פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 108)

היא טוענת שהיא יודעת 70% מכל שפה.

יש קטע כזה היום אצל מתבגרים ומתבגרות של KPOP ו סדרות יפניות ו KDRAMA.

מחילה מכבודה. אני משער שיש לה אוצר מילים אמנם מרשים. שאפילו גורם לי להתקנא בה. אבל אוצר המילים שרוכשים באמצעות סדרות וסרטים כאלה הוא אולי עשיר אבל עדיין מצומצם ומוגבל לאזורים מסוימים של השפה בלבד. 

 

היא מסוגלת לדבר או רק להבין ?

אגב, האנגלית שלי כיום זה לגמרי בזכות סדרות ומוזיקה שהייתי שומע בתור נער ואני די קרוב לרמת שפת אם.

קשה לי להאמין שאפשר לקלוט שפה רק מלראות כמה סדרות או לשמוע שירים

הטלנובלות של שנות ה 2000 שהנוער למד מהסדרות ספרדית בהמוניהם? אמנם הם לא המשיכו לתחזק את השפה ולכן היום בטח הם כבר לא ממש יודעים אבל אם היו מתחזקים היו יכולים להגיע לרמה שוטפת.

ויש גם כאלה שצופים (בעיקר צופות) בסדרות טורקיות. הכרתי מישהי שהתחילה לצפות בסדרות טורקיות בלי להבין מילה טורקית ובלי כתוביות. צפתה רק בשפת הגוף ובסיטואציות והיא התחילה להבין לאט לאט עד שהתחילה ממש להבין והיום היא יודעת טורקית שוטפת כי היא ממשיכה לצפות בזה.

אני למדתי אנגלית באמצעות סרטים ומוזיקה. אמנם המשכתי לתחזק את האנגלית בהמשך גם באמצעות קריאה, אבל כל הבסיס היה מסרטים וסדרות. אפילו המבטא שלי הוא אמריקאי בלי שאני מתכוון.

ולדיבור שוטף ויומיומי זה אולי אוצר מילים מספיק, אבל יש אזורים נרחבים מאוד בשפה שיהיו חסרים. 

וגם אתה מודה שהמשכת לתחזק באמצעות קריאה. לרמת שפת אם ואפילו 70 אחוז לא מגיעים בדרך כזאת בלבד. 

 

אתה יכול להציע לה שיטה פשוטה לבדוק את זה. לראות חדשות ולבדוק כמה היא תבין. 

 

ולא ענית. היא מסוגלת גם לדבר או רק להבין ?

 

וכמו שאמרתי. הלוואי עלי להצליח לקרוא יפנית / סינית מרתק. 

אבל גם לדבר. אולי ה 70% שלה זה באמת 40% של אדם מבוגר. לך תדע.

חדשות זה לא מדד לשפה שוטפת. אני למשל דובר רוסית שוטפת. לא שפת אם אבל מהבית. וכשאני רואה חדשות ברוסית אני מבין רק בקושי. חדשות זה שפה רשמית כזאת.

יא ני זניו קאק צ'יטאת אי פיסאת, טאגדה יא טולקה מאגו פיסאת טולקה טאק.

יא זניו אתא צ'יזילו טו פאנימת. פאסמוטרים יאסלי וי סמוזיצ'י מינייה פאנימת.

כאל "אתם" 😁
דבר שני, אני גם לא יודע קרוא וכתוב ברוסית. כאילו, יודע לקרוא אבל לאט מאוד.

אלו פשוט כללי השפה, פונים בלשון רבים לכל מי שהוא לא חבר מאוד קרוב או בן משפחה.

יש לי זיכרון חד מגיל בערך 5 כשפגשתי אחת מהמתפללות בבית הכנסת. לא זוכרת מה אמרתי לה, אבל היא נתנה לי מבט חמור סבר והסבירה לי בעברית כדי שאני אבין "את מספיק גדולה בשביל לדעת שברוסית פונים למבוגרים ממך ברבים".

עכשיו ברצינות, לכל שפה יש כללים משלה, ולthey/them יש כללים שונים באנגלית מאשר מה שאקטיביסטים מנסים לדחוף אותם להיות.

אגב לרוסית יש באמת כינוי גוף נייטרלי מגדרית ליחיד- אָנוֹ. שזה נפרד מאָנה- היא, אוֹן- הוא.

 

כנראה המסקנה כאן היא שרוסית היא השפה לבלבולים מגדריים חבל שפוטין מדבר על כמה המערב הורס את המשפחה המסורתית....

אין לי כח ללמוד מסדרות - אני מחפשת לימוד יותר מסודר (זה גם יותר קשה ללמוד את השפות האלה מסדרות, לדעתי)

אגב, אם לומדים יפנית זה לא מא' ועד ת'

אלא (לפי האותיות שלהם) זה משידה ועד ארון שירות 

 

קיצור סתם נדחפתי,  אין לי איך לעזור 

לא נורא, לא ממש ציפיתי לעזרה פרקטית - זה היה יותר סוג של פריקה

תראי הנסיכה מונונוקי/המסע המופלא
4 או 30 פעמים וזה ביד שלך קל.

איך זה סרט לילדים בכלל?
ויש עוד סרט של אותו אולפן (אני בקושי זוכרת אותו) על ילדה שיכולה להפוך לדג ובסוף הסרט היא הופכת לדג לנצח.

היפנים האלה חולי נפש

חלק מהסרטים של סטודיו ג'יבלי מטרידים במובנים מסוימים. נהדרים במובנים אחרים.

שאת כל הסרטים שלהם שראיתי (שזה רוב גדול של הסרטים שהם הוציאו נראה לי) - ראיתי כבוגרת

מי אתם האנשים שלומדים שפות בשביל הכיף?
מה המטרה?

אני אוהבת לשמוע שירים ביפנית, אז כיף לדעת מה השירים אומרים

סושי אומשו כזה

 

 

 

אשריך!! מזל טוב!!

אז זה מזל טוב לשניכם!

המסכתות בתלמוד.
פשוט קוראים לעשרה עושים את ההדרן, ואז סעודה.

לכן שואלת אם מישהו עשה ממש אירוע

כמובן שלא הייתי עושה בלי ידיעתו ורצונו

פשוט שנינו אף.פעם ךא היינו בסיומים של איש בודד..

שמיניסט😅 בלי עין הרע. סיים ש"ס גמרא.. אוכל, הבנים מהמשפחה, חברים, רבנים שלו.. זהו נראה לי..

הוא עשה קידוש בבית כנסת והזמין כמה חברים.

ישר כח! 'יומא טבא לרבנן'. כדאי מאוד לעשות סעודה מכובדת, עם המשפחה וחברים.

 

או שבט?

עדיין לא מאוחר מדי

הפך להיות להצגה הכי מצליחה בברודווי, כנראה שלכל קונצפט יש סיכוי.

 

מעניין הדיון על הסרבנות

 

רלוונטי משו...

בנית עולם שלם אחי..

ועם זאת, כל כך מעט...

שיעלה ויצמח
הוא אשכרה כמעט בגילי...

אבל מה זה האנשים האלו?? בכלל לא מכירים אותם...
והעיצוב הנוכחי יותר מוצא חן בעיניי😏

קורה שמשתנים....

