שרשור חדש
(סיכום יומי)יש ויש...

רק מבט אחד בעיניים עמוק זה מה שעושה לי עכשיו פרפרים בבטן. ולא, לא פרפרי אהבה כאלה. הלוואי.

אלו פרפרים חנוקים בתוך איזה גולם. מתים לצאת לאוויר העולם.

אוךךך. 

שלא יצאו. חבל להם.

כמה סבל בשביל... כמה ימים.

בינתיים הם נלחמים שם בתוכו, שילחמו.

מה שעיניים יכולות לעשות לי, זה משהו. 

אם כבר עיניים, אז שיהיו שלו. זה לא בסדר שהן היו העיניים הכי לא מתאימות לי בעולם. הכי לא.

היא התסכלה עליי במבט כזה נוקב. חודר.

כאילו מה כבר עשיתי? ובאמת שלא עשיתי. מי מאמין לי? אף אחד. כי אם היא מסתכלת ככה, אז רק היא צודקת. רק היא.

וכאילו שלא מספיק הבינו שאני חצי משומדת אז היא הייתה חייבת להוסיף "ומה את רוצה שאני אומר לך עכשיו?"

את באמת שואלת? חמודה. מה אני רוצה שתאמרי לי עכשיו? קומי ותלכי. כן. חיכיתי לזה.

ולא אמרת.

רק הפנית את המבטים של כולן אליי. תודה, באמת היה חסר לי קצת צומי.

רק פעם הבאה אם כבר צומי, אז שיהיה שווה את הפאדיחה, טוב?

תודה.

ואלול לא מצריך חיזוק רק אנשים שלא כמוך. פסדר?

ותשובה עושים כולם. אמורים לעשות...

 

 

...יש ויש...אחרונה

והפרפרים ההם, שכחתי מהם.

הם ימשיכו לבעוט שם בפנים עוד מעט זמן. אולי ימים, אולי שבועות ואולי אפילו חודשים.

ויום אחד הם יצאו לאוויר העולם, חזקים. 

יעופו להם בחופשיות ויהנו מהמרחב, אבל לא להרבה זמן.

כי טוב תמיד נגמר בסוף. בגלל זה הוא כזה טוב.

 

 

 

 

 

בוא אליי פרפר נחמד, שב אצלי על כף היד,

שב. תנוח. אל תפחד!

 

להיות פרפר זה רעיון לא רע בכלל, אני אחשוב על זה.

 

 

לכל הבנות שאני אוהבת, באהבה.,,,,,,,,
...
...יום יומיים חודש חודשיים
כבר היינו זוג יונים, מתחת אל ושמיים.
ערב אחד שאל הוא אם לגעת אני רוצה,
אמרתי שלא, לא באמת הייתי מוכנה,
אך עם הכיפה והציצית הארוכה,
דחק אותי לקיר ובאותה היממה.
ואמרתי לו די
ושאלתי את האלוהים למה זה כדאי.
התפללתי מכל הלב בכוונה תחילה
לישו, לבודהה, לאלוהים וביקשתי מחילה,
כלום לא עזר אז, רק חלל של ריק ועיניים כבויות,
כשדברי טיפשים בשקט קורים, מפסיקים לקוות.

ויום יןם אני רואה אותו שוב ושוב,
לומד תורה, קורא גמרא
והלב שלי צונח עד התחתונים וחזרה.
הזקן הארוך מסתיר את הפנים האדומות מחשיבות עצמית.

חצאית ארוכה מסתירה פגיעה,
שרוולים ארוכים מסתירים נשמה.
הוא חילל אותי ואת חג האלוהים ואת ימי החול
והייתי נפשי תוהו ובוהו
ורוח אלוהים משתיקה הכל

(ובחרת בחיים, גפן כנעני, שם.)
מהההלקט
..,,,,,,,,
תפוח אדמה
חיה בסרט שכמותי,יש ויש...

זה עושה בי עוד יותר חשק לקרוא. 

 

תודה מראשחושף שיניים (אמאא שזה מזכיר לי את ארי)

,,,,,,,,
זה רע אם זה מזכיר לך אותו..
יש ויש...

לא התוכן.

האימוג'י....

אהה,,,,,,,,
את אוהבת אותי?גיטרה אדומה

אוי גאד.

ברור,,,,,,,,
אמאל'הזיויק
(אני שונאת לבכות מדברים שאני נזכרת.)גיטרה אדומה


סליחה מותק,,,,,,,,
זה טוב ששלחת.גיטרה אדומהאחרונה


אני צריכה להקיא ו.מדבר הלב.


(אני כאן.)גיטרה אדומהאחרונה


מגנט מושך למטהפנקס
עמוק עמוק עמוק
לישון ולא לקום
להרדם עד אין סוף.
אבאבאבאיחס
מלא זמן שלא דיברנו.. אני כלכך מתביישת, פשוט נבוכה עכשיו מול המקלדת.
בטח אתה יושב שם וחושב..נו הנה היא נזכרת בי פעם בשנה ועוד יש לה את התעוזה לבוא ולבקש...
אז הנה אני כאן...שוב...כמו בכל שנה אבל הפעם אבא אני מבקשת רק דבר אחד.... סליחה.
סליחה שלא האמנתי,שזלזלתי,שכפרתי.. שהתעלמתי מקיומך. וסליחה שאבוא אליך גם שנה הבאה ככה ריקה ומנוכרת..אבל אתה כבר מכיר אותי נכון? אז למה? למה לתת לי להמשיך???? תעצור אותי.
כאן..עכשיו!
פליזזז
...הולכת לשומקום
היא הייתה מושלמת מבחוץ.
כל הציונים מעל 90.
לא עושה בעיות.
חרוצה. חייכנית.

מושלם.

עד.
שהתהפכו החיים.

והיא התחילה לחתוך. ולבכות.
ולהיות במיטה.

הכל הלך.

הכל מת.

היא עדיין מתה.
..קיש תפוא

לא הצליחו. יש. אני שמחה. סופסוף מישו נתן להם את הסתירה שככ הגיעה להם.

..גיטרה אדומה
עבר עריכה על ידי גיטרה אדומה בתאריך כ"ח בתשרי תש"פ 15:00


**שוליינית
לא כדאי לכתוב בשעות כאלה.
לא כדאי לחיות בשעות כאלה.
הכל יותר עוצמתי ופזיז.
לא כדאי.
אבל אנחנו אוהבים עוצמתי ופזיז
(-דברי בשם עצמך)
אוקי אוקי, אני אוהבת עוצמתי ופזיז. אז אני אמשיך לכתוב ואמשיך לחיות בשעות האלה ואמשיך להסתובב עם לב כבד פי אלף מבדרך כלל ואני אנסה להקל עליו בלשתות ולאכול מלא שוקולד ולשמוע שירים וסיגריה ככה עם איזה שיחה טובה מכרך אקראי ואולי אם אפשר לצאת לטיול לילה אז זה בכלל נהדר.
אני קולטתבלא כחל
בעקבות משהו ש @אנה דור כתבה פה..
שעוד רגע סוכות.
וזה יהיה כבר ארבע שנים.
ארבע שנים!!!! ארבע שנים שאני עברתי את זה.
ארבע שנים. אמאלה אני ענקית. ואני לא מאמינה שזה היה בכלל.
ולא מאמינה ולא מאמינה.
וכל כך רוצה להכריז ש "ארבע שנים שזה מאחורי!"
אבל זה מאחוריי?
רק הדרך שעברתי.. ואיזה יופי שאני אדם כזה היום. ולא אדם של אז.
ושהכל עבר למען השם, הכל עבר. אז תפסיקי עם הפאניקה, למען השם, למען השם.
זה עבר, זה עבר.
את סיימת עם זה. סיימת.
ולמען השם.
מוצאי שבתאבישג השונמית

אבל שוב הריח הזה.

שמשכר כל כך ומגעיל כל כך. בבקשה תעבור בבקשה תעבור בבקשה.

בבקשה.

הריח מחזיר אותי למקומות אפלים כל כך. 

תעבור כבר, נו.

יופי. יחי הפלאפון המקולל שביד שלך.

אני לא מבינה אותי לפעמים.

 

זה מין יופי כזה שרק אני מבחינה בו. זר לא יבין זאת לעולם.

יופי שהופך לי את הבטן שוב ושוב ושוב.

לפעמים אני חוטפת את המכה הזאת, לפעמים.

 

 

איזה יופי מושלם. עם כמה שהוא לא.

כנראה שהבעיה שלי חמורה משחשבתיאבישג השונמיתאחרונה

כשאני חווה משהו אחר, הוא נחרת אצלי עמוק כל כך עד כדי שאני לא מצליחה להשתחרר ממנו.

 

לכן חשבתי על זה כל השבת

כל השבת

 

וזה כל כך כואב

ולמה אני חייבת לכתוב פה למה,,,,,,,,
וזה עוד שבוע שעבר. וזה הודו לה גדול כזה עסיסי.
סחרחורות היה לי אמנם. הרי משו צריך להיות
בואו נעשה חסד. רק עוד קצת.
כשאני נותנת. אני מצליחה לנשום. אז ניתן עוד. ועוד ועוד ועוד ועוד עד שיהיה לי מספיק חמצן, ואז נמשיך כי התרגלנו, איזה טוב ה. תודה.
ונעבוד קשה קשה. כי זה חסד. וזה לא עבודה. תתיחסי לזה אחר. בבקשה. יהיה לך טוב.
ונאהב את החיים האלה, כי הם שלנו, ולא פייר לא לאהוב משו ששלנו.
וירושלים, אוי ירושלים, אהובה.
מתי כבר. נשב נשיר, משכן אבנה לך, ונבהה גם.
ואמן שבראש השנה נצליח להרגיש. אבל לא את המבטים של, מה קרה לה. וכל זה..
ולא רק את הצביטות של, מה עשיתי??
מה שעשיתי עשיתי, תודה לאל. ואני טובה, ואני צריכה להאמין בזה.
וראש השנה יהיה ראש לשנה של פריחה ועצמאות. ודי כבר עם הדיכאון הזה.
לילה טוב נשמה
נשמה שלי את❤יש ויש...אחרונה

את טובה, תאמיני!

וקדושה כ"כ. הרבה יותר מכל אלו שיטרחו לומר לך ההיפך...

 

המלך בשדהאיהני
מחר אקום מוקדם, שהשמש רק מציצה ועוד יש רוח נעימה של אלול, ומשב חם של אוגוסט. מין שילוב של הטומאה הזאת, ששקענו בה באוגוסט הארוך והמשעמם והמלא חטאים שלנו. לבין הרוח האלולית עם הסליחות ובהמחילות והויידויים.
אצא לי יחפה לשדה, אלקוט כמה תפילות. רצוא ושוב. אתרכז הפעם בשוב. בלהיות נוכח. בלחיות. לחיות את הרוח את האוויר את האנרגיות המחופפות שעוברות בין עלה לעלה. בין ענף לענף אלי.
להפסיק לרצות את הרצוא, לרוץ ולרוץ ולרוץ ולברוח מכל מה שיש, הכי רחוק ממני. הכי רחוק ממנו, ממך ממכם מכולם.
להתחבר.
אצא אל השדה, יחפה. והנה המלך בשדה. ואוזניי בתפילתו לתפילתי.
נדמה כאילו יש סינכרון בינינו ואנחנו אחד. אין צורך להסביר או לתרץ. מה שלא טוב. לא טוב.
שקט.
רק הרוח מרעישה כאן.
אני מתרכזת בהוויה, שמדהימה אותי כל פעם מחדש.
זה אני ואלוקים. וכל העולם מונח בצד סגור באיזו קופסה.
המלך בשדה ואנוכי.
לפני חודש רצתי ברחובות ירושלים, ממוכנסת מקועקעת ושתויה. בורחת מפה לשם לשם לפה. מבית שלו לבית שלה לרחוב.
תמיד היה לי בית. תמיד ברחתי ממנו, רק לברוח.
מחשבות על חירות . לברוח מהן. מחשבות על אהבה, לברוח מהן.
לצעוק בקול, אני לא מאמינה באהבה. ולמות כל יום מחדש מעורסלת בעצמי היטב.

רוצה לנער איזה ספריי ולכתוב בקטן על קיר מרכזי. למטה. בכתב ישר לכתוב אותי ואת אריק
"היה שם רגע אחד, השם ישמור, שהרגשתי שפל-רוח וכל-יכול
בעת ובעונה ובאופנה אחת כלבלבית"
ואז לצחוק כמו משוגעת ולעזוב הכל ןלברוח משם למקום אחר שאני אברח ממנו גם.

ולקעקע על הזרוע רעלים על גבי רעלים של ספקות והרהורים וצלקות ופצעי ילדות עמוקים עמוקים עמוקים.
לכתוב מין דו שיח כזה, ששרו אותו באיזה שיר

"יש רק בעיה אחת..." אמרתי
“אין שום בעיה" היא עצרה אותי
"אין שום בעיה” חייכתי, "נכון, צודקת מאד"

ולקחת שכטה גדולה מדי ולהקיא.

והנה אני כאן. בשדה, איתו.
מנקה את הלב לאט לאט.
חיה כלוחמת צדק, או דורשת אמת, או חיית העולם הזה.
מה אני נהייתי בגלל הרעלים האלה? מה?!
נתתי לעצמי תירוצים יפים להוציא עליהם כעס ומירמור ואת כל הרעל. מילים יפות של צדק ואמת.
אני מורידה את הראש. בכניעה. כן. זאת אני. כן, בכניעה.
אני מודה
שאני לא יודעת הכל. ושאני רוצה לחזור להיות פשוטה כמו שהייתי ברחם. פשוטה וטובה וחסרת מילים יפות של רעלים. מילים כמו פמניסטיות. ומילים כמו, העצמה. וכמו, שיוויון. ונטל. ומלחמה.
אני אשה פשוטה. זה לא מדבר אלי.
המלך בשדה, וגם אני
ואני רק רוצה לכתוב על הקיר בגינה או על קערה של פירות
"קומי רוני בלילה
לראש אשמורות 
שפכי כמים ליבך   
אל תעשי שקר בנפשך   
לחשוב שכל זה היה לשווא
הלא כל דמעה וכל דיבור נחשב
כל זכויותייך שמורות     
בבית גנזי המלך יחד  
כולן יהיו לך 
כתר
נזר לראשך."

אמן.
וואו איך שאת כותבת...גיטרה אדומה

נגע בי ממש.

איזו קדושה את.

שיאווופליאה.

מתיקות כזאת שנשפכת מהשורות.

אימהלה.עשית לי טוב.

תודה על זה

התפסן בשדה השיפון.מזמור לאל ידיאחרונה
זה ביצוע מדהים.מזמור לאל ידי








שעת לילה
ואני עייף
מכרסם חצאי מחמאות
מחפש נואשות
אות קיום
איזה לייק או שניים
שיהיו שווים
את טרחת חיי

לילה
בחוץ כולם נמים
ורק אני פה
עוד ער
מחכה נואשות
להפוגה
במירוץ המטורף הזה
גם אני
כמו כולם
בוהה בחשיכה

ואת לוחשת
אהובי
מתי כבר תברח?
תעזוב את היאוש
המר- מתוק הזה
ותשכח
לילות מלאי עצבות
ערפילי בדידות
של שחר

אהובי
מתי תפרח
שנית
בליל ירח
וסער?

ואני נודם
רדוף שתיקות
רדוף שדי עבר
המכים ללא הרף
שתיקת בלהות
נודמת
להט חלילים
מלא עשן
נמוג בעלטה
האינסופית
הלוחשת
המפתה.

ובבוקר
אור חיוור
מנתץ חלומי
גודע חיי
ונפשי
מרוב חמצן
לא יכולים
פשוט
להיות
פשוט
לנשום.


נמשאבעס

לשתוק.

' 'חן,
מה שמצדיק יותר מכל
את הבדידות, את הייאוש הגדול
את הנשיאה המוזרה בעול
הבדידות הגדולה והייאוש הגדול...

היא העובדה הפשוטה, החותכת
שאין לנו בעצם לאן ללכת



(דוד אבידן)
תסתכלו,רצה לאש
זהו סוף העולם
(הי לא..)גיטרה אדומהאחרונה
..בזמני החופשי
שבת מפחידה אותי.
מאד מפחידה אותי.
מה יהיה.
אופפפ עם זה.
שבתאיהני
ושבת בפתח, ממש עומדת כאן בכניסה ורוצה להכנס.
עטופה בשמלה ארוכה ארוכה לבנה ואור בעיניים מאש של אמונה.
מי זאת עולה מן המדבר, מלכתי כולך תום וטוהר ואהבה.
סמל של קדושה וחום ובית.

על הספה בסלון בבית שיהיה לי, ישבו ילדים ילדים וכשתבואי ירוצו אליך לחבקך,
תבואי כל שבוע.
שבת.
נועם חורבמזמור לאל ידי
"כל לב בסוף הוא בית קברות של סודות"

"כשהיינו ילדים פחדנו מהחושך,
אף אחד לא סיפר לנו שהפחד האמיתי מתחיל-
דווקא כשהאור נדלק"

"לכל אדם יש כפתור של געגוע,
רק אל תלחץ עליו יותר מידי חזק"

"זה לא מספיק לחלום,
צריך גם להזיע"

"פגשתי אנשים שגם בחורף הנורא
רדפו אחרי השמש- לא השאירו לה ברירה..."

"ואמא שלי לוחשת בעיינים של נמר:
מחר זה ייגמר, מחר זה ייגמר"

"יש אנשים שהם כמו קעקוע-
נשארים איתך מעבר למוכר ולידוע"

קַעֲקוּעַ / נֹעַם חוֹרֵב

אִיבַּדְנוּ קֶשֶׁר לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים
הַסִּירוֹת שֶׁלָּנוּ הִפְלִיגוּ בִּנְתִיבִים כָּל כָּךְ שׁוֹנִים
וְאֵיכְשֶׁהוּ נִכְנַעְנוּ לַמֶּרְחָק וְלַנִּיתּוּק
אֲנִי אֲפִילּוּ לֹא זוֹכֵר מָה קָרָה שָׁם בְּדִיּוּק.

אוּלַי שְׁטוּיּוֹת שֶׁל אֶגוֹ שֶׁנִּיהֵל אוֹתָנוּ אָז
עַד הַיּוֹם עוֹד לֹא הֶחְזַרְנוּ אֶת הַזְּמַן הַמְּבוּזְבָּז
וּכְשֶׁמַּשֶּׁהוּ טוֹב קוֹרֶה, אֲנִי לְרֶגַע מִתְבַּלְבֵּל
וּמְחַיֵּיג אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁלְּךָ, כִּמְעַט מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל.

לִפְעָמִים הַשִּׁיר שֶׁלָּנוּ מִתְנַגֵּן בִּי וּמַזְכִּיר
אֵיךְ הִכַּרְתָּ אוֹתִי אָז, כְּמוֹ שֶׁאַף אֶחָד לֹא הִכִּיר
וּמִי הָיָה חוֹשֵׁב, אַחֲרֵי כָּל מָה שֶׁעָבַרְנוּ
שֶׁהַחַיִּים בַּסּוֹף יַצְלִיחוּ לִקְרוֹעַ גַּם אוֹתָנוּ.

אֲבָל חָשׁוּב לִי שֶׁתֵּדַע, גַּם אִם עָבַר הַזְּמַן -
בָּרְגָעִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁלְּךָ, אֲנִי עֲדַיִין כָּאן
וְאִם יוֹם אֶחָד תַּרְגִּישׁ שֶׁהַכֹּל נִהְיָה כָּבֵד
תִּרְמוֹז לִי שֶׁאַגִּיעַ, וּבְיַחַד נְפַחֵד.

כִּי יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהֵם כְּמוֹ קַעֲקוּעַ
נִשְׁאָרִים אִיתְּךָ מֵעֵבֶר לַמּוּכָּר וְלַיָּדוּעַ
וְאִם הֵם יִצְטָרְכוּ שֶׁתַּחְזוֹר וְתִתְקָרֵב
אַתָּה תַּעֲזוֹב הַכֹּל, בְּלִי לִשְׁאוֹל -
וְתִתְיַיצֵּב.

------------------------------------------
רוצים לקבל את הפוסטים שלי? עשו לייק לעמוד נעם חורב - Noam Horev

מָחָר זֶה יִיגָּמֵר / נֹעַם חוֹרֵב

1990, מִלְחֶמֶת הַמִּפְרָץ.
אֲנִי יֶלֶד קָטָן בֵּן שֶׁבַע שֶׁרָץ -
מֵהַחֶדֶר לַמִּקְלָט עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה
כְּשֶׁאַבָּא מוֹתֵחַ גּוּמִיּוֹת בַּמַּסֵּיכָה.

וּבָרַדְיוֹ פַּרְשָׁנִים מְבַרְבְּרִים כְּהִלְכָתָם
הֶהָמוֹן שָׁר בָּרְחוֹב: "סָאדָם הַמְּטוּמְטָם"
וְאִמָּא שֶׁלִּי לוֹחֶשֶׁת בְּעֵינַיִים שֶׁל נָמֵר:
"מָחָר זֶה יִיגָּמֵר, מָחָר זֶה יִיגָּמֵר".

1994, אוֹטוֹבּוּס מִתְפּוֹצֵץ.
מָצְאוּ אֶת הַיָּד שֶׁל הַנַּהָג זְרוּקָה עַל אֵיזֶה עֵץ
בַּטֶּלֶוִויזְיָה כְּבָר עוֹבְרִים לְאוּלְפָּן הַחֲדָשׁוֹת
וְאָז לִשְׁקוּפִית: "זְהִירוּת, תְּמוּנוֹת קָשׁוֹת".

הַשְּׁכֵנָה נִכְנֶסֶת עִם מַגָּשׁ שֶׁל מְתוּקִים
וְעֲפוּלָה עֲצוּבָה, הָרְחוֹבוֹת בַּחוּץ רֵיקִים
רַק אִמָּא שֶׁלִּי לוֹחֶשֶׁת: "זֶה חַיָיב לְהִסְתַּדֵּר,
מָחָר זֶה יִיגָּמֵר, מָחָר זֶה יִיגָּמֵר".

2006, לְבָנוֹן הַשְּׁנִיָּה.
אֲנִי בָּאוֹטוֹ שֶׁלִּי, מְחַפֵּשׂ חֲנָיָה
מַבּוּל שֶׁל הוֹדָעוֹת, מִילִּים עַל אוֹטוֹמָט:
"הִקְפִּיצוּ גַּם אוֹתָנוּ, נְדַוֵוח עוֹד מְעַט".

וְהַשֵּׁמוֹת זוֹרְמִים לְאַט, פְּרָחִים שֶׁנִּקְטָפִים
הָרַדְיוֹ מְנַגֵּן אֶת הַשִּׁירִים הֲכִי יָפִים
וְאִמָּא מִתְקַשֶּׁרֶת קְצָת לִבְכּוֹת וּלְדַבֵּר:
"מָחָר זֶה יִיגָּמֵר, מָחָר זֶה יִיגָּמֵר".

2014, צוּק אֵיתָן.
שְׁלוֹשָׁה לוֹחֲמִים עוֹלִים עַל מִטְעַן
תֵּל-אָבִיב חַיָּה עַל זְמַנֵּי-הַתְרָעָה
הָרָקֶטוֹת מַצְלִיחוֹת לְפוֹצֵץ אֶת הַבּוּעָה.

וְכַמָּה יַעֲלֶה לָנוּ לִשְׁתּוֹק וְאָז לִירוֹת?
מְחַשְּׁבִים בִּבְנֵי אָדָם כְּאִלּוּ הֵם שְׁטָרוֹת
וְאִמָּא שֶׁלִּי שׁוֹלַחַת אֵיזֶה וָּואטְסְאָפּ בְּלִי הֶסְבֵּר:
"מָחָר זֶה יִיגָּמֵר, מָחָר זֶה יִיגָּמֵר".

2018, סִימַן שְׁאֵלָה.
יֵשׁ מַצָּב שֶׁמַּתְחִילִים אֶת הַכֹּל מֵהַתְחָלָה
הַסְּפֶּקוּלַצְיוֹת חוֹגְגוֹת, מְדִינָה בְּשִׁגְעוֹן
הֶחָבֵר שֶׁלִּי מוֹצִיא אֶת הַמַּדִּים מֵהָאָרוֹן.

וְאֵלֶּה הֵם חַיֵּינוּ, פְּצָעִים וְנֶחָמוֹת
כְרוֹנִיקָה מוּכֶּרֶת וּשְׁפוּפָה שֶׁל מִלְחֲמוֹת
מַטַּח כָּבוֹד סָמִיךְ לְזִכְרוֹ שֶׁל הַמָגַ"ד
צִיּוּרִים שֶׁל יְלָדִים עַל הַקִּירוֹת שֶׁל הַמָמַ"ד
וְרַק אִמָּא שֶׁלִּי עֲדַיִין מְסָרֶבֶת לְוַותֵּר:
"מָחָר זֶה יִיגָּמֵר, מָחָר זֶה יִיגָּמֵר".

רוצים לקבל את הפוסטים שלי? עשו לייק בעמוד - נעם חורב - Noam Horev



(נועם חורב)
היי פגשתי אותו השבוע!פוליאנה
פשוט בחור קסם.


(ביי)
(אני בכלל לא קוראת פה)

גם אני.מזמור לאל ידיאחרונה