אז אולי כדאי ללכת לישון
(אל תגלו
אני רוצה)
(אל תגלו
אני רוצה)
טוב אז משום מהריעות.
בפלייליסט שלי בספוטיפיי יש את margaret ואז את all of the girls you loved before
ואני לא מבינה איך זה עם הכול
ואני לא מבינה איך זה עם הכול
אני חושבת שחוץ מatwtmvtvftvריעות.
אף פעם לא אהבתי שיר בצורה כל כך חזקה כבר מהאזנה ראשונה, כמו שקרה לי עם margaret
מה זה
מה זה
מה זה
ולמה דווקא השבוע
מה זה
מה זה
מה זה
ולמה דווקא השבוע
מדהים בעינייריעות.
שכבר כמעט ארבעים דקות מתנגנת ברקע ארבע עונות ובדיוק כשהרגשתי שאני מתגעגעת לסבא והתחלתי לבכות נהייתה פרסומת וכל המוד נהרס ועכשיו אני חייבת לחזור לסכם את המאמר ובגדול הוא נחמד אבל למה תמיד כל הוגות הדעות הנשים אחזו בדעות מעצבנות לאללה. למה אתן חייבות להיות כל כך מתנשאות. כאילו. גם אני כזאת. אבל אתן הייתן פורצות דרך, תנו קצת קרדיט. טוב נו זה אמור להיות הפוך אבל זה לא משנהההה אני שונאת שאנשים אליטיסטים ואז מה אם גם אני כזאת, אני עושה את זה בצחוק ובסוף אני תמיד חושבת שאנשים יותר חכמים ממני
כמו כן יש לי מיץ תפוזים וגם אייס קפה, כי אחרת איך אני אמורה להתמודד עם כל כך הרבה מאמרים ועם שייקספיר (שאל תהרגו אותי אבל הוא לא משהו בכלל ככותב והקרדיט היחיד שמגיע לו הוא מאוד זניח בהערכה הלא פרופורציונלית שהוא מקבל במאה שנים האחרונות)
אה וגם כמה שקשה לי, התגעגעתי לאוני ושמחתי לחזור היום ואני שמחה שיש לי חמישה ימי לימודים ומזל ששניים מהם קצרצרים ממש כי זה גורם לי להיות יותר פרודוקטיבית
וגם זה לא הוגן שאין לי כרטיסים לטור של טיילור
וגם אני לא מספיק לראות שום סדרה. בכלל. נאדה. סרט פעם בשבוע, וגם זה לא בטוח, והכול בגלל טיקטוק המטומטם הזה אבל אם לא הוא אז ממה אני אצחק?
והנה אני שוב מורחת זמן במקום לשבת לסכם את המאמר הזה. אם הייתי עובדת לפי התוכנית כבר הייתי מסיימת את כל המטלות שלי והייתי יכולה לשבת לראות בנות גילמור או לצאת לסיבוב או להתקלח או לקרוא או ווטאבר. אעאעאעאע
טוב אולי אני אסיים רק את הדברים שאני צריכה למחר ואז אני אסיים את יריד ההבלים כי זה מגוחך שאני מורחת את ארבעת הפרקים האחרונים כבר יום וחצי ואז אני אתקלח ואז בנות גילמור? זה רעיון מעולה.
אה וחוץ מזה אני כל הזמן מחממת אוכל במיקורגל. ריעות של גיל שש עשרה הייתה זורקת עליי כיסאות. סתם לא. היא הייתה מאושרת מאוד מאוד וגם אני, כי אני חיה בדיוק בדיוק בדיוק מה שתמיד רציתי. רק חסר כמה דברים אבל אני עובדת על זה, אז הכול בסדר וזה ממש בסדר והגיוני להתגעגע לסבא למרות שאפילו לא עבר חודש, אני פשוט לא דיברתי על זה מספיק
טב די. לא לעבור ולקן שגיאות מקלדת. הנה כמע עשיתי את זה. דייי מה יש ל מעצמך. אני ממש צריכה לדבר, אני יודעת. אבל אולי זה יכול דווקא לגרום לי לכתוב. אוקי. נפתח וורד חדש ונראה אם יוצא משהו ולא משנה אם יוצא או לא אני חוזרת לכאן לדווח רק אחרי שאסיים לסכם את המאמר, מסכימה לעצמי לעשות את זה לפני שייקספיר והמטמורפוזות
צ'או בינתיים וכרגיל אני מתגעגעת לחיים שהיו פה, לא כי הם היו מושלמים, אלא כי בסוף כנראה שהיה לי כאן גם הרבה טוב נוסף על הכול והנה אני שוב מורחת זמן כי אני נהנית להקליד מהר מהרמהר והנה עכשיו אני הולכת באמת צ'או צ'או ביי נתראה ודרך אגב ארבעה מטרים ממני נמצא המקום שכל פעם שהסתכלתי עליו, בערך פעם בחודש, עד לפני חצי שנה, צמחקתי על עצמי /שאני חולמת לגור בו. והנה אני גרה כאן. בכיף ובנחת אוקי בייייי
לא סיימתי לסכם אבל כן כתבתי משהוריעות.אחרונה
בא לי תפוזריעות.