מאחל שהמקום רק יועיל למשתמשים ומשתמשות כאן,
הרבה בריאות ואושר לכותבים וכותבות, קוראים וקוראות

במיוחד לא במקרה ספציפי שכל מקרה לגופו..
אבל
לא משנה מה אנחנו חושבים עח ההורים שלנו או על צורת התנהגות שלהם, אין לנו שום שום סמכות להעיר להם או לבקר אותם.
אחת מהלכות כיבוד הורים היא' לא יסתור דברו'
ואם ההורים אומרים משהו אחרת ממה שאנחנו חושבים- אין בכך בעיה, זה מלמד אותנו להיות סבלניים ולאהוב אותם בלי תנאים.
הדברים אמורים גם בהורה שלא שומר מצוות ובוודאי כאן שהבעיה היא רק השקפה שונה אך בדרך התורה (לפי הבנתי)

ולא חושב שיעזור שתנסה.

תוסיף אור וטוב וההשפעה תגיע לאיטה. בהצלחה

אתה לא אמור לחנך את ההורים שלך.

עצם המחשבה שאתה אמור לעשות כך היא לא נכונה, ועצם המחשבה שהם מתנהגים בצורה לא נכונה היא בעייתית. הדבר הנכון הוא לחשוב דברים חיוביים על ההורים שלך, ואם יש מחשבות שליליות להשתמש בהן רק לטובה ("הוא אמר לי את הדבר הלא נעים הזה רק בגלל הטבע הבעייתי שלו אבל הוא התכוון לטובה")

@ילדה של אבא, אכן מדובר בהורים שומרי תורה ומצוות, ב"ה....

 

@ultracrepidam, אשמח להבין מדוע עצם המחשבה שהם מתנהגים בצורה לא נכונה היא בעייתית. וודאי שלהשתמש בהן לטובה, זה אין ספק, אבל עצם ההנחה שיש דבר מסויים שאני חושב שההורים שלי צריכים להשתפר בו, לא הבנתי מדוע זה בעייתי. אשמח שתסביר. תודה רבה.

כיבוד ומורא אב ואם הוא ציווי על התנהגות, אבל בוודאי ראוי שההתנהגות תהיה אותנטית ושהכבוד יהיה גם במחשבה.

אם אתה משקיע משאבים (זמן והתבוננות) במחשבות שליליות על ההורים שלך, זה נוגד את הכבוד אליהם (זה לא אסור כנראה אבל זה כמו שתשב ותחשוב כמה אתה לא אוהב לשמור שבת. האם זה "שמור וזכור את יום השבת לקדשו"? יש כאן חיבוב מצוה? עבודת ה'?).

ברור שכאשר זה נוגע לשאלה איך להתנהג, תעשה את מה שבעיניך נכון, אל תחקה את ההורים. אבל במחשבות עליהם ראוי לחשוב מחשבות חיוביות.

 

אגב כל זה רק מצד המצווה שאתה מחויב אליהם.

זה נכון במידה מסוימת גם כלפי כל אדם.

אבל אין ציווי לא להבין שיש גם ביקורות. כמו שהרב זצ"ל כותב באורות ישראל פרק ד' פסקה ג': "ג. האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הבקורת היותר חפשית, נקיה מכל מום. כולך יפה רעיתי ומום אין בך". העובדה שאנחנו צריכים לאהוב את עם ישראל אינה סותרת את העובדה שאנחנו יודעים שיש לו גם פגמים בחיצוניותו ובהופעתו, ויש קלקולים ודברים שצריכים לתקן. לגבי שבת, בוודאי ששבת היא מציאות רוחנית שלימה, ולכן לא שייך לדבר על פגמים שלה, אבל עם ישראל שמופיע בעולם הזה דבק בו יצה"ר שהוא ההעדר שהוא החסרון שמוליד כל מיני דברים לא טובים, וכן ההורים של האדם שגם להם יש יצה"ר. אני לא רואה הבדל בין המחשבה לבין ההתנהגות, אם אני מתנהג אחרת כי אני חושב שההתנהגות הראויה זה אומר שאני גם חולק עליהם במחשבה, ולא שייך לפי ענ"ד לעשות חילוקים בין המחשבה לבין המעשה. כמובן, גם הביקורת נובעת מאהבה ומהערכה ומכבוד ולא סתם מזלזול ומראיית הרע שלהם, אלא הסתכלות כוללת על כל הטוב שמתוכה אפשר גם לשים לב לפגמים. דווקא הגדלות מביאה לשים לב יותר לפגמים, כמו דברי חז"ל שיצה"ר מתגרה ביותר בישראל ובת"ח, ששמעתי על זה משל, כמו בגדים לבנים, משום שהם לבנים ונקיים, שמים לב יותר לפגמים....

לא אמרתי לחשוב שאין בעיות

אמרתי לא לחשוב על הבעיות

אלא להתמקד בחיובי ולהתעלם מהשלילי בעיניך

(בנוסף לענווה הנדרשת ולהבנה שיכול להיות שהם צודקים בסופו של דבר)

אם אין מה לעשות עם הבעיות מסכים שצריך לא להסתכל עליהן כל הזמן, אבל אם יש אפשרות לתקן את הבעיות עדיף להציף אותן ולטפל בהן, לדעתי.

(במקרה הזה אני בטוח שאני צודק, ויש מצב שכשאגיד להם הם יודו לי, גם אם ייקח זמן, ויבינו שטעו. אבל יכול להיות שהם יישארו בתפיסה שלהם גם אחרי שאעיר להם....וודאי שבאופן כללי צריך ענווה והתבטלות וכשאני לא בטוח שאני צודק צריך לזכור שאולי אני טועה. גם אם אני בטוח שאני צודק, זה לא סותר את העובדה שאני מכיר את המקום של אותה הסתכלות ומבין שיש לה מקום וגם היא טובה במינון הנכון בסופו של דבר, אפילו אם אינה אמת, ולכן אני יכול לכבד את דעתם אפילו אם אני חושב שהיא לא נכונה...)

ביחס לעניין הזה?

אם כן - אז עוף על זה.

אם לא - אז למה לעשות את זה בכלל?

לכן אני מתלבט....

יישר כוח על התגובה!

אם זה היה אדם אחר שהוא לא ההורים שלך, היה מן הסתם חשוב לך פחות.. לא? אבל יש גם משותף..

מה האחריות שלך ביחס להורים שלך? אני חושב שיש לך אחריות אבל זאת הזדמנות לחשוב מה גבולת הגזרה שלה.

בכללי, זה גם יכול להיות מעניין על איזה רגש זה יושב אצלך ומה היחס שאתה רוצה לאמץ ביחס להוריך, גם ביחס למגרעות שלהם או לחוסר הסכמה ביניכם.

יש מה שלדעתך נכון לחנך ויש את מה שלדעתם נכון.
בתור אבא תעשה מה שנראה לך, אבל אצל ההורים תתמודד עם המצב.
להסביר להם את דעתך? לא תהיה נפ"מ כבר, אתה כבר לא בן חמש שצריך מישהו שיחנך אותך. מה שהיה היה... והם גם לא בני 15 שיכולים להשתנות רק כי תדבר איתם על זה.

לא הבנתי. יש אמת אחת, ולפי דעתי שזה מה שנכון, אז זה נכון. אני יכול להבין שיש מישהו שחולק, אבל לפי דעתי זה נכון ויכול להיות שאשכנע אותם.

מדוע אתה כ"כ בטוח שהם לא ישתנו?

