מזמור לאל ידי
️יש גם רמז לחילוק כזה בגמרא עצמה - הקשקשים נקראים "לבוש" ומתורגמים לארמית "קלפי" - קליפות.
בנוסף, צלופח נזכר בגמרא כדג טמא (כנראה), מה שמוכיח שהקשקשים שלו לא נחשבים.
דבר שני אין קשר בין דת לאמונה.
דת ואלוהים זה דברים מנוגדים.
ככל שהדת מנכסת לה את אלוהים ככה היא מתרחקת ממנו בהתאם.
וכמו שאמר המשורר "ובא נחליט אלוהים, שבניך לביני לא צריך מתווכים"
אלוהים שיוצר את העולם, הוא מבחוץ, כמו פסל או נגר, יוצר את העולם, כמו המבנה של בראשית ברא אלוהים, שהעולם הוא לא אלוהים, העולם נוצר על ידי אלוהים, בדיוק כמו פסל שמפסל את פסלו הדומם.
באינטואיציה הבסיסית הזו העולם נוצר ברגע מסוים על ידי כוח חיצוני שנקרא אלוהים, אלוהים הזה הוא חיצוני לעולם, והוא מתפקד כאחראי על יצירתו, ושופט ומלך בה. זה המודל הבסיסי של אלוהים - של היהדות, אחריה של הנצרות והאסלם. והתפיסה הזו השפיעה רבות על המערב.
ויש משהו אחר, עולם שלא נוצר ממשהו מבחוץ שנקרא אלוהים, אלא עולם שגדל כי הוא - הטבע - אלוהים. עולם שגדל זה אנטיתזה לעולם שנוצר מבחוץ. פרח שגדל הוא גדל מבפנים החוצה, מתוך כוח חיים פנימי, זה הפוך לנגר שיוצר משהו דומם. העולם הוא לא דומם הוא חי, והוא גדל ולא נוצר, ו"אלוהים", "הטבע", "החיים", "הקיום", זה אותו דבר.
והם נלחמים כי ה"אלוהים של הדת" נלחם בטבע, בחיים.
יש מקומות ביהדות מדברים על אלוהים כגדילה, אבל זה לא הרובד הקמאי שלה. בנוסף, גם אם יש ביטוי כזה במקומות מסוימים ומאוחרים ביהדות, בפרקטיקה הדתית אלוהים של גדילה נכנע לאלוהים "היוצר" - ללא קרב.
גם סובב כל עלמין זה בתפיסה הזו של אלוהים של גדילה. סובב כל עלמין זה רק אומר שהוא האחדות הפשוטה והאינסופית ולא מתחלק ומוכל, הוא כביכול האלוהות הנסתרת.
וזה ביטוי של החסידות שכן האמינה באלוהים של גדילה. אבל כמו שכתבתי כבר בתגובה הקודמת בקטן כי צפיתי שיגיבו לי ככה -
"יש מקומות ביהדות מדברים על אלוהים כגדילה, אבל זה לא הרובד הקמאי שלה. בנוסף, גם אם יש ביטוי כזה במקומות מסוימים ומאוחרים ביהדות, בפרקטיקה הדתית אלוהים של גדילה נכנע לאלוהים "היוצר" - ללא קרב. "
והוא נכנע גם בחסידות, כי החסידות מחזיקה פרקטיקה של אלוהים כיוצר, ותאוריה של אלוהים כגדילה.
אולי פשוט הבנתי שלא משנה מה אהיה בעתיד ומה אעשה בחיים בסופו של יום אני כן שייכת מאוד למקום הדתי
אבל זה מורכב גם לי וזה אווטינג לפצלש
אז בפרטי אולי
אלוהים לא נתן תורה - אז אין עונש על זה שאת לא מקיימת אותה.
וגם אם נאמר משהו קצת תלוש - שהוא קיים שם למעלה ונתן תורה - גם אז אין מה לפחד מעונש.
בתורה כשכתוב עונש הוא כתוב בסגנון "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" או "הכרת תכרת הנפש ההיא".
בתקופת המקרא אנשים האמינו שמגיעים לעולם הבא רק אם הגופה טופלה כראוי. אם הגופה לא נקברה הנשמה לא זוכה להתאחד עם נשמות אבותיה. אצל המצרים לדוגמה הדבר הזה היה מרכזי מאוד וזה היה פולחן מרכזי אצלם.
עונש סקילה הוא דומיננטי בעברות כרת, והוא עונש חמור מאוד משום שהוא גורם לנשמה לא להצטרף לנשמות אבותיה. על פי האמונה של אותה תקופה נשמה של גוף שלא נקבר נאבדת ביסורי נצח ולא מתאחדת עם קרוביה. זה משמעות הביטוי נאסף אל אבותיו, נאסף אל עמיו, או להכרת "מקרב עמיה" - עמיה זה משפחתה = כמו לא יחלל זרעו בעמיו - שזה משפחתו. או לנפש לא יטמא בעמיו = שזה משפחתו.
מי שעשה את הכרת במקרא זה היה העם. העם סקל ועל ידי כך איבד את הגופה, ואת המקום של הנשמה עם משפחתה - עמה. יש מקרים שכתוב שאלוהים מאיים שהוא יעשה את הכרת אבל זה מקרים מאוד מסוימים, כמו מולך אב ידעני ואכילת דם.
כרת זה תפיסה שהושפעה מתרבויות קדומות - ואין אנשים מאמינים בזה. אפילו בתקופת חכמי המשנה לא ידעו על זה ולא האמינו בזה כבר.
ושוב אם אלוהים לא נתן תורה- אז אין פחד ואין עונש.
חינוך כושלעד כמה אתם מתחברים לשם של הפורום הזה?
השאלה שלי האם אתם כאן בשביל לשוב מתישהו או לא?
אתם צמים?
בשנים האחרונות אני ממש לא מתחברת לצומות.
גם מבחינה פיזית- ממש ממש קשה לי, וגם פשוט לא מאמינה בזה, ומסוג הדברים שלא בא לי להתאמץ עליהם. (יודעת שמי שמאמין בתורה ובהלכה לא אמור לבחור מה בא לו לקיים אבל כרגע זה המקום שלי..)
כרגע צמה יו'כ ותשעה באב (כי תכל'ס הם הרציניים יותר)
מה אתכם?
ותכל'ס ליו'כ אני יותר מתחברת (ובכלל זה צום מהתורה) אבל לצומות על החורבן קצת יותר קשה לי להתחבר.
מה התועלת ב לזכור את העבר בצורה קנאית כל כך?
איפה זה עזר לעם היהודי חוץ מלטפח עד היום את תחושת הקרבנוּת והאפסיות ל"גורל האל" וזריקת אחריות מעשיה או אפילו הקשבה למה שצריך לעשות?
זה לחיות את אותו סרט בעבר שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושובו ושוב בלי לעצור ובלי לחשוב.
צמים כי בית המקדש עדיין לא נבנה. בגלל שכיום אין בית מקדש.
תשובה. מה התשובה.
