פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 961)

תשקיע, תביא קטעים.
תציג דעות שונות..
תעשו דיונים.
תביא סיפורים קצת יותר כבדים..
תן להם להיות שותפים בתוצאה של הפעולה,
לא כמו בשבטים הקטנים שהמדריך מדבר והחניכים בוהים בו.
‏(ספק קולטים ספק חולמים‎‎‏)
אלא שיוציאו יחד איתך את המסר..

ומותר גם משחק קטן לאוורור מדי פעם.

אני מאמינה שאם הכניסו אותך להדריך גיל כזה, כנראה שאתה מתאים.

ב"הצלחות‎‎‏!

מה שחרותיק הציעה לא מתאים לכל שבט!!!

אנחנו שבט יחסית בוגר נראלי (מעפילים..),

שבת אחרונה המדריכות שלי עשו לנו פעולה על גאווה יהודית,

דיונים, קטעי הקראה וכו',

וזה-פשוט לא מתאים לשבט שלנו!

השתעממנו ממש, למרות שיכול להיות שהפעולה ממש יפה.

לא תמיד לשבט בוגר מתאימה פעולה כזאתי,

יש גם שבטים בוגרים שצריכים וכזה..

 

ב"הצלחה!

בס"ד

עד היום עשיתי לשבט שלי פעולות של משחקים וסיפורים.

 

מישהו יעץ לי להעלות את הקשר שלי עם החניכים מדרגה-

להתייחס אליהם כמו אל בוגרים, לדבר בכנות, זה הדבר שהם הכי רוצים ומחפשים בגיל הזה, יותר מאשר צ'ופר (אפי' אם הם לא מודעים לזה).

הם רוצים שיהיה להם מדריך שיראה אותם כבחורים רציניים, שיסמוך עליהם, שידע לבקר אותם בלי רחמים כשצריך, יראה בעיניהם הרבה יותר שווה ממי שיתן פרסים ויצ'פר אותם באיזה צ'ופר או וופלים..

מישהו שרק עושה עליהם בייביסיטר הם לא יזכרו.

 

אבל מה לעשות שכל הקטע הזה לא באופי שלי?

אני פשוט לא מסוגל.

אני לא מדבר מספיק מעניין על-מנת שחניכים שלי יקשיבו, אני לא יודע להרים דיון איכותי.

איך עושים פעולה בלי משחק וסיפור? זה בלתי אפשרי.

אני לא רואה את חניכים שלי זורמים על פעולה של דיון, דיון ועוד דיון.

הם חייבים משחק. משהו שרצים בו. משהו כיף.

 

אבל בחלק של הדיבורים, אפשר להעלות ת'רמה..

וקטעים כל פעולה זה באמת מוגזם.
התכוונתי מדי פעם..

אתה צריך להאמין בעצמך!
אני הצלחתי להעביר פעולות
למרות שיש לי פחד לעמוד מול כולם ולדבר..
אז גם אתה יכול!

אתה יודע, חוץ מדיונים אפשר לעשות דברים אחרים.. לך לפורום של בנ"ע, אריאל..

משחק הבמבה (שמעבירים עם שיפוד מצלחת לצלחת).

ו. אבל קודם כל תוודאי שהוא לא בסדר, או שזה קשר מזיק

 

בהצלחה

יש בנות שזקוקות לקשר של גבר גם אם הקשר שלה עם החברות הוא חזק

מישי בת 13 ומישו בן 19? זה רע!

בס"ד

 

הוא אמר שצריך קשר עם גבר ובזה הוא צודק.

 

הוא רק ענה לך למה זה לא אשמתכן.

בא לי שמשהו יופיע ויזדה. שלא יתפחד  

זה יכול להיות משעשע.

איפה אפשר להשיג?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הצעת גלופה, פשוט לכתוב בענק:

אאוטינג

 

וזהו

אפשר גם |אאוטינג|

מקור המילה מאנגלית, מהמילה out (אאוט, חוץ). בפורומים באינטרנט,

כידוע, כל אדם שומר על אנונימיות מסוימת. אאוטינג היא פעולה בה אדם

אחר בפורום חושף פרטים על אדם אחר ללא אישורו. כלומר, דברים שהם

חיצוניים לפורום.

דוגמאות לאאוטינג:
-שם פרטי.

