שרשור חדש
..דיבור
בסוף כולם מתעייפים מהחיים. זוכרת אני בימי נערותי צחקתי בכיתה עם לאה, היא אמרה לי- לעולם לא תתבגרי ואני עניתי אדרבה, אמן. באותה עת החלטנו גם, כשנהיה זקנות, נלך ביחד לבית אבות ונעולל מעשי קונדס, שכן אנו לא נתבגר לעולם.
היכן אני ואיפה היא.
התחלתי לעבוד באמצע חשוון של אחרי סיום בחינות הבגרות. בהולכי לעבודה ליבי החמיץ, הודיע כי איננו מרוצה. לא כך ראיתי בעיני רוחי את שנותיי הבוגרות, נדמה היה כי ברגע שאצא מבין כותלי בית הספר אהיה חופשייה לנפשי. ונפשי לא חפצה על משרד וקולות תקתוקי מקלדת המתמזגים עם תקתוקי שעון לא זז.
חפצה היא עבודה בחקלאות, אדמה וסוסים, קוצים בידיים ועור צורב משמש. גם על מאפייה חלמתי, בצק וקמח, לכלוך שקשה להסיר ושרירי ידיים כואבים מלישה.
עבודה קשה לא הפחידה אותי אז, הרבה יותר נבהלתי שמא אפול לאותו ניוון של בני העיר. והנה נפלתי גם אני לאותה סמטה אפלה.
בסוף כולם מתעייפים מהחיים, ואין סיבה שמשפט זה יפסח עלי.
..הילד
די
תשחרר
..פשטות.
דפוק.
דפוקקקקקקקקקקק
מה אתה חושב, שיש לך רשות כזאת?
דפוק מטומטם
שיקרה לך מה שעשית לה או לו.
פפ, דווקא.
מפגר
..שנהב
אני לא יודעת להגיד מילים שיבטאו חיבוק.
..אור חדש.
וזה רק עניין של זמן, עד שאברח רחוק משם.
..רק הפעם.
אני לא אצחק על הילדים שלי אם הם יביאו הבייתה דברים שעושים להם טוב.


וזה לא אקליפטוס סתם.
זה ליצירות שעושות לי טוב על הנפש אז פשוט די לצחוק.כמה לב יכול להיפגע מציניות והערות?כנראה שהמון מאוד.
וזה תקף גם על הצדפים ועל הענפים שלי ועל האבנים הגדולות והקטנות שיש לי בחדר.

נכון אמרתי שאני רוצה לגדל את הילדים שלי באמריקה עם מרחב גדול שיהיה רק שלי?זה כדי שלא יצחקו לי על החינוך שלי ושלא יצחקו על הילדים שלי כשהם מזהים בעלים ובענפים ובכל דבר,את הקסמים האלו שאף אחד לא מזהה.

וניסיתי,ניסיתי להשתלב בהמוניות הזאת.
ניסיתי לצאת מעצמי ולצחוק ולהכניס פה ושם קצת הומור.ניסיתי.זה כבר כל כך לא בטבעי שלי.
תנו לי רק את החדר שלי וצבעי מים עם קצת מכחולים.זהו.
למה בכלל צריך אנשים?
כמה טוב שצבעים שותקים והם לא פוגעים.רק מכילים אותך.
..רק הפעם.
(תנסי לדבר בשקט עם הטבע,כמו שהיה פעם.
את זוכרת שזה עשה לך טוב?
תנסי.)

תמיד אמרו עלי שאני ילדה מצחיקה ומוזרה
..רק הפעם.
ושוב,הם בסלון,צוחקים,ואני בחדר.כי ככה.כי אני אוהבת שקט.

כמה צפוי ומתאים שבשבת הוא יכנס אלי לחדר וישאל אותי אם קרה משהו ולמה אני לא בעניינים.
ועוד יותר צפוי שאתחיל לצחוק ולסדר את התלתלים בתנועה של,לך אחי,לא קרה כלום,אני סתם עייפה.הכל כל כך בסדר.
הלואי.הלואי והיה לי כוח להסביר כמה אני כבר מעדיפה את הלבד.כמה הביחד הזה,כל כך מפחיד אותי.כמה אני לא מאמינה בביחד.
לא מבינים אותי אז אני שותקת.והלב,הוא מבעבע מבפנים.
והיא שאלה בדרך אגב אם אני מגיעה,וקישקשתי משהו של,לא והיא לא הבינה והייתה בשוק אז החזרתי סמיילי מחייך.
רק שאני לא גורמת לה צער.הלואי.
איך הכל כל כך עדין ומסובך.
אני עייפה ורוצה לישון.


לא מבינה בכלל למה אני כותבת כאן...אולי כי כבר הכל גולש לי החוצה ואני חייבת להניח את המילים שלי איפשהו.
..דף תלושאחרונה
חיבוק.
🤍
יש אנשים שאני מתגעגע אליהםימ''ל

אבל הכי אני מתגעגע אל עצמי.

 

(וכשחושבים על זה, לפחות לגבי חלקם, מה שאני מתגעגע הוא לא רק אליהם אלא בעיקר לעצמי שהם הוציאו ממני - הרגשות, המחשבות, היחס והתגובות וכו')

------------רב שמואל
תרעא לדרתא, זה מצויין - אפילו אם הדרתא זמנית.

דרתא ותרעא, זה לפי מידתו של זה.

דרתא ותרעא, לפי העניין.
כן. בדיוק.תורם דםאחרונה
באלי לשיר לך...תורם דם
..רק הפעם.
איך פעם הרגשתי מורדת המדינה עם השיר של נתן גושן ושמעתי אותו באוזניות בשקט במצפה רמון בלי שאף אחד ידע.
כמו שהאדמה מחכה למים
כמו ילד שצועק חזק אל השמיים
ואני עדיין מחכה
כל יום
כל
יום
אני חיכיתי.

אשכרה חיכיתי.
(ואני עדיין מחכה.)
ממ,אני מתגעגעת.מתגעגעת לאהבה.אני רוצה אהבה.
העיניים שלי נעצמות ואני צריכה להתקלח.איזה יום מתיש אבל ברוך השם הספקנו טוב.
ו,פעם היה אכפת לי מחברות.פעם היו לי חברות.איך שאני ככה,מרחיקה את כולם מימני.אני מרגישה בחסר הזה.מרגישה מאוד.אבל זה מרגיש שזה משהו שהיה ולא יחזור לעולם...
פעם אהבתי.כן.פעם אהבתי.והבעתי את זה.כתבתי.העזתי להאמין בזה ולכתוב את עצמי לחברות.
היום הציניות תפסה את מקומה אצלי והשאירה אותי באשכרה לבד,מבחירה(או שלא?!) ואני,שוב,אני מתגעגעת.לא יודעת למה.
אולי לפשטות של הדברים שהיו לי.אולי באמת לחיבוק של מישהו.אולי ללא יודעת,פשוט לחיים יותר קלים,נטולי חשבונות.
אךך כמה זה קשה לתפוס את הלב שלך חזק חזק ולהחליט שוב ושוב ושוב ושוב,לא להיפתח.
התרגלתי כבר קצת.איך נפתחים.טאטע באמת איך.
עבדים היינו,היינו עבדים וגם עכשיו.

אני רוצה ילדים ולהתרפא.
..רק הפעם.
כי זה כבר כל כך מיותר להיפתח.
כל כך.
אתם מבינים?


.
אוף.רק הפעם.
חיבוק לך אם אפשר.
רק הפעם.אחרונה
-------רב שמואל
אם את לא העזת לאהוב.
אלא העזת רק להאמין באהבה.
אבל לאהוב - אהבת בלי להשקיע.

אז מעשייך - לא היו כדיבורייך.

וההשקעה שהשקעת בלהעיז להאמין - לא הייתה שווה את ההפסד, שקרה בעצמו בגלל ש"ווי על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתא עביד"
..הילד
כן, למה עכשיו כאן
מדוע את חוזרת
בין הפרפרים
אין לך זכות קיום
כשאת פוגעת
לעולם לא דמיינתי
מעולם לא ביקשתי כך

עופי ילדתי המבוגרת
אל בין הכרמים
בקשי את שלך את מיוחדת
חולפים הימים
..פשטות.
נופלים אחד אחד
..פשטות.אחרונה
ראיתי תמונות שלהם ופתאום זה עשה לי להזכר ואולי להתגעגע לעצמי שהייתה
..ציפור שיר.

וכאשר אבדתי אבדתי..

זה לחזור בבום לעבר

ואנחנו לא רוצים את זה, אנחנו חזקים יותר

 

לפעמים צריך להרפות

 

(אבא..)

למה זה ככה?חיים של
איך זה שבחורה בת 23 פשוט הולכת ונהיית פרכה? זה לא תואם גיל.
נכון שהיא עברה הרבה בחיים. אבל כולם עוברים! (או ככה לפחות אני חושבת)
היא פשוט מדרדרת לפי הספר.
ולמה אכפת לי ממנה בכלל?
לפי ארנה, היא באיזה שהוא מקום מציבה לי מראה לי מי יכלתי להיות.
ואם לא הוא, אולי הייתי כמוה?
קשה לי להאמין! אבל אי אפשר לדעת.
הוא נלחם כמו אריה כדי שאני אשאר עם כיסוי ראש. וכשהחצאיות שלי התחילו להתקצר הוא פשוט ציין את זה. וזה שם לי מראה מול הפנים
אז נכון. הוא לא היה דוס ולא הצדיק הכי גדול בעולם.
אבל הוא שמר עלי וסיפר לי מה קורה למי שלא שומרת על עצמה.
וזה ככ נכון.
לצערי הוא צדק בכל כך הרבה דברים.
הרבה מידי.
הוא רק לא אמר מתי נגמר הסיפור הזה ואיך.
ואיך באמת הוא יסתיים? אם בכלל?😬
..דף תלוש
כמות גדולה (מידי) של טריגרים בערב אחד
אחרי באמת הרבה זמן שלא היה ככה הרבה (וזה וואו אחרי הכל)
והצלחתי להוציא את עצמי מזה
ובאלנו לישון שנתיים
ולא לראות מראה יותר אף פעם בחיים
ואם אפשר לחזור לרחם זה יהיה מצוין.
סתם. אוף.

אני צריכה לסתום ולישון
••(*)
(🤍)
(הי,אני באמת גאה בך שהצלחת לעצור ולצאת מיזה.רק הפעם.אחרונה
את לא מבינה כמה אני אוהבת.)
..עברי אנכי

זה לא בסדר שמגיע עוד יום

עוד יום שאני לא רוצה לקום מהמיטה אחרי ששבעתי שינה

ונאלץ לקום.

 

זה לא בסדר שמגיע עוד יום שאני נואש לצומי ויחס מחברים. אולי אפילו ממכם.

לאיזה הודעה אומללה שתשלחו שרק תראה לי שאכפת לכם ממני

לשיחת טלפון שלוקחת בדיוק 1:20 דקות.

לחיוך. לחברות. למשפט נחמד.

 

זה לא בסדר שמגיע עוד יום שאני קם בבאסה

מפתח לעצמי תקווה שישתנה

ושובר את התקווה הזאת אחרי שעתיים.

 

זה לא בסדר שמגיע עוד לילה שאני כאן מדוכא ומבואס

 

זה לא בסדר שלא יורדות לי דמעות

 

זה לא בסדר שלא בסדר לי. כמו תמיד.

..3,000

ובדיוק כשחשבתי כשכבר עברתי את זה, ובדיוק כשחשבתי שגדלתי בחיים
העפתי מבט לאחור 
תמיד חשבתי שמי שעובר יותר דברים קשים בחיים שלו יודע איך להיות נאמן לעצמו יותר, יודע איך לעזור יותר, יש יותר מה ללמוד ממנו
הוא פשוט יותר, יש יותר ממנו
אבל עכשיו אחרי קצת יותר מחצי שנה אני מסתכלת ואני שואלת את עצמי אם חייתי בקוקוס 
כי עברתי יותר דברים
כי אני מתמודדת עם חרדה חברתית. כי אבא שלי עבר תאונת עבודה וירדו לו אצבעות והוא מובטל בינתייים ואני לא רוצה להכביד עם כסף אז אני אנקה בניינים במשך שלוש שעות כי שום עבודה אחרת לא קיבלה אותי, אלך למלצר בשבת, אלמד לקפל כביסה ולכבס ולגהץ ולהכין עוד אוכל חוץ מטוסט. כי נכשלתי בצורה מפוארת שלימודים בשנה הזאת ואני טובעת מהמחשבה על כמה שכולם מצליחים ומשאירים אותי מאחור. כי הפסקתי לבכות מספרים.

אבל נעשיתי ככ חלשה

נעשיתי אדם הרבה פחות טוב ממה שהייתי לפני

אני כבר לא יודעת איפה הערכים שלי היום, איפה הגבול. איזה קללות לא להגיד.

לא מצליחה להישאר על דבר אחד.

ואני עפה בעולם, ואני רוצה שהבלון שהוא אני יהיה קשור כבר לאיזה יד של ילד כי אני לא מפסיקה לעוף ממקום למקום.

כי הפסקתי לכתוב, וכשאני כן כותבת אני לא מצליחה להעביר כלום. כי אני לא רוקדת יותר. כי אני לא מציירת יותר. כי אין לי מה לצייר. כי אני לא מצליחה להנות ממוזיקה יותר. 
אז החיים בסדר, ולמעשה אני יותר שמחה ממה שהייתי לפני. אבל אני מרגישה כאילו האייקיו שלי ירד. מגיבה לאנשים כמו ילדה שרוצה צומי. הייתי אמורה להיות אדם שקול יותר, הייתי אמורה לדעת יותר מה לעשות עם החיים שלי. הייתי אמורה להיות אני אבל יותר.

עכשיו אני כמו שקית ניילון ברוח לפני שהיא נופלת לים ואיזה צב מסכן מנסה לאכול אותה.

(רק חיבוק)תורם דם
(תודה)3,000אחרונה


(הריח שלך)תורם דם
הָרֵיחַ שֶׁלָּךְ נִבָּט
מִכָּל פִּנּוֹת הַחֶדֶר
מִכָּל צְלִיל מְכֻוָּן
אוֹ גִּיטָרָה חוֹרֶקֶת
מִכָּל רַעַם שֶׁרוֹעֵם בַּמֶּרְחָק
אוֹ נְשִׁיקַת אוֹהֲבִים חִוֶּרֶת
כְּמוֹ סְעָרָה עֲטוּפַת שְׁתִיקָה
קוֹדֶרֶת, חוֹנֶקֶת

הָרֵיחַ שֶׁלָּךְ עַכְשָׁו
מְחַיֵּךְ לִי מִפִּנַּת הַחֶדֶר
עָזַבְתְּ אוֹתוֹ וְהִשְׁאַרְתְּ
רַק רֵיקָנוּת מְהַדְהֶדֶת
אֶת הַבְּדִידוּת, וְהַשִּׁגְרָה
אֶת הָאֹשֶׁר שֶׁחָמַק
כְּמוֹ צְלִילִים שֶׁל שַׁלֶּכֶת
אוֹ סִיגַרְיָה אַחְרוֹנָה
כְּמוֹ סַפְסָל בְּעֶרֶב גָּשׁוּם
שֶׁמַּסְתִּיר אַכְזָבָה

וּלְוַאי וְלֹא הָיִינוּ
מַכִּירִים לְעוֹלָם
וּלְוַאי וְהָיִינוּ
נִשְׁאָרִים כֹּה לְבַד
נְעוּלִים בְּחִבּוּק
שֶׁל בְּדִידוּת מְשַׁגַּעַת
אֶת אַחֲרוֹן הַצְּלִילִים
מַדְחִיקָה וּבוֹרַחַת

לְוַאי שִׁמְשֵׁךְ
לֹא הָיְתָה מַפְצִיעָה בְּחַיַּי
מְגַלָּה לִי שֶׁאוֹר
הוּא יוֹתֵר מִמּוּאָר
שֶׁהַחֹשֶׁךְ בּוֹ חָיִיתִי
לֹא הָיָה כֹּה שָׁלֵם
מְנַפֶּצֶת חַיַּי
בֵּין דִּמְיוֹן לַעֲרָפֶל

לְוַאי בַּלֵּילוֹת
לֹא אֶשָּׂא עוֹד דְּמוּתֵךְ
חֲרִישִׁית, אֲפֵלָה
כְּמוֹ מָסַךְ עֲרָפֶל
לְוַאי לֹא אֶשְׁמַע
אֶת בִּכְיֵךְ הַדּוֹמֵעַ
הַמַּשְׁאִיר צַלָּקוֹת
בְּלֵב כֹּה פָּצוּעַ

לְוַאי לֹא הָיִינוּ
בִּכְלָל מַכִּירִים
לְוַאי אֶת לִבֵּךְ
הָיִית נוֹתֶנֶת לַאֲחֵרִים
שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים
לֶאֱהֹב, וְלָגַעַת
בְּמַכְאוֹב כְּאֵבַיִךְ
הַקּוֹדְרִים כְּמוֹ קַדַּחַת

לְוַאי וּשְׂפָתַיִךְ
רַק אֹשֶׁר יֵדְעוּ
וְרַכּוּת לְשׁוֹנֵךְ
אֲחֵרִים יְלַטְּפוּ
לְוַאי אֵי אָז
תִּזָּכְרִי גַּם בִּי
הַבּוֹהֶה נְכוֹחָה
בַּחֲלוֹם חֲרִישִׁי...


אבידות ומציאותאחרת.
עבר עריכה על ידי אחרת. בתאריך כ"ח באלול תשפ"א 04:11
...
..טעטע איתי(:

אךךךך

החיים הטובים.

זה לדעת לחיות באמת.זה לדעת לחיות.

היידד.אךך היידד.

אני אוהבת גם שהחיים האלו ככ יודעים לתת לי כוחות.זה עושה לי שמח לחיות ככה.

כן,זה לא כאפות.זה מחשל.ככ מחשל.זה עושה לי רצון לקום בבוקר ולהמשיך.זה חיות אמיתית.

 

ו,אני אוהבת פשטות.ואוהבת תמימות.

למה היא אמרה לי שאם יש משו שהיא רוצה ללמד אותי זה לא להיות תמים בעולם הזה?זה הדבר שהיא רוצה ללמד אותי?זה רע להיות תמים?אני לא מבינה למה זה רע מבחינתה?כילו,מבינה,אבל לא חושבת שעדיף בגלל זה.כן צריך לשים לב,אבל זה לא סותר את התמימות פסדר?וגם אם זה רע,איך אפשר לשנות?איך אפשר להיות לא תמים?וזה מוזר שתמימות היא לא טובה..אז אתמול עשיתי את זה ואז בכיתי מכאב.ככ בכיתי.יותר מידיי זמן.ובכיכר ציון,כולם ראו אותי בוכה ואז מישי ועוד מישי שמחלקות שם מיים פנו אליי,ישבתי בצד,הקיצר שאלו אם אני צכה משו ואם באלי במבה או טרופית או מים קרים או עוגיות או גם וגם.ואמרתי שאני בסדר.עאלק חח על מי אני עובדת.הדמעות לא הפסיקו.ואז נו הלכתי לכיכר החתולות וגם שם זה התפרץ ובכיתי עוד המון.אבל לפחות הייתי שם לבד.עד שבא הערבי הזה..לאמשנה.דפקא ערבי חמוד ואבוד פף.אבל נו פחדתי כי הוא פשוט בן.רק כי הוא בן.טכנית,ראו לו כאב פסיכי בעיניים.לא יכולתי לראות את זה.אבאלה איך שכולם אבודים.זה מפחיד.אז בכיתי עוד יותר אחכ.פף כמה אפשר?

ו,המ,הוא מתקשר אליי עכשיו.מה הוא מפגר?????מה הוא זוכר אותי מההההה.אני מפחדת להגיע לשם היום כי לא באלי לראות אותו.ואם הוא מתקשר דווקא היום זה כבר מרגיש לי לא סימן טוב.אבאלה אבאלה.מה הוא מתקשר???ינעל העולם.מזל שלא מחקתי את המספר שלו כי אז ככה אני יודעת שכשהוא מתקשר אנלא עונה.איזה מוזר כי באמת נזכרתי בו אתמול.קטע.אבל חי בסרט שאני עונה לו.הספיק לי כל התקופה המפגרת הזאת.איככככ איזה רע זה היה.מגעיל לי לחשוב על זה.נער דוחה.שיקפוץ.אני.לא.עונה.

סטופ שניה,לגבי התמימות,כל מה שעשיתי והרגשתי לגביי זה היה חארטה?למה היא אמרה את זה?למה היא אמרה שהתמימות הזאת הורסת אותי?אין לי מושג.אנלא מבינה אותה.אני שלמה עם זה.שלמה עם זה שאני לא מסתבכת יותר מידיי עם החיים.ונכון,פעם הייתה תקופה ענקית שהסתבכתי ברמות הסטריות.היום זה לא ככה.וטוב לי עם זה.למה היא אומרת שזה רע להיות פשוט?למה היא אומרת שזה רע להיות תמים?באמת שאנלא מבינה אותה.גיוועלד.

חח מצחיק לי.עולם מבדר.איך שכל אחד חושב אחרת אבאלה.כל אחד ודעותיו חחח אייי.

הגיע היום ובעצם הנדוש קדושטעטע איתי(:


..טעטע איתי(:אחרונה

אוף אני באמת לא מאמינה שהוא התקשר.איכ.וואי איכ געע.

אני אוהב ציניותsimple man

ושונא ציניות דעתנית

 

מה שאומר שאני שונא את רוב סוגי הציניות

מה שאומררב שמואלאחרונה
שאתה קצת מגזים בהערכת הדעתנות שבציניות