פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 108)

אחרת זה היה נהפך למשחק חי של "איפה אפי".

איך ידעת???

הלכתי להחליף אאוטפיט.

אשכנזי

אני תמיד צודק

למה ביום ירושלים ולא היום האחרון כי הוא המסמל את המלחמה כמו שבחנוכה אומרים הלל למרות שהמלחמה נמשכה עוד 22 שנה אחרי טיהור המקדש מכיוון שטיהור הוא מסמל המלחמה

המזבח.

פה לא היה חנוכת המזבח ולא קרוב לזה.

בנוסף, המסורת של חנו בכ"ה, קרוב לאמת כי יהודה אומר: ''הן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה' ".

גם הקרבות מיד אחרי זה לא היו נגד היוונים כי "הנה הצבא אשר שלחת אל ארץ יהודה כליל נגף."  

המלחמה די נגמרה באותה עת וביססו את השלטון.

נכון שהיו מלחמות אחרי זה נגד היוונים בימי הבן של אנטיוכוס, אבל זה כמו שתגיד שיום כיפור המשך ששת הימים.

ההשוואה לא נכונה, תוך כדי הטיהור של המקדש היוונים עדיין שלטו במצודת החקרא שצמוד להר הבית והסבו בעיות לעתים.

אבל אנחנו אנשים יראי שמים ולכן חלילה לנו מהיות כפויי טובה כלפי שמיא

כבשנו את הר הבית ונתננו אותו חזרה. על מה הלל?! לומר הלל זו ברכה לבטלה. 

וכן איפה בית המקדש?!

ביהדות אומרים הלל אם נעשה נס, גם אם הנס לא הביא את הגאולה 

היכן מופיע בגמרא שאומרים הלל רק אם יש בית מקדש?

כי הגמרא במגילה מביאה שאומרים על הצלת חיים.

נניח שאתה חושש לברכה לבטלה, תאמר את פרקי ההלל בלי ברכה לפני ותחתום בלי שם ומלכות בסוף.

גם הנבואה על הישועה מאשור, כולה שיר הלל לירושלים.

לגבי הסוגרים (שזה עיקר מה שכתבת...)

1. ברור שהלכתית קביעת היום היא על כלל ניסי מלחמת ששת הימים, שהיתה הצלה מופלאה ומהפך בסדר גודל תנ"כי.

2. קביעת היום נעשתה ע"י גדולי ישראל, הרבנים הראשיים וחברי מועצת הרה"ר דאז (לפני חוקי הגיל והגבלת השנים שהורידו את הרבנות ממעמדה) שלמעט מיעוט קטן מאוד, רוב העולם התורני ראה בה מרא-דאתרא לכל דבר ועניין. הם גם התייעצו על זה עם רבים מהגדולים שלא היו במועצה (הרב איתן אייזמן שליט"א סיפר לנו שנכח כשמרן הרב ישראלי זצ"ל התייעץ עם מרן הרצי"ה זצ"ל לקראת הישיבה והסכימה דעתם). זה היום שבו רבבות עמך ישראל מציין את ההודאה. ההודאה כאן אינה אישית פרטית, אלא כלל ישראלית.

ממילא גם מי שהוא, או הרב שלו, חושבים כל מיני דברים - כדאי מאוד שלא יפרוש מדרכי ציבור על כל המשתמע מכך...

3. לגופו של דיון - בוודאי שיש סברו. שהיו צריכים לקבוע אולי את היום האחרון, או היום שאחריו. אולי בכלל היו צריכים לקבוע את היום הראשון - היום, כ"ו באייר - שבו 'מבצע מוקד', השמדת חיל האוויר המצרי, בוצע בהצלחה הרבה מעבר לכל סיכוי סביר, בשילוב נסיבות מופלאות, שאף אחד לא יכל לשער (ובכלל, היום הזה הוא יום מאוד גדול ואכמ"ל).

אבל, הכרעת גדולי ישראל, שראו את עיקר הרוממות, ביום הזה, בשחרור ירושלים המקודשת ומקום המקדש. בדיוק כמו שבפורים, תקנו את החג ביום שלא התרחש בו שום נס בכלל - אבל הציבור הרגיש לציין את היום שבו נחו מאוייביהם ובדיוק כמו שבחנוכה, החג בהגדרות הלכתיות, הוא על נצחון המלחה וחזרת הממלכה (כמו שברור בעל הניסים ומפורש ברמב"ם), אבל הרגשת הרוממות היתה בכל הימים שהמנורה דלקה.

4. הטענה המוסתרת (היו שנים שכתבת יותר בבוטות) כביכול אין מה לחגוג את שחרור ירושלים - כל עוד שהמקדש לא נבנה, מופרכת לענ"ד.

בדיוק כמו שיש דין קריעה בנפרד על ירושלים ועל המקדש - כך יש שמחה על שחרור ירושלים, גם אם עדיין אין אפשרות הלכתית או מעשית לבנות את המקדש. 

של רוב הראשונים שצריך נס לכל כלל ישראל, אלא אם כן מקבלים את הגדרתו של הרב גורן שהעם בארץ ישראל הוא בגדר הקהל, או מקבלים את הדעות באחרונים שאפשר להגיד הלל, על כל פנים שזה ספק צריך בלי ברכה.

2.לא כל ניצחון מלחמה, אומרים הלל, וכדברי הר"ן שקורה במלחמה שמועטים מנצחים את הרבים וזה לא נס. זה שונה מאוד מפורים שלא היה לנו צבא בכלל, והיינו תלויים לגמרי ביד אחשוורוש.

3. אם זה על ניצחון המלחמה, קובעים ביום שנחו מהמלחמה כפורים וחנוכה.

4. על כיבוש ירושלים אין שום מקור להגיד הלל, רק בחנוכת המזבח (וגם אז הצטרפו לזה עוד דברים כחזרת השלטון היהודי הכללי, לא רק על חבל ארץ מסויים, ונס פך השמן.)

5. אתה לא יכול להגיד ביום אחד: "הָעִיר הָאֲבֵלָה וְהַחֲרֵבָה וְהַבְּזוּיָה וְהַשּׁוֹמֵמָה", וביום אחר הלל על בנייתה.

