פורום סופרי סת"ם (עמוד 39)

התינוק קרא אותה ו' ולכן היא פסולה

אני הייתי אומר לו לעשות מהיו"ד ה"א, ולא הייתי קולף. אני לא יודע אם קולפים בשביל "זה אלי ואנבהו" במיוחד שמדובר כאן בפגם קטן מאוד בגלל שהרך של היו"ד כאן כמעט ישרה.

לגבי הקוצים, לפי דעתו של הרב גרוס אפשר לנקות קצת אבל לא עד גוף האות, אני אישית הייתי משאיר במקרה הזה.

אני לא מבין למה הוא קלף וגם למחוק לא נראה לי שהייתי מוחק אני אישית רק מתי שיש איסור למשל דיבוק שאפשר לתקן אבל לא מוחקים ליופי 

פה בעצם היוד נטפלת מכוון שהפירוש הוא, זה האל שלי. היוד מוסיפה את השייכות ששלי. יש בשמות יוד שהיא שורשית כגון אלוקים וכו' אבל פה לא.

וכן בגלל שהמילה קיימת במקום אחר אז יש לנו בעיה למחוק כמו שהביא עבודת הגרשוני סימן צה. ואם הוא יעבור עליה וזה לא דומה לדיון של הט"ז עם המהר"ם מלובלין לגבי מחיקת היו"ד בסימן רע"ו סעיף קטן ז` לגבי שם אלוקינו ששכח את היו"ד.

ולגבי לעבור על כך, נכון שאנו פוסקים כמו אלה שאומרים שאסור גם לייפות ולצורך תיקון אבל מי אמר שחייבים למחוק אפשר לעבות את האות ואז אתה מסתיר את הקוצים ובכל מקרה הקוצים לא מעכבים כמו שיש בשם הויה בחילוק.

אפשר לקלוף רק את הי' מכוון שהיא נטפלת וכן יכול לעשות ממנה ה' ויכול או לעבות אותה או להשאיר את הקוצים מכוון שהם לא מעכבים

ה באות שאתה כותב חדשה פה היא כבר קיבלה קדושה אומנם של נטפל אבל גם אותה אסור למחוק והקוץ לא התבטל בגלל הכתיבה .

נכון וגם יש סתירה בחת"ס ששלוש סימנים אח"כ פסק כי זה מדרבנן וכן נודע ביהודה וכן ראשונים שפסקו כך.

כיוון שמצינו אלוה מלא עם ו' בפרשת האזינו כדכתיב ויטוש אלוה עשהו מלא עם ו לכך אסור למחוק את האלוה לכך תקלוף כבר את כל השם אין לך ברירה

הלכה למעשה!!

יש לי שאלה אליך אל מאלהינו מותר במחיקה? לא לכן גם האלוה אסור למחוק כיון שנמצא שם כזה במקום אחר אך מהטעוצ והלאה יהיה אפשר למחוק דהיינו ינו' כי הם לא קשורים לשם כיוון שלא נמצא שם כזה במקום אחר אך את אותיות השורש אסור למחוק לכך אם אתה כבר קולף את האלוה שודאי אסור במחיקה כבר תקלוף הכל

אך נפק"מ אם הקולף נשבר לו השם אחרי האלוה יכול למחוק את ה ינו' אפילו בגירוד . יש מבין?

מה הדין שכתב אדוני בכתיב מלא?

את האמת שאני לא מבין אותו אמרתי לו אין הרבה ביסוס כלל בדבריו מזה מועיל שיש אלוהינו עכשיו אין בעיה בנו אפשר להורי אך את הו א"א כי נמצא שם כזה במקום אחר

וכי נתיר בגלל זה להוריד גם את ה"אל" ודאי שלא מה ההבדל הא יש שם אלוה בהאזינו ובנביא

אינני מסכים עם זה כלל ראיתי שיעור של הרב יעקב כחלון שחלק עליו עם ראיות יפות מאד בפוסקים נשמע יותר מבוסס לעניות דעתי כך אמרתי לו גם

מי אני שכך יאמר אך הדברים של הרב כחלון חזקים יותר למעיין ודו"ק

אתה לוחץ על קולמוס חזק, וזה גורם לך כאבים.

זה עדיין קורה לי כשאני כותב פצפונים בנוסח אשכנז, כשאתה סוחט זה נותן תחושה של שליטה.

תנסה לשחרר גם במחיר שאתה מאבד קצת את השליטה

בד בבד מאוד טוב לחזק את השרירים של הפרק היד והאצבעות ע"י התעמלות.

בחנויות ספורט מוכרים קפיץ לסחיטה בכף היד, הוא מעולה בשביל פרק היד

וכן יש פלסטלינה רפואית הנקרא טראפלסט, תקנה את הצבע הכחול, הוא טוב גם לאצבעות וגם לפרק היד.

בהצלחה

נראה לא טוב

אם קידש וכתב י"ה הרי אסור לו להמשיך, לחת"ס הרי זה מחיקה מדאורייתא. ואילו למ"מ אין זה מחיקה כלל כי לא עשה מעשה בגוף השם. מצד שני עשה שהשם קודש חול ויש בזה הורדה בקדושה ואסור לקיימו עיין בקה"ס י"ב סע' ג' בלשכה שם.

אם לא קידש, רק ידע, לכאורה לפי הרמב"ם הרי זה קדוש, קשה להקל וגם לשון קה"ס אם נתכוון לכתוב שם משמע גם ללא קידוש.

מכיון אפשר לברר עם הסופר, צריך לברר עמו, כי כל ספק שהוא ספק של חסרון ידיעה (שאפשר לברר) אין לצרפו לס"ס (שו"ע יו"ד  סי' צ"ח סע' ג' וכן ט"ז שם) אבל אם הסופר לא זוכר כלום מה היה הרי זה ספק במציאות ואפשר להכניסו לס"ס.

יוצא אם כן, ספק אם התכוון ואם לא התכוון ואולי הקו של פסיעה לבר התפלק לו סתם,

וספק שני שאולי לא חל קדושה על מילה שהוא חול כדעת רמ"א (כמקדיש בעל מום למזבח),

אולי על ידי כך אפשר להתיר, במקרה ולא זוכר כלום. 

כמובן הכל מסברתי הדלה מאוד

זה פסול.

פסול מכיוון

של עם גג קצר כשר ולא צריך כמלא אות קטנה בגג

גם אם המושב ארוך לא גורע

ל רק עם מגדל גם ללא ראש כשרה - הרב עובדיה וכן אם פונה לימין כשרה

לכך אמר הרב פסול

קטנתי מלהכריע

היה לי פעם שימוש על יו"דים עם תגים ענקיים (תפילין שלמות), הייתי בטוח שכל יו"דים פסולות.

הרב שמאי גרוס הכשיר את כולם, אח"כ לא נרגעתי והלכתי לעוד מו"צ ספרדי (אני לא בטוח שהוא מעוניין שיפרסמו את שמו) גם הוא אמר אותו דבר, אח"כ לקחו צילום של הפרשיות לרב מועלם והוא אמר שההלכה כמו"צ הראשון אבל לדעתו פסול.

במקרה הזה שאלתי מו"ץ (כנראה חפץ בעילו"ש)

ואמר שלכאורה ש"ת אבל ברור שתינוק יפסול אז פסול !  (שאלתי עם המקור לא הצילום)

רק רציתי להוסיף ישר כח לתייגן ת"ח  שעצר ושם לב לשאלה ולא המשיך אגב ריהטה

 בדרך כלל הוא מתייג מימין לשמאל אך הפעם משום מה...

 ממש מלחיץ ודורש תשומת לב,

סופר הכר את תייגנך !

אצלי דווקא בגלל הטעות הזאת אני הרבה יותר רגוע

א. כמדומני שהרמ"א פוסק להלכה ביו"ד קי שהלכה כמ"ד את שדרכו לימנות, ומן הסתם מזוזה נכללת בזה.

ב. עד כמה שזכור לי (אינני ליד הספרים עכשיו) יש אומרים שצריך לכתוב המזוזה לשם קדושתה מהתורה, ולכן הספק פה הוא דאורייתא ולא דרבנן.

ג- יש מהראשונים שלמדו ביטול ברוב מאחרי רבים להטות, ולכאו' גם בנד"ד שייך זה, אך לפי הטעם שכתב הר"ן בזה (ובטעמו של ר"י דאמר שמין במינו ל"ב), שכל דבר הדומה לחבירו אינו מבטלו אלא מעמידו מחזקו וכו', משמע שזה רק באוכל וכיו"ב, ולא במזוזות.

ולמעשה בע"ה אחפש כשאגיע לספרים וביישוב הדעת (בע"ה אם יהיה לי זמן בשבת קדש...)

תודה על השאלה המעניינת.

"דבר שבמנין לא בטל" הוא דין מדרבנן, האם בדאורייתא כן יהיה ביטול?

לגבי דעת ר"י שמין במינו לא בטיל אפילו באלף, לא נפסק להלכה כלל, ומן במינו בטל ברוב בדאורייתא (וביבש גם מדרבנן) 

ישר כח

פשוט, הר"ן הסביר ע"פ דבריו את דברי חכמים, שמין במינו כן בטיל, וע"פ זה הסביר כל ענין הביטול ברוב. וע"פ הר"ן הזה ברור שלא שייך דין ביטול ברוב כי אם באוכל וכיו"ב.

ולא הבנתי את השאלה הראשונה. חכמים אמרו שהדברים הללו אינם בטלים. אלא א"כ תאמר שכל דברי חכמים הנ"ל וגזירתם הוא רק לגבי אוכלין וכיו"ב.

לגבי הנקודה הראשונה, הרי כל דין דבר חשוב לא מתבטל הינו דין דרבנן. אני שואל אם היינו מניחים שלא היה דין  של דבר שבמניין האם מן התורה המזוזה כן היתה מתבטלת?

נראה לי יש בזה נפקא מנא גדולה.

נניח שתלך לחנות בשר ותמצא הודעה על הקיר: "התערבב לנו עוף נבלה בין העופות. הרב ... פסק שזה בטל ברוב." האם תקנה שם עוף? מה אם העוף הנבלה הוא זה שיעלה בחלקך?

מי שקרתה לו תערובת כזאת רשאי אם הוא רוצה לשאול רב ולקבל התר לאכול הכל בעצמו. אין דבר כזה לקבל התר להונות מישהו אחר, ולמכור לו עוף נבלה (בלי להודיע לו על מה שקרה) בטענה שהוא התבטל. גם אין פה ענין של ספק כי מישהו בטוח יקבל את הנבלה. הונאה ולפני עור לא תתן מכשול הם איסורים חמורים דאורייתא.

הרב משה שאול קליין שליט"א פסק על רצועות תפילין עם צבע מתקלף, שרצועות כאלה הן סחורה פגומה "ואף אם הוא כשר יש בזה הונאה לקונה ויכול לחזור בו."

מי שהתערבבה לו מזוזה כזאת רשאי לבקש התר לקבוע את כל המזוזות בביתו שלו. למכור את המזוזות האלה בלי להודיע לקונים זה איסורים דאורייתא בגלל הונאה ולפני עור לא תתן מכשול.

הייתי אוכל אותו לבריאות ולתאבון,

וגם מובא בפ"ת (ביו"ד צ"ח) לעשות כן, ואסור להחמיר.

לגבי המזוזה, הרב ויינר כתב מאמר, הגיעה למסקנה לאסור, בלי"נ אנסה למצוא אותו ב"ה.

תערובת מזוזה פסולה בכשרות

מי שיכול להגיע לחכם לפני שאני יגיע שישאל אותו בבקשה

אפשר למחוק הלמ"ד, רק ימחוק מימין לשמאל שלא יראה למ"ד בשום שלב המחיקה.

יהיה פסול גמור

נראה שהיה עדיף לעשות באופן הראשון וכמ"ש אילן, ולא לסיים השם ואז להפריד, בפרט בנגיעה כ"כ עבה.

להפריד דיבוק כזה

או לקלוף או מה? להשלים ואז לשאול תינוק, ואז להפריד?

העפרון שם ממש לא בסדר, לדעתי הוא פסל שם את כ"ף פשוטה

אשאל גם את הרב גרוס בלי"נ.

הרב עובדיה כתב על זה איפה שהוא?

האמור  להיות  נ   בספק  גדול  ביותר,  מחייב  הכרעת  פוסק  בר  סמכא המתמחה  בתנושא  סת"מ/צורת  האותיות.  ספק  גדול  באם  יש  בנדון  זה  מקום  לשאלת  תינוק  הואיל  וניכר  להדיא  שזאת  קרוב  לודאי  ב  צרה .

באשר  לסימון  בעיפרון.  באם  הסימון  נוגע  באותיות  הוא  פוסל  לחלוטין,  וומחיקתו  גורמת  למצב  של  חק תוכות.  כך  נפסק לי,  וכך  מופיע  בספר  משנת  הסופר  של  הרה"ג  י.מ. שטרן  שליט"א  שהעלה  את  הנושא  לאחר  שהצגתי  בפניו  בעיה  שכזאת. 

שינוי  צורת  האות  בניכר  להדיא  לא חייב  להיות  דווקא  בגלל  דיו  כשרה  לכתיבת  סת"מ  אלא  בכל  דיו/צבע/שערה  בצבע  כהה הצמודה  לגוף  האות  כגון  שריד  שערה  שחורה  בקלף  שגורם  למשל  לסתימת  המרווח  בין מושב  והאות  מ  לו  המרכיבה  את  האות  בצמוד  לכ  שבימינה  או  סתימת  מרווח באות  פ  ה  .  גם  היוצרות  כתם  כהה  כתוצאה מטיפת  זיעה  או  מים  בתחתית  אות  ד  או  ר  בצד  השמאלי  התחתון  של  האות  עלול  בנקל  לפסול  את  האות.  ישבתי  על  נושא  שכזה  עם כמה  מחשובי  הפוסקים, והואיל  ומדובר  בספק  דאוןרייתא  בפרט  בתפילין  ומזוזות  החייבים  להיות  כתובים  כסידרן,  לא  ניתן  להכשיר  זאת.

סימון חזק בעפרון לחלש.

בפירוש שעפרון פוסל כל עוד שהוא לא יורד בשפשוף קל (מקווה שאני לא מתבלבל עם הרב גרוס).

שהכל תלוי כמה היה גודל הטפה.

אם היתה קטנה, ומיד גמר צורת האות, אין בזה בעיה בכלל, ואם לא- הרי זה כתב ע"ג כתב ולא מועיל כמובן.

שאם היתה הטיפה לחה והוא הזיז את הטיפה וכתב על הטיפה הלחה מ"ב מקל במקרה הזה.

ואם הטיפה היתה יבשה וכתב עליו זה בעיה רצינית, הרי רגל שמאל כל שהוא כשר מעיקר הדין

על פניו לא נראה שאי אפשר להקל אלא לקלוף מספק.  

לפי מ"ב, שאם גמר השם בכתיבה אין בעיה בזה. על ידי שהזיז את הטיפה קידש אותה לקדושת פרשיה וכן לקדושת השם אם לפחות חשב כך.

אני חושב ששלום 22 צודק, הכל תלוי בגודל הטיפה.

אם הטיפה גדולה לא יעזור כלום להזיז אותה כי האות נגמרה בלא לשמה.

כך נראה לענ"ד

 כ"ף קטנה 

בכל אופן נראה לי שכשר, כמו שכתבו פה קודם, ומקסימום ש"ת, שלבטח יקרא י....

ידכם - ש"ת. ולהראות לו כפי"ן.