פורום חסידות חב"ד (עמוד 50)

שתלמידיו שרבי עקיבא חטאו דווקא בגלל אהבת חינם,

ז"א ר' עקיבא אמר "ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה" אז איך דווקא תלמידיו של רבי עקיבא חטאו ונפלו בזה?!

 

אלא שהם דווקא נפלו בזה מתוך אהבה.

 

הם כ"כ אהבו אחד את השני, והיו כ"כ בטוחים באמת שלהם

ולכן כל אחד כ"כ רצה שכולם (או שהחבר שלו) יבינו שהאמת שלהם היא האמת

 

ומכך נוצר הפילוג.

 הטנק השרוף

זה היה מראה כמעט דמיוני: הרב יעקב מזרחי, חבר-כנסת נכבד, מסתובב בין שלדי טנקים מפוייחים ברמת-הגולן ומחפש את עקבות בנו הנעדר. קודם היה במרכז הרפואי רמב"ם ותיחקר את חברי צוות הטנק של בנו, שנפצעו באותו קרב. הם ידעו את האמת המרה, אך לא העזו לאומרה לו. האב בעצמו מצא לבסוף את שרידיו של הבן

זה היה ביום העשרים-ותשעה למלחמת יום-הכיפורים. כוחות צה"ל סיימו את שלב הבלימה של הכוחות הסוריים ועברו למתקפה בשטח האוייב. הקרבות כבר התנהלו מעבר לגבול. אבל כל רמת הגולן היתה זרועה שלדי טנקים ונגמ"שים, עדות אילמת לגיהינום שהתחולל שם בימים הראשונים של המלחמה, כאשר טנקים ישראלים בודדים עמדו מול טורים ארוכים של שיריון סורי ורבבות חיילי רגלים נושאי טילי נ"ט.

הבלבול עדיין שלט במצב. היו המון נעדרים. לא ידעו מי יצא חי מהמלחמה, מי נפצע ומי נפל בשדה-הקרב. היחידות לזיהוי חללים של הרבנות הצבאית עבדו כמטורפים, בתנאים בלתי אפשריים. אך הם לא היו ערוכים להיקף גדול כזה של חללים.

החיילים שהסתובבו בשטח החלו להתרגל לדמות מיוחדת במינה שנעשתה חלק מהנוף. יהודי בעל חזות רבנית, שזקן שחור ארוך מעטר את פניו. הוא הסתובב בין הטנקים והנגמ"שים החרוכים וחיפש משהו.

היה זה חבר-הכנסת, חסיד חב"ד, הרב יעקב מזרחי. הוא חיפש את בנו, דוד, שיצא לחזית מיד עם פרוץ המלחמה והיה בכוח השיריון האחרון שנחלץ לקרב הבלימה. כמעט חודש לא שמעו ממנו דבר. הוא הוכרז כנעדר. האב, הרב מזרחי, ניצל את מעמדו כחבר-כנסת כדי להגיע לקווים. הוא תיחקר אנשים ועשה ימים שלמים בשטח בחיפוש אחר גופת בנו.

על שם הסב

דוד, הבן, היה אחד משישה-עשר ילדיו של הרב יעקב מזרחי. הוא נולד זמן קצר לפני מלחמת השיחרור. הסבא, הרב דוד מזרחי, מהדמויות הבולטות של רחובות באותם ימים, ביקש שהרך הנולד ייקרא על שמו - דוד. חודשיים לאחר מכן פרצה מלחמת השחרור ומטוס מצרי, שהטיל פצצה בחוצות העיר, קיפד את חיי הסב, יחד עם שבעה אנשים נוספים שעמדו לידו. הוא נקבר בבית הקברות הצבאי ברחובות. הנכד הצעיר נשאר מזכרת חיה לסבא שנהרג בנסיבות טרגיות.

משפחת מזרחי היא משפחה ידועה ומכובדת ברחובות. הסבא, הרב דוד מזרחי, עלה לארץ עם העלייה הראשונה מתימן. בנו היחיד, יעקב, כבר נולד בארץ, ואביו השקיע בו את כל כוחותיו, חינכו לתורה וליראת-שמים והחדיר בו אהבה לכל יהודי ורגש אחריות לזולת. הבית שבו נולד הרב יעקב מזרחי היה בית של תורה וחסד. שניים מחדרי הבית שימשו לתלמוד-התורה הראשון בעיר.

כשגדל יעקב מזרחי והיה לאיש, נעשה לאחת הדמויות הדומיננטיות בעיר. הוא היה חבר בהנהלות מוסדות החינוך הדתי בעיר וגם פעיל נמרץ בהקמתם. כשקמה התנגדות מטעם העירייה בהקמת בית הספר "בית יעקב" בעיר, הגיע לילה אחד למקום עם קבוצת פועלים, וביחד יצקו את היסודות לבניין וקבעו עובדות בשטח. אחר-כך כיהן כחבר מועצת העיר, סגן ראש-העיר ויו"ר מחלקת הרווחה. הוא גם כיהן כסגן יו"ר המועצה הדתית ולימים נבחר לחבר-כנסת מטעם אגודת-ישראל. פעילותו העיקרית היתה בתחום החינוך. הוא נלחם בציפורניו להצלת חינוכם של ילדי עדות המזרח שהובאו ארצה על-ידי הסוכנות ונשלחו לקיבוצים.

אבל עסקנותו הציבורית לא פגעה כמלוא הנימה בחינוך המעולה שהעניק לשישה-עשר ילדיו. חרף כל פגעי הזמן הצליח לחנכם בדרך התורה והחסידות. את הבנים שלח להתחנך בישיבת חב"ד, ששכנה באותם ימים בפרדס ליד לוד. בדרך זו התקרבה המשפחה כולה לחסידות חב"ד.

ביום השני למלחמה

כל שישה-עשר ילדיו של הרב מזרחי גדלו ליהודים יראי-שמים ואנשי חסד. רוב הבנים עוסקים בהרבצת תורה, משמשים ככלי-קודש או נושאים בתפקידים ציבוריים. הבנות נשואות לאברכים תלמידי-חכמים ומפיצי תורה וחסד. משפחה שורשית למופת. הרב יעקב מזרחי שילב באישיותו אהבה לתורה ומסירות לארץ-ישראל. הוא עצמו שירת בצה"ל, וכך גם ילדיו, רובם בחילות קרביים. בנו דוד לא חזר.

דוד נהרג על-ידי פגז סורי שפגע בטנק שבו נהג. זה קרה ביום השני למלחמה במהלך קרבות הבלימה הראשונים שניטשו ליד נאפח. אך בני המשפחה עדיין לא ידעו דבר על גורלו.

דוד הוזעק לחזית מיד עם פרוץ המלחמה. הוא היה שייך לחטיבת שיריון צפונית. זו היתה חטיבה די חדשה, שאנשיה היו צעירים ברובם. דוד הגיע לשם עם חבריו מגרעין נח"ל דתי שאותו איישו. כשנה לאחר שהוקמה החטיבה, פרצה המלחמה. ביום-הכיפורים עצמו נלקח למחנה 'יפתח' בצפון, כק"מ מראש פינה, ובמוצאי יום-הכיפורים כבר היה על הטנק בדרכו לרמת הגולן.

דוד כבר היה נשוי ואב לשתי בנות. הגדולה בת שנה ושמונה חודשים והקטנה פעוטה בת שלושה חודשים. בחור עם שמחת חיים אך גם עם הרבה יראת-שמים ורצינות. חבריו זוכרים אותו תמיד מסתובב כשציציותיו מתבדרות ברוח, ותחת בית-שחיו השקית עם הטלית והתפילין. "הוא היה בחור שבלט בשטח", הם אומרים.

הקרבות היו קשים מאוד. שום דבר עוד לא היה מאורגן ומתוכנן. זה לא היה בכלל קרב. זו היתה מלחמה הגנה מטורפת, כמעט חסרת-סיכוי. טנק אחד עמד לפעמים מול כוח שלם של הסורים. מפקד החטיבה היה האלוף אורי אור, שקיבל אחר-כך את אות העוז. אבל על האות הזאת נפלו כ-70 חיילים ועוד מאות נפצעו. דוד נמנה בין הראשונים.

למנוע עיגון

"אבי היה אדם רגיש מאוד בטבעו", מספר בנו, הרב אליעזר מזרחי. "האירוע הזה פגע בו מאוד קשה. בלבו כבר ידע את האמת המרה, אבל לא היו לנו שום הוכחות על כך. אבי אמר שהוא חייב לנסוע ולתחקר בעצמו את כל מי שיוכל למסור עדות על מה שקרה שם. הוא גם רצה להגיע לשדה הקרב ולנסות למצוא את גופת בנו, בהנחה שהוא אכן נפל בקרב ולא נשבה. המניע העיקרי שלו היה למנוע מכלתו בעיות של עגינות. הוא עדיין לא ידע איזה מחזה עתיד להתגלות לנגד עיניו".

הוא נסע למרכז הרפואי רמב"ם בחיפה ותיחקר שם את צוות הטנק של דוד, שהצליחו להינצל. מפקד הטנק שלו היה גם-כן תושב רחובות, ושמו טיקטין. התותחן הוא כיום מזכיר המועצה המקומית ראש-פינה, מר שלמה בן-אבו. שמו של הקשר היה פישר. שלושתם נפצעו ואושפזו במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה. בן אבו נפצע קשה.

אף שלהם היה ברור מה עלה בגורלו של דוד, לא העזו לאמר זאת לאביו. הם רק סיפרו לו באיזה מקום נפגע הטנק שלהם. הרב יעקב מזרחי החליט לצאת לשדה הקרב. כך הסתובב לו האב האומלל יום אחר יום בין הטנקים המפוחמים, תר אחרי שרידי בנו. מאוחר בלילה היה חוזר הביתה שבור ורצוץ. כולו מזועזע מהמראות המחרידים שראו עיניו. בקושי היה מצליח לעצום עין, כי השכם בבוקר היה יוצא ליום חיפושים נוסף.

זה היה בבוקר. בשיפוליה של תלולית עפר קטנה רבץ טנק הצנטוריון שבו נהג דוד. הוא היה מוטה על צידו, מעוות ומפוייח. על-גבי השילדה נח התותח ההרוס, שמוט ומנותק ממקומו כמו אבר קטוע. האופן שבו נח, בדיוק על פתח מושב הנהג, לא הותיר מקום לספקות. דוד נשרף חי בתאו.

קרבן לקב"ה

אחר-כך סיפרו החברים מה בדיוק קרה. פגז סורי פגע פגיעה ישירה בטנק והוא החל לבעור. שלושת אנשי הצוות זינקו מתוכו, אבל דוד לא הצליח להימלט. תותח הטנק נחת על מדפי תא הנהג ובכך חסם לפניו את דרך המילוט. הזיכרון האחרון שיש לחבריו ממנו הוא תמונה קשה ומזעזעת. הם ראו את דוד נאבק בגורלו, מנסה בכל כוחותיו לפלס לעצמו פתח החוצה, ולא מצליח. כעבור זמן קצר נדלקה התחמושת שבטנק וכולו עלה באש.

הרב יעקב מזרחי עמד מול הטנק השרוף והבין הכול. המעמד הזה היה מזעזע. אנשים שעמדו לידו הזילו דמעות. רגע ארוך עמד האב כמאובן, חיוור כסיד. אחר-כך התעשת והחל לטפס על הטנק. הוא נכנס פנימה וזחל לעבר מושב הנהג. שם, בתוך הטנק המפוייח, מצא את שרידי בנו. הוא אסף את האפר לתוך שק שהביא עמו, ואחרי עמל רב יצא החוצה, אוחז בידו את השק.

הוא עמד על-גבי הטנק השרוף. פניו להטו. הוא נראה כמי שאינו נמצא כלל בעולם הזה. ואז, לתדהמת כולם, הרים את השק למרום וקרא: "מודה אני לך ה' על שזיכיתי להקריב את בני יקירי כקורבן קודש על מזבח הגנת עם ישראל וארץ-ישראל".

כשחזר הביתה בצהריים, מוקדם מהרגיל, השתררה בבית דממה מתוחה. האב נכנס בשקט ואמר: "עכשיו אפשר לקרוע קריעה". האם, חביבה, קראה בהתרגשות: "ברוך ה' שדוד עלה כקרבן לה' ולא נפל בידי הטמאים".

המוני אנשים מילאו את הבית בימי ה"שבעה". אנשי קצין העיר, שבאו לנחם את המשפחה, מצאו את הרב מזרחי איתן כצור ונושא דברים מלהיבים באוזני הציבור שבא לנחמו. הם אמרו לו: "יש לך לב פלדה". הרב מזרחי השיב: "הלב של כולנו הוא בשר ודם, האמונה היא מפלדה".

בבית העלמין הצבאי ברחובות מוצבות שתי מצבות

הנספח הבטחוני בשגרירות היה מביא לרבי כל שנה בשמחת תורה את שמות החללים של אותה שנה. שנה אחת הרבי אמר לו שהוא החסיר שם. הוא חשב לעצמו שהרבי מתבלבל כי את הרשימה המחשב מנפיק כשבדק מצא שבאמת החסיר שם.
כששאל את הרבי איך זה יכול להיות שהרבי עלה על טעות מחשב הרבי אמר לו שכל נשמה לפני שיוצאת מהעולם עוברת דרך החדר הזה..

ב"ה

אני באמת לא מצליח להבין אותך, בלי רצון לפגוע אבל:

1. אתה שואל כמה אחוזים יש בחב"ד ש"משיחיסטים":

• מה אתה חושב יש לנו זמן להתעסק בסטיסטיקה? לא אנחנו עסוקים בוואצאופ ובכל מיני מראין בישין מלשון הרע עד מראות אסורות
• גם אם היינו עורכים סטיסטיקה, היום יענקל קיבל תשובה באיגרות מדוייקת וזועק הרבי חי וקיים כמו שאותם החברים שלנו שאתה לא כ"כ מסמפט זועקים "יש אלוקים" כל פעם שמכבי ת"א מכניס גול. או להיפך לא קיבל או לא הבין את התשובה אז יש משיחיסט אחד יותר או פחות.
• מה זה משנה במציאות מה השני חושב? 100000 אנשים חושבים שהרבי חי זה הופך אותו לחי? או להיפך 2000000 חושבים שהוא מת זה הופך אותו למת? צדיקים חיים במיתתם יותר מבחייהם זה מה שקובעת התורה. תורת אמת אז מה זה מזיז לדעת כמה אנשים חושבים כך או כך?

 

2. לגבי האייפונים:

• ראה תשובתי בנקודה הראשונה
• ועכשיו תורי לשאול: אם הרגליים היא אפשר לחטוא? על חטא שחטנו בהליכת רגלים (תפילת יו"כ). אז מה הרגליים פסולים וצריך לכרות אותם כמו שטוענים שצריך לכרות את האייפון?
• נראה לי משום מה שהציבור החרדי עיבד ולאו דווקא באשמתו את כח השיפוט וההיגיון הבריא שלו. כל תמונה של אישה גם צנועה ביותר מצונזרת בעיתונות הדתית. בהלוויה של החפץ חיים צולמו תמונות גם של נשים ואפילו גדולי הרבנים דאז, שכנראה היו הרבה יותר גדולים מהרבנים של היום (ירידת הדורות) לא צעקו גוואלד ולא צעקו שיקצע על בנות ישראל טהורות שבואו לחלוק כבוד אחרון לחפץ חיים. מה לעשות אנו חיים בעולם מעוות !!!

 

3. באחד הדיונים הקודמים שאלת למה יש שני אדמו"רים לוויזניץ?

למה אינך שואל את עצמיך למה יש הרב שטיינמן ואת הרב קנייבסקי? אולי צריך לחסל אחד מהם, לדעתך?

למה אינך שואל כמה אחוזים הולכים אחרי הרב שטיינמן וכמה אחוזים הולכים אחרי הרב קנייבסקי?

מי היתיר למדוד גדולי התורה אם סרגל?

מה אתה יודע בכלל, זה לומד פחות, זה לומד יותר? ומה התוצאה אולי זה שלומד פחות תורתו מתברכת והוא באמת יותר גדול מהשני?

ואני אומר את זה כי לפי דבריך, "הרב שלך" אמר לך שהרב מרדכי אליהו זצ"ל היה גדול אבל לא נחשב כאחד מגדולי הדור, מי זה "המשוגנער" הזה מלאה גאווה עצמית שיכול לדבר על הרמ"א ולא מגיע לא לקדסוליים אפילו לא מגיע לעקב של הרב מד"א.

סליחה אבל אתה חי בעולם דימיוני של ליטאים שונא ישראל, אפילו את הגדולים האמיתיים שבישראל. הוצאת שם רע ואני מדגיש לא לשון הרע (אני מקווה שאתה יודע את ההבדל, הוצאת שם רע=שקר, לשון הרע=אמת) לשמה וכל זה באצטלה של תורה.

 

אז כפי שאמרו לך, אחד בצורה חברותית ואחד בצורה יותר בוטה, כנס באחד מישיבות של חב"ד תיגש לראש ישיבה או למשפיע ותשאל את השאלות שלך.

אבל ראה הוזהרת, אתה עלול להתחב"ד, ואז כולם המשיחיסטים והאנטיים, כולל מושיקו יגידו לך WELLCOME למועדון.

ניפגש?

החסידים שאלו את אדמו"ר הזקן: איזה עבודה נעלית יותר, אהבת ה' או אהבת ישראל ? ויען: אהבת ה' ואהבת ישראל שתיהן כאחת חקוקות בנשמתו רוחו ונפשו של כל אחד מישראל, ומקרא מלא דיבר הכתוב " אהבתי אתכם אמר ה'", הרי דגדולה אהבת ישראל, דאוהב מה שהאהוב אוהב.

 

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

על פרסום סעודת משיח באתר, אני לא הספקתי לעשות זאת עקב החג והוא עזר להעלות את הענין בפרומים.

בטוחני שכו"כ יהודים הגיעו בגלל זה לסעודת משיח ויה"ר שזה יפעל את התגלות מלך המשיח תו"מ

https://www.youtube.com/watch?v=mUjDpdkweCk.youtube

רציתי לשאול האם קיים למישהו רשימה של המשפחות בקראון הייטס עם מספרי טלפון וכו'.

 

זה יכול ממש לעזור לי. תודה רבה!!!

יומן קצר מאת הרב איציק סנדרוי, מנהל ישיבת חב"ד במצפה יצהר:

הכל מתחיל כמה ימים לפני. י"א ניסן יום ההולדת של הרבי מליובאוויטש שליט"א מה"מ, חייבים לעשות משהו ביום כזה ובתקופה כזאת וזאת לאחר כמה ימים של קמחא דפסחא שחלקנו ברחבת ישיבת חב"ד במצפה יצהר לתושבי יצהר.

פניתי לר' מענדי אופן שהתגייס למטרה החשובה ותרם 300 ערכות של שלשות מצה, נסעתי מיד לדרום להביא אותם.

ביום ראשון יצאנו לדרך, הצטרף אלי ר' יהודה ליבמ מיצהר, נסענו בין הבסיסים והמוצבים כשכל חייל מקבל ערכה אישית עם מכתב מצורף המביא את ברכת החג והערכה לחיילים מתושבי יצהר וישיבת תות"ל חילי בית דוד במצפה יצהר.

באחד מנקודות החלוקה, נפגשנו יחד עם מפקד אוגדת יהודה ושומרון, תת-אלוף תמיר ידעי, וקצינים נוספים ששמחו לקבל את המצות והברכה לחג.

שעות לפני החג קיבלתי התראה מחייל מג"ב שנמצא בבסיס מגב שהוקם בתוך ישיבת עוד יוסף חי ביצהר ש"נכבשה" על ידי צה"ל. החייל ביקש לעשות סדר עם עוד כמה מחבריו. כמובן שהזמנתי אותו אך הסתבר שמפקדו שאינו יהודי לא משחררו בשום אופן.

לאחר בדיקה, הסתבר שבישיבה שוכנים מתוך כמות החיילים כ20 חיילים יהודים. הדילמה היתה קשה, שלא יווצר חילול ה' כאילו ניתן בכך עידוד למעשה של תפיסת בנין ישיבת עוד יוסף חי. לאחר תשובה חיובית ומפורשת מהרבי כמובן שהוחלט שנעשה את הסדר במקום שלהם ויהיה מה שיהיה. (מכתב מצורף)

במקביל שהה הרב אלי איתן שליח הרבי ביצהר, בשבי שומרון בבסיס הגדוד נחל ושם ניהל את הסדר ששהו בו כ100 חיילים, את הסדר העבירו בצורה מעניינת בליווי הצגות וסיפורים.

* * *

עוד לא התפללתי מנחה, תנו לי כמה דקות ואסיים תפלה ונתחיל את הסדר. לא שאלתי וכבר עמדתי לתפלה, מצטרפים אלי עוד 3 חיילים, תוך כדי תפלה חשתי מחנק צורב, מה אני עושה פה בכלל... ברור לי זה הרבי מה"מ זה לא אני, אבל למה פה? למה במקום הזה, דוקא כאן? כן דוקא כאן יש יהלומים, שיצאו יחד איתנו ממצרים ולא ידח ממנו נידח.

הספקנו אף להתפלל ערבית של חג בזריזות כשסביבי החיילים, כולם מסתכלים בכמה סידורים שהבאתי מביתי. התיישבנו לסדר, התיישבתי בראש השולחן, אחי דאג להכין מראש את קערת הסדר שהבאנו יחד איתנו.

מולי יושבים חיילים וחיילות, נשמות צמאות, לכל דבר שיזכיר ולו במעט את יהדותם, בתוך האוירה הלא יהודית בין מפקדיהם הלא יהודים שעמדו מהצד ולא באמת הבינו המתרחש.

התקדמנו מהר, האמצעים היו דלים לסדר. ניסנו לעשות את הסדר מענין ככל שניתן, שתינו 4 כוסות וסיפרנו מס' סיפורים, לתבל את הערב. הרגשתי כמה מטורף כל מה שקורה פה, החיילים פנו אלי שנבוא עוד, הם רוצים לשמוע עוד על יהדות כמה שיותר ואף הגדיל לעשות חייל שדיבר על כך שהוא לא יודע כיצד להתחיל תשובה ושנכוון אותו.

אלוקות בגילוי במקום שבו מורגש שהכל חשוך וגלותי...

חזרנו לבית, הספקנו לעשות סדר קצר למשפחה ושוב 4 כוסות והאגדה והפעם עם הילדים, הראש קצת מסובב אבל מחזיקים מעמד.

12 בלילה, יצאנו שוב. הצטרף  הר' דובער חביב שנמצא אצל חמיו בחג, הפעם הליכה קצת יותר ארוכה, עד למוצב "בז" שם שוהים כ15 חיילים מגדסר נחל בשטח, מעל הכפר עצירה אל קבליה. הגענו למקום כשבידנו כל הנצרך לטובת סדר פסח, פגשנו שם את החיילים כשהם מופתעים לראותנו, החיילים כבר התחילו את הסדר כשהם יושבים תחת כיפת השמים בחושך חלקי.

המשכנו איתם את הסדר בשמחה גדולה ושירי אגדה, כל חייל הצטרף לקריאה וכך התקדמנו באגדה וכשכל חייל מקפיד לשתות 4 כוסות, אנו כמובן  כמובילים של הסדר שתינו יחד איתם וזאת בפעם השלישית.

לסיום פצחנו יחד עם החיילים בריקודים שאותם סיימנו כמעט ב3 בלילה. אח"כ התגלגלנו  לאטנו במעלה ההר כל אחד לביתו, מתוך הרגשה טובה שאנא, עשינו ולו במקצת, נחת רוח לרבי שליט"א מה"מ.

* * *

שביעי של פסח - סעודת מלאכים בשטח...

השעה 15:30 בצהרים, יצאנו ממצפה יצהר כשעה ורבע הליכה כשאנו גוררים יחד אתנו עגלה עמוסה במיטב המאכלים, מצות ומיץ ענבים.

הגענו לעמדת החיילים הנמצאת מערבית ליצהר. 12 חיילים חיכו לנו, (יום לפני הגעתי עם רכבי וסגרנו שנפגש, אף השארתי חבילת מצות יד, על המצות כתבו החיילים -"שייך למשיח לא לגעת וחב"ד זה אח..").

החיילים לא האמינו למה שפתחנו להם על השולחן, התחלנו בנטילת ידיים וברכה, אכלנו יחד מצות יד ומזגנו כוס ראשונה של מיץ ענבים, מיד לאח"מ הגשנו מנה ראשונה של דג סלומון מעשה ידי אישתי.

התוועדנו יחד על מעלת הסעודה וההזדמנות לבקשת משיח צדקנו שיתגלה מיד, הגשנו מנה שניה של בשר עם תוספות מיוחדות ותוך כדי מזגנו את הכוס השניה,

השיא היה כשהתחלנו לספר סיפורי השגחה פרטית וניסים שחווינו בשליחות הרבי ואיגרות קודש, כל חייל הגיע תורו והוא סיפר את סיפורו, שימחה ואף התרגשות רבה היתה בנינו, חיילים הזילו דמעה של התרגשות.

היתה הרגשה של אש באויר, תחושה של חווית גאולה פרטית וכללית, הבנה שאין כמו הרבי בעולם, אין...

סיימנו לאחר שעתיים, נפרדנו לשלום ונקשרנו בקשר דם ובהבטחה שנחזור ונפגש בהמשך ושכולם יכתבו לרבי שליט"א מה"מ.

לאחר החג, קיבלתי הודעה מחבר יקר הנמצא בצבא, בהודעתו כותב "חג שמח, בזכותכם הצלחנו לשמור על השמחה בחג הזה..." עניתי לו שהכל בזכות הרבי כמובן שאנו שלוחיו.














 

מה עניינה?
למה דווקא צמר?

אשמח לכל מידע בנושא...
הילדון עוד מעט בן שלוש

בגלל אי הבנה עם המוכר של המצות...

אולי מישהו רוצה? כל קילו  עולה 75 ש"ח.

מי שרוצה לקנות (זה בקרית מלאכי) אשמח שיתקשר לבעלי 139    250   0529  (מיכאל)

 

תזכו למצוות

אמירת הנשיא לי"א ניסן: ביום הולדת של הנשיא- הנשיא הוא הכל!!!!!
בְּיוֹם עַשְׁתֵּי עָשָׂר יוֹם, נָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר--פַּגְעִיאֵל, בֶּן-עָכְרָן. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן--לְמִנְחָה. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ--לְעֹלָה. שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן פַּגְעִיאֵל, בֶּן-עָכְרָן.

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֳלֹהַי וֵאלהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּאִיר הָיוֹם בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל עַל נִשְׁמַתִין קָדִּישִׁין דְּמִתְחַדְשִׁין כְּצִפָּרִים וּמְצַפְצְפִין וּמְשַׁבְּחִין וּמְצַלְּאִין עַל עַמָּא קַדִּישָׁא יִשְׂרָאֵל. רִבּוֹנוֹ שֶל עוֹלָם תַּכְנִיס וּתְעַיֵיל הַנַּךְ צִיפָרֵי קַדִּישֵׁי לַאֲתַר קַדִּישָׁא דְּאִיתְמַר עֲלֵייה עַיִן לֹא רָאֲתָה אֳלֹהִים זוּלָתֶךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁבְּאִם אֲנִי עַבְדְּךָ מִשֵּׁבֶט אָשֵׁר שֶׁקָּרָאתִי בְּתוֹרָתֶךָ פַּרְשָׁה שֶׁל הַנָּשִׁיא הַיוֹם אֲזַי יָאִירוּ נָא עָלַי כָּל נִיצוֹצִין קַדִּישִׁין וְכָל הָאוֹרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַכְּלוּלוֹת בִּקְדוּשַׁת זֶה הַשֵּׁבֶט לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בְּתוֹרָתֶךָ וּבְיִרְאָתֶךָ לַעַשׂוֹת רֱצוֹנְךָ כָּל יְמֵי חַיַי אֲנִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם אָמֵן: