פורום חסידות חב"ד (עמוד 142)

בס"ד

יש לי מבחן בשבוע הבא ורציתי לדעת אם מותר ללמוד בתשעה באב ( המבחן במתמטיקה , יש הרבה חומר )

אני מאוד אשמח אם תשיבו לשאלתי,

תודה

הרבי מלך המשיח מסביר שבצומות יש שני צדדים מצד הפנימי זה עת רצון ובחיצוניות מודגש העניו הלא טוב שבגלל זה צמים,שהצום יוצא בשבת למשל אז מודגש הענין הטוב בש'בצום'(שזה יום של עת רצון).

והרבי מלך המשיח ממשיך:בימינו אלה ימות המשיח שמתקרבים לגאולה מודגש בצומות ובבין המצרים יותר ויותר הענין הטוב שבזה שלכן חיים את כל הימים האלו בציפיה לגאולה ולא באבל על העבר.

ד"א רואים דוגמא לזה גם בתשעה באב שנולד מושיען של ישראל מיד שנחרב הבית. 

עם ישראל יצא ממצרים. פשוט, יצא. אחרי דרך ארוכה במדבר, הגיעו לארץ ישראל.

אבל מה כתוב בפסוק? אלה מסעי בנ"י אשר יצאו ממצרים. רגע רגע, לצאת ממצרים זה הרי היה רק מסע אחד, כל השאר היו רק בדרך. למה מסעי בנ"י אשר יצאו ממצרים? כל המסעות יצאו ממצרים? הרי אחרי המסע הראשון הם כבר היו מחוץ לגבולות מצרים, הם כבר לא היו עבדים, הם כבר היו חופשיים!! וכן בנוגע לארץ ישראל, הרי הם נכנסו לארץ רק במסע אחד, במסע האחרון!

ישנו על זה הביאור הידוע בחסידות, שבכל מסע הם יצאו מהדרגה שהיו בה, שהיא נחשבת ל"מצרים" - מיצר וגבול - לגבי הדרגה שמעליה, והגיעו ל"מרחב", לדרגה הבאה. וכשהגיעו אל ה"תחנה" (דרגה) הבאה, הם במרחב לגבי הקודמת, הם יצאו מהמצרים ההוא, אבל הם עדיין במיצר לגבי הדרגה הבאה. ולכן יש עוד מסע ועוד מסע, וכולם הם יציאת מצרים. כל אחד באופן יחסי.

וכל זה הוא בעבודת האדם, שעליו לדעת, שכאשר יצא מ"מצרים", הוא יצא מההגבלות האישיות שהיו לו, והגיע לדרגה גבוהה יותר, אומרים לו: אמנם יצאת ממצרים, אבל רק באופן יחסי. כדי להגיע למטרה, לארץ הקודש, צריך כמה וכמה מסעות.
כלומר: אל תסתפק במצב שהגעת אליו. טוב מאוד שהגעת אליו, אבל יש לך עוד הרבה מה להתקדם. אתה עדיין במיצר לגבי הדרגה הקודמת.

העניין הזה של עליה מדרגה לדרגה, כמה וכמה מסעות, רואים בתפילה: זה מתחיל מ"מודה אני" פשוט בבוקר, ואח"כ בהכנה שלו לתפילה, שהוא צריך להתנער ו"להשתחרר" מהעניינים הגשמיים שמטרידים אותו בד"כ כדי שיוכל להתרכז בתפילה. ברגע שהוא התנער מהם, הרי הוא כבר יצא ממצרים. אבל, עדיין רק בתחילת הדרך. הוא אפילו לא התחיל להתפלל! אח"כ יש את פסוקי דזמרה ,וברכות ק"ש, וק"ש ותפילת שמונה-עשרה, ארבעת הדרגות הידועות, וכו'. וכל זה, למחרת הוא צריך להתחיל הכל מחדש, כי למחרת זה כבר מסע נוסף, כי המרחב שהגיע אליו אתמול, הוא מיצר לגבי היום הבא.

זה מצד אחד, שצריך תמיד להתקדם ולא להסתפק במקום שהגענו אליו.

אבל מצד שני, זה גם אומר לנו: לא להתייאש אם אנחנו רואים שאנחנו עדיין רחוקים מהמטרה. כי גם אם עדיין לא הגענו לסוף המסעות, הרי ממצרים אחד כבר יצאנו, וזה כבר משהו! אנחנו כבר במרחב מסויים! מחר, ננסה להתקדם הלאה, ולהגיע למרחב הבא, שלגביו אנחנו אמנם עדיין במיצר. אבל זה עידוד, כי במסע אחד כבר יצאנו ממצרים, והגענו לארץ טובה ורחבה! ואם בנ"י, שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה, הצליחו לצאת ממצרים, אנחנו כ"ש, שהעבודה שנשארה לנו היא ממש מעט, אחרי העבודה של כל הדורות הקודמים. אנחנו קרובים למטרה.

עוד מסע ועוד מסע, נגיע בסוף למטרה, לירדן יריחו, שיריחו רומז למשיח שהוא "מורח ודאין" (דן לפי הריח, זה ביטוי לרוח הקודש שלו).

וזה קשור גם לבין המצרים, כי חורבן בית המקדש הוא בעצם "סותר על מנת לבנות", והמטרה היא להגיע בסוף לבית המקדש השלישי.

קיצור: התורה קוראת ליציאה ממצרים "מסעי" לשון רבים, וכן לכניסה לארץ. למרות שהיציאה ממצרים הייתה רק במסע אחד (הראשון) והכניסה לארץ רק במסע אחד (האחרון).
התשובה - כבר במסע הראשון הגענו גם לארץ טובה ורחבה לגבי המיצר שהיה קודם. וכן בכל מסע יוצאים מהדרגה הקודמת שהיא מיצר יחסית לדרגה שאחריה, שהיא מרחב יחסית לזו שלפניה.

ההוראה מזה היא בשתים: א. לא להסתפק במצב שהגענו אליו, למרות שהוא מרחב, מכיון שהוא עדיין מיצר לגבי הדרגה הבאה. ב. לא להתייאש עם אנחנו עדיין רק בתחילת הדרך, כי במסע אחד כבר יצאנו ממצרים, והגענו לארץ טובה ורחבה. בשלבים הבאים נמשיך הלאה, ואם בנ"י הצליחו בכך אז בוודאי שאנו נצליח.
ובסופו של דבר (ממש בקרוב) נגיע למטרה - ירדן יריחו, כלומר להתגלות המשיח שהוא "מורח ודאין".

המאור שבה הוא הפתרון

אם בונים במערכת הרחוקה מיהדות

לימוד שבונה את יסודות האמונה ודרך ארץ

שעליו קראו גדולי תורה כרב קוק זצ"ל ,הרב סולובצ'יק

הרבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, בהמשך לקריאת הגרא

שיש ללמוד ספר הכוזרי, יש ללמוד אגדתות על מנת להאיר את האמונה

ולגלות את המאור שבה

זה ללמד לא בדרך הקונבציונלית הלכות הלכות וד' אמות

של הלכה ותו לא

ובנין נכון של אמונה

 הוא המאור ש'יחזירם למוטב'

ויחזירנו כולנו לאהבת התורה ולאהבת נותן התורה

בגדלות.ותן לחכם ויחכם.

הגמרא אומרת, שמי שראה בחלום את פנחס, פלא נעשה לו. מי שחלם על פיל, פלאות נעשו לו. ומי שחלם על פילים, פלאי פלאות נעשו לו. מה הקשר בין החלום על פנחס לבין פלא? רש"י מסביר שנעשה לו פלא, כמו שנעשה לפנחס.

מה ההבדל בין מי שחלם על פנחס לבין מי שחלם על פיל? לכאורה פשוט מאוד: מי שראה את פנחס, רק פלא אחד. ומי שראה פיל, נעשו לו פלאות, לשון רבים. אבל למה בעצם??? הרי אם בגלל שלפנחס עצמו נעשה פלא, הרי מפורש בגמרא שנעשו לו ששה ניסים! ובמקומות אחרים כתוב אפילו שנעשו לו 12 ניסים! אז למה מי שרואה פנחס בחלום "מקבל" רק פלא אחד??...

ועוד שאלה קטנה, שהיא בעצם תעזור לנו להגיע לתשובה על השאלה הראשונה: למה "פלא" נעשה לו, למה לא נס? הרי בגמרא בסנהדרין (משם רש"י ציטט שלפנחס נעשה פלא) הלשון הוא ששה ניסים נעשו לו?
רגע, מה בעצם ההבדל בין נס לפלא? אולי בעצם אפשר להסביר כאן, שנס הכוונה לניסים מעל הטבע לגמרי, ופלא זה דבר "מפליא", אבל לפי הגדרים של הטבע, הוא לא שבר את הטבע. אולי מה שנעשה לפנחס לא שבר את הטבע, ולכן הוא רק פלא ולא נס?
אבל לא, אי אפשר להסביר ככה. כי חלק מהניסים שנעשו לו בהחלט שברו את הטבע לחלוטין. בביצוע הניסים השתתפו גם מלאכים ש"הגביהו את המשקוף" ו"השחיתו בעם" וכל מיני כאלה. אז שוב, למה אנחנו אומרים שהרואה פנחס בחלום נעשה לו "פלא" ולא - "נס"??

אז ההסבר הוא שבדיוק ההיפך: פלא הוא בעצם מעל נס. נס, זה דבר חד פעמי. זה אומר, שבדרך הרגיל היה צריך להיות כך וכך, אבל היה לנו נס וקרה הפוך מהרגיל. אבל פלא, הכוונה למצב כללי, שהטבע כבר לא נחשב. נמצאים בכזה מצב מעל הטבע שאפשר שיקרו עכשיו הרבה דברים מוזרים ולא טבעיים אבל זה לא שכל אחד הוא "נס" בפני עצמו, אלא שזה מצב כללי של "פלא". עכשיו אין טבע.

זה מה שהיה אצל פנחס. זה לא שהיו הרבה ניסים, וכל אחד כשלעצמו היה חידוש מחדש, אלא נוצר מצב שכל ההנהגה עם פנחס באותו הזמן היה מופלאת. בלי כללים של טבע בכלל. ולכן, אנחנו גם אומרים אצל פנחס רק פלא בלשון יחיד, ולא פלאות. כי הכל זה פלא אחד גדול (ומסתבר שזה יותר טוב מ"פלאות" לשון רבים, שקשור משום מה למי שרואה פילים...). וזה כבר ממש הפך להיות "העניין של פנחס", עד שמי שרואה אותו בחלום, זה אומר פשוט פלא!
אז זהו, עם התשובה לשאלה השניה, תירצנו גם את הראשונה.

אבל למה פנחס באמת זכה להנהגה כזו, לפלא כזה? בגלל שהוא התנהג ככה. הוא לא רק עשה מסירות נפש חד פעמית, "נס", אלא הוא היה במצב כללי שכבר לא אכפת לו מעצמו ומהעולם, הוא ראה רק את רצון ה' ואת הקנאות שלו אליו. כל כולו היה נתון לעניין. כך שלא כל פעולה של מסירות נפש שלו בהקשר הזה נחשבת ל"נס" בפני עצמו, אלא הכל מסירות נפש אחת גדולה, כללית. כמו שהסברנו קודם על "פלא".

גם השכר שהוא קיבל, זה כהונה, שהיא לא מתנה חד פעמית, לא רק לשבוע ואפילו לא לשנה. זה לכל החיים,  לו ולבנים שלו ולבני הבנים שלו.

* * * *

בהשגחה פרטית, השבוע היה הגאולה של אדמו"ר הריי"ץ, ובשבת הזו הוא בירך הגומל.
הרבי הריי"ץ נאסר על מסירות נפש ברוסיה (מעניין, הרבי קורא לה "המדינה ההיא", והשתדל מאוד לא לקרוא לה בשמה...) בשביל הפצת היהדות. גם כאן, לא מדובר על מסירות נפש חד פעמית, וגם לא כמה "יחידות" של מסירות נפש. אלא הרבי היה בתנועה כללית שהוא לא התחשב בעולם, והלך בדרך כזו של מסירות נפש כללית, שעושים הכל הכל בשביל להפיץ את היהדות. המהות שלו היתה מסירות נפש. ולכן הוא מסר את הנפש גם בשביל דברים שאולי לפי הדין לא חייבים בכלל למסור את הנפש עליהם. אבל לא אכפת, הוא לא מתחיל להתפלפל בכל מקרה לגופו אם צריך למסור את הנפש או לא... פשוט ללכת למטרה, בלי להסתכל לצדדים.
כמו שהיה אצל פנחס, שגם במקרה שלו ע"פ דין לא היה חייב למסור את הנפש, ואם היה שואל בבי"ד היו אומרים לו שלא צריך (זה נקרא "הלכה ואין מורין כן). אבל הוא, לא היה לו זמן לחשוב בכלל. כל כולו בער בקנאת ה', ופשוט בדרך ממילא הוא רץ ועשה את מה שעשה.

הרבי הריי"ץ מסר את הנפש, לא רק ברוסיה. גם באמריקה, כשהרבי הריי"ץ הגיע לאמריקה וביקש לבנות ישיבות, וראשי הקהילות האמריקיים ניסו "להסביר" לו שבאמריקה זה אחרת... שאמריקה זה לא העיירות הקטנות והישנות של פולין... הרבי לא הקשיב. הרבי הכריז - "אמריקה אינה שונה". הקב"ה נמצא בכל מקום, וגם כאן יהיו ישיבות ותלמודי תורה.
והרבי הצליח אכן להוכיח שגם באמריקה זה אפשרי.

[יצא ארוך מידי? מצטער. אבל זה רעיון חשוב, וכל אחד יבין מזה בעצמו את ההוראה שיש בזה אלינו. השיחה לקוחה מחלק ל"ג].

שיהיה לכולם צום קל!!

ושמשיח כבר יבוא!!!!!!!!

שלום

אני חזור בתשובה ואני רוצה להעזר באגרות קודש כדי לבקש משהו..אבל יש לי כמה שאלות אישיות ואם מישהו פה מחסידות חב"ד יכול לעזור לי ויכתוב פה הודעה אני ישמח, תודה.

בפורום הזה יש שלושה סוגים:

המתוסבכים

המתסיסים

והנורמלים

זה ממש מצחיק..

וחוץ מזה מישהו יכול להסביר לי על מה הויכוח, מיהם שני המחנות בחבד ומי שייך לאיפה???

לפני שנים היה יהודי שנולדה לו בת וחלתה במחלה, אותו יהודי ביקש ברכה מהרבי מלך המשיח אך לא נענה בין לבין הילדה התרפאה.

ואז פתאום הוא מקבל מכתב מהרבי מלך המשיח, אותו יהודי אמר לעצמו "הוא עכשיו רוצה תרומה או משהו אחרי שהבת שלי התרפאה"?! ובקיצור שם את המכתב בצד.

לאחרי 20 שנה אותו בת הגיעה לגיל נישואין היא מצאה את בחיר ליבה, אך היתה בעיה קטנה אותו חתן הוא היה מיוצאי עדות המזרח והיא היתה אשכנזי'ה, ועקב כך אבי'ה התנגד בכל תוקף לשידוכין אלו, אך הבת עמדה בתוקף שהיא רוצה את אותו חתן, ובקיצור הבת והאבא הסתכסכו.

יום אחד האבא יושב במשרדו ועושה סדר ופתאום הוא מוצא את מכתבו של הרבי מלך המשיח לפני עשרים שנה...הוא אמר לו אין לי מה להפסיד פתח את המכתב קרא את תוכנו וכולו נדהם!

תוכן המכתב היה שמה שלא עושים שידוכין בין אשכנזים לספרדים אינו נכון וכו' והרבי מלך המשיח מאחל לו ולזוג מזל טוב וחיים מאושרים וכו'.

כמובן שהחתונה היתה בשעה טובה ומוצלחת וכו' וכו'

דרך אגב פתיחת המכתב היתה כבר בתקופה שכבר לא זכינו לראות בעינינו הגשמיות את הרבי מלך המשיח

שבת שלום ויחי המלך המשיח

תקשיבו סבתא שלי עוברת צינטור עוד מעט. אז בבקה תתפללו לרפוא"ש דחוף!!