פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 967)

שבת שלום לכולם! שד' יכפל אתכם

אני אומנם לא שמיניסט אבל אני חייב לספר לך מה הולך אצלנו בישיבה (הערה: יכול להיות שזה שונה כי אצלנו זה פנימיה ויש קשר ממש טוב)

 

קודם כל יש בכלל פרידה של השמינסטים מכל הישיבה, ארוחת בוקר חגיגית שבו כל מחזור מכין למחזור העוזב שיר/סרטון וכד'... אחרי זה יש "שורת אבלים" אני יודע זה נשמע רע אבל זה ממש ככה, כל הישיבה עומדת בשורה ארוכה והשמינסטים עוברים אחד אחד מתחבקים נפרדים... חוץ מזה בערב יש הצגת סיום בערב והם נשארים לארגן ומטיילים יום אחרי ובד"כ הם עוד עושים טיול סיום עם הרווחים שלהם מהקיוסק בהמשך החופש.

 

ותשובה יותר ספציפית לשאלתך:

קודם כל אני יוסיף שבחודש האחרון של השנה מונחות בחדר האוכל "מחברות" לכל אחד שעוזב יש מחברת שבה חבריו לכיתה ולישיבה כותבים לו, כותבים זכרונות,חוויות וכד'... אני מתאר לעצמי שממש כיף לפתוח את זה בהמשך החיים, חוץ מזה שבד"כ עוד נפגשים בשבתות בוגרים ובכל מיני הזדמניות בישיבה, ואין ספק שזה ממש עצוב כל הפרידה הזאת, ולי זה היה עצוב אז להם קל וחומר...

בקיצור, אחרי כל זה נראה לך שהם לא ישמרו על קשר? שהם יסננו אחד את השני? אולי אנחנו באמת מקרה מיוחד...

 

מצטער על החפירה הייתי חייב לכתוב קצת על כל הסיפור הזה, והשאלה באה בתזמון טוב...

בסוף לכל אחד יש את החברים הקרובים אליו ואיתם ימשיך הקשר ברצינות.

 

וזה לגיטימי לחלוטין.

א. לא נפרדים! שומרים על קשר עם החברים הטובים..

ב.אני הייתי אחראי על כל מה שצריך לכתוב,לנסח וכו'.

ג.ברור! חלק מהם איתי בישיבה,איתי ביישוב,וגם מי שלא,ברור שנפגשים מידי פעם!

ד.לא!!

היתה מסיבה...

שירים מצגת אוכל 

לא אסנן....

כנראה שאפגוש אותם...

כי כרגע אנחנו חיות עדין אחת עם השניה...
יש מסיבת סיום באולפנה,
מאמינה שיהיו את החברות הקרובות שבע"ה אשמור איתן על קשר רציף,
והשאר בע"ה כשיצא להפגש ולדבר לעיתים רחוקות יותר (חתונות וכו')
בנוסף, סומכת על המייל הכיתתי...

אבל שוב, אני לא באמת מעכלת, וזה קשה להפרד ממשהו כ"כ משמעותי שעוברים בחיים.
נראה מה יהיה...
 

בגלל הידיעה שהוא נפרד מהחברים שלו...

אצלנו שהשמיניסטים עוזבים מלא אנשים בוכים - גם מהשמינית וגם לא מהשמינית כי זה עצוב

אני חושב שיש ענין למחוק מעט את העבר כדי להתחיל את השלב הבא כמו שצריך (א"א להיות כל היום עם החברים מהתיכון ולהיכנס בצורה חזקה לישיבה חדשה) אבל חייבים לישמור על מעט קשר ולהיפגש מדי פעם

 

אני עדיין סוגשל במצב של הדחקה שזהו..זה נגמר!

לאט לאט זה יתחלחל..
אבל בעז"ה נשמור על קשר עם החברות הקרובות (בכ"ז הולכת שנה הבאה לשירות עם עוד 5 בנות מהשכבה)..והשאר..אם יירצה ה'..
ואני ממש לא מתכוונת למחוק\לסנן..עברנו אחרי הכל 4 שנים משמעותיות יחד!