להודות על ההתקדמות כן, אבל לא הלל.

נחתום בדברי הירושלמי בסוטה פרק ט שצריך בכלל למעט בקביעת ימי שמחה אחר חורבן המקדש וביטול הסנהדרין:

"רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חונה בראשונה כל צרה שהיתה באה על הציבור היו פוסקין שמחה כנגדה ומשבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתיו משבטלו אילו ואילו שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו".

"לא פשוט", כמו כל סוגיא בהלכה. אפשר להגיד הרבה סברות לכאן ולכאן. בסופו של דבר, אנחנו חלק מציבור. יש את הנהגת הציבור וקבלתו.

בכלל, נדמה לי שכמו בעוד נושאים - יש אצלך (כלומר במידת מה אצל כולנו, אבל אצלך זה קיצוני) מורכבות גדולה מאוד ביכולת לקבל מציאות לא מושלמת. רמזתי לזה כאן ועצרתי את עצמי:

מתלבט אם יש טעם להגיד את אשר על ליבי - צעירים מעל עשרים

אני מאוד מבין הרבה מהסברות הציבוריות והאישיות שאני קורא אצלך כבר כמה שנים (ע"פ רוב לא מגיב) גם כאן וגם בלנ"ו. אבל, כדי להתנהל בעולם הזה, צריך לקבל ש'למציאות אין כנפיים כאשר לדמיון'. צריך להצליח לצמצם את האורות הגדולים לכלי המציאות.

כשאתה לא מצביע בבחירות, למרות שברור שיש כאלו שיפעלו פעולות יותר לטובה מאחרים - את נכנס ל'מפלגה של הזקנים מבית ראשון', שהנביאים צועקים על זלזולם בבית שני שכאפס בעינהם.

 אני יכול להמשיך אבל נראה לי שהרעיון הובן.

כי העמדה שלי קצת שונה מהמיינסטרים וזה קצת מורכב. אבל אני רוצה להעיר לגבי שני סעיפים.

1. אני חושב שבאופן סמלי התהליך כולו הוא תהליך שהקב"ה עושה עבור כלל ישראל. אני חושב שלא נכון להסתכל על הניצחון כמשהו נקודתי. כמו נס פך השמן על פי פשט הגמרא, ברור שלא חוגגים על זה ששמן דלק שמונה ימים. אבל הנס הזה מסמל משהו.

(ואה"נ שאני לא אומר בברכה, אבל אני כן רואה ענין להודות לה' ולשבח על הניסים שעשה לנו. אני לא נכנס בכלל לדיון ההלכתי של השאלה האם ראוי לקבוע הלל. רק לנקודה שאני רוצה להודות לה', וכבר מקובל בישראל שמודים לה' על ניסים גדולים על ידי אמירת הלל - אז שכך יהיה...)

4. אולי באמת לא צריך להגיד העיר האבלה והחרבה והבזויה והשוממה"...

האמת שאני מרגיש כבר הרבה זמן שאני לא שלם עם האופי של ט' באב כיום. אני חושב שזה כמעט חוצפה כלפי שמיא שקוב"ה נתן לנו כל כך הרבה ואנחנו אומרים בדיוק את אותם קינות שאמרו זקני זקנינו. לא אומר לא להתאבל, או לא לומר קינות, אבל פשוט אי אפשר לומר את אותן הקינות. 

נטו שנאה.

אבל נראה לי שהפחד הוא שקצב הגדילה של האוכלוסיה הדתית והחרדית הוא גבוה מאוד, וזה יותר ויותר יהיה ניכר גם דמוגרפית וגם ככוח פוליטי, והשמאל החילוני מאוד מפחד להיות מופלה לרעה ושישללו ממנו זכויות. בגדול אני כן מבינה מאיזה מקום הפחד הזה מגיע, למרות שלעיתים הוא נראה מוגזם ולא הגיוני..

לפחות לא רק.

יותר תחושה של ניצול.

של אוכלוסיה שלטענתם לא נותנת יד למדינה, אחוזי תעסוקה נמוכים, אחוזי ילודה גבוהים שמביאים לניצול גבוה של משאבים.

לא מתגייסים כשאחרים שולחים את הילדים שלהם להגן בגופם ובנפשם על המדינה.

לוקחים עוד ועוד תקציבים.

ועוד מנסים בכח להפוך את המדינה למדינת הלכה.

בהחלט סיבות טובות לכעס.

לא מסכימה עם הכל.

אבל לדעתי זה לא אנטי דת, מסורת ויהדות.

יותר אנטי ממה שנהיה היום דת ויהדות ואנטי ממי שלקח בעלות על היהדות.

מצב מבאס האמת. 

שמעתי את הרב לאו אומר שאנחנו יודעים מצויין למות ביחד, השואה, כל האסונות, אבל עוד לא התחלנו ללמוד איך לחיות יחד ):

מדברת עליה.. ברור שהפחד הדמוגרפי בא גם ממקום של פחד מניצול, אבל בעיני יותר פחד מהכוח הפוליטי ומאפלייה של המיעוט השמאלני-חילוני בעתיד..

לא שאני מצדיק אותם.

אבל כשאדם מרגיש מאוים הוא אוטומטית יפתח סלידה. ומכאן מגיע כל האנטי נגדנו. 

הראשונה. הפחד והפוביה מהדת, שטפו להם את המוח שדתיים בם ככה וככה, ופעם הם היו נחמדי  היום הם חשוכים. הם לא מכירים 

השניה,הצורך הקיומי להילחם בעבור משהו, החיפוש אחר משמעות והחלום להיות גיבורים שנלחמים בחושך. מלחמות מול מצרים וסוריה זמנן עבר, המלחמה במנדט ובביצות גם עבר. אז עכשיו הם מוצאים פורקן גדול במלחמה מול החושך הדתי ..

מדובר על גרעין קטן אך נוקשה של אנשים שסולדים מכל דבר שקשור ליהדות לצערנו ואוחזים בנקודות כוח.

