משום מה המשפט הזה הרגיע אותי
מרבה נכסים מרבה דאגהתכלית הכוסף
...אילת השחר
אז הנה מגיע הרגע שכבר אי אפשר להיות באף מקום.
(כמה הכללות ועיוותים במשפט אחד:/)
הכניסות לבונקר הן מכאן, כאן, כאן וכאן.
אחרי שנכנסת אין דרך יציאה.
רק עם המפתח הנכון לדלת הסתרים.
קודם שתמצא.
והיי!!איזה חכמה את!!
מרוב להט לברוח לתוך עצמך,
שכחת את צרור המפתחות בחוץ.
גם אם תצעקי חזק אף אחד לא ישמע.
רק את תתחרשי מהקולות האלו.
את בבונקר.
אז עדיף פשוט לשתוק.
אולי מישהו מתישהו בטעות או במקרה יתקל בצרור הזה שיתכסה באבק.
וירצה לנסות...
לפתוח דלת
בלי מנעול.
(כמה הכללות ועיוותים במשפט אחד:/)
הכניסות לבונקר הן מכאן, כאן, כאן וכאן.
אחרי שנכנסת אין דרך יציאה.
רק עם המפתח הנכון לדלת הסתרים.
קודם שתמצא.
והיי!!איזה חכמה את!!
מרוב להט לברוח לתוך עצמך,
שכחת את צרור המפתחות בחוץ.
גם אם תצעקי חזק אף אחד לא ישמע.
רק את תתחרשי מהקולות האלו.
את בבונקר.
אז עדיף פשוט לשתוק.
אולי מישהו מתישהו בטעות או במקרה יתקל בצרור הזה שיתכסה באבק.
וירצה לנסות...
לפתוח דלת
בלי מנעול.
אפשר?משיח נאו בפומ!
...אילת השחר
את לא צריכה מפתח בכלל.
וברור שכן.
וברור שכן.
מוכר מאודימ''ל
אבל מניסיון - אפשרי לפתוח, וזה כדאי. מאוד כדאי.
מקווה שתצליחי,
ובכל מקרה - שתרגישי טוב.
מקווה שתצליחי,
ובכל מקרה - שתרגישי טוב.
...אילת השחר
לא תמיד.
יש זמנים שלפתוח רק יחשוף יותר יכאיב יותר ויהיה עם התכנות לפגיעה קשה יותר.
וכשרגישים יותר...זה לא כדאי.
בכלל לא.
כי זה מרסק.
ולפעמים דווקא מי שסומכים עליו שיבין כי נדמה שקרוב ואם קרוב בטוח יבין, דווקא הוא הכי פוגע.
;(
יש זמנים שלפתוח רק יחשוף יותר יכאיב יותר ויהיה עם התכנות לפגיעה קשה יותר.
וכשרגישים יותר...זה לא כדאי.
בכלל לא.
כי זה מרסק.
ולפעמים דווקא מי שסומכים עליו שיבין כי נדמה שקרוב ואם קרוב בטוח יבין, דווקא הוא הכי פוגע.
;(
זה נכוןימ''ל
חשבתי שהתכוונת למצב בנפש של הסתגרות, בפני עצמך ובפני העולם - מצב שבו אין יכולת להשמיע גם אם את רוצה וזה יעשה לך טוב.
לפעמים המצב הזה הוא מנגנון הגנה הכרחי לשעתו, אבל צריך וחשוב לצאת ממנו כשבשלים לכך, למרות שזה קשה.
אבל כן, יש מקרים שבהם עדיף להסתגר מבחירה - לא בגלל שאין יכולת אלא כי זה הדבר הנכון בהקשר הזה לעת עתה.
לפעמים המצב הזה הוא מנגנון הגנה הכרחי לשעתו, אבל צריך וחשוב לצאת ממנו כשבשלים לכך, למרות שזה קשה.
אבל כן, יש מקרים שבהם עדיף להסתגר מבחירה - לא בגלל שאין יכולת אלא כי זה הדבר הנכון בהקשר הזה לעת עתה.
...אילת השחר
זה היה המקום.
לא ארחיב אבל תודה על התגובות.
לא ארחיב אבל תודה על התגובות.
..דעתן מתחילאחרונה
(אם אני יכול לעזור במשהו
את יודעת)
את יודעת)
בראשית היו טובים ורעיםפסידונית
ולטובים הייתה חוכמה ולרעים בורות
לטובים היה כאב ולרעים אדישות
לטובים מחשבה ולרעים מוחלטות ואז באו ימים אחרים
ובטובים הייתה שנאה וברעים מורכבות
ברעים חיבה ובטובים זרות
והכאב הפך לשל כולם
וכבר לא היו טובים ולא רעים רק אנשים
והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.
לפעמים זה לא טובים ורעים. לפעמים זה רק כושליםמשה
הנקוה שלי הייתה שזה לא טובים ורעיםפסידונית
וכן, לפעמים אנשים כושלים
אוקיי. לא הבנתי אותך כי אתה דיברת על מעשים ואני על דעותפסידונית
אני חושב שזה גם וגםמשה
אנשים באים עם נקודת חשיבה מסויימת שיש לה סיבה ולוקחים אותה למקום שלא מתאים באמת.
זה כבר עניין של אופי, שקיים בכל צדפסידונית
ומה אם אין סיכויפסידונית
פסידו את כתבת את זה?חן,
כי זה יפהפה
(ביקורת כתיבה נוספת באישי
)
(ביקורת כתיבה נוספת באישי
)אשמח פסידוניתאחרונה
גאה בעצמיאלפאחורס.
למדתי להקשיב לשירים הקטנים באלבום
לא להרגיש אורות וצלצולים כל הזמן
לחיות בשקט
לאהוב בשקט
במינון נמוך שמחדד את העדשה של המצלמה
קצת פוקוס על הנמלים
זה טוב
לא להרגיש אורות וצלצולים כל הזמן
לחיות בשקט
לאהוב בשקט
במינון נמוך שמחדד את העדשה של המצלמה
קצת פוקוס על הנמלים
זה טוב
..פה לקצת
עבר עריכה על ידי פה לקצת בתאריך כ"ז בתמוז תשע"ט 23:12
געגוע.וטיפשות.
שילוב קטלני.
וואו. זהו.הר ומדבר
פתאום הסתיימו להם 4 שנים, שבהם השתניתי כל כך. בהתחלה רציתי להיות משהו מסוים בחיים, ומדהים לראות איך עם טיפה שינויים "קלים" בחיים כל התוכניות משתנות ב180 מעלות. זה גם מצריך לוותר על דברים שממש רציתי בשביל דברים אחרים שרציתי.
זה קשה ללכת למקום לא מוכר באמצע החיים, אבל בסופו של דבר נראה לי שזה היה שווה את זה. התקדמתי מלא, ללא ספק. אבל זה גם קצת עצוב. פתאום בחודשים האחרונים חזרו אלי כל מיני חלומות מהחמישית, וזה מבאס קצת.
עד כאן על מה שהיה, עכשיו על מה שיהיה.
להיפרד מאנשים שחייתי איתם בשנים האחרונות 24/7 זה קשה. זה עצוב. זה גם מרגש, שאני עובר שלב בחיים. פתאום אין לחץ של בגרויות, ועוד מעט גם לא של פרויקטים, ויהיה לי סוף סוף פנאי לעשות דברים שאני אוהב, ללמוד מלא דברים שלא היה לי זמן אליהם בכלל. להירגע. כל זה ביחד עם יותר מידי מחשבות על פרידה והמשך, ומה אני רוצה לעשות בעתיד, וכו' וכו'.
עכשיו זרקתי מלא מחשבות לחלל האוויר הוירטואלי. נשלים עם זה איכשהו. זה מחשיש קצת.
..הר ומדבר
לערוץ פה יש הרבה חלק בכל מיני התמודדויות בשנים האלה. אמר פעם מישהו פה שמי שנמצא פה בודד בדרך כלל. על הרבה אנשים זה נכון. גם עלי קצת. התחלתי להיות פה הרבה אחרי שעברתי דירה וישיבה באותה שנה, והיה חצי שנה שהייתי די לבד. בישיבה לא הייתי פה, למרות שבהתחלה הייתה שם הרבה בדידות, בכל זאת לא כזה פשוט להיכנס לישיבה בשישית. בבית הייתי זמין יותר כי בקושי הייתי בבית אז לא הכרתי כל כך את החבר'ה, וגם החבר'ה בישוב שלי שונים ממני לגמרי בסגנון.
בשנים שהייתי פה הרבה אנשים פה עזרו לי מאוד בכל מיני נושאים, תודה רבה לכם!
תיוגים של אנשים נחמדים שהייתי שמח שיקראו:
קראתי.עיגול שחור
כיף לראות שאתה כותב, מקווה שזה שיחרר משהו בפנים. זה ממש קשה לסיים תיכון, אני מקווה שהשינוי יעשה לך טוב.
..הר ומדבר
תודה
אין על מהעיגול שחור
שקראת.הר ומדבר
בעיקר כי בשעה שכתבתי את זה לא הייתי כל כך מפוקס ולא שמתי לב מה אני מגיב על מה.
הכל טוב, שמחתי לקרוא אותך.עיגול שחור
שבת שלום!הר ומדבר
כמה שירים שליוו אותי בשנים האחרונות. את רובם שמעתי בלופים חלק מהתקופות.
שיר וזמר שאני מכיר מאנשים מהערוץ.רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום.תכלית הכוסף
יש לנו הרבה תכנונים בחיים, אבל לא תמיד אנחנו יודעים מה טוב לנו באמת...
זה באמת מרגש לסיים שמינית (אל תפחיד אותי, זה עוד שנייה מגיע 
). זה להפרד מהאחים שלך (ממש כך) וממקום שאהבת במשך ארבע שנים. אבל יש בזה גם משהו משמח, שככה עוברים לעולם של הגדולים, ופתאום אתה חופשי ועצמאי לגמרי לנפשך. (זה גם מפחיד ומחשיש משהו). בעזרת השם תעשה ותצליח
לגמריהר ומדבר
תתחיל להתכונן ילד, עוד שניה זה נגמר.
תודה רבה!
הטוב שלך ינצח את כל השברים 
הר ומדבר
לפני כמה זמן @עיגול שחור כתבה פה שרשור על זה שצריך לראות את הטוב בכל דבר. ((איך החזרנו ליום את הטעם?) - ריק ומוסתר)
השרשור הזה דיבר הרבה על ההתמודדויות שהיו, אבל אני צריך לזכור שהיה גם הרבה טוב בשנים האלה בכללי, ובשנה האחרונה בפרט. התקדמתי הרבה, עזרתי לישיבה הרבה. בדרך כלל שמישהו פורק הוא פורק את הדברים הלא טובים, כי זה מה שאנחנו שמים לב אליו וזוכרים.
אז בכללי, 3 שנים מצוינות.
שיר יפיפה. בייחוד המשפט הזהעיגול שחוראחרונה
וואו איזה כיף שמישהו לקח מזה משהו, זה עושה לי המון נחת בלב.
תודה.
תודה.
הי אני היחידה שערה? ):אנומימית101
לאSolomonאחרונה
כבר שנההר ומדבר
לא הרגשנו כמעט איך עברו הזמנים.
תגלה לנו איך אפשר לחייך גם כשקשה.
שנה בלי יונתן.
תגלה לנו איך אפשר לחייך גם כשקשה.
שנה בלי יונתן.
כבר שנה 
מתנחלת גאה!
זוכרת את זה
השנה הראשונה תמיד עוברת מהר, כואב.
השנה הראשונה תמיד עוברת מהר, כואב.
לגמריהר ומדבר
את עדיין בפולין?
מבינה מאודמתנחלת גאה!
כן
..הר ומדבר
והראש כואב אבל אין ברירה
מזל שיש אנשים מיוחדים בעולם. כמו הנהג הזה:
מזל שיש אנשים מיוחדים בעולם. כמו הנהג הזה:
איזה נהג!רק בשמחה.
אם זה לא המקום אני אמחק.
והשורה השנייה של החתימה יפה ונכונה.
לגמרי המקום.הר ומדבראחרונה
משפט גאוני.
**שוליינית
אז פקחתי את עיני ודרשתי תשובה
מתי ינוסו הצללים ותתגלה האהבה
אנ מכורה לשיר הזה.
חץ ועוד חץ ועוד חץ
סלע דמעה תפוצץ
הכינור בשיר הזה מהמם.
בשיר הזה תמיד אני מקשיבה בעיקר לכינור.
כמו שבדרכ מקשיבים בעיקר לזמר והקול שלו הכי קרוב.
לומדים להקשיב למאחורה כשהואזניות חצי עובדות.
או כשמכניסים אותן לא עד הסוף.
אבל אז זה יוצא כל שניה וכל האוטובוס שומע את השירים שלך.
אז נפלתי על ברכי וביקשתי תשובה
מתי ינוסו הצללים ותתגלה האהבה
בעע באלי להקיא ולשתות ולצאת לבחוץ לצרוח תחיים.
נשכבתי על האדמה
פרסה כנפיה הנשמה
צחוקה רועם ומתגלגל
מקצה עד קצה
הארץ
..אוי טאטע!אחרונה
לי לקח זמן לאהוב את השיר
ובכללי בדיסק הזה יש כינור ממש יפה
בילד המשיח למשל... ממש טוב
ובכללי בדיסק הזה יש כינור ממש יפה
בילד המשיח למשל... ממש טוב
הצמיחה הזאת מגיעה כמעט לבד. מבפנים.זיויק
הלוואי שלא נפריע ולא נפחד
איזה עולם רע.רק בשמחה.
לשחרר? לשלוט?Reminder
מה שבטוח לא לבזבז
החיים הם מסע,
מסע קצר
החיים הם מסע,
מסע קצר
...יש ויש...
כן או לא.
זה מה שצריך בכל הסיפור הארוך הזה.
ולמה אין לאף אחד את האומץ לקחת יוזמה ולענות פשוט?
לב מרוסק יכול להישבר?ימ''ל
זה לא אמור להיגמר באיזשהו שלב?
לא אמור להיות מצב שבו השברים נזילים ובלתי פריקים - מוזזים מפה לשם והכל מתקבל באדישות?
אולי זה כמו בטבע: יבוא שבר אחר שבר עד שבסוף השברים יגיעו לרמת האטום, והשבר הבא יגרום לביקוע גרעיני - ואז יגיע הפיצוץ שיכלה וישמיד הכל.
רק בשמחה.
אוף.
אין ממש איך להגיב על זה פסידוניתאחרונה
אמן שיהיה טוב.
..בת.
יש קופסא ושלושת רבעי של נורופן בארון תרופות.
אני רוצה לקחת הכל.
אני חייבת לקחת הכל.
אנשים, למישהו יש נורופן ללב?
הקופסא הזו צבעונית ומפתה, גם הסירופ שבתוכה מפתה, אולי יותר, כי מה זה צבעים לעומת כאב חד ועמוק שחתך בראש ומונע מלהרגיש את מה שבלב??
פעם, כשהייתי קטנה אמא הסבירה לנו שאם מישהו בריא לוקח תרופה הוא נהיה חולה, תמיד הגניב אותי הדבר הזה, את מי שחולה זה מבריא, ואת הבריא זה מחליא, החיים מוזרים...
בואי אמא, ואני אספר לך סוד, לפעמים שאדם בריא לוקח תרופות הוא נהיה בריא יותר, ניסית פעם אמא, לקחת תרופות כדי להתפתל מכאבי בטן וראש, ולהיות בריאה יותר?
אמאלה, מה זה משנה? הגוף הוא גם ככה עטיפה של הנפש, חונקת ומכוערת, הגוף שלי כבר מזמן הפסיק להיות שלי, הנפש היא שלי, היא זאת שמיסרת וכואבת כ"כ, ואם אני יכולה לגרום שכמה כאבי בטן וראש יסיטו את ההתיחסות ממנה אז אני בריאה, את מבינה אמא? בריאה לגמרי, גם עם חום גבוה וראש מתפוצץ.
אנשים יגידו שזה מחשבות לא נורמליות.
אנשים בכלל כ"כ מוזרים לפעמים, אני תוהה מי מביננו הוא הנורמלי...
הם רוצים שאני אלך למישהי, אשפוך לפניה את הלב שלי, אקרע אותו, ואחבר מחדש ואולי בסוף זה יעזור והלב שלי יכאב פחות.
הם לא מבינים שיש אפשרות הרבה יותר פשוטה, פוסעים כמה פסיעות לארון תרופות, עוצמים עיניים, בוחרים משהו, מכניסים לפה, והלב נכבה מיד.
זה עוד לפני שנדבר על הסכינים.
רוב האנשים רואים בסכין כלי מטבח פשוט שיש להזהר ממנו,
אנשים, הסתכלתם פעם על הסכין בעיניים של הלב? ראיתם כמה הוא יפה? העברתם יד על הלהב המבריק?
אנשים, התבוננתם פעם בכמה חזק הוא הסכין, כמה החלטתי הוא ומכריע?
אני אוהבת אותם, את הסכינים. הם החברים שלי.
אין לי חברות.
רק לתחפושת שלי יש, יש לה הרבה חברות. לפעמים אני רוצה להגיד לחברות של המסכה שלי "לא שמתם לב שדמות בעלת מראה זהה לשלי וקולה כקולי השתלטה עלי? תעזרו לי! לא מספיק שהיא לקחה ממני הכל אתן גם הולכות אחריה?"
אבל הן לא שומעות את הצעקות של הלב, והן חברות שלה כי היא נורמלית וחמודה, ויכולה לספק להן מחמאות והתייחסות וחיוכים. ולי עצמי האמיתית אין שום חברות.
החברים היחידים שלי זה הסכינים.
במיוחד זה הכחול החד, החבאתי אותו בארון, ואמא שלי כבר מזמן הפסיקה לחפש אותו.
הוא חזק. הוא גיבור. והוא לא צריך צומי מטופש, ונמצא כאן תמיד שאני צריכה אותו.
מתי שאני גוססת, מכאבים, שהלב שלי מתנוענע ובוכה, מאיים לצאת ממקומו ולאבד שליטה, אני פוסעת בצעדים קטנטנים מלאי חשיבות אל המחבוא, מוציאה את החבר שלי, ומעבירה אותו על היד או על הרגל, איך שמתחשק לי.
זה כ"כ יפה, הפסים האדומים האלה, והטיפות של הדם שצצות מיד ישר ונהפכות לקילוח נעים ומרפא.
זה כואב וטוב כ"כ, ומכבה לי ת'לב, אני לא מרגישה כלום כבר, רק את הכאב הנעים והמרפא.
אנשים אולי יזדעזעו ממני.
אבל תגידו לי אתם, בהגיון, לא עדיף סבל פיזי על סבל נפשי?
היי.רצה לאשאחרונה
רק אומרת שקראתי הכל.
וזה כואב.
וזה כואב.
..פה לקצת
יום אחד אני כבר לא ארגיש קרציה
יום אחד ארגיש בנוח לדבר עם אנשים
יום אחד.
ועד שהיום הזה יגיע מה.
יום אחד ארגיש בנוח לדבר עם אנשים
יום אחד.
ועד שהיום הזה יגיע מה.
..לעבדך באמת!
אבא תרים אותי, תתן לי חיבוק.
תראה אותי רועדת מבפנים..
אבא תציל אותי מהעצב הגדול ובעיקר מכאבה של גלותי.
אבא עטוף אותי כמו תינוקת רכה שלא יודעת עוד את טעם החיים,
בעצם אבא, חבק אותי למרות שאני פה כבר כמה שנים,
חבק אותי ואחה בי את כל השברים.
אני שבורה אבא.
ומפורקת.
אני רחוקה אבא.
ומנותקת.
אני קוראת לך אבא ומשתוקקת.
לו רק יכולתי לצעוק אבל אני שותקת.
אני לא מכירה עצמי,
וכולם משבחים את מי שאני.
אבל מי אני אבא? מי אני עכשיו?
אני עוד הבת שלך?
האתה לי עוד אב?
ולמה הצער הזה, למה עכשיו?
תן לי לשמוח אבאלה, תן ולא לשווא.
חושך בלב שלי,
האור נעלם.
שקט בלב שלי,
והכאב לא נאלם.
תן לי לנוח מהבהלה שלי,
תן לי משכן.
תמשוך אותי למתיקות שלך,
תמשוך אותי עכשיו!!!!!
אבא אין בי כוחות כמעט.
אבא תמלוך עלי באהבה מורגשת עכשיו.
אבא תענה לי כבר אבא.
תגיד לי שאתה איתי,
תגיד לי שאני טובה.
אבא אחוז בידי, בידך הגדולה והחמה,
שים ראשי תחת שמאלך ושימינך תחבקני.
אבא לחש איתי את ניגון נשמתי הדוויה,
ופנה לה כבר דרך.
אבא עייפתי.
ונדמה היה לי את עצמי נאבדת.
אבא רפא אותי במסירות עצומה.
אבא לטף לי את הלב,
עד שארגע,
עד שאדע,
שטוב.
שאתה פה איתי.
עד שאבין שאתה אוהב אותי,
ככה סתם,
אבא,
טוב?
תראה אותי רועדת מבפנים..
אבא תציל אותי מהעצב הגדול ובעיקר מכאבה של גלותי.
אבא עטוף אותי כמו תינוקת רכה שלא יודעת עוד את טעם החיים,
בעצם אבא, חבק אותי למרות שאני פה כבר כמה שנים,
חבק אותי ואחה בי את כל השברים.
אני שבורה אבא.
ומפורקת.
אני רחוקה אבא.
ומנותקת.
אני קוראת לך אבא ומשתוקקת.
לו רק יכולתי לצעוק אבל אני שותקת.
אני לא מכירה עצמי,
וכולם משבחים את מי שאני.
אבל מי אני אבא? מי אני עכשיו?
אני עוד הבת שלך?
האתה לי עוד אב?
ולמה הצער הזה, למה עכשיו?
תן לי לשמוח אבאלה, תן ולא לשווא.
חושך בלב שלי,
האור נעלם.
שקט בלב שלי,
והכאב לא נאלם.
תן לי לנוח מהבהלה שלי,
תן לי משכן.
תמשוך אותי למתיקות שלך,
תמשוך אותי עכשיו!!!!!
אבא אין בי כוחות כמעט.
אבא תמלוך עלי באהבה מורגשת עכשיו.
אבא תענה לי כבר אבא.
תגיד לי שאתה איתי,
תגיד לי שאני טובה.
אבא אחוז בידי, בידך הגדולה והחמה,
שים ראשי תחת שמאלך ושימינך תחבקני.
אבא לחש איתי את ניגון נשמתי הדוויה,
ופנה לה כבר דרך.
אבא עייפתי.
ונדמה היה לי את עצמי נאבדת.
אבא רפא אותי במסירות עצומה.
אבא לטף לי את הלב,
עד שארגע,
עד שאדע,
שטוב.
שאתה פה איתי.
עד שאבין שאתה אוהב אותי,
ככה סתם,
אבא,
טוב?
כשהלב יוצא מגדרותכלית הכוסף
שמישהו יהפוך אותי לניגון
וואו.לעבדך באמת!אחרונה
זה חזק.