לא מוצאת את עצמי. מפסיקה להילחם
ידיים תופסות חזק את הראש. קצת גדול עליאנונימי (פותח)
...
והיום פתאום באמצע היא התחילה לבכות בלי שליטה להתקפל לרצפה והיא צרחה מתוך הדמעות שהרטיבו את כולה
צרחה,
"הפכתי אותה והיא הייתה קשה והתחננתי שהיא תגיב לי ונענעתי אותה וביקשתי שתפתח עיניים והיא רק הייתה קפואה וסגולה והפכתי אותה שוב ושוב והיא לא הגיבה והסתכלתי לה בפנים הכחולות והנחתי עליה ידיים והיא לא קמה"
היא בכתה ברמות היסטריות
"זה לא יוצא לי מהראש התמונה הזאת ולא מרפה כל היום כל דקה"
ואני הסתכלתי עליה בוכה ולא יכולתי לשאת את המראה שפשוט חיבקתי אותה ובכיתי בלי סוף והיא המשיכה לצרוח ואני לא יכולתי לראות אותה ככה, משתגעת מכאב
והלב שלי קרס. היא המשיכה עד שהמורות הגיעו והמדריכה והביאו לה לשתות ולנשום ולהרחיק את כל מי שבא לראות מה קרה והיא יללה כמו חיה פצועה ואני רק נשרפתי עם הדמעות ורק רציתי למחוק את המראה הזה, הבכי הנוקב שלה מהראש.
עליתי הביתה. הבית היה ריק. סגרתי את כל החלונות והתריסים רק כדי לברוח מהמראה ומהצרחות שלה שהדהדו לי באוזניים ובלב ושמתי את הפלייליסט שלא שומעים. הפלייליסט שאסור ממש לשמוע
רק לא להרגיש אותה צורחת
מתעלפת מבכי
לא נושמת
במסדרון באולפנא לא מסוגלת לקום
והשירים בקולי קולות והיא עדיין צורחת בראש שלי
מתקפלת ומתרסת לרצפה, מתבוססת בדמעות שלה והשירים
השירים
אני לא מסוגלת להמשיך לכתוב.
והיום פתאום באמצע היא התחילה לבכות בלי שליטה להתקפל לרצפה והיא צרחה מתוך הדמעות שהרטיבו את כולה
צרחה,
"הפכתי אותה והיא הייתה קשה והתחננתי שהיא תגיב לי ונענעתי אותה וביקשתי שתפתח עיניים והיא רק הייתה קפואה וסגולה והפכתי אותה שוב ושוב והיא לא הגיבה והסתכלתי לה בפנים הכחולות והנחתי עליה ידיים והיא לא קמה"
היא בכתה ברמות היסטריות
"זה לא יוצא לי מהראש התמונה הזאת ולא מרפה כל היום כל דקה"
ואני הסתכלתי עליה בוכה ולא יכולתי לשאת את המראה שפשוט חיבקתי אותה ובכיתי בלי סוף והיא המשיכה לצרוח ואני לא יכולתי לראות אותה ככה, משתגעת מכאב
והלב שלי קרס. היא המשיכה עד שהמורות הגיעו והמדריכה והביאו לה לשתות ולנשום ולהרחיק את כל מי שבא לראות מה קרה והיא יללה כמו חיה פצועה ואני רק נשרפתי עם הדמעות ורק רציתי למחוק את המראה הזה, הבכי הנוקב שלה מהראש.
עליתי הביתה. הבית היה ריק. סגרתי את כל החלונות והתריסים רק כדי לברוח מהמראה ומהצרחות שלה שהדהדו לי באוזניים ובלב ושמתי את הפלייליסט שלא שומעים. הפלייליסט שאסור ממש לשמוע
רק לא להרגיש אותה צורחת
מתעלפת מבכי
לא נושמת
במסדרון באולפנא לא מסוגלת לקום
והשירים בקולי קולות והיא עדיין צורחת בראש שלי
מתקפלת ומתרסת לרצפה, מתבוססת בדמעות שלה והשירים
השירים
אני לא מסוגלת להמשיך לכתוב.
כואב לי בכל הגוףאנונימי (פותח)
בכל הלב
מגעגועים
מחוסר הכלה
מכאב
אני פשוט בוכה. כל היום בוכה
(מאת ה' הייתה זאת. היא נפלאת מעיננו)
אני לא יוצאת למסע הזה. אני לא יוצאת למקום שבו כל השכבה תישן במאהל על מזרונים. אני לא אשן נקודה.
אני לא אלך כדי לשים מוניטורים על כולן כדי לוודא שהן נושמות ולפחד שהינה, תכף עוד מישהי
אני לא מצליחה לנשום
אני לא מצליחה להפסיק לבכות
ישבנו עכשיו וסתם דיברנו כולן ופתאום התחלנו לבכות ולבכות
וכולן ומה אפשר כבר מה
אין לי איך לתמוך אין לי איך לחבק אין לי איך לעודד
יש לי שתי עיניים שקטות מלאות דמעות וזהו
מגעגועים
מחוסר הכלה
מכאב
אני פשוט בוכה. כל היום בוכה
(מאת ה' הייתה זאת. היא נפלאת מעיננו)
אני לא יוצאת למסע הזה. אני לא יוצאת למקום שבו כל השכבה תישן במאהל על מזרונים. אני לא אשן נקודה.
אני לא אלך כדי לשים מוניטורים על כולן כדי לוודא שהן נושמות ולפחד שהינה, תכף עוד מישהי
אני לא מצליחה לנשום
אני לא מצליחה להפסיק לבכות
ישבנו עכשיו וסתם דיברנו כולן ופתאום התחלנו לבכות ולבכות
וכולן ומה אפשר כבר מה
אין לי איך לתמוך אין לי איך לחבק אין לי איך לעודד
יש לי שתי עיניים שקטות מלאות דמעות וזהו
הכי כואב זה להגיד כל בוקר מודה אני.אנונימי (פותח)
ועוד יותר זה כואב זה לשלוח תזכורת לכולן להגיד.
כל בוקר אני אומרת, בדמעות
לפעמים בבכי
בתוך הכרית בתוך השמיכה תוך כדי צחצוח שיניים תוך התארגנות
ואני יודעת שזה לא רק אני.
שהחזרת בי נשמתי בחמלה
בכי בכי בכי
לא היה לנו מה לעשות
היא הייתה קשה וקרה ומתה
בכי בכי
התסכול
לא יכולנו לעזור לה
בכי בכי הכאב
לא יכולנו לעשות כלום, לא יכולנו אלוקים לא יכולנו
רבה אמונתך.
כל בוקר אני אומרת, בדמעות
לפעמים בבכי
בתוך הכרית בתוך השמיכה תוך כדי צחצוח שיניים תוך התארגנות
ואני יודעת שזה לא רק אני.
שהחזרת בי נשמתי בחמלה
בכי בכי בכי
לא היה לנו מה לעשות
היא הייתה קשה וקרה ומתה
בכי בכי
התסכול
לא יכולנו לעזור לה
בכי בכי הכאב
לא יכולנו לעשות כלום, לא יכולנו אלוקים לא יכולנו
רבה אמונתך.
קצת לסדר את הלב ואת הראש. קצת לפרוקאנונימי (פותח)
קמתי ביום שישי עם שריטה מדממת לאורך כל הזרוע.
קמתי ביום שלישי שעבר עם וירוס ושתי חיידקים.
כל השבועות האחרונים קמתי עם דפיקות לב מהירות ושיער סתור ועיניים רטובות.
...
כל השבועות האחרונים מלאים בחלומות, אבל כאלו שהם מוחשיים בטירוף. בכל החלומות יש מוות של אדם או יותר שאני מכירה, שלהן ושלה ושל כולם.
אבל אני יודעת שזה חלום ואני נאבקת לקום. אני נאבקתי לקום כי ידעתי שזה חלום אבל לא הצלחתי. לא הצלחתי להתעורר. ככה כל יום, נאבקת לקום ואני צורחת בחלומות וכולם סביב מתים וכל החלומות מלאים בהספדים והלוויות וצרחות וקולות של מעדרים מכים באדמה. וזה מוחשי כל-כך מצד אחד, מצד שני אני ממש יודעת שזה חלום ואני נאבקת לקום. ואני לא מצליחה. אני פשוט בתוך חלום רע רע רע ולא מצליחה להתעורר.
הינה, אני נאבקת- קמתי עם שריטה מדממת לאורך כל הזרוע. זה לא קרה סתם, אני מתהפכת ודופקת את הראש בקיר ואני יודעת שזה חלום ואני לא מצליחה להתעורר.
וקמתי עם חיידקים ווירוס וזה אחרי לילה שלם של חלומות מזעזעים שלא הצלחתי להפסיק לזוז במיטה ולנסות להתעורר
ואז אני לא רוצה לישון. לא רוצה לחלום ולא להצליח לקום ולבכות בלי סוף אחרי זה. אני מפחדת.
וגם אתמול שהייתי גמורה מעייפות וכל פעם שהתחלתי להרדם ישר תפסתי את עצמי כדי לא להרדם, כדי לא לשקוע בחוסר אונים הזה, בפחד המשתק, בכמויות של דמעות והספדים. בהאבקות הזאת לקום, בפחד הזה שאני לא יודעת מה אני עושה תוך כדי שינה. הדפיקות בראש בקיר ושריטות על הידיים
אין בי עוד כח לבכות.
קמתי ביום שלישי שעבר עם וירוס ושתי חיידקים.
כל השבועות האחרונים קמתי עם דפיקות לב מהירות ושיער סתור ועיניים רטובות.
...
כל השבועות האחרונים מלאים בחלומות, אבל כאלו שהם מוחשיים בטירוף. בכל החלומות יש מוות של אדם או יותר שאני מכירה, שלהן ושלה ושל כולם.
אבל אני יודעת שזה חלום ואני נאבקת לקום. אני נאבקתי לקום כי ידעתי שזה חלום אבל לא הצלחתי. לא הצלחתי להתעורר. ככה כל יום, נאבקת לקום ואני צורחת בחלומות וכולם סביב מתים וכל החלומות מלאים בהספדים והלוויות וצרחות וקולות של מעדרים מכים באדמה. וזה מוחשי כל-כך מצד אחד, מצד שני אני ממש יודעת שזה חלום ואני נאבקת לקום. ואני לא מצליחה. אני פשוט בתוך חלום רע רע רע ולא מצליחה להתעורר.
הינה, אני נאבקת- קמתי עם שריטה מדממת לאורך כל הזרוע. זה לא קרה סתם, אני מתהפכת ודופקת את הראש בקיר ואני יודעת שזה חלום ואני לא מצליחה להתעורר.
וקמתי עם חיידקים ווירוס וזה אחרי לילה שלם של חלומות מזעזעים שלא הצלחתי להפסיק לזוז במיטה ולנסות להתעורר
ואז אני לא רוצה לישון. לא רוצה לחלום ולא להצליח לקום ולבכות בלי סוף אחרי זה. אני מפחדת.
וגם אתמול שהייתי גמורה מעייפות וכל פעם שהתחלתי להרדם ישר תפסתי את עצמי כדי לא להרדם, כדי לא לשקוע בחוסר אונים הזה, בפחד המשתק, בכמויות של דמעות והספדים. בהאבקות הזאת לקום, בפחד הזה שאני לא יודעת מה אני עושה תוך כדי שינה. הדפיקות בראש בקיר ושריטות על הידיים
אין בי עוד כח לבכות.
ומה אם הוא חתם אותי למוות?אנונימי (פותח)
אני מאמינה שהוא עושה הטוב ביותר, שהוא רואה את התמונה במלואה ויודע בדיוק למה היא עושה כל דבר
אני מאמינה באמונה שלימה שהוא עושה הכל טוב
אז אם הוא חתם למוות- זה טוב.
וחס וחלילה
אני רוצה לחיות
וללמוד תורה, ולעשות טוב בעולם, ולהתחתן ולהקים בית בעזרת ה'
אני רוצה לחיות.
וכל מאמינים שהוא אל אמונה, דין אמת, טוב ומטיב וכו'
אני מאמינה. באמת ובתמים.
תחתום אותי בספר של חיים
ולא סתם חיים
חיים טובים.
ואם תתן לי מכות פה ושם וסטירות של כאב ואכזבה
אני אמשיך להאמין.
ולדבוק במצוותיך.
אני אראה לך שאני ראויה אליך, שאפילו שאתה נותן לי נסיונות אני עומדת בהם. אתה בודק אותי עד כמה אני נאמנה, עד כמה אני רוצה ואני אראה לך שאני רוצה בכל ליבי. אני אתאמץ ואעמוד בכל נסיון, אבלה אני אראה לך שאני ראויה להיות הבת שלך, הבת של המלך
אני מאמינה באמונה שלימה שהוא עושה הכל טוב
אז אם הוא חתם למוות- זה טוב.
וחס וחלילה
אני רוצה לחיות
וללמוד תורה, ולעשות טוב בעולם, ולהתחתן ולהקים בית בעזרת ה'
אני רוצה לחיות.
וכל מאמינים שהוא אל אמונה, דין אמת, טוב ומטיב וכו'
אני מאמינה. באמת ובתמים.
תחתום אותי בספר של חיים
ולא סתם חיים
חיים טובים.
ואם תתן לי מכות פה ושם וסטירות של כאב ואכזבה
אני אמשיך להאמין.
ולדבוק במצוותיך.
אני אראה לך שאני ראויה אליך, שאפילו שאתה נותן לי נסיונות אני עומדת בהם. אתה בודק אותי עד כמה אני נאמנה, עד כמה אני רוצה ואני אראה לך שאני רוצה בכל ליבי. אני אתאמץ ואעמוד בכל נסיון, אבלה אני אראה לך שאני ראויה להיות הבת שלך, הבת של המלך
..אנונימי (פותח)אחרונה
העזות איננה מידה מגונה, השאלה היא היכן האדם משתמש בה. כשבא היצר הרע אל האדם לא נדרשת לאדם מידה של ביישנות או של אורך רוח, כאן יש צורך להפעיל את מידת העזות, על מנת להתנער מן הפיתוי ולהשליך את היצר מעל האדם. לזה קוראים *עזות דקדושה*
רבי נחמן אומר – לא זו בלבד שאתה צריך עזות דקדושה מול הצדיקים, אלא אפילו עזות דקדושה מול ה’ יתברך. אתה צריך לבוא ולומר לו: “ה’! אני מוכרח להיות יהודי! אני מוכרח להיות קדוש ואני מוכרח להיות קרוב אליך. אתה לא יכול לדחות אותי”. אתה צריך להגיד לה’: “אמנם, אני התחלתי חמש – עשרה אלף פעמים ותמיד נפלתי שוב ושוב. אבל ה’, אני אומר לך את האמת. אני לעולם לא אעזוב אותך, לכן אני מציע לך להרשות לי להתקרב אליך”.
אני רוצה להתקרב אל ה’, והוא נותן לי בעיטה קטנה, דוחה אותי. הוא רוצה לראות כמה אני חזק. כמה אני מתעקש וממשיך לרצות ולכסוף ולהתגעגע אליו ולרצות בקרבתו. אני אומר לה’: “לא אכפת לי. אתה יכול לבעוט בי אבל אני אתעקש ואשוב אליך”. זו באמת עזות מול ה’ יתברך. אשרי האיש שיש לו מספיק עזות דקדושה להתקרב לה’ יתברך.
רבי נחמן אומר – לא זו בלבד שאתה צריך עזות דקדושה מול הצדיקים, אלא אפילו עזות דקדושה מול ה’ יתברך. אתה צריך לבוא ולומר לו: “ה’! אני מוכרח להיות יהודי! אני מוכרח להיות קדוש ואני מוכרח להיות קרוב אליך. אתה לא יכול לדחות אותי”. אתה צריך להגיד לה’: “אמנם, אני התחלתי חמש – עשרה אלף פעמים ותמיד נפלתי שוב ושוב. אבל ה’, אני אומר לך את האמת. אני לעולם לא אעזוב אותך, לכן אני מציע לך להרשות לי להתקרב אליך”.
אני רוצה להתקרב אל ה’, והוא נותן לי בעיטה קטנה, דוחה אותי. הוא רוצה לראות כמה אני חזק. כמה אני מתעקש וממשיך לרצות ולכסוף ולהתגעגע אליו ולרצות בקרבתו. אני אומר לה’: “לא אכפת לי. אתה יכול לבעוט בי אבל אני אתעקש ואשוב אליך”. זו באמת עזות מול ה’ יתברך. אשרי האיש שיש לו מספיק עזות דקדושה להתקרב לה’ יתברך.