דברים שאנשים לא יבינו סתם ככהריעות.
1. להגיד לי ללכת להתקלח זה טריגר
2. אני אף פעם לא אגיד למישהו: וואי, תודה, לא הייתי יכולה לעשות את זה בלעדיך
3. אני מרגישה לא נוח אם לא קשה לי
4. בשביל לנוח באמת אני צריכה להיות מאה אחוז לא זמינה, כלומר בחו"ל
5. לא אכפת לי מכלום, אם אני אומרת שאני מסתדרת, כנראה שאני מעדיפה שיפסיקו לנסות להקל עליי. אני לא רעבה, לא צמאה, לא קר/חם לי, לא חסר לי כלום. אני אהיה בסדר ברגע שתפסיקו לשאול מה אני צריכה, זה רק מלחיץ אותי
6. המחשבה שאי פעם פגעתי באחים שלי או תרמתי לתחושה לא טובה שלהם גורמת לי לבכות נורא, אבל בכל רגע נתון אני לא מרשה שאחד מהם יראה עליונות עליי
7. אני שונאת מקרי חירום וחוסר תכנון, אבל פורחת במצבים כאלה
8. אני עייפה נורא ולא יכולה ללכת לישון
2. אני אף פעם לא אגיד למישהו: וואי, תודה, לא הייתי יכולה לעשות את זה בלעדיך
3. אני מרגישה לא נוח אם לא קשה לי
4. בשביל לנוח באמת אני צריכה להיות מאה אחוז לא זמינה, כלומר בחו"ל
5. לא אכפת לי מכלום, אם אני אומרת שאני מסתדרת, כנראה שאני מעדיפה שיפסיקו לנסות להקל עליי. אני לא רעבה, לא צמאה, לא קר/חם לי, לא חסר לי כלום. אני אהיה בסדר ברגע שתפסיקו לשאול מה אני צריכה, זה רק מלחיץ אותי
6. המחשבה שאי פעם פגעתי באחים שלי או תרמתי לתחושה לא טובה שלהם גורמת לי לבכות נורא, אבל בכל רגע נתון אני לא מרשה שאחד מהם יראה עליונות עליי
7. אני שונאת מקרי חירום וחוסר תכנון, אבל פורחת במצבים כאלה
8. אני עייפה נורא ולא יכולה ללכת לישון
לפעמים אני רוצה לשלוח לך ווצאפריעות.
היי, אני יודעת שלא תאמיני, אבל עברתי דירה. לירושלים. בעצמי. ואני לומדת ספרות וכתיבה יוצרת באוניברסיטה. אני בטיפול טוב ומתגברת על דברים שמעולם לא הצלחתי לפתוח. אני מצליחה לדבר עם אנשים, בחיי שלא היית מזהה אותי.
ולפעמים אני תוהה איך השנים עברו מהר כל כך ואיך עוד לא לגמרי התגברתי ואני עדיין לא מוכנה להתקרב לאזור שלך, ולפעמים אני רק רוצה חיבוק ואני מתגעגעת, ולפעמים אני מצליחה לא לחשוב על זה בכלל.
קרה היום משהו שהזכיר לי משהו אחר ועכשיו הבטן שלי מסתובבת כמו מכונת כביסה ובפנים מתערבלים המוני רגשות והרבה מאוד זכרונות, וגם רצונות סותרים.
אני לא יודעת למה אני כותבת את זה. אולי פשוט אין לי מקום לשמור בבטן.
ולפעמים אני תוהה איך השנים עברו מהר כל כך ואיך עוד לא לגמרי התגברתי ואני עדיין לא מוכנה להתקרב לאזור שלך, ולפעמים אני רק רוצה חיבוק ואני מתגעגעת, ולפעמים אני מצליחה לא לחשוב על זה בכלל.
קרה היום משהו שהזכיר לי משהו אחר ועכשיו הבטן שלי מסתובבת כמו מכונת כביסה ובפנים מתערבלים המוני רגשות והרבה מאוד זכרונות, וגם רצונות סותרים.
אני לא יודעת למה אני כותבת את זה. אולי פשוט אין לי מקום לשמור בבטן.
אני רוצה להבין את הקטע הזהריעות.
לפעמים אני רוצה פשוט לומר למישהו שיבין:ריעות.
דיברתי עם אנשים מהתואר! בקבוצה! כאלה שאני רואה פעם בשבוע! עם חלקם אף פעם לא החלפתי מילה! צחקנו! זה היה לי כיף! הרגשתי שווה לכולם! אעאעאעאעאעאעעעעעעע
אני כל כך אוהבת את אלוהים שזה משהו
אני כל כך אוהבת את אלוהים שזה משהו
אעאעאעאעריעות.
אוקי אוקי אוקי
שים גיטרות
טוב, החלטתי, הולכים על קז'ואל
כמו כן שבוע הבא מתקרב בצעדי ענק ממש איזה כיףףף 😍😍
הלוואי רק שאסיים לכתוב את העבודה הזו כבר, מוזר שהיא מעיקה עליי
אוקי אוקי אוקייייי
עכשיו לסיים לקרוא את הסיפור
ואז לסדר את החדר ואת התיק
לנסוע לאוני
שיעור
ארוחת צהריים
לכתוב עבודה
שיעור
לסיים עבודה אם לא סיימתי
לדירה
לארוז
קצת שיעורי בית
לשטוף את החדר
ארוחת ערב
ללכת לישון
לקום בבוקר
להתארגן
לאכול
לנסוע לאשדוד
לסיים שם
משם להורים
ואז הסופש מתחילללל
כל כך בא לי חופש חנוכה
שים גיטרות
טוב, החלטתי, הולכים על קז'ואל
כמו כן שבוע הבא מתקרב בצעדי ענק ממש איזה כיףףף 😍😍
הלוואי רק שאסיים לכתוב את העבודה הזו כבר, מוזר שהיא מעיקה עליי
אוקי אוקי אוקייייי
עכשיו לסיים לקרוא את הסיפור
ואז לסדר את החדר ואת התיק
לנסוע לאוני
שיעור
ארוחת צהריים
לכתוב עבודה
שיעור
לסיים עבודה אם לא סיימתי
לדירה
לארוז
קצת שיעורי בית
לשטוף את החדר
ארוחת ערב
ללכת לישון
לקום בבוקר
להתארגן
לאכול
לנסוע לאשדוד
לסיים שם
משם להורים
ואז הסופש מתחילללל
כל כך בא לי חופש חנוכה
אה בלשטוף את החדר צריך לשטוף עוד דברים גםריעות.אחרונה
Not againnnnריעות.
Aaahhhh thats so terrible and amazing and ahahahhhh
I should go studyyyy
I should go studyyyy
הרהורים שבע או משהו כזהריעות.
אני אדם של תהליך מתמשך
כלומר?
כלומר אני לא רוצו שאנשים יבואו וילכו יבואו וילכו, אני רוצה שזה יהיה תהליך אחד, גם אם הדרגתי
את לא יכולה לאהוב את כולם כל הזמן
לא את כולם
אז?
את מי שאני בוחרת, את מי שבוחרים בי
מי בוחר בך?
כל מיני אנשים, אבל הם בוחרים בי לרגעים. כשהם נפרדים מחברה שלהם, כשאין עם מי לשבת בהפסקה, כשצריך שמישהו יבוא לעשות איתם קניות, כשהם הולכים לישון ולא רוצים להיות לבד, כשצריך מישהו לפרוק לו. הם לא ישמעו אותי עד הסוף אף פעם – הם קוטעים אותי באמצע המשפט או אומרים יש לי שיעור ביי. הם לא יחגגו לי יום הולדת או יישארו לשמוע מה אני עונה אחרי "מה קורה", מעבר ל"בסדר מה איתך"
זה כואב
כן, לעזאזל, זה כואב. אני לא מבינה מה אני עושה לא נכון
מי אמר שאת עושה משהו לא נכון?
אחרת הם היו נשארים
ואולי זה משהו שהם עושים לא נכון?
כולם? לא יכול להיות שכולם טועים ואני צודקת, זה לא עובד ככה
נכון, אבל אולי את בוחרת אנשים שלא נשארים
למה לי לעשות את זה?
תחשבי מי האנשים שאיתך כבר שנים
אוקי
מה את מרגישה אליהם?
הרבה אהבה
ומה עוד?
כעס
ומה עוד?
פחד
אוקי. למה פחד?
אלה אנשים חזקים עליי. עוצמתיים. אני כלום לידם
אוקי, ומה זה אומר פנימה?
שאני טובה בלרצות אחרים
נכון, ומה זה עוד אומר?
שאני בוחרת אנשים שאפשר לרצות, ואז או שהם נשארים כי זה התפקיד שלהם או שהם הולכים כי אני מרגישה כמו רקע
ואיך את עם אנשים שאת לא צריכה לרצות?
הם משעממים אותי
למה?
כי הם גורמים לי להרגיש עליונה ואני שונאת את זה
למה?
כי אז אני מרגישה כמו כולם
כולם עליונים?
כולם מרגישים שהם עליונים
מה זאת אומרת?
זאת אומרת שאנשים מסתובבים בעולם בנחשבה שהם המרכז. אם הם הולכים במדרכה ומישהו הולך מולם הם יחכו שהוא יזוז הצידה, מבחינתם הם יכולים לעשות כל רעש בכל שעה, הם עונים תשובות בשיעור בלי לתת הזדמנות לאחרים, הם שמים תיק על המושב באוטובוס ונרדמים גם כשהוא עמוס
ואז?
אז הם מסתובבים בעולם במחשבה שהם המרכז, הם מה שחשוב. הם לא מרצים אף אחד. אני לא רוצה להיות כזו
למה?
כי אני רואה כל הזמן את האנשים מסביבי ואת הכאבים שלהם. אולי זו הרגישות, אולי זו הבדידות, אני לא יודעת. אבל אני לא יכולה לגרום למישהו אחר לרצות אותי, אני לא רוצה להיות זו החזקה, העוצמתית, עם הכוח, שנמצאת מעל מישהו
אבל מה הכוונה להיות מעל?
הכוונה להרגיש נעלה יותר, שהוא מרגיש שאת נעלה יותר, שלך אוטומטית מגיע משהו שלו לא מגיע. כמו חגיגת יומולדת
אני מבינה
וזה כואב להיות זו שתמיד מרצה, רק כי בסוף אני נשארת לבד
את יכולה להיות אדם כזה שלא מרצים אותו, והוא לא מרצה אחרים?
אני לא יודעת
את יכולה לנסות?
אני חושבת שזה בלתי אפשרי
למה?
כי בכל מערכת יחסים יש מי שלוקח ומי שנותן
זה לא יכול להיות הדדי?
רק אם שניהם מכוונים לזה
את יכולה לבקש מהם להיות מכוונים לזה?
מה זאת אומרת?
למשל, לוודא שהם יודעים שאת רוצה התייחסות אמיתית ביום הולדת
אוקי... זה נשמע כמו משהו טוב
להגיד: בכיף, הקפה עליי, פעם הבאה עלייך
כן, וזה גם גורם לי לחשוב פתאום שיש לי חברה כזו. שהיא יותר הדדית
אז אנחנו מנסות לא לרצות, בלי להניח לאחרים לרצות אותנו
ככה שנהיה אדם שלם, ריעות, עם כל האופי. אופי שאפשר וכדאי להישאר בשבילו
בדיוק
כמו ללבוש בגדים שאני אוהבת
בדיוק זה
כלומר?
כלומר אני לא רוצו שאנשים יבואו וילכו יבואו וילכו, אני רוצה שזה יהיה תהליך אחד, גם אם הדרגתי
את לא יכולה לאהוב את כולם כל הזמן
לא את כולם
אז?
את מי שאני בוחרת, את מי שבוחרים בי
מי בוחר בך?
כל מיני אנשים, אבל הם בוחרים בי לרגעים. כשהם נפרדים מחברה שלהם, כשאין עם מי לשבת בהפסקה, כשצריך שמישהו יבוא לעשות איתם קניות, כשהם הולכים לישון ולא רוצים להיות לבד, כשצריך מישהו לפרוק לו. הם לא ישמעו אותי עד הסוף אף פעם – הם קוטעים אותי באמצע המשפט או אומרים יש לי שיעור ביי. הם לא יחגגו לי יום הולדת או יישארו לשמוע מה אני עונה אחרי "מה קורה", מעבר ל"בסדר מה איתך"
זה כואב
כן, לעזאזל, זה כואב. אני לא מבינה מה אני עושה לא נכון
מי אמר שאת עושה משהו לא נכון?
אחרת הם היו נשארים
ואולי זה משהו שהם עושים לא נכון?
כולם? לא יכול להיות שכולם טועים ואני צודקת, זה לא עובד ככה
נכון, אבל אולי את בוחרת אנשים שלא נשארים
למה לי לעשות את זה?
תחשבי מי האנשים שאיתך כבר שנים
אוקי
מה את מרגישה אליהם?
הרבה אהבה
ומה עוד?
כעס
ומה עוד?
פחד
אוקי. למה פחד?
אלה אנשים חזקים עליי. עוצמתיים. אני כלום לידם
אוקי, ומה זה אומר פנימה?
שאני טובה בלרצות אחרים
נכון, ומה זה עוד אומר?
שאני בוחרת אנשים שאפשר לרצות, ואז או שהם נשארים כי זה התפקיד שלהם או שהם הולכים כי אני מרגישה כמו רקע
ואיך את עם אנשים שאת לא צריכה לרצות?
הם משעממים אותי
למה?
כי הם גורמים לי להרגיש עליונה ואני שונאת את זה
למה?
כי אז אני מרגישה כמו כולם
כולם עליונים?
כולם מרגישים שהם עליונים
מה זאת אומרת?
זאת אומרת שאנשים מסתובבים בעולם בנחשבה שהם המרכז. אם הם הולכים במדרכה ומישהו הולך מולם הם יחכו שהוא יזוז הצידה, מבחינתם הם יכולים לעשות כל רעש בכל שעה, הם עונים תשובות בשיעור בלי לתת הזדמנות לאחרים, הם שמים תיק על המושב באוטובוס ונרדמים גם כשהוא עמוס
ואז?
אז הם מסתובבים בעולם במחשבה שהם המרכז, הם מה שחשוב. הם לא מרצים אף אחד. אני לא רוצה להיות כזו
למה?
כי אני רואה כל הזמן את האנשים מסביבי ואת הכאבים שלהם. אולי זו הרגישות, אולי זו הבדידות, אני לא יודעת. אבל אני לא יכולה לגרום למישהו אחר לרצות אותי, אני לא רוצה להיות זו החזקה, העוצמתית, עם הכוח, שנמצאת מעל מישהו
אבל מה הכוונה להיות מעל?
הכוונה להרגיש נעלה יותר, שהוא מרגיש שאת נעלה יותר, שלך אוטומטית מגיע משהו שלו לא מגיע. כמו חגיגת יומולדת
אני מבינה
וזה כואב להיות זו שתמיד מרצה, רק כי בסוף אני נשארת לבד
את יכולה להיות אדם כזה שלא מרצים אותו, והוא לא מרצה אחרים?
אני לא יודעת
את יכולה לנסות?
אני חושבת שזה בלתי אפשרי
למה?
כי בכל מערכת יחסים יש מי שלוקח ומי שנותן
זה לא יכול להיות הדדי?
רק אם שניהם מכוונים לזה
את יכולה לבקש מהם להיות מכוונים לזה?
מה זאת אומרת?
למשל, לוודא שהם יודעים שאת רוצה התייחסות אמיתית ביום הולדת
אוקי... זה נשמע כמו משהו טוב
להגיד: בכיף, הקפה עליי, פעם הבאה עלייך
כן, וזה גם גורם לי לחשוב פתאום שיש לי חברה כזו. שהיא יותר הדדית
אז אנחנו מנסות לא לרצות, בלי להניח לאחרים לרצות אותנו
ככה שנהיה אדם שלם, ריעות, עם כל האופי. אופי שאפשר וכדאי להישאר בשבילו
בדיוק
כמו ללבוש בגדים שאני אוהבת
בדיוק זה
ריעות.אחרונה
אני לא מצליחה לכתוב כשאני שמחהריעות.
אוף
אני שונאת מוצשים
חבל שלא החלטתי לנסוע
אולי נעצום עיניים ונתרכז ברגע
בא לי משהו שמח
אעאעאעאע עוד חודדשששש 😍😍😍 בא לי להתלהב בקולללל
יש לי רעיון אני אכתוב לחברות שלי
אני שונאת מוצשים
חבל שלא החלטתי לנסוע
אולי נעצום עיניים ונתרכז ברגע
בא לי משהו שמח
אעאעאעאע עוד חודדשששש 😍😍😍 בא לי להתלהב בקולללל
יש לי רעיון אני אכתוב לחברות שלי
מה בי לא בסדר?ריעות.
כלומר
אני חושבת שאני בסדר, אני אפילו אחלה לגמרי
ואני אוהבת את חברות שלי, זה מדהים שהן נשארו עד עכשיו ונכון שכולנו עבדנו על זה
אבל משהו בי לא מסתדר לאנשים
לא בשנים האחרונות
בעצם זה לא נכון
יש קבוצה מסוימת של אנשים שלא אוהבת אותי, או לא מסתדרת עם מי שאני. כמובן שיש יוצאים מהכלל, אבל הרוב הוא כזה
וזה כואב לי, כי זו קבוצה ענקית, וכי אני רוצה להצליח להשיג את אחד הדברים הבסיסיים ביותר
וזה לא שניסיתי המון, אבל ניסיתי, ואני לא מצליחה
ואני מפחדת מאוד
(לא מיואשת, זו כבר לא פינת ייאוש)
אני מפחדת שזה לא משנה שאני רק משתפרת, שאני לומדת להעריך את עצמי ואת החלומות שלי, לחיות בשמחה ובטוב
זה לא משנה אם בסוף אני עדיין רחוקה
זה לא שווה
אני אוהבת בני אדם
למה אני עוד כאן? למה?
זה כואב
אני מודה
זה מכאיב לי
המבט החולף, הזלזול, המחשבה הראשונית שאני טיפשה או חלשה או חסרת ניסיון, כשבאמת אני חכמה וחזקה ויש לי המון הצלחות גדולות (עם חותמת של האו"ם!)
מכאיב לי שאני לא באה בחשבון
שאני הדמות המשנית, החברה הטובה שיש לה שלל ניסיון אבל אף אחד לא לוקח ברצינות
זה כואב לי
ואין ברירה, אני בוכה קצת ואז נושמת עמוק וממשיכה הלאה, כי המוטו שלי בחיים הוא להמשיך ללכת ולבנות את האושר שלי
אבל אני רוצה, ומבקשת, ומשהו קורה ומתפרק, קורה ומתפרק
ואני משוועת
ומשתדלת לא להראות את זה, כי זה לא יפה
אז אני מתרגשת במידה ושמחה במידה ועצובה במידה וכועסת במידה
ומייפה את עצמי ואת החדר שלי
וקוראת דברים משעממים
ומדברת על דברים משעממים
והופכת את עצמי לאט לאט למה שפחדתי שאהיה
אבל אני גם מרגישה המון, ולובשת מה שאני אוהבת, ומקיפה את עצמי בספרים מעולים ואומרת את הדעות שלי גם כשקשה
אז נוצר פער
בין ריעות החכמה, הרגישה, החזקה, שמחזיקה בדעות ומתלבשת כמו סטודנטית ואומרת שלום לאנשים עוד לפני שהם פונים אליה ויושבת באמצע השורה וחולמת גם על קריירה וגם על משפחה קטנה ומאושרת
ובין ריעות השקטה, הכואבת, המפוחדת, ששוכחת את הדעות שלה ומתלבשת כמו בת אולפנא ולא מדברת אלא אם כן פונים אליה ויושבת מאחורה בצד וחולמת על משפחה גדולה
אבל ריעות הסטודנטית, גם היא נשארת לבד. שתיהן לבד. רק שריעות בת האולפנא שומעת הצעות ומקבלת הזמנות לערב עם רבנית שתעביר שיעור לקראת זוגיות וכל הנשים בחייה אומרות לה: חכי תראי, תוך רגע את מוצאת מישהו ואז הדרך לחופה כבר קצרה מאוד. וריעות הסטודנטית לא נחשבת כאישה, רק כאובייקט או כשחקן רקע
שזה מצחיק, כי ריעות הילדה שגדלה להיות בת אולפנא היא זו ששמעה שאסור לה ללבוש חולצה מעל המרפק אפילו בבית ואסור לה לשבת עם רגליים על הספה כשיש אורחים והרצונות שלה לא חשובים, רק שלו. אז היא מוכנה להיות רעיה.
וריעות הסטודנטית תמיד ידעה שמגיע לה יותר, היא תמיד חלמה רחוק (ואולי לכן היא לבד), היא ידעה שיש לה גם שכל ושמותר לה להיחשב.
אז למה אני נשארת לבד
ואולי שתיהן אותה אחת, והן מושפעות זו מזו, ואולי אנשים מזהים בי מה שאני מפחדת להודות בו כי אז באמת אשאר לבד
אני ממשיכה לחיות. אני ממשיכה לשמוח ולחלום ולאהוב. אני לא לבד לחלוטין, דאגתי לי. אבל שוב ושוב ושוב לשמוע לא בלי שבאמת היה ניסיון, על סתם, זה כואב. כי מה אנשים מזהים כל כך מרחוק. למה אני לא מספיקה. למה אני לא נחשבת.
נשאר לי רק להתפלל, באמת, אבל אני כבר יודעת שזה מה שהכי עוזר
אני חושבת שאני בסדר, אני אפילו אחלה לגמרי
ואני אוהבת את חברות שלי, זה מדהים שהן נשארו עד עכשיו ונכון שכולנו עבדנו על זה
אבל משהו בי לא מסתדר לאנשים
לא בשנים האחרונות
בעצם זה לא נכון
יש קבוצה מסוימת של אנשים שלא אוהבת אותי, או לא מסתדרת עם מי שאני. כמובן שיש יוצאים מהכלל, אבל הרוב הוא כזה
וזה כואב לי, כי זו קבוצה ענקית, וכי אני רוצה להצליח להשיג את אחד הדברים הבסיסיים ביותר
וזה לא שניסיתי המון, אבל ניסיתי, ואני לא מצליחה
ואני מפחדת מאוד
(לא מיואשת, זו כבר לא פינת ייאוש)
אני מפחדת שזה לא משנה שאני רק משתפרת, שאני לומדת להעריך את עצמי ואת החלומות שלי, לחיות בשמחה ובטוב
זה לא משנה אם בסוף אני עדיין רחוקה
זה לא שווה
אני אוהבת בני אדם
למה אני עוד כאן? למה?
זה כואב
אני מודה
זה מכאיב לי
המבט החולף, הזלזול, המחשבה הראשונית שאני טיפשה או חלשה או חסרת ניסיון, כשבאמת אני חכמה וחזקה ויש לי המון הצלחות גדולות (עם חותמת של האו"ם!)
מכאיב לי שאני לא באה בחשבון
שאני הדמות המשנית, החברה הטובה שיש לה שלל ניסיון אבל אף אחד לא לוקח ברצינות
זה כואב לי
ואין ברירה, אני בוכה קצת ואז נושמת עמוק וממשיכה הלאה, כי המוטו שלי בחיים הוא להמשיך ללכת ולבנות את האושר שלי
אבל אני רוצה, ומבקשת, ומשהו קורה ומתפרק, קורה ומתפרק
ואני משוועת
ומשתדלת לא להראות את זה, כי זה לא יפה
אז אני מתרגשת במידה ושמחה במידה ועצובה במידה וכועסת במידה
ומייפה את עצמי ואת החדר שלי
וקוראת דברים משעממים
ומדברת על דברים משעממים
והופכת את עצמי לאט לאט למה שפחדתי שאהיה
אבל אני גם מרגישה המון, ולובשת מה שאני אוהבת, ומקיפה את עצמי בספרים מעולים ואומרת את הדעות שלי גם כשקשה
אז נוצר פער
בין ריעות החכמה, הרגישה, החזקה, שמחזיקה בדעות ומתלבשת כמו סטודנטית ואומרת שלום לאנשים עוד לפני שהם פונים אליה ויושבת באמצע השורה וחולמת גם על קריירה וגם על משפחה קטנה ומאושרת
ובין ריעות השקטה, הכואבת, המפוחדת, ששוכחת את הדעות שלה ומתלבשת כמו בת אולפנא ולא מדברת אלא אם כן פונים אליה ויושבת מאחורה בצד וחולמת על משפחה גדולה
אבל ריעות הסטודנטית, גם היא נשארת לבד. שתיהן לבד. רק שריעות בת האולפנא שומעת הצעות ומקבלת הזמנות לערב עם רבנית שתעביר שיעור לקראת זוגיות וכל הנשים בחייה אומרות לה: חכי תראי, תוך רגע את מוצאת מישהו ואז הדרך לחופה כבר קצרה מאוד. וריעות הסטודנטית לא נחשבת כאישה, רק כאובייקט או כשחקן רקע
שזה מצחיק, כי ריעות הילדה שגדלה להיות בת אולפנא היא זו ששמעה שאסור לה ללבוש חולצה מעל המרפק אפילו בבית ואסור לה לשבת עם רגליים על הספה כשיש אורחים והרצונות שלה לא חשובים, רק שלו. אז היא מוכנה להיות רעיה.
וריעות הסטודנטית תמיד ידעה שמגיע לה יותר, היא תמיד חלמה רחוק (ואולי לכן היא לבד), היא ידעה שיש לה גם שכל ושמותר לה להיחשב.
אז למה אני נשארת לבד
ואולי שתיהן אותה אחת, והן מושפעות זו מזו, ואולי אנשים מזהים בי מה שאני מפחדת להודות בו כי אז באמת אשאר לבד
אני ממשיכה לחיות. אני ממשיכה לשמוח ולחלום ולאהוב. אני לא לבד לחלוטין, דאגתי לי. אבל שוב ושוב ושוב לשמוע לא בלי שבאמת היה ניסיון, על סתם, זה כואב. כי מה אנשים מזהים כל כך מרחוק. למה אני לא מספיקה. למה אני לא נחשבת.
נשאר לי רק להתפלל, באמת, אבל אני כבר יודעת שזה מה שהכי עוזר
אני צריכה לקום עוד שעתיים וחציריעות.אחרונה
להתקלח, לארוז, לאכול, ללכת לרופא, לנסוע לאוני, שלושה קורסים ברצף, לנסוע לדירה, להתארגן, לנסוע לבר מצווה
אני לא מצליחה להירדם
רק לבכות
אני לא מצליחה להירדם
רק לבכות
אני צריכה שמישהו יענה ליריעות.
לא כיף לבכות לבד
אוף
קשה לי עם ימים ראשונים
ועוד יותר כשדברים מתפרקים לי טכנית
עם רגשית אני מסתדרת
הכול יהיה בסדר עוד מעט, אבל עכשיו קשה לי ואף אחד לא עונה בטלפון ומוזר לי לבכות במקום זר כזה
אוף
קשה לי עם ימים ראשונים
ועוד יותר כשדברים מתפרקים לי טכנית
עם רגשית אני מסתדרת
הכול יהיה בסדר עוד מעט, אבל עכשיו קשה לי ואף אחד לא עונה בטלפון ומוזר לי לבכות במקום זר כזה
איזה יום מדהיםריעות.
יורד גשם, הקטע הזה שאני עוברת לירושלים הפך לרשמי וסופי (עוד שבוע וקצת), עוד רגע אלבום חדש של טיילור, הכנתי דברים לאוניברסיטה, שמעתי אחלה מוזיקה, הכנתי ארוחת צהריים טעימה נורא ואחיות שלי חיבקו אותי מלא
יאו יאוו
יאו יאוו
לפעמים אני רוצה להזכיר לעצמי:ריעות.
אני חכמה
פטריק צדק. Don't make yourself small
וחוץ מזה בעוד כמה שבועות אני עוברת לירושלים
אני. עוברת לירושלים.
לירושלים!
מדהים, מדהים, מדהים
פטריק צדק. Don't make yourself small
וחוץ מזה בעוד כמה שבועות אני עוברת לירושלים
אני. עוברת לירושלים.
לירושלים!
מדהים, מדהים, מדהים