בעז"ה גם את הקליפה הזאת נזכה לברר. אין צורך להצטדק...

כאלה מהצד שלהם, גם אלה שהם מאוד שמאל.

איזה שילוב מוזר בין חרדים לייטים ושמאלנים, כשברור מה גובר אצלם.

כאלה.

דיברת פעם עם אנשים שבאופן מעשי חייהם נפגעים מהכפייה הדתית שיש במדינה?

אני לא מדבר על אנשים שמפריע להם כשיש הופעה נפרדת של זמר חרדי בעפולה בזמן שהם בכלל גרים בתל אביב, או אנשים שמזדעזים מזה שיש תפילה עם מחיצה בכיכר דיזנגוף.

אני מתכוון לאנשים שבאמת באמת נפגעים מהכפייה הדתית.

את יודעת מה? 

להתעלם מהכאב של הצד השני, להכחיש אותו וכו' - לפעמים זה מכאיב לא פחות מהפגיעה המקורית.

לא מכירה מקרוב. האמת כל מה שאני שומעת זה מהתקשורת והעיתונות...

מסכימה איתך שצריך לשמוע גם את הצד השני.

אין לי פתרון מוחלט, הבעיה באמת קיימת. אבל צריך להכיר בקושי.

שנים אסרו הכנסת כל אוכל לבתי החולים, גם אם הוא לא חמץ. בפעל, גם לחולים עצמם מאוד לא פשוט להסתדר רק עם האוכל של בית החולים (בפסח!) ולמלווים, שהרבה פעמים נמצאים שם ימים ולילות ואינם זכאים לאוכל מבי"ח - זה בלתי אפשרי.

עמדתי פעם, בשעת לילה מאוחרת בכניסה לבי"ח, כשמאבטחת רוסיה, מנסה להסביר בעברית רצוצה, לערביה שהביאה איזה אוכל, שליהודים יש איזה חג ולכן אי אפשר...

(אגב, בגלל פסח, גם הקפיטריות לא עבדו...)

קובי נחשוני כתב על זה בבשבע לפני כמה זמן. יתכן שאם היו מסכימים למצוא פתרון ביניים - למשל שכל האוכל יוגש בח"פ, העסק היה הרבה יותר פשוט..

כלומר החשש מהכנסת חמץ לבית חולים לא נובע מחשש שמא יווצרו בעיות כשרות (ואז באמת אפשר לחשוב על פתרונות רבים), אלא חשש מעצם זה שאדם שומר כשרות יהיה במבנה אחד עם לחמניה, בגלל "פגיעה ברגשות הדתיים".

הבעיה עם הטיעון הזה היא שהצד השני למד להשתמש בו יפה מאוד: פוגע ברגשות שלהם לראות מחיצה באמצע התפילה בכיכר העיר, פוגע ברגשות שלהם לראות פרסומות של כללית לאוכלוסייה החרדית בלי תמונות נשים.

לכן הכי טוב שכל צד יתעסק במה ש*באמת* יפגע בו בצורה קיצונית (למשל אם אדם כלשהו לא יוכל לאכול דבר בבית החולים בגלל בעיות כשרות אז זאת בעיה אמיתית), ומי שהרגשות שלו נפגעים מהתנהגות של אנשים אחרים - שיישאר בבית.

רק כמי שעמד שם (וגם היה רעב,ע"כ אווטינג) אני מאוד מבין את הבעייתיות משני הצדדים

ואינם יכולים לעשות זאת בגלל שמדינת ישראל מכירה רק בנישואין שאושרו ובוצעו אנשי דת?

(מלבד מי שהתחתן במדינה זרה).

לא מכירה באופן אישי, אבל האמת שלענ''ד עם האנשים שאתה מזכיר כן יש אפשרות מסוימת לדבר, והם לא בהכרח אותם האנשים שמפגינים נגד זה.

ורק אומרת מנגד, שגם בצד השני יש חוסר הבנה (וחוסר רצון להבין) את אותם אנשים שנפגעים מכפיה חילונית שקיימת היום.

זה נשמע מתנער, אבל זאת לא המטרה.. העלית כאן נקודה חשובה, שאין ספק שהרבה מהמורכבות של התקופה נוגעת לה

את מה שכתוב לך בחתימה

היא יכלה לפתוח אולם אבל העדיפה להמשיך לשמוע מוזיקה. 

נו שוין לפחות זרמה ולא גילגלה עיניים

אבל זה לא אומר שבסוף תקבל את הכסף שלך. 

בהוצאה לפועל ישלחו לכותב הצ'ק מכתב, יגידו לו שלטענתך הוא חייב לך כסף. הוא מצידו יכול להגיש מכתב ובו הוא כותב את טענותיו.

בסופו של דבר ההוצאה לפועל הם לא רשות שופטת אלא רשות ביצועית בלבד, ולכן במקרה של מחלוקת ביניכם התיק פשוט יעבור לבית משפט להכרעה.

אבל בגלל שאני אדם חוקי ולא ממליץ על דברים לא חוקיים. מנגד אני בעל אקטיבזם מעשי. שלדאוג שהכסף ששייך לך (אם הוא באמת שייך לך) יגיע אליך 

תפעיל קצת את הראש ותחשוב איך.

זה מאוד פשוט.

כאן סיימתי את דברי.

בהצלחה לקבל את מה שמגיע לך

יענו בטעות שהעט בטעות בטעות בטעות תשנה איזה קו בתאריך?

א. אם הבנק יזהה את הזיוף, הוא לא יפקיד לך ולא תקבל חותמת בשביל הוצאה לפועל. כלומר הלך הכסף.

ב. אם הבנק לא יזהה אבל כותב הצ'ק יזהה (יש לו 3 ימים לעשות זאת מרגע שאתה מפקיד), לא רק שהלך הכסף אלא הוא גם יכול לתבוע אותך על זיוף.

ג. למקרה שזה לא ברור, אי אפשר ללכת להוצאה לפועל עם צ'ק מזויף. לא תקבל כלום מלבד תיק פלילי.