-מקום מגורים.

-טלפון.

-מוסד לימודים.

 

וכו' וכו' וכו'...

חחחחחחחחח, בגלל זה היה לך פרצוף של שוק

 

ונסיתי להיזכר מאיפה  אתה מוכר לי חחחחחחחחחח..........

בס"ד



זה היה מצחיק אז...

אאל"ט יש עוד 2 שעדיין לא חולקו.

ו-עוד מישהי אמרה לי שהיא לא השתמשה בחולצה בכלל והיא מעוניינת למכור.

 

אבלל.. החולצות נועדו בעיקרון למתנדבי נוג"ה!! ככה ש-אני בעז"ה בזמן הקרוב אראה אם יש מתנדבים חדשים/ וותיקים שמעוניינים בחולצות, ואם לא- אני אפרסם וכל הקודם זוכה.

 

אם יש פה חברה' שהתנדבו ומעוניינים בחולצה- פנו אלי ויש לכם זכות קדימה.

בתנאי שיזכרו כמה זה עלה..

זה יכול להיות שופך....

זה כבר לא כזה משנה

ולפעמים הוא אפילו חייב

אתן פשוט שפיציות!!

כל הכבוד על הזרימה! ועל האחריות של כולן!

ועל ההגעה של כל הבנות הדנדשות והקבועות יותר. [מהיום גם הדנדשות קבועות יותר!!]

אין עליכן!! מגיע לכן בעז"ה עוד התנדבות בנות.. עשיתן חשק.

[בנים- אל דאגה! גם על שלכם עובדים!!]

 

יעל השפיציונרית!!

כל דבר "אני יכולה לעשות" "אני יכולה לדאוג" "אני יכולה לארגן"..

ככה שדיי לקחה על עצמה את כל העבודה, כבר הגדרתי אותה באופן רשמי כאחראית על ההתנדבות הזאת..

וכל השיגועים, והתאקלים, ולנקץ לבנות, והמשך לקיחת האחריות, זה לא ברור מאילו..

[ו-שתדעו שיעל לא הלכה לישון מוקדם לילה לפני זה, מיילא לא הלכה לישון, אבל יצאה לרחוב לחפש את אבא כדי שיעביר לה ת'נרות של ההתנדבות.. צדיקה!!]

 

נשיקות בננות!

היה מטורף!!!!  

ואני את חוויותי כתבתי כבר בשרשור המקורי.

ובעיה שלכם שלא באתם. בשביל מה יש סמסים חינם?

שמחה שנהנתן! (:

פעם בגמרא ניסו לבטל אותו ואז לא היתה ביצה אחת של תרנגולת בכל ירושלים אז אמרו שאם הוא לא יהיה אז לא יהיה קיום לעולם והחזירו אותו

 

אבל זה לא נתון לבחירתי, אז נאלץ להתמודד עם הבעיה הזאת

אהבתי את ההגדרה של הרב יוני לביא לזה "מלחמת עשר שנים" (אני אישית שמרתי את הכתבה הזאת לפעולה עם החניכים) זה מלחמה לא פשוטה אבל צריך לדעת להתמודד בקרב, מתוך אמונה שיש לה' סיבות לכך מספיקות טובות שהוא הקדים את זה מעט....

בס"ד

הרי את השנים האלה בד"כ מקדישים להתמודדות עם היצר, ללמידה עליו, להבנה שהוא חלק בלתי נפרד מחיינו וטוב שכך.

תחשוב מה היה קורה אם את כל זה היית מתחיל לעבור רק בגיל עשרים או שלושים...

אולפניסטית 1 - אם את שואלת על הקשר, הרגש, היצר, בין בנות לבנים יש כמה תשובות [הנושא כבר נידון בהרחבה פה בפורום, מומלץ לחפש ולקרוא..]

 

לגבי שאלת "למה לפני הזמן" אחת התשובות היא שהזמן הגיע, רק שאנחנו לא מוכנים..

 

 

הרחבה וכו', באישי אם את רוצה.. [כי אני מתעצלת לכתוב כאן]

רים על זה..

בכל אופן תודה

פעם חשבתי שלבנות אין את זה.. האמת שאין לי אחיות..

 

מצחיק לי

קצת שונה מאשר ה'יצר'. אני לא לחוץ חתונה אבל זה לא אומר שאין לי יצר...(או שהבנתי קצת שונה את המושג 'בלח"ית...)

אבל גם יצר. אבל נראה לי הרבה פחות

אצל בנים זה בעיקר בצד המיני..
אצל בנות זה בעיקר זה ברצון להתחתן...

לא בהכללה, ממש לא.

אם יש לך איזו בעיה או משו תתייעצי איתה

תתקשרי אליה לפני חגים,תשלחי לה אימיילים,

ואם שתיכן נשארות עדיין באותו מקום גם תפגשי אותה במסדרונות..

תפילה היא כלי לדבקות שלנו בה'.

 

זה שתפילה כבקשה היא אחת הדרכים שלנו להדבק בו זה לא אומר שכל מה שביקשנו "יענה".

 

במיוחד שאנחנו בכלל לא יודעים מה הסיבות שהדברים קרו.

זה עניין ממש מורכב ואי אפשר להסביר על רגל אחת.

יש ספר אמונה מדהים בשם "גן האמונה", ואני חושבת שהוא יכול לפתור לך הרבה מהבעייה.

יש את זה כמעט בכל חנות של ספרי יהדות וכאלה

 

זה ממש עוזר להבין כלמיני דברים!

ממליצה..

 

 

זו באמת חוויה קשה, מניסיון, אבל זה חלק מהחיים.

זה שהקב"ה מביא לנו דברים רעים לא אומר שהוא לא טוב.

 

ההגדרה שלנו למושג טוב היא לטוב אבסולוטי, מוחלט. ז"א לדברים שהם טובים, פשוטו כמשמעו.

אבל טוב אצל הקב"ה זה לא בדיוק ככה.

טוב של הקב"ה זה בראיית מאקרו. ז"א בהסתכלות על כל התמונה. טוב שלנו זה ראיית מיקרו, הסתכלות על חלקיק קטן מהתמונה.

 

לקב"ה יש חשבונות שלו, ויש דברים שנראים רע, אבל בסופו של דבר מובילים לטוב.

"לא הכל טוב, אבל הכל לטובה.." (אודי דוידי)

 

ועצה ממני -

תנסי למצוא דברים שאת יכולה לקחת מזה.

לדוג' תכונות טובות שהיו בבנאדם הזה, להעריך את החיים, לא לקבל כל דבר כמובן מאליו, לקחת דברים פחות נעימים בפרופורציות - כי אחרי הכל, כשאת רואה דבר כ"כ קשה, הרבה מהקשיים מתגמדים

זה דברים שאני למדתי ממה שקרה לי.

 

המון הצלחה ותמיד באישי, מוזמנת!!♥

גם לי זה קרה. מישהי שהייתי ממש קשורה אליה נפטרה, אחרי תקופה שהתפללתי עליה. ואז הרגשתי כאילו ה' עשה לי בכוונה. כאילו מה. עד שאני מתפללת אתה לא מקשיב לי? וזו הייתה תפילה ממש מהלב והכל. והייתה לי דילמה ממש קשה וזה הוריד אותי באמונה והכל.. אבל צריך לדעת: ה' קובע מה יהיה בעולמו. אנחנו רק יכולים לבקש ממנו לשנות , אבל הוא לא חייב להקשיב. וכמו שאבא של נחשון וקסמן אמר: "גם לאבא מותר להגיד לא".

תגידי תהילים. הרבה. ותתפללי לעילוי נשמתו ותכווני הרבה בברכת תחיית המתים.

מקווה שעזרתי.

מוזמנת לאישי, תמיד.

בהצלחה

התפללת ביקשת ,עשית הכל. והקב"ה החליט שלא! שהפעם הבנאדם  הה עדיין צריך להפטר מן העולם וזה חשבונות שמיים שאין להם הסבר. זה לא אומר שתפילותיך הלכו.. אלא הם בשמיים עוזרים לבן אדם אחר או שהם עזרו לאדם להגאל מאיסוריו.. זה עצוב,זה קשה אבל אלו חשבונות שמיים!! אין לנו מה להגיד עליהם.. חוץ מתודה! תודה על הזמן שזכינו לאותו בנאדם בחיים! תודה על כל הניסים שיש לנו, תודה על כל שניה ושניה שאנו חיים ובריאים! זה לא ברור מאליו בכלל...

