פורום סופרי סת"ם (עמוד 55)

והיה אם שמוע צריכה להיות פרשה סתומה.

פרשה סתומה חייבת להתחיל בפנים השורה.

כמה בפנים? יש בזה ב' שיטות

שיטת הרמב"ם ושו"ע פסק כמותו: לפחות ט' יודי"ן (כשיעור פרשה) לשורה הקודמת אין שום משמעות בקביעת שיעור פרשה.

ט"ז : ו' יודין. ואת ומה שנותר לט' יו"דין להשאיר בשורה הקודמת בוף פרשת שמע (צירוף של ב' שורות) .

חלק מהאשכנזים כולל חסידים נוהגים כשיטת הט"ז (חזון איש, הרב אלישיב, שו"ת דברי יציב ועוד),

ספרדים והרבה מהחסידים נוהגים לפי הרמב"ם.

בשלב ראשון כדאי לך לקחת תיקון לפי השיטה שאתה מעוניין ולהעתיק

בהצלחה בלימוד סת"ם

אלה פרשיות על קלף משוח שהיו בתוך בתים פשוטים.

תפילין אלו נקנו לפני כ-30 שנה מא"י .  כנראה מת"א.

שו"ע לב לו: "ולכן נהגו שפרשת 'קדש לי' 'והיה כי יביאך' ופרשת 'שמע' מתחילין בראש שיטה... ופרשת 'אם שמוע' מתחילים באמצע שיטה עליונה".

רמ"א שם (מעט לפני): "ובמדינות אלו נוהגים אף פרשת 'והיה אם שמוע' בראש השיטה כשאר פרשיות".

מקווה שלזה כבודו התכוון מכיוון שלא כ"כ מובן... 

כמו שלמזוזה יש ראשי שיטין, סדר מסויים של שורות שתמיד השורות מתחילות באותו תיבה והדבר לא תשתנה, כך גם בתפילין יש מסורת. כל ד' שורות בראש וז' שורות ביד מתחילות בתיבות קבועות.

על זה השאלה...מובן?

סדר התחלת ראשי השיטין בפרשיות תפילין של יד ושל ראש, תלוי במסורת המנהגים:

משנ"ב (סי' ל"ה ס"ק ב): סדר ראשי השיטין מבואר בטור.

קול יעקב (סי' ל"ה ס"ק א): מביא סדר ראשי שיטין מספר שער הכוונות להאר"י ז"ל (מנהגים אלו הועתקו בתיקוני סופרים).

הערה שלי: בכתב ב"י וחב"ד לא נהגו להקפיד בזה

ב"ה

מהזכרון ללא מקורות

א. פסול

ב. צריך לחברם

המספר הנוסף כשר בדיעבד.

שו"ע לב מז: "אם כתבם על ארבעה קלפים והניחם בארבעה בתים יצא והוא שיטלה עור..."

רמ"א: "והמנהג לדבקם בדבק שיהיה הכל כקלף אחד, ויזהרו ליטול דבק כשר".

א. כשר

ב. לשו"ע לכאורה לא, לרמ"א כן

יישר כוח - זה אכן מעורר ומזרז!

וא"ל שאין בעיה למכור תפילין שהקלף (ש"י) מודבק- בתור כשרות לכתחי', וכך גם א"ל הרב יעקב יוסף.

(וכמדומה שהרב קו"י הזכיר מנהג בגדאד, לכתבם על קלף נפרד, ולגללם יחד- אפי' בלי לדבקם).

כ"ז במהירות וללא עיון כנדרש- מחילה- ערב שבת..

ק"כ ישר כח לכל העונים. סופר מתחיל ענה יפה מאוד ובכל זאת נביא את המקורות.

רמ"א (לב, מז): המנהג לדבקן זל"ז בדבק. וכ"כ בקסת הסופר (כ,א) ןהוסיף המשב"ב (ס"ק ריט): דהו מצוה.

קול יעקב (ס"ק רכא): מנהגינו שאין מדבקין אותם, אלא גוללים הפרשה המפרדת מסופה לתחילתה, ונותנים אותה בתוך הפרשיות האחרות.

בקשר לשאלה שהוספתי, עד היום אין לי תשובה חד משמעית. מה שר' שלום כתב זה חשוב, אבל זה מתיחס לכשרות לכתחילה. השאלה, האם אפשר לקרוא לפרשיות כאלה מהודרות וכן האם צריך להודיע לקונה או להוריד במחיר.

מעשה שהיה כך היה, לפני שנתיים כתבתי לגיסי תלמיד בישיבת כסא רחמים, תפילין (פצפונים). ונפסל לי פרשיית "והיה אם שמוע" בתפילין ש"י, מכיון שכתב יריעות שלמה שזה מהודר ולא צריך להודיע לקונה אז הודעתי לגיסי על התקלה והוספתי את דברי בעל יריעות שלמה. ובכל זאת ביקשתי ממנו כי ישאל את רבו חכם מאיר מאזוז ראש הישיבה, האם להדביק או לכתוב חדשות. הוא אכן שאל את הרב ותשובה היתה "יכתוב לך פרשיות חדשות"

לגבי המנהג, פתחתי עשרות זוגות תפילין ספרדיות ואכן לא הקפידו להדביק אותן ורב הפרשיות שפתחתי, לא היו בקלף אחד.

כששאלתי את הרב ליאור והרב יעקב יוסף, שאלתי אם צריך להודיע לקונה, וא"ל שא"צ. בכל אופן אני מעולם לא מכרתי תפילין כאלה, לא מסיבות הלכתיות, אלא מחשש לשמי הטוב..

http://knol.google.com/k/zvi-shkedi/%D7%93%D7%99%D7%95-%D7%9C%D7%A0%D7%A6%D7%97/2uwlycjywdbb9/52# 

ב"ה

הוא דיו מאוד דליל, צריך להתאים אליו גם את הקלף וגם את הקולמוס.

יש בפורום אור לסופר המלצה של ר' צבי היצרן איך לבחור קלף שאינו סופג.

אבל אין חכם כבעל הניסיון אפשר לרכוש כמות קטנה (הייתי אומר קטנה מאוד) ב-10 ש"ח.

אם מתאים לך, לך על זה כי לפי דברי ר' צבי, בנוסף על כל היתרונות ההלכתיות שיש בדיו הוא גם מתקלף בקלות בלי לפגוע בקלף, אין צורך להכנס לעומק.

אני למשל איכפת לי שהדיו יהיה זורם ושחור מאוד- מה לדעתך הוא כזה?

זה כאילו שאתה כותב עם טוש. הוא שחור מאוד

בחנויות קלף מוכרים דוגמיות, תנסה.

איך טוש, אם זה נקבע על ידי הקולמוס.

אולי יותר תדייק במה זה מפריע?

אולי אתה מתכוון לעצם הדיו שהוא כמו גומי ?

זה משהו בהרגשת הכתיבה...

ממליץ לך לנסות כי זה משהו ממש חדש ושונה.

דוגמית עולה 10 ש"ח. לא כזה נורא.

10 שח זה באמת כלום.

רק שאלה אחרונה הוא הכי שחור? מכל האחרים?

אני בד"כ מורח מעט גיר על הנייר שיוף, משייף בעדינות, ומנגב אח"כ את הגיר- שלא יישאר גיר. ניתן גם להשתמש באבקת עדן, רק קח בחשבון שהכתב ע"ג האבקה הנ"ל מתרחב מעט (ע"ג גיר הכתב חד הרבה יותר).

מבחינה הלכתית- עיין בספרי ההלכה השונים.

בהצלחה!

(וכתוב אח"כ איך הולך). 

לשייף בעיגולים בכיון השעון (אם זה כתב גדול אז מס' 320 אם זה קטן מס' 400-600)

אחרי שאתה רואה ששערות עומדות לשייף אם נייר מס' 600-800 משמאל לימין.

אם המצב ממש ביש אז למרוח גיר פחם (גרפי) לפני העיגולים.

אמנם עוד לא הזדמן לי אך אזכור את העצות החשובות...

ובכל אופן ייתכן שתהיה שאלה כזאת אם פסלת את האותיות האחרונות שכתבת (ע"פ התנאים השונים..).

קסת הסופר (סי' ט סע' יא, ובלשכת הסופר חקירה ח)): אין תוחין אות בתו"מ אפילו באופן שתאה הכתיבה כסדרן, ואם  תלה פסול.

קול יעקב (ס"ק קכז): יש מכשירין בדיעבד אם תלה כסדרן.

אומנם מהירות הכתיבה זה ענין מאוד אישי וגם קשור לאופי וכו' אבל חמש שעות וחצי זה באמת יותר מדי.

ממוצע של כתב אר"י מהודרת כשעתיים וחצי קצת יותר קצת פחות. (כ-6-9 דקות לשורה)

איך משפרים את המהירות? מסתמא היה עדיף לאבחן במה אתה מתעקב כ"כ הרבה ומה קושי העיקרי שלך.

ובכל זאת יש לי כמה טיפים שאני ניסיתי אותם אישית ובחסדי השם מאוד התקדמתי. כדאי לבצע את טיפים בידיעה שהכתב לא יצא הכי יפה בשלב ראשון.

1) לכתוב מזוזה כך, ששורה אחת מאוד מושקעת ושורה אחת מאוד לא מושקעת, המהיר ביותר שאפשר. (צריך לשחרר בשביל זה הרבה עצבים וחוש ביקורת). ממש לא להקפיד בקווי התחלה אבל לכתוב כשר כל אות כצורתה וזהו. אחרי השורה הזאת שוב לכתוב שורה אחת מושקעת ואחרי זה שוב שורה זרוקה כנ"ל. אחרי כמה מזוזות כאלה תראה שהמהירות תשתפר. רעיון הוא, שכתב הזרוק שואב מהמושקע את האסטתיקה וכתב המושקע שואב מהזרוק את המהירות.

2) באופן כללי לוותר על קווי ההתחלה המעוינים. לפעמים זה מאוד מעקב. אחרי שתשתפר הקצב אתה יכול לחזור לזה שוב. לעשות קווי התחלה ישרים! (כחסיד חב"ד, זה יהיה לך קשה)

3) לא לחזור על קוי האותיות יותר מפעמיים (הלוך וחזור). אם הזמן תראה שזה רק מיפה את הכתב.

זהו...תנסה!

מקווה שזה יעזור

ב"ה

חכמנו ז"ל אמרו סייג לחכמה שתיקה. אם שותקים כשואלים שאלה יכול להיות שתי סיבות:

1. אם אתה שותק יחשבו שאתה חכם (חכם חיים770), לאומת זאת אם אתה טועה בתשובתך ידעו שאתה טיפש.

2. יהודי תמיד עונה לשאלה בשאלה, ואין לי לא תשובה ולא שאלה.

הרעיון של השאלות מאוד מצא חן בעיני, יפה.

ר' חיים, אצלך מרגישים את פורים ממשמש ובא...

עי"ן רבתית

דרכי משה (ס' לו ס"ק יב מהתיקון תפילין עמ' קכח): בשם הברו"ש, עי"ן של שמע צריך לעשותה גדולה.

זוה"ק (פ' תרומה קס ע"ב) עי"ן ודל"ת של שמע ישראל מאתוון רברבן למהוי ע"ד קמי מלכא קדישא.

מקום כתיבת ראשי עין דשמע וגג דל"ת ד'אחד' ביחס לשיטוט:

קסת הסופר (ס' טז בלשכת הסופר ס"ק ה) סרח העודף של עובי הגג, עולה קצת למעלה משיווי השורה מסדר שאר האותיות.

וכ"כ מקדש מעט (בגידולי הקדש כלל יז, תחילת סדר "בראשית") אות רבתי צ"ל עולה קצת למעלה משרטוט השיטה.

ב"ה

אם זה וואליש אין שום בעיה איתו.

לעומת זאת בכתב ב"י ואר"י ז"ל, צריך לדעת להתאים את ראש הקולמוס כדי שדיו יזרום לרגל הארוכה, בלי שיטפטף יותר מדי.

היצרן הוא איש מאוד נחמד ועומד לצידך בכל פניה.

ב"ה

זה הטבילה של הקולמוס לפני שם השם

פטרתי את הבעיה די בקלות, אני שם לידי טיפת דיו בכלי וטובל בה לפני האות שלפני שם השם.

חיים, לא הבנתי משהו.

למה צריך לטבול את קולמוס לפני שם השם?

הרי כתוב שלא לטבול לפני שם השם.

כדי לקדש את הדיו, הכוונה לא ממש לפני שם אלא אות\תג לפניו. 

ב"ה

כתוב שלא להטביל את הקולמוס לפני השם ממש אלא אות לפניכן.

אלא הכל בתנאי שאין לי מספיק דיו בקולמוס ושמא אצטרך להטביל את קולמוס באמצע השם . ואז אבוא לקלקול (או טעם שני שהדיו אינו מקודש) אבל אם יש לי מספיק דיו בקולמוס אין שום דין לא לכתחילה ולא להידור ולא בקבלה ולא בהלכה להטביל את הקולמוס לפני השם.

לכן בעט סופר הנ"ל שיש תמיד דיו בקנה (לפי הפרסום) ואין חשש לקלקול וכן דיו מקודש מכיון שכתבו איתו מקודם אין עניין להטביל לפני השם.

לגבי מקווה לפני כל שם, כל זה בגלל שיש הגדות על ס"ת מסויימים שנכתבו כך (ביה"כ אבואב בצפת) לכן אנשים שלא יודעים חושבים שזה כך לפי ההלכה.

אתמול אמנם היה לי יום מלא תסכול ודיו על האצבעות. יום הסתגלות למוצר החדש

אבל היום (אחרי ש דיברתי עם היצרן איזה 4 פעמים) אני ממש מרוצה.

אבל ממש ממש

כך למדתי, אמנם ניסתי עם נוצה, ולא הלך לי ב"ה- אז נשארתי עם הקנה. ואני ב"ה מרוצה מאוד מאוד.

אשרך שאתה לא גוזל את זכותו של הקנה...

אשמח שתאיר את עינינו קצת...

פעם ראיתי קנה אצל חבר (קנה הודי) ממש צר כמו נוצה. כותבים עם כזה או ממש קנה עבה?

אתה מכין אותו כמו שמכינים נוצה?

מאיפה קונים קנה? (חיפשתי בחנויות קלף ולא מצאתי)

ישר כח

קודם כל, צריך לראות כיצד מחדדים ומכינים הקנה בעיניים.

אני מעדיף את הקנים העבים והחלקים מבחוץ.

לפני כשמונה שנים קניתי כמה קנים בחנות של ר' שמחה במאה שערים, ומאז כתבתי שני ס"ת, כמה מגילות, ותפילין ומזוזות. אינני יודע היום היכן יש קנים טובים- פשוט נשארו לי כמה קנים... .

בקשר לעובי- אתה יכול לחדד אותו ולהתאים אותו איך שנוח לך.

בברכת הצלחה!

ניסיתי כמה פעמים אבל זה נשחק לי כל שניה וגם עשה לי בלונים של דיו על הקלף...

אם אזכה אולי אעשה אצלך שימוש בבח' וקנה לך  חבר.

האם צריך לכתוב את הפרשיות של ראש ויד רצופים (ללא הפסקה בדיבור וכו')?

מה דעות בענין?

לרוב הדעות אין צורך... (מחילה על חוסר הדיוק, אני עוד לא כותב תפילין...)

יישר כח על הרעיון והיוזמה.

ואם תשאל על מגילות וספרי תורה אני אענה בע"ה בשמחה...

(הכוונה לכתוב כל הפרשיות של ראש רצוף, להכניס לבית, ואז להשחיר הבית ולגמרו, ואח"כ לכתוב של יד רצוף ולהכניס לבית).

ולכן עדיף להימנע, ובפרט שמי שהולך לאור רבינו האר"י כותב מסתמא תפילין פצפונים (אא"כ של שמ"ר), וגם בכתיבה לא רצופה לכתוב תפילין כאלה זה קשה מאוד מאוד.

ועדיף לוותר על הידור זה, ולא חלילה לכתוב באופן שהסופא אינו מרגיש טוב ונוח, ועלול חלילה לאבד השמות והאותיות שכתב.

אמנם, יש תקנה ע"פ מ"ש מהרח"ו לעבור שוב בדיו על חלק מהפר' הקודמות- אמנם כמובן דבר זה די מסוכן.

ואגב אעיר, ששאלתי את פי מו"ר ח' שמואל דרזי זצ"ל (בכיר תלמידיו של הרב כדורי זצ"ל), אם יש טעם לכתוב ע"פ הקבלה תש"ר קודם תש"י, כיון שאינו מכניס תש"ר קודם לבית וכו', ואולי כיון שאנו כותבים הפרשיות יד וראש יחד ומוסרים ללקוח ללא הבתים- עדיף לכתוב תש"י קודם, וכמ"ש במשנב"ר, וענה לי שכיון שלא כותב כמ"ש בשעה"כ, אין בזה נפ"מ, ויכתבם איך שרוצה.

בהצלחה רבה! 

תשובה יפה...

פעם שמעתי בשם הגאון המקובל הרב יעקב הלל כמו שכתב שלום, שאין נפק"מ.

אבל לפני כמה שבועות שחתי עם הרב יהודה גרוס בנושא הזה והוא אמר לי שהוא שמע מפיו ממש, שיש ענין (לפי אר"י ז"ל) להקדים את הכתיבה של הראש. הוא אמר שהכתיבה של התפילין של ראש לפני הכל, זה ענין בפני עצמו.

משנ"ב (ס"ק ח): כתוב בספר הכוונות לאר"י ז"ל, לכתחילה יזהר לכתוב כל הפרשיות של ראש או של יד רצופים, ולא יפסיק ביניהם בשום דיבור כלל.

קסת הסופר גם הביא כן, אך הוסיף (בלשכת הסופר ס"ק ו) " יש לחוש הרבה שע"י כתיבה רצופה ייעף וייגע ויקלקל יותר ממה שיתקן, על כן יותר טוב להפסיק בין הכתיבה ולנוח, כדי לעצור כח לתקן מלאכת שמים כהלכה ומה' ישא ברכה. (וכן והביאו קול יעקב ס"ק ט)

ישר כח לכל העונים!

ב"ה

הרב שטרן בספרו "משנת הסופר" בע'רפ"ג סע"ק כ' כותב:

"כתב הא"ר דאין נכון לעשות ציורים בגיליונות, אבל יש מקומות שנוהגים להקל בזה ועושים ציורים ופיתוחים, ומכוונים ליפוי המגילה, ונראה דאף הנוהגים לעשות כעין כתרים מ"מ ציורים ממש הממחישים סיפור המגילה יש למנוע, ומ"מ בדיעבד אינו נפסל.

עצה שלי לכל הסופרים, במקום לחפש כל מיני "פטנטים" למינהם, להיצמד ל"פטנטים" של השולחן ערוך:" ליפות את האותיות מפנים ומבחוץ, בכתיבה נאה ומיושרת, אם הקפדה על תיוג כהלכה.

תאמינו לי כל בן אדם מהשורה יודע להבדיל בן מרצסדס לסוסיתא, גם אם הוא לא מוסכניק מדופלם.

ב"ה

... ליצירות המדהימות של זוגתך ב"יצירות פסיפס". עדיף לשאול רבנים, אבל לעניות דעתי לא אמור להיות בעיה בלקיחת קלף יותר גדול, ולתת לזוגתך לעשות מגזרות מסביב.

חיים, תודה על המחמאות.

דווקא במגזרות יש טיפה יותר בעיה מאשר ציורים

ולמה?

כי אם גוזרים אחרי שכותבים אז זה הורדה מקודש לחול וזה נושק לאיסור דאורייתא

אם גוזרים לפני שכותבים, אומנם זה קצת יותר טוב אבל אז עוברים על ההלכה לכתחילה לא לכתוב על קלף עם נקבים.

לכן אשתי לא עושה מגזרות במגילות.

ב"ה

אפשר לקחת קלף יותר גדול, לעשות מגזרות, להדביק פס כמו כיס מאחורה ולהשחיל בתוך את הקלף הכתוב.

הרבה עבודה, אבל יכול להיות מענין.

ואין בדק חיה והשין היא עם מושב שטוח ולא משופע ועוד ועוד

אבל המילה "מזה" (שמסומנת) דווקא נראית לי כשרה בדיעבד

יש לזי"ן ראש מ-2 הצדדים והיא לא בדיוק ואו לכן לענ"ד זה כשר בדיעבד

כנראה שהם לא כתובים ע"י סופר מוסמך...

זי"ן כזה ממש ממש לא יכולה להיות כשרה. גם אם תינוק קרא נכון לא משגיחים בו.

אולי כוא"ו היתה יכולה להיות כשרה אחרי שאלת תינוק. 

נראה עוד איזה דברים אני אמצא!

ה' ירחם

איזה כתב הוא רוצה לכתוב?

בהצלחה

לגבי השם "גאט" בשלון אשכנז כתב בספר קול יעקב (סי' רע"ו סע' מ"ח) שאסור למחוק אותו. כמובן גם אסור לבזותו.

אם חייבת לזרוק אותה ובעל החולצה מסכים, אז לשים אותו בגניזה.

ב"ה

במקום של "חילול השם" לא מחלקים כבוד לרב !

ואם אתה אחיה אז הנה לך עוד פתגם:

"הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית"

תחסכו לקוראים את המריבות שלכם של הגיל טיפעשרי, לפי התגובה שלה נראה לי שהיא לא עשתה את זה מרוע לב אלה מדאגה אמיתית לך ולחילול השם הנגרם מלבישת חולצה זו.

תקנה לך חולצה מכופתרת לבנה ותתחיל להתלבש כמו ש"תמים" צריך להתלבש !

ב"ה

בנושא רפואה לפנות לשני רופאים מומחים

בנושא כלכלי לפנות לידידים מבינים.

בנושא הלכתי לפנות לרב.

את גרה בכזה מקום נידח שאין רב בסביבה ???

ב"ה

כששאולים באגרות צריך להגיד שלוש פעמים יחי, והיא אומנם זועקת לפי גודל הפונט יחי , אבל רק פעם אחת

ב"ה

עגולה למעלה וגם עגולה למטה זה כ"ף - זה לא בית !

אני לא רואה כאן "עקב" אולי גרונו של ו"ו אבל בהחלט לא עקב.

באות "בית" בכתב אדמ"ה יש עקב ומאוד צריך להיזהר בחדות של פינתו כדי לא להכנס לשאלה של כ"ף.

מכיוון שכנראה מדובר בס"ת ואין בעיה בכסדרן אז אין בעיה לתקן ע"י הוספת דיו במקום הנכון לעגל יפה את כל האות.

(עריכה: כותרת מתאימה, וגם להעיר שהייתי פה ונהנתי)

שלחתי קבצים למייל

ככה לסדר חפשי?

למרות שהלכתית זה כ"ף:

הגדרתו של כ"ף היא שהיא עגולה למטה ולמעלה.

יש בחקירה של משנת סופרים אם משמרת סת"ם אפילו מקרא יותר קיצוני עגול למעלה, עגול למטה ומתחבר בשפיץ (משולש באמצע).

לעומת זאת בית צריכה להיות מרובעת למטה בעיקר וגם למעלה, המשנה ברורה נשאר בצ"ע אם הוא מרובע למטה ומעוגל למעלה.

בכל אופן אם הסופר היה מקיים מה שכתוב בשו"ע לקרוא היטב מה כשכתוב בין שם השם הקודם עד שם השם שהוא בא לכתוב היה לא הרבה לכתוב אבל היה מונע ממנו לגנוז את הפרשיות.

בנוסף יש עוד עיצה לא לעבור לאות אחרת לפני שבודקים את האות הקודמת. (שו"ע ונושא כליו)

ועוד עיצה של הרב מנדלוביץ בספרו להתאמן כמה שיותר בחיבור שני חלקי הכ"ף כי זה אחד האותיות הבודדות שיש צורת חיבור שהסופר לא רגיל עליה מלמטה למעלה.

או עם תשובה

צדקת! זה שאלת תינוק....(כך אמר לי חכם)

ובמקרה דנן תינוק קרא לזה "בי"ת"

אשריך ר' חיים...

אבל למה אמרת בתמונה ראשונה שאין שום בעיה ובשניה קלעת בול?

ב"ה

א. במקרא הראשון יש אפשרות לתקן אז למה לי בכלל לשאול תינוק.

ב. במקרא הראשון אני ראיתי שזה החיבור בין החלק התחתון לעליון שלא התברג טוב במקומו הנכון, לדעתי פחות בולט מהמקרא השני.

ג. אני לא זוכר טוב עכשיו אבל נראה לי שראיתי ציור באחד הספרים כשחיפשתי את המקרא הזה (שד"א לא מצאתי)

על בליטה ממש כמו של בי"ת אבל עגולה ולא בזזית,

ד. הייתי רוצה שתעשה איזה תרגיל קטן ברשותך:

סרוק את הפרשיות האלו שלמות, תעביר את כ"ף הבעייתי של לכם למילה יבולה בתוכנת פוטושופ, תדפיס ותראה לאותו חכם,

אם הוא אומר גם שאלת תינוק או שהוא אומר פסול בגלל שרואים שזה כ"ף.

בהצלחה

בס"ד בר"ה

יגרד עד האות עצמה אך ישאיר מעט ממש שלא יגע באות עצמה

ב"ה

מחיקת השם הוא איסור מדאורייתא ובדרך כלל תמיד הולכים לחומרה.

נכון שסופר לא אמור להיות מורא הוראה וגם לא מגיה, סופר צריך לדעת את צורת האותיות ואם משהוא סוטה מהאות הנכונה, לא להתבייש ללכת למומחה. ואסור אפילו לדמות מילטא למילטא עאכו"כ כשמדובר בהלכות קדוש השם ומחיקתו.

אם ברצון כבודו להתחיל בכתיבת ספר תורה ייקח כלל לעצמו: בכל מקרא של ספק לא לפסוק לבד בשום פנים ואופן, רק מורא הוראה שמתמצא היטב בהלכות סת"ם לדעתי, ראשי לפסוק במקרים כאלו ודומיהם.

ידוע הסיפור על אחד מגדולי ישראל שנשאל ע"י אישה לגבי כשרות של עוף כבעלה הביאה הביתה מהשוחט כשאחזיק ביד השניה כד חלב. אותו גדול ניגש לארון הספרים, פתח כרך של השולחן ערוך (לא מהדורת כיס אלה ספר ספר כמו של פעם - מהדורת חתנים) עיין בו, ושוב ניגש ולקח עוד כרך ועיין בו, לאחר מכן פסק לגברת שאין שום בעיה לא בחלב ולא בעוף. לאחר שהאישה עזבה את בת הרב, בנו שאלו א"א מו"ר למה טרחת כ"כ אין פה שום שאלה??

ואז אביו ענה לו: "אם הייתי עונה לה מיד שאין בעיה, בפעם הבאה, כשבאמת תהיה שאלה היא בתמימותה תפסוק שזה דבר פשוט !, עכשיו היא למדה שכשיש שאלה שואלים את הרב."

ב"ה

אני רוצה להאמין שזה בשביל השעשוע בלימוד ושהוא לא מתכוון לקבל כאן תשובה הלכה למעשה.

לא נראה לי שהרבנים וואזנר, בלינוב, גרוס, מועלם, מזוז, שטרן שליט"א גולשים במחוזינו.

לעצם השאלה:

בקסת הסופר סי"ב סי"ד כותב: "דיו שנטפה על האות מן השם או שנפסל אות בענין אחר שצריכין לגרוד קצתו או כשאינו די לגרור מקצתו מפני שיהיה ח"ת וצריכין לגרוד כולו מותר לגרדו או למוחקו כדי לתקן את השם כי אין זאת דרך מחיקה אלה דרך תיקון."

וע"ז כותב הרב שטרן בספרו משנת הסופר סקל"ז: "דיו שנטפה וכו' בענין אחר. ר"ל שנתקלקל צורת האות ע"י נקב או קרע, שרי למחוק ממנו כפי צורך התיקון, והנה דעת הרב המחבר מבואר דדוקא היכא שהשם נפסל  שנתטשטש ע"י הטיפת דיו ואינו ניכר, אז מותר למוחקו כדי לתקנו, אבל היכה שלא נפסל אסור למחקו אף שכוונתו לתקנו יותר בהידור, ואינו עושה דרך השחתה מ"מ אסור, ואף די"א דכל היכא שעושה לתקן את השם אין בזה איסור מחיקה, אבל להלכה לא קיי"ל כן אלה כשיטת הרב המחבר כאן, דאף שעושה לתקן את השם עצמו אין להתיר רק היכא שנפסל צורתו."

יש לדעתי תסבוכת גדולה:

הרגל השמאלי מאוד קרוב לגג, ש"ת לגבי דימוי לחי"ת.

הקו שהתווסף באמצע הגג יוצר רגל של הא באמצע הגג. כשר לפי הראש ואז כל מה שמאלה מודבק לגג זה אבר נוסף.

מה הדין של הא עם שתי רגלים??

עצה טכנית: ע"מ למנוע נגיעות בכתב מניחים נייר מתנה או שקף מתחת לשורה שכותבים ככה שגם אם נוזל דיו זה לא על הקלף. להתרגל לאחוז את הקולמוס ואת היד בזווית של 45 מעלות כלפי הכתב ואז היד לא נוגעת גם לא בטעות במה שנכתב קודם ועוד לח.

ברור שכבר שאלתי רב..

זה רק ע"מ ללמוד...

לגבי ספק חי"ת, לא נראה שיש חשש. קשה לראות מתמונה אבל המרחק בין הרגל לבין הגג ניכר אפילו מרחוק.

לגבי ב' רגליים לה"א, זה ממש נראה לכלוך וכנראה אין בו דין ירך.

ב"ה

נו ומה אמר הרב?

אין עוד תשובות?

בס"ד בר"ה

ואני גם מאמין שלא שאלת פה ע"מ ליישם את מה שנאמר....

וברור שאני לא אפסוק לעצמי בשום ענין ולו הקטן ביותר שיש לי בו איזה ספק אלא מיד אשאל רב ואעשה מה שיפסוק לי!! בהצלחה לכולנו!!

כך ענה לי הרב גרוס:

בשם הוי"ה - אפשר מתחת לירך שמאל.  כ"כ מתחת לגג - רק העוקץ שיוצא, ולא העובי עצמו.
בשם השני - כנ"ל, מותר למחוק הקוים הדקים וכ"ש הטישטושים, אבל לא העובי הנמשך מקו האות. 

נראה לי כמו שבקישור

.20110119225432.jpg

ב"ה

 "כתיבת סת"ם - אומנות הכתיבה ויסודותיה" של הרב מנדלוביץ  חלק ג', פרק נרחב על בניית כל האותיות לשמאלי.

לא אין לי שום קשר עם המחבר, לא עיסקי, לא שיטופי, אני מפרסם אותו מתוך הכרת הטוב כי מספריו למדתי אמון.

ברור שכדי לעשות את האותיות בצורה כזאת, כלומר מימין לשמאול חייבים לעשות קולמוס הפוך וללמוד אופן בניית האותיות. כדאי מאוד ללמוד עם מישהו בקיא בעניין או בעצמו שמאלי.

בהצלחה

20110119142226.jpg

"איפה לקנות קלף? תלוי מה אתה אוהב

עם איזה קולמוס לכתוב (ברזל, נוצה, תפארת וכו')? תלוי כנ"ל

כמה יריעות לקנות בהתחלה (הכל או חלק)? תלוי כמה כסף יש לך

מתי לסכם על מחיר עם הקונה? בהתחלה

מה המחיר כולל? כתיבה תיוג הגהה מחשב תפירה

מאיפה להתחיל לכתוב? מאיפה שתרצה.

לתייג לבד או לשלוח לתיוג? תלוי מה משתלם לך יותר

לשלוח להגהה או להגיה לבד ואז לשלוח להגהת מחשב?? מחשב תיקון הגהה

לשלוח להגהה שכל הספר מוכן או נגיד כל כמה יריעות לשלוח? לא משנה אפשר אחרי כל חומש

מה התפקיד שלי בתור הסופר שכתב בזמן הכנסת הספר תורה? לחייך ולעזור לאנשים למלא את האותיות.

פשוט תזרום...לומדים את הכל  תוך כדי.

בס"ד בר"ה

ממש בא לי להתחיל כבר, בע"ה שהכל ילך על מי מנוחות הן ברוחני והן בגשמי!!! אשרינו!!