ואת בנאדם כלכך טוב ומדהים.
כתבת מטורף, וזה עובדה שגם לך לא נגמרו המילים (:
הלוואי שבאמת החלומות שלך יתגשמו, ושתמיד תראי את היופי המתוק הזה.
שתהיה לך שנה טובה באמת.
ואת פלא גדול
אני רוצה להרגיש שהעולם הזה הוא מדוייק.
ולמההההההההההההההההההההההההההההההה.שוב פסיכוזה.למה ראיתי את זה שם??התחרפנתם לגמריי כילו??????????
אני רוצה כיפור בבית.ומפחדת שבעצם אני רוצה לעשות לעצמי רע.כי זה באמת הפער בין הרצון של המשפחה לבין חוסר הידיעה של מה באמת נכון לעשות.כי אנלא יודעת מה אמת.אני רוצה אמת חזק אבאלה חזק.הלב שלי רוצה לבוא לשם ולעשות נחת רוח ורוגע למשפחה.אני יודעת מאוד כמה קשה להם.ואם אולי אני סתם עושה סרט מלחזור אז לא חבל לצער אותם?אם אולי באמת קל לי לחזור רק שאני פשוט לא מודעת?קשה לי להאמין לי.אני רוצה להאמין לי.הלוואי הייתי יודעת משו.יודעת לבחור.מתאים לי לזרוק הכל ולבוא לבית בלי לחשוב וזהו.
מפחדת כי אנלא רוצה לעשות לאף אחד רע.אנלא רוצה לעשות לעצמי רע.ואנלא רוצה לעשות טוב לאנשים כשזה בא על חשבוני.אנלא רוצה להתפרק.אבל הלב..אוי הלב.הוא לא מפסיק לחשוב על אבא ואמא ועל הצער.ועל האחים.והמצפונים..אוי.אני מפחדת.כי באמת זה יעשה לי רע.כל כך רע.אבל יעשה לי טוב ששימחתי את אמא.הכי יעשה לי טוב שאמא תשמח.כי מגיע לה גם טוב לא פחות ממני.ומגיע לאבא טוב.ולאחים.
כתבתי לאבא היום שאני מתגעגעת אליו מאוד.הוא החזיר לי בהודעה-'גם אני. אז תבואי. את מתעקשת ממש סתם. תישכחי מהכל ובואי'.
הלוואי אדע מה לעשות.הלוואי מישו יגיד לי מה לעשות.אני מפחדת אבל לשתף ולדבר על זה.כואב לי מידיי להגיד במילים.
וקשה לי גם שאבא לא מבין אותי בשיט בחיים האלה.
הלוואי היה לי אלוהים לדבר איתו.אנלא רוצה לדבר עם בנאדם כלשהו.אני רק רוצה עכשיו שאני אדבר למישו שהוא רק מקשיב.אני רוצה אלוהים דייי קשוח לי העסק כל כך
"איך היה ראש השנה?"
"היה פסדר."
"פסדר או טוב?"
"טוב."
סתום.
איך לי כוח לדיבורים.
האנשים האלה שמנסים לדבר איתי ואנלא זורמת..וזה סיוט ששואלים שאלות מיותרות.
אני בסדר.ותמיד בסדר.ושום דבר לא חדש או משו.לא צריך לשאול כל פעם מחדש מה שלומי.אני אחלה.פסדר?אני אחלה וזהו.פה זה נגמר אנשים סתמו תפה שלכם תודה.
כי מה שיקרה אחכ זה שאני אשתף ואתחרט על זה.אז עדיף לשתוק וזהו במקום להיפגע.לא היה מובן עד עכשיו?
יופי.שמחה לשמוע מפגרים.אני אחלה.חבל שאי אפשר כבר להגיד שאני ברוך השם..כי זה כבר ישמע שקר מידיי.אבל ככה באלי לענות כי זה לא עונה על כלום.אוף סתמו תפה אנשים.נמאס לי לתת אמון ולנסות קצת לתת אמון ולגלות שאני שוב טועה.וזה רע כי אני אשכרה שומרת הכל בפנים.אבל אני כבר לא ידעת מה רע יותר.זה טוב לשתוק וזה רע לשתוק.אבל סאמק מה יותר רע?
אני לא יודעת כלום.והבלבול הזה..למה אני נאבדת למה.אני נאבדת יותר ויותר.וזה מפחיד אותי להשתגע.דיייייייייייייייייייייייייייייי.אבאלה אוף מה יהיה איתי מה.
פף איההה.
המ בעע ואוליי החלטתי ש.אם אני עושה את זה,מגיע לי את כל הטוב רציני.
ילדה שמחתי לראות אותך שבוע שעבר אחרי ככ הרבה זמן שלא
וחיבוק ענק!
ואם את רוצה אני חיה ברוך ה ואת מוזמנת בשמחה תמיד
שבעזרת ה יהיה לך טוב גלוי השנה
(ו,אז תעשי את זה? הלוואי שיהיה לך טוב.
לא ידעת מה זה. אבל אם זה הטוב, אז באלי שיהיה לך טוב. אני אוהבת אותך! בהצלוחה! 
)
❤
אני אוהבת מאד.
(הלוואי באמת.
תודה עליך)
אוף. הלכת באמצע. באסה.
מקווה שזה לא בדיקה על איך אני מגיבה או הסבלנות שלי 
אוף. אני אוהבת שיחות רצופות טוב?
וכשהולכים באמצע זה גם נותן תחושה שיש משהו יותר חשוב ממך עכשיו,
לא משנה אם זה נכון או לא, זה מתסכל.
אחח. הפרפקציוניזם. להתחיל שיחה- ולגמור אותה.
טאטעע.
לא. להתקשר זה הכי לא שייך עכשיו.
אוף מציק לי.
את יכולה ללכת.
נכון.
פשוט. לי זה ברור שכשאני בשיחה אז אגמור אותה,
ההתנהלות שלי עובדת אחרת.
ואני שמחה בה. ככה צריך.
איי
כף זכות. כף זכות.
טאטע.
נו. בואי נלך.
אוף.
זה מעלה לי תהיות.
זה גורם לי להיות עצובה.
אני דורשת כנות עכשיו.
ע.כ.ש.י.ו.
אני חזקה זה ברור.
לא להישרף לא להישרף.
♥
שיר ולילט. ילדה. שלי.
🦋זה פרויקט אישי שלי, שעבדתי עליו לא מעט והחלטתי להעלות אותו.
🦋אשמח לתגובות אבל בבקשה בשירשור נפרד.
🦋תודה גדולה ל @פשטות. ול @להיות בשמחה!!! על כל העזרה.
אני אוהבת פרפרים. אוהבת לראות אותם עפים באוויר, עם כל היופי והעוצמה שלהם..
הפרפר עובר הרבה הרבה עד שהוא מגיע למצב היפה שלו, לפני שהוא מגיע לשם, הוא מסתובב רעב כזחל, מחפש אוכל וזולל כל היום, אוכל כל דבר שנמצא באזור ועדיין נשאר רעב ככ, הוא רוצה להגיע למקום יותר עמוק, יותר משמעותי, למרות שקצת ברור לו שזה לא אפשרי, הוא עדיין מתאמץ ומנסה, מחפש תשובות אצל אחרים, וזולל כל פיסת מידע שמגיעה לפתחו..
אחרי התקופה שהזחל אוכל אוכל, הוא פתאום נופל לתרדמת עמוקה, מתעטף בגולם, בטח לבד וצפוף לו בתוך הגולם שלו, להיות כלוא בגולם לא נשמע כייף, התהליך הזה של המציאה וההתחברות לעצמו, לתהליך החיפוש אחרי האמת הפנימית שלו, שמתבצע בשקט, לבד לבד..
אחרי השלב הזה, מגיע זמנו של הפרפר לצאת מהגולם שלו, לפרוס כנפיים, לאט לאט, הוא נלחם בגולם שעוטף אותו, ולאט לאט יוצא שוב אל האוויר הפתוח. התהליך הזה בטח מתיש, בוודאי הפרפר החלש מאבד תקווה, כשיום אחרי יום הוא מנסה לצאת ונתקל שוב ושוב באותו גולם, בלי יכולת לצאת ממנו..
אבל, דווקא התהליך הזה, הכאב הזה של ההאבקות הוא התהליך הסופי שמחזק ונותן לכנפיים שלו את הכוחות לעוף ולצאת לאוויר העולם..
אחרי כל התהליך הלא פשוט הזה, לפרפר יש כוחות לצאת לבחוץ, לפרוס כנפיים ולחצות את השמים, וכמובן, לבוא לנחות לנו על הידים🦋
"אני מרגישה כלואה, כאילו משו מונע ממני לעוף ולהשתחרר" הסתכלתי עליה, הפרפרית הקטנטנה הזאת שכל כך כמהה לחופש. הסתכלתי על הגוש המתוק הזה, שלפני דקה מחץ אותי בחיבוק אוהב, הוא רוצה לפרוש כנפיים.
כמה כאב לי לראות אותה, הפרפרית הקטנטנה הזאת שלי, סובלת. זה לא שאין לה כנפיים, יש לה. והכנפיים שלה עצומות ועוצמתיות כל כך. לכנפיים שלה יש את היכולת להביא אותה לחופש שהיא מחפשת, בעזרתן היא יכולה לעוף רחוק ולטרוף את העולם. היא פשוט לא מודעת לקיומן וכוחותין של כנפייה. ניסיתי לשקף לה, ניסיתי להסביר, אבל היא בתגובה החזירה לי :" לי, יש כנפיים?! מה את ממציאה?!"
הבטחתי לה שהן קיימות. אבל הבנתי שהיא תצטרך אותן לגלות בכוחות עצמה.
שיחררתי אותה.
היא יצאה למסע שלה, המסע אל עבר עצמה. בטוחה אני כי היא עוד תלמד, תלמד לפרוש כנפיים ולחצות בעזרתן את השמיים.
ואני אשב כאן ואחכה עד שיום אחד היא תבוא ותנחת לי על הידיים.🦋
היא נחתה על ידי. הפעם, היא הגיעה להיפרד. הכרתי אותה, את הפרפרונית שלי, רק לפני זמן מועט וכבר הגיעה שעת הפרידה.
"פרפרונית שלי, מהו הסוד שלך?" שאלתי, בהזדמנות האחרונה שניתנה לי.
חיוך עדין נסוך על פניה, "שמעת פעם על אפקט הפרפר?" היא שאלה בנימה נינוחה. "לפיו תזוזת הכנפיים של פרפר בצד אחד של העולם, יכולה לגרום לטורנדו בצידו השני של העולם."
בוודאי ששמעתי על אפקט זה, אבל איפה הקשר בינו לבין סוד הפרפר, סוד החיים? שאלתי בתוכי, והיא, חכמה וטובה כל כך, הצליחה לקלוט את תמיהתי.
"זה הסוד שלנו. אנחנו הפרפרים מבינים, שלמרות שזמננו בעולם הזה מועט כל כך, עדיין יש לנו כאן תפקיד. עדיין יש לנו משמעות והשפעה, וההבנה הזאת היא סוד החיים"
אמרה, ובמשק כנפיים עדיין ואחרון, נפרדה לדרכה. 🦋
