פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 911)

למישו יש שם מדוייק?

הבני-דודים שלנו מתחילים לעבוד שעות נוספות!!!
צריך להגביר שמירה בכל האזורים הללו כי הם בינתיים משועממים ואנחנו על הכוונת.

לא יודעת מה איתך, בני דודים שלי הם יהודים.

ומצטרפת למה שאמרתת.

יש אנשים שבעינך נראים אנשים גדולים ובעיני מישו אחר זה בקטנה.. יש אנשים שמחוללים שינויים ואף אחד לא יודע את זה בכלל. אם את רוצה לחולל שינוי כדי שידעו שחוללת שינוי, אז עזבי אין טעם בכלל.. אבל אם את עושה את זה באמת כדי לעזור ולתרום, אז זה לא צריך להיות ברעש בכלל. מספיק שאת והקב"ה ידעו..

אבל אני רואה את הבנאדם הזה והיא אשכרה משפיעה על אנשים!!!!

נגיד באולפנה ממש הרגישו כשהיא הייתה שהיא שם מרוממת את האוירה

את מדברת על מנהיגות במובן הרחב.
זו תכונה נפלאה באמת. זה לדעתי עניין של אימון אישי והתרגלות לחשוב במאקרו על כל דבר ומצב, לא להתפס לקטנות, להיות אכפתי מאחרים לקחת אחריות ולהוביל ובמקביל לא לשכוח לפתח את עצמך ולדאוג לבשלות שלך ולהתקדמות

זה ממש נכון! 

יש פרויקט שמנסים להרים בכיתה ומחפשים אנשים שיהיו אחראים עליו? למה שלא תיהיה בין האלה שמרימות יד ומחפשות להתנדב (יכול להיות שאת כזאת, אני מדבר בכללי). צריכים משהו שירים איזה פרויקט בסניף של החב"ב או משהו בסגנון? למה לא לקחת את האחריות עלינו ולהרים פרויקטים לאוויר???? חשוב גם כשמארגנים משהו לארגן אותה בצורה הכי רצינית שאפשר! זה שלב ראשון לדעתי....

שלב שני זה להרים את הפרויקטים בעצמך בלי שמהו ישאל מי מתנדב להיות אתה זה שמציע ואתה זה שיוזם, לאט לאט בלי ששמים לב נכנסים למרכז העניינים ומתחילים להיות משפיעים, זה השיטה בדוק ומנוסה....

רק להיזהר לא לקחת יותר מדי דברים על עצמך, כדי שישאר לך זמן אוויר לנשימה....

סוג א' אלו האנשים שעושים רק מה שהם חייבם. הם יצטרפו לאלונקה במסע בצבא רק שזה היהי ברור ורק פעם אחת. הם יעזרו רק כשישאלו אותם בברור או שיהיו צריכים עזרה. הן ידעו טוב מאוד להתלנון אבל פחות טוב לעשות.

סוג ב' יהיו מתחת לאלונקה, יהיו הראשונים להרים את האצבע (לא בכל דבר ובכל פעם- אבל בעיקרון) ויעשו מעשים עם פחות תלונות ויותר פרגון.

תהיי סוג ב'.

השאר יבוא מעצמו.

 

ועוד נקודה-מנסים לחשוב איך חברה בריאה צריכה להתנהל כדי להיות שלמה, ומתנהגים בהתאם.

למשל-חברה שיש בה שקרנים ורמאים-לא מתנהלת בצורה בריאה (מסקנה-להיות ישר). חברה שכשיש צורך ציבורי שכל אחד יכול להשליך אותו על השני, זה מה שעושים-גם כן לא תתנהל כמו שצריך (מסקנה-לפעול כשרואים שאין מישהו אחר שיעשה את העבודה). חברה שמה שמעניין בה את האנשים זה בראש ובראשונה יהיה להם טוב, תהיה מלאה במריבות, כי אנשים מוכנים לותר על בריאות החברה לטובת עצמם (מסקנה-להסכים להקריב ולסבול אי נעימויות עד גבול מסוים בשביל שהמצב ישאר יציב). וכן אפשר להרבות בפירוט, אבל אין לזה גבול. פשוט תרצי באמת שיהיה טוב, ותאמיני שזה אפשרי.

אנשים פשוטים וטובים.

אני מבינה את ההרגשה הזאת כי גם לי זה קורה מלאאא פעמים...

אבל,הגעתי למסקנה שלא צריך להיות אדם גדול אלא..

 

ו"כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן"אז כל הזמן הזה את יכולה לתקן-לעורר אצלך שינוי!

 

יכול להיות שלא הבנתי אותך נכון ואת מתכוונת לאנשים גדולים בדיוק מה שאני התכוונתי...אם אכן טעיתי אני מבקשת סליחה ומוזמנת לפרט ולהסביר יותר כדי שאוכל לענות בדיוק למה שאת רוצה..

 

אני בטוחה שגם את אישה גדולה אך,את לא מודעת לעצמך..

בהצלחה רבה רבה!!

על בית ספר פורום סניף ושינה

הייתי רוצה לעשות משהו משמעותי אבל לא להסתפק בפעם אחת

אלא להיות אחת שכל החיים שלה הם פרוייקט

ופרוייקט שעובד אם אפשר

זה בעיני אנשים גדולים כזאת אני רוצה להיות..

ולפי דעתי יענה לך על השאלה..מקווה בעזרת ה'!

http://www.faith.co.il/%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%AA-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D/

 

מאמר על העצמה נשית..נשמע מוזר אבל ממש לא

חחחח אני ולסכם לא הולך ביחד..בתימצות של התימצותים:מתוך המאמר פסקה ראשונה:

נשים רבות מרגישות חוסר ביטחון, פחד ובלבול מללכת אחרי האמונה שלהן. למרות שההצלחה האישית שלנו היא תוצר של האמונה, לפמעים פשוט אין לנו את האומץ להאמין או לבחור במה שאנו רוצים ואנו נכנעים לכללי החברה שמכניסים לנו אמונות שכלל לא קשורות אלינו. אנחנו כלל לא רוצים להיות שם, אבל בכל זאת נמצאים במקומות שאנו בכלל לא אוהבים רק בגלל שכך הסביבה מכתיבה לנו. אם הנשים יבינו את העצמה הנשית הטמונה בהן, הן יוכלו לפרוץ את הגבולות ולפרוח.

תמיד האמנתי בזה אבל עשיתי את זה פעם ראשונה בערך, לא מזמן, וזה מממממממש נכון!

תכתבי מה את, מה את רוצה להיות, יותר מ- "בן אדם טוב" באמת באמת מה את מחפשת, ומה את עכשיו מתחילה להשתדל לעשות בשביל זה, תציבי לעצמך מטרות בדרך ליעד

בהצלחה!!!!!!

נ.ב. תסתכלי גם אחורה איך את מתקדמת

כאילו, שפיציות. כאילו, שפיצית

מסרו ד"ש לברכי ושולי!!

והשאר סתם לומדים...

מי היה מאמין?!?!?!?!

כנראה שאני תרנגול משונטז שמטיל ביצים כחולות ומקרקר מתי שרוצים שהוא יבוא לחסדי, הא?

סנאי אבולוציוני שחושב תצמו רק ביגלל שהוא גדול! (למרות שהוא טועה)

 

 

וווואאאאאאווווו. |עיניים של החתול בשרק|

סנאי התכוונת..

היום אני יכול בערב דבר איתי בפלאפון אני אשלח לך אותו באישי

מבין אלו שבנוג''ה

|סטודנטה שמגיעה ב7 הביתה|
‏|וגם יוצאת ב7 בבוקר!|

חסדי ממש צריכים. את עזרתינו.
כל המרבה לבוא הרי זה משובח

אם הכל היה טוב אז הכל היה רגיל אבל כשהכל רע את מחפשת את הטוב...
קצת קש להבין את זה אבל כנסי לראש...
בהצלחה!

אם הכל יהיה ורוד אחנו עלולים (ח"ו) לשכוח את ה' הטוב המטיב והמושיע. וגם אנחנו הרעים. הורסים. מקלקלים. חוטאים. במצב של היום- תסלחו לי, אבלץ...

וכשיש משהו טוב אז זה לא כזה מושך לקרוא..

כי מגוג הוא מצאצאי חם (או יפת, לא זוכרת כתוב בפרשה הזאתי) ולכן הוא לא יכול להיות ישמעאלי שהם מצאצאי שם.

או מצב

והמשיח ינצח אותו במלחמה ע"י עזרה גדולה משמים.

 

יותר מזה אף אחד פה לא יודע.

 

זה בערך כמו לשאול-"מתי לדעתכם ירד המלקוש?"

(המלקוש הוא הגשם האחרון)

בס"ד

 

תאמינו לי שכשהוא יגיע אתם תדעו...

 

למה להטריד את עצמנו בזה עכשיו?

גם של מלחמת גוג ומגוג. כמו שלמשל ראיתי בשם הג'ר מרדכי אליהו זצ'ל-שהייתה כבר או שאנו פטורים ממנה.

הרב אמר שמי שחושב ומאמין שמלחמת גוג ומגוג כבר היתה- לא יהיה בה, אבל מי שחושב שהיא תהיה אז יהיה בה ( משהו כזה..

בס"ד

מן הסתם היטלר...

בס"ד

 

אף אחד לא יודע וזהו.

 

מה הטעם לנחש?

כתוב שביום שבו ידרוך גוג על אדמת ארץ ישראל תהיה רעידת אדמה והר הזיתים יבקע לשתים ואז ה' יתחיל את המלחמה האחרונה שתבער את הרוע מן העולם...

למיטב ידעתי זה עדיין לא קרה

שמי שמאמין שהשואה היתה גוג ומגוג לא תהיה לא שוב גוג ומגוג....

אני צריכה לקבוע עובדות בשטח.

 

(להביא מישהו מתאים לפני שאחרים ישמעו על זה שקיבלתי תקן ויחמדו אותו לעצמם...)

חח זו לא המצאה, תוכל למצוא הכל בספר ללא גזל:'חיים בריאים כהלכה' של הרב יחזקאל אסחייק שליט"א
אני מקווה שזה קשור לזה..אבל זה באמת לא הזוי ולא חריג.אלו ה'תופעות לווי' הלא כל כך נעימות בוא נקרא לזה ככה..קיצר עצה שלי תקרא את הספר ואני מקווה בעזרת ה' שהוא יעזור לך לחשוב כל פעם מה כדי
דבר שני,אתה קולט למה זכית?זכית למין הארות מה',ה' רק רוצה שתלך בדרך הנכונה ומנסה לתת לך גם רמזים..

http://www.ateret4u.com/online/f_01957.html#HtmpReportNum0029_L2

אבל אצלי זה יותר כי בזמן האוכל אני לא תמיד מתרכזת באוכל וחושבת מלא מחשבות על אנשים ודברים וכן.. גם הברכה לעיתים כמו האכילה.. והעצבות או האי סיפוק (שמתבטא אצלי יותר בצורה הזאת יותר) מבצבצים להם בשקט.

עכשיו כשציינת את זה, זה הרבה יותר ברור לי..! ועל זה נא' האכילה פעולת קודש היא וצריך לה הרבה ריכוז והתכווננות, ולזכור לכוון ולהודות וכמו שצריך.

וזה משום מה מזכיר לי את מה שכתבתי פעם ביציאה לא מהעולם הזה שארוחת הבוקר היא הדבר הכי קדוש בעולם, ותכלס לא רק הארוחה של הבוקר
* חשבתי שרק אני מרגישה פרה לפעמים מרוב אוכל

אחד הדברים שבאמת צריך להתחזק בהם זה תאוות האכילה (לפחות אני)

20130929200520.wiz

הרב שלמה אבינר

אל תאכל רעל

אל תאכל רעל, אל תאכל סוכר ומלח, שומן וקמח לבן. כמובן לא מדובר בכפית אחת אלא בהצטברות עודפת.

ריבונו של עולם, הטוב לכול ורחמיו על כל מעשיו, הזן את העולם כולו בטובו, ברא מזונות בריאים וגם טעימים. "בורא נפשות רבות וחסרונן" – "כגון לחם ומים שאי אפשר בלא הם". "ועל כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי" – "כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא בראם, יכולין העולם לחיות בלא הם, שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא כמו תפוחים וכיוצא בהן" (ברכות לז א. תוס' ד"ה בורא).

הכל כל כך טעים, כל כך מתוק בעולם של ריבונו של עולם.

מה עושה האדם? מפריד את המתיקות ומוכר אותה לחוד. מוציא את הסוכר מקנה הסוכר ומכניס אותו במשקה קל, הכבד בסוכר, שבע כפיות לכוס – וכך הורס את בריאותו. ולא רק את בריאות הגוף הוא הורס, אלא גם בריאות הנשמה, כי הנשמה אינה אוהבת אכילה גסה. זה מצער אותה ומעציב אותה. ומהי אכילה גסה? אכילה מעבר לצורך הבריאותי האמתי של האדם, אלא כפי תאוות האכילה. יש אנשים משועבדים כל כך לתאוות האכילה, שהם מתייחסים לאכילה כאל מימוש תאוות אכילה, ואוכלים מפני תאוות האכילה, בלי לברר אם המזון מועיל או מזיק.

כותב מרן הרב קוק: "כשאוכלים לשם תאווה חומרית, מתגבר העיצבון בסוד אוכלי לחם העצבים" (אורות הקודש ג רצב). וכן באורות התשובה, שלוש הפסקאות על אכילה לא ראויה (יד ח-ט-י), באות בין פסקאות של עצבות. יש אנשים שאוכלים לא בגלל צורך אמתי, אלא כדי להפיג את עצבותם ותסכולם. ואדרבא, נהפוך הוא.

יש ארבע מדרגות באכילה לפי הרמב"ם (הלכות דעות פרק ג):

א. תאוות האכילה.

ב. גבוה יותר: אכילה לשם בריאות

ג. גבוה יותר: אכילה לשם בריאות לשם כוח לעבודת ד'.

יש מדרגה רביעית רזית גבוהה עוד יותר שהרמב"ם אינו מזכיר אלא באופן כללי בסוף מורה נבוכים: העלאת ניצוצות, או מדרגת הקדושה שבסוף מסילת ישרים (פרק כו), כמו הכהנים שאוכלים קרבנות, ועצם האכילה היא עבודת ד'. כמובן, אין זו המדרגה שלנו.

אבל גם המדרגה השלישית לשם שמים אינה מדרגה שלנו. הרי הרמב"ם כותב שהיא קרובה למדרגת הנבואה (שמונה פרקים פרק ה). ואפילו המדרגה השניה לאכול רק לשם בריאות קשה לנו. הרי יש בעולם 1.6 מיליארד אנשים הסובלים מעודף משקל, ו-520 מיליון שמנים.

כל יום מוציאים בארצות הברית על טיפול במחלות הקשורות להשמנה 140 מיליון דולר, ועל תכניות הרזיה 55 מיליון דולר.

לכן ידידי, אל תאכל רעל, שאף למדרגה שלישית ולפחות לשניה.

נכון שדברים אלו אינם פופולאריים בעולמנו שהוא עולם של הנאה מיידית. ובכלל, בתרבות המערב העולם נתפס כעולם של מילוי הנאה, וזו מטרת החיים – בהמשך לתרבות יוון, שהיא עצמה המשך של האלילות הקדומה. לעומת זאת, אברהם אבינו לימד שהעולם הוא עולם של מילוי חובה כמבואר במסילת ישרים פרק א, וההנאה  אינה אלא אמצעי כדי שהאדם יוכל למלא תפקידו.

כמובן, מותר מידי פעם לאכול במינון נמוך מגדנות וסוכרית וממתקים ועוגיות, כגון בשבת וביום טוב. אבל לא כ"בני אדם שאוכלים ושותים ועושין כל ימיהם כחגים" (שבת קנא, רמב"ם דעות ה א). ועתה יש בני אדם שעושים כל יום חג ארבע וחמש פעמים בממתקים, חטיפים ואין סוף מעדנים.

זה הכלל, צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר. כי מנגנון השביעה המוחי אינו בנוי לממתקים.

לכן חדל לך מסוכר וממלח, ממרגרינה ומקמח-לבן-דבק-נגרים. חמול על גופך שנכנס לכוננות גבוהה לסלק בעמל רב את כל הרעלים האלה. חמול על נשמתך שחשה ירידה ובוכה בקרבה.

שמא תאמר: וכי מעתה אנהג בפרישות, ואתענה כל חיי במזון אשר טעמו כטעם הקרטון?! לא כן, אלא לאט יחזור לך חוש הטעם הטבעי שאיבדת.

חזור למזון הטבעי, הנקי והבריא. "הוא הלחם אשר נתן ד' לכם לאכלה... לקטו ממנו איש לפי אכלו... המרבה והממעיט לא החסיר, איש לפי אכלו לקטו... ויותירו אנשים ממנו עד בוקר וירום תולעים ויבאש... וילקטו אותו בבוקר בבוקר איש כפי אכלו" (שמות טז טו-כא).

בשבת אפשר להתענג, וגם ביום טוב. אך לא להפריז. שבת קודש, שבת לד'.

שהייתי יוצא להפסקת אוכל מהעבודה ואחכ לא מסוגל לעבוד..

ממש! גם באסה וגם עייפות..

שיאכלו 5 דק' ויברכו 10...

 

 

 

[אגב תאוות האכילה שהוזכרה כאן- חג סוכות הוא התיקון לתאווה זו..]

אבל כתוב שזה תיקון לתאוות האכילה, מכיוון שסוכות הוא חג האסיף, ואין דומה מי שאין לו פת בסלו למי שיש לו פת בסלו..

מתחברת מאוד לדברי רותם333 .

אכן מילוי הרכס לא רק שלא ממלא את האדם אלא מרוכן אותו ..

כמו כן ,חשוב מאוד ללעוס את האוכל כמה שיותר אפשר ואז לבוע ולמלא את הבטן ב1/4 פחות ממה שאתה רעב.(דברי הרמב"ם)

מבטיחה שזה יעשה לך את העבודה ולא תרגיש שהמטרה שלך זה לבבלוע/"להנות"/להתפוץץ מהאכול כמה שיותר.

מה גרם,שמצאת לך גם פיתרון יפה וזה לייעד את האכילה.. יעדה אותה בכך שהיא דרך התקשרות שלך לבורא.וזה יפה.

אך חשוב מאוד ,מנסיון,שתרגיש הרבה יותר טוב אם תקשיב לעצות הרמב"ם הרמב"ם.וכך באמת יש לאכילה מטרה-להשביע ולא לפוצץ ולתת הרגשה של כבדות .

אגב,תחושבות מבאסות אבל יש להן פיתרונות כך שתתנחםם

 

אבל בעיקרון ברור שזה יותר חמור בערב, גם הרמב"ם אומר "בבוקר אכול כמלך, בצהריים כבן מלך ובערב כאביון"...

(יש לי חולשה לסוגריים. ככה שאם רוצים שאני אשים לב למשהו- כותבים אותו בסוגריים...)

לאדם שהוא נולד יש לו שתי תעוות חומריות עיקריות ובולטות:
האחת היא תאוות המין, אין צורך להרחיב (נושא לפעם אחרת)

השנייה היא תאוות האוכל.

בשניהם למרות שהם תאוות חומרניות, היהדות לא אומר לאדם לא לעשות אותם, אלה לעשות אותם במידה, במקום המתאים בזמן המתאים ובכמות המתאימה........

אם אדם עושה אותם בצורה הנכונה כגון: אכילה במידה על דעת זה שהוא צריך את זה כדי להתקיים וכדי שיהיה לו כח לעבוד את השם. או תאוות המין (כמובן בזמן המתאים כפי שכבר אמרתי בהתחלה) על מנת להביא חיים והמשכיות לעולם, אז הוא מרגיש אחרי זה טוב עם עצמו, הוא מרגיש אדם טוב יותר שמשפר את העולם.

אם אדם לא עושה את זה בצורה הנכונה, ונמשך אחרי התאוות שלו בצורה בהמית, אז ממילא אחרי שהוא עושה אותם הוא מרגיש מן ריקנות כזאת, שנובעת מזה שהתאוות שלו הצליחו להפיל אותו....

לכן גם כשאתה אוכל שווארמה (לתאווה -  אל דאגה אני גם אוכל בכמויות), גם אם לא כוונתה לזה שזה על מנת לעבוד את השם, (גם אני לא תמיד מכוון) אז לפחות תנסה לקדש את האכילה ולברך לפני ואחרי, וגם לא לאכול יותר מדי, כי כשאתה במידה אז כביכול כדי להתקיים (ולעבוד את ה') , אבל שאתה ממלא את הכרס שלך, זה רק בשביל התאווה שלך, ואז אתה מרגיש מן ריקנות כזאת...

טוב זה היה נשמע ממש פלצני נכון??
סה"כ ציטטי את מה שהרב שלי אומר, זה ממש יפה ונכון, שווה לדעת....

זה היה נשמע ממש פלצני נכון? הרב שלי אומר את זה כאילו מה עובר עליך?!


ובלי קשר, באמת גם לא אהבתי את מה שהרב שלך אומר...

אפילו כשאני מנשנשת איזה מלפפון מרגיש לי לא טוב..

(כשזה לא מתוך רעב אלא סתם)

אוכל זה דבר גשמי. אז אתה ממלא את הגוף,
והנשמה מצפה גם לקבל את חלקה.
וכשהיא לא מקבלת, אתה נהיה עצוב.

אבל אם בירכת בשמחה רבה ואמרו כולם,
הנשמה שמחה שקיבלה את חלקה, ואתה שמח‎‎

זה בדיוק הקטע הנ"ל, לא חייבים שזה יהיה בפונט מסויים, או בנוסח כזה או אחר...

בס"ד

 

דו - שיח על אלוהים והמהות הקיומית של האדם .
זהו דיאלוג מדהים,
מזמינה אותך להתרגש בין השורות ולקבל את מוסר ההשכל האישי עבורך מבין שורות אלו. 
הרי הדיאלוג . . .
פרופסור אתאיסט לפילוסופיה מרצה לכיתתו על הבעיה שיש למדע עם האל
הכל-יכול. הוא מבקש מאחד מתלמידיו החדשים לעמוד
הפרופסור: אתה מאמין באלוהים?
הסטודנט: בהחלט, אדוני.
הפרופסור: האם אלוהים הוא טוב?
הסטודנט: בוודאי.
הפרופסור: האם אלוהים הוא כל-יכול?
הסטודנט: כן.
הפרופסור: אחי מת מסרטן למרות שהוא התפלל לאלוהים לרפא אותו. רובנו היינו מנסים לעזור לאחרים חולים, אבל אלוהים לא. איך זה מראה שהוא טוב?
(הסטודנט שותק)
הפרופסור: אינך יכול לענות, נכון? בוא נתחיל שוב. האם אלוהים טוב?
הסטודנט: כן.
הפרופסור: האם השטן טוב?
הסטודנט: לא.
הפרופסור: מאיפה הגיע השטן?
הסטודנט: מ... אלוהים...
הפרופסור: נכון. אמור לי, בני, האם יש רוע בעולם?
הסטודנט: כן.
הפרופסור: הרוע נמצא בכל מקום, לא כן? ואלוהים ברא הכל, נכון?
הסטודנט: כן.
הפרופסור: אז מי ברא את הרוע?
(הסטודנט לא עונה)
הפרופסור: האם יש מחלות? חוסר מוסריות? שנאה? כיעור? כל הדברים הללו קיימים בעולם, נכון?
הסטודנט: כן, אדוני.
הפרופסור: אז מי ברא אותם?
(הסטודנט לא עונה)
הפרופסור: המדע אומר שיש לך חמישה חושים בהם אתה משתמש לזהות ולשרת את העולם סביבך. אמור לי, בני, האם ראית את אלוהים?
הסטודנט: לא, אדוני.
הפרופסור: שמעת אותו?
הסטודנט: לא, אדוני.
הפרופסור: האם אי פעם הרגשת את אלוהים, טעמת אותו, הרחת אותו? האם היתה לך תפיסה חושית כלשהי של אלוהים?
הסטודנט: לא, אדוני, לצערי לא.
הפרופסור: אך אתה עדיין מאמין בו?
הסטודנט: כן.
הפרופסור: בהתאם לנוהלי בדיקה אמפיריים וניתנים למדידה, המדע אומר שאלוהים אינו קיים. מה יש לך להגיד על זה, בני?
הסטודנט: יש לי רק את האמונה שלי.
הפרופסור: כן, האמונה. וזו הבעיה שיש למדע.
הסטודנט: פרופסור, האם יש דבר כזה "חום"?
הפרופסור: כן.
הסטודנט: והאם יש דבר כזה "קור"?
הפרופסור: כן.
הסטודנט: לא, אדוני, אין דבר כזה.
(הכיתה משתתקת)
הסטודנט: אדוני, יש הרבה סוגים של חום, סופר-חום, מגה-חום, חום לבן או קצת חום, אבל אין דבר כזה שנקרא "קור". אנחנו יכולים לחמם 273 מעלות מתחת לאפס, מה שיהיה חסר חום, אבל אי אפשר לרדת מתחת לכך. "קור" הוא רק מילה בה אנחנו מתארים את העדרו של החום. אי אפשר למדוד קור. חום הוא אנרגיה. קור הוא לא ההיפך מחום, רק העדרו.
(דממה מוחלטת בכיתה)
הסטודנט: מה עם חושך, פרופסור? יש דבר כזה "חושך"?
הפרופסור: כן. מהו הלילה אם לא חושך?
הסטודנט: טעית שוב, אדוני. החושך הוא העדרו של משהו. יכול להיות לך אור חלש, אור רגיל, אור בוהק, אור מהבהב... אבל אם אין לך אור באופן רצוף, אין לך כלום, וזה נקרא "חושך", לא כן? במציאות, החושך אינו קיים. אם הוא היה קיים, היית יכול לעשות אותו יותר חשוך, נכון?
הפרופסור: אז מה הטענה שלך, בחור צעיר?
הסטודנט: אדוני, הטענה שלי היא שהנחת היסוד הפילוסופית שלך פגומה.
הפרופסור: פגומה? אתה יכול להסביר?
הסטודנט: אתה עובד מתוך הנחת יסוד של דואליות. אתה טוען שיש חיים ויש מוות, אלוהים רע ואלוהים טוב. אתה רואה את מושג האלוהים כמשהו סופי, משהו שאתה יכול למדוד. אדוני, המדע לא מסוגל להסביר אפילו מחשבה. הוא משתמש בחשמל ומגנטיות אבל מעולם לא ראה, ובוודאי שלא הבין לחלוטין, אף אחד מהם. לראות את המוות כהופכי לחיים משמעו להתעלם מהעובדה שהמוות לא יכול להתקיים כישות עצמאית. מוות אינו ההיפך לחיים, רק העדרם. עכשיו אמור לי, פרופסור, האם אתה מלמד את תלמידיך שהם התפתחו מהקוף?
הפרופסור: אם אתה מתייחס לתהליכי האבולוציה הטבעיים, כן, בהחלט.
הסטודנט: האם אי פעם ראית אבולוציה במו-עיניך, פרופסור?
(הפרופסור מניע בראשו בחיוך כשהוא מבין לאן הטיעון מוביל)
הסטודנט: מאחר ואיש מעולם לא ראה את תהליך האבולוציה בפעולה ואינו יכול להוכיח כי הוא ממשיך להתרחש, האם אינך מלמד בעצם דיעה, אדוני? האם אתה איש מדע או מטיף?
(הכיתה כולה גועשת)
הסטודנט: האם מישהו בכיתה ראה פעם את מוחו של הפרופסור?
(הכיתה רועמת בצחוק)
הסטודנט: האם מישהו שמע את מוחו של הפרופסור, חש אותו, נגע בו, הריח אותו? אף אחד... אזי בהתאם לנוהלי בדיקה אמפיריים וניתנים למדידה, המדע אומר שאין לך מוח, אדוני. ועם כל הכבוד, איך אתה רוצה שנבטח בהרצאותיך?
(הכיתה שקטה. הפרופסור בוהה בסטודנט)
הפרופסור: אני מניח שתצטרך להאמין להן, בני.
הסטודנט: זהו זה, אדוני. הקשר בין האדם לאלוהים הוא האמונה.

ויש האומרים שאותו סטודנט היה אלברט איינשטיין...
 

[לקוח מפה: http://www.makomor.com/64976/%D7%93%D7%95---%D7%A9%D7%99%D7%97-%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%AA]

כי הסבירות שזה קרה באמת שואפת לאפס.

גאון כבר מכיתה ב', וקטל את מוריו הגויים השתויים בתשובות יהודיות שנונות....

חוצמיזה... למה בדיוק חשוב אם זה אמיתי?

כל בית הספר היה עובר לסיביר

פשוט זה יותר מדי מורכב ומדיוק לעבור כמו שזה,  הסיכוי שיש תלמיד שמדבר ככה הוא לר הגיוני ומרבית הסיפורים מהסגנון הזה הם הרחבה\המצאה שהולבשה על תקופה מתאיה

חושך זה העדר אור?! פרשת בראשית וזה..
מה ברא ה׳ ביום הראשון?

כל פונקציאלות (מלשון פונקציה) שיש בעולם צריכה בריאה, כנ"ל לכל כלל שנראה לנו טבעי כמו למשל שדברים נופלים (כח המשיכה) , שכל דבר בנוי מאטומים וכו.. וזה רק מראה על הגדולה של ה'.

לא?

 

בהתחלה הוא מדבר על ה.."דואליות" ועל כך שחושך הוא היעדר, והוא לא מסביר את זה טוב.

ואז הוא עובר לשנינה על המוח של המורה.

מישהו הבין טוב יותר את הקשר וההסבר?

 

אבל זה טוב, מרגש.

בס"ד הסטודנט ענה על השאלות הראשונות של המרצה. רע מתאפשר, מזה שה' מצמצם את נכחותו כדי לאפשר בחירה חופשית, ה' הוא טוב, וכדי שתהיה בחירה חופשית הוא צריך לתת מקום גם לרע, כך שחוסר טוב, 'הסתר' של ה', יוצר מציאות של רע.

שבת שלום חודש טוב

הרב התכוון לאנשי התקשורת הדתיים לאומים.והוא העביר את זה על שם הרב ששכחתי את שמו..חבל שכעסת סתם..ואם את אוהבת את אנשי התקשורת הדתיים לאומים-זו כבר הדעה שלך..לא מתכוונת לפגוע באמת שלא!רק להאיר..

וזה ממש לא מרגיע אותי לשמוע דברים על 12 יראי שמיים (רובם ככולם) שפועלים למען עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל. גם אם לא הכל מושלם.

בעזרת ה' שיצא מהבית חולים. בריא!! וחזק!! ויחחיה עד 120 שנה בעזרת ה'. מיתוך עושר וכבוד.. ושמחת חים.. ובריאות איתנה...

אני תמיד מנסה להפריד בין הרב לפוליטיקה.

כי אני לא ש"סניק (מה באמת?), ואפילו לא קרוב...

אבל אני רואה ברב עובדיה את הפוסק אולי החשוב ביותר שהיה לעמ"י בדורות האחרונים,

וככל הנראה גם בדורות הבאים(חוץ מהמשיח בע"ה שיפסוק ע"פ הריח)

ושוב אני לא הולך לפי הפסיקה שלו. אבל אין ספק שהוא חידש משהו

גם בשיטת הלימוד וגם בשיטת הפסיקה.

תשמעו, הבןאדם חיבר 50 ומשהו ספרים שכל ספר הוא וואחד ספר..

למרות שאני דתיה מאוד, אני לא ממש יודעת טוב על רבנים, לצערי. אני יודעת שיש את הרב הזה ושהוא מאוד גדול, אבל לא ידעתי של איזה חלק מעמ"י הוא. וכשידעתי שהוא ממש חולה היו לי צמרמורות. לא משנה אם הוא "חרדי" או "דתי לאומי" הוא רב גדול, ובדור שלנו אנחנו זקוקים נואשות לאנשי רוח גדולים מאוד  

בכללי- כן, אני כמוך וונראלי שגם רב העולם כמוך אחרי שאנשים ח"ו ל"ע נפטרים לומדים להעריך אותם  

וגם נגיד אם יש לך חברה שאת-בלשון המעטה- לא מאוד אוהבת, אם היא תהיה חולה את תתפללי עילה ותדאגי לה וכו'.. זה טיבעי.. (לא יודעת אם זה טוב או רע ) 

כשאני קוראת תהילים לרפואת הרב זה לא יוצא לי מהראש..

אני לא מפסיקה לחשוב על מה שהוא אמר ולכמה מחלוקות זה גרם בעם.. וזה ממש גרוע כי הוא צדיק אני יודעת.. ובכל זאת..לויודעת.. התפילה שלי פחות מהלב..

הוא התבטא "רק" בית של גויים" שאר הדברים החמורים-לא הוא.ולא רק אלא שסוג של התנצל או סייג.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/259465

 

תראי מה הרב שליט"א אמר "הכיפות הסרוגות כולם אהובים"

לגבי מה שכתבת,זו לא הייתה כוונתו,אנא צפי בלינק.

ההשקפה הנכונה היא להתפלל לרפואת אדם(באופן כללי רגיל לפחות),ואל לנו להחליט או לקבוע דברים שאינם לנו לקבוע,אנו עושים את ההשתדלות שלנו בעניין הזה,וחשוב להרחיב מדוע דווקא טוב להאריך ימים

גם אם הוא אמר דברים שאני לא חושב ככה

ולגמרי חתיכי (מאוהבת בדיסק הזה)

למשל עם המשפחה והם מעירים לי לדבר בקול שקט יותר..ואני לא מצליחה :/

בהתחלה זה קשה, אח"כ זה טבעי...

להשתדל להעלות את המחשבות והשיחות לרמה גבוהה יותר.

(למשל- במקום לדבר על הנעליים החדשות של המורה, לדבר על דברי המסילת ישרים לגבי מידת הפרישות)

ללמוד ספרי אמונה/מחשבה/מוסר.

 

 

יש לך תכונה נהדרת זה שאת צוחקת מכל דבר זה לא נמשמע מסוג הדברים שכדי לוותר עליהם מה שכן...אין לי מושג מה זה אומר להיות צנועה במעשים??לא להתגאות אולי?|מבולבל|

אני מרימה את הקול כשאני רואה חברות ואנשים ועכשיו אני מנסה למשל לבלום את עצמי ולא לצעוק היי או בסגנון וזה קשה..

אבל גם עם אצלך זה נובע מזה אז צריך לעבוד על גאווה ולא להפסיק לשמוח....

תלוי מתי אתה צוחק, תלוי על מה 

אז נסכים שצחוק יכול להיות לא במקום, או לא שייך.

 

אבל לא צנוע?

נשמע לי הזוי. ודכאוני משהו 

שצוחקים מכל דבר..

 

חברה שלי כזאת והיא הורגתת אותי מצחוק.. אני סתם אומרת לה משו והיא על הרצפה.. מה כבר אמרתי?!

ת'אמת שגם אני התלבטתי לאחרונה בנושא.

כי לפעמים אני כן מדברת טיפה בקול וצוחקת הרבה, אבל לא על דברים לא ראויים.

 

נראלי לי שזה לא רע, כל עוד זה בגבול הטעם הטוב.

אבל אני צוחקת מכל דבר,ויש רגעים שזה פשוט לא צנוע.לאו דווקא בדיחות גסות -שונאת את זה
נגיד סתם ברחוב כשאני עם חברה אני צוחקת חופשי וקשה לי לשלוט על זה..

למה זה לא צנוע לצחוק ברחוב.

בואו לא נגזים, אוקיי? כי כשמרחיבים איסורים לממדים לא פורפורציונליים, הרבה יותר קשה לא "לחטוא"

 

לצחוק זה בריא, וזה טוב.

אוקיי, לצחוק יותר מדי זה די מוזר, ואולי מעצבן, אבל "לא צנוע"? מה הקשר?

בדיוק כמו שיש בגד לא צנוע כי הוא בגד ״צועק״ ככה גם שמדברים בקול רם זה לא צנוע.
לא צנוע= לתפוס צומת לב לא ראויה.
לשבת באוטובוס ולצחוק בקול שתופס את צומת לב כל האוטובוס זה לא צנוע (גם אם מה שעובר לך בראש זה ״מה עובר על הבחורה הזאת״?! ולא משהו שנוגד את ההלכה באופן ישיר)
להיות צנועה זה דרך חיים יותר מצורת לבוש

בס"ד

"לשבת באוטובוס ולצחוק בקול שתופס את צומת לב כל האוטובוס

למי זה מזכיר משו??

(רמז: אתמול בלילה)

אלא אם רוצים להיכנס לדיון רחב..

 

אבל בכללי, כן, קולניות מוגזמת, משיכת תשומת לב חריגה, התבלטות מול זרים, יש בה חוסר צניעות, ואצל נשים, חוסר צניעות - בעייתי יותר.

 

זה לא עניין של הלכה באורך השרוול, זאת צורת חיים..

אני לא חושבת שזה העניין.

מדובר כאן על שמחת חיים ונראה לי שבסופו של דבר אנחנו קצת (הרבה) מקצינים את זה וגורמים לדיכוי של שמחה בסך הכל.

כן אני מסכימה, יכול להיות שהשתוללות מרוב שמחה ואושר באמצע אוטובוס עלולה לגרום -בעיקר-למבטי תהייה מיושבי האוטובוס ואולי יכול להיות בזה גם חוסר צניעות (מבחינה התנהגותית כמובן..)

אבל אני לא חושבת שזו הכוונה...

רותם-תשמחי, תצחקי.. יש לך אופי שמח וזו מעלה ענקית...אבל תשתדלי לשים לב איפה צריך להרגיע קצת ואיפה צחוק פראי <צ> יוביל אנשים להסתכל עליך בעין עקומה...

איך צחוק יכול להיחשב לא צנוע.

  ממש יפה!!

אתה כל שבוע כותב ד"ת?

 שכוייח! זה פשוט יפה!!!

 

מהגדולה לקטן לא אישי!! לא הדרת גברים ולא כלום! 

ולגבי הפנימיות,נראלי פשוט תעשי עוד ועוד מעשים עד שיראו מי את באמת

גם יפה וגם שפיצית...

זה העולם, בהצלחה!

במציאות של היום זה פשוט איך שתארת... זה עצוב, ובכלל לא שפיצי 

אבל תודי לה' על המתנה

יש שטחיות בעולם וזה ברור אבל מהצד של הניסיון שלך אולי את יכולה לפחות לשמוח שה' נתן לך להרגיש את 2 הצדדים ואז לא נוצרים הרבה מצבים שונים ...למשל אמרת שהחברות שלך מתייחסות עליך אותו דבר תחשבי שמראש היית נראת כמו היום וגם החברות שלך היו שופטות אותך ככה והיית מגיעה להיות מה שהיו מצפים ממך זאת אומרת מישהי קולנית סנובית שטלתנית ובטח לא כל כך צדיקה כמו היום...ה' נתן להוציא את כוחות הנפש שלך ולעצב את האישיות שלך ואז רק אחר כך שינה אותך זו מתנה נפלאה ועכשיו את מרוויחה את 2 הצדדים גם עם אופי נהדר וגם נראת טוב.....

