להלן המאמר השני, זה שהרב פלדי דיווח עליו לרבי.
האמנם אתחלתא דגאולה?
"היכן אנו עומדים?" שואל מחבר המאמר בשם "אין לך קץ מגולה מזה" ("שערים" י' מנ"א תשכ"ט). לכאורה שאלה במקומה, בייחוד בהתקרב ימי הרחמים והסליחות, כאשר חשבון-הנפש הולך ונעמד במרכז חיי כל יהודי. אך חיש מהר מתברר, כי הבעיה המטרידה את בעל המאמר היא זו: האם אנו עומדים "לפני אתחלתא דגאולה, בתוך אתחלתא דגאולה, שלב אחר שאין בינו לבין עניינים רוחניים כלום?" - כך הוא שואל.
ואם כאן עולה על דעת הקורא השאלה ה'אפיקורסית' למאי נפקא מינה?, כלומר, מהו הדבר אשר לדעת המחבר ישתנה, או צריך יהיה להשתנות בחיי היום-יום שלנו, האם כבר נקבל את התשובה הברורה על שאלתו? - וגם על כך משיב המאמר עוד בראשיתו, באמרו: "בתחילת בירור הליכי גאולתנו וכו' יש לברר האם גאולתנו - גאולת ישראל - תלוי' בתשובה או לא".
עלי להדגיש, כי אין ברצוני להתפלמס עם המחבר הנכבד, אשר כוונותיו היו בוודאי טובות, וכפי הנראה רצה בנוסח ר' לוי יצחק מברדיצ'ב זי"ע לעורר רחמים על עם ישראל, שאף-על-פי שלא הספיק לשוב בתשובה שלמה אל בוראו ית', ישלח ברוב חסדו את משיח צדקנו - בחי' חננו ועננו כי אין בנו מעשים.
אולם, חובה קדושה להתפלמס עם כל אלה (וביניהם רבים וטובים) אשר מזדהים פחות או יותר עם הרושם שהמאמר מעורר - בלי לימוד-זכות כנ"ל.
והרושם הוא פשוט: אם ישנם (וישנם!) בינינו יהודים, אשר תקיעת השופר כבר בר"ח אלול מעוררת בהם הרהורי תשובה ורגשי כוננות לימים הקדושים - הרי בא המאמר ההוא להרגיעם ולהרדימם, כמי שאומר: אין כל צורך; אל נא תטריח את עצמך ואל תדאג. שתי המסקנות הנובעות מהמאמר ההוא - שתיים שהן אחת. לא מלבי בדיתי זאת - והריני מביא את שתיהן ככתבן וכלשונן.
האחת: "ואם-כן, מכל הני מילי, יסוד היסודות בזה העניין, כי הגאולה העתידה איננה תלויה בזכות במעשים טובים ובעשיית-תשובה". עכ"ל.
והשניה: "ולכן ברור: בוודאי אנו חיים בתקופה של אתחלתא ועוד יותר, תקופה זו כבר מאחורינו, אנו עומדים כבר בשלבים האחרונים, המתקרבים להשבת סדר העבודה לירושלים לבואו של המבשר-טוב". אלה דברי הסיכום והסיום של המאמר הנ"ל.
ואגב: אחרי כל המסקנות הברורות הללו, אינני יודע, מה יוכל עוד המבשר-טוב לבשר טוב?!
תשאלו - מהיכן מסיקים מסקנות כאלה? - והמאמר משיב: "ממקורות תורת חיים". ועוד כתוב: "לשם כך פתחתי את הגמרא, מסכת סנהדרין, דף צ"ז עמ' ב'". ובכן, פתחתי גם אני את הגמרא באותו מקום ובאמת מצאתי: רבי אליעזר אומר, אם ישראל עושין תשובה - נגאלין, ואם לאו - אין נגאלין. וזה גם מובא במאמר, אבל אינו מובא מה שרבי יהושע ענה לו על כך, והוא: "אם אין עושין תשובה אין נגאלין, אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב". וזאת, כי תשובה זו של ר' יהושע היתה מקלקלת את המסקנה הראשונה של המאמר, היות ומתברר שבנוגע לצורך עשיית תשובה לא פליגי, אלא שרבי אליעזר עומד על תשובה רצונית (כפי שמסביר המהרש"א במקום את מהות המחלוקת כולה), ואילו רבי יהושע סבור שהגאולה אפשרית גם ע"י תשובה כפויה בידי העמדת מלך וכו' וכך פוסק גם הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ב). וכאשר כל אחד מן התנאים הנ"ל מביא בגמרא פסוקים רבים בזה אחר זה, כדי להצדיק את עמדתו (תשובה מתוך רצון חפשי, או מתוך לחץ) נאחז המאמר בפסוק אחד ויחידי אשר אפשר להתאימו לצורך מגמתו ומסקנתו, שלפיו אנו לכאורה פטורים ח"ו מתשובה ומעשים טובים.
למעשה אפשר למצוא את מקור הסוגיא הזו בשני פסוקים שבתורה (דברים ד' כט-ל') "וביקשתם משם כו' ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" - זו תשובה מרצון, אך "בצר לך וכו' ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו" - זו דרגה של תשובה תחת לחץ - כפי שמפרש "אור החיים" הק', בנוגע לאחרית הימים, וזה לשונו: "והם חבלי משיח, ולא יהי' להם כל הצרות בתמידות בזמנים ארוכים, אלא באחרית הימים, ומבטיחם שיעורר ה' לבבם אז לשוב בתשובה, והוא אומרו ושבת עד ה'" עכ"ל.
אכן, כל מי שרוצה באמת ובלב תמים להסיק אם הגאולה תלויה בתשובה אם לאו, אין לו כל צורך בחיטוטים נוספים, לנוכח האמור בפירוש בתורתנו הקדושה, ולא עוד, אלא שגם המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע בסנהדרין איננה - כאמור - בנוגע לתשובה עצמה, כי אם (כפירוש המהרש"א) באשר לשתי דרגות התשובה. בנוסף על כך, אם כבר חשקה נפשו של החוקר לפתוח את הגמרא, ודווקא במסכת סנהדרין דף צ"ז ע"ב, הרי בסך-הכל שורה אחת לפני המחלוקת הנ"ל אנו מוצאים (אם רוצים) את דברי רב האומר, "כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". ובעירובין (צ' ע"ב) נחלקו רב ושמואל, ואמר שמואל גופיה הלכה כרב. אגב, אותה בת-קול שיצאה ואמרה, "מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום", משמע - גם בפלוגתא בסנהדרין צ"ז.
המסקנה הראשונה של המאמר הנדון היא איפוא לא רק בלתי-נכונה אלא - מה שיותר גרוע - שמגמתה פסולה מעיקרה. הדבר מוכח גם - וביתר שאת - בחלקו השני של המאמר, אשר משתדל בכל מחיר לשכנענו כי אתחלתא דגאולה היא כבר מאחורינו, עד שאפשר כבר להתחיל לבנות את בית-המקדש, ובמילא אין כבר צורך ח"ו בתשובה ומעשים טובים.
וכדי להוכיח זאת, המאמר מסתמך שוב על מסכת סנהדרין, והפעם דף צ"ח ע"א: "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל ל"ו ח') ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'". ופירש רש"י: "כשתיתן ארץ-ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר". והמאמר קופץ על המציאה וצוהל ואומר בזו הלשון: "לא בתשובה, לא בעליה ברוחניות קבעו את הסימן המגולה, אלא בפריחה הגשמית של ארץ-ישראל ראו את תחילת בוא הגאולה".
ואני אומר, כי אין לך סימן מגולה מצהלתו המגולה של המאמר, עד כמה שכל תכליתו היא אך ורק למנוע מקוראיו כל רעיון של הרהור תשובה! יש פירות וירקות בשוק - אם כן מה מקום כאן לתשובה, לא כן?...
ואולם, פירוש המהרש"א במקום מבטל את כל ההנחות הדחוקות והמגמתיות האלה באופן חד-משמעי, וזה לשונו: "לפי שכל זמן שאין ישראל על אדמתם, אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה, אבל כשתחזור ליתן פירותיה, זהו קץ מגולה, שקרב לבוא זמן גאולה. שיחזרו ישראל על אדמתן". המהרש"א מביא גם פירוש אחר בנוגע לצמיחה, וגם שם מסיים "וזה יהיה בזמן שקרוב לבוא זמן הגאולה, וזהו דבר נסי, ודאי קץ מגולה הוא". ועכשיו לא נוכל לטעות גם בדברי רש"י "אז יקרב הקץ", כלומר זה יהיה סימן שהקץ עומד להתקרב, - אבל אתחלתא דגאולה מאן דכר שמיה?
בכלל, משחקים אצלנו במושג הזה 'אתחלתא דגאולה' כדבר המונח בקופסא, מפני שמערבבים אותו (לפעמים בזדון!) במושג "קץ". אדרבא, תשאלו ילד בן שש הלומד בכיתה א', האם התקרבות של קץ שנת הלימודים בכיתה א' זהה עם התחלת שנת הלימודים השניה? והוא בוודאי לא יסכים. לעומתו, מצויים למרבה הצער יהודים רבים וטובים אשר לא יהססו לערבב תחומים אלה, ויראו בסימני התקרבות הקץ - שאמנם נראים אצלנו יום-יום ושעה-שעה - לא פחות ולא יותר מאשר "ראשית צמיחת גאולתנו", או כדברי המאמר הנדון - סוף אתחלתא דגאולה על כל הנובע מכך.
ואין לזלזל בהבדל 'הקטן' הזה כלל וכלל.
אכן, הרמטכ"ל מכריז אחרי פשיטה עמוקה לתוך מצרים כי זאת היתה אחת הפעולות הנדירות בהיסטוריה הצבאית - אנו שואלים את עצמנו: עם כל המעלות הנדירות של חיילינו ומפקדיהם - הלוא דבר הוא?! הכיצד זה קורה דווקא אצלנו ודווקא בימים אלה, והכיצד זה מופיעה אזלת-יד בלתי-נשמעת כזאת אצל אויב, אשר ציודו ומספר חייליו עולים פי כמה וכמה על שלנו? הייתכן, שזה דבר טבעי? הרי מוכרח להיות כאן משהו שמעל דרך הטבע! שוב - "דבר נסי", סימן לקץ מגולה, דהיינו שקרוב הזמן לבוא הגאולה, כי לאחר הקץ נגיע בע"ה לתקופה של אתחלתא דגאולה. אך ח"ו לערבב יחד קץ הגלות עם תחילת הגאולה! דבר זה מדוע? כי בעוד ההכרה - אף הקלושה ביותר - בהתרחשויות מעל דרך הטבע, מן ההכרח שתסלק את האפשר שהצטבר במשך הזמן מעל לגחלת, מעל לניצוץ הקיים בנשמתו הקדושה של כל יהודי ויהודי (ומה עוד אילו היו מסייעין לכך מאות ואלפי רבנים שליט"א, הממונים על ויסות תהליכים רוחניים בתוך העם השוכן בארצנו הקדושה!) והתלקחות הניצוץ ההוא מעוררת הרהורי תשובה והתקרבות היהודי אל בוראו. ולפי שלדברי רב כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, הרי שיהודים היו באים לידי אמונה חזקה יותר בביאת הגואל צדק, וע"י אמונה זו עצמה היו באמת מקרבים את הגאולה ב"ה.
לעומת זאת - כאשר מחברי תפילות חדשות כותבים אצלנו בריש גלי: "ראשית צמיחת גאולתנו", הרי זה מצמיח בתודעתם של מאות-אלפי יהודים לא רק טשטוש גבולות בין קץ לבין אתחלתא, אלא גם את האשליה החמורה, שכאילו כל הנסים והנפלאות המתרחשים מגיעים לנו, כביכול, כי הרי אלה כבר שייכים - כביכול - לתהליך הגאולה שכאילו כבר התחילה.
תודעה כזו מונעת איפוא - במקום לעורר - הרהורי תשובה, שנראים כבר לרבים מיותרים (כדברי המאמר הנדון) כי הוכח כביכול שמשיח בא ללא עשיית תשובה. בנוסף על כך - לדעתי ולדעת רבים מאוד - הביטוי "ראשית צמיחת גאולתנו" מנהל ממש מלחמת-התשה נגד האמונה בבוא משיח צדקנו! לא פעם נאמר לי מפי יהודים מאמינים בלעג ובבוז גלוי: "איזה משיח?! מה אתה מדבר? האינך רואה עין בעין שזה זמן רב הגענו לגאולה? ראשית צמיחת גאולתנו! אם כן יש רק להשלים אותה", הוא מסביר לי, "לכן אנו מאחלים לעצמנו 'גאולה שלימה' - אבל הגאולה כבר ישנה פה בארץ!" כך, לא פחות ולא יותר! ואם עד עכשיו בכל-זאת האמנתי, כי אשליה זו היא נחלת מעטים בלבד, בא המאמר הנדון ו'מוכיח' לי באלף הוכחות, כביכול, שאפשר כבר "לחשב את העבודה לירושלים"...
אך בנוסף על כל האמור, מי פתי ויאמין שנכנסנו לתקופת אתחלתא דגאולה, כאשר יראה את חוסר הבושה הטוטאלי ואת העירום של בנות ישראל המתהלכות על אדמת ארצנו הקדושה? הכאלה פני תחילת גאולתנו? הלזאת ציפו אבותינו במשך דורות רבים ושפכו על זאת ללא הרף דמעה כמים? הלזאת התגעגעו הקדושים, לפני שמסרו נפשם ובפיהם השיר: "אני מאמין... שיבוא!"
אולי יאמרו נא לנו מחברי "ראשית צמיחת גאולתנו" וגרוריהם הנכבדים, מדוע שקטה הארץ ומדוע לא אורגנו - בהנהגתם הרוחנית - מחאות המוניות מרעישות עולם ביום י' באלול תשכ"ט, כאשר התאספו ב'בנייני האומה' שבירושלים עיה"ק אלפי יהודים, ביניהם אישים בולטים ביותר של הציבוריות הישראלית, כדי לשמוע יצירה גדולה ברוב פאר והדר לכבוד זכרו של "אותו האיש" ימ"ש, ושם היצירה: "האבוס"?!! מרנן ורבנן, מחברי "ראשית צמיחת גאולתנו" - הלזאת תקראו "אתחלתא דגאולה"?!
* * *
בעש"ק בראשית ה'תש"ל, שיגר הרב פלדי מכתב נוסף לרבי ובו כתב: "כאשר הופיע המאמר 'אין לך קץ מגולה מזה' שעליו הגיבותי במאמר 'האמנם אתחלתא דגאולה?' בגליון הושע"ר של 'שערים', הייתה לי הרגשה כאילו אותו מאמר הופיע אך ורק כדי לפתוח לי הזדמנות להגיב עליו ולהעלות את הנושא ברבים; לעורר ויכוח רחב ככל האפשר בחוגים שונים ובכך להתחיל בע"ה עריכת מבצע הסברה בהיקף ארצי...
"כדי להגשים בע"ה את אשר מצאתי לראוי בעניין זה, נחוצים: א) רבנים וצעירים בעלי הבנה ומרץ, אשר מוכנים ומסוגלים לפעול בלי כל היסוס ובלב שלם למען העניין עצמו. וב"ה מצאתי וגם התקשרתי עם כמה מהם..."
הרב פלדי לא הירפה. על-אף תשישותו הגופנית הגוברת, המשיך במרץ להסביר, לפרסם בכתבי-עת מאמרים נגד ה"אתחלתא דגאולה" ועוד.
בח' בטבת ה'תש"ל, שיגר הרב פלדי מכתב נוסף לרבי ובו כתב: "לאושרי הביאו לי שני בחורי ישיבת תות"ל בכפר-חב"ד את ליקוטי שיחות פ' ויצא, וכך יכולתי להעתיק את דברי כ"ק אדמו"ר במאמרי, בתורת תשובה ניצחת בכל העניין, אשר מכה יותר ויותר גלים בחוגים די רחבים. גם אני עצמי הרגשתי בדברי קודשו עידוד רב לעצם המשכת הפעולה.
"במוצ"ש י"ט בכסלו הוזמנתי לאחד מבתי-הכנסת בצפון ת"א שבו נערכה באותה עת התוועדות חג הגאולה בפעם הראשונה, וניצלתי את ההזדמנות לדבר על נושא זה. נאמר לי, שהדברים נתקבלו ב"ה בהבנה ובשביעות רצון".
* * *
במהלך אותן שנים, זכה הרב פלדי לאיגרות כלליות-פרטיות מהרבי ובהן עידוד רב למאבקו בנושא אתחלתא דגאולה, ולהלן קטעים מתוך אחדות מהן:
"ימי הגאולה יב-יג תמוז ה'תשכ"ט
בברכה לבשו"ט [בשורות טובות] בעניינים הפרטיים וגם הכלליים
חי"ק".
"ר"ח אדר ראשון תש"ל
בברכה לבריאות והצלחה בעניניו (ובפרט - בפעולותיו בשלילת הטועים האומרים לגלות מר וחושך ורווי קרבנות בנ"י [בני-ישראל] הי"ד - אתחלתא דגאולה. ה' יצילנו מהם ומהמונם, שיכפר שגגתם ברחמיו המרובים, ומכאן ולהבא יאמרו לחשך חשך ועי"ז יזכו לראות ולאמר לאור - אור. והוא יבש"ט גם בזה ולבש"ט בכהנ"ל"
הרב יהודה פלדי המשיך להיות חייל נאמן של הרבי גם בנושא זה וגם בנושאים אחרים, ובראשם המאבק הגדול לתיקון חוק "מיהו יהודי" אותו ניהל במסירות נפש כשהוא משמש יו"ר הועד למען שלימות העם.
עוד מדברי הרבי בנושא אתחלתא דגאולא:
בליקוטי שיחות חלק יח פרשת בלק (בהערה 53) נאמר: "הלשון 'כפול ומכופל' - כי זה גופא שישנם טועים, ר"ל, ש'שמים חושך לאור' לומר על מצב של גלות שהוא אתחלתא דגאולה, ה"ז 'חושך' והסתר ב'חושך' הגלות עצמו. וע"פ פי' הבעש"ט (הובא בתוי"י ר"פ בראשית) עה"פ (וילך לא, יח) 'ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא', כי ההסתר עצמו הוא בהסתר שאין מרגישים אותו - ושמים 'ההסתר אסתיר' לאתחלתא דגאולה!".
* * *
"ישנם הטוענים שנמצאים אנו עתה בתקופה ד'אתחלתא דגאולה' – רחמנא-ליצלן לומר על תקופה זו שזוהי 'אתחלתא דגאולה'!
[אין כוונתם ל'אתחלתא דגאולה' בדוגמת ההתחלה שהיתה ברגע הראשון לאחרי חורבן ביהמ"ק, כמבואר במדרז"ל שכאשר געתה פרתו של הערבי פעם שנייה (מיד לאחר החורבן) אמר הערבי (שהבין שפת חיות ובהמות) שעתה נולד מושיען וגואלן של ישראל - שלאחרי אתחלתא זו התחיל מר הגלות, רחמנא-ליצלן, אלא כוונתם היא ל'אתחלתא דגאולה' כפשוטה.]
"שיטה זו היא היפך פס"ד מפורש ברמב"ם - כאמור לעיל שהרמב"ם פוסק שהגאולה תבוא ע"י משיח צדקנו, וסדר הדברים מפורש ברמב"ם: 'יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות... ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה'... עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל'. כלומר, שהגאולה תהיה ע"י משיח צדקנו דווקא, וסדר הדברים יהיה באופן שבנין ביהמ"ק יהיה לפני קיבוץ גלויות!
"ומכיוון שכל נושאי כלי הרמב"ם (הראב"ד, הכסף משנה, הב"י, הרדב"ז וכו') לא השיגו על דברי הרמב"ם - הרי זו הוכחה שהם מסכימים לדבריו (כידוע הכלל בענין זה) (ראה לקו"ש ח"ה ע' 149 הערה 51)). ועפ"ז - אלו שטוענים באופן אחר, הרי הם יוצאים נגד פס"ד מפורש ברמב"ם, פס"ד המוסכם אצל כל נו"כ הרמב"ם!
"וכמדובר כמ"פ שכאשר אומרים על חושך כפול ומכופל דזמן הגלות שזוהי 'אתחלתא דגאולה' - עי"ז גורמים לעכב, רחמנא-ליצלן, את הגאולה!
"נמצאים אנו בעיצומה של חשכת הגלות - חושך כפול ומכופל, ואדרבה: מעולם לא היה המצב מאוים כל-כך כמו בתקופה האחרונה, וזאת - הן ביחס ל'הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב', כלומר, ששנאת אומות-העולם החריפה ביותר בתקופה האחרונה; והן ביחס ל'רגש הנחיתות' של כו"כ מבנ"י כלפי גויים ו'גוי'שקייט', ליפול לרגליו של הגוי ולבקש תחנונים וכו'.
"והדברים אמורים במיוחד ביחס לאלו הטוענים שתקופה זו היא אתחלתא דגאולה. [שבת פ' חיי שרה מבה"ח כסלו].
* * *
"...ועוד באתי להעיר ביחוד במה שמסיים שזכינו לראות אתחלתא דגאולה. חס-ושלום לומר דברים כאלו ובפרט להדפיסם. אשר המצב דעתה בארצנו הק' בענייני יהדות הם סימנים לאתחלתא דגאולה, וכואב הלב להאריך בזה, ובפרט שהוא ידוע לרבים. ויה"ר שבמהרה בימינו נזכה לצאת מן החשך כפול ומכופל ששמים חשך לאור ואור לחשך, ומשיח צדקנו יגאלנו בתוך כלל ישראל, הן בחו"ל הן באה"ק ת"ו מן הגלות המר, גאולה שלמה ואמיתית".
אלה הדברים ואלה העובדות, אשר, דומני מדברות בעד עמן.
בברכת חסידים ובציפי' לישועת ה' על עמו ועל ארצו בביאת מנחם לציון בחסד וברחמים.