פרק ו: קידוש הר הבית
בפרקים הקודמים עסקנו בקידושם של ירושלים ושל העזרה, על פי הסוגיה בשבועות המבארת כיצד ניתן להוסיף עליהם. אולם פרט לירושלים הקדושה בקדושת מחנה ישראל, ולעזרה הקדושה בקדושת מחנה השכינה, יש לברר כיצד נתקדש הר הבית, המקודש בקדושת מחנה הלויה (כמבואר בספרי ובתוספתא המובאים לעיל), וכיצד ניתן להוסיף על שטחו.[1] לשאלה זו ישנה השלכה הלכתית מעשית גם בימינו, לאור המציאות בה חומת הר הבית מקיפה שטח הגדול מהשטח הנזכר במשנה, ויש לברר כיצד יש לנהוג בשטח הנמצא מחוץ לתחום המקורי של הר הבית בימי בית ראשון ושני.
כיצד הר הבית מתקדש?
בגמרא בשבועות (טו,א) נזכר לגבי העזרה, שמקדשים אותה בשיירי מנחה, אשר צריכים להיאכל בתוכה, והם נפסלים כשהם יוצאים ממנה. זאת, בדומה ללחמי התודה אשר נאכלות בירושלים, ונפסלות כאשר הן יוצאות ממנה. מאחר שקדושת הר הבית נאמרה לגבי שילוח המחנות בלבד, ולא לגבי אכילת הקדשים, לא נתבאר כיצד המקום נתקדש בתחילה, וכיצד ניתן להוסיף עליו.
התוספות במקום (ד"ה ויוצא) דנים בשאלה זו וכותבים: "היכא דלא אפשר לא אפשר, כדמוכח בשמעתין" (וכן הוא בריטב"א ובתוספות הרא"ש שם, המוסיפים את המילים "כיוון דלא אפשר – לא צריך", וכפי שהתוספות עצמם כותבים כן שם בד"ה אין, לגבי הקידוש הראשוני של העזרה). התוספות בדבריהם "כדמוכח בשמעתין" מתכוונים לאפשרות המועלית בהמשך הגמרא שם, שאף לקידוש העזרה יהיה צורך בחלות של חמץ כמו בקידוש ירושלים - והכוונה היא לחלות של שתי הלחם הנאכלות בשטח העזרה; אולם הגמרא דוחה אפשרות זו, מאחר שאין אפשרות לקדש ביום טוב או לקדש למחרת על סמך החלות של אתמול, ועל כן לא אפשר, ואין צורך בחלות חמץ.
אמנם, בקידוש העזרה יש צורך בשיירי מנחה שאינם חמץ, וגם כאן היה מקום לומר לכאורה, שיש צורך בקידוש באמצעות שתי תודות, כמו בקידוש ירושלים, שהרי התודות נאכלות בהר הבית (ומעלה אפשרות זו האבני נזר יו"ד תנ,כז). אולם יש מקום לחלק בין המנחה, שהיא נאכלת בתוך שטח העזרה ולא מחוצה לה, ועל כן, מאחר שאי אפשר להביא מנחת חמץ מביאים מנחה שאינה מחמץ, לבין התודות, שאינן נפסלות כלל ביציאתם מהר הבית. הראשונים הדנים בשאלה זו שואלים זאת גם לגבי קידוש בתי ערי חומה, ובבתי ערי חומה הדבר פשוט שלא ניתן לקדש באמצעות שתי תודות, שהרי הן אינן נאכלות בתוכם. על פי השיטה שהקדושה הראשונה לא בטלה, יש מקום לראות את כל התנאים הדרושים לקידוש כמהות אחת, שהרי יש צורך בכולם, וייתכן לומר, שאם אין אפשרות לקיום אחד מהתנאים, הרי שלא צריך אף אחד מהתנאים. לפי הבנה זו ניתן לומר, כי אין צורך בפעולה מסוימת של קידוש, פרט לבניין החומה; וכך כותב בשו"ת מהרי"ט (חלק ב יו"ד סימן לז) לגבי הרחבת ירושלים, שרק לאכילת קדשים יש צורך במלך ונביא (אמנם, ראה להלן הערה 11 בנוגע לצורך בבית דין). מסתבר לומר לפי דברים אלו, כי אין הבדל בין הקידוש הראשוני של המקום, לבין תוספת על שטחם של ערי החומה או של הר הבית: המצורע יתחייב להשתלח אל מחוץ לחומה החיצונית של העיר - למרות שבעבר החומה לא עברה שם; והזב יתחייב להשתלח אל מחוץ לחומת הר הבית, למרות שקודם לכן החומה לא עברה שם.[2]
לפי המבואר בדברינו (לעיל פרק ד - קידוש העזרה) בשיטת רש"י, שקידוש העזרה הראשוני התקיים באמצעות שתי התודות ולא באמצעות שיירי המנחה, יש לומר שכך נעשה גם בקידוש הראשוני של הר הבית (ויש מקום לומר כן בדעתו אף לגבי הקידוש הראשוני של ערי חומה, כמבואר שם, וראה עוד בפרק הבא); ולא נתבאר בדבריו כיצד מוסיפים על הר הבית.
האם ניתן להוסיף על הר הבית?
לדברי המשנה במידות (ב,א) "הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה". הרא"ש בפירושו למשנה שם מביא רמז לדבר, מהאמור במשכן (שמות כז,יח): "אורך החצר מאה באמה ורוחב חמישים בחמישים", ששטח המשכן (5000=50*100) הוא אחד מחמישים משטח הר הבית (250,000=500*500). המפרש לדברי הימים א על הפסוק (כט,יח) "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, כל מלאכות התבנית", מביא רמז זה, כדרשה ששמואל הנביא דרש מן התורה ברוח הקודש. על פי דברים אלו מעלה הרש"ש (תחילת סנהדרין ד"ה אין מוסיפין) אפשרות, שלא ניתן להוסיף על שטחו של הר הבית.
אמנם, בדברי הנביא יחזקאל (מב,טז-כ) מובא, כי מידות חומת הר הבית לעתיד לבוא, יהיו באורך חמש מאות על חמש מאות קנים, וכל קנה מהם הוא באורך שש אמות.[3] אם כן, הר הבית יתרחב במידה גדולה פי שלושים ושש מהמידה הנזכרת במשנה. וכך כותב שם רש"י, המביא כי כך מופיע בפיוט של הקליר: "דוד ינטה קו שלושת אלפי אמה קצובה, על שלושת אלפי אמות". אם אין אפשרות להרחיב את גבולות הקדושה של הר הבית, כיצד ניתן להגיע לשיעור כה גדול לעתיד?[4]
נראה, כי ההבנה שאין לשנות את מידות המקדש על פי הלימוד מהפסוק "הכל בכתב", אינה מוחלטת. כך אנו מוצאים בדברי התוספות לזבחים (לג,א ד"ה וליעבד), המבארים כי ניתן להרחיב על העיר ועל העזרות אם ישנה סיבה הנדרשת על פי הפסוקים, למרות הציווי "הכל בכתב". על פי דברים אלו ייתכן לומר, כי ניתן יהיה בעתיד להרחיב את גבולות הר הבית על פי נבואת יחזקאל. וכך אנו מוצאים בדברי הרמב"ם בהקדמה לפירושו למשנה (שיובאו להלן), המבאר את חשיבות מסכת מידות בכך שכשנבנה את הבית בעתיד, עלינו לשמור על אותה הצורה ואותו "היחס". ממילא, אנו נוכל גם להגדיל את ההר באופן יחסי לגודל בו הוא היה בעבר (על פי קנה המידה הנזכר; וייתכן להבין באופן זה את דברי הקרית ספר המובאים בהערה 3, וכפי שיבואר).
תוספת על הר הבית – דעת הרמב"ם
הרמב"ם בהלכותיו (בית הבחירה ו,י) כותב: "בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה – מוסיפין". הרמב"ם אינו מביא אפשרות להוסיף על הר הבית, וניתן להבין מדבריו, שאין לבית הדין רשות להוסיף על הר הבית; וכך נוקט בשו"ת אבני נזר (יו"ד תנ,ג).[5] אולם לפי דברים אלו, אין הדבר ברור כיצד ניתן להגיע לשיעור המבואר בנבואת יחזקאל (ואפילו נביא לא יוכל להורות על כך, שהרי נביא הוא אחד מהתנאים הנדרשים להוספה על העיר והעזרות, כמבואר בדברי הרמב"ם בהלכה הבאה, ואם נאמר כי לגבי הר הבית אפשרויות אלו אינן מועילות, הרי שנביא לא יוכל להורות לנו על כך).
בטעם הדבר שאין להוסיף על ההר ניתן לומר לכאורה, כי מאחר שהר הבית הוא הר טבעי, ממילא אין אפשרות להרחיבו בידי אדם. אולם כאשר אנו מחשבים את גובה ההר על פי המדרגות הנזכרות במשניות מסכת מידות (12 בחיל, 15 בעזרת נשים, 12 באולם), ומוסיפים לכך את הפרש הגובה הנזכר שם בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים (2.5 אמות), אנו מגיעים לשיעור כולל של 22 אמה. שיעור זה רחוק מלהיקרא בשם 'הר' (כפי שמעיר הרב זלמן קורו בספרו חצרות בית ה'), ונראה שישנן שתי אפשרויות בביאור הכינוי המדובר: א. חומת הר הבית מקיפה רק את פסגת ההר, אולם ההר עצמו גדול מכך בהרבה (וכך כותבים פסקי התוספות למידות אות ה)[6]. ב. חומת הר הבית אכן מקיפה את כל שטח ההר, אלא שחלק גדול ממנו מוגבה באופן מלאכותי. האפשרות השנייה מתאימה למציאות המוכרת בפנינו כיום, משום שרחבת הר הבית אכן בנויה על שטח מלאכותי המקיף את כל ההר; ומסתבר שלזה התכוון הרמב"ם (בית הבחירה ה,א): "הר הבית והוא הר המוריה היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה והיה מוקף חומה" (ולא רק פסגתו היתה מוקפת בחומה).[7]
על פי דברים אלו יש מקום לומר, כי ניתן יהיה באופן מלאכותי להרחיב את הר הבית לשיעור האמור בנבואת יחזקאל. מכל מקום, לא ברור מדוע הרמב"ם בדבריו אינו מזכיר אפשרות זו.[8] ייתכן לומר, כי בניגוד לירושלים ולעזרה, שהרמב"ם בא להדגיש כי ניתן להוסיף בהם "עד מקום שירצו" (בית הבחירה ו,י: העזרה עד מקום שירצו בהר הבית, ואילו ירושלים עד מקום שירצו בכלל), בהר הבית ישנו דין מיוחד שהמקום צריך להישאר רבוע (על פי דרשת 'חמישים בחמישים' כדברי המפרש לדברי הימים, או על פי הפסוקים ביחזקאל כדברי הקרית ספר), ועל כן אין אפשרות להוסיף כפי רצון בית הדין, אלא רק בשמירה על היחס הנדרש[9]; וכפי שכותב הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה בביאור חשיבותה של מסכת מידות: "והתועלת בכך, שכשיבנה לשמור בו אותה צורה ואותו היחס, כי אותו היחס מאת ה' כמו שאמר הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל".[10] גם אם נאמר בדעת הרמב"ם כי ניתן להרחיב את הר הבית, מדבריו בפירושו למשנה בסנהדרין (א,ה) עולה, כי תוספת קדושה על מקום יכולה להיעשות רק על ידי בית הדין הגדול.[11]
האם קיומו של הר הבית מעכב?
הרמב"ם בדבריו על הרחבת העזרה בתוך הר הבית כותב (בית הבחירה שם): "בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין, ויש להם למשוך העזרה עד המקום שירצו מהר הבית, ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו". כלומר: לא ניתן להוסיף על שטחו של העזרה, יותר מאשר על שטחו של הר הבית.[12] אולם האם ניתן להרחיב את העזרה על כל שטח הר הבית, ולבטל בעצם את קיומו של השטח הנקרא הר הבית?
הרמב"ם בתחילת הלכות בית הבחירה (א,ה) כותב: "ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית: עושין בו קודש וקודש הקדשים, ויהיה לפני הקודש מקום אחד והוא הנקרא אולם... ועושין מחיצה אחרת... וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה והכל נקרא מקדש". הרמב"ם אינו מזכיר בדבריו את הר הבית, ונראה מדבריו לכאורה, שאין הכרח כלל לעשות מחיצה שתוגדר 'הר הבית'. בספר מקדש דוד (סימן א אות ג) מביא אפשרות זו, אם כי הוא מעיר, שייתכן לחלק ולומר, שמחיצות הר הבית אינן שייכות לבנין הבית, אלא להגדרת מחנה הלויה, אך מכל מקום ישנה חובה שמחנה הלויה יהיה קיים. כך גם מסתבר ללמוד מדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (ז,יא המבוססים על דברי הספרי והתוספתא הנ"ל): "שלוש מחנות היו ישראל במדבר... וכנגדן לדורות", ומסתבר שעצם קיומן של המחנות הוא מן התורה (כמבואר לעיל בפרק ב). וכך כותב המקדש דוד בהמשך ספרו (סימן כז אות א), שאם יוסיפו על העזרה לכל שטח הר הבית, יהיה צורך להוסיף גם על שטח הר הבית, על מנת שיהיה שטח המוגדר כמחנה לויה.
סיכום ומסקנה
במשנה בשבועות נתבאר כיצד מוסיפים על העיר ועל העזרות, אולם לא נתבאר כיצד מוסיפים על הר הבית. למרות שבימי בית שני הר הבית היה בגודל חמש מאות על חמש מאות אמה בלבד, בתיאור חומת הר הבית העתידית המובא בנבואת יחזקאל, אורך החומות הוא חמש מאות קנים, וכל קנה הוא באורך שש אמות. יש המבארים, כי חומת הר הבית הקיפה רק את פסגת ההר, אולם ההר עצמו היה גדול מזה בהרבה (פסקי התוספות), וממילא בימי יחזקאל ירחיבו את החומות עד לשיעור זה (מהר"ם קזיס). אמנם, ביאור זה נראה מוקשה מבחינה מציאותית, על פי ההר המוכר כיום לפנינו, שאינו כל כך גדול.
בניגוד לירושלים ולעזרה, שהם מתקדשים על ידי דבר הנאכל בהם ונפסל ביציאתו מהם, בהר הבית אין דבר שצריך לאכול שם, ואין דבר שנפסל ביציאתו משם. כמה מהראשונים כותבים, כי אין צורך בדבר מסוים בשביל לקדש את הר הבית (תוספות). אמנם, יש המבארים בדעתם, כי יש צורך בשתי תודות אשר כן נאכלות בשטחם (כמו בכל ירושלים), או על כל פנים בבית דין (אבני נזר). הרמב"ם אינו מזכיר כיצד מוסיפים על הר הבית, אם כי הוא כותב שאין להרחיב את העזרה אל מעבר לתחום הר הבית. יש מי שכותב, כי במקרה שהרחיבו את העזרה על כל שטח הר הבית, חובה להרחיב אף את הר הבית, על מנת שיהיה שטח המוגדר בקדושת מחנה לויה (מקדש דוד).
יש הכותבים, כי מידות הר הבית נדרשו מהפסוקים שנאמרו לגבי המשכן (רא"ש; מפרש לדברי הימים), או שהם נלמדו מהפסוקים האמורים ביחזקאל (רד"ק; קרית ספר). הרמב"ם בהקדמתו למשנה כותב לגבי מסכת מידות, כי בבניין הבית בעתיד יש לשמור על היחס והצורה של בית זה. ייתכן לבאר בדעתו, שבעתיד נוכל להרחיב את ההר בצורה מלאכותית על פי האמור בנבואת יחזקאל.
שטח רחבת הר הבית שלפנינו, גדול מחמש מאות אמה על חמש מאות אמה, אולם שטח זה אינו רבוע אלא מלבני. מאחר שלא נתבאר לנו כיצד מוסיפים על הר הבית, ישנה סברה לומר, שכל השטח הנמצא בתוך החומה מקודש; אולם ייתכן גם לומר, כי שטח זה לא נתקדש (משום שיש צורך בבית דין ואולי גם בתנאים נוספים), ועל כן נראה להחמיר מספק בכל ההלכות הנוגעות לשטח הנמצא בוודאות מחוץ לחמש מאות האמה המקוריות (וכגון שהמתכוון להיכנס רק לשטח זה, יטבול מחשש שמא הוא נכנס אל ההר, אך לא יברך, שמא הוא אינו נכנס להר כלל).[13]
[1] לשון 'עזרות' המופיע במשנה וברמב"ם ("כיצד מוסיפין על העיר ועל העזרות") בפשטות אינו כולל את הר הבית, כמופיע בברייתא ביומא (יב,א): "מה היה בחלקו של יהודה? הר הבית, הלשכות והעזרות", ומסתבר שלשון זו מתייחסת דווקא למקומות הנקראים בשם עזרה: עזרת כהנים, עזרת ישראל, ואולי גם עזרת נשים, וראה לעיל בפרק ב ולהלן בפרק לד בנוגע למעמדה. וראה בלשון הרמב"ם המזכיר בהקשרים שונים - בהלכות תפילין ו,ו ובהלכות נדרים ז,ב ובהלכות פרה אדומה ב,ז: "הר הבית והעזרות". זאת, בניגוד למה שכותב בשו"ת אגרות משה (חלק ד סימן סג), שלשון 'עזרות' כולל את הר הבית.
[2] ייתכן לומר, שבמקרה שחומת ירושלים תורחב בלי התנאים הנזכרים, הרי שיהיה עלינו להתייחס לחומה הקיימת כאל המקום ממנו יש לשלח את המצורעים, כעיר המוקפת חומה, אולם קדושת המקום לעניין אכילת קדשים קלים ומעשר שני, תהיה רק במקום בו היה הקידוש הראשוני. באופן זה ניתן לבאר את דברי אבא שאול המובאים בגמרא בשבועות (טז,א) על השטח שהוסיפו לירושלים בימי בית שני כשלא היה אורים ותומים "שלא היתה קדושתה גמורה"; אבל קצת קדושה כן היתה בה (אף לגרסת הבבלי, שהחברים לא אוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני, ועמי הארץ היו אוכלים שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני; ובוודאי לגרסת הירושלמי הנזכרת בפרק הקודם בהערה 3). אולם ייתכן שמאחר שבירושלים אפשר לקדש בשתי תודות, אין להשוותה לדין שאר ערי החומה, בהם הדבר אינו אפשרי.
[3] שיעור הקנים מופיע בתחילת התיאור בפרק מ. אמנם, הרד"ק שם מב,טז נוקט, כי המידה הנזכרת שם היא חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, וכן הוא בקרית ספר להלכות בית הבחירה פרק ה, אך לא ברור כיצד דברים אלו מתיישבים עם הפסוקים (וראה בפירוש הרד"ק שם מה,ג שנראה מדבריו, שהוא מקבל את דברי רש"י, שהר הבית נמדד בקנים של שש אמות); וראה להלן אפשרות בביאור הדברים.
[4] גם אם נאמר שההר יתרחב בדרך נס, צריך יהיה לקדש את השטח הנוסף אל ההר. הרש"ש בבבא בתרא קכב,א כותב על פי נבואת יחזקאל רעיון חדש (והוא מציין כי דבריו הם בניגוד לדברי המפרשים), כי לעתיד לבוא המקדש ייבנה במרחק 45 מיל מצפון לעיר (ואם הכוונה למיל רומי, אולי המקדש צריך להיבנות ביצהר...). לפי דברים אלו, קדושת הר הבית תחול על מקום חדש לחלוטין (וגם במלבי"ם ליחזקאל מג,יב רוצה לומר, שהמקדש לא ייבנה על מקומו הראשון). לא ברור כיצד לדעתו יכולה להיבטל הקדושה הראשונית של הר הבית. מכל מקום, פסוקים ומקורות רבים מלמדים על הבחירה הנצחית במקום זה, אף לסובר שהקדושה הראשונית היתה זמנית, ועאכ"ו לפי הדעה המקובלת להלכה, שהקדושה היא נצחית (ראה בהרחבה בשו"ת משפט כהן סימן צו), וכפי שכותב הרמב"ם (בית הבחירה א,ג): "ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה, שבה נאמר 'ויאמר דויד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל', ואומר 'זאת מנוחתי עדי עד'".
[5] תשובה זו עוסקת בהכנסת אצבעות לסדקי הכותל המערבי (וראה להלן בפרק ח ובפרק טו). בתשובה סמוכה העוסקת באותו עניין (שם תנא,כ) כותב האבני נזר ביחס למקדש יחזקאל: "ואין לי עסק בנסתרות לומר דלעתיד יתעלו העולמות ויהיה הר הבית כקדושת מקדש". ייתכן להבין מדבריו, שהמציאות המדוברת בנבואת יחזקאל תצא מגדרי העולם הזה, ועל כן לדעתו אין מקום לקושיות מתקופה זו.
[6] לשון פסקי התוספות: "הר הבית היה לצפון ירושלים, וההר היה גדול הרבה מת"ק על ת"ק, אלא לא היה קדוש אלא ת"ק על ת"ק". יש המבינים זאת על פי המציאות כיום, שהחומה מקיפה שטח גדול מחמש מאות על חמש מאות אמה, ולהבנתם השטח המקודש לא היה מתוחם בחומה (ראה דברי המהרי"ל דיסקין המובאים בשו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן א). אולם מקורות רבים מלמדים אותנו על קדושת הר הבית שהיא כקדושת מחנה לויה החל מהפתח שלה (כמו בספרי נשא פסקה א ובתוספתא כלים שהבאנו), וראה בירושלמי בפסחים פ"ז הי"ב הדנה אם עובי שערי חומת הר הבית נתקדש או לא (ועומד על כך בספר הר הקודש עמודים רלא,רלז). המהר"ם קזיס בתחילת ביאורו למידות מבאר, שההר היה גדול בהרבה מהחמש מאות על חמש מאות אמה המוקפות בחומה, שהרי לעתיד לבוא החומה תקיף שלושת אלפים על שלושת אלפים אמה כמבואר בנבואת יחזקאל; ומביא את דבריו בספר חנוכת הבית (לר"מ אשכנזי), המבאר באופן זה את דברי פסקי התוספות למידות.
[7] הר"ם קזיס והר"ם אשכנזי חיו במנטובה שבאיטליה, וסביר להניח שהם לא הכירו את המציאות של הר הבית. גם בעלי התוספות ברובם, לא היו בארץ ישראל. אבל הרמב"ם אשר היה בארץ ישראל, אף עלה להר הבית כפי שהוא מספר באיגרת (מובאת בספר חרדים פרק ג), וממילא הוא הכיר את המציאות בקרוב.
[8] הרמב"ם בהלכה הבאה (ו,יא) מבאר "כיצד מוסיפין על העיר ועל העזרות", והוא משתמש בלשון רבים, בניגוד להלכה הקודמת, בה הוא נקט "העזרה" בלשון יחיד. מדברים אלו נראה ללמוד, כי ניתן להוסיף על מקומות נוספים פרט לאלו שהוזכרו בהלכה הקודמת, למרות שהדרך לעשות כן בהר הבית אינה מבוארת בדבריו (וראה לעיל הערה 1, שלשון 'עזרות' בדרך כלל אינו כולל את הר הבית).
[9] הרמב"ם בתחילת הלכות בית הבחירה (א,ד) כותב, כי המקדש המתואר ביחזקאל אינו מפורש ומבואר, ואנשי בית שני בנו כעין דברים המפורשים בו. ייתכן לומר, שאף בבית ראשון גודל חומות הר הבית היה חמש מאות על חמש מאות אמה, אולם ייתכן גם לומר, שהחומה הקיפה שטח קטן יותר, והגדילו אותו מעין האמור ביחזקאל, וזהו המקור להבנת הרד"ק והקרית ספר (לעיל בהערה 3).
[10] יש מקום גם לבאר בלשון הרמב"ם "בית דין שרצו", כי בניגוד לדעת התוספות הנ"ל, הסוברים שהרחבת הקדושה תלויה בדרשה מסוימת מפסוק וכדומה, לדעת הרמב"ם הרשות ביד בית הדין להוסיף כפי רצונם; וכן כותב באבי עזרי (בית הבחירה א,י).
[11] על פי המבואר בשיטת הרמב"ם, שהערים המוקפות בחומה אינן מקודשות בקדושת מחנה ישראל, אין צורך בבית הדין הגדול בתוספת שמתבצעת על הערים הללו. לפי הראשונים הסוברים שערים אלו אכן מקודשות, ניתן לומר לכאורה, כי אף על פי שאין צורך בתודות כי אין אפשרות להביאם לשם, בכל זאת יש צורך להביא לשם את בית הדין הגדול על מנת לקדשם; ואכן לגבי קידוש הר הבית יש הכותבים בדעתם, שיש צורך בבית דין (אבני נזר שם תנ,כז; מועדים וזמנים חלק ד סימן שנ). אמנם, ייתכן לחלק בין הר הבית, שבית הדין הגדול נמצא בסמוך אליו, לבין ערים מוקפות חומה ברחבי הארץ, שדי בהחלטת בית הדין המקומי בשביל להוסיף על המקום (וראה בפרק הבא - קידוש ערי חומה).
[12] האור שמח (שם) והמקדש דוד (קדשים כז,א) מבארים, כי מאחר שהמקום הנבחר הוא הר המוריה, כפי שכבר אמר אברהם אבינו (בראשית כב,יד) "בהר ה' יראה", וכפי שכותב הרמב"ם בתחילת הלכות בית הבחירה כמובא לעיל בהערה 4, על כן אין אפשרות להרחיב את העזרה אל מחוץ להר. יש שהבינו מדבריהם, כי אין אפשרות גם להגדיל את הר הבית (אנצ"ת ערך הר הבית, ועוד); אולם דבר זה אינו מפורש בדבריהם, וניתן להבין בדעתם, שניתן להגדיל את השטח שבקדושת ההר – וכך מפורש בהמשך דברי המקדש דוד שם (ונראה שטעו בהבנת לשונו "אי אפשר להוסיף יותר מהר הבית", ולא דקדקו בהקשר דבריו שם, שכוונתו שאין אפשרות להוסיף בקדושת העזרה אל מעבר לשטח הר הבית, אך על שטח הר הבית עצמו, כתב: "אך אם יוסיפו על מחנה לויה יותר מהר הבית, דהא ודאי יש להוסיף על מחנה לויה...").
[13] בשאלת היחס לשטח התוספת על הר הבית כיום, עסק גם הרב יצחק שילת במאמרו המתפרסם בספר "קומו ונעלה" עמודים 179-182 (ונתפרסם קודם לכן בתחומין כרך ז), ואף מסקנתו היתה שיש להחמיר בשטח זה. בספר "שערי הר הבית" לר' טוביה בן יואל משה סלומון (ירושלים תש"א, עמוד 6) נוקט, שכל השטח של התוספת מקודש בקדושת הר הבית, וכן דעת הרב ישראל אריאל שליט"א. אמנם, יש שנקטו, כי ישנו שטח לפנים מחומת הר הבית כיום, שאינו קדושת בקדושת הר הבית (ראה בספר עיר הקודש והמקדש חלק ד פרק א, ובתחילת מאמרו הארוך של הרב שמואל הכהן ויינגרטן בקובץ תורה שבעל פה יא), אך גם הם לא הזכירו היתר כניסה ללא טהרה.
מחילה
תהנו.. אנחנו נישאר במאהל להכין לכם אוכל..
לא שזה עוזר לי..)