 

 

סורי שהיו פה המון הכללות לא לקחת אישי בבקשה..

מה לעשות שיופי חיצוני הרבה יותר בולט מיופי פנימי יותר גלוי יותר נחשף

כשאדם רואה אותך, נחשף לפניו לפחות ברושם הראשוני, רק את היופי החיצוני שלך אז זה מה שהוא לוקח ומעריך...

יש לי הרבה מה לומר פשוט אין לי זמן לכתוב, אולי בהזדמנות אכתוב פה...

הלוואי עליי

אין שום רע במראה חיצוני. וכל עוד את בחורה טובה באמת - רק תרוויחי מזה. לא עניינך זה שלא היו מתייחסים ככה רק בגלל הפנימיות..  

אשמח לדבר איתך באישי אם את רוצה.. אני חושב שזה יכול לעזור לשנינו.. 

 

אם את רוצה דברי... אפשר גם מסר..

כמה הבהרות- אני מבינה שיש ערך מאוד גדול להיות בן אדם טוב וזה מה שבסופו של דבר הכי חשוב ואני באמת משתדלת- פשוט אני מרגישה שזה כבר חסר ערך בעייני אנשים אחרים בגלל איך שאני נראית, וזה עצוב לי שלא אכפת להם מאופי של בנאדם וגם אם אני יהיה בנאדם מגעיל ואגואיסטי יתייחסו אלי אותו דבר ויתנו לזה לגיטמיות..

וגם להפנות את צומת ליבכם שתמיד תנסו להסתכל על כל אדם שאתם רואים ולחפש פה צדדים יפים באישיות שלו בלי קשר לאיך שהוא נראה וגם אם לדעתכם הוא לא נראה טוב- אתם תראו שאחרי זה הוא יראה לכם הרבה יותר טוב..

שבת שלום 
 

העצה הכי טובה היא להציע לו ללמוד אמונה בחברותא, לפחות בשלב הזה זה יועיל הרבה יותר מאשר לדבר איתו על שמירת נגיעה.

 

אתה יכול ללמוד איתו את הקדמות הרמב"ם למשנה.

אולי אתם באמת חברים טובים, אז אם באמת אכפת לך ממנו אז אולי תוכל לעזור לו.

הניסיון שלי מוכיח שהרבה פעמים אנשים מנסים לעזור כי הם מזדעזעים איך שאנשים משתנים ואז משגעים להם תמוח, וזה יוצר בלאגן.

יש שתי אפשרויות:

או שתניח לזה, זה החיים שלו, בחירה שלו, למידה מטעויות שלו, ובסופו של דבר ההתמודדות שלו.

או שבאמת תבין את הנושא לעומק, תוודא שאתה באמת מכיר את החבר שלך טוב, ואת "למה צריך לשמור נגיעה" טוב, ותסביר לו.

נראה לכולנו פשוט ש"צריך לשמור נגיעה", הרי זה אסור!! תנסו שניה לחשוב מתוך הקופסא הדתית:

למה לשמור נגיעה בכלל? זה בנאדם כמוני, אני אוהב אותו, המגע מעורר את האהבה, זה עוזר להתחבר יותר טוב לבנאדם.

אנשים מתרגלים לא לשמור נגיעה, עכשיו יבוא אליו מישהו שכל החיים שלו לא התנסה בפיתוי, ויסביר לו שאסור כי-"כתוב בתורה".

תעשה שיעורי בית היטב, מה המשמעות של השמירה על הטהרה והצניעות, ותוכיח לו שהוא באמת חשוב לך, ואולי תצליח לעזור לו.

והכל כמובן- בדרכי נעם וברגישות הנצרכת.

 

מקווה שעזרתי.

אים ההלכה לא שמה לו את הגבול הזה נסה לדבר איתו בצורה אחרת ... יש הרבה יתרונות בלישמור נגיעה תראה לו אותם תבהיר לו שמעבר להלכה שמירת נגיעה רק מועילה לו  ותאמין בזה כי אם אתה תיהיה משוכנע הוא גם בעזרת ה' ישתכנע

בהצלחה

נגיד לי יש חברה שבשנה האחרונה התחילה ללכת קצת הרבה לא צנוע

אז באתי עליה כולי בצחוקים כאלה ואמרתי לי שמהיום אנחנו עושות מבצע והיא חודש הולכת עם שרוולים צנועים

ואם היא תצליח היא תקבל מגנום היום היא אחרי המבצע והיא התחילה לשלב יותר חולצות צנועות בארון

אולי אפשר לעשות משו בסגנון...

אני יודע שבד"כ זה דורש מאמץ נפשי גדול יותר מסתם דיבורים. אבל זה שווה את זה.

 

כל עצה אחרת-הסיכוי שתועיל זניח.

(ואני מדבר מניסיון, עם הרבה אנשים.

תחשב על זה, הרי הוא יודע ומבין שהוא לא בסדר, אם ככה, ברור שדיבורים רגילים לא יעזרו.

פשוט כי לא מספיק אכפת לו.

(וגם אם לכאורה הוא נראה/טוען שהוא לא מבין הוא מבין)

מה שנדרש זה להעמיק אצלו את ההזדהות עם היהדות עד שיהיה אכפת לו.

 

(אא"כ, וזו אפשרות נדירה ביותר, מדובר בבחור שכן מעניין אותו מאוד להתקדם בעבודת ה', והוא לא מצליח להתגבר על עצמו, ואז גם דיבורים יכולים לעזור, וכן לימוד הלכה.))

שאומרים מה שבאמת יש לך בלב עליו זה הכי נכנס ללב!!!!

בהצלחה ענקית!!!!!!!!!

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f12