. פשוט צל"ש!! כל הכבוד.
אשרי עם ישראל שזכה בכאלו אנשים צדיקים ואמתיים. ובמילים אחרות- שכוייח!

מצטערת, אבל אנשים שבאים להשתחרר כן באים לחטוא.

תבינו- הקב"ה החליט. אלוקים. הוא הרבה יותר חכם ממני וממך.

אז פשוט תעשו את מה שמי שברא אתכם ציווה עליכם.

כי גם בתכל'ס- זה הכי טוב בשבילך, סמוך עליו.

צריך לנסות להבין, אבל צריך בעיקר לצאת מנקודת הנחה שההלכה והתורה היא טובה. אמיתית.

נא לא לעזור ליצר הוא מספיק תחמן.

זהו.

גם אני לא מבינה למה ???? גם אני מרגישה לפעמים שאני עושה דברים שהם נגד ההלכה אני ממש שמחה אחר כך וכיף לי אז בעצם למה אוסרים אתזה??????

 

סורי אין לי תשובה!!

 

 

רוצה אני יפרט?

במידע וכן הכוונתי אלו דברים מהנים

 

 

של ביני"שים  או נוער גבעות-עם שירי שמחה מקפיצים והרבה רוחניות חיובית-היית מרגיש אותו אושר פנימי? כי לעצמי אני יודע שזה עוזר, ושאין לי שמחה כמו בחתונה מעיפה....

אם כן-אז ברור לי שעדיף בשמחה של קדושה-חיבור בין שתי נשמות והקב"ה-ולכן עדיף לרקוד לשמע שירים מסוג זה ולא דיסקוטק.

אם לא-אז אני אשמח אם תוכל לומר לי מה ההבדל מבחינתך ולמה לא?

תודה מראש, זאב

אתמול הייתי בחתונה.

מלא זמן לא רקדתי ושמחתי ככה.

והשתחררתי ממש!

והרגשתי טוב!!!

אני מבטיחה לך - יאיר שהרבה יותר טוב ממך.

שמחה של קדושה ממלאת כמו ששום דרב אחר לא ממלא.

אבל אני חושבת שזה מדרון...

זה מתחיל בקטן...בלהשתחרר בדיסקוטק וכיף ושמח ונותן כוחות ללמוד תורה(קשה לי להבין איך אבל שיהיה)

ולאט לאט כשזה יהפוך להרגל...ותחפש ריגוש אחר ותמצא דברים אחרים קצת פחות טובים 

חוצמיזה ההשפעה של זה היא הדרגתית...עכשיו זה נותן לך כח ללמוד תורה(או שאולי זה מה שאתה מספר לעצמך כדי להרגיש טוב) ואח"כ זה פשוט יטמא לך את הנפש היהודית שלך בלי שתרגיש כי זה פשוט לא מתאים לה והלב שלך יאטם ללימוד תורה. לא חבל?! יש דרכים אחרות לצבור כוח...כל אחד ומה שמתאים לו. אחד ירד על שווארמה טובה.. אחד ירקוד בחתונה עד כלות הכוחות ואחד פשוט יישן כמה שעות. אין רע בלמלא מצברים השאלה באיזה צורה אתה עושה את זה.

ובסופו של דבר כל הגבולות והאיסורים הם לטובתנו.

אם ילדים ישחקו על גג בלי גדר יש שתי אפשרויות..או שהם ישחקו ממש באמצע כדי לא ליפול או שהם לא יזהרו וייפלו.

אבל אם יבואו וישימו גדר הם יוכלו לשחק בחופשיות בלי ליפול.

גם אנחנו ככה...ואין לי כוח לפרט...

אבל אני חושבת שזה מדרון...

זה מתחיל בקטן...בלהשתחרר בדיסקוטק וכיף ושמח ונותן כוחות ללמוד תורה(קשה לי להבין איך אבל שיהיה)

ולאט לאט כשזה יהפוך להרגל...ותחפש ריגוש אחר ותמצא דברים אחרים קצת פחות טובים 

חוצמיזה ההשפעה של זה היא הדרגתית...עכשיו זה נותן לך כח ללמוד תורה(או שאולי זה מה שאתה מספר לעצמך כדי להרגיש טוב) ואח"כ זה פשוט יטמא לך את הנפש היהודית שלך בלי שתרגיש כי זה פשוט לא מתאים לה והלב שלך יאטם ללימוד תורה. לא חבל?! יש דרכים אחרות לצבור כוח...כל אחד ומה שמתאים לו. אחד ירד על שווארמה טובה.. אחד ירקוד בחתונה עד כלות הכוחות ואחד פשוט יישן כמה שעות. אין רע בלמלא מצברים השאלה באיזה צורה אתה עושה את זה.

ובסופו של דבר כל הגבולות והאיסורים הם לטובתנו.

אם ילדים ישחקו על גג בלי גדר יש שתי אפשרויות..או שהם ישחקו ממש באמצע כדי לא ליפול או שהם לא יזהרו וייפלו.

אבל אם יבואו וישימו גדר הם יוכלו לשחק בחופשיות בלי ליפול.

גם אנחנו ככה...ואין לי כוח לפרט...