פורום פורום אקטואליה (עמוד 1)

אז עשיתי אתזה, תאמת היה די צפוי, אבל זה עדיין לא בסדר. זה לא בסדר בשום צורה.
אבל לפחות התלבשתי, זה גם משו. ועוד מעט נרד להדלקת נרות ואני אלבש חיוך גם, שלא ידעו כמה כואב ושורף לי מפנים. ויש את חנוכה, אז אני אסתכל בנרות ואולי אפילו אבכה.
טוב לבכות. זה רפואה ושיחרור לנפש הפצועה שלי.
ועכשיו כבר חמש, ולא הצלחתי לא להתכתב עם חברות, אבל עדיין לא אכלתי ולא לקחתי כדורים. זה מידי פעם להזכיר לי שאני עוד בשליטה. שאני בוחרת מה לעשות עם החיים שלי ואיך לנהל אותם.
והסרט הזה הציף אותי ברמות פסיכיות. הסוף שלו בכלל צימרר אותי והשאיר אותי כולי דמעות, אבל הייתי חייבת משו שינער אותי ככה. שיתן ללב הקפוא שלי להרגיש משו, אפילו אם זה לא משו שלי.
קשה לי פה. הטוב החלש שלי לא מנצח, אבל אולי אולי, רק אולי, יום אחד החולשה הקטנה הזאת תצליח לנצח מול החוזק של הרוע והכאב הזה. רק אולי.

לא יודעת אם ואיך וכמה הצלחנו. ניסינו. אפילו שיחקתי את המשחק ההוא והיה נחמד, למרות שהרגשתי לא הכי טוב.
העיקר שאני מנסה. שאני במגמת עלייה, שאני יודעת שלא תקין פה ושאני מנסה לשנות אתזה. זה נקודת ההתחלה.
והעולם הזה נורא נורא מסובך. מידי מסובך. מיום ליום מבינה כמה אני לא יודעת כלום. ומה שכן יודעת זה לא משמעותי.
העולם הזה גדול. והוא עמוק וקסום ופלאי, וואלה סחטיין לאלוקים על המאמץ, בסה"כ יצא לו נחמד כאן..
ומחר חוזרים למלחמה. מחר אין עוד תירוצים, נלחמים. יום יום, אבל נלחמים. ויום אחד עוד ננצח.

המשפחה הזאת קשה לי נורא. ועכשיו אני אחזור הבייתה ואעשה שטויות כמו שלא עשיתי בחיים. ואעלק אמרתי לה שחוזרים למלחמה. לא חוזרים לכלום. נשארים בבור הזה לנצח. ובאלי ככ באלי לא להיות כאן יותר. בלי האנשים החופרים האלו והכאב הבלתי נסבל הזה והחיים הזבל האלו. הלוואי מישו שם למעלה היה מתחשב בבאלי הזה שלי. אני לא יכולה. לא יכולה פשוט.
באלי רק לחזור למיטה. לא מאמינה שהוצאתיתעמי בשביל זה ועכשיו אני אחזור לשם פשוט. ואל תשאלו אותי איך אפשר לעזור ומה אני רוצה, אפילו אני לא יודעת. הכל פה גדול ומסובך מידי בשבילי.

ושוב אין כוחות. ואני לא יודעת מה לעשות כי מרגישה על הסף. ממש על הסף. 

מותשת אבל אין סיכוי אני ארדם עכשיו. ואוף מותש לי ככ ככ ככ ככ כ  כ

ומחר הם רוצות לקום בארבע. אלוקים. מי רוצה לקום בארבע? מי רוצה לקום בכלל?
עם מחשבות כאלו אובדניות וקשות, ועם חיים כאלו לא נסבלים, אני בכלל לא רוצה לקום. קלל שלא לעשות עכשיו טיול זריחה בחושך.
באלילמותבאלילמותבאלילמותבאלילמותבאלילמותבאלילמותבאלילמותבאלילמותבאלילמותבאלילמות.
ובכל זאת, מחר בארבע ניפגש שוב. אוףף. לא רוצה.
ולא שיש לדעה שלי מקום כאן בכלל, יש שתיים על אחת, והם מנצחות. אז נקום בארבע. רצון למות וזהו.

אז אני ערה. שפויה בהחלט.
רוצה למותתת. ולמותתתת ולמותת.
אבל לא יכולה להגיד עלזה כלום או להביע אתזה בשום צורה לאנשים שאני איתם. באלי למותתת. זהו.

מסכימה לי לקרוא פה?? סורי זה עשה לי התראה מאמי

מעדיפה רק בלי תגובות פה, ואם תוכלי להזדהות אשמח..

כי אני ממש רוצה להתשלט.

ובקשה לא לקרוא או להגיב בלי לשאול מראש.

 

@~רות~

זריזה שאת

יום טוב שיהיה

|מאחל|

אעדכן מתי אתאפס על עצמי,

אם וכאשר

...

אבל חושבת עלייך...

ומקווה כ"כ שבסדר וטוב לך...

 

אוכלת עכשיו ארוחת בוקר

עדיין בבית,

אבל הי שקמתי מהמיטה,

נראה מה יהיה הלאה

ואני רוצה שנדבר..

טוב?

ואיך שם??

 

איזה יום היה היום?

מוקדם אבל, טוב?

שש כזה?

ואני בסדר... היה יום קשה היום.

יום בובות.

למה?

את מתכננת ללכת לישון 8?

|מוציא לשון|

 

פףף

בהצלחה עם מה שנשאר ממנו

 

אני רוצה לדבר איתך פשוט כמה שיותר מוקדם |קורץ|

 

אמן ואמן...

וברוך ה' ***** ממש לוקחת ת'עסק לידים...

מה קורה איתך ועם חייך כרגע?

 

יצאת מהבית כבר??

תעדכני אותי?

 

ראיתי עוד קצת מ'הסליחה על השאלה' הזה, וזה מצמרר וכואב כ"כ...

 

 

הדרך לשם הייתה סיוטית, לא הספקתי ת' הסעה ונסעתי באוטובוס, רכבת, אוטובוס, אוטובוס, וטרמפ

 

.......

 

(ומישהו שישב לידי באוטובס ופלאשבקים נוראים)