לשמור על קשר מסויים עם החברים מהתיכונית..

עשינו כמה מפגשים, ואני שולח [משתדל] סמסים שבועיים לחבר'ה..[לא דרך קבוצה. עובר שם שם*...]

 

___

*ולפעמים מתפקשש לי גם לאנשים ואנשות אחרים..

 

שומרים.

זאת עבודה הרבה יותר קשה כי אתה לא נמצא בתוך החבר'ה האלה כבר..

אבל משתדלים..

פה שולחים סמס "שבת שלום! איך עבר עליך השבוע?",

לפעמים מתקשרים..

עם החברות הטובות שמרתי ב"ה ממש על קשר..

אז נכון,

קשה ממש..

אבל כשחוזרים הביתה- נפגשים איתן בדרך/בישוב.

וכשיש יומולדת לא שוכחים לשלוח מזל"ט או לארגן איזה פגישה כיפית או ללכת לבקר אותן איפה שהן היום..

ואף פעם לא הבנתי מה ההבדל בין ירוק לאדום..

..

שאתה יכול כביכול לדבר איתה

זה נועד לאנשים שרוצים לדבר עם משהו בחד"ר ואין עם מי לדבר אז הם מדברים עם התוכנה הזאת

ניחומים לאחד שיצא מהניהול..

תודה רבה!

[ואלעד, מה הקשר ל....? ]

 

 

שבת שלום!!

שבת שלום

מחכה לשמוע איך שם

אבל בלי קשר חודש אלול הוא חודש מרגש (למרות שלא לזה הוא התכוון.. פשוט בגלל מה שאמרתן).

אני צריך לתפוס אתך שיחה מתישהו

תברר מה לומדים בזמן אלול ותנסה ללמוד את הפרק בבקיאות ולפחות את המשניות של המסכת.
עוזר להיכנס לעולם הזה יותב בקלות.

המון בהצלחה!
זה השנים הכי הכי מעצבןת באישיות שלך, עכשיו מגיע השלב של הבירור העמוק שלך במהותך כיהודי ובן לעם ישראל.

נ.ב. אם אני זוכר נכון לאן אתה הולך אז יש שם ענקים, תדבק בהם, תתיעץ איתם, אל תתביש, אתה מגיע לישיבה יחסית גדולה אם תתביש יש מצב שתיפול בין הכסאות.
אל תוותר לאף רב, במיוחד לא לראש הישיבה, ענק שבענקים, רק להקשיב והמון, מזה בעזרת השם הכי הרבה צומחים וגדלים בבית ה'.

שוב בהצלחה.

למדתי כבר את הפרק בבקיאות,ועברתי כבר על כמעט כל הש"ס משניות.

 

תודה בכלזאת!

אתה עוד ברוך השם חי, אז תהיה טוב, תפעל בשביל זה!!
במאה עשרים שלך תבקש שיכתבו שרצית להיות טוב.

אנחנו מסכמים שחדר מסודר זה הדבר הנכון לכל מדריך אידיאלי. הבעיה מגיעה אם כבר לא איכפת בכלל שהחדר מבולגן ואז אין מוטיבציה לשנות שום דבר. ואם אין לנו מצפון וצער על החיסרון שלנו סימן שאפשר לחיות ככה.

על כן - אני חושב שאם ויתרנו לעצמנו בדבר אחד אז ויתרנו, אין מה לעשות, וכל אחד יודע במה הוא מוותר לעצמו. אבל אסור לאבד את התקווה וצריך לשמור בלב מקום שיום אחד אני אתקן את מעשי, אולי אפילו מחר, רק שיגיע הכח מאיפשהו.

 

דוג': אני לא מקפיד לומר את כל פסוקי דזמרה בבוקר, אני מרגיש שזה הדבר הנכון לעשות במצבי הנתון. בע"ה יום אחד יהיה לי הארה ואני אתחיל להקפיד.

יכוליות שבאמת המצב הנכון והאידיאלי הוא החדר המבולגן? ולא כי זו המציאות עכשיו אז אנחנו משלימים איתה.. אלא כי באמת זה מה שהכי נכון? כי הכי מתאים וטוב בשבילי כשהחדר שלי מבולגן?

 

לא ויתור. של לדעת שזה לא טוב, אבל בנושא הזה אני לא מתעקשת. כי זה נראלי ברור לכולם שזה לא מצב נכון.. השאלה אם יכוליות שהכי נכון לנו להשאר עם התכונות הליליות, שהן חלק מהמכלול של האישיות שלנו?

 

 

 

אם כך -  כל עוד התכונה לא מזיקה לי אפשר להמשיך בהתנהגות ה"לא נורמלית", ככה אני מבטא את יחודיותי. אבל לא כדאי למתוח את החבל יותר מידי. למה? לא סתם רוב העולם הם אנשים מסודרים, כנראה שכך יותר יעיל להתנהל.. נראה לי בכל תחום בחיים, ההתנהגות המקובלת היא גם היותר נכונה.

ב"ה

גם אביב גפן אומר ככה. כשתהיה לי הארה אז אני יאמין/ישמור מצוות.

לא מסכימה עם זה.

ראיתי פעם קטע יפה 

שאומר שכאילו 'הקב"ה מתלבט' אם לגלות סודות/הארות/חידושים כי אולי האדם לא יהיה נאמן ופתאום ילך.... אז הקב"ה 'מחליט' שאחרי שהוא יראה את האדם שומר ומקיים תקופה מסויימת- אז יראה שאפשר לסמוך עליו ויגלה לו סודות...

אני מקווה שהקב"ה יקרב אותך אליו ויגלה לך סודות וחידושים והארות שהם מתוקים ומצ'פרים כמו סוכריות!

ולזכור-שאנחנו עובדים את הקב"ה ולא את עצמינו ואת הרקשת הקרבה הזאת שהיא כ"כ מתוקה באמת.

ב"הצלחה

בס"ד

 

כל תכונה יכולה לשמש לטוב ולרע.

לבלגניסטית אין לי רעיון אבל כעס למשל..

יש כעס שזה רע ויש מצד שני לכעוס על ילד או על מישהו שעשה משהו רע כדי לחנך אותו, גם אז אנחנו משתמשים בכעס למטרות טובות..

יש להיות קמצן ויש להיות חסכן ויש להיות נדיב ויש להיות פזרן..

 

זאת אותה תכונה, השאלה מה המינון שבו משתמשים בה.

 

זה לדעתי..

לכן אמרתי- תכונות שמביאות לדברים פחות חייוביים.

 

 

 

אז איך משנים ת'מינון שלה? ואולי זה דווקא נכון לא לשנות אותה בכלל?

 

[קראת את כל השרשור או רק ת'כותרת?]

בס"ד

 

א. איך משנים? עובדים על זה, מתאמנים, כמו שמתמטיקה זה תרגול גם עבודת המידות זה תרגול.

כל פעם כשמגיעים לסיטואציה כזאת עומדים ואומרים "אני לא אעשה את זה, אני אעמוד בזה" ואולי מצליחים ואולי לא אבל לאט לאט זה ייהפך להרגל..

ולאט לאט יהיה אפשר להפסיק לעשות את הדבר הזה...

יהיו נפילות אבל כל עוד נדע שאנחנו באמת רוצים להפסיק ושזה בסדר ליפול, אנחנו נהיה בסדר.

 

ב. אם נכון לא לשנות? מה זאת אומרת? אם זאת תכונה שלילית אז חייבים לשנות, אני לא מבינה את השאלה..

 

http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t547969#6129335

וכמו שתכונה טובה אמורה לעזור לנו לפעול בעולם, כך גם התכונה הלא טובה, רק שהתכונה הלא טובה עוזרת לנו בצורה אחרת, של התמודדות, התגברות, למידה איך ליפול ולקום שוב.

לולא היינו עושים דברים לא טובים, גם לא היינו זוכים להכיר מהי תשובה.

לא צריך להילחם וגם לא להיכנע, אלא להבין שזו הזדמנות לעבודה בשבילינו.

בגיל מבוגר יותר קשה יותר לשנות.

אני מניח את זה כאן, רק שתדעו..

סיבה 2 זה סתם תירוצים למצפון.

אנחנו צריכים להשתפר בעולם הזה לא לדרוך במקום...

למשל סקרנות יתר .... לקחת לסקרנות ללימוד תורה וכו' על זאת הדרך...

כל תכונה פשוט צריכה את המינון שלה.. לדו' פחד, אם נפחד מכל דבר שזז - זה לא חיובי, אבל אם לא היה בנו פחד לא היינו נרתעים מדברים מסוכנים.. או גאווה - אם בנאדם מתגאה 'אני הכי טוב.. אין עליי..' - כן זה שלילי, אבל צריך גם את הגאווה לדו' להיות גאה בזה שאתה יהודי... ככה זה עם כל תכונה פשוט צריך למצוא.. אנחנו רק צריכים לנסות להתקדם ולשפר את התכונות האלה ולנתב אותן למקום הנכון...

 

ב"ה

סרטון של הרב יובל פרוינד בערוץ אורות. על איך לתקן את המידות! ב"הצלחה

נראה כמו הרצפה של המשרד.. 

שולחן אאוטינג

 

איי איי נוסטלגיות...

איאיי. איזה פאדחניות אנחנוו~!

 

 

|האנונימי האפור|

אבל זה מתחבר לי ביחד..

 

שוין.

 

היינו פאדחניות בשניהם..

אז זה גם מה שעלה לי בהתחלה...

זה יותר מגניב מלזהות איפה היא מצולמת..

 

 

[ואני גם מבינה משו משעשע שאתם לא! ננה בננה!]

אם המנגינה של השיר הרדוד והנבוב (סלחי לי) הזה

ואולי זה יצא די מגניב בסוף.

בעע איזה שיר דוחההה!

(שונאת

)כל פעם שחברות שלי שמות אותו בא לי לברוח...

ואפשר ללמוד מהרב אליהו זצוק"ל ששמע רק שירים של יהודים כשרים.

 

נכון, זה לא השיר הכי רוחני בעולם וגם אני שונאת אותו אבל בן אדם הציע רעיון למה לא להשתתף?!

שבשם שום דבר אסור להשתמש בהם.

מוזיקה זולה, מילים זולות (בשפה עדינה) ותרבות דוחה.

בעע

המילים של השיר האמיתי אולי באמת מגעילות, אבל עושים מילים אחרות אז מזה משנה?!

וגם היא בעייתית בלשון המעטה...

מעבר לזה שממש אין טעם לעשות שיר לפורום

החוברת אקורדים של הרב רונן חזיזה...

 

משולב בה קטעים מחזקים וכדו' ואקורדים לשירים מתאימים...

ת'אמת שראיתי אותה, וגם עוד כמה, אבל החלטתי להכין בעצמי כדי לבחור כזה נושאים שרלוונטיים לגביה, ודברים שיעניינו אותה (בקנויות אין ת'יתרון של הסינון) תודה בכ''מ!

אהבת ישראל זה יפה ונכון.

א-ב-ל.

יש כאלה שלא צריך לאהוב.

יש מעט מאוד כאלה,אבל יש כאלה.

את מי?

 

הרב קוק כותב שאת מי שפועל בכוונה נגד עמ"י לא צריך לאהוב.

 

הרב אבינר הביא בתור דוגמא את ואנונו שמסר סודות מדינה לחיזבאללה.

 

אבל,גם שמאלנים,רובם מתכוונים לטובת עמ"י. לכן צריך לאהוב אותם מצד זה שיש להם נשמה קדושה,ולשנוא את המעשים שלהם.

 

מאמר הדור של הרב מפרט על זה באריכות.

שמעתי פה ושם אמירות כאלה, אבל לא הייתי בטוחה שהן לא מומצאות.

אם זה הרב אבינר, אני יכולה לישון בשקט

 

טוב, זה קצת קשה. כי זה מסובך לפעמים לעשות את ההפרדה הזאת.

כי נגיד ומוקיעים את המעשים.

זה נורא קשה לא לשנוא את הבנאדם עצמו כשבתכל'ס הוא שונא אותי. שמדבר עליי ועל אנשים כמוני בצורה מגעילה.

 

פתאום עלה לי משהו תוך כדי כתיבה -

אולי כדי לפתור את זה אני אנסה פשוט להסתכל עליהם בצורה מרחמת?

זה לא כ"כ פשוט כמו שזה נשמע, אבל כשנכנסים לזה אולי זה עובד.

 

 

יש למישהו עוד רעיונות?

אף שבבחירה הם עושים מעשים לא טובים וזה כאלה שאוהבים את עמ"י גם אם בפועל עושים דברים מזיקים (תינוקות שנשבו וכו' אני מניחה). לעומת זאת מי ששונא את עמ"י- הוא כבר יצא מכלל ישראל ומותר לשנוא אותו.

אותם אנשים שמנית(לפחות חלקם)- אני לא בטוחה אם מותר לשנוא אותם אף על פי שצריך כמובן להתנגד את מעשיהם.

רק לאורו. אני משתדלת כשאני לומדת דברים לחשוב עליהם וזה באמת משהו שהרב קוק אמר שמאוד אהבתי. אני גם אוהבת לקרוא דברים של הרב סולוביצ'יק, לדוג'. כך שלא הייתי מגדירה את זה כקוקניקית. אבל כן אין ספק שהרב קוק הוא דמות תורנית ענקית שיש הרבה מה ללמוד מכתביו. (ושוב גם מרבנים אחרים אני גם חושבת שאם תשאלי פה כמה שמכירים אותי הם יכולים להעיד שאינני קוקניקית..).

בכל מקרה אני חושבת שזה פחות מומלץ להגדיר בתוויות- זה הרב שלי ורק אותו אני לומדת (או לא להגיד ורק אותו אני לומדת אבל בסופו של יום כן לקבל רק את דבריו בתור בלתי מעורערים- כלומר כסוף פסוק לכל סוגיה שעולה, נניח לפחות לקכל סוגיה מחשבתית ולא הלכתית שאז זה קצת שונה..). כי כך אתה מפספס קשת דעות מאוד רחבה והרבה דברים שאתה יכול ללמוד. (זו גם הסיבה שאני אוהבת את הלימוד הנושאי במחשבת ישראל אף על פי שיש בו מגרעת שלא לומדים ספר כמו שצריך אלא רק חלקים).

 

סורי על ההקפצה שזה ישן פשוט רציתי להגיב על זה ולא יצא לי קודם..

מרדכי וענונו(ששינה את שמו לג׳ון קרוסר;לא מסר סודות מדינה לחיזבאללה אלא חשף סודות מהכור הגרעיני.

ואכן,ישנה הבחנה ברורה בין אלה שעושים מתוך מחשבה שמה שהם עושים מועיל לעם ישראל.
לבין אלה שבוודאי לא. 

ולכן גם אמרתי חלקם..

"המשמעות האמיתית של אהבת-ישראל היא - לאהוב יהודי כפי שהוא, על מעלותיו ומגרעותיו. לאהבו כי הוא יהודי, אח. לאהבו למרות שאולי (נדמה לנו ש)זה לא קל כל כך, ולמרות שיהודי זה אף מפריע לנו במידה מסויימת. זו אהבת-ישראל! אהבת-ישראל אמיתי, בלתי תלויה בדבר, היא כיום צו-השעה. בהתלכדות ובהתאחדות תשרה עלינו ברכת הבורא".

 

את יכולה להיכנס לאתר ולקרוא את המאמר המלא:

http://chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=992&CategoryID=536

בהצלחה!

אני צריכה עדיין לאהוב אותו?!

זה נראה לי בנאדם מזעזע. סליחה על הביטוי.

הוא אוהב את אויביו ושונא את עמו

 

או במילים אחרות-

עם כאלה אחים מי צריך אויבים..?!

למען עמ"י הם חושבים שהם גם עושים!!!

תמיד תעריכו אנשים שהולכים עם האמת שלהם עד הסוף ותורמים לכלל לפי דעתם(אני לא מדברת על אנשים שעושים את זה רק בשביל עצמם)

יהודי באשר הוא צריך לאהוב

הוא חלק מעמ"י

בכל יהודי יש מעט טוב

יש ניצוץ ונשמה אלוקית

ואותם צריך לאהוב

 

ובקשר למעשים,

אם הם רחוקים מדרך תו"מ

לא צריך לאהוב אותם

אפילו כדאי לסלוד מהם ולשנוא אותם

אלו מעשים לא טובים!

 

לפעמים המעשים הרעים כ"כ דומיננטים עד שאין כמעט אפשרות לאהוב את היהודי כל עוד לא יחזור בתשובה

אך מתי שיחזור, יתקבל באהבה, בחום ובחיבוק

לבנתיים, עד שאינו חוזר, אינו מקורב

(במידה ועושה מעשים מסויימים שפוגעים באחדותו של עמ"י, תורתו וכו')

דעתי זה מסביר טוב.

ההאהבה שלי לכל יהודי באשר הוא גורמת לי לפעמים לשנוא את מעשיו ולפעמים לפעמים אפילו אותו.

כלומר אין לך שום בעיה עם סיני אנרכיסט, נכון?
את לא מכירה אותו הוא לא מעניין אותך ומעשיט לא באמת מעניינים אותך.
אבל שיהודי חושב מחשבות כאלה את רוצה לצעוק לו "הלו אתה יהודי, מאיפה השטויות האלה?!" הכאב נובע מהיותו יהודי.
אגב אהבתנו לכל יהודי לא סותרת(אני מתכוון עכשיו הלכתית) ואפילו מחייבת לפעמים לשנוא את מעשו.

השנאה או הפגיעה ממישהו היא לא תמיד תוצאה של קרבה.

 

אם תחליף "סיני אנרכיסט" ל"מוסלמי אנרכיסט" או ל"סיני המסית

נגד ישראל בעולם" התגובה לא בטוח תהיה אדישות מוחלטת.

אבל תסכים איתי שאתה שונא יותר את המחבלת היהודיה טלי פחימה אפילו יותר ממחבלים שרצחו יותר יהודים ממנה.

נטורי קרתא(האלה שנפגשו עם אחמדיניג'ד)

?

לשנוא??

 

הם לא רוצים להרע לעם ישראל.
הם פשוט טועים.בענק!

יש הגדה של נלחם נגד עם ישראל, ומי שמשתתף עם אחמדינגד בוודעות נלחם נגד עם ישראל.

 

(לא הכללתי! רק מי שנפגש איתו באמת)

הם פועלים נגד עמ"י. במכוון.

 

זה לא כמו הנטורי קרטא הרגילים.

לא מחזיק בגישתם, אבל לא צריך להפיל עליהם האשמות לא נכונות.

שאסור להתחתן איתם והם לא מצטרפים למניין וכו'.

 

אני חושב שנגזר מכאן גם היחס אליהם.

סדרה של הרב נבנצל ממש יפה..

וכמובן את המוכרת ״מעיינה של תורה״

בהצלוחה!!

בצד 1 שמנו תמונה של הבת ומצד שני כתבנו משהוא על שבת{מאמר}.

 

* שבת זה להגיע ברגע אחד לראש ההר ולגלות פתאום הרים חדשים, גבוהים יותר שמעולם לא ראית [הרב קרלביך]

*אולי בשבת יזרקו סוכריות בבית הכנסת 

והבן של עובדיה יצעק "גוט שאבעס" מהמרפסת. 
אולי בשבת יבואו אורחים עם ילדים בגילי, 
אולי בשחמט אנצח את אבא שלי, 
אולי בשבת נטייל עד גבעת החול, 
אולי השכן לא יפתח את הרדיו בקול. 
אולי בשבת כשאגיד דבר תורה 
סבא יאמר: "ישר כוחך! 
כל ההפיסטוקים-רק בשבילך!" 
אולי בשבת תהיה עוגה מיוחדת, 
אולי בשבת אמא תלך ללדת. 
ואם לא בשבת הזו, 
אולי בשבת אחרת. 

 

 

*בשבת נוספת לכל יהודי נשמה יתרה, 

על זו שיש לו בימי החול. 
וסמל לנשמה הוא הנר: 
כי "נר ה' נשמת אדם" 
כשם שמאורו של נר אפשר להדליק נוספות 
ומאור אינו חסר מאומה, 
כך משפיעה השבת על כל ימי השבוע 
ומאורה אינה חסר מאומה [במעגלי החיים]

 

*השבת יוצרת איזון טוב בין היצירה והריצה, 

לבין השלווה והמנוחה. 
נפש האדם מקבלת גם את הברכה שמסיפוק הצרכים, 
וגם את ההשראה הרוחנית,שהיא כ"כ נכספת לה. [הרב שמואל יניב]

 

וכמובן שיהיה נחמד אם היא תוסיף בסוף הצ'ופר איזה משהו קצרצר שהיא כותבת לבנות..

 

שבת שלום אם צריכה עוד רעיונות אז בשמחה.

 

אולי שאתה גאון?

 

שיגר , 

החתימה שלך ממש תואמת את ההודעה

נאה דורש ונאה מקיים <ר/צ>

לא סיפרת לנו הא?!..... 

שאתה צריך ללמוד שיעור בענווה..

אז איך בדיוק אתה מרשה לעצמך על סמך כמה משפטים בודדים לדון אותו ולהגיד לו במה הוא צריך להשתפר?

 

בס"ד

 

טוב בו לאו דווקא נחשב גאווה...

 

תכיר את הבן אדם לפני שאתה שופט.

אבל לפעמים משפט בודד לא נשמע טוב....

במקרה הזה אפשר להבין קצת את 'ה' מלכנו'..

בס"ד

אתה יודע מה עובר על הילד?
אולי הבטחון העצמי שלו בריצפה והוא זקוק למחמאות שירימו אותו קצת?
ואולי הוא באמת רוצה להתפעל ולהודות כל מה שה' נתן לו, אני לא רואה פגם בלהכיר ביכולותיך.

שאני יכול להבין קצת את מה שכתב ה' מלכנו כי זה לא דברים מנותקים..והיה אפשר לטעות כאילו יש כאן ח"ו גאווה.

ואני לא יודע מה עובר,לכן לא כתבתי דבר כזה.

וחבל לעשות מזה טרגדיה.. הגזמת.. הוא סה"כ שיתף במשהו ששימח אותו! לא ביטחון עצמי בריצפה! לא זקוק למחמאות! שיתף את החברים במשהו ששימח אותו..זה בסדר..

כך תריך להיות לימוד בסיסי

 

אשרי שהגעת לכך ותמשיך הלאה

הקרדיט ממש לא שייך לא הוא לקח משפט זה מהמחזור שלנו אז אני מבקש שהוא יתן את הקרדיט לאנשים המתאימים...

 

אבל, אין זה אומר שיש לך קיצור דרך בעמל התורה או משהו בסגנון.

במילים אחרות, זה לא אמור ממש לעניין אותך.

מה זה צריך להראות..

פשוט תהיה שמח שהבנת טוב ותקח את זה כדרבון להשקיע יותר בלימוד. בהצלחה.

אתה שאלת אני עניתי את דעתי..

עכשיו באמת- שכוייח ענק ובהצלחה בהמשך!