ואם את רוצה לחוש את זה תלכי לבקר במחלקה של בי"ח ותראי כמה החיים שלך נפלאיים..

דבר ראשון את מכירה את הסיפור של נחשון וקסמן?!(כשהוא נחטף,כל עמ"י התאחד לתפילות עליו.והייתה תפילה המונית בכותל שבה היו את כמעט כל האוכלוסיות בישראל.ואחרי שהוא מת,שאלו את אבא שלו איך הוא מקבל את זה והוא אמר שלאבא מותר להגיד לא!!!השתדלנו,ניסינו הכל ובכל זאת הקב"ה החליט להגיד לא!)לקבל את זה באמונה שלמה בקב"ה..

 

דבר שני הקב"ה הוא לא כספומט!!נכון שהוא תמיד רוצה את טובתינו אבל הוא לא חייב לנו כלום!!

 

ודבר שלישי אנחנו אף פעם לא יודעים למה זה מה שקורה לנו.אבל זה מה שטוב לנו!בטווח ארוך..(ויש מצב שלעולם לא נבין למה זה היה לנו טוב.אבל זה היה לנו טוב,כי זה מה שהקב"ה עשה..וזה אך ורק לטובתינו!!).

 

מקווה שעזרתי.אם יש שאלות,אז בכיף!!

את מתפללת[כולם מתפללים]והתפילה לא חוזרת ריקם!

או שהיא מתקבלת על מה שהיתפללת,

או שהיא מתקבלת על משהוא אחר שהיה אמור לקרות אבל בזכותך! זה לא קרה!

 

 

אין לי עצה בשבילך...

אני פשוט ניסיתי להתמודד, בכיתי המון ובסוף זה עובר....

והבנאדם אמר לנו המון פעמים שהמצב של החוזרים בתשובה הוא ממש לא כזה כיפי כמו שחושבים, וה"אחטא ואשוב", זה דבר גרוע.

הוא אמר שאדם שחוזר בתשובה, לא נעלם לו העבר. הוא ממשיך להציק לו ולהופיע לו ברגעים הכי טהורים שלו. הוא מייסר אותו.

עוד דבר- אדם כזה יש הרבה יותר למה להתגעגע, הוא מקריב הרבה יותר. נראה לך שתהיי חילוניה, ואז יום אחד תגידי לעצמך מול המראה: זהו, אני חוזרת להיות דתייה? יהיה לך כל כך פשוט לעזוב? תחשבי על מידה או התנהגות רעה אחת. כמה קשה לעזוב אותה. אז לזרוק הכל ואז להחזיר הכל? קשה וחסר תועלת.

 

דבר נוסף- את לא מאמינה בכל הדברים שאת מחזיקה בהם עכשיו? אז כדאי לך לעשות בירור. כי אם את מאמינה לדוגמה שהצניעות מעלה לנו את האיכות חיים, למה שתרצי לזרוק את זה ככה? אמנם זה קשה, אני בהחלט מבינה, אבל את באמת היית רוצה לוותר על זה?

 

זהו נראה לי. . אם אני אזכר במשהו, אני אוסיף.

"הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר" יומא (ח', ט')

זה כמו שמישהו יגיד שבא לו לעבור תאונה בשביל להבין כמה חשוב לשמור על הבטיחות ברכב. כי אצל מי שעבר תאונה אין את הדבר הזה: "שוב חגורת בטיחות"? "שוב לבדוק לחץ אוויר בצמיגים"? וכו'.. 

 

זהו.

הוא נהג כמו משוגע ברמה של צלחות, דריפטים, וכו' ואמר שעד שלא יעשה תאונה הוא לא ירגע

פעם אחת נכנסה בו משאית הלך לו הרכב

ומאז הוא  ילד טוב             ע"כ ניצלו"ש

 

כמו שהרבה אמרו לפני החרטה של החוזר בתשובה לא שווה את זה

אבל הכי חשוב אם חסר לך ההתלהבות של הפעם הראשונה תתפלל על זה תעבוד על זה

בישיבה (מכינה הסדר או גבוהה לא תיכונית) שבה לומדים תורה לשמה ולא לבגרות התהליך הזה מוביל להתחזקות שהיא "חזרה בתשובה" ויכולה להביא לאהבת ה וכו'

 

להיפך, תיקח את העובדה שנולדת בבית דתי ותעוף עם זה תוכל בעז"ה להגיע לרמות של קרבה לה הרבה יותר בקלות ממי שנולד בבית חילוני.