חנוך לנער על פי דרכו... בגדול, בלי להכנס לדיון על זה, אבל ברור שישנן כמה פרקטיקות חינוך שונות. יכול להיות שזה לא מתאים לך מה שהם חושבים. אבל כאמור, זה לא רלוונטי כרגע.
הם לא ישתנו כי א' אנשים מבוגרים לא משנים דעות ובטח שלא מעשים, ככה זה בדר"כ בגלל הגיל. ב' הם לא חברותא שלך שיש לך נקודת וויכוח איתם. תחשוב שאתה אומר לרב שלך שאתה יודע ללמד יותר טוב ושאתה רוצה להדיח אותו. מלבד שזה טיפשי לחלוטין, הוא אפילו לא ישתכנע כי פגעת לו בסמכות.

כתבת טוב

נכון שהאמת הזאת רחבה ויש לה כמה אפשרויות, אבל בהחלט אפשר לומר שיש אפשרויות שוודאי פסולות. נגיד לדוגמא, להגיד רק "כן" לילד לא משנה מה הוא שואל, לא משנה למי, זה לא חינוך טוב (עיין ערך "אבשלום", "ולא עצבו אביו מימיו"). ובנוסף לכך, אחרי שמכירים מישהו ספיציפי, אפשר להגיד דברים מסויימים שוודאי שלא נכונים לגביו מבחינה חינוכית.

לגבי הדוגמא שהבאת, וודאי שלא נכון להגיד לו שאני יכול להחליף אותו, אבל אולי במצבים מסויימים נכון להגיד לו הערה איך לשפר את החינוך שלו. יכול להיות שגם לא נכון להשוות בין רב לבין הורה, אבל זה כבר דיון אחר שאין לי דעה בו. אם אגיד בצורה נעימה ועדינה את דעתי במשהו מסויים שלדעתי ההורה/הרב שוגה בו, הגיוני מאוד שיקבל, וגם אם לא יקבל לגמרי, זה יוסיף לו נקודה למחשבה והתבוננות ויכול להיות שישנה מעט את דרכיו.

לגבי הפסקה הראשונה אני יכול להתווכח, אבל כבר אולי אחרי החג...

כדי להשאר צמוד לשאלה המקורית שלך, נדמה לי שלדון על דוגמאות ומה כן ומה לא זה בכלל לא רלוונטי.
נשמע לי שאתה פשוט אוהב דיונים (בקטע טוב, שיהיה ברור). רואים את זה בתגובות שלך בפורום הרבה. השאלה אם זה לא האופי שלך הוא שמניע אותך להתווכח על מה שלדעתך נכון או לא נכון? ואפילו עם ההורים תרצה לקיים דיון. לפי הנחה כזאת, אני יכול רק להצטרף למה שכל השאר אמרו, שזה פשוט לא שייך מול ההורים. נקודה. כלומר לא שמבחינת האמת אתה לא צודק או משהו, אלא שמול הורים ספציפית זה לא רלוונטי, ויותר מזה, עדיף שתפנה את הכוחות האלה שלך כלפי אנשים אחרים.

ברור לי, חשוב לי לחדד את הדברים כמו שצריך. דהיינו, חשובה לי האמת. לא נראה לי שזה משום שחשובה לי האמת ושהדברים יהיו מדוייקים, אלא כדי שלא יהיו מזה פגיעות ודברים לא טובים, ופשוט בא לי שלהורים שלי יהיה טוב, כי גם הם סובלים מזה. אבל וודאי שאקח את זה כנקודה למחשבה, תודה רבה.

הם עצמם יודעים (ומפריע להם) שהם סובלים מזה?
האם זה יעזור בפועל מעכשיו והלאה או רק כדי לנסות לכפר על העבר?

אלה שאלות שלדעתי כדאי לשים לב אליהן לפני שאתה ניגש בפועל לדבר עם ההורים. כדי לתכנן את הסגנון וההצגה של הדברים, אם בכלל יש להם מקום.

פסח שמח!

לא, הם לא מודעים לכך.

יעזור מעכשיו, אם זה היה רק כלפי העבר אכן לא הייתי מתערב.

 

אחלה, תודה רבה, פסח שמח וממש תודה על הדיון פה, עזר לי ממש!

מגובר בסוגיה רגישה ולא פשוטה ואני מקווה שהדברים שאכתוב יהיו בסדר.

יש פה מספר נקודות שראוי להתייחס אליהם:
1. הקושי הרגשי והנפשי עם זה שההורים מחנכים בדרך אחרת משנראה לנו נכון ולפעמים זה פוגע בנו.
אז ראשית, אני בטוח שזה לא נעים וליבי איתך.
אם הם לא מעריכים אותך מספיק, תזכור שיתכן ויש להם ציפיות שנובעות מהרצונות שלהם ולאו דווקא מתאימות לך, אז אל תרגיש שאתה כישלון.
יותר מזה, אציין שמההיכרות איתך פה אתה בחור נפלא וכדאי שתעריך את עצמך.

2. הסתכלות חיובית לעומת שלילית,
אני חושב שהרבה פעמים אנחנו מרגישים שאנו שופטים באופן חיובי יותר מאחרים את העולם כי הם מזלזלים או מסתכלים באור שלילי על פלוני או קהילה אלמונית. אבל האמת היא שכל אחד ואחת מאיתנו פשוט מסתכלים חיובי על קבוצה מסויימת ושלילי על קבוצה אחרת וממילא ההבדל הוא לא האם ההסתכלות היא חיובית אלא על מי ומה היא חיובית.

עם זאת אסייג את האמירה בכך שיש הסתכלויות שונות על העבר של עצמנו ודברים שאנחנו חווינו בין אנשים ודרכים שונים.

3. מה לעשות מול ההורים?
לרוב אי אפשר ולא ראוי להתווכח איתם, גם כשהם לא מושלמים, אין מה לעשות, הם לא מושלמים וזה דבר שאנחנו מגלים במהלך תהליך ההתבגרות. (ולרוב בגיל יותר מאוחר מגלים שגם דמויות חינוכיות/חשובות לא מושלמים אף הם)
מה שכן, תזכור ותחשוב לעצמך כיצד תרצה לחנך את ילדיך.

בהצלחה אח

1. תודה, אשריך!

 

אחלה, תודה רבה! יישר כוח!

בינתיים בחדר מול המראה

בונים אחד במינמום עלות ..
אבל צריך חדר ריק לחלוטין בטח

חדר גדול וריק
פרקט
מראות
מיזוג אוויר

זה משהו שקיים?
פרקט זה שטויות.. כנל מזגן
מראות זאת הבעיה

רקדתי איזה שנה סתם לתחביב וספורט.
וזה מה שהיה בסטודיו.
מראות נראה לי אפשר להזמין לפי מידה, בלי מסגרת.
לא אמור להיות סיפור יקר

זה אמאל'ה

לק"י

אז לדאוג להתקנה מוצלחת של הפרקט/ דמוי פרקט.

לנו בבית יש דמוי פרקט כנראה, וכל דבר שנופל משמיע רעש חזק...

רגיל זאת הבעיה האחרונה שלי ..
אגב לעשות פרקט זה לא כזה יקר

יש חיפוי רצפה מיוחד דמוי PVC שבולם זעזועים.

חדר בטוח צריך אבל לפעמים מוצאים מקום שיהיה זמין ונוח להיות בו, או בבית או אצל חברים שמוכנים להשתתף בחלום..

מה שנראה לי הכי חשוב זה בוקסה לא? לשירים ומראות כן זה כיף אין מה לומר..

ואם אפשר להציע בתור התחלה פשוט ללכת למקום שמיועד לזה? יש המון סוגים של חוגים פרטיים בבית או דרך מתנס חדרי כושר וכו' ואז את מצטרפת למשהו קיים וגם מכירה עוד אנשים שחולקים איתך את אותה אהבה

אם זה משהו שקיים

או חוגים , כי השני בטוח יש

השנה החלטתי להגשים חלום ונרשמתי לחוג מקצועי.

חדר סטודיו בבית זה חלום!!! אבל צריך קודם חדר ריק וגדול מספיק.

לא בבית
ואני חושבת שאם את עושה רק פרקט מלמעלה זה לא יוצא יקר ממש ותדביקי מראה מרובעת גדולה מולך

יש לכולן(;

פרקט יש מראה גדולה זה מעניין איך

יש.. יש גם מראות עומדות כאלה, אבל זה פחות נחמד

ולא סטודיו משלהן

א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. (ב) כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. (ג) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. (ד) לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲ‍שֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. (ה) עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. (ו) כִּי יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

ו
(א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) יְהוָה אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי. (ג) חָנֵּנִי יְהוָה כִּי אֻמְלַל אָנִי רְפָאֵנִי יְהוָה כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי. (ד) וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד ואת (וְאַתָּה) יְהוָה עַד מָתָי. (ה) שׁוּבָה יְהוָה חַלְּצָה נַפְשִׁי הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ. (ו) כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ. (ז) יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה. (ח) עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי עָתְקָה בְּכָל צוֹרְרָי. (ט) סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע יְהוָה קוֹל בִּכְיִי. (י) שָׁמַע יְהוָה תְּחִנָּתִי יְהוָה תְּפִלָּתִי יִקָּח. (יא) יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע.



יג
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) עַד אָנָה יְהוָה תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי. (ג) עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי. (ד) הַבִּיטָה עֲנֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. (ה) פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט. (ו) וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי

כ
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) יַעַנְךָ יְהוָה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. (ג) יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ. (ד) יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה. (ה) יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא. (ו) נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְהוָה כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ. (ז) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ. (ח) אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. (ט) הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. (י) יְהוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.

קב

(א) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. (ב) יְהוָה שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא.(ג) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי. (ד) כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ. (ה) הוּכָּה כָעֵשֶׂב וַיִּבַשׁ לִבִּי כִּי שָׁכַחְתִּי מֵאֲכֹל לַחְמִי. (ו) מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי. (ז) דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת. (ח) שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג. (ט) כָּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ. (י) כִּי אֵפֶר כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי. (יא) מִפְּנֵי זַעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ כִּי נְשָׂאתַנִי וַתַּשְׁלִיכֵנִי. (יב) יָמַי כְּצֵל נָטוּי וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ. (יג) וְאַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר. (יד) אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד. (טו) כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ. (טז) וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם יְהוָה וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ. (יז) כִּי בָנָה יְהוָה צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ. (יח) פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם. (יט) תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ. (כ) כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ יְהוָה מִשָּׁמַיִם אֶל אֶרֶץ הִבִּיט. (כא) לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה. (כב) לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם יְהוָה וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלָ‍ִם. (כג) בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת יְהוָה. (כד) עִנָּה בַדֶּרֶךְ כחו [כֹּחִי] קִצַּר יָמָי. (כה) אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ. (כו) לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם. (כז) הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ. (כח) וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ. (כט) בְּנֵי עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּוֹן.

קל
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה. (ב) אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי. (ג) אִם עֲו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד. (ד) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא. (ה) קִוִּיתִי יְהוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי. (ו) נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר. (ז) יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה כִּי עִם יְהוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת. (ח) וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲו‍ֹנֹתָיו.

"לְדָוִד בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ. בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו. הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲו‍ֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי. הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים. הַמַּשְׂבִּיַע בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי. עֹשֵׂה צְדָקוֹת ה' וּמִשְׁפָּטִים לְכָל עֲשׁוּקִים. יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו. רַחוּם וְחַנּוּן ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד. לֹא לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר. לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲו‍ֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ. כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו. כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ. כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם ה' עַל יְרֵאָיו. כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ. אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ. כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ. וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים. לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם. ה' בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה. בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ. בָּרֲכוּ ה' כָּל צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. כב בָּרֲכוּ ה' כָּל מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה'."

בשורות טובות

טריגר שהתוכן קשה מאוד. אפשר לומר תהלים גם בלי לקרוא מה בדיוק קרה.

הייתי נסער מאוד כשכתבתי ולא חשבתי עד הסוף על ההשפעה. ניסיתי לערוך עכשיו אבל אני כבר לא יכול.

ב"ה לא נמצאו פגיעות פנימיות, התינוק מצליח לינוק והשתחרר היום. בעז"ה יהיה לו פדיון הבן השבוע.

בריאות שלמה לאורך ימים טובים וארוכים

יש לך משקפיים בלי מסגרת ? מתעניין. כי בתור מרכיב מסגרת מלאה אני לא חווה ככה את השינויים במשקפיים

בכל אופן, לא שדעתי משנה, האופטיקאי לדעתי צודק. אם זה לא קיצוני אז למה זה ישנה משהו?

וקשה יותר לראות, ואז העיניים מתאמצות יותר. לכן הייתי צריכה לקנות משקפיים חדשות כל שנה, למרות שהמספר שלי לא השתנה.

במספרים נמוכים זה פחות נורא.

למה היית צריכה לקנות משקפיים חדשות כל שנה, אולי לא הבנתי?

ואיזה מספר יש לך אם אפשר לשאול?

בסוף השנה עם המשקפיים הן קצת מתעקמות, בידיות ובאפונים וכו', ואז המיקוד של העדשות כבר לא מדויק וזה משפיע הרבה על הראיה.

זה לוודא איפה הם מתפללים ולתפוס אותם.

יש עדיפות לאחרי שחרית לפני שהיום התחיל..

גאוגרפית

מה אתה צריך ממנו?

שאלה קטנה? או התייעצות של חצי שעה?

לאיודע.. כבר יצא לי כמה פעמים שהייתי צריך רב, הלכתי לבית כנסת שלו לשחרית, ואז דיברתי איתו על זה.. זה הרבה יותר קל לבדוק אם יש לרב הזה קבלת קהל, ולך תתפוס אותו ולחכות בתור ו ו ו .. בכללי, זה נכון על כל הרבנים.

לך תשיג את הרב שמואל אליהו אחרי השיעור שלו ביום שני או אחרי סליחות בכותל באלול, או אחרי ההלל הענק שלו בחוה"מ.. אתה בבעיה. יש לך תור.

לך תתפלל באבוהב בצפת (בתקווה שהוא נמצא שם באותו יום), אתה תתפוס אותו עם תור של 2 אנשים לפניך מקסימום

תתקשר למכללה ותבקש פרטי התקשרות, מייל/טלפון

אבל היית צריך לכתוב פרטי התקשרות של רב ועוד יהודי, לא רבנים. וד"ל.

 

בכל מקרה, סתם שואל, אם יורשה לי, מה אתה רוצה לשאול אותם?

למישהי יש מייל של הרב בני לאו? | פורום פוריות - כיפה

יצא יותר טעים בלי

מגדלי YOO קומה 35
דירה ***

תודה וחג שמח😛

באמת מילה מעצבנת (:

ובקיצור, את התחלת

ראויים להיקרא 'חמודים'.
אבל לא אכתוב את המהלך כדי שלא אובן כראוי.

לפי המדרשים שזה על הר סיני.

הטבעת של סאורון.
(Mine precious = חמדתי)

אוצרי היקר נראה לי נכון יותר.

ושכוייח על ההפניה לספר החשוב

הר סיני, אשתו של יחזקאל (בפשטות אשתו של כל אדם. לכבוד לאה דיי שנקבע פטירתה היום), בית המקדש, כלי בית המקדש, משה רבינו, דניאל ועוד.

לא מתאים לך

(האם אתה מתכוון ל"אפליה" שאינה "הפליה"?)

גם אני רציתי בוקר טוב! 😭

ערב טוב חמודה (;

שכנראה הבנתי אחר כך למה חשבת שהתכוונתי (חמודים ולא חמודות?)

חמודה יקרה, רבת המעלות....

ויפה שעה אחת קודם

עד שתהיה גאולה שלימה

אם תהיה חומת מגן 2 יהיה גם 3 ו-4

לא השקעתי קריאה במה שהיא כתבה. עד שנפסיק להיהרג פה לגמרי זה רק בגאולה..

אבל במצבנו הנוכחי חומת מגן 2 זה בסיס של אנושיות

שיביא לנו את הגאולה בקרוב..
צריך להתחזק בלי סוף ולהתקרב לה' עוד ועוד בלי סוף

וכואב שמתנפצת אשליה שנחליף את השלטון והכל יסתדר.
מתפלל לטוב פשוט

"והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה".
"והורשתם את הארץ" - "והורשתם אותה מיושביה ואז וישבתם בה תוכלו להתקיים בה ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה."
אם היינו מתייחסים לפסוק הזה בתמימות ואדיקות כמו שאנחנו מבערים חמץ, אז הכל היה פה אחרת.

הוא קרא לזה הפיתרון הסופי.

 

כן. זה נראה שזה מה שאת עושה. 

פשוט חושבת שמגוחך כיום להביא כזה פיתרון.

פעם היה לגיטימי לכבוש מקום בגירוש והרג.
היום לא, גם אם זה כתוב, זה לא אומר שצריך לישם.

אולי כשיבוא המשיח.

גם חנכנו את בנינו לפגוע בגרמנים.

אין מצווה להרוג אותם כשבעת העממים (גם לגבי שבעת העממים אם הם מסכימים ללכת אין מצוה ללחום לפי הרמב"ם), אלא לגרש אותם לארץ אחרת, איפה שהם יחיו חיים טובים יותר בתווך הארוך, וגם אם זה לא ישפר את תנאי חייהם, עדיין רק גירוש מוחלט ימנע מהם לפגוע בנו רוחנית וגופנית.

לא הייתי מתנגד בכלל אם היטלר היה מגרש את כולנו לארץ ישראל. אז ניישב את הערבים בסעודיה המקודשת לאסלאם בערים המתקדמות שהם בונים עכשיו כמו הLine וכדומה.

ולמה לפגוע בגרמנים כיום?

הפיתרון שלך לא מציאותי.

ומסיתים ומחנכים לאלימות נגד הגרמנים, כמו שהערבים בארץ עושים לנו היהודים?
אפשר להשוות בכלל?

אבל הפיתרון שלך לא רחוק משלהם.

עם להרוג ולהשמיד בצורה המונית. הגיון בריא לתפארת. 

גרי תושב: 1. לפי הדעות שאין בכלל גר תושב היום. 2. יש להם דת בפני עצמה, ולכן לפי הרמב"ם הם לא נכנסים לגדר גר תושב. 3. הם עוינים למדינה ולא מקבלים את מרותנו.

זה כבר מתפוצץ ויתפוצץ לנו בפנים בצורה עוד יותר גרועה בעתיד, עדיף לעשות עכשיו טרנספר כולל, ולפתור את הבעיה לחלוטין.

גירוש לארץ שיותר קדושה להם והולך לעתיד משוכלל, רחוק מאוד מאוד מלהרוג אותם.

אם זה ישים זה שאלה אחרת.

מקווה שזה לא הדעות של הימין הקיצוני ובן גביר במדינה שלנו.
כי אם כן
הלך עלינו.

עד שלא תקלטו שהם פה כדי להישאר.
וירושלים קדושה מאד גם להם (כן, גם אם זה בולשיט, זה לא משנה)
לא יהיה פה שלום.

כן צריך להגביר אכיפה והרתעה.

איפה הלכת עם הגירוש.

אמנם לא בטוח שזה יקרה בבת אחת, צריך סבלנות, "מעט מעט אגרשנו מפניך", אבל אם לא נתחיל את התהליך הזה, אין מה לצפות שייפתרו כל הבעיות. והכי חשוב לחזור בתשובה, זה מה שיגרום לכך שהכל יסתדר וייתן סייעתא דשמיא לכל המהלכים, ומנגד, אי אפשר להזניח את המהלכים בפועל, ההשתדלות שלנו כבני-אדם.

 

ימין קיצוני. למה אנחנו קיצוניים? כי יש שמאלנים הזויים אז מי שהכי רחוק מהם נקרא קיצוני? זו הדעה הנורמלית והכי שפויה, מאשר להפקיר את חיי האזרחים בשם ה"שלום". מה נורמלי בזה?

 

עד שלא נקלוט שאנחנו צריכים לחזור בתשובה ולהבין מי אנחנו, ומי זה עם ישראל, הם לא ילכו. הם פה כדי להישאר, זה משום שאנחנו מלטפים אותם ונותנים להם תנאים טובים, אפליה מתקנת, נותנים להם משרות ותפקידים במקום יהודים, נותנים להם תקציבים, בעוד שהם פעם אחר פעם לוקחים את מה שהושטנו להם ותוקעים לנו סכין בגב. ברגע שהם יקלטו שזו מדינת היהודים ואין להם מה לחפש פה, במיוחד אם נציע להם מלגה קטנה לכל מי שיוצא, הם ילכו מפה. אנחנו מאפשרים להם לפנטז על שתי מדינות לשתי עמים, או יותר נכון נותנים להם לפנטז על מדינה אחת לעם הערבי ה"פלשתיני", כשהיהודים יהיו בים ח"ו. ירושלים קדושה רק לעם היהודי, וכל השאר זה שטויות כמו שהודית וכתבת. שלום זה כשכל עם נמצא במקומו ועושה את התפקיד שלו, שלום זה לא אחידות ולא שצד אחד מביא את הלחי שלו לצד השני והשני מרביץ לו. זה לא שלום. הפנטזיות האלו רק גורמות לעוד מלחמות ולעוד שפיכות דמים מצידם. כל המלחמות שהיו פה בארץ לא הספיקו כדי שנבין שלא יהיה פה שלום עם הערבים?

 

אני לא אומר שזה הפתרון העכשווי, וכרגע כשהם בארץ לא צריך לרצוח את כולם (וכן צריך להחזיר את ההרתעה, אחרי כל פיגוע להיכנס לכפר שממנו יצא המחבל וכו'....לעשות פעולות תגמול של הצבא, ולא להיות לפלף שאזרחים ערבים יכולים להחטיף לשוטרים וחיילים בלי פחד, ואנחנו מצידנו שותקים ולא עושים דבר....), אבל זה הפתרון היחיד. כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים. זו הארץ שלנו, זו המדינה שלנו, ואין פה מקום לעוד עמים.

 

נ.ב. לא מבין למה לא מושחים את הגופות של המחבלים "השאהידים" בשומן חזיר. פשוט לא מבין. יש לנו מה ללמוד מהבריטים.

כי שום ימני שפוי לא חושב לעלות אוכלוסיה שלימה על רכבת ולגרש אותם.

אישית אני חושבת שירושלים לא קדושה להם, לפחות לא כמו שלנו.

אז מה אם אני חושבת?
הם חושבים בדיוק את אותו הדבר עלינו.
זה נותן לי זכות לגרש אותם?
אתה תעבור לאוגנדה אם יצ׳פרו אותך?

זה באמת נשמע לך הגיוני?


ההפך מימין קיצוני זה לא שמאל.

מקווים למדינת בשלטון ישראל ותחתיה יש גם אזרחים ערבים שכפופים לחוקים שלה.

א', לא צריך רכבת. מספיק שמחזירים את ההרתעה, ואומרים שכל ערבי שעוזב את הארץ מקבל כך וכך מלגה, כבר הערבים טסים לבד. ב', אכן פושעים צריך להעיף (שאצלם זה אחוז נכבד ביותר....). ג', שכל יהודי יוכל להיכנס לכל איזור בארץ, וערבים לא יוכלו להיכנס לאיזורים יהודיים. ד', שלא יהיו אזרחים ערבים, או לפחות שיהיה כתוב מי יהודי בת"ז, ומי ערבי. לא לתת להם זכויות כמו לאזרחים.

 

מה הקשר שהם חושבים אותו דבר עלינו? זה אומר שאנחנו לא יכולים לדגול באמת שלנו? את יודעת מה ההבדל בינם לבינינו? שהם כן חושבים שזה שהם חושבים שהאמת איתם נותנת להם את הזכות לפעול, לעומתינו שאנחנו כל הזמן חושבים מה חושבים עלינו וכל הזמן יש לנו רגשי נחיתות לגבי הקיום שלנו בארץ. לא מספיק חזקים בהבנה שזו הארץ שלנו וזה המקום שלנו. וההבדל הוא שאנחנו האמת והם לא. הם פועלים באלימות ובברבריות, ולא אכפת להם מחיי האזרחים שלהם, האידיאל שלהם זה להרוג ולהילחם, זה החינוך שלהם, הם מתעללים בבעלי-חיים ובבני-אדם. פרימיטביים ומה לא. לא צריך להיות גאון גדול כדי לקלוט את ההבדל הגדול בינינו לבינם. ההבדל הוא לא התנשאות, הוא הכרת המציאות. אין אנו בהכרת ההבדל הזה קוראים להרג של כל העם שלהם ח"ו. זה רק אומר שברור שאין לנו במשותף איתם, ואין לנו עניין לחיות איתם, והם רק מפריעים לנו בהתפתחות שלנו. ולכן צריך שיהיו במקום אחר. לא, אבל תחיי ותראי שהם יעברו, כי אין להם אף זיקה וקשר היסתורי עם ארץ ישראל, לעומתינו שאנחנו כבר לפני אלפיים חמש-מאות שנה חיינו פה, וזו הארץ שלנו.

ההיפך מימין קיצוני זה לא שמאל אלא מה?

 

לא, מקווים למדינה יהודית אמיתית שיש בה סדר ומשילות, ואזרחים ערבים במדינות ערב, כפי מה שראוי.

יש מין קונספציה כזאת בדת (כל דת) שאם תשמיד, תהרוג, תאבד, תקטוש, תיכנס באמאמאמא של האוייב שלך המצב יהיה טוב.

ההיסטוריה והמציאות מוכיחות שזה לא נכון.
"כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" זה נכון לכולם.
ככל שאתה מדכא יותר, כך אתה מקים עליך יותר התנגדות.

תראה מה קורה באיראן. המשטר מנסה לדכא את האזרחים שלה בכוח הזרוע. ועוד איזה זרוע. דברים מזעזעים ביותר. זה רק מגביר את ההתנגדות. הצעירים מקריבים את החיים שלהם בשביל תקווה לעתיד של חופש.

באפגניסטן של הטאליבן השטח כבר מתחיל לרחוש ולבחוש כנגד הטאליבן. זה עדיין יחסית חדש מאז שארהב נסוגה משם אז המחאות עדיין לא התבשלו כדי צורכן. יש צפי שזה ילך ויתעצם עם השנים. גם שם מנסים להשליט את כוח הזרוע.

זה נכון גם לנו. לא יעזור לך "להעלות את חווארה באש". לא יעזור לך להרוג ילדים פלסטינים. לא יעזור לך להרוג נשים ערביות ישראליות. לא יעזור לך "לטרנספר" אותם. ככל שתנקוט ביד יותר קשה, כך אתה תקים יותר התנגדות עליך ועל האזרחים שלך.

ואפילו אם חלילה יקום מנהיג חולני שישמיד יהרוג ויאבד, ישראל אולי תהיה מדינה מאוד מאוד דתית, אבל עניה, בורה, מבודדת, חולה, חלשה עד שתתפרק תוך כמה שנים.

כך.

"כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", קודם כל, מדובר וודאי בהשגחה ובניסים (אם תעיין במפרשים שם ובמציאות שמתארים, בלי השגחת ה' עם ישראל לא היה מתרבה ופורץ...לדוגמא, הנס שנולדו שישה בכרס אחד. זה לא טבעי....). זו דוגמא שמראה שמבחינה מציאותית יש דברים שפשוט לא מאפשרים להתפתח, גם אם אתה גורם להתנגדות רצונית. בפועל זה עוזר. כמו שתגיד שאם תבוא ותנסה להשמיד עם ח"ו, תגרום לכך שהוא יילחם כמו אריה ויכול לנצח אותך. כן, אבל אם יש לך מלא מלא מלא חיילים, ואין לו סיכוי גם אם הוא ירצה ממש, אז אין לך מה לחשוש מהפסד מולו. אם כבר אמרת היסתוריה, בסופו של דבר הרוסים ניצחו את הגרמנים. למה? לא כי הם היו יותר מתוחכמים ומשוכללים. פשוט כי היו להם הרבה חיילים, הרבה מאוד חיילים.

 

תראה מה קורה באיראן. יש שם משטר של הרתעה, והנה, יש שם סדר, אין כמעט התנגדויות, מלבד כמה אנשים שבסוף מתים ולא מצליחים להקים מרד רציני. תסתכל לעומת זאת בארצות ערב אחרות שאין שם משטר טוטאליטרי-דיקטטורי, בלאגן. אנרכיה. ערבים זה עם שצריכים משמעת והפחדות, ככה הם מבינים, ובלי זה, הם פשוט עושים מה שבראש שלהם. ברגע שתחזור ההרתעה הם יחזרו להתנהג כמו כבשים תמימים בני שנה, ילדים טובים מכּה.

 

"יש צפי שזה ילך ויתעצם וכו'....". אתה מביא צפי וכל מיני שדרנים שאומרים את דעתם הפוליטית, בעוד שהמציאות מוכיחה נגדך.

 

אם נעלה את חווארה באש, ונילחם באויב כמו אויב. ולא, אל תסבן, אין לנו עניין להרוג ילדים קטנים ונשים (תלוי אילו נשים, יש דווקא נשים שכן יש לנו עניין....), אבל כחלק מהמלחמה שאנחנו רוצים להחזיר את השקט ושלא ייהרגו אזרחים יהודים במדינה שלנו ושלא האויב יתנהג איך שבא לו בהפקרות בלי חשבון, אנחנו צריכים לתקוף וחלק מהמחיר של זה שגם ילדים ייפגעו. אם "נטרנספר" אותם, זה כן יעזור. הם פשוט לא יהיו פה בשביל להילחם בנו. (ואם אתה מדבר על מלחמה מרחוק, כרגע אנחנו מתמודדים יפה מאוד עם שאר המדינות במלחמה מרחוק, וזה הרבה יותר עדיף מאשר המצב בארץ....). ככל שתנקוט ביד קשה ולא תהיה לפלף, כך ההתנגדות תיחלש והם יבינו שאין להם תקווה ויתייאשו. זה שהם נלחמים זה בגלל המצב שהם מבינים שבמצב הזה שעם ישראל לא מבין מיהו האויב, יש להם סיכוי ותקווה. לא אם נייאש אותם. המציאות מוכיחה שכל פעם שנקטו יד קשה, הערבים שתקו. עיין מבצע חומת מגן. אתה יכול לטעון טענות אידיאלסטיות וכדו'...של שלום ואחדות מזוייפת, זה עוד אפשר להבין. אבל פרטקטיקה? אתה חושב באמת שזה ריאלי? הצחקת אותי....

 

קל מאוד להקצין ולהשוות בצורה סמוייה את מה שאנחנו רוצים לעשות לבין מה שהגויים עשו לנו. אבל יש הבדל קטן, לנו אין עניין להשמיד להרוג ולאבד. אנחנו בסה"כ רוצים שבמקום להיות בשקט כשמכים אותנו ונלחמים בנו, להשיב מלחמה השערה ולא להיות חלשי אופי. לא דיברתי בכלל על השמדת עם וכדו'....בכל המדינות מלבד מדינת ישראל אין רפיסות כ"כ גדולה כנגד עם בתוך מדינה שלו, ועוד שיש יהודים שרוצים לתת שטחים לערבים. אין אף מדינה שזה קורה בה, שמוסרים שטחים ורוצים לתת מדינה לעם אחר באותו חבל ארץ. רק אנחנו. והשאיפה כפי שכתבו פה, זה להעתיק את הערבים לארץ אחרת, ושלא ימשיכו לחיות פה. זה לא עניין אישי, פשוט זו הארץ שלנו ואין להם מקום אז....המדינה ב"ה במצב טוב מאוד, ולא צריך לנבא שחורות סתם. אם "נטרנספר" אותם המצב הכלכלי והמדיני-פוליטי רק יפרח. "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ" (במדבר ל"ג נ"ה).

 

נ.ב. שכחתי להוסיף את כל הדוגמאות ההיסתוריות מספר שופטים. כל פעם שקם שופט שהכה את האויבים והקים סדר, שקטה הארץ. ("אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו"). בכל פעם שעם ישראל לא רצה לקחת אחריות ולהיות בעל עצמאות מדינית משלו, והעדיף להיות תחת עמים אחרים ו"לשלם את המחיר", עם ישראל חטף. כל פעם שעם ישראל נלחם על עצמאותו והקים מלכות, היה שקט. והנה עובדה שבסוף בית שני, שעם ישראל התחיל ללטף ולהיות צדוקי ולאבד את הזהות הלאומית שלו, חורבן. זה ברור ופשוט שבזה זה תלוי.

יש המון התנגדות. המון. זה הולך וצובר תאוצה. עם עליות וירידות. אבל על הסקאלה זה עולה. זה ממש לא "כמה מפגינים שבסוף מתים". ההפגנות נגד השלטון אמנם עדיין לא מאיימות באופן מעשי על המשטר, אבל ככל שחולף הזמן ובשילוב של עוד גורמים, לאט לאט מתפתחת באיראן תנאים להווצרות של הפיכה שלטונית. המחאות החלו בקול תרועה רמה ועם הזמן הנוכחות אכן נהייתה דלילה יותר, אבל השטח בוער. והרוב זה בזכות המחאות נגד המשטר אפילו אם זה כרגע על הולד. לאט לאט.
https://www.inss.org.il/he/publication/iran-protests-3rd-month/

המדינה הערבית בלי שלטון טוטאלרי זאת טורקיה ושם יש יותר יציבות יחסית מאשר איראן. איזו עוד מדינה מוסלמית אתה מכיר שאין שלטון טוטאליטרי? איחוד האמירויות? שם התמג לנפש הוא מקום 37 בעולם לעומת שאר המדינות הערביות שהן עמוק בעוני ובתחתית הדירוג ובמיוחד איראן. על איזה אנרכיה אתה מדבר בכלל במדינות שהן לא טוטאליטריות בכלל?

הרוסים לא נצחו את הגרמנים בגלל שהיה להם יותר חיילים. הרוסים ניצחו בגלל הכישלון של מבצע ברברוסה של הנאצים שכלל הנחות יסוד שגויות של המטה הכללי של הנאצים, כניסת החורף הקשה של רוסיה שהגרמנים לא הצליחו להתמודד איתן ובד בבד ההתקדמות של בעלות הברית במערב ודרום אירופה שפתחו חזית נוספת מול הנאצים.

ובלי קשר, אנחנו לא רוצים את המציאות של מלחמת העולם השניה. העולם השתנה לטובה מאז.

וההפך הגמור הוא הנכון. יש לא להיות לפלף ויש להשמיד גם ילדים קטנים. זה ש*אתה* אומר שאין עניין להרוג ילדים קטנים זה יפה, אבל כנראה שבעיני אחרים זה לגיטימי מאוד וכך הם תופסים "את פשט התורה".

אם תטרנספר אותם המצב יהיה רחוק מאוווווד ממה שאתה מתאר. כי אין טרנספר מרצון. אם טרנספר זה גירוש כפוי. וזה אם תצליח לעשות (לא פרקטי בעליל) יגרום למדינה להיות מנותקת מההון העולמי, מהקשרים הבינלאומיים וזה יגרום לחורבן על מלא של המדינה. אין לך עתיד בקונספציה השגויה הזאת "להכנס בהם בכל הכוח". זה לא יקרה.

טוב, אם באמת מבחינה ריאלית יש שם הרבה מורדים יכול להיות שתהיה הפיכה. אבל זה ממש לא המצב במדינה. שם יש להם הרבה כוח, פה מדובר במדינה מהמשוכללות בעולם מבחינה טכנולוגית-צבאית, עם כ"כ הרבה אחוזים של אזרחים לטובתינו. אם נילחם כמו שצריך, אין אף סיכוי שלא ננצח. ותוסיף את הסייעתא דשמיא שיש לנו. (אפשר לראות את זה בטילים, כמעט איו טילים שפוגעים באזרחים, לעומת מקומות אחרים שאחוזי הפגיעה הרבה יותר גבוהים, כשיש הרבה הרבה פחות יירוט של טילים.....).

 

סוריה שכשהתפרק המשטר שם הכל אנרכיה, ירדן שבזכות המשטר הדיקטטורי בסדר.

 

הרוסים ניצחו את הגרמנים כי היו להם יותר חיילים. נקודה. אע"פ שהיה חורף קשה, הגרמנים המשיכו להתקדם והצליחו להיכנס. העובדה שניצחו הייתה בסוף כי רוסיה הייתה ענקית והיו לרוסים המון חיילים. לא סתם מתו 20 ומשהו מליון רוסים. מה שכתבת כמובן גם חלק ממה שהכריע.

 

ובלי קשר, לא אמרתי מילה אחת שאני רוצה שתהיה מלחמה עולמית.

 

תשמע, כשהם באים ושמים ילדים קטנים באותו מקום עם המחבלים הראשיים זו בעיה שלהם. הם משתמשים ברחמים שלנו כדי למנוע מפגיעה בהם. לא מוסרי להיכנע לשטויות שלהם, כי ככה הם יעשו כל פעם וכל פעם ימשיכו לרצוח אותנו ולפגוע בנו ככה. נו, מה הקשר אליי? תגער בהם ותחלוק עליהם. אני מסכים איתך בזה.

 

תסתכל בתגובה שלי למעלה למה אני מציע....

 

יאללה, חג שמח!

 

נ.ב. הדיון מה קורה בארצות ערב הוא דיון נחמד, אבל גם אם תצדק שם אין משם אף הוכחה, כיוון ששם מדובר על ערבים שמטבעם מחרחרי מלחמה, ויש שם פילוג הרבה יותר גדול, אבל פה הרוב המוחלט הוא יהודי והוא נורמלי ולא מחרחר מלחמה, ולכן כשיהיה שלטון חזק מבחינתינו, וודאי שזה יביא לשקט, ולכן אין צורך ללכת למדינות אחרות כדי לחפש דוגמאות, עיין ערך חומת מגן ותראה שבארץ כשיש הרתעה יש שקט.

משחית אותנו ופוגע בהם.
זה כמו שאתה מתעלל באסיר בלי לתת לו פתרון לתווך ארוך. זו עיוות מוסרי נוראה.
גם של הממשלה וגם של הצבא.

אין פיתרון לתווך ארוך אלא פיתרון התורה-טרנספר, כל פיתרון אחר הוא מקבע את המלחמות בין העמים שנלחמים על טריטוריה צרה.
כל עוד שהמצב הביניים הזה נמשך זה גורם רעה חולה למדינה.

לא מסיבות אידיאולוגיות.

המרכיב החברתי בישראל וגם אצל הפלסטינים לא מאפשר להביא פיתרון ובגלל זה המציאות הזאת מנציחה את עצמה.

פתרונות יש, פשוט 2 הצדדים לא מעוניינים לפתור אותם.
ההנהגה הפלסטינית רוצה להשאיר את העם שלהם עני ובור, להנציח את התלות שלהם וככה לשלוט.
ההנהגה הישראלית רוצה למצוא חן בעיני המצביעים שלה שהשם "מדינה פלסטינית" מוציאה אותם מדעתם בלי אפילו לתת פתרונות אחרים.

עכשיו, אני לא טוען שמדינה פלסטינית זה הפתרון. אבל כן צריך לעשות צעדים חד צדדים בשיתוף ההנהגה העולמית. תוכנית ההרגעה של בנט יכול להיות בסיס לפתרון טוב. תוכנית ה 100 של טראמפ יכל להיות בסיס לפתרון טוב. אולי ללחוץ על ירדן לעשות מהלך אדיר של נתינה של חלק מהשטח שלה לפלסטינים בדרך יצירתית (זה אפשרי).
פתרונות מעשיים יש. הבעיה שכולם עסוקים בנקמנות.

א', אני שמח שזה לא מסיבות אידיאולוגיות.

ב', יפה שאתה מודה שהעם היהודי והעם הערבי לא נועד לשתף פעולה. ולכן אתה הראשון שאמור להבין שאנחנו לא אמורים לחיות ביחד באותה ארץ. ללחוץ על ירדן לתת להם שטח זה רעיון טוב, אבל כל התכניות האלו פשוט הרסניים, לבוא ולתת חלק מהארץ שלנו? זה לחתוך בבשר החי, כפי שאמר הרב צבי יהודה. זו המדינה שלנו והארץ שלנו, ולא נותנים אותה לאף עם. אין פה אף קשר לנקמנות, הארץ היא שלנו, ואנחנו לא מוכנים למסור אותה באף תמורה שבעולם.

אני יודע שזה ישאר בגדר חלום. אין שום סיכוי שמדינת ישראל תגרש איי פעם ככ הרבה אנשים מכאן.
התהליך יהיה הרבה יותר איטי וכואב.
אממה. מובטח שיהיה טוב בסוף. משום שהאב שלהם עשה תשובה באחרית ימיו וכל ספר בראשית זה מעשה אבות סימן לבנים.

נכון

כואב ממש מרגיש כאילו הדם שלנו הפקר ואין תחושת ביטחון בשום מקום
אף אחד לא יגיד שהמצב הזה קל וחביב
אבל זה מלכתחילה לא הממשלה ולא הצבא ולא הערבים
רק בורא עולם
את יודעת
הוא אוהב אותנו
הכל מדויק
חוץ מזה אלה שנרצחים טוב להם עכשיו... עמ"י משתדל לעטוף את המשפחות עם הכאב שלא יעבור אף פעם, אבל אם הם קיבלו את הניסיון הזה יש להם את הכוחות לעמוד בו
לא חסר צרות גם אם זה לא המצב הביטחוני אני לא חושבת שיש בית שזה פוסח עליו
אנחנו עמ"י ימשיך בשליחות שלו, עם בורא עולם להתעורר להתחזק לגלות כמה העולם הזה שקר ודמיון ומאחורי הכל מסתתר ה' עד שזה יהיה ברור...
העולם הזה חולף, צריך לקחת אותו בפרופורציות
האמונה באמת ממתיקה את המצב ומחזקת ואם את מרגישה שרדומה לך האמונה או חסום משהו עכשיו פסח יש סגולה לאכול מצה ולהתחזק באמונה

תתחזקי נשמה שלי יהיה טוב בסוף... בינתיים אפשר להסתכל על כמה כל המציאות שלנו פה בנס, ריאלית המצב היה אמור להיות הרבה יותר גרוע

(ובאמת ה' שולח לנו מסרים כל המטרה שלו היא להעיר אותנו
ואיך הכל יסתדר לטובה את זה תשאירי לו
קחי פופקורן וצפי בהצגה)

באמת יש אבל גדול על הנרצחות, שנקשרות לכל חללי עם ישראל הקדושים הי"ד,

והתחושה היא שחלק מאיתנו מת, כמו זרוע שנגדעת מהגוף כי כולנו קשורים זה בזה וערבים זה לזה. 

וכשאחד מאיתנו נרצח הרצח פושט בליבנו שותת הדם ומעורר בנו כאב עמוק ועצום על האובדן

חוסר שאי אפשר לרפאו וישאר עד שישובו אלינו הנשמות הקדושות כבראשונה..

בבניין ציון ננוחם

 

זה בגדול.

מודעות קודם כל
ואז דרכים פרקטיