אני רוצה להישאר ככה.
בלי להיות עוד יותר סתומה.
בלי לעשות עוד טעויות.
זהו.
בלי להיות עוד יותר סתומה.
בלי לעשות עוד טעויות.
זהו.
אני לא רוצה לגדול.נקודונת.
''זאת מדינה דמוקרטית''פרח קפוא
זה מוזר. איך ש-
תמיד הקרובים מתפוררים לי בין הידים. גוססים
תמיד היא הייתה הסיוט שלי ,כל אמבולנס .התפילה שזאת לא היא.
שהיא לא תמות לי פתאום, הפחד שהיא כבר לא תוכל לחפור לי שעות ,כי מי כבר יחפה על השתיקות שלי בשיחות?
ועכשיו. . . . .מה????עוד אחד?עוד פחד?
__________
מישהו אמר שזמן מרפא את הכל
מישהו אמר שכדי לחיות צריך לגדול
אמרתי לו שהזמן פשוט קובר
אמרתי לו אחרי שגדלים כבר לא זוכרים יותר
____
וכאילו שבירותיך
מניחות אבן על מצבתי
-
ועכשיו את נשברת
במלא יופייך.
אני יודעת שזה מפחיד לראות אותי נשברת ,תמיד התחמקתם ואמרת שאני חזקה,אתם עד כדי כך מפחדים?
תמיד הקרובים מתפוררים לי בין הידים. גוססים
תמיד היא הייתה הסיוט שלי ,כל אמבולנס .התפילה שזאת לא היא.
שהיא לא תמות לי פתאום, הפחד שהיא כבר לא תוכל לחפור לי שעות ,כי מי כבר יחפה על השתיקות שלי בשיחות?
ועכשיו. . . . .מה????עוד אחד?עוד פחד?
__________
מישהו אמר שזמן מרפא את הכל
מישהו אמר שכדי לחיות צריך לגדול
אמרתי לו שהזמן פשוט קובר
אמרתי לו אחרי שגדלים כבר לא זוכרים יותר
____
וכאילו שבירותיך
מניחות אבן על מצבתי
-
ועכשיו את נשברת
במלא יופייך.
אני יודעת שזה מפחיד לראות אותי נשברת ,תמיד התחמקתם ואמרת שאני חזקה,אתם עד כדי כך מפחדים?
קנאהסביון
אש אוכלה
מתי תלכי מכאן
מי צריך אותך בכלל?
תפסיקי לשרוף אותי
מתי תלכי מכאן
מי צריך אותך בכלל?
תפסיקי לשרוף אותי
..יעל
(זה בסדר להגיד שכן צריך אותה, קצת, קצת?)
(שקט יעל)
...סביון
(לאאאא! זה לא בסדר!!! |צורח|)
זהו. עכשיו אפשר לשתוק.
זהו. עכשיו אפשר לשתוק.
..יעל
(אתה צודק. עכשיו זה לא בסדר ועכשיו אני שותקת וזהו)
...סביון
("להכניע" את השני זה ממש לא נחמד. אני לא אוהב את זה
אבל מה את אשמה בכלל שהיית "חייבת" להסכים איתי)
אבל מה את אשמה בכלל שהיית "חייבת" להסכים איתי)
..יעל
(מה להכניע, מלכתחילה חשבתי ככה.
ובכלל אני תמיד יכולה להגיד לך שאתה טועה אבל אני לא רוצה
ובכלל זהו)
קנאהימ''ל
עבר עריכה על ידי ימ''ל בתאריך י"ב בסיון תשע"ז 09:00
כשאול היא קשה,
אך רשפי אשהּ,
שלהבת-יה קדושה,
אם את טהרהּ תשכיל להפרישה.
ובמילים פשוטות יותר: לכל קנאה, שהיא קשה ושלילית באופן כללי, יש נקודה פנימית של אמת - רצון טוב ונכון שרק מתבטא בקנאה פסולה ומזין אותה. הפתרון הוא להבחין בין הרצון הטוב לבין הקנאה הפסולה ולנתק ביניהם, עצם ההבחנה הזו היא כבר עיקר הפתרון.
(@נפתלי הדג כבר כמה ימים יש לי בגללך חשק לכתוב משהו קטן אז הנה מצאתי תירוץ 
)
יפה 
תודה על התיוגנפתלי הדג
למה 'להפרישה' בנקבה?
זה לא בנקבה, כמו "להאירה" "להסתירה" וכדו'סביון
פשוט סוגשל כתיב מלא בסגנון פיוטי
^^ימ''ל
ולכן אין בה דגש.
ולכן עשית דגשים בשאר, כדי להדגיש את חוסר הדגש?סביון
לא בגלל זהימ''ל
אלא בגלל שהמשמעות של המילים עם הדגש משתנה בלעדיו, וכן במילה 'להפרישה'.
זה ודאיסביון
לא קמיבעיא לי בטקסט מנוקד דהוא פשיטא שבפשוטים שכותבים מפיקים, כי קמיבעיא לי - בטקסט דידך, דלית ביה שאר ניקוד ואית ביה מפיקים.
זה מה שחשבתינפתלי הדג
עדיין היה נראה לי מוזר באותו המשפט עם טהרהּ
כן, קצת מבלבלימ''ל
זה היה יכול להיראות דו משמעי אבל תחבירית הצורה ללא הדגש היא הנכונה.
(אגב, הבוקר ראיתי את האתגר של החריזה בפורום פרוזה אז העליתי את זה גם לשם)
(אגב, הבוקר ראיתי את האתגר של החריזה בפורום פרוזה אז העליתי את זה גם לשם
)זה נכון. תודהסביון
היי,אתה חי!זוהרת בטורקיזאחרונה
בחיאתציף
עבר עריכה על ידי ציף בתאריך י"ב בסיון תשע"ז 19:27
למה אני ככ פגיעה?|תוקע את הראש בקיר|
עכשיו אני סתם במועקה...המקדש השלישי בדרך
נזעקתפוז סיני
עולה במעלות
עולה ומנחה
עולה בשביל
עולת הנדבה
טוב, זה כבר לא יקרה לעולםמשה
יש שיטה כזו לקב"ה כשהוא רוצה למנוע ממני מהלכים שהוא חושב שלא מתאימים לי.
"אתה יכול לנסות," הוא לוחש שם בין העננים. "זה לא יקרה".
יש דברים שאני טוב בהם, אני חושב לעצמי. למה זה נכשל כל הזמן?
ואז אני מחליט שלא. וקם לעוד בוקר של עשייה מול המסך ושל חיסול מטלות עבור לקוחות מרוצים בסך הכל ולא תמיד יש כח אבל אין ברירה.
ואז אני מקבל איזו הארה ומתחיל ללכת על פרוייקט גדול שכולו עבור הנשמה (בשנה שעברה זה היה פסיפס, אחר כך פיצ'ר בפורומים, אחר כך הברקה של יום-שישי-ארוך על אפיון מחדש של הש"א שכעבור שבועיים קרמה קוד וקלידים).
אף אחד בערוץ 7 לא באמת מבין למה פתאום נפלתי עם זה ולמה לי פתאום דווקא לגעת שם, אבל כבר לא שואלים שאלות.
וזה לא לגמרי שלם, אבל הלב שלי דופק כבר לסיים עם הצעצוע החדש, להאיר איתו באוויר העולם.
ואז הפרוייקט נשמה "עולה גירסה" ל-production, ואתם מכירים את זה בתור תלונות על באגים שעל חלקם ידעתי ועל חלקם לא כמו בכל מוצר חדש.
ואז הפרוייקט מסתיים (בהצלחה, בדרך כלל).
ואנחנו חוזרים להתחלה.
תודה!משה
טוב, פרוייקט אחד שהשקעתי בו הרבה נפלמשהאחרונה
נזק של כמה אלפי שקלים, אבל אין לי טיפה אחת של צער. אאלץ להוריד הילוך
לא. אני לא אעשה את זה. אני לא. אני לא.נקודונת.
זה כל כך קשה.
כל בוקר מחדש.
זה מתיש אותי.
זה גומר לי כל כח שעוד איכשהו נשאר בי.
לא.
אין סיכוי שאני לא עושה את זה מחר. לא יתנו לי.
לא.
רוצה.
לא.
מסוגלת.
כל בוקר מחדש.
זה מתיש אותי.
זה גומר לי כל כח שעוד איכשהו נשאר בי.
לא.
אין סיכוי שאני לא עושה את זה מחר. לא יתנו לי.
לא.
רוצה.
לא.
מסוגלת.
יש אנשיםמשתדלת יותר
שבזכותם עכשיו אני יותר מחייכת
ופחות שורף
אנשים שאני אוהבת
גם אם אני לא מכירה אותם
הם מדהימים
כי הם אנשים
הלוואימאדמוזל
הלוואי שבאמת יבוא המשיח
לא בטוח שכדאימשה
המסכן יצטרך להתמודד עם להוציא התר בניה מעיריית ירושלים. מסכן.
מה?!מאדמוזל
אנשים מתים יקומו מהקבר ואתה דואג לבעיות כאלה?
או שאני פשוט לא מבינה ציניות?
לפני 9 שנים כתבתי על זהמשה
מה? אז להתחיל להתווכח?מאדמוזל
זה באמת מאד עצוב שלאנשים לא אכפת כ'כ והם עושים את עצמם עצובים בתשעה באב אבל זה כנראה האנשים שאתה רואה בסביבה שלך, צריך להבין שזה לא המצב האידיאלי? ולא לתת לזה לגיטימציה
ובכלל הכותרת ממש לא מוצאת חן בעיניי, זה נשמע כמו כפירה, באמת
ראית פעם רב צדיק בוכה על בית המקדש? אני ראיתי!, את הרבה עדס והרב פנגר, אתה רואה כמה שזה כואב להם ומבין שככה צריך לבכות
מה? אישורים? כבר אמרתי לך, ה' ידאג לכל זה, אנחנו לא צריכים לדאוג לזה, ה' בונה עולמות ה' מחיה מתים ואתה בא עם בעיות פעוטות כאלה?
באמת שלא רציתי להתווכח עכשיו אבל זה היה לי כואב לקרוא את זה
זה לא יפה להתחיל וויכוח ולנטושמאדמוזל
האמת שהמצב השתפר מאוד בעשור האחרוןמשהאחרונה
בשבועות האחרון עלו להר הבית כמות מאוד יפה של יהודים, וכך גם בחול המועד האחרון. יאמר לזכות המשטרה שמתישהו התהפך להם הדיסקט וכמות ההצדקות שם ירדה משמעותית.
יש בית מקדש שנוכח במדיה, לא מספיק אבל מתקדם יפה.
כשכתבתי את הפוסט הזה העולם היה אחר לגמרי.
|שתיקה של חודשים|ממשיך מכאן.
היא לא אומרת כלום
לא מספרת כלום
רק לפעמים בלילה
בוכה קצת
אבל לא אומרת כלום
דיברנו כל היום
סיפרנו לה הכל
והיא סגורה בחדר בשקט
ולא אומרת כלום
וכל היום
כל היום
אנשים מתאספים שואלים מדברים המון
וכל היום
כל היום
מנסים סיפורים ותפילות מנסים הכל
אבל היא לא שומעת כלום
אולי היא לא יודעת כלום
וגם כשמתקרבים ו
לוחשים לה
זה לא עושה לה כלום
רצינו שתזכור
שיש סיבה לחזור
והיא לבד בחדר
שוכבת
ולא אומרת כלום
וכל היום
כל היום
אנשים מתאספים שואלים מדברים המון
וכל היום
כל היום
מנסים סיפורים ותפילות מנסים הכל
היא לא אומרת כלום
היא לא אומרת כלום
היא לא אומרת כלום
...דמע
כול שנה יותר אנשים נהרגים מהתאבדויות מאשר מתאונות דרכים.
באופן אירוני יותר מסוכן לחיות מאשר לנהוג ברכב.
כואב לי להביןמדענית
אני רוצה רק לשתוק
ורק לאהוב
ואני שונאת.עד מוות.
זה שורף
..נקודונת.
אוטובוס.
היא יושבת ליד החלון. בודדה.
הראש שלה נשען בעדינות על החלון, היא אפילו לא ממצמצת. היא בוהה.
השיער שלה, שהיא כל כך גאה בו מסתיר את הפנים.
הוא מסתיר עוד כמה דברים. הוא מסתיר את הגלח שהיא עשתה על חצי ראש, הוא מסתיר את כל החורים, הוא מסתיר את הפס הורוד.
הוא מסתיר גם את העיניים.
כשרואים אותה, היא ניראת עדינה.
ושברירית. כבר סיפרו לה על זה.
אבל העיניים, העיניים. אם רק מישהו יסתכל.
פתאום אפשר לראות גם את הכעס, את המרדנות, את כל הכאב שמצטבר לה בתוך הלב.
גם עומק עצום, לא נתפס, אפשר לראות לה שם. בעיניים.
היא נשענת שם על החלון, אף אחד לא רואה.
ואז היא יוצאת, דמעה קטנה, שקופה. היא משאירה שם פס דקיק. וזהו.
היא מנגבת במהירות את הפס, שאף אחד לא יראה. ואף אחד לא ראה.
בדיוק כמו שאותה אף אחד לא ראה מעולם.
היא יושבת ליד החלון. בודדה.
הראש שלה נשען בעדינות על החלון, היא אפילו לא ממצמצת. היא בוהה.
השיער שלה, שהיא כל כך גאה בו מסתיר את הפנים.
הוא מסתיר עוד כמה דברים. הוא מסתיר את הגלח שהיא עשתה על חצי ראש, הוא מסתיר את כל החורים, הוא מסתיר את הפס הורוד.
הוא מסתיר גם את העיניים.
כשרואים אותה, היא ניראת עדינה.
ושברירית. כבר סיפרו לה על זה.
אבל העיניים, העיניים. אם רק מישהו יסתכל.
פתאום אפשר לראות גם את הכעס, את המרדנות, את כל הכאב שמצטבר לה בתוך הלב.
גם עומק עצום, לא נתפס, אפשר לראות לה שם. בעיניים.
היא נשענת שם על החלון, אף אחד לא רואה.
ואז היא יוצאת, דמעה קטנה, שקופה. היא משאירה שם פס דקיק. וזהו.
היא מנגבת במהירות את הפס, שאף אחד לא יראה. ואף אחד לא ראה.
בדיוק כמו שאותה אף אחד לא ראה מעולם.
את מדהימה שאת כל פעם מגיבה.נקודונת.
אני יודעת שאנשים פה כתבו שלא להגיב כי זה לא כיף אבל הסמיילי שלך כל פעם זה בסדר. כי זה לא לגמרי תגובה. זה השתתפות. וזה עושה לי טוב.
תודה לך.
תודה לך.
..משתדלת יותר
זה מעט שאפשר לעשות לאנשים כ''כ גדולים
תודה שאמרת שזה באמת עושה משהו. חשבתי שזה סתם מטריד
לא לא. זה ממש לא.נקודונת.
תמשיכי להגיב לי.
אבל זה לא פצלש? או מהיום את נקודונתמשתדלת יותר
מהיום אני נקודונת.נקודונת.אחרונה
קרסתי.מה אכפת לך?!
לפעמים אני חושבת שהנה, עוד שניה, יתחיל להגיע גם הטוב.
אבל לא.
כנראה שלא מגיע לי.
אבל לא.
כנראה שלא מגיע לי.
פתאום הבנתי שאני לא היחידה.מה אכפת לך?!
והרגשות מציפות אותי.
ועולות לעיניים.
אני לא שומעת כלום.
אין בעולם אף אחד שטוב לו.
כולם פה סובלים.
אני כועסת עליו. ועליה.
ואני כל כך כל כך לבד.
ועולות לעיניים.
אני לא שומעת כלום.
אין בעולם אף אחד שטוב לו.
כולם פה סובלים.
אני כועסת עליו. ועליה.
ואני כל כך כל כך לבד.
והחיים ארוכים.מה אכפת לך?!
והם לא נגמרים.
נגמרים, בטח שנגמריםמאדמוזל
לאט מידי.מה אכפת לך?!
מאדמוזלאחרונה
..נחל
יום הולדת.
"היום שבו הקב"ה החליט שהוא לא יכול בלעדייך".
כמה אחריות, כמה כבד הוא המשפט הלכאורה מחמיא הזה.
לכל אדם באשר הוא יש תפקיד. יש מטרה. יש ייעוד לעצם היותו כאן, בעולם הזה.
אני מאחלת לעצמי שאזכה לממש את שליחותי בצורה הטובה ביותר.
הלוואי והקב"ה רווה ממני נחת שהנה, אני ממלאה את תפקידי. לא סתם ירדתי למטה אלא לשמש את קוני. הלוואי.
הלוואי ואזכה להיות קשורה אליך ריבונו של עולם. תמיד.
להצליח להתפלל מתוך סידור ולא רק לדבר איתך
להצליח להיות קשורה ומחוברת.
אני אוהבת אותך, אבא שלי.
תודה, תודה שנולדתי בריאה. למשפחה מקסימה. לחברות מדהימות.
תודה על הקשיים שפיזרת לי במסלול חיי.
תודה על ימים קשים, שבהם לא ראיתי את הסוף.
תודה על בכי וכאב, ותודה על אושר ושמחה.
תודה. תודה שיצרת לי פסיפס מגוון בחם וקר, ביופי וכיעור, בכאב ואהבה.
תודה שבראת אותי מי שאני. עם החסרונות שלי, ואהיה חוצפנית ואכיר ביתרונות שבי, ואודה עליהם.
תמיד פחדתי מהגיל הזה, 18.
להתחיל להתפקס על מי אני. מה אני. איזה בית אני מקימה. איזה בעל אני רוצה.
אמאלה, אני כמעט לא נושמת מכמות הדברים שאני צריכה לחשוב ולא לחשוב אלא גם להחליט.
תודה שזכיתי להגיע לגיל הזה.
תודה.
אני רוצה להרגיש קשורה אליך רבי
אני רוצה לענוד את השרשרת עם חיל ורעדה
אני להיות שלך
ראויה להיות שלך
אני אוהבת אותך
אבא
"היום שבו הקב"ה החליט שהוא לא יכול בלעדייך".
כמה אחריות, כמה כבד הוא המשפט הלכאורה מחמיא הזה.
לכל אדם באשר הוא יש תפקיד. יש מטרה. יש ייעוד לעצם היותו כאן, בעולם הזה.
אני מאחלת לעצמי שאזכה לממש את שליחותי בצורה הטובה ביותר.
הלוואי והקב"ה רווה ממני נחת שהנה, אני ממלאה את תפקידי. לא סתם ירדתי למטה אלא לשמש את קוני. הלוואי.
הלוואי ואזכה להיות קשורה אליך ריבונו של עולם. תמיד.
להצליח להתפלל מתוך סידור ולא רק לדבר איתך
להצליח להיות קשורה ומחוברת.
אני אוהבת אותך, אבא שלי.
תודה, תודה שנולדתי בריאה. למשפחה מקסימה. לחברות מדהימות.
תודה על הקשיים שפיזרת לי במסלול חיי.
תודה על ימים קשים, שבהם לא ראיתי את הסוף.
תודה על בכי וכאב, ותודה על אושר ושמחה.
תודה. תודה שיצרת לי פסיפס מגוון בחם וקר, ביופי וכיעור, בכאב ואהבה.
תודה שבראת אותי מי שאני. עם החסרונות שלי, ואהיה חוצפנית ואכיר ביתרונות שבי, ואודה עליהם.
תמיד פחדתי מהגיל הזה, 18.
להתחיל להתפקס על מי אני. מה אני. איזה בית אני מקימה. איזה בעל אני רוצה.
אמאלה, אני כמעט לא נושמת מכמות הדברים שאני צריכה לחשוב ולא לחשוב אלא גם להחליט.
תודה שזכיתי להגיע לגיל הזה.
תודה.
אני רוצה להרגיש קשורה אליך רבי
אני רוצה לענוד את השרשרת עם חיל ורעדה
אני להיות שלך
ראויה להיות שלך
אני אוהבת אותך
אבא
וואו.מדהים! נגעת כלכך.הכל מאת ה'
שרשור שצריך לשמור
הי תודה על זהנחל
עבר עריכה על ידי נחל בתאריך י' בסיון תשע"ז 22:46
איך הגעת לשרשור הזה?! 
נראלי דרך הכרטיס האישי הכל מאת ה'
הכרטיס אישי שלי זה הדבר הכי משעמם שיש בעולםנחלאחרונה
נערךהכל מאת ה'
באמת מדהים!מה אכפת לך?!
ומזל טוב!!
תודה רבה נחל
ועוד מריבה שהסתיימה ברע.מה אכפת לך?!
אבל למה היא ממשיכה להעריך אותי??
ולאהוב אותי??
שתעזוב אותי!!
אני לא רוצה.
לא רוצה שהיא תאהב אותי.
לא ככה לפחות.
אם כבר זה ככה, אז לפחות שתאהב כמו שטוב לי.
איך הגעתי לפורום הזה בכלל??
אני חושבת שאימצתי.
ולאהוב אותי??
שתעזוב אותי!!
אני לא רוצה.
לא רוצה שהיא תאהב אותי.
לא ככה לפחות.
אם כבר זה ככה, אז לפחות שתאהב כמו שטוב לי.
איך הגעתי לפורום הזה בכלל??
אני חושבת שאימצתי.