יש לי רק את יום רביעי לעשות את זה כי ביום חמישי גומרים

 

בס"ד

 

תגדירי מכורים..

 

כשיש זמן פנוי אז בחלקו נמצאים פה..

יש אנשים אחרים שבזמנם הפנוי ילכו לישון..

כל אחד והתחביבים שלו.

 

ולא, אני לא אתחתן עם מישהו שמעוניין שאשתנה..

מתחתנים עם מישהו שמקבל אותי כמו שאני.

ברור שעובדים ומשתנים אבל מלכתחילה לא מתחתנים וסומכים על זה שבן\בת הזוג ישתנו...

 

אז לא הבנתי את השאלה.

רק את יודעת למה באמת את מתכוונת...

אדם שמתמכר ובמיוחד למחשב, לא יכול לצאת מזה כזה בקלות. אז אולי אתם חושבים שזה בסדר ואף אחד לא יגיד לנו מה לעשות עם הזמן הפנוי שלנו וכו', אבל השאלה שעלתה פה מעוררת אותנו לחשוב: כשנתחתן הזמן כבר לא יהיה בידיים שלנו. לאישה נשואה יש כל הזמן מה לעשות. אם זה באפייה, בישול, נקיון הבית, לשמח את ילדיה וכו' וכו' כיד הדמיון הטובה עליכם.. לבעל נשוי יש לפרנס את המשפחה, לדאוג לבריאות, לשמחה, לאהבה, לאהבת תורה וכו'.

כשאדם מכור למחשב הוא לא יכול לעשות שום דבר ברצינות! תמיד הוא יגיד, וואי, אולי משהו מחכה לי בפייסבוק, בפורום, במייל.. או אולי בא לי עכשיו לראות סרט, לשחק, ואתם יודעים, זה לא נגמר!! ותמיד כמובן יש תירוצים למה אפשר עכשיו ללכת למחשב ולא לעשות את ערימת הדברים שיש לו לעשות..

עכשיו תחשבו על ההורים שלכם, אם אמא לא הייתה פנויה בשבילכם אלא כל הזמן הייתה במחשב, איזה בני אדם הייתם נהיים??

בס"ד

 

וחוץ מזה שבעניין הזה אני מאמינה שככל שמתבגרים יש סיכוי שהרמה יורדת.

אצלי היא ירדה..

 

וזה גם תלוי בסדר עדיפויות.

 

כשאתחתן אני יודעת שאהיה פה הרבה פחות ושהבית יהיה בעדיפות עליונה.

מה תעשי עם בעלך חוץ מזמן הארוחות, השיחות?

זה מה שימלא את ה"חלל" בו היה הפורום.

 

רוב החבר'ה פה לא עונים להגדרה "מכורים". זה

דבר יותר עמוק. תחומי עניין משתנים, אות

 

בכל אופן, את ה"גמילה" הרבה יותר עדיף לבסס

על הבנת הבעייתיות שבישיבה מול המחשב מאשר

על מה אשתי/ בעלי/ ההורים שלה/ הילדים שלי

יחשבו.

בגדול - הכל היה ידוע מראש. אני מכור, הייתי מכור, אשאר מכור.

אני מכור יותר שנים מאשר חלק מכם נמצאים על פני האדמה (בסביבות ה-17 שנים), ומתכנת עוד איזה 16. מי שבחרה להתחתן איתי ידעה את העובדה הזו וקיבלה אותה כחלק מהעניין.

 

 

יש לזה כמה משמעויות. זה אומר למשל שמיקמנו את המחשב בסלון כדי שאני לא אבלע באיזה חדר,  ולפעמים כשצריכים אותי אני נעלם לסמארטפון.

מושלם? לא

אבל זה מה שיש.

 

 

אל תחשבי שאנשים משתנים אחרי החתונה ואל תבני על זה. אנשים משתנים - לרעה.

אני קוראת את התגובה שלך ולא מבינה איך אדם מגיע ליאוש כזה. האם אבדה היכולת לשנות, להשתנות? למה אדם מחליט שהוא מכור וגם יישאר מכור?? האם אתה לא רוצה שתהיה לך משפחה משמעותית, עם הובלה ביד רמה של האבא? אתה רוצה שכשילדיך יגדלו הם יגידו: כן, יש לי אבא מכור למחשב שלא יכול להיות רגע איתנו בלי להסתכל במחשב?!

ילד צריך לגדול בהרגשה שיש לו אבא להישען עליו ולדעת שאין שום דבר החשוב לאביו יותר ממנו. רק ככה יגדלו אנשים גדולים באמת שיוכלו להנהיג את עם ישראל ביד רמה, בביטחון ובאהבה. כי ילד שקיבל את הדברים הבסיסיים האלו עוד מינקות, הם יישארו בליבו כל חייו, והוא יוכל בעתיד להעביר אותם אף הלאה, לבניו, לצאציו ולעמ"י כולו..

שכשהוא באמת רוצה וצריך הוא יודע לתת תשומת לב לדברים אחרים. וגם שלבן שלו הוא מעניק הרבה מאוד תשומת לב ב"ה.

בס"ד

 

זה אדם עם קצת יותר ניסיון וקצת הרבה יותר גדול.

 

תסמכי עליו שהוא יודע מה הוא עושה...

ותאמיני לי שלבן שלו לא תחסר תשומת לב.

אולי אני אנסה להשתנות....אין לי מושג מה יהיה בעוד כמה שנים...

 

אני מקווה שמי שיתחתן איתי לא יקבל אותי כמו שאני אלא יצפה ממני להתקדם ולהיות טובה יותר.. אחרת אם הוא מקבל אותי כמו שאני- אז: א. זה אומר עליו כל מיני דברים..
ב. אני אתעצל להתקדם\אחשוב שהמצב בסדר כשהוא לא.

אני ב"ה לא כל כך מכורה...

בס"ד

 

ברור שלא מצפים שתעמדי במקום אבל גם לא מתחתנים ואומרים "טוב את הדבר הזה אני לא אוהב אבל היא בטח תשתנה בזה אחרי החתונה"

זה לא הולך ככה וזה מתכון לגירושין.

פשוט יש את הקטע שאומרים שאני רוצה שבעלי יאהב אותי כמו שאני. אז כן ברור שבעלי בעז"ה יאהב אותי למרות חסרונותי אחרת בעייתי להתחתן, אבל יש בעיה בקטע שרוצים שיאהבו אותי (וכאן זה האמת לא קשור דווקא לחתונה אלא למה שאנשים חושבים שזה אהבה\חברות) כמו שאני ולא יצפו ממנו להשתנות. זה בא הרבה פעמים כמעין תירוץ למה שאני- לכך שקשה לי להשתנות- אז אתם צריכים לקבל אותי כמו שאני ואם אתם באמת אוהבים אותי תקבלו אותי כמו שאני (ושוב זה בקשר לבאופן כללי אהבה, בפרט גם לאהבה של בעל ואישה). כך שבעצם אני חושבת כמוך, אני רק לא אוהבת את המשפט הזה שהיא אמרה.

בס"ד

רק עוד הבהרה: אני כן רוצה שיאהבו אותי כמו שאני.
אני משתדלת להשתפר לא בשביל בעלי אלא בשביל עצמי אבל כשהוא בא להתחתן איתי אני מצפה שהא יאהב את מה שאני באותו רגע וכמובן שהוא יבין שכמו כל אדם גם אני מנסה להשתפר, אבל שלא יצפה לזה בדברים מסוימים.

נתי כבר, אז למה א"א למחוק??...

ברור...

אבל ערכתי...

אם זה עקרוני את יכולה לפנות אלינו
הוא פשוט לערוך את ההודעה בסגנון "מנהלים למחוק"...

בהתחלה הכחשתי, 

אבל בטיולים של כמה ימים פשוט היה לי שקה בלעדי הערוץ...

עכשו אני חייב להכינס בגלל הניהול מעבר להתמכרות (התחייבות שאתה נהנה ממנה בסה"כ)

אבל מקווה להפסיק עם זה בזמן הקרובב בלי קשר לחתונה.....

שהחפץ חיים בירך אותו בחיים ארוכים בגיל 4 לספר על הצדיק ואז לספר על הלשון הרע בהקשר אילו

לשחק טלפון שבור.

להראות כמה זה שמספרים אחד לשני זה מעוות ומזיק.
ב"הצלחה‎‎

מסופקני כמה יהודים "זכו" לחלל שם שמיים בהתנהגות בהמית שכזו..

באדם שפעל מתוך כאב.ובייחוד שכיום איננו בין החיים.ואני מציע לך לקרוא את מה שאמר הרב שלמה אבינר שליט"א על ברוך גולדשטיין זצוק"ל הי"ד (וזה מתוך ויקיפדיה) "ברור שברוך גולדשטיין לא פעל מתוך רגשי נקמה פרטיים", ו"דווקא בגלל זה הוא היה צריך לבקש רשות מהאומה, כי אחר כך מי שיצטרך לקחת את המעמסה של האחריות זו האומה כולה. אם הוא היה שואל אותנו היינו אומרים לו לא לעשות את זה. ככה לא פועלים. אבל הוא לא שאל אותנו. והוא נהרג. הרי הוא ידע שמה שהוא עושה זה מסוכן, לכן ודאי שהוא זכר צדיק לברכה, זכר קדוש לברכה, אבל המעשה היה מעשה לא נכון".

לא את מעשיהם.

 לכן ודאי שהוא זכר צדיק לברכה, זכר קדוש לברכה, אבל המעשה היה מעשה לא נכון".

הרי הציטוט מהעלון מגנה את המעשה של ברוך גולדשטיין וגם הציטוט של הרב אבינר אומר כי ברוך גולדשטיין נהג בצורה לא ראויה ("אבל המעשה היה מעשה לא נכון").

לפי דבריו, הוא לא יותר קדוש מחייל שנהרג בקרב. עיין היטב. בנוסף, מכיוון שהמעשה שלו היה לא ראוי (בלשון המעטה), אני מציע שלא להפריז עם ההספדים שלו.

אני רציתי גם להעיר על הדגש שלך 'וזה מתוך ויקיפדיה'- כל אחד יכול לכתוב בויקיפדיה ולא כל מה שכתוב הוא אמת לאמיתה.

אין כאן סתירה.אני לא אמרתי שהמעשה הוא נכון.הוא לא. אני אמרתי :ברוך גולדשטיין הי"ד זצוק"ל.וגם זה מה שהרב אבינר אמר ,"ודאי שהוא זכר צדיק לברכה,זכר קדוש לברכה" וגם שהמעשה לא נכון.

וחייל שנהרג בקרב,חייל יהודי שמת על קידוש ה',קדושתו קלה היא בעיניך? הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל היה אומר לתלמידיו שהיו שואלים אותו אם ליסוע לקברות צדיקים בצפון,שהוא לא מבין למה צריך ליסוע עד הצפון להתפלל בקברות צדיקים,כשהוא רוצה להתפלל בקברות צדיקים הוא נוסע להר הרצל להתפלל על קברות החיילים שמסרו נפשם על קידוש ה'.הי"ד.זצוק"ל.

וזה שזה מויקיפדיה זה לא אומר שזה חסר מקור ובסיס.מצויין שם שהרב ענה את זה בשו"ת מעלה ,וגם חיפשתי וב"ה מצאתי והרי הקישור http://www.maale.org.il/index.php/ser/show?vidid=125311&highLight=גולדשטיין

אבל בציטוט שלך מהעלון גם לא ראיתי דברי בלע על ברוך גולדשטיין. ראיתי על מעשיו. אין הבדל בין שני הציטוטים לגבי הביקורת על המעשה הנורא שלו.

אתה חושב שחייל שנהרג קל בעיני? אתה לא מכיר אותי וד"ל.

ויקיפדיה אינו מקור מהימן של מידע. יתכן שיש מקור לציטוט שלך אך אין להזגיש כמה הציטוט מדויק כי הוא מויקיפדיה.

הדיבור שם בעלון הוא בזלזול כאילו זה חבר שלו "ברוך גולדשטיין ושות'" כל כך בהתרסה..כך כך בחוצפה והשתלחות.על זה מחיתי.

וב"ה שלא קל בעיניך חייל שנהרג על קידוש ה'.

ובכל אופן לגבי המקור,תראה הבאתי קישור לדברים.

 

בס"ד

אדם שטיפל באלפי פצועים בזמן האינטיפדה והוא ידע מול מי הוא נלחם ומי האויב והוא קם ונקם את נקמתם של מאות הרוגים ובפצועים. יז"ב ת.נ.צ.ב.ה

אני לא זוכר מי אמר את זה.

 

אם הוא לא היה עושה את זה זה היה נגמר באסון.

זה לא משנה עם מעשיו נכונים תמיד תעריך בן אדם שהסכים למות למען אנשים אחרים

ישירות או בעקיפין ,יהודים?

דבר שני,לא מצדיקים את המעשה..

בלי להיכנס למקרה הספציפי...

ממש לא כל אדם שהסכים למות למען אחרים הוא ראוי להערכה...
לפעמים הוא סתם טיפש...ואפ׳ פוגע ברבים.

ועוד ערבים לפלפים של חברון....

וה123 מוסלמים שהוא הרג לא באמת משנים מהמיליונים שיש

לעומת הנזק שהוא גרם

בהמי בלרצוח מישהו.. <צ>

נו באמת..

יש מקום להרוג את הבא להרגך.בעצם יש מצווה!

וב"ה יש את צה"ל שיעשו את מצוות אלה.כמובן! אמרנו,המעשה לא נכון. והרב אבינר שליט"א אמר ,אם היה שואל היה אומר לו,לא!      אבל מצד שני אתה צריך לזכור שאלו לא ממש יצורים תמימים של הקב"ה חסידי אומות העולם ושוחרי שלום..אני לא אתפלא אם רובם הגדול ככולם,עזרו בעבר בישירות או בעקיפין לביצוע פיגועים..או שתיכננו לעשות כאלה בעתיד. וגם לא לבזות ח"ו את הקדוש ברוך גולדשטיין הי"ד זצוק"ל.

יש מקום להרוג את הבא להורגך. לכן זה בסדר להכנס ללבנון ולהפציץ מחנות של אש"ף. אבל זה לא בסדר להיכנס לסברא ושתילא ולעשות שם טבח. בנוסף לעצם הבהמויות של הרצח שם, זה גרם לנזק עצום לישראל ובעצם היווה את ההתחלה של השקיעה בבוץ הלבנוני, מה שבסוף הביא לנסיגה הישראלית ולהסכם השלום עם לבנון (עד היום אני מחכה שהוא יכנס לתוקף).

זה הפלאנגות הנוצריות בלבנון...

אבל זה מקביל- בשני המקרים מבצעי הטבח השתמשו במדים נשק ותו"ל שסופקו ע"י צה"ל. זה לא סתם פלנגות נוצריות- זה צד"לניקים. בשני המקרים היינו בעיצומו של מלחמה ויחידים החליטו לקחת את החוק לידיים ולרצוח אזרחים. בשני המקרים הטבח גרם לנזק עצום לישראל.

הם ארגון גרילה שאמנם נתנו לו גיבוי, אבל הפעולות בסברה ושתילה היו על דעת עצמם. האחראי

הבלעדי הוא מפלגת הכתאיב שהפעילה את הפלנגות.

 

ויש עוד הבדל מהותי בין שני המקרים.

 

הנוצרים בדרום לבנון נלחמו מול השיעים וה"פלסטינים" (ובואו לא ניכנס לוויכוח על אמיתות ההגדרה)

כי המוסלמים היו רוצחים לא פחות גדולים וכי הם רצחו את ג'ומייל (בנו של מייסד הפלנגות). היו להם

מניעים שונים משל ישראל, היו להם שאיפות שונות משל ישראל - הם לא ישראל. אלה שני גופים ששיתפו

פעולה. אנחנו לא גוף אחד שחלק פרשו ממנו. זו בסך הכול תוצאה של אינטרסים מצטלבים. לחימה בלבנון

הייתה מתרחשת בסופו של דבר על רקע בסכסוכים העדתיים שם, השאלה היא איפה אנחנו היינו נכנסים

לתמונה.

הניגוד גמור לפלנגות של דרום לבנון, ברוך גולדשטיין הוא כן "משלנו", גם אם הוא פעל עצמאית. הוא חייל

צה"ל במילואים. אמנם לא פעל על-פי הוראת הצבא, אך הוא משתייך לארגון.

 

(זה שהאשמה נפלה על ישראל לא אומרת כלום, כל דבר שקורה במזרח התיכון הוא לכאורה באשמת ישראל.

זה לא משנה... חוץ מזה שהצביעות התקשורתית לא מעידה על אמיתות האירועים ומעשי הטבח שבוצעו ע"י

המוסלמים בלבנון הוא חמורים יותר).

 

לסיכום, אני לא חושב שיש מה להשוות בין שני המקרים.

ופשוט ראיתי שעשית לי את העבודה...

ביהודים.

 

תקרא קצת ותראה איזה פיגוע הקדוש ברוך גולדשטיין מנע.

בחורצ'יק, אתה אדם משמח

רק הקב"ה בוחן לבבות וכליות יודע את האמת.

עלינו לעשות את הטוב ביותר שאנו מסוגלים לעשות ולא לבדוק ולבחון את האחרים כשזה לא יועיל לנו כלל.

אם זה האויבים של מדינת ישראל,למה צריך צבא?!(שאלה רטורית!!!אני מדברת ברמת העיקרון,אז נא לא לפתוח על זה דיון..)

ואני בעד הצבא.שלא יהיו אי הבנות!!!

שאריה דרעי אומר הרבה דברים, ולא צריך להתייחס אליו..

לדעתי הוא אדם מושחת.

נראה תמים, והוא ממש לא.

מסית נגד כל מי שמפריע לו בדרך לכיסא.

[עריכה: נא לרסן את האמוציות ולשקול בזהירות "מחמאות"]

 

משום שהוא..נתן נשק למחבלים..דבר שהביא לרצח של יהודים רבים!!

ועוד משום שהוא  כניראה מהאחרונים שיכולים להטיף מוסר על צדק,מוסריות,ודרך ארץ.

 

וכמובן מאמץ והשתדלות

אתמול קראתי בספר "בגן האמונה", והיה שם רעיון מדהים לדעתי.

רציתי לשתף מישהו.. אז הנה. וזה בטח יכול לעזור לך, גם אם לא למקרה הספציפי הזה.

 

"לא ליפול לעצבות מהכישלון.

גם כאשר האדם סובל עקב טעויות, כשלונות, וכיוצא בזה דברים התלויים לכאורה בבחירה שלו, צריך הוא לדעת שאמנם לפני שהוא טעה, הייתה לו בחירה לא לטעות; אבל עכשיו, אחרי שכבר טעה, צריך הוא להאמין - שיש לבורא מסר בשבילו! ולכן אין לו לרדוף את עצמו, וליפול להאשמות עצמיות ולחלישות הדעת.

ההסבר לכך הוא פשוט: בוודאי אדם המאמין יודע, שכאשר הוא הצליח בבחירתו, זה רק מפני שמשמים עזרו לו - בזה כל אדם מאמין חייב להודות, ולא, זה מראה שיש לו גאווה - שאומר 'אני הצלחתי'. לכן כולם אומרים תמיד 'בסיעתא דישמיא', 'בעזרת ה'', וכו'..

ואם כן, חייב אדם המאמין להודות, שגם אם הוא טעה בבחירתו, גם זה אך ורק מפני שמשמים לא עזרו לו, ועליו לקבל את הכשלונות שלו באמונה ובאהבה, וללמוד מהם.

נמצא שאם האדם לא מקבל את כשלונותיו באמונה, שגם הם מאת ה' זה מתוך גאווה. ומאחר שאת הכישלון הוא תולה בעצמו, ברור שגם את ההצלחות שלו הוא תולה בזכות עצמו.

(...) כי המבחן האמיתי לאמונה הוא דווקא כאשר האדם נכשל, שאז הוא צריך להודות, שגם בכישלון יש מסר מהבורא.

לכן אין לו ליפול לעצבות, ולא לרדוף את עצמו, אלא להודות על האמת שחטא, להתוודות ולעשות תשובה, ולהתחיל מחדש מנק' מוצא זו לבחור נכון. (...)

הכלל היוצא מפרק זה הוא, שבכל צער או בחיסרון שיש לאדם בלא יוצא מן הכלל, צריך הוא להאמין - ככה ה' רוצה!!"

 

מה שהוא בעצם רוצה להגיד כאן, זה שכשנכשלים ונופלים, כמובן שצריך לחפש סיבות לתקן את הטעות להבא, אבל לא ליפול לעצבות ולהאשים רק את עצמך בכשלון.

צריך להאמין שהכל מאיתו ייתברך ושזה מה שהכי טוב בשבילנו עכשיו, וזה מה שה' רוצה.

ברגע שאנחנו תולים את הכישלון כולו בעצמנו, אנחנו במובן מסויים נופלים באמונה.

אנחנו לא מספיק מאמינים שהכל מכוון.

שכמו שההצלחה היא מהקב"ה, ככה גם הכישלון!!

 

המון הצלחה!!

ויש לי שיר ממש יפה (סיכוי גדול שאתה מכיר..):

 

שיר מדהיייים. מומלץ!!

 

תאמין בעצמך.

ותזכור - גם אם נופלים - "שבע ייפול צדיק וקם".

הצדיק האמיתי הוא זה שקם ממליון טעויות. לא רק זה שנולד מלאך.

אלה שעובדים על עצמם, ולא נופלים לייאוש מהכישלון!

חטאתי בסוף. כעסתי דווקא לא כל כך, וגם לא התפרקתי. אבל הזמן עבר ואני עוד פה.

 

[חצי נס כבר קרה.]

כ"ה שלא כעסת..!

למעלה ולא ליפול מחדש

לבנות יש-דרך חדשה של מנור שבת..

השיר שכולם שמים במסיבות סיום חח

 

 

עוף גוזל אריק איינשטיין אדם צובר זכרונות של אברהם טל יש שמים מעלי של אביב גפן

 

"והיא לפני סיום": כל שירי סוף השנה שאנחנו אוהבים

עדי גבאי |

התמוניות שבאלבום- חיים משה.

שמה שהוא עושה זה לא רע. בכלל לא רע.

זה טוב!!

כן, לחתוך ולהזיז ולהזריק ולהחדיר וללחוץ ולמשוך-זה טוב! אפילו שזה כואב..

 

אבל בעצם, מה ההגדרה של ייסורי מצפון?

לא שאני במקום הזה, אני דיי ברור לי שלרופא לא כייף לראות מטופל סובל, הוא לא נהנה מהכאב שהוא מסב.. אבל הוא מבין ב-ד-י-ו-ק למה זה טוב, והוא יודע שמעבר לכאב הרגעי-זה מה שהמטופל רוצה.

 

 

 

וחוץ מזה-מי אמר שאין להם ייסורי מצפון?

וייסורי מצפון אחר כך, תלוי במצב המנותח.

בקשר לכאב, לא, לא אמור להיות להם ייסורי מצפון, זה כל כך ברור להם שזה יכאב, ושזה לטובת המטופל ויותר מיזה, שזה הדרך היחידה לעשות את זה .

אז לא שייך יסורי מצפון.

 

(אלא אם כן יקרה משו, וזה עניין אחר לגמרי.)

 

 

למה בשביל להבין דברים אנחנו צריכים לחטוף כאפות לפעמים?

יש דברים שרק בדרכים מוסימות אפשר להבין אותם/לטפל בהם.

לפעמים זה מאהבה ולפעמים זה מיראה.

לפעמים זה משמחה וגדולה ולפעמים מנפילה..

 

השאר זה הראיה שלנו! 

בחיים אנחנו סובלים לא מעט וגם מתים בסוף.

זו המציאות, ולכן צריך להפיק ממנה רוב איכות.

שנזכה לראיה נכונה על החיים

 

רופא יודע שהתוצאה של הטיפול אמורה להועיל לאדם (בד"כ), לכן אינו מתרגש בכלל ואף נחוש בדעתו

לעשות את תפקידו בצורה הטובה ביותר!

 

כמה מילים על חשובות על כאב-

כאב נועד כדי שנשים לב שבמקום הכואב יש בעיה שצריך לטפל בה.

הכאב חיוני..[כמובן שלעיתים צריך לווסת אותו אחרי הטיפול]

 

ההורים שלי רופאים ויש להם ייסורי מצפון ועוד איך. אני רואה אותם לפעמים איך הם נקרעים על עצמם אחרי שהם עושים שגיאה או משהו. זה לא צחוק, הם מתעסקים בחיים של אנשים. וכולם עושים טעויות. כולנו בני אדם, וברור שיש להם ייסורי מצפון על מה שהם עושים, גם אם הם יודעים שהם מכאיבים לטובה

אני חושבת שצריך לחלק בין "ייסורי מצפון" ל"רגישות".

ז"א שאין לרופאים ייסורי מצפון כשהם מכאיבים לחולה כדי לרפא אותו.

אבל בטוח כואב להם עליו!! הם רגישים לכאב שלו.

קשה להם שהם מכאיבים לו, אבל הם לא מתחרטים על מה שהם עושים כי הם מכאיבים, כי בראיית 'מאקרו' הם יודעים שזה מה שטוב לחולה..

ראיתי קטע מסדרת תעודה על רופאים מנתחים,

דווקא נראה שההתמודדות היא לא פשוטה בכלל.

והאדם שהעביר את הקורס היה רופא (היה לו ספורים ממש מעניינים על ניתוחים שהוא עשה......)

ודי אין רחמים בתחום, מתוך הבנה שמה שאתה עושה זה העזרה הכי גדולה - ממש אסור שיהיה רחמים אחרת החולה ימות....

בחלק מהקורס הם מראים לך תמונות ממש קשות כדי שכשתהיה בשטח תדע להתמודד עם המציאות הזאת.....

(אפילו כשהוא הדגים עלי כמה דברים שגם היו קשים לחלק מהחבר'ה לראות הוא לא ריחם בכלל כי הוא היה חייב ללמד את זה כדי שאנשים ידעו להציל חיים) אולי היה רופא קצת הזוי אבל אני מאמין שזה פחות או יותר הגישה בתחום

 

לגבי השאלה עצמה - לדעתי צריך להבין שאם מה שאתה עושה זה דבר טוב, אז גם הפעולה הרעה שאתה עושה היא בסופו של דבר טובה כי היא גורמת לטוב....

 

 

"למה בשביל להיות טוב צריך להיות רע?"

 

קשה לי להסכים, אבל אני מבין.

 

ממבט חיצוני, בהסתכלות מאוד פשטנית יש פעולות שיכולות

להיראות רעות. אבל כל עוד המניע הוא טוב, והמטרה טובה

נגזר מכך שהדרך טובה...

 

יש הרבה תפקידים שהם נגיעה בנפשות וכל מעשה יכול לחרוץ

גורלות. בתקשורת, ברפואה, בחינוך, בצבא. אני זוכר איך שמעתי

קצין (לא מצה"ל) שסיפר על הקושי לשלוח אנשים למות. אנשים

מתמודדים עם הביקורת העצמית בחיזוק ביטחון עצמי ובהפנמה

של מקומך.

 

 

בשביל לעשות טוב לא צריך לעשות רע. 

צריך לעשות בשכל.

 

ולהבין שגם אתה רק בן-אדם.

בגולן יש תחבורה ציבורית ברמה מסויימת, כנסי לאתר: http://www.golanbus.co.il/

ויש גם מיניבוס סובב כינרת בחופש כל כמה זמן בחינם.. חוץ מזה יש את אגד http://mslworld.egged.co.il/EggedTimeTable/WebForms/wfrmMain.aspx?width=1024&company=1&language=he&state=

 תבדקי לאן את צריכה ללכת ותתכנני את זה בעזרת אוטובוסים ושעות וכו'..

יש אוטובוסים לערים הגדולות בצפון - טבריה, קריית שמונה וכו', ומשם יש גם תחבורה פנימית לחלק מהמקומות. אנחנו עשינו שנה שעברה טיול באזור קריית שמונה והגענו באוטובוסים בלבד, זה אפשרי לגמרי. [אזהרה - זה יקר. מאוד. אוטובוס מפ"ת לקריית שמונה עולה 80 שקל לשני צדדים.]

תחשבי כל אוטובוס עולה כסף... ואת לא נוסעת באוטובוס אחד...

 

פשוט צריך לחשב את מחיר הטיול-כולל את האטובוסים..

ואת לא בוחרת תמיד את הבחירות שה' רוצה שתעשי, 

הבחירות שלך זה נטו שלך, יש לאדם יכולת בחירה בין טוב לרע...

מובן שהקב"ה רוצה שנבחר בטוב...

יש הבדל בין מה הוא יודע לבין מה שהוא רוצה.

 

יכול להיות שהוא יודע שאת עושה דברים שהוא לא רוצה.

 

הבינות?

נץחיל בזה שזו אחת השאלות שהעסיקה את הראשונים (רמב"ם, רמב"ן, ריה"ל, ר"ן ועוד) מאוד.
והאמת שהם גם חלוקים בה.
כולם מסכימים שמנקודת מבטך לך יש תמיד בחירה ומצד שני דבר שלא יכלת להשפיע עליו בכלל הוא בטוח יד ההשגחה והוא בטוח לטוב(לא תמיד מיד איך(כמו ר'עקיבא והסיפור של הנר התרנגול), לפעמים גם לעולם לא תדעי בעולם הבא כן תדעי אבל אני מניח שכרגע זה לא משמח אותך מדיי).

עד כמה הקב"ה ידע מה תבחרי, עד כמה את יכולה בצורה אמיתית לבחור לא במה שהוא ידע שתבחרי, מחלוקת וכימעט לכל תשובה יש ראשון לסמוך עליו. לך זה משנה משהו? לא! מבחינתך את זאת שמוטל עליה להחליט מה הטוב(לפעמים השאלה הקשה ביותר) ואז גם לבחור בו.


"לבחירה מצד היותה בחירה, אין איפה סיבה הכרחית, כי אלו היה הדבר כך, היתה הבחירה עצמה נהפכת לדבר שבהכרח"
מתוך כוזרי מאמר ה' פסקא כ', את יכולה לעיןן בכל הפיסקה להרחבה.

לא נסעתי לנחשונית אחרי פווול התלבטויות,

ו-אני לא יודעת אם זה היה נכון...

 

אני תוהה אם זה מה שהקב"ה רצה שאני אעשה,

או שזה לא היתה בחירה נכונה

כתבתי פה הודעה אתמול בדיוק על זה. (בנושא "טאטעעעעע", פה בסוף העמוד)

ואת יודעת מה? את מתארת לי ברגע זה בדיוק את עצמי.

גם אני התלבטתי אם לנסוע, ובסוף לא נסעתי.

אבל אני לא נופלת לבאסה בכלל. ב"ה אתמול קראתי דברים ממש יפים ב"בגן האמונה", וזה גרם לי להבין שהכל לטוב..

 

בעצם ברגע שהחלטת, וכבר אי אפשר לשנות, את צריכה לקבל את מה שיש ולהבין שהבחירה הזו היא מאת ה'.

ואסור ליפול לעצבות מזה!! כי זה מה ש-ה' רוצה. וזה יכול להיות ניסיון שהוא מעמיד אותך בו.

אני חושבת שזה ממש יכול לעזור לך.

כמו שאמרו פה - זה קצת מורכב, ואין לזה תשובה חד משמעית, אבל מה שבטוח - צריך להיות בשמחה תמיד!! אל תתבאסי!!

ה-כ-ל, באמת הכל, לטובה.

ובלי קשר - המלצה שלי - לקרוא את הספר "בגן האמונה". זה פשוט מדהים! גן עדן.

אני לאט לאט לומדת באמת לשמוח.

זו תחושה מדהימה!!

 

המון הצלחה ומוזמנת עכשיו לאישי.. אני כאן. גמאני נשארתי בבית.. (-;

זה לא פיר

אם הייתי בוחרת ליסוע היה קורה משו רע,

ונשארתי בבית אז אני רוצה ליסוע

את יכולה לשמוח מאוד!

לדעת שדחית כייף מסיבה חשובה זה בטוח הרצון שלו ובטוח הוא שמח מזה.

כמו שהשם ידע מראש על חטא העגל

 

(התמקדתי בשנתיים האחרונות.)

 

אדום זה צבע בולט,חזק,דומיננטי,נוכח |משמעותי|.

 

זה היה שנתיים שבהחלט היו חזקות ומשמעותיות עבורי לטוב ולרע.

מצד אחד זה צבע קודר וחשוך אך מצד שני זה צבע של אהבה! למדתי לאהוב. למדתי להכיר.למדתי להתחבר לאנשים.

זה צבע כ"כ עדין אך מצד שני זה צבע כ"כ חזק שאי אפשר להתעלם ממנו! אני לא אוכל בחיים להתעלם או לשכוח חלילה את השנתיים האלה.

מה שאני ואיפה שאני כיום זה רק בזכות השינוי העצום שעברתי בשנתיים האחרונות. כן.היה קשיים. והרבה.היה בכי,היה תסכול,היה אכזבה,היה כאב. אבל זה מעגל החיים. הלוואי וזה היה בשליטתנו.

בלי כל הקשיים והמשברים לא הייתי מצליחה להתקדם למקום שאני נמצאת בו היום.

 

"..אני נופל וקם.אף פעם לא אפסיק ללכת,אני נופל וקם עם ראש מורם.."

 

היתה לי שנה ממש גרועה

מחנך ומורה אחרי הצהריים שכל הזמן ניסו להתנכל לי

אפילו החברים אומרים את זה

אבל עם החבר'ה היה אחלה שנה אז יש גם ורוד

שנה נפלאה בסה"כ!

תודה ה' על הכל..!!

התקדמתי והשתפרתי הרבה השנה. למדתי על עצמי דברים.

בכלל - החיים יפים! D:

 ורוד- היתה שנה מעולה!!!

נהנתי בה מאוד!!

רכשתי לי הרבה חברות וגם התקדמתי בה מכל הבחינות ניראה לי...

 צבעוני-היה הרבה פעילות שגוונו את האווירה, ואת השיעמום של יום יום.

זה צבע רשמי כזה.
והשנה נהפכתי להיות בנאדם רשמי, מייצג. המבוגר האחראי..

כתום מרגיש לי צעקני ועמוס בעין.
אבל צעקני ועמוס יפה, ולא קשה ומכוער..
היתה לי (ועדיין) שנה עמוסה וגדושה ברמות מטורפות, שנת שירות אינטנסיבית במיוחד וכתום הכי מתאים לאווירה שלה

אם קצת צהוב באמצע..

כל כך הרבה דברים טובים ופחות טובים עברו על כולנו - פשוט עולם צבעוני, שנה צבעונית. , מהטוב נודה לאלוהים ומהרע נלמד ונפיק לקחים. כי זו המטרה של הרע - ללמוד ממנו ולצמוח ממנו.

סגול כהה כהה כההה, בצד קצת בז', עוד כמה נגיעות של אדום לא  מידי חזק, ומטשטשת ה-כ-ל בייחד עם אפור וצהוב...שהכל יהיה קיים אבל בטשטוש בהיר

כחול ים-שנה "גועשת" מלאה בהתלבטיות שקשורות לחיים!!

טורקיז-שנה שלווה יחסית ומלאת געגועים!!

ורוד-הייתה שנה טובה בסך הכול

 

וגם-

תכלת, סגלגל, צבעים בהירים, צבעוניים ושמחים,

כי בסה"כ הייתה שנה טובה!

מכבי תל אביב בכדורסל.. אני יודע שזה נשמע כמו ילד בן שנה.. אבל שנה עם הרבה חוויות במשחקים שלהם.. וגם הייתה שנה ממש טובה וסיימתי 12 שנות לימוד אז וורוד! (חוץ מהפסד האליפות לחיפה בגמר שעשה מעט שחור..)

 

יאיי זה היה כיף

השנה?

כי עד חנוכה היה ורוד וצהוב (הייתי באורות..(נראלי))

ובערך מחנוכה נהייתה לי תקופה אפורה , אבל מצד שני מלאה התמודדות אז אפור וחום.

ועכשיו תכלת עמוק (יש מבין למה הכוונה?) עם כתום זוהר (אבל לא מרקר!!)כתום עמוק בקיצור..

כי אני נהנית עכשיו..

ב"ה היו כ"כ הרבה תקופות שונות

אבל הסוף היה פשוט מדהים!

איך אני סוגדת לשכבה שלי

גמאני לא מצאתי...  קבלי חיזוק..

מסכימה מאוד!
תודה רבה.

חודש תמוז- ר"ת "זכרו תורת משה" לזכור= להתחבר לרעיון העמוק שבתורה, [הב' שכוללת את כל התורה.]

 

הזוהר אומר- התורה מתחילה בב' גדולה כדי להדגיש אותה. ב' כותבים מאותיות ב-י-ת

בית=דבר קבוע.

אוהל הוא חסר עמוד שדרה וקביעות, ולעומתו בית הוא דבר שנבנה עם יסודות, יציב, לעמוק.

אוהל עף ברוח, בית יציב לא.

התורה אינה דבר נייד שמשנים לפי המצברווח. אלא בית קבע.

 

~~

ההתמודדות האמיתית היא הקביעות.

 

~~

קביעות של ביהמ"ק- אחד הדברים שעליהם מתאבלים בתמוז הוא ביטול קרבן התמיד. 

למה דווקא תמיד?

הנק' המרכזית והמנצחת בביהמ"ק היא הקביעות. יש ערך לקביעות.

[קורבן חטאת/ אשם לדוג'- נובע מ"זרימה" מחוסר של קביעות. ביציאה של אדם מהשגרה, מהב' הקבועה של התורה

קורבן פסח- פעם בשנה, פעם בשנה היא אינה קביעות שמשפיעה.]

 

~~

בנאדם בלי קביעות הוא אדם שלא מסוגל להתמודד עם מה שבא מולו, ישר בורח למקום אחר.

בשבל לעשות שינוי צריך קביעות.

גם אם אין הצלחה בהתחלה ללכת "ראש בקיר" גם אחרי הנפילות, להמשיך, בקביעות.

 

~~

"לעשות חיים" [לזרום עם החים, איך שבאלי, כמה שבאלי, מתי שבאלי..] = דג מת בתור זרם מיים סוחף.

זה להגיע למצב שהחיים שולטים בי ולא אני בהם.

אני לא "עושה חיים", החיים עושים אותי. אין פה שום קביעות.

 

~~

 

טיפ: לעשות קביעות בחופש. ללמוד בקביעות 5 דק' לנשמה, בקביעות.

5 דק' של קביעות ישנו את כל ה1495 דק' האחרות ביום.

 

היה יפהה?

פנינה ד' יפנק אותך! וגם את שרה!

בחופש הזה.

נדבר עוד חודשיים, אחלה? (:

מסגרת זה אכן דבר נצרך וע"י עקביות אפשר להגיע לדברים גדולים

 הייתי בתייחסת אליה יותר בעדינות, ומדברת איתה יפה, נחמד ומתחשב

אבל אני חושבת שבפנים היה יכול להיות לי רתיעה ופחד ממנה(יותר פחד מאשר רתיעה)

ו- הייתי מנסה לעזור הכי שאני יכולה

בנוגע ליחס? יהיה שינוי וזה מובן.

זה לא מעשה רגיל.. (או שבמציאות של היום זה כבר כן רגיל? לאיודעת.)

 

אבל אני מקווה שבמידה והיא תצא מהמצב הזה [כמובן בהנחה שאדם לא ביצע את איומין ח"ו] - אני אחזור להתיחס אליה כרגיל..

בע"ה

 

כל אחד אחרי הכל הוא בנאדם ולמלא אנשים בא להתאבד בכל מיני מקרים ומצבים קשים שהם חווים.

 

צריך פשוט, לדעתי, להבין אותה ולדבר איתה ולהקשיב לה אבל אחרי הכל להתנהג אליה רגיל כי לדעתי אם משנים את היחס כלפיה היא לא תרגיש עם זה בנוח  (ואני אומרת את זה בתור אחת שיש לי חברה שרצתה להתאבד..)

 

ולהתפלל עליה שיהיה לה טוב (:

 

 

הייתי מראה לה הכי שאפשר שאני אוהבת אותה, הייתי מנסה ממש לשמח אותה, סתם לדבר אולי על דברים שקשים לה וזה...

בשביל שהיא תצא סופית מהמחשבה של להתאבד.

מניסיון זה קצת משאיר הלם לכמה דקות,אבל לטווח ארוך לא. לא לשלילה זה מה שבטוח..

ולהיות איתה מצד שני זה יהיה לי קשה להתייחס אליה כילדה רגילה

 

כבר דיברתי אם חברות שלי על התאבדויות וכאלה, כ. כל אדם רוצה לפעמים להתאבד וגם אני רוצה לפעמים, אז מה??

(זה בסדר לא יהיה לי את האומץ להתאבד)

מצד אחד ברור שכן, אם זה מה שיעזור לה ויהיה לה טוב אז בכיף אני האחרונה שתיתן לרגשות רעים להשפיע על הנאדם..(ניראה לי)

אבל מצד שאני אני לא רוצה שיחשבו שאני צבועה כיון שאם עד עכשיו לא היינו בקשר משהו ופתאום רק בגלל זה אני אשנה את היחס אליה זה יהיה לא פייר וקצת הרבה לא נעים!

את עושה דברים בשביל של יחשבו?  את אולי מתכוונת שאת לא רוצה להיות צבועה. זה סבבה. אבל שלא יחשבו? מה אכפת לך מה חושבים?! שיקפצו..

זה לא שינה הרבה... ברור שעכשיו אני מדברת איתה טיפה יותר בעדינות,אבל זה לא אומר שהפכתי אותה למרשמלו... ממש לא.. יש פעמים שאני ממש מדברת איתה תקיף,אחרת היא לא מבינה..

. מתפללת בשביל כולם שלא תגיעו לסיטואציות האלה!!!

בס"ד

 

לדוגמא כשחברה ספרה לי שהיא אנורקסית, ומקבלת טיפול בשביל זה - ברור ששיניתי את כל ההתנהלות. פתאום הבנתי למה היא כל כך חלשה לפעמים, למה היא לא אוהבת לאכול בחברת זרים וכו' - אז החברות שידעו מזה הפסיקו לנסות לדובב אותה לאכול (היא קבלה טיפול מקצועי), והפסקנו לצחוק על זה שהיא מקבלת שחרורים מהלימודים בגלל פרוטקציות.... בקיצור - ברגע שאתה מגלה שיש מולך אדם, ויש לך מידע חדש לגביו, אתה צריך להתאים את עצמך ולהתכוונן אליו כדי שהוא יוכל להפיק תועלת מהחברות. אם עד עכשיו רק דברתם על זה ש"אני בדיכאון מהציון שלי" - את בטוח מבינה שאת לא יכולה להמשיך להתבטא בצורה כזאת, את לא יכולה לזרוק עליה את כל המטען של החיים שלך - כשהיא לא נושאת את המטען של חייה הפרטיים. בקיצור - כן, לדעתי צריך  ונכון לשנות התיחסות.

 אבל תלוי כאילו אם היא יצאה מזה אז לא אבל אם היא עדיין חושבת על זה (רוצה להתאבד) אז כן

התאבדות זה דבר מחריד!!!

 

זה אקט של ייאוש נוראי, של אדם שסובל בלי אפשרות למצוא מוצא אחר חוץ מאיבוד חייו

 

זה סבל וכאב שלא נגמר לסובבים את המתאבד

 

ה' ישמור!

 

ולי היה מאד קשה לראות את השאלה הזו, על חבר וחברה שחלילה עמדו להתאבד, ואת הסמיילי בתחתית ההודעה...

 

אולי זו רק אני, אבל עשה לי רע הדיבור על כזה נושא והחיוך.

 

 

ואולי יפתיע אתכם לשמוע,
אבל שיניתי אותו לצד הקשה יותר, הנוקשה יותר, העקשן יותר, וב"ה זה הועיל

בצורה שהיא שמה לב (ומאוד מאוד קל לשים לב לזה...) אז  תשנא עוד יותר גם אותך ובעיקר את עצמה ואת החיים.

כן לשים לב למה קורה איתה ולא לשים לב להיות מגעילה כלפיה אבל להיות נוקשה איתה זה הדבר שהכי יכול לעזור לך להחלץ מזה.

יש 2 תגובות שיכולות להיות:

א. "וואלה, איפה את עושה את זה? אני רוצה לראות אותך, זה יהיה מגניב"- כלומר- לענות גם כן, 'בקליל'

2. "לפנות למישהו מקצועי.-ברוב הפעמים הולכים בדרך הזאת כדי למנוע. ליתר בטחון קוראים לזה.

 

אם זה נבע מתחושה רגעית איומה- תצחקי איתה. אם לא- ורצון אמיתי ו"כנה", לפנות לאיש מקצוע.

לפנות לאיש מקצוע זה לא כל כך מסובך ולא כל כך נדיר. הייתי ממליצה לך לעשות זאת בשבילה.

 

התגובה הראשונה יכולה להיות רק כשאיש מקצוע מבחין את זה, או היכרות קרובה, וגם שימת לב לטון של הדברים וכולי. זה לא כל כך פשוט...

להפך, הקשר היה רק מתחזק.

חברות זה דבר הדדי. 
אם היא צריכה אותי (גם בדבר שנשמע מאיים כ"כ כמו התאבדות) כנראה שיש לזה סיבה.
התפקיד שלי הוא חלילה לא להתחיל להתייחס ברחמנות ולשנות את האופי של הקשר, התפקיד שלך הוא להיות כאן ועכשיו בכל זמן שהיא/הוא צריך אותך.

וכשאת תצטרכי אותה היא תהיה כאן בשבילך.

 

כשמישהו כבר מעלה על דל שפתיו את אפשרות הנוראה הזאת שנקראת התאבדות אי אפשר בשום אופן לשחק עם זה.

זה עניין של חיים ומוות. 

לעולם לא נוכל לסלוח לעצמנו אם זה יקרה ויכולנו לעשות משהו שאולי אולי היה מונע.

וגם אם זה אולי ייראה למישהו כבגידה באמון - חייבים לפנות לאיש מקצוע ולהפקיד בידיו את מירב המידע שבידכם, והוא כבר ידע מה לעשות, (בכל זאת) יותר טוב מכל חבר קרוב.

בס"ד

על נערה אחת שרצתה להתאבד (כמה מפתיע?!).

ואני אגלה לכם סוד, כמה שאתם תכינו את עצמכם, ואתם אומרים שאתם תגיבו בצורה מסוימת- אתם בחיים לא תדעו איך תגיבו בפועל.

זה תלוי בכל כך הרבה גורמים. מה רמת הקשר עם אותו אדם, כמה אני מכיר אותו, עד כמה אני חושב שהוא רציני ביחס להתאבדות, כמה אני יודע עליו- מה הוא עבר בחיים, מה סיבת הרצון להתאבד- כל כך הרבה פרטים שלא העלתם בדעתכם.

אותה נערה שרצתה להתאבד, נקרא לי X, סיפרה את זה בטעות לאדם אחד, ואז כבר בכוונה לעוד שניים, 10, 15, 20, למחנכת, ליועצת, ובסופו של דבר- ההורים שלה היום יודעים, סבא וסבתא שלה וכ"ו.

אני אתן לכם טעימה מהתגובות שהיא קיבלה-

מי שהיה חבר שלה אז- אחרי חודש- קם וברח. כן, הוא היה מאחורי הקלעים, היה בקשר עם חברות שלה, דאג שהיא בסדר, ובאמת לא מתאבדת... אבל להיות מולה? לדבר איתה? הוא לא היה מסוגל. וX, כיום, גם לא מאשימה אותו.

חברה אחת התחילה לצרוח ולהרביץ לה- כן, כן- התחילה לתת לה מכות.

חברה אחרת- ישבה במשך 10 דקות ושתקה.

חברה אחרת- התחילה לשאול שאלות, לברר, להבין, לנסות לעזור.

ידיד מסוים- לקח את זה בצורה קשה כ"כ- הוא לא הפסיק לשלוח אותה לקרוא ספרים ומאמרים, להתייעץ עם רבנים ומורות, לא הפסיק לדבר איתה ולא עזב אותה לרגע.

סבתא שלה ביקשה ממנה שתלך לצבא- בהרגשה שאולי זה יעזור.

וההורים שלה במשך שנה לא הסכימו לדבר על זה- שהיא התחילה לדבר איתם, הם פשוט העבירו את הנושא, קמו באמצע בתירוץ כזה או אחר, או פשוט התעלמו.

כל תגובה קיבלה את המקום שלה, ובסופו של דבר עזרה בצורה כזאת או אחרת.

אותה הX הזאת, תחגוג בקרוב 18, ו3 שנים לנצחון על המוות. 3 שנים שהיא נלחמת ברצון, בקושי וביצר הרע.

אבל היא פה, חיה ונושמת, צוחקת ומדברת- והיא חשוב- ששואלים אותה מה שלומה- היא עונה-"ב"ה, מצויין"- ומתכוונת לזה כ"כ.

 

אל תנסו לתאר איך תגיבו- כי אתם לא תוכלו לדעת. ובעז"ה שלא תעמדו בניסיון הזה בכלל- לא בצד של זה שרוצה להתאבד, ולא בצד ששומע מהחבר\חברה שלו שהם רוצים להתאבד. כי זה ניסיון שאי אפשר לתאר אותו מבחינת הקושי.

אותה X- לא כועסת על תגובה של אף אחד, כי היא מבינה- והיא כיום לא רוצה לדעת איך היא הייתה מגיבה אם היא הייתה בצד ההפוך. לא ההורים שהתעלמו- כי היא בעצמה לא הייתה מסוגלת להסתכל להם בעיניים, לא על החבר שברח, לא החברה שהרביצה, ולא על אלה שחפרו בלי הפסקה שיש לה בשביל מה לבחור בחיים- כי בזכותם- בזכות כולם, היא בחיים היום. וגם אם היום הם לא לצידה - היא מודה להם וחייבת להם את חייה, שבעוד חצי שנה היא תחגוג לידה מחדש- בפעם הרבעית.

וכן, כמו שאמרו קודמיי- לנסות לעזור, לשלוח לעזרה, לא להשאר בבטן, למורה, ליועצת, לפסיכולוג, להורים- רק אל תשאירו בבטן, אולי X סיפרה בהתחלה בטעות- אבל היום היא חיה בזכות פליטת הפה ההיא. לא להכריח, להקשיב, לתמוך, ואם אתם לא מסוגלים, תמצאו מישהו שמסוגל- גם אתם אל תשמרו אצלכם בבטן.

בבקשה, זה כל כך חשוב, אתם יכולים להציל חיים של בן אדם...

זה לא באמת רציני כזה.

 

אבל- אני קצת שותקת, לא יותר מידי מרחמת, פשוט שם להקשיב לה שעות שעות שעות. להתייעץ, להבין.

פשוט להיות איתה הרבה כדי להקשיב.

בס"ד

 

זה רק היה גורם לי להתקרב אליה יותר..

 

וכמובן לרצות לעזור לה בכל דרך שאוכל.

 

(התנסיתי כמה פעמים..)

נתתם לי חומר למחשבה, למרות שלא כל התגובות היו לגמרי רלוונטיות, כי אני לא מדברת על משו שקרה בזמן האחרון....

 

 

אולי אפרט בהמשך.

או בטלפון

לא? אחרי היתה כתוב מגיל איקס ומעלה.. או דברים אחרים שאתה יכול להבין מהם..

כמו שימי העיון של מכללת הרצוג וכמדומני גם של בנין שלם מיועדים לכל מי שרוצה. זה נשמע לי מהסוג הזה. אבל באמת אפשר לברר.

 

בס"ד

 

מהרו להירשם, זה נראה באמת שווה. במיוחד בסוף - התוועדות עם אביתר בנאי והרבה יהושע שפירא!!

לדעתי זה לא לצעירים... אבל הכי טוב לשאול אותם.

בהצלוח'ה!

הכל עובר, מניסיון.

תתני לזמן טיפה לעבור.

תנסי לעשות כרגע דברים שאת אוהבת.. (למרות שאני לא יודעת מה קרה לך..)

...

ובע"ה יתברך ויתעלה שמו!

הוא נותן כוחות תמיד להתמודד עם ה-כ-ל..!!!

בהצלחה