את הספרים החזרתי,
את חולצת התנועה רק סיימתי לקפל.
אני אומר "שלום" ו"להתראות" הרבה לאחרונה.
אני לא יכול לדלג עליכם, בכל זאת... צריך להיפרד
כמו בן-אדם...
מי שעוקב אחרי הכרטיס האישי שלי יודע:
"בשלוש מילים אני יכול להעמיד את כל מה שכבר הספקתי ללמוד אודות החיים: הם ממשיכים הלאה".
אז הנה:
הם ממשיכים הלאה.
א' אלול השנה הוא יותר מסתם תאריך להרבה חברים כאן, בארץ. בין היתר גם לי. ממחר אני
עומד לכתוב לשהות כאן פחות. הרבה פחות. כמעט ולא, בעצם. אני הולך לישיבה, לא תהיה
לי גישה לאינטרנט (לכו תדעו, אולי יקרה נס) כך שיהיה לכם ניק אחד פחות להתעצבן עליו, לצחוק
ממנו, להתלונן לו וסתם לקשקש איתו.
אני בערוץ כבר שנתיים, חודשיים ושלושה ימים. לא זוכר כבר מתי התחלתי לכתוב, אני זוכר שזה
היה שרשור על ירושלים או משהו... לא משנה. העיקר הוא שמאז אני כאן. בדרך גיליתי את נסיו"פ
ועוד ראשי תיבות. חלק מהחבר'ה כאן יצא לי להכיר גם פנים אל פנים ואני שמח על כך. חלק יצא
לי להכיר רק שחור על גבי פיקסל ואני שמח על כך לא פחות.
ממלכתים, גבעוניסטים, בל"חים, בל"חיות, חדשים, ותיקים, אלה שקראו את התקנון ואלה שלא...
עזבו אתכם עכשיו מכל זה. אני אתגעגע. כן, גם לב של מנהל דיקטטור מתרגש. 
אני רוצה לסכם.
אני חושב שהדרך הכי טובה היא ב"סליחה" ו"תודה":
סליחה
ממי שלא עניתי לו, מי שעניתי לו באיחור, מי שעניתי לו בגסות רוח, מי שגיליתי כלפיו קוצר רוח,
מי שלא הבין בדיחה ונפגע, מי שהבין בדיחה ובכל זאת נפגע.
ממי שהתבייש לשאול, סליחה ממי שגרמתי לו להתבייש לשאול, סליחה ממי ששאל וביישתי אותו
ומאז לא שאל.
סליחה ממי שהבנתי אותו לא נכון, סליחה ממי שגרמתי שיבינו אותו לא נכון, סליחה שלא גיליתי
יותר הבנה.
סליחה שלא הייתי שם, סליחה שהייתי שם ולא עשיתי, סליחה שעשיתי טעות.
סליחה מענבל. 
וגם
תודה!
תודה למי שעזר, למי שתמך, למי שהחליף, למי שהשתדל, למי ששירשר נכון, למי ששירשר לא
נכון, למי שהצחיק, למי שצחק, למי שבכה לי, למי שבכיתי לו, למי שאמר סליחה,
למי שאמר תודה!
(זה באמת נורא מחזק).
למי שלקח חלק בהתנדבויות!
אני מרגיש שהתודות לא ממצות, אז...
תודה למרדכי, תודה לדניאלה, תודה לחזרזיר, תודה לדינה, תודה לאריאל, תודה למשה, תודה לישי,
תודה לשיראל, תודה לכתר הרימון, תודה לשמואלג, תודה לשדרותי, תודה לשואף לאור, תודה לרוג'ר,
תודה רבה לענבל! 
ולעוד המון חבר'ה שלא הזכרתי, כי אם אני אזכיר את כולם לא ישארו לי אצבעות.
(תודה גם ל-5000 שטרח להציף את הפורום כל שבועיים ונתן לי
תעסוקה, נהניתי מאוד. אגב, אני לא אולפניסטית אשכנזיה, אני בוגר
ישיבה תיכונית ואתיופי).
בקיצור, הלכתי.
אבל לפני שאני אלך אני רוצה רק לבקש
תנו לדיונים להתנהל יפה.
שלא תכעסו מדי, תיזהרו לא לפגוע.
בסך-הכל כל שרשור הוא פסיק מהחיים
אז חבל להתעצבן סתם.
אדרבה,
שייתן בליבנו שנראה כל אחד
מעלת חברינו ולא חסרונם.
שנדבר כל אחד את חברו
בדרך הישר והרצוי לפניו.
ואל יעלה בלבנו שום שנאה
מאחד על חברו חלילה.
אני אקפוץ מדי פעם.
שימו לב!
שאנו צריכים למנות
תגידו 