 

סליחה מראש על שגיאות תחביר ופיסוק זה לא אני זה השעה

זה דבר ראשון. עבירה חמורה מדאורייתא.

 

דבר שני- האם היית בוגדת באביך, מלכך, אלוהיך, עמך ותורתך, באמת ובמוסר בשביל להנות עשרים שנה?!?

 

את יכולה לעבוד את ה' בדיוק כמותם ולהיות קרובה לה' כמותם, ואולי אף יותר מהם (אגב, זאת מחלוקת האם בעלי תשובה יכולים להגיע למדרגתם של צדיקים גמורים). חוץ מזה שלעניין היות בעל תשובה, כמעט כל אדם יכול להפוך לבעל תשובה, אם הוא חטא אי פעם...לא רבים מגיעים למדרגת צדיקים גמורים...

 

דבר שלישי- תחשבי על ייסורי המצפון של אותו אדם שבמשך שנים היה חוטא "נהנה מהחיים", ועכשיו הוא מבין את הטעויות הגדולות שהוא עשה, את הרוע שהוא הפיץ בעולם במשך שנים, את השקר שהוא חי, את הבגידה שלו בבוראו. בין אם הוא היה תינוק שנשבה, שוגג, או מזיד, הוא לעולמים עתיד להצטער על מה שהוא עשה בצעירותו...

 

דבר רביעי-יש דברים שלא מתכפרים אלא ע"י ייסורים, ויש דברים שמתכפרים רק במוות.

 

דבר חמישי, חזרה בתשובה של חוטא היא קשה הרבה יותר, מכיון שהוא כבר התרגל לחיים בצורה מסוימת, הנפש שלו תתקשה לסגל לעצמה אורח חיים חדש. תסתכלי כמה קשה לאנשים לשנות הרגלים קטנים וטפשיים...

אין לי כ"כ כוח לכתוב עכשיו.אז בנקודה אחת:שתדעי שכמו ששונמית אמרה העבר לא נמחק.וזה חוזר בכל מיני סיטואציות בחיים.והיצר מנסה להכשיל דווקא בזמנים הכי טהורים.ובסיטואציות הכי פחות רצויות.כמו למשל עם האישה,או בשולחן שבת,או באמצע לימוד..

 

וגם לי היה פעם ת'קטע הזה שקינאתי בהם ממש.אבל ככל שאני גדלה אני מודה לקב"ה ששם אותי איפה שאני.בלי לעמוד בניסיון שלהם(שהוא ניסיון קשה!!) 

זה לא ממש שאלה אבל כי כאילו  זה כמו להגיד אתם לא חושבים שהכי טוב זה להיוולד חכם? כן זה הכי טוב אבל מה לעשות לא כולם נולדים ככה...=) בקיצור אולי לפעמים זה יותר כיף(עשית דברים שדתיים לא יכולים) אבל יש גם דברים קשים זה קשה עם המשפ'(לא כולם רוצים להיות  במתח עם המשפ'..) וזה קשה להתרגל לדברים חדשים(זה קשה פתאום לא לכבות את האור וכו')

1.יש הרבה שומרי מצוות שעושים הכל בהתלהבות,זה עניין של עבודה.עבודת ה' כמצות אנשים מלומדה היא לא הכרח,להפך צריך להשתחרר מזה ולעבוד על זה.

חילונים לא עושים דברים בהתלהבות,הם פשוט מתגלגלים ברוח(הגדרה שלי) ומנסים "לשרוף זמן".תיארת אוטופיה לגבי דרך חייהם אך היא אינה קיימת.החירות לעשות מה שברצונך לעשות (שאינה אלא חירות מדומת,שהרי מדובר בחטאים ומעשים רעים) אינה שווה דבר כאשר אין מטרה ומשמעות לכוון אליה את הכוחות האלו,ולפיכך הכל הולך לאיבוד.

 

2.אף חוזר בתשובה שעשה תשובה שלמה לא חושב שהתקופה של עד גיל 20 (נניח) הייתה מהנה,ואחרי זה הוא פשוט "חזר בתשובה".נקודת המבט שהבאת כאן לא נכונה לחלוטין,הם מצטערים על העבר ונמצאים בצער גדול שאי אפשר לתאר על החטאים שחטאו.רבים מהם היו מעדיפים להיולד לבית דתי ומתמודדים עם סביבה שאינה תורנית ויראת שמים (כמובן שעצם כך שלא נולדו,מורה שזה המסלול שלהם ואין מה להתלונן על כך,אך מבחינת התחושה,זה בודאי מה שהיו מעדיפים).זהו לא תהליך של צביעות בו אנשים כביכול "נהנים" עד גיל מסויים ולאחר מכן חוזרים בתשובה כדי לקבל שכר.עד שחזרו בתשובה הם לא ידעו על היהדות,לאחר שחזרו בתשובה הם מצטערים על עברם ומבינים כמה הוא היה שגוי ומרובה בטעויות וכתמים.

 

דרך החיים של היהדות היא הדרך הרחבה יותר,היא מכילה את הכל ונותנת לכל את המקום המתאים לו,תבררי ותראי.

אין תכלית מאחורי חיפושים בלתי נגמרים אחר החומר,הרבה מהאנשים שהיו אובססיבים בחיפושים בלתי נלאים אחר החומר מאסו בו בסוף לאחר שהשקיעו את כל חייהם בצבירה והתקדמות ביצר ובחומר,בסופו של יום הם לא מצאו סיפוק שם וחיפשו אחר משמעות שסוף סוף הבינו שזה מה שהיה חסר להם כל חייהם..

 

אדרבא,חוזר בתשובה מואס בחיים החילוניים לחלוטין,הוא לא רואה בהם איזה שהוא יתרון,אלא מקור של שליליות.הוא לא מסתכל בצורה שכתבת,הוא מבין שכל הנהתנות מאחורי הרדיפה המזוייפת אחר "עניין" כלשהו היא ללא תכלית,אלו חיים שמתנהלים סביב בריחה מהחיים עצמם ולא מקדמים שום דבר בחייהם האמיתיים,טלויזיה,משחקי מחשב,סרטים,בילויים (מלשון בלאי) וכו'...

אין משפט המתאים יותר שמתאר כמה בריחה מהחיים עצמם יש בהתנהלות הזו מאשר המשפט "לשרוף זמן" כל הדברים האלו הם בשביל לשרוף זמן,אין מטרה.

 

אינך רוצה לדעת איך זה לחיות עם מטען שלם של חיים מנוגדים,מוכתמים.זה בהחלט לא פקניק.

 

אני מרגיש שלא הצלחתי לתאר עשירית ממה שרציתי אבל אני מקווה שזה יעזור,הכל נכתב כבעל תשובה,על בשרי..

 

 

המון חוזרים בתשובה מדברים על כמה קשה להם להתנקות מכל הזבל והטומאה, וכמה הם מתחרטים על כל שניה שהם חיו  בעולם החילוני, וזה מאד קל להגיד "לחזור בתשובה " , אבל לפעמים זה עבודה יומיומית קשה מאד. תדברי קצת עם חוזר בתשובה שאת מכירה ותראי כמה הם מצטערים שלא נולדו דתיים.      

את חושבת שמי שחזר בתשובה לא בוכה על טעויות שעשה?..

 

על נגיעה שלא שמר?

 

על תפילין שלא הניח?

 

על מעשים שלעתים בלתי הפיכים..?

 

 

 

לחזור בתשובה זה לא ללחוץ F5.

כל המגילות שכתבתם (סתם בצחוק.....) כל הכבוד למשקיעים שכותבים כלכך הרבה ישר כוח!!!!!!!!!!!!!!!!!

גם לי זה הציק השאלה הזאת.. וענו לי כך:

*אדם שמתרחק מדבר מסויים, ומפסיק לשמור יהיה לו הבה יותר קשה לחזור ולקיים!

* זה בחירה שלך אם להתלהב בעבודת ה'!! היא מבינים בדיוק למי אתה עובד, את מי אתה עובד...אז השמחה, האהבה וההתלהבות גבוהים ומתחזקים!!

* "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים" (משו כזה...)- אז... מי לא בעל תשובה?! כולנו בעלי תשובה!! אפחד לא נולד מושלם! כולם נופלים וחוטאים, לכולם יש לאן לשאוף ולהתקדם, כולם יכולים וצריכים לחזור בתשובה! בעלי תשובה זה לא רק אדם שהיה חלוני! זה גם אני, אתה ואת!

בהצלה רבה! ותשמחי שנולדת למציאות כזאת גבוהה ומדהימה!

אולי הוא ימות קודם בלי תשובה?

הם צריכים להתמודד עם כל הסביבה שלהם שמסתכלת על זה בעין עקומה ויש להם לפעמים נפילות מרב שזה קשה..

פעם אפילו אמרתי שאני רוצה לחזור בשאלה בשביל לחזור בתשובה אח"כ מהסיבות הנ"ל...

 

אבל תרגעו! זה היה באמת מזמן...

והרבה פעמים קשה להם בדברים שלנו פשוט וקל.... (זה לא משתלם אם תחשבי על זה באמת..)

 

1. לטענתך, התלהבות ותחושת התחדשות אלו דברים שהם בלעדיים לחוזרים בתשובה.

    לא נכון בגלל שתי סיבות. אחת, זה בדיוק עבודת המידות. אפשר להיות דתי מלידה וגם

    להתלהב ולהינות מהדרך מתוך דבקות. התלהבות זה לא רק רגש ספונטני, צריך גם

    לדעת לתחזק אותו. שתיים, כמו שאמרתי, צריך לתחזק אותו וגם החוזר בתשובה יגיע

    לשלב בו הוא יפסיק להתקדם מכוח האינרציה ויתחיל להתמודד עם הנטייה לקיים מצוות

    כמצוות אנשים מלומדה וגם הם ירגישו לעתים שנמאס להם.

 

2. "קרובים יותר ל-ה'". שוב, טענה שלא מחזיקה הרבה מים. קרבה ל-ה' זה לא דבר מדיד.

    ומה שאמרו חז"ל על מקומם של בעלי תשובה אינו מתייחס רק לפירוש המודרני של מי

    שהיו כופרים, למדו ושבו לדרך הישר. כל אחד מאיתנו הוא בעל תשובה, כל אחד במקומו.

    ובכלל, יותר נראה לפרש שמדובר על שני צדיקים שהגיעו לאותן דרגות על אף שהתחילו

    מנקודות פתיחה שונות. האם החוזר בתשובה עם הכיפה הלבנה שווה זכויות לרבי מליובאוויטש?

    לא רוצה לעשות חשבונות שמים, אבל לא הייתי חותם על זה. אבל אם כבר מזכירים את

    חז"ל, אציין כאן את העובדה שאנו מברכים את ה' על ש"הבדילנו מן התועים".

 

3. הזכרת גם הנאה חומרית שהייתה להם. רווח ופתיחת דף חדש. להיפך! צפויה להם התמודדות

    יותר קשה לנוכח העובדה שהם מכירים בנעימות שיש בהנאות האלה. ליהודי הממוצע אין יותר

    מדי תאווה כזאת גדולה לבשר חזיר כי הוא לא מכיר אותו. לגר, שמודע לוויתורים שהוא עשה

    הרבה יותר קשה. אותו עיקרון עובד גם כאן.

 

 

מה שלא הזכרת אלו הנקודות הבאות:

 

1. צער על חטאים קודמים. העובדה שאדם חזר בתשובה, אין פירוש הדבר שהוא פטור מלתקן.

 

2. שינוי ביחסים המשפחתיים/ חברתיים. הדבר הזה בלתי-נמנע, תמיד יש השלכות על התחומים

    האלה. בעיקר בשבתות, חגים ואירוח. התמודדויות שמוכרות למי שיש לו קרובים חילוניים, אך

    מועצמות אצל חוזרים בתשובה. שלא לדבר על הערות פוגעניות שלעתים ניתן לספוג מהסביבה.

 

3. השלמת פערים. אתה מאוד רוצה לא לחטוא, אבל לא יודע מה נקרא חטא. הרבה פעמים ילד

    יהיה בקיא בהלכה יותר ממך. לוקח זמן להשלים את הפער, זה אמנם לא בלתי-אפשרי, אבל

    זה קשה.

 

יש עוד, אך די לפעם זו.

בשיא הקיצור:

 

לא נולדתם חילוניים, אין תועלת בקנאה בחוזרים בתשובה!

יש לכם התמודדויות משלכם, תעמדו בהן ואל תקנאו באף אחד אחר.

לכל אחד יש האתגרים שלו!

 

לפום צערא אגרא - אם יש להם שכר גדול, משמע שהדרך קשה.

זה ממש עזר לי!אין עליכם!!!!

אז ככה המצוות הם לא רק ציווים עלינו הם התזונה הנכונה של הנפש שלנו וכשבן אדם חוטא הוא משאיר רושם רע בנפשו ומוריד אותה למטה. ולכן בן אדם גדול שחטא יש לו על זה יסורים! חשב מחשבות רעות יש לו כביכול "כאב ראש גדול" אכל לא כשר כואב לו הבטן כי כל דבר שהוא עושה פוגע או מרומם את הנפש שלו. ולכן אני חושב שלומר שהיינו שמחים להיות חילונים להנות מהחיים ואז לחזור בתשובה זה כמו לומר שהיינו רוצים לאכול לא בריא כל החיים עד סף מוות לעשן לשתות אלכוהול לפגוע בגוף שלנו ואז לעשות דאייטה זה מחשבה קצרת טווח וטיפשית. וכל הדימוי שהבאתי הוא לא כמו בגוף שבאמת אפשר להתנקות לפעמים בנפש כל חטא משאיר רישום אין סופי שפוגע ושורט את הנפש שלו לנצח, לכן פגיעה נפשית בדוגמאת חטא היא נוראית והרצון לחטוא מגיע מרוח שטות הרי ההגיון והרצון העומק אומרים שזה דבר כל כך מטומטם לעשות אבל היצר הרע מסתכל לטווח קרוב ולא חכם ורוצה לעשות שטויות.

 

עד כאן הפלסף שלי סליחה על זה שזה כל כך ארוך. 

שיהיה לך המון הצלחה, בריאות..וכו'...

אמן אמן..והבמרך מתברך...

בס"ד

שיתגשמו כל הברכות לטובה

ונראה לי שתשעת הימים מחילים מיד בסוף ראש החודש...

 

בעקרון אים משו מציק לי אני מספרת להורים שלי

או נגיד סתם חוויות ודברים כיפים שהיו

אבל דברים שאני יודעת שלא רוצים שיעברו להורים שלי

או דברים שסתם לא קשור להגיד אני לא אומרת

דברים שחשוב שהם ידעו - תמיד.

ואני לא מסתירה דברים.

אבל אם יש משהו נפשי שעובר עליי, ואני לא מרגישה צורך לספר, אני לא מספרת.

לא בתור "הסתרה". פשוט כי זה דבר אישי שאנלא מספרת לאפחד.

 

אבל בהרבה דברים אני משתפת אותם.

אבל ממש לא

וזה מדהים!

עד לא מזמן סיפרתי הכל, אחרי שזה התחיל להכניס אותי לצרות הבנתי שיש דברים שהשתיקה יפה להם....

ולמרות שההורים רוצים לדעת הכל הם לא תמיד צריכים לדעת הכל, בשביל זה יש חברים.....

יש דברים שלא נוח לי שהם ידעו, אז הם יודעים עליהם בד"כ לאחר כמה זמן.

[חוץ מ"אני מרגישה דחויה" "אני מרגישה אומללית.."]

 

ואם אני עושה דברים שאסור- אני מספרת אתזה בתור צחוק וזה, והם ממש מקבלים אתזה..

ולא את מה שעובר עלי באמת!!

בעיקר איך בחברה ובלימודים.... אם יש לי שאלות אני לא שואלת אותם אלא חופרת למדריכה שלי מהסניף  

תכל'ס- זה די בגללם. פעם הייתי מספרת להם הכל עד שגיליתי שהם מסתירים ממני דברים ואז התחלתי גם להסתיר...

מעבר לדברים טכנים,

אני מספרת רק כשאני צכה כסף באופן מיוחד.

או משו כזה.

נראה לי שזה תלוי מה. סתם דברים- מספר תמיד.

דברים שקשורים לנפש שלי- אף פעם לא. אבל זה לא מתוך אידיאל, סתם כי הם לא יבינו.. או שלפחות ככה נדמה לי...

אני מספרת די הרבה אבל יש דברים שלא מספרים...

 

חלק דברים חשובים ומעניינים

ולא תמיד תהרגשות שלי