פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 990)

לרפואת:

מיכל בת לירית

יעקב מאיר בן דוד שלמה (זה סבא שלי).

בתוך שאר חוליי עמ"י!

שבת שלום

לרפואת אדל חיה בת אדווה

יונתן פולארד בן מלכה

דוד דודו בן נורית

הודיה בת נאווה

וכפיר יקירי, אני לא מרגיש ככה. ואני לא חושב שלהגיד על כל דבר - ההם מקילים- זה הלכתי. יש לך סברה נגדית? תגיד.

אין לך? תשתוק, גדולים ממך אמרו את דברם.

ובשבילך אני אומר - אם שאלת בשביל עצמך, תקפידי לשאול את הרב שלך דווקא כי יש המון דעות בעניין...

(ההודעה לא נכתבה ע״י אלעד)

שיחה אינטימית בין בנים לבנות?

איך מתירים דבר כזה?

ולא יותר מזה. (עד כמה שאפשר..)

ויודע מה?

יש דברים שהם בגבול האפור של ההלכה.

אז גם אם יוצאים מנק' הנחה שזה מותר, ראוי ועדיף שלא.

לטובתך. ממש לטובתך.

כדי שבעתיד יהיו לך חיים מאושרים.

מקווה שהבנת.

איזה "איסור" יש בדיוק?

מי שיש לו רב איתו הוא נוהג להתייעץ - ישאל את רבו.

מי שאין לו - יעשה מה שנראה לו לנכון וראוי.

איסור - אין.

את מתחילה להזיז אותי למחשב כדי ללמוד למבחן.

אולי זה באמת יקרה.

אבל זה באמת חומר מטומטם !!

סתם סתם

בשורות טובות ושבת שלום!!!...

מהלכות העדפת ממכר:

"... מכאן יש ללמוד שאפילו אם המחיר שהיהודי תובע עבור אותו מוצר גבוה במעט מהגוי, עדין מצויים אנו להקדימו.

וכן כשאנו מוכרים, והגוי מציע מחיר מעט גבוה מהמחיק שיההודי מוכן לשלם, בכל זאת עלינו להקדים את היהודי [אהבת חסד ח"א ה,ז].

ברור שכדי לקיים את מצוות העדפת היהודי עלינו להיות מוכנים להפסיד מעט כסף, אלא שעדיין נותרה השאלה, עד כמה עלינו להשקיע מכיסנו כדי להעדיף את היהודי?

כמה דעות יש בזה:

יש אומרים, שאם המחיר של המוכר היהודי גבוה בשליש(!!) עדיין צריכים להעדיף לקנות אצלו, אבל אם המחיר גבוה ביותר משליש, אין חיוב להעדיפו [שמועה בשם הרב קוק. אמנם מסתבר שהדרכה זו נאמרה לשעתה במקרה מסויים] .ולדעת הרב ישראלי [חוות בנימין ח"א כ"ב],

עד הבדל שישית יש להעדיף את היהודי.

רוב הפוסקים השאירו את הנושא לא מוגדר, ורק קבעו שאם המחיר של היהודי גבוה במעט, עדין יש להעדיפו, אבל לא הגדירו זאת, כדי שכל אחד יוכל להחליט בכל מקרה ומקרה כפי יכלתו.

פניני הלכה הלכות העם והארץ פרק ח' סימן א'

רשימת השירים באלבום:

01. מחרוזת תן לזמן ללכת.
02. מחרוזת קסם המזרח.
03. מחרוזת חנותך.
04. מחרוזת אני שר.
05. מחרוזת מה נותר.
06. מחרוזת יותר מוארת.
07. מחרוזת חולפות השנים.
08. מחרוזת לילה שלי.
09. מחרוזת שיר לדרך.
10. מחרוזת בונוס - שושנת הפלאים.

 

אבל .. עכשיו הם כבר מרפים ולא שואלים אותי כול דבר שאני עושה בפלאפון!

זה יעבור להם! אני בטוחה!

בהצלחה

לדעתי להורים אמור להיות אמון בסיסי בילדים שלהם.....

וברור שלא מסתכלים באימייל ובאס אם אסים....

אבל ממש בהצלחה!

זאת באמת התמודדות ממש לא פשוטה..

ההורים שלי שיא המאמינים בי ואני מתה עליהם פשוט אמא שלי פעם הייתה בשיעור מפגר!!! שזה חשוב לדעת עם מי הילד שלך מדבר כדי לדעת עם מי הוא מדבר ואנערף מה. אבל בסדר-בעז"ה אני ידבר איתם הערב והכל יסתדר!!

גם אני מרגיש לפעמים שההורים שלי נכנסים לי קצת לקשקע יותר מידי

רגע,

כל הורה יודע את הסיסמא של הבן שלו באימייל?

נ.ב.-אתה יכול לעשות סיסמא לפלאפון-ואז הם לא יראו ת'אסאמאסים,

או שתמחק אותם...

יש לי פלאפון מפגר אז אני לא יכולה לעשות סיסמא אבל אני כע יכולה להשאיר אותו בכיס

אבל סתם התעצבנתי..

נראה לי שאמא שלי אמרה את זה כדי לשמור על הכבוד שלו ומתישהו היא תאמר לו שהיא אמרה לי שהיא לא תחטט. לפחות אני מקווה. אחותי אמרה לי שהיא  לא משאירה את הפלאפון סתם כי אז גם אחים שלי מחטטים..

אני אישית בתור אחד שמחונך בדיוק לצד ההפוך ממש נגד הקטע (אפשר לחשוב איזה נסיון יש לי)

יכול להיות שזה קשור לזה שאת בכורה? (הגענו למסכנה בכיתה שבד"כ אצל ילדים בכורים ההורים לא כ"כ יודעים איך להתייחס לכל מיני דברים שמתרחשים בגיל הזה)

תשמרי את הדברים החסוים קרוב ללב. הם לא חייבים לדעת הכל..

זה ההורים שלה אולי?! הם רוציפ לעזור מה זה על תקבלי?!!!!!!!

בערב שבועות שנה שעברה - כשעדיין לא הייתה לי נעילה לפלאפון -

השארתי את הפלאפון פתוח בערוץ... על המיטה והלכתי למקלחת,

כשסיימתי מצאתי את אמא שלי קוראת בעיון שיחות שלי עם אנשים,

היא התחילה לחקור אותי על הערוץ, על האנשים...

הייתה לי שיחה ממש קשה איתה כל ליל שבועות...

בסוף היא הבינה שאני אחראית, ויודעת להזהר, ובעיקר שאני כבר ילדה גדולה...

מאז - באישורה!!! יש לי סיסמא לפלאפון והסיסמא של המייל משתנה אחת לכמה זמן...

וגם שהייתה תקופה שערבתי אותה מרצוני בהכל! ועכשיו כבר לא ממש...

אבל היא בהחלט סומכת עלי עכשיו!

או שתכניסי אותן (את האסמסים..) לאיזה תיקיה סודית במחשב (כילו-תקיה שבמקום כזה נידח (!!) במחשב..)

בהצלחה- זה באמת מעצבן!!

או שתכניסי אותן (את האסמסים..) לאיזה תיקיה סודית במחשב (כילו-תקיה שבמקום כזה נידח (!!) במחשב..)

בהצלחה- זה באמת מעצבן!!

האינטרנט היום מלא באנשים שיכולים להזיק לך.

אני "זכיתי" להטרדות גם פה בערוץ. יש פה לא מעט סיפורים.

אני שיא המבינה אותך (אני שונאת כשנוגעים לי בדברים, ואפילו לבעלי אסור להסתכל בהודעות\מיילים\ש"א שלי) אבל אני גם מבינה את ההורים שלך.

מה כן את יכולה לעשות? לבקש מההורים שייתנו לך כללים- מה את לא מספרת למי שאת לא מכירה ואיך להזהר.

מצד שני- שלא יעקבו אחרייך, ואת מתחייבת לספר להם אם קורה משהו.

היה פה סיפור בארץ לא מזמן, על ילד שעשו לו את המוות בפייסבוק ובסוף הוא התאבד.

יש סיפורים על בנות שפירסמו עליהם דברים מגעילים בכל הרשת

האינטרנט הוא מקום כיף, אבל הוא יכול להיות מסוכן.

תראי להם שאת מבינה את זה ונזהרת- ואז אולי הם ירגעו.

תגידי להם שזה מפריע לך

סליחה שקצת זקן מדי, אבל מקווה לכתוב לעניין.

אמון לא בא על חשבון זהירות.

גם מבוגרים לא מודעים למלוא הסיכונים משימוש בתקשורת המחשבים כפי שציינת, ובטח צעירים יותר.

ההורים צריכים לשמור על הפרטיות של המתבגרים, ואין סיבה לקרוא מסרונים ומיילים לכתובת של חבר או חברה מוכרים, אבל הם לא רק יכולים, אלא חייבים (1) לדעת עם מי הנער/ה מצוי בקשר, וכן לעיין במסרים חשודים.

גם אם הסיכון הוא סטטיסטי - 1 נפגע מתוך כמה עשרות אחרים שיאינם מותקפים נפשית ולעיתים פיזית באמצעות קשרים הנוצרים בתקשורת מחשבים מסוגים שונים - צריך להיות מודעים לסיכונים.

גם לא כדאי לעשות להורים מבחני אמון כל כמה דקות. הדאגה והזהירות של ההורים אינם ביטוי לחוסר אמון אלא דווקא לאמון בכוחות הטובים והעצמאות של המתבגרים, שכדי להבטיח אותה עדיין נדרש ליווי ואבטחה מסויימת.

לא ברור ממה שכתבת אם עיינו בתכנים של מסרים לגיטימיים שאז באמת כדאי לדבר עם ההורים ולבקש שיכבדו יותר את הפרטיות שאת מבקשת בקשרים החברתיים שלך. אם מעבר על רשימת הכתובות או בתכנים חשודים - תשמחי שהם דואגים לך ולא מזניחים אותך.

בהצלחה, והרבה אושר.

והיא אמרה לי שהם רק בודקים עם מי אני נמצאת בקשר ולא קוראים שום שיחות שלי עם אנשים והיא הסבירה לי שזה רק לטובתי והכל. ונכון שזה עדיין מעצבן אותי אבל לפחות אני מבינה מאיפה זה מגיע...

בס"ד

נכון, זה באמת מעצבן. מה הם נדחפים לי לענינים?

אני כבר גדולה וצריכה עצמאות!
למרות הכל, הם אבא ואמא שלך , דאוהבים אותך מאד ורוצים  בטובתך!

סתם עצה: במקום לצעוק ולהאשים סתם אפשר ללכת למקום שמרגיע אותך ולהרגע, במקום לצעוק!

היחס ישתנה מאוד מניסיון

בהצלחה!

קודם כל אני באמת חושב שצריך אמון בסיסי בילד,

אבל תחשבי שהכניסו לאמא שלך שיש דברים מסוכנים באינטרנט, והיא באמת דואגת לך!....

באופן אישי אם זה היה קורה לי (כנראה שבחיים לא  כי ההורים שלי ממש סומכים עלי,אבל בכל זאת...) הייתי מדבר איתם, יושב ומסביר להם באמת מה זה ערוץ 7 למשל, או אם מי את מדברת בסמסים וכד' ותשאלי אותם ממה הם חוששים, זה יכול להיות ממגוון סיבות, ותסבירי להם שאת לא מגיע למצבים האלה,

באמת חשוב שיהיה דיבור ולא סתם כאסח (חוץ מזה שלא היית רוצה לדעת מידי פעם עם מי הילדים שלך מדברים)

נכון, אז הם הורים.

נכון, הם אחראיים עלייך.

נכון, הם דואגים לך.

אבל-

מכאן ועד לחטט לך בהודעות סמס? זאת נראית לי חטטנות לא ראויה ולא במקום בכלל.

לא מסתכלים לבנאדם בסמסים. זה פרטי. 

ועוד בלי שהוא יודע? מאחורי הגב? סליחה על המילה, אבל זה נבזי.

דווקא בגלל שהם הורים הם צריכים לתת לך את המקום שלך. 

יש מקרים קיצונייים שזה נראה לי הגיוני. אם הם רואים שאת במצוקה, ואת לא משתפת ולא מספרת כלום, אז כדי שלא תדרדרי או תגיעי למקומות גרועים ממש, הם יכולים להסתכל אם יש להם ממש חשש מבוסס שפוגעים בך.

אם הייתי מגלה שההורים שלי עושים לי את זה.. אני לא יודעת מה להגיד לך. אמון שנרכש במשך שנים היה יורד לטימיון. היה לוקח לי המון זמן לסלוח להם.

אני לא כותבת את זה כדי להתסיס אותך נגדם, אלא כדי שתבקשי מהם שישאירו לך את המרחב הפרטי הזה- כפרטי.

שלום חברים.

אני כבר לא מתבגר, אבל ברוך ה' גם הילדים שלי עוד לא.

גיל האמצע, איפשהו בין הגיל הממוצע בפורום לגיל של ההורים...

אז ככה, אולי לא שמעתם על זה, אבל כל הסיפור של הפרטיות המטורפת שנותנים הפלאפון, הסיסמאות במחשב ובמייל וכו' - זה קטע ממש חדש.

ממש ממש.

פעם (ממש לא מזמן) הורים (או אחים, חברים, בני זוג) היו יכולים לדעת פחות או יותר מה עם הילד שלהם בלי להיות חטטנים או חודרים לפרטיות, ולהחביא משהו היה סיפור יותר מסובך.

ואם כבר שאלתם, זו לא רק זכותם אלא גם חובתם של ההורים להיות בעניינים לגבי מה שקורה עם ילדיהם. הורה שפוטר את עצמו מלדעת מי הם החברים שלך ועם מי את/ה מסתובב (לא רק פיזית, גם וירטואלית) - מועל בחובתו (אתם יכולים להגיד תודה, אני "זוכה" לעבוד עם נוער שלא זכה להורים אכפתיים. אתם לא רוצים להתחלף. תאמינו לי). כמובן שאם יש אמון וזרימת דיבור ומידע אין צורך בחקירות וחפירות אלא הכול נעשה טבעי, אבל (כמו שאכתוב בהמשך) זה כל כך לא פשוט היום.

היום כל אחד (וגם מבוגרים, והם סובלים מזה לא פחות) מוסתר באלף חשבונות ומאחורי אלף ניקים וסיסמאות.

התרגלנו להיות סמויים ופרטיים בקנאות. לא סתם הקידומת לכל המכשירים של apple הוא "i" - אייפון, אייפד, אייפוד וכו'. לכל אחד עולם מלא של מידע ומדיה - שהוא רק שלו ולאף אחד אין בו נגיעה.

זה יכול לעבור בשלום, וזה עלול להפוך מהר מאוד לאסון של ממש. בהמון תחומים.

להגיד לכם שאני יודע מה המינון הנכון של הפרטיות שאדם זקוק לה בזמננו - לא יודע. זו שאלה של דור.

להגיד לכם שאני יודע מה המינונים של ה"חטטנות" ההורית מהמחויבת, דרך ההגיונית ועד למיותרת והמזיקה - לא יודע.

גם ההורים שלכם (בהכללה כמובן) לא יודעים.

אני יכול להציע לכם שני דברים:

הראשון - תשמרו על ערוץ פתוח עם ההורים. אל תסתירו, וגם אל תיתנו הרגשה שאתה מסתירים משהו.

השני - שכל אחד יעשה עם עצמו עבודה ובירור האם הפרטיות הזו מועילה לו, או שמא גם גורמת לו לעשות דברים שלא היה רוצה לעשות או לייצר קשרים שלא היה רוצה בהם - והכול בחסות הפרטיות האינסופית.

בהצלחה לנו במשימות דורנו...

דוד.

של ילדה מתבגרת ועוד כמה ב"ה שבדרך. אני יכולה לאמר שלמרות שהסיסמאות של המיילים נמצאים במחשב שלנו מעולם לא חשבתי להכנס ולבדוק. ביתי משתפת אותי ופותחת לידי את המייל לפעמים ואז אם יש לי שאלה אז זה מול הילדה ולא מאחורי גבה כנ"ל גם לגבי האחרים.אך בהחלט יכול להיות שאם ארגיש שינויים דרסטיים ובחושים אימהיים שמשהו קורה אסתכל לבדוק שהכתובות לא חשודות .אני מאמינה שתפקידנו כהורים (וכן גם אני הייתי ועודנה ילדה של אמא שלי וגם היא מתעניינת ואני לא רואה בזה משהו רע אלא באמת מתוך דאגה אמיתית והרבה  אהבה- גם אם לעיתים מנג'ס ) לבדוק ולעמוד על המשמר ולצערנו היו דברים מעולם אז קחו הכל בפרופורציה. אבל בהחלט מתוך שיתוף ודיבור ואם משהו לא נראה אז בהחלט לשתף ולהראות את נקודת המבט שלכם ולדון ביחד על פתרונות אחרים. (לא לשמור בבטן כעסים). בהצלחה וסליחה על ההתערבות.

אני מכירה... עד כמה זה נכון אני לא יודעת...

אני יכולה לקרוא על שם מסויים ולאחד מאוד מתאים מה שרשום שם ולשני עם אותו שם זה לא קשור!!

בטח יש משו נכון בזה...

יודע לפלס לעצמו את דרכו ויודע להתמודד ולהתנהג עם מה שיש. בעל כח ועוצמה רב וזריז להילחם ולנצח. לעיתים חסר ביטחון. קשה לו להיפתח רגשית ולדבר בחופשיות והוא מעדיף ליפות ולמרוח דברים במקום לומר את האמת. סקרן עם הרבה דרך ארץ. יודע הרבה ואוהב לקרוא ספרים. יש לו שליטה עצמית, אבל לעיתים חסר מנוחה.

פשוט גורם לעצמו להאמין בזה...

אומרים על מישהו שהוא לא טוב בנמשהו ושבמשך השבוע הוא יכשל בזה וזה פשוט יכשיל אותו כי זה מה שהוא יחשוב ובסוף זה באמת יקרה...

גולן- טפוס חזק שיודע לדרוש אתשלו, בקורתי מאוד, עצמאי. יודע להסתדר גם במצבים קשים, נוטה למנהיגות ושלטון, סמכותי, ויציב, מסתדר יפה עם הבריאות אבל לעיתים מאבד את הדרך ארץ שלו.

 אני מכירה  וזה שטויות

 ברור שלשם שנותנים לילד יש משמעות

לדוג שם כמו נמרוד שהיה איש רשע הוא שם שלא טוב לתת לילד

אבל סתם שמות אחרים לא מראים על האישיות

האנשים שרושמים את הספר סתם מרוויחים כסף על חשבון תמימים

הם מערבבים כביכול את הקבלה וכל מיני סודות גנוזים בזה

אבל זה לא נכון

זה לא נכון מה שאת אומרת,

לשם יש משמעות רבה,

אומרים שכאשר ההורים בוחרים שם,

יש להם כאילו איזה נבואה מה"

לא נכון אני לא יודעת מה לגבי שמות אחרים..

רינה- טיפוס עם הרבה מרץ. לעיתים שמחה לעיתים ההפך. קשה לה לקבל את החיים כמו שהם ולכן קשה לה לפעמים לקחת אחריות. טפוס תקשורתי ויודעת להתחבר לבריות. יש בה גם סקרנות רה ונטיה ללמוד. פועלת בדרך כלל בהיגיון ברים ושומרת את עצמה. יש לה איזון במחשבותיה והנהגותיה. יש בה נטיה לדין וצמצום אבל משתדלת תמיד לסים בטוב ובחסד. היא מבחינה היכן שורה האמת.

בין אם זה טוב ובין אם זה רע

מאמין שלא אבל אף פעם לא בררתי עם עצמי.. אחד הכותבים האהובים עלי כתב על זה שיר חמוד.

http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=34739#.UYKnpqJTDW0

לא רציני בעליל !!

אבל בכ"ז מצחיק מאד לקרוא את השטויות שם

גם אני לא שיא המאמינה בהכל... רק תזהרו... רב כתב את הספר!!! אז גם אם חושבים שזה שטויות..

בא לידי ביטוי בדרכים שונות.

הכוח הוא בפוטנציאל.

רק הערונת קטנה, לא כל ה'אם' שבתורה הם לשון הצעה וכו'. יש 3 אם שהם לשון חובה ["אם כסף תלווה.." "אם מזבח אבנים תעשה לי.." "אם תקריב מנחת ביכורים..."].

ההודעה הזאת לא נכתבה ע״י אלעד (אבל בידיעתו...)

תמיד מדברים על אילו שמתו בתור כאילו וואוו אנשים נשגבים מעל ליכולות שלנו. ויכול להיות שהם באמת כאילו, אבל למה כשהם היו פה לא ידעתם את זה?

למה כשהם היו פה הם היו סתם עוד חניך בשבט (לדוגמא זה יכול להיות גם על אותו בסיס תלמיד בכיתה), ופתאום כשהם הלכו הם נהיו וואוו. הם היו איתכם 8 שנים, איפה הייתם עד אז?!

זאת לפחות הייתה ההרגשה שלי ביום הזיכרון...

כן, זה בעיקר על עיקרון ה"למד מכל אדם.."

כשאדם חי איתך, יש מעין תחרות איתו לפעמים סמויה לפעמים גלויה, אבל יש תחרות... כשאדם נפטר אז פתאום מגלים מי הוא היה כי כבר הוא "יצא מהתחרות" ואפשר לפרגן, ולהלל... למרות שהאדם היה ככה כל שנותיו עם ההתנהגות הזאת פתאום מגלים מי הוא היה... ועושים את זה לכל אחד ולנו נשאר רק ללמוד מכל אחד, כי לכל אדם יש את הנקודה האישית שלו פה בעולם, ושהוא הולך אז נכבתה הנקודה, ואנחנו צריכים להדליק אותה מחדש...

תחושה אמיתית וחזקה של כמה שנים.

וכמו שאמרו מעלי, מה שאפשר לעשות זה להעריך אותם, לאהוב אותם וללמוד מהם בחייהם!

ןלגבי עניין ה'מדהימות', להגיד בקטנה, כי יש את העניין של 'לא אומרים שבחו של אדם בפניו'
אבל בהחלט לפרגן, ללמוד, לשמח ולחזק.

יש לנו הרבה הרבה מה לעשות כאן עם האנשים הטובים שבחיים!

יישר כח!

בשורות טובות בעז"ה.

פרטים נוספים באישי

 וואי שיהיה ממש רפואה שלימה!! מתפללת!

שה' ישלח לה רפואה שלימה בקרוב!!

תזכו למצוות

זה באמת חשוב ודחוףףףףףףףףףף לי!!!!

כי לא הייתי מוצלחת, כי אחים שלי יותר מוצלחים..אבל ת'כלאס זה עדיין מעצבן אותי כי כשאחים שלי מגיעים הביתה לשבתות לפעמים, אז זה ממש מרגיז אותי כי לאף אחד לא אכפת מימני וגם האח\ות שמגיע וזה באמת מעצבן אבל מתגברים על זה עכשיו אני בקשר הרבה יותר טוב עם ההורים שלי ועם אחים שלי, לא יודעת אולי זה בגלל שהתבגרתי ואולי ההשקפה שלי השתנתה, את\ה יודע\ת הכל בחיים זה עיניין של השקפה...

שמחה שעזרתי ושיהיה בהצלחה..

תמיד פה לאישי..!

את יכולה להגיד לי את זה-בת כמה את??

לי זה גרם לברוח מהבית, עברנו הרבה מאז וזה מאחורינו.

לעזור לה לא הצלחתי..

היננו חברות סבבה ואז ערב אחד רציתי ללכת לריצה ואני שומעת מישהו דופק בדלת (אמא שלי הייתה בקיניות וכל השאר מחוץ )

ואז היא עמדה שם ופשוט התחילה לבכות לי שהיא ברחה מאמא שלה ושהיא לא רוצה לחזור לבית שלה ושאמא שלה לא יודעת שהיא אצלי, בקיצור דיברתי איתה ובסוף היא הלכה לישון אצל דודה שלה, ועם כל הסיפור הזה שאני מנסה ללעזור לה יותר התקרבנו אבל ביגלל זה גם רבנו הרבה!

היא עדין בקשר עם אאמ שלה וניפגשת איתה אבל היא גרה אצל הסבתא (כדי למנוע מריבות)

אני לא ממליצה בכלל ליפתור ככה את הבעיות האלה. לברוח ממשהו זה תמיד סימן לא טוב ואף אחד לא יודע איך זה יגמר אז אני מאחלת לך בהצלחה ואל תוותרי ותיברח כי זה לא הפיתרון..

כדי לגרום לזעזוע

בלי לישאול שאלות

ואולי תרפי קצת מהלימודים?

לא תמותי מזה.

ואני באמת אודה לכם אם תעשו את זה בשביל לעזור לי..!!!

אני פשוט רוצה ליראות את זה מהשקפה של "גבר" מה הוא חושב\מרגיש..