נר שישי של חנוכההמייל האדוםהמייל האדוםחיפוש

פורום סניף עמקאשרת- קטן קטן, אבל איכותי!! (עמוד 4)

בהנהלת:
מכתב פתיחה
שרשור חדש
מה עושים כשלא נרדמיםאנונימי (פותח)
והפתק הרגעה תלוי בין המיטה לקיר בפנימיה?
אני צריכה פנימיה.


אני צמאה נורא ואין כוחות לקום, קר, לטפס עד למעלה, למלא מים, לברך, לשתות, לברך בורא נפשות, לרדת חזרה, ואז בטח אני לא אמצא את התנוחה הנוחה במיטה. כמה כיף
טריגר נוראי לכיתה י.אנונימי (פותח)
אני צריכה עכשיו להיות באולפנא איתה ואיתה ולבכות הכל. אני לא יכולה להתמודד עם בהתקף חרדה הזה בלי חיבוק. בלי חברות. בלי מקום להתפרק. אני לא יכולה וירטואלית, זה לא עובד. זה לא אמיתי. אני רוצה לרוץ לבית שלה ולהיות קצת מוגנת. מדהים עד כמה הפער בין וירטואלי לאמיתי ענק. אני לא יכולה ככה. זה היה נוראי. הלב שלי דופק דופק אני צריכה פנימיה וחברות להסחת דעת ושיקשיבו לי.

אז אני יושבת בחושך במיטה, אחרי מקלחת שניסיתי לשטוף את החוויה והזכרונות האלו, עם חבילת קליק ואוזניות ודובי. ואלף ואחד געגועים.
אוקיאנונימי (פותח)אחרונה
יש אנשים שלא יודעים להכיל (אותי או בכללי?) אני צריכה אלף פעמים לשנן את זה לעצמי, הבעיה לא בי
זה לא יאומןאנונימי (פותח)
לא יכולה עם חוסר התקשורת שלה
היא לא עונה ואז גורמת לי להרגיש רע. זה לא אמור להיות ככה את לא אמורה לתת לי הרגשה שאני נוראית וחלשה ומעצבנת. העיקר בכית לי שהיא עושה לך את זה והקשבתי והסכמתי איתך שזה לא בסדר ושבוע אחרי זה את עושה לי את אותו הדבר.
נמאס לי. אני מנסה לדון לכף זכות ולחשוב שאת עושה את זה בלי כוונה וכי את לא מבינה מה זה גורם לי ושזה לא מתוך כוונה רעה אבל אני לא יכולה כבר ככה פעם אחר פעם אחר פעם ודיייי אני ממש משתדלת אבל עצה אפשר אוף
אני פתאום לא מבינהאנונימי (פותח)
למה אני יושבת ומתרגלת מתמטיקה עונה על שאלות באנגלית ומנקה לפסח ועושה התעמלות
אם בכל מקרה
אנחנו עומדים למות.

אני מפחדת ואין לי לאיפה לצעוק את זה
לנשום קצתאנונימי (פותח)
ממחר סדר.
זה הולך להיות קשה אבל אני יודעת. צריך סדר
אנשים לא לוקחים ברצינות את המצב, אני לא דואגת אני פשוט רוצה להיזהר כמה שיותר כדי לחסוך בידוד
מחר אני אלך לקחת את כל הדברים מהאולפנא ונתחיל ללמוד
אבוי אם אני אשכח מתמטיקה אחרי כל מה שהשקעתי בחודשים האחרונים
אני רוצה לישון ולא מבינה למה קשה לי כל-כך להרדם בתקופה האחרונה. הלב דופק על 200 ואני בכלל לא לחוצה. קטע מוזר
היה לי ממש כיף הערב
אני מקווה שימים רגועים יותר יגיעו
הרי
ישועת ה' כהרף עין
ואני מאמין.
באמונה ש ל מ ה
בכל יום!

מתוך ענן ה' נגלה אלינו. מתוך אי וודאות וערפל וקושי דווקא אז ה' נגלה
קדימה להכין את הבגדים
המשיח בדרך
למה עדיין לא משתחררים מדבריםאנונימי (פותח)
מילא אני אמות, לא נורא. אני אפגש שם למעלה אותן.
למעלה מותר לתת חיבוקים. ואני צריכה חיבוק.


אני לא יכולה יותר ככה
אין לי כח לבכות חזק כל-כך
אשכרה. סוף העולם.אנונימי (פותח)
פתחתי מחברת כדי לפרוק את כל הרגשות, אף אחד לא מבין.
הייתה שבת קשה
המון לחץ
אני לא מצליחה להרדם.
ואחרי שבת מחאה בתסכולים וערב קשה ומפחיד, דווקא
המשפט שגרם לי לפרוץ בבכי הוא של הרב מדן:
"הישיבה נסגרה רק פעמיים- במלחמת יום כיפור ועכשיו"

דווקא זה שבר אותי
אין שום יציבות בעולם.
למהאנונימי (פותח)
כי כואב לה אז אני בוכה
זה היה חוסר צדק משווע
משווע
מטומטמת אני רוצה להרביץ לה, תראי מה עשית לה תראי
..אנונימי (פותח)
כשם שזיכתני לסיים
כך תזכני להתחיל ולסיים עוד ועוד
תגידו לי, מה אומרים כשגומרים?
הדרן עלך.
אבל כשהדמעות יוצאות והלב רוטט
מה אומרים?
המתוקים מדבש, נכון
ועל ההתמדה מה אומרים?
הרי
לעולם לא אשכח פיקודיך
יום יום בלי לפספס
כי בם חייתני
מה אומרים לנוכח מראה כזה?
אנו משכימים לדברי תורה
לצאת במחול
בריקוד
עיניים דומעות
וחיוך של מסיימים.
פותחים וופלים, תברכו
סעודת מצווה מאולתרת בחשאי
ובשקט למחות עיניים נוצצות מהתרגשות
לא מאמינות שאכן הרגע הגיע
שניהיה אנחנו וצאצאינו יודעי תורתך
אורך ימים בימינה ובשמאלה
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה
--
מה אומרים כשמסיימים מסכת ברכות?
ואני אבטח בך.
חסדי ה' כי לא תמנו.
אני רוצה הביתה.אנונימי (פותח)
לא כיף לי פה.
מלא מלא רעש ואני כל-כך עייפה.
מחר יש טיול ומצד אחד אני לא רוצה להפסיד מצד שני אין לי כח ואני מעדיפה ללכת הביתה לישון ולנשום קצת שקט.
שיגמר כבר כל האדר הזה
אני לא מסוגלת לכל הבלאגן לכל הכאב ראש הזה
נמאס לי |בוכה|
אוקי לנשום. זה רק תסכול של לילה ורעיון לא חכם להשתתף בערב שינה הזה בכיתות. בכלל לא חכם.
בסדר. לנשום. לא צריך לבכות. מחר תקומי ותראי איך את מרגישה. לא ללכת בכח לטיול. את לא יכולה כל הזמן להתיש את עצמך. אם תרגישי שאת צריכה שקט אז תעלי הביתה ותכבי את עצמך במיטה עד שיהיו לך שוב קצת כוחות לצאת ממנה. את גם לא חייבת להיות בשבוע הזה. את יכולה להישאר בבית ולא להגיע לאולפנא ולא להשתתף בכלום. לעצום עיניים ולחכות שכל הבלאגן יגמר.
הכל בסדר. לנשום. לא בכח. הגיע הזמן שתקשיבי יותר פנימה.
..אנונימי (פותח)
איך אפשר לתאר במילים את אתמול.
אניאנונימי (פותח)
הולכת לישון.
חזרתי הביתה, מיציתי את כל הבלאגן של הימים האלו
אני צריכה שגרה מבורכת. אני שונאת פרוייקטים ענקיים
מספיק לי לשבור שגרה עם עוגיות ותה ולפטפט עם חברה
אני צריכה שקט.
נקודות קטנות של אוראנונימי (פותח)
איזה חברות מדהימות
אני עייפה פתאום והתנוחה הזאת עושה מלא קליקים
צריך לישון ולגמור גבר עם כל הבלאגן הזה, שתחזור השגרה
שנוכל לנסוע לראות מרחבים ירוקים
לשבת
לנשום
לחייך
בלי אלף דברים לסדר ולעשות
בואו ניסע נהנה לפני שממש
נגמר.
--אנונימי (פותח)
ליד הבית יש גינה
ועשבים ותאנה
כלבים מייללים מקור
ואין יותר לאן לחזור


תגידו לי מה יותר מדויק מזה
הולך להיות איכסה של שבועאנונימי (פותח)
אני רוצה להישאר לעד בתוך החדר עם הבנות המהממות האלו, לצחוק, לשמוח, לדבר
כמה חיוכים שלי הן בזכותכן. כמעט וכולם.
איך ששנה הבאה כבר לא, ואיך פרידה
אני צריכה אותן. הן באמת חברות אמיתיות לא כמוה שכבר הבנתי שאני שם בשבילה תמיד בשמחה, מקשיבה תומכת ומתעניינת והיא מצידה כלום. זה לא אשמתה, היא באמת לא שמה לב. אבל אני לא יכולה לבוא ולדבר עלי כי זה לא יעבוד, כי היא לא באמת תקשיב וזה יעבור לה ליד האוזן ובאמת למה היא צריכה את הבלאגן הזה על הראש שלה
אבל הן, הן משהו מיוחד.
והן ישבו לי על הראש עד שאני אגיד שלושה דברים טובים שהיו השבוע וכולן חשבו איך לעשות לי את השבוע הזה יותר רגוע והקשיבו לכל מילה בכל תשומת הלב ועודדו והצחיקו ומילאו את הלב בהרגשה טובה.
אין לי מילים לכמה זכיתי

ולמה למען השם למה
אני לא מצליחה לשחרר.
..אנונימי (פותח)
זה שורף לי את הלב
כי אני חיכיתי לזה, וכי בחזרות הרגשתי הכי טוב שיש. זה העלה לי את הביטחון. זה מילא אותי. חיכיתי כל-כך
ו,
אני לא יכולה. זה יותר מסובך. פיזיותרפיה כל שעתיים שמתישה אותי וכואבת מאוד
כאבים חזקים ואנשים מודאגים

אני כל-כך רציתי.
תמידאנונימי (פותח)
כמה קר בחוץ.
על ספסל.
די לכל הרעש
הרגל צורחת מכאבים
ואיך בתזמון גרוע
שוב
אני מרגישה ש.
כואב לי בראשאנונימי (פותח)
אני צריכה להתנתק מכאן.
דחוף.
אני צריכה עכשיו שבת כדי להיות רחוקה מכל האנשים ולישון ולישון.
ברביעי אני הולכת אליהם, למרות שיש חזרות. אני חייבת את זה
אבל, זה אומר להשלים.
בסוף לא יתנו לי לרקוד בגלל הרגל והיא יותר חשובה
אני מתחילה להבין שאני נאצלת ומוותרת על ירושלים בשני הבא וזה מעציב אותי נורא. עד שזה הגיע כי.
אני רוצה לבכות חזק
אבל לא מתפרקים. לא.
לא זה לא יאומן פשוט לאאנונימי (פותח)
למה היא לא עונה למה היא לא עונה
למה אני נלחצת שהיא לא עונה.למה בכלל שלחתי את ההודעה הזאת.
היה עדיף פנים מול פנים או להתקשר
רק רציתי לגרום לטוב |בוכה| אני מבטיחה
אז למה שוב זה התהפך ולמה לא יכולתי לעצור ולא לשלוח. הינה, שלחתי אז תעני
בבקשה ממך
אני לא רוצה יותר. אל תתנו לי להיות.
אני צריכה לנסוע רחוק רחוק רחוק רחוק לא להיות במגע עם אנשים
לבכות בלי סוף, סוף סוף כי לא מתפרקים!
את יודעת שלא מתפרקים, אחרת מאיפה יהיה לך כח להפסיק לבכות חזק כל-כך.
אני צריכה מיטה לנשום עמוק ולבלוע מיליוני דמעות
אני לא רוצה אף אחד יותר
כעסתי עליה נוראאנונימי (פותח)
נורא
ברמה לא הגיונית. כי די, זאת לא פעם ראשונה ונמאס קצת. אז מעכשיו אני מנמיכה ציפיות ויודעת שממנה לא תבוא הישועה
בלשון המעטה
אני רוצה קצת חיבוק ולחזור לצהריים למה שהיה ולתת לזה להישאר עוד קצת לפני שממשיכים הלאה

אני יושבת על הספה עם סחרחורות הזויות. בחיים לא היה לי ככה אני לא מצליחה להרים את הראש. מפחדת לעצום עיניים כדי לא להתעלף תוך כדי שינה
איזה הזיה. אני מרגישה זוועה
כל העולם מתהפך ואני לא מפוקסת, רועדת קצת. בבקשה שיעבור ויפסיק


"תשמעי איזה קול שני יפה" זה מה שאכפת לך? כאבתי.
אני אוהבת מידיאנונימי (פותח)אחרונה
אסתריקוש משתעלת בלי סוף ואני רוצה לקום לחבק אותה ולנגב את הדמעות שיורדות לה מתוך שינה. מסכנונת שלי

אני מאוהבת בשרה. הגעתי והיא קצת בכתה, וקראתי לה והיא הלכה אלי וחיבקה חזק עם הדמעות והמוצץ וחיבקתי וליטפתי את הראש והלחי ודיברתי מילים טובות באוזן שלה והצמדתי אותה אלי שתרגיש עד כמה אני אוהבת אותה ושהיא בטוחה.

אני שמחה שהגעתי לפה אפילו שהמשיכו חזרות באולפנא, לא ראיתי ילדים נצח. נצח לא חיבקתי תינוק או פעוטה ונצח לא ראיתי אוסף מדבקות של ילדה ולא שמעתי סיפורים מבית הספר ונצח לא הרדמתי ילדים שובבים מתוקים מדבש ולא טפחתי על השכם של ילד שסיים מסכת בתת או ניצח במשחק כדורסל במגרש בצהריים.
זה כל-כך חסר לי. אני קצת בוכה וצוחקת ובעיקר מתרגשת ומרגישה טוב יותר. הייתי צריכה את השקט המופלא הזה של נשימות ילדים במיטות. של בית.
טוב שחזרתי. שהרדמתי עכשיו חמישה ילדים מופלאים וסיפרתי סיפורים בלהט והם הקשיבו מרותקים בפה פעור ואחרי זה לא רצו לישון וביקשו עוד חמש דקות ושרתי להם המלאך הגואל וישבתי לידם עד שהם נרדמו.
אני לא יכולה לחיות בלי זה
אני לא אשרוד את זה שנה הבאה אם אני לא אהיה ליד על אותם ילדים ומשפחות מופלאות.
תקופה שכזאת. אפשר ללמוד מכל דבר. אפשר להתחיל להתרגלאנונימי (פותח)
לקחתי על עצמי בתקופה הזאת לעשות הכל בנחת ועם מלאנתלאפים תשומת לב ורוגע. בגלל שאני בדברים משמעותיים ובמגע עם המון אנשים כל הזמן, ולא סתם אנשים- חברות שלי. וחשוב לי לא לדרוך חס וחלילה על בנות בדרך ואני רוצה להקשיב ולשים לב מה כל אחת צריכה.
בעזרת ה' ועם המון השתדלות
המון המון
שיהיה כל הזמן בתודעה
לשים לב לשים לב לשים לב לשים לב

היה היום מאווירה וכיף בחזרות.
תודה ה'
סיימתי אפילו עוד פרק בלימוד

מחר:
ללמוד ולקרוא בכל רגע פנוי
הואנונימי (פותח)
תתנו לי רגע מקום להתרגש

הן באות אלי לשבת וזה מרגש אותי.
היום ישבנו על זה ארבע שעות והיה כיף ממש, מרגיע, הספקנו לדבר קצת וסיפרתי על יום שלישי (לפעמים אני תוהה אם אי פעם נגמור הכל) וזה יצא מהמם ברוך ה'
פשוט להגיד אלף פעמים תודה עליהן
הינה עוד סיבה למה אני מפחדת משנה הבאה. לא רוצה לעזוב אותן ולהישאר לבד. אני רוצה כל היום להיות לידן. להסתכל בעיניים ולדעת שאני הכי בטוחה. הן נותנות לי קרקע יציבה אפילו כשזה לפעמים רק בשתיקה. זה מעבר. זאת הבנה עמוקה. בוגרת. אוהבת. זה משהו יציב בתוך טלטלות
מקום לנחמה. ושיחות טלפון לא ממלאות כזה מקום וגם לא פעם בשבוע שנפגשים. אני באמת מנסה כמה שפחות לחשוב על זה.

אנט צריכה קצת לבכות ופעם הבאה להסביר.
לא לחכות שהנושא הזה יעלה, פשוט להעלות אותו
פשוט.

תודה ה'
אין גבול למה שאתה מביא לי ברחמים
תתני לי סיבה אחת למה אני כן צריכהאנונימי (פותח)
למה אני יכולה
יש דברים קבועים מראש. אי אפשר לשנות. גם אם אני מאוד רוצה זה לא תלוי בי. ואני מקבלת באהבה את הדבר, בשמחה וכן. גם עם המון דמעות.

אנחנו בהחלט צריכות לדבר
|×|אנונימי (פותח)
"אני בסדר עכשיו, עבר"
עבר? כבר שלוש וחצי שנים, יום יום דקה דקה שלא.

•••

עוד שלושה חודשים יש לה בת מצווה. עוד רגע היא בגובה שלה. בסרטון ששלחו היום שהיכה בי וגרם לי להתפרק ולהתגעגע עד כלות כוחות היא קטנה. הסתכלתי על תמונה שלה מהשנה והיא גדלה כל-כך. ואז הסתכלתי עליה וחשבתי על זה שאין לי עוד תמונות שלה כדי להשוות עד כמה היא גדלה ולא ראיתי אותה שלוש וחצי שנים והיא נשארה קטנה. היא ממש ילדה.

•••

הבנתי שאני יותר זמן בלעדיה מאשר הזמן שהכרתי אותה

זה שורף