"הרב קרליבך סיפר על יהודי אחד שנסע לדרום אפריקה. הוא סיפר שפגש שם יהודי זקן כבן שבעים, והוא היה כל כך חם! מעולם הוא לא פגש אדם כל כך חם. הוא היה חם לא רק אליו, אל כל אדם הוא הקרין חמימות עמוקה. הוא חשב לעצמו מאיפה כל החום הגדול הזה שהאיש מקרין, ואז בלילה האחרון שלו באוסטרליה הוא שאל את אותו יהודי מאיפה הגיע כל החום הרב הזה שהוא מקרין לסביבתו. הוא ענה לו, 'נולדתי בפולין, בכפר קטן לייד העיירה אלכסנדר. אבי עבד קשה, אך למרבה הצער לא הצליח לפרנס את המשפחה. והיה לו דוד עשיר ששלח לו כרטיסים לבוא אליו לדרום אפריקה – 'כאן תוכל לחיות כמו בן אדם, ואפילו להתעשר'. מכוון שמצב הזהות והחיבור ליהדות בדרום אפריקה היה לא כך טוב, אמר אבי: 'מי יודע, אולי זו השבת האחרונה בחיינו. הבה נעשה אותה אצל הרבי הקדוש מאלכסנדר. 'נסענו לשבת לרבי מאלכסנדר.בזמן סעודת השבת אצל הרבי לחש מישהו על אוזנו של הרבי שיש כאן יהודי שעומד לעזוב לדרום אפריקה, יחד עם הילד שלו בן האחד-עשרה, ואין להם היכן לישון.אמר הרבי: 'אתם תדאגו לאבא למקום לישון. אבל את הילד – אני רוצה שהוא יהיה האורח המיוחד שלי לשבת. תכניסו אותו לחדר שלי, תסדרו לו מיטה ותנו לו כרית ושמיכה. אני רוצה שישן בחדרי'. לא הבנתי איך זכיתי אני, ילד בן אחד עשרה להיות אורחו האישי של הרבי הגדול מאלכסנדר… נשארתי לבדי בחדר בו נהג הרבי לקבל אלפי יהודים. ממש הרגשתי שאני נושם את הקדושה. ממש לא הצלחתי להירדם מההתרגשות.באיזה שהוא שלב התחלתי לנמנם. עמדתי להירדם לגמרי כשפתאום שמעתי צעדים כבדים. היה זה הרבי הקדוש שנכנס לחדר. פחדתי לפקוח את עיני. הרבי הניח את ידו על השמיכה שכיסתה אותי ואמר לעצמו בשקט: 'אוי וי! הוא בטח קופא מקור', והוא הניח עלי את מעילו הכבד. בכה האיש הזקן ואמר: 'האמן לי, ידידי, מעילו של הרבי מאלכסנדר עדיין מחמם אותי' ".

יש המשך מתוק אחרי זה..

אבל גם זה טוב לי, תודה ממש!

*סיפורי נשמה חלק א'/ לב חם/ מעילו של הרבי מאלכסנדר*

"לב טוב הוא גם לב אוהב, כמובן. אהבה בלב היא אור גדול, אך כדאי שהלב הזה יפיק גם חום... כאן בעולם הזה, בייחוד כלפי ילדים, אהבה מוכרחה להיות חמה!תקשיבו, ידידים יקרים! את הסיפור הבא שמעתי מאבי זכרונו לברכה. מספר שנים לפני מלחמת העולם נסע רב חשוב לדרום-אפריקה, למסע התרמה עבור אחת הישיבות בליטא. כשחזר, עבר דרך וינה ונכנס לבקר את אבי. הוא סיפר לו על יהודי מיוחד שליווה אותו וסייע בעדו כשהה בדרום-אפריקה. 'יהודי זקן, כבן שבעים', סיפר, 'והוא היה כל כך חם! מעולם לא פגשתי אדם כל כך חם! לא רק כלפיי, כלפי כל אדם הקרין חום עמוק.' אתם יודעים חברים, יש אנשים טובים ומתוקים, ואפילו קדושים. אבל אנשים ממש חמים, זה מיוחד ונדיר. אני לא מתכוון לאנשים בעלי 'מזג חם'. אני מתכוון לחום פנימי, לחום היוצא מהלב. סיפר הרב: 'ביליתי עם הייד'לה הזה מספר שבועות. בלילה האחרון, לפני שעזבתי, אמרתי לו: ' ידידי ומכובדי, טיפלת בי כל כך יפה! לא יכולתי לקוות לעזרה יותר טובה! אבל אמור לי: מי לימד אותך להיות כל כך חם?' החום החסידי של האיש הזה היה לפלא בעיניי, מפני שידעתי שהוא הגיע לדרום-אפריקה כשהיה רק ילד, ולא היה אז שום חינוך יהודי. וכך סיפר לי: 'נולדתי בפולין בכפר קטן, לא רחוק מהעיירה אלכסנדר.' אהה, אלכסנדר! אחת השושלות הכי קדושות... ר' יחיאל מאלכסנדר, אבי השושלת, היה מגדולי הצדיקים בפולין. המשיך האיש: ' אבי עבד קשה, אך למרבה הצער לא הצליח לפרנס את המשפחה. בדרום-אפריקה היה לאבי דוד עשיר, ויום אחד שלח לנו כרטיסים על מנת שנבוא אליו. 'כאן תוכל לחיות כמו בן-אדם, ואפילו להתעשר' כתב. אלא שבאותה תקופה, מבחינת יהדות לא היה כלום בדרום-אפריקה, לכן לא היה לאבי פשוט להיענות להצעת הדוד. אבל מה אפשר לעשות... בלית ברירה נענו הרי להזמנה. הייתי אז ילד בן אחת עשרה. אני זוכר כמו היום איך שאבי אמר לי: 'מי יודע, אולי שבתות כמו שיש כאן בפולין לעולם לא תהיינה לנו עוד. אז הבה ונעשה את השבת האחרונה אצל הרבי הקדוש מאלכסנדר!' אלכסנדר היתה מלאה יהודים שבאו לשבת. דע לך, עד שיבוא המשיח לא תהיה עוד שבת כמו באלכסנדר! איזו תפילה... היתה שם קדושה כל כך פנימית ומרוממת והסעודה עם הרבי הקדוש ר' יחיאל... קשה לתאר את השגב, את העונג... בזמן הסעודה באו ולחשו לאוזניו של הרבי שיושב כאן יהודי שעומד לעזוב לדרום-אפריקה, שהוא נמצא כאן עם הילד שלו ושאין להם איפה לישון. ענה הרבי: 'האבא יוכל לישון בבית המדרש על אחד הספסלים. תדאגו לו לכרית ולשמיכה. ולגבי הילד, אני רוצה שהוא יהיה האורח המיוחד שלי בשבת הזאת. תכניסו אותו לחדר שלי, תצמידו כמה כיסאות יחד ותסדרו לו כרית ושמיכה! אני רוצה שיישן בחדרי.' לא הבנתי איך זכיתי אני, ילד בן אחת עשרה, להיות אורחו האישי של 'קודש הקדשים', ההייליגר רבי מאלכסנדר... לאחר הסעודה לקח אותי אחד החסידים לחדרו של הרבי. הוא הצמיד שני כיסאות ונתן לי שמיכה וכרית. אבי התלווה אלי, נפרד ממני בנשיקה ויצא. נשארתי לבדי בחדר בו נהג הרבי לקבל אלפי יהודים. כאן יושב הרבי ומקשיב ליהודים שבורים, בנפש וברוח. בקדושתו ובאהבתו הוא מעמיד אותם על הרגליים, משיב להם את הנשמה, מתקן להם את החיים. לא יכולתי לישון! עוד מעט אנחנו נוסעים לדרום-אפריקה... מתי אזכה עוד לספוג קדושה כזאת? שכבתי דומם והחלטתי להישאר ער, בשביל לנשום את האוויר המיוחד הזה ולחרוט את המקום הזה בזיכרוני ובליבי לתמיד. אבל כמובן, באיזה שהוא שלב התחלתי לנמנם. עמדתי להירדם לגמרי כשפתאום שמעתי צעדים. היה זה הרבי שנכנס לחדר. פחדתי לפקוח את עיניי... הרבי הניח את ידו על השמיכה שכיסתה אותי ואמר לעצמו בשקט: 'אוי וי! הוא בטח קופא מקור!' והוא הניח עלי את מעילו הכבד. דמעות לחלחו את עיניו של האיש הזקן מדרום-אפריקה כשאמר: 'האמן לי ידידי, מעילו של הרבי מאלכסנדר עדיין מחמם אותי!' והוסיף: 'אם מעילו של הרבי עדיין מחמם אותי בעולם הזה, אני מאמין שהוא יחמם אותי גם בעולם האמת!' כך סיפר לאבי הרב שחזר מדרום-אפריקה. אתם יודעים, חברים, מה אנחנו צריכים היום הכי הרבה? מעיל קדוש שיחמם את הנשמה שלנו לנצח! מדוע יש כל כך הרבה מלחמות ושנאה בעולם? מפני שהעולם חסר את מעילו הקדוש של הרבי מאלכסנדר! העולם מלא בצעירים שהולכם לאיבוד. אתם יודעים מדוע? כאשר קפאו מקור, לא היה מישהו שיניח עליהם מעיל קדוש... זוהי תקוותי העמוקה, חברים, זוהי תפילתי וברכתי- לילדים שלי, לילדים שלכם ולילדי העולם כולו: שהקב"ה ברחמיו המרובים יזכה כל ילד יהודי לפגוש אדם אחד שיניח עליו מעיל קדוש! פעם הזמינו אותי לכנס גדול על דת וחינוך. עסקו בשאלה אם צריך ללמד דת בבתי הספר. מישהו שאל: 'אבל מה זה דת'? בתגובה החלו הנציגים 'למכור' כל אחד את הדת שלו. היו שם קלוויניסטים, קתולים וכו'. כל אחד אמר: 'אצלנו', 'בדת שלי'... בתור יהודי, ביקשו גם ממני לדבר. וכך אמרתי: 'אתם יודעים מהי דת בעיני ומה תפקידה? דת צריכה להיות המעיל העוטף אותך והשומר על החום הפנימי שלך! מפני שבחוץ העולם קר.' כך אני אומר גם לכל מורה המתכונן ללמד תורה ויהדות: 'לך תשיג לך מעיל קדוש, שיהיה לך במה לחמם את התלמידים שלך!' העיקר, אבות ואימהות יקרים, זה ממש לתת לילדים שלכם את החום שהם צריכים. אל תפסיקו לחבק ולנשק את הילדים שלכם! דעו לכם, זה אף פעם לא מספיק! עכשיו תקשיבו לסיפור שיושב בליבי כל הזמן: היה ברומניה רבי אחד, לא כל כך ידוע, שהציל מאות ילדים במלחמת העולם השנייה. היו אלה ילדים שהוריהם נלקחו למחנות, והרבי היה מחביא אותם בכל מיני מקומות, כשמדי פעם הוא מעביר אותם למקומות חדשים, בטוחים יותר. הוא דאג לכל מחסורם עד סוף המלחמה. פגשתי מישהו שהכיר את בנו של אותו רבי, וכך סיפר לו הבן: 'הייתי ילד בן תשע כששהינו אחי ואני במקום מסתור, יחד עם ילדים נוספים שאבא הציל. פעם באמצע הלילה הרגשתי שאבא לוקח מעלי את השמיכה. אמרתי לו: 'אבא מה אתה עושה?! קר לי!' ענה אבי: 'אתה יודע שלצערי אין מספיק שמיכות לכולם, ולמויש'לה אין שמיכה.' 'אבל אבא', אמרתי, 'מה ההבדל בינינו? מדוע הוא עדיף עלי? שנינו בני אותו גיל!' 'אבל למויש'לה אין אבא', השיב אבי.  אתם יודעים חברים, זה נוקב ויורד עד התהום: לילד בלי אבא קר יותר... לצערי יש הורים שחושבים שלתת לילד שלהם אוכל זה מספיק. אך לא פחות מאוכל, ואול עוד יותר, הילד זקוק לאהבה, לחום! אם לילד קר, ה' ישמור, אולי זה אומר שאבא ואמא שלו לא עושים את חובתם..."

איזה כיף שמצאתת

תודה לך ככ (:

יאלדה אני מאוהבת בך קשות. אפשר?

ילדה שלי🤍

אפשר להקדיש לך את הסיפור הזה? ואת ההמשך שלו גם. אני אמצא ואשלח לך

רופאי משפחה שעובדים במרפאות בריאות ורואים באופן קבוע חולים עם מחלות מדבקות אכן עומדים בפני סיכון פוטנציאלי לחשיפה לחיידקים שונים. עם זאת, ישנן מספר סיבות לכך שהם עלולים לא להידבק שוב ושוב:

חיסונים: רופאים מעודכנים בדרך כלל עם החיסונים שלהם, כולל אלה למחלות זיהומיות נפוצות כמו שפעת, הפטיטיס וחצבת. חיסונים עוזרים לחזק את המערכת החיסונית שלהם ולהגן עליהם מפני מחלות ספציפיות.

נוהלי בקרת זיהומים: אנשי מקצוע בתחום הבריאות, כולל רופאי משפחה, מאומנים היטב באמצעי בקרת זיהומים. הם מקפידים על פרוטוקולים קפדניים כמו היגיינת ידיים, שימוש נכון בציוד מגן אישי (PPE) ושמירה על סביבה נקייה ומחוטאת במרפאותיהם. שיטות אלה מפחיתות באופן משמעותי את הסיכון להעברה.

חסינות: חשיפה קבועה לגורמים זיהומיים שונים עלולה להוביל להתפתחות חסינות לאורך זמן. ייתכן שרופאים רכשו חסינות לכמה מחלות נפוצות באמצעות חשיפות או חיסונים קודמים, מה שמספק להם רמה מסוימת של הגנה.

מודעות ואמצעי זהירות: רופאי משפחה בקיאים בסימנים והתסמינים של מחלות מדבקות, והם נוקטים באמצעי זהירות מתאימים כדי למזער את הסיכון להדבקה. הם עשויים לבודד חולים, להשתמש במסכות או כפפות בעת הצורך, ולהבטיח אוורור נאות במרפאותיהם.

ניטור והתערבות מוקדמת: רופאים בדרך כלל פרואקטיביים בכל הנוגע למעקב אחר בריאותם. הם נוטים יותר לפנות לטיפול רפואי בתחילת התסמינים ולקבל טיפול מהיר במידת הצורך, מה שיכול לסייע במניעת התקדמות המחלה.

בעוד שגורמים אלה מפחיתים את הסבירות שרופאים יידבקו לעתים קרובות, חשוב לציין שהם אינם חסינים בפני מחלות. למרות נקיטת אמצעי זהירות, תמיד קיימת אפשרות של חשיפה וזיהום מדי פעם. עם זאת, השילוב של הידע, אמצעי הזהירות והבריאות הכללית שלהם עוזרים לעתים קרובות למזער את הסיכון.

מקיפה את כל החומר

שאלתי שאלה בעברית, קיבלתי תשובה חלקית ולא מאוד קשורה.

שאלתי את אותה השאלה באנגלית, וקיבלתי את התשובה המקיפה שכתבתי בתגובה הקודמת (תרגמתי את התשובה בגוגל טרנסלייט לפני שהעליתי לכאן)

כשהיא נשאלת בעברית היא מתרגמת את השאלה לאנגלית, מחפשת תשובה במקורות היידע שלה שהם באנגלית, עונה באנגלית, מציגה את התשובה בעברית.

התרגום האוטומטי הזה (שנעשה כאמור בשני הכיוונים - התוכנה מתרגמת גם את השאלה וגם את התשובה) מבוצע בעזרת התרגום של בינג (מבית מייקרוסופט), שהוא תרגום מאוד לא איכותי.

זכורה לכולנו למשל היציאה הזאת של תרגום בינג:

מדובר בחשבון הרשמי של ראש ממשלת ישראל. מן הסתם מיליוני אנשים מחוץ לישראל עוקבים אחריו ישירות או דרך שיתופים של אנשים אחרים.

כשהוא כותב על זמרת ישראלית מפורסמת שהיא פרה, ובמקרה אותה זמרת לא נמצאת באחוזון התחתון של משקל הגוף... מיד בכל העולם הבינו את זה כאילו הוא יורד על משקל גופה.

איך הוא יצא מזה?

והמבין יבין

שבר את הרשת: בדקנו האם טעות התרגום המביכה בפוסט של בצלאל סמוטריץ' אמיתית | ישראל היום

ואכן, די מדהים לפעמים

רופאים הכוונה שלהם נטו לעשות חסד, לכן ה' שומר אותם: "לא תתן חסידך לראות שחת", "ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו", "שומר נפשות חסידיו", "כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו".

לא כל ''חסיד' לובש שחור, יש חסידים בחלוק לבן.

אמר לי פעם שבהתחלה הוא באמת היה חולה די הרבה

עם הזמן והחשיפה המרובה למחלות ילדים הוא התחסן לרבות מהן (הכוונה, אחרי שנדבק והבריא)

מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית | האתר הרשמי של Netflix

בסרטון נצפו 22ילדים וראו שם את ההבדלים התקשורתיים וההתנהגותיים שלהם.. נראהלי שזה ישראלי אבל לא בטוחה

התחלתי את היום באבוקדו

והדרך".

שיגעתם אותי

ממליץ לפנות לנט"ל, אולי להם יהיו עצות מועילות.

יצירת קשר – נט"ל

"שיר המעלות הבוטחים ב-ה' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב וכו' "".

פעם ראשונה שאני באזור הדרום בזמן אזעקות, זה פשוט זוועה. באמת שתושבי הדרום הם גיבורים. 

זה סיוט

הפעם עוד היה יחסית רגוע בהשוואה למבצעים קודמים, אבל עדיין מה שהכי קשה לי זה חוסר הוודאות שאין לדעת מה יהיה עוד רגע, וצריך כל הזמן להיות דרוכים.

אחרי שומר החומות לקח לי כמה שבועות לחזור לעצמי ואני בכלל לא טיפוס חרדתי.

זה הכובע הזה שהיה נפוץ במאה ה18 באמריקה, ובימינו מזוהה בעיקר עם פיראטים.

@ekselion אם תחליט להסתובב עם כובע כזה, בהחלט תהיה מיוחד ויוצא דופן בציבור שלנו (וכמעט בכל ציבור אחר, אם חושבים על זה)

אבל רק מהסרט הראשון.

בסרט השני הוא נהפך לבלתי נסבל, ועד עכשיו לא הצלחתי לסיים את השלישי.

רחמנא לשיזבן

(ושרצו לעשות שישי אבל אז גרושתו של השחקן העלילה עליו שהוא בעל מכה ופיטרו אותו)

הרצון שלי לראות אותם שווה לרצון שלי לצפות באחד מסרטוני יוטיוב בסגנון "מחרוזת שירי פעוטות יום הולדת מסיבה שמחה חגיגה לילדים מדובב ישראלי".

כי אבא שלי סיפר לי שלמשפחה שלו יש ייחוס שמתקשר לקפטן ספארו. מסתבר שהוא היה שודד ים יהודי ממגורשי ספרד, שהיה נוקם בספרדים. השם שלו היה יעקב ספארו.

הוא היה מניח תפילין 

וצופה בערוץ מאיר (לילדים)

איך את מרגישה?  

חמישה משחקי חברה מגניבים (:

עוד רעיונות יתקבלו בברכה

שדומה גם הוא.

בהזדמנות אולי אפרט עוד משחקים חמודים

אתה מתכוון להביא פשוט את המשחק קופסא?

אני חשבתי יותר משחק שייצור קשר והיכרות של אנשים אחד עם השני( המשפחה מאד גדולה ולא יוצא להיפגש הרבה), או משחק שהמילים בו קשורות למשפחה

אבל את יכולה ליצור משחק דומה לשם קוד עם מילים שמתאימות למשפחה

הוא יכול להיות ממש ממש כיפי. לא הכרתי שם עבורו אבל באתר הבא הם מכנים אותו "כפתור ופרח"

חמישה משחקי חברה מגניבים (:

יש לך רעיון איך לשחק את המשחק שיהיה קשור למשפחה? ביטויים שקשורים למשפחה?

זכור לי הניק שלך

באמת לא מבין למה הפסיקו את המנהג הנ"ל

לאזוכרת את הניק🤷‍♀️ 

להתפלל במנין באופן קבוע.

שזה יהיה מנין שלא מטיס את התפילה.

לא להאריך בתפילה.

לא לברוח מבית הכנסת לפני סיום התפילה.

ומי שמאריך בתפילה, אני לא בטוח וזה צריך עיון, אבל חוששני שמעיקר הדין ראוי להם שיספרו מיד בצאת הכוכבים, או שלכל הפחות ישימו לעצמם תזכורת לשעה שבה יוכלו לספור.

אני חושב שזו אחת הסיבות המצויות לאנשים המתפללים במנין להפסיד את הספירה, ולכאורה זה אומר שאין להם דין "שומר" בזה שהם מתפללים במנין, ולכן לכאורה רצוי שיספרו כמה שיותר מוקדם בתחילת הלילה. (אני כמובן לא פוסק הלכה, גם כי אינני פוסק, וגם לא עיינתי בזה מספיק.)

מי שעושה את ארבעת הדברים שכתבתי לעיל (וחוץ מענין הארכה בתפילה, כל השאר לכאורה ראוי לעשות גם כל שאר השנה), אני לא רואה סיבה שלא יסיים את הספירה כראוי.

אני לא לומד משהו מיוחד. לספור עד חמישים זה די פשוט האמת...

(האמת שיש כל מיני דברים שהגיעו מהמקובלים, ולא כל כך ברור לי איך הם תפסו כל כך בציבור)

עובדה.

בדיוק השבת בין קבלת שבת לערבית, הרב שדרש בבית הכנסת סיפר על שאלה שהגיע אליו - אדם שהאריך בתפילה ושמע את החזן מזכיר, אבל החזן התבלבל במספר והיה שם קצת בלאגן, מה שהסיח את דעתו מהתפילה והוא שמע את המספר שאמרו. אחר כך הוא שכח לספור בעצמו, והוא התלבט אם הוא יצא מדין שומע כעונה...

וגם בדידי הווה עובדא. ופוק חזי כמה דוסים שמתפללים קבוע במנין יש שלא משלימים את הספירה. לדעתי הסיבה הסבירה היחידה זה שהם מאריכים בתפילה.

בילדותי חשבתי שרק נשים שוכחות, כי הן לא הולכות לבית הכנסת. לא הבנתי איך גבר שוכח לספור אם הוא אמור לספור עם הציבור...

ואמרתי שאפשר גם תזכורת - אבל שיהיה משהו שהוא ישים לב.

עיקר מה שבאתי לומר, זה שאע"פ שהמנהג לסמוך על המנין, ושכל עוד יש לך תפילה במנין אין התייחסות מיוחדת לשומר לספירת העומר - עבור מי שמאריך בתפילה זה לא רלוונטי.

אבל זה כנראה מספיק שכיח. בפשטות הגזירה של שומר היא גם על דברים שאין כמעט סיכוי שתשכח.

למשל תפילת ערבית - מי שמתפלל כל יום לא אמור לשכוח להתפלל ערבית. ובכל זאת צריך שומר.

אולי לך זה סבבה ואתה אף פעם לא שוכח. אבל התורה ניתנה לכולם, גם לאלה ששוכחים.

משום עוסק במצוה פטור מן המצוה.

ואני מדגיש - משום עוסק במצוה, כלומר זה לא שבגלל שהוא מתפלל הוא לא צריך שומר, כי אין קשר בין הדברים. המצוה לספור והמצוה להתפלל/לקרוא את שמע הן שתי מצוות שונות לחלוטין. אין ביניהן שום קשר מהותי (מלבד שאת שתיהן צריך לעשות בלילה, ושאת שתיהן נהגו לעשות בציבור).

לכן לכל היותר, הסברא שאני יכול לקבל היא שכיון שהוא עכשיו מתפלל ועסוק במצוה אחת, הוא פטור מלהטריד את עצמו בינתיים בשאלת השומר למצווה השניה. 

אבל מי שלא מתפלל בצה"כ, מתחייב בשומר לפני שהחל את התפילה, ולכן אין לו את הפטור הזה.

(ואמנם המנהג לסמוך על הציבור כשומר, אבל זה כמו שאמרתי - טוב רק למי שמתעתד לספור עם הציבור)

הרב חרל"פ ראה בדבריו לפחות חלק מההנחות יסוד בדבריו של הרמב"ם. לא נראה לי שכדאי לקחת לו את זה.

הוא כותב שאי אפשר להבין את שדברי הרמב"ם רק כפשוטם ושיש עומק בין השורות ובין המילים בתוך דברי הרמב"ם.

ולכן דין של רמב"מיסט ככל מישהו אחר.

אפשר לדון להתווכח בסברות ואפשר לחשוב לכאן או לכאן. הרב חרל"פ חשב מה שחשב כמו אחרים שחשבו דברים אחרים.

T.me/typomer וככה אני לא שוכח.

פירוש רש"ר הירש על מסכת אבות, מעלה נקודות במשניות שלא דמתי לב אליהם 

ע״פ פסיקת הרב משה אלחרר ס״ט

מסורת בשם הבה"ג ולא מופיע בספרו.

יש כבל שיכול להראות כל מה שקורה בפלא ..

למחשב?

תלוי איזה חיבורים יש למסך הזה ספציפית

ואל תקראי לי מאמי

זה רק שמור לבנות

אבל לא הצלחתי להבין מה.. אני עייפה מדי

1. לכבל קוראים כבל HDMI.

2. יש תוכנה מובנה במערכת ההפעלה בשם "קישור טלפון" שמאפשרת לשלוט בו דרך המחשב ולראות הכל (כל עוד הנעילה פתוחה).

לא צריך שום כבל בשביל זה, רק להיות מחוברים לאותה רשת ("WIFI").

את כל המסך של הפלא בגדול במחשב?

לגבי 1

1. כבל HDMI מיועד לחיבור מחשב לטלוויזיה\ מקרן. לחיבור טלפון בצורה כזו יש כבל בשם MHL (אם אני זוכר נכון). 

2. יש תוכנה מובנית בWINDOWS בשם "קישור טלפון" שמאפשרת לשלוח הודעות, טלפונים וגם לראות את הטלפון על מסך המחשב.

לא יודע עם ברמה של סרטים וכדו' אבל רואים את האפליקציות. אשתדל להעלות צילום מסך של זה עוד מעט.

מה בעצם את רוצה לעשות?

לא משנה מצאתי HDMi , אז זה לא לפלא, רק למחשב נכון

אין דבר כזה HTMI, כנראה שגיאת הקלדה שלה

תחפשי MHL

צילום של התוכנה (מצד שמאל מסך הטלפון על המחשב פתוח על הפורום, ברקע דפדפן EDGE רק כדי להסתיר את התוכן, לא קשור לתוכנה)

ולא כחול

אז עכשיו אתה משתמש בה? לכן הקישור שלך למעלה

תודה !

כן, ככה נראה חלון הדפדפן שפתחתי בטלפון על מסך המחשב. אפשר לראות בכותרת את הדגם.

שימי לב שיחס האורך\רוחב נשמר כך שאי אפשר למרוח את התמונה על מסך מלא (נראה לי).

עדיין לא ענית מה את רוצה להשיג בזה.

למרות שאני מעדיפה כבל וזהו בלי חיבור

שלא יתקע באינטרנט

אני רוצה להשיג בזה בדיוק מה שכתבתי(: 

שזה יופיע במחשב או בטלויזיה 

ואי זה מגניב ומרגש אותי

עכשיו נשאר לי רק למצוא את הכבלים האלה

צריך לוודא שהמכשיר תומך. המון זמן מאז שהשתמשתי בזה.

התוכנה הנ"ל לא דורשת אינטרנט אלא רק חיבור לאותה רשת מקומית.

הפי, אבא שלך התקשר. הוא ביקש ממני את הבדיחות שלו חזרה.

יש לי אחות קטנה ממני, ובטח שהייתי שמח שגם נהיה ביחד במשך היום וגם שהיא תרוויח הרבה כסף בקלות.

רק אני בספק שהוא ירצה לעבוד תחתיי...

לא ממש הבנתי את הפואנטה של תרגיל המחשבה הזה. זה אמור משהו בהקשר של יחסים בין אחים? מה לעשות אם ייפולו עלייך טונות של כסף? זה לא ממש ברור.

1. לתת לו עבודה חסרת משמעות רק כדי להיות יחד תהרוס לו את הדימוי העצמי כי הוא ירגיש שאת כספו הוא חייב לי ולא השיג אותו בעצמו.

2. אני לא חושב שזה טוב לערב משפחה ועסקים.

3. זה לא בהכרח טוב להיות יחד כל הזמן.

מדויק. חסכת לי כתיבה

אומרים שלא טוב לערבב משפחה וכסף

אם הוא שמח בעבודה שלו, מרוצה ממה שהוא עושה ומרוויח סכום שמספיק לו ומספק אותו,

למה כן?

אני ממש בגישה שלא חכם לערב משפחה וכסף, או חברויות וכסף.

בדיוק מאותה סיבה שלא הייתי לוקחת חברה שלי כדי שתעבוד תחתיי.

זה יוצר תחרות ומריבות, במיוחד כשבין אחים זה יותר רגיש.

חוצמזה שאם היינו עובדים ביחד היה כבר נמאס לנו בשלב מסוים. זה טוב שיש ריחוק כלשהו וכל אחד לעצמו, עם החיים שלו.

לדעתי