לא. זה כבר חוסר טאקט משווע.
ממש חוסר בהבנת הפשט של המציאות..
הלוו לפני כל האיזם וההוביה הבסיס הבסיס..
ממש חוסר בהבנת הפשט של המציאות..
הלוו לפני כל האיזם וההוביה הבסיס הבסיס..
מה אני נראית לך? בדיחה?לעבדך באמת!
מה קרה?תתן אחרית לעמך
אה לא משהו קריטי..לעבדך באמת!
זה היה רגעי כזה.
תודה
תודה
חחחחתתן אחרית לעמך
אפשר להבין מה הקטע של הפורום?
הזה?לעבדך באמת!
לא לגמרי ברור האמת..
אולי פריקות עצובות כאלה.
אולי פריקות עצובות כאלה.
גם שמתי לב שישתתן אחרית לעמך
כל מיני פורומים שלא נמצאים בעמוד הראשי. כאילו לזה הגעתי במקרה רק בגלל שהייתי בכרטיס של מישהו
כן.. נכון..לעבדך באמת!
אני מבין שאין לך מושגתתן אחרית לעמךאחרונה
להלהפרפר נחמד&
אני לא מצליחה להסביר את עצמי
כמו שאני מסבירה לעצמי
וזה מעצבן אותי מאד עד שאני מעדיפה לשתוק
כמו שאני מסבירה לעצמי
וזה מעצבן אותי מאד עד שאני מעדיפה לשתוק
כמה מלל של עצמי קראתי הרגעפרפר נחמד&אחרונה
איך חייתי פעם בלי לכתוב
זה חיים אחרים
זה חיים אחרים
אני רוצה לכתוב משהו מיואש כזה.פסידונית
עבר עריכה על ידי פסידונית בתאריך י"ג בתשרי תשע"ט 21:14
דיכאוני ואפל, מסתורי ועגמומי ומריר וכואב, אמירה חדה על הכלום שהוא החיים האלה או משפט סרקסטי על דברים שאנשים עושים אבל לא מבינים את ההשלכות או אפילו פסקה שלמה (כי אין לי סבלנות לכתוב קצר) שתבהיר שמש רע לי.
אבל נעלמו לי המילים.
..אופק.
יהיה בסדר
צריך רק קצת זמן
צריך רק קצת זמן
חן,
ולי מתחשק לכתוב משהו שאיכשהו יעשה לך טוב...
ואני לא יודעת מה
אז אני שולחת כזה 
הייתי כאן, וקראתימשה
אין לי תשובה חכמה או משהו. רק להגיד שקראתי.
תודה, כולם פסידונית
(גם האתם שבאישי 
@**, @*****)
|משועשע|ארצ'יבלד
?.פסידונית
שעשית *, נורא קל לעלות עליה ועליוארצ'יבלד
וואלה.פסידוניתאחרונה
שיר יפהמשה
...פסגות
מענין למה זה עשה לי צביטה בלב..
אולי כי זה בין הדברים הבודדים שמיחדים אותי....
?
מסתבר שפה זה האזור לפריקותבימאית דמיונות
לפחות אני לא מרגישה לבד
..מתנחלת גאה!
כולנו איתך.
וכיף לראות אותך שוב על גבי הערוץ(:
וכיף לראות אותך שוב על גבי הערוץ(:
בימאית דמיונותאחרונה
אני פשוט לא מצליח לכתובאוהב אותך ה
לא מצליח לכתוב מה המצב שלי כרגע ...
הוא כזה מוזר,כזה גרוע
בא לי קצת לכתוב על זה כמו תמיד,אבל זה לא יוצא פפף
נמאס לי ממנו ...
&&צבעים
איזה יצורי אנוש אנחנו כל כך קטנים
כל כך לא מורגשים אנחנו כלום פשוט כלום
כציץ נובל כאבק פורח כחלום יעוף
ממש ככה
שום דבר לא בר קיימא כלום
הכל ארעי
לא רק הסוכה
כל החיים האלה
אפחד לא הבטיח שזה יישאר ככה
אז בינתים מודים על מה שיש ויש המון
אנחנו כולנו עם אותם בעיות עם אותם חולשות
מי יותר ומי פחות
זה מדהים
לטוב ולמוטב
לפעמים אתה חושב שרק אתה מגיע למצבים כאלו שפלים
בטח רק לך קורה כאלו דברים
בטח רק אתה בוכה בלילה
מנגב דמעות מבלי שאפחד יראה
רק אתה מתעצבן על דברים שטותיים
רק אתה שר לעצמך מול המראה
או רוקד בסלון כשכולם לא בבית
רק אתה צריך מקום לפרוק בו את רגשותיך
רק אתה צריך אהבה
צריך סתם חיבוק כזה חם באמצע יום
מסתבר שלא
שכמוך
יש עוד הרבה
כולם יוצרו מאותו חומר
כולנו אותו דבר
אתה לא לבד
או שאתה כן
לבד בתוך קבוצה גדולה של הרבה בודדים
גיסתי כזאת קוץ
ארצ'יבלד
יש אזור בבית שאין כניסה כי השתלטה ואסרה על כניסה לשם
. .זוהרת בחושך
זה יצא מתנשא בטרוף.
אוקי.
אבלאבל..
למה מרגיש לי כזה חסר חיים להיות פה?
כאילו אנשים בורחים לכאן מהחיים האמיתיים ומנסים לימצוא תצמם.
בעע
למה אני פה
זוהרת. זה לא לרמה שלך.
לכי מכאן כבר
החברות לא היו מאמינות אפילו בחלום שאת באתר טיפשי כזה
את. החכמה . הבוגרת. זאת שכולן מסתכלים
זוהרת.
למה כל כך קשה לעזוב את כאן?
לוידעת
אין סיבה
כזה מטומטם.
מי היה מאמין שאני
באתר כזה
פףף
ניראה אם נעזוב פה לתמיד כבר
אוקי.
אבלאבל..
למה מרגיש לי כזה חסר חיים להיות פה?
כאילו אנשים בורחים לכאן מהחיים האמיתיים ומנסים לימצוא תצמם.
בעע
למה אני פה
זוהרת. זה לא לרמה שלך.
לכי מכאן כבר
החברות לא היו מאמינות אפילו בחלום שאת באתר טיפשי כזה
את. החכמה . הבוגרת. זאת שכולן מסתכלים
זוהרת.
למה כל כך קשה לעזוב את כאן?
לוידעת
אין סיבה
כזה מטומטם.
מי היה מאמין שאני
באתר כזה
פףף
ניראה אם נעזוב פה לתמיד כבר
. .זוהרת בחושךאחרונה
עבר עריכה על ידי זוהרת בחושך בתאריך כ"ג באדר תש"פ 00:58
..>בחג הבנתי כמה דברים.עוד אחת.
הבנתי שאסור לי לפגוש אותה בחברת אנשים מסויימים.
ושכשאני אפגוש אותה אני אתחיל לבכות.
רק המחשבה עליה מעלה לי דמעות.
אני כן רוצה לפגוש אותה. אני כן. אבל לבד.
(תנמיכי ציפיות מאמי, לא יקרה. אין סיכוי.)
והבנתי שאני באמת חוששת סתם.
אבל החששות לא נעלמים.
והבנתי שאני חייבת לישון דחוף.
והבנתי שאני חייבת להגיד להשם יתברך תודה ענקית ענקית.
אני אומרת. תמיד. משתדלת. ובכל מקרה שום מילה או מעשה לא באמת יוכל להודות כל כך.
והבנתי שאני ממש רוצה לזרום ולהסתכל חיובי על כל דבר שיהיה, אבל קשה לי ממש לעשות את זה.
ואוף.
לילה.
לילה טוב יותר.
(ושאני אצליח לישון כי הראש מה זה לא בכיוון של לאפשר לי לישון עכשיו נראה לי...)
...מופקרת כמדבר
"ואני מופקרת כמדבר לא יודעת בין שמאלי לימיני שלח אורך ואמיתך המה ינחוני"
אמןלעבדך באמת!אחרונה
.....צאן קדושים
להרגיש בודד.
להתמודד לבד.
לכאוב לבד.
ולנסות לעלות לבד.
תלושה בעולם.
וכ"כ הרבה אנשים רוצים לעזור. ולהיות שם. אבל המציאות לא מאפשרת.
אף אחד לא ישים לב אם בטעות הרוח תעיף אותי. רחוק רחוק..
והתחושה הזו שהשעון מתקתק, ושאין זמן ושעוד שנייה..
זה הורג אותי.
והכל מסביבי נופל. אחד אחרי השני. כל התקוות כל החלומות הכל מתנפץ ועוד שנייה לא ישאר (ממני) כלום..
חיבוקחצי חצי
הלוואי והיה לי לתת לך יותר ממילים. וגם הן, אם בכלל.
רבי נחמן אמר שאין כזה דבר תכונה רעה. השאלה מה עושים אתה. אפשר עם כל דבר לעשות לעצמך גם טוב וגם רע. אז קחי את הבדידות הזו ותני לה להראות לך את הצדדים הטובים שלה, תני לה להעצים אותך.
אומנם האנשים מסביב לא יכולים אבל את כן.
כי כח עז לך.
(אל תפלי לדמיון הזה שמא אף אחד לא ישים לב.
זו עצת היצר.
האנשים הגדולים ביותר נופלים בזה..
את מיוחדת וחשובה בעולם.
את, את ואין אף אחד אחר שיכול למלא את המקום שלך. [סליחה אם זה לא במקום.]
.)
יש איזה קטע שתמיד מחזיק אותי כשמרגיש לי בודד מידי;..
בדידות-
אינה תמיד כאב.
לעיתים היא
הקשבה עמוקה
להדי פעימות הלב.
(מתוך רב הסמוי והנעלם, הרב ארז משה דורון)
חג שמח
תודה רבה! חיזקת..צאן קדושיםאחרונה
...אור עולם
בא לי למות.
אין סיבה לחיות.
אני עצבנית סתם. המרוקו שלי בוער.
אין סיבה לחיות.
אני עצבנית סתם. המרוקו שלי בוער.
אוח...לעבדך באמת!אחרונה
אבל כפרע על המרוקו
"הסוכה לא אוהבת צעקות ובכיות"דשא סינטטי
הסוכה גם לא אוהבת שמתנהגים לאנשים כמו משרתים ועושים אפליות
מועדים לשמחה.רגע שלם
עבר עריכה על ידי עובדת ה'!!! בתאריך ט"ו בתשרי תשע"ט 21:31
לפעמים קשה לקבל החלטות. ומה שהכי קריטי שהן כל כך קריטיות
שהן נקודת המוצא לריפוי לנחת ולהתקרבות
להסיר כל כך הרבה קליפות ורצונות של כבוד, גאוה
תגובות ואהדה, מחיאות כפיים סוערות שאין להם תכלית
רק לרצות ולספק את הקול שאומר 'הסתכלו בי. אני שווה משהו'
למה קשה להתנתק באמת? הרי שאני יודעת שזה המעשה הנכון לעשות.
להיעלם, להידחף היטב לתוך השגרה המתוקה.
אנחנו חווים כל כך הרבה חוסר איזון, עצבות, ספקות ובלבולים,
מצב של תוהו ובוהו אדיר בנפש.
כמו ספינה בלב ים שהגלים מאיימים לסחוף הכל ולהטביע.
ריצות בלתי פוסקות אחרי עצמנו של חיפוש אחרי רגע שלם.
סוכות.
חג שבא בדיוק בזמן בשבילי,
למרות הלילות בלי שינה, כמות ההכנות האדירה הבישולים והניקיונות
שבעקבותן קצת סטיתי מהתבוננות פנימה אל החג הזה.
הצלחתי לתפוס קצת רגעי מחשבה.
יש בחג הזה משהו אדיר שמשקף המון סיטואציות בחיים
מצד אחד בסוכה יש משהו לא מוגן ולא יציב
יציאה ממקום הנוחות ומהמקום הבטוח שלי,
כל רגע יכול לרדת גשם ולהרוס את הקישוטים והאוכל
,כל רגע הסכך יכול ליפול ולמוטט את כל מה שבנינו
כן קצת צפוף, לא נוח תמיד, חם ודחוק. כמו בחיים בתק' מסוימות.
ודווקא שם במצבים של אי וודאות וחוסר יציבות
שם נמדדת האמונה והשמחה.
כי הכי קל לשמוח ולהאמין במציאות יציבה ובטוחה, מציאות של יש.
המבחן האמיתי באמונה נמדד ברגעים של ספק וערעורים
איך מתוך כל זה מלקטים רגעים של שמחה, כן גם בירידה.
איך מתוך כל המציאות הקשה מצליחים לבטוח בהשגחה פרטית.
ומצד שני הסוכה היא המסתור, ההגנה, המקום החם שאפשר לברוח אליו.
"כי יצפנני בסוכה ביום רעה".
כבר חצי שנה אני חיה במציאות של סוכה מבחינתי,
ספקות, חוסר יציבות ובלבולים
והאתגר שלי הוא להפוך את המקום שמלא בחוסר וודאות ואי יציבות
למקום בטוח, מאמין ושלם.
ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה
בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך.
והמסע ממש לא הגיע לסיומו
מעכשיו הוא רק מתחיל.
יופי,פרוט.עבודה מצויינת.עכשיו היא אוכלת את עצמה מאשמה ובושהבימאית דמיונות
למה למה ל-מ-ה למען ה' שיקרתי?
ולמה לא היה לי אומץ מלכתחילה להגיד שאני רוצה לעזוב?
למה טאטע?
למה לא הבנתי כבר מהתחלה את הרמזים של אמא שלי ואת ההרגשה שהיתה לי אז?????????
ולמה אין לי שום אפשרות להגיד לה את האמת בלי להרוג אותההההה
..בזמני החופשי
נעלבתי
נעלבתי ממש
זו התחושה
עלבון
פגיעה
מרגישה כל כך משתדלת
כל כך מנסה
הרגשתי טוב עם המאמצים עד עכשיו
ופתאום
בום
פשוט כמשמעו
אז כן
קצת נעלבתי
אבל אני לא רוצה להיכנס לשם
אני רוצה לחזור לחייך
ולשמוח
ולהאמין
ולתת אמון
נעלבתי ממש
זו התחושה
עלבון
פגיעה
מרגישה כל כך משתדלת
כל כך מנסה
הרגשתי טוב עם המאמצים עד עכשיו
ופתאום
בום
פשוט כמשמעו
אז כן
קצת נעלבתי
אבל אני לא רוצה להיכנס לשם
אני רוצה לחזור לחייך
ולשמוח
ולהאמין
ולתת אמון
הצלחת לחייך?משהאחרונה
איזה געגוע שורף פפףאוהב אותך ה
היא נפטרהמופקרת כמדבר
אויי אבא. אני לא יודעת מה לחשוב. מה לעשות.
אבא, ערב החג.
אבא איך אתה רוצה שהם ישמחו. שהם יקיימו את המצווה שלך לשמוח בחג?
אבא. קשה לי. הבכי תקוע ונהיה לי בחילות.
אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
קשה לי לדבר איתה.
קשה לי לרדת ללוויה.
ועוד יש פוול דברים לעשות בבית בגלל כל האחיינים שנמצאים פה.
אבא תשמח אותנו.
תאיר פנים בבקשה!
אני מתגעגעת לאור שלך!
לשמחה שלך
לגילוי!
אבא תתן לי כוחות להמשיך להתארגן!
אבאאאאאא תבטיחח לי שבחג הזה לא נתפלל במקום קרבנות.
נתפלל ונקריב קרבנות
ונקריב את עצמינו. ונתאחד איתך לגמרי.
בלי מסכים. בלי הסתרים. בלי העלם.
ושנשמע את הלווים שרים במקדש את שיר של יום.
ושנקריב קרבן תודה על כל החסדים.
ועל כל הכאבים.
ושנגיד: "אודדך ה' כי אנפת בי"
שנראה איך הכלל הכלל טוב.
ושנבין שאתה הטווב וכל הטובות שבעולם זה ממך!
ושהטוב המושלם שאנחנו מדמיינים שווה ביחס אליך לכלום.
שנדע אותך באמת!!!
אבאאאאאא אני רוצה גאולהה!
אני רוצה שלא יהיה להם כואב!
שהם ישמחו שמחה נצחייתתת!!!!
בד"ה. המקום ינחםמשהאחרונה
כואב לי.סביון
חבל שאין כאן היסטוריית עריכותסביון
מה היית מצפה שיימצא כתוב?קמנו ונתעודד
אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש שני סריסי המלך משומרי הסףסביון
אשר בקשו לשלוח יד במלך אחשוורוש
ניחשתי שתאמר את זה... ובכל זאת?קמנו ונתעודד
הממסביון
או השתתפות או תשובה מסוג התשובות שאתה יודע לענות
ממה שזכור לי לא אהבת את התשובות שליקמנו ונתעודד
בס"ד
לפחות לא כמו שרציתי
כמו כן, ובלי קשרסביון
אני צריך להכיר את הסוכה שלך מקרוב
או אתה את שלי
או שנינו סוכה אחרת כלשהי
או סתם משהו אחר
אבל הפעם תדאג שיהיה לך זמן
או אתה את שלי
או שנינו סוכה אחרת כלשהי
או סתם משהו אחר
אבל הפעם תדאג שיהיה לך זמן
הממקמנו ונתעודד
בס"ד
בינתיים הממ
טוב, אני נכנעסביוןאחרונה
מעתה אין הדבר תלוי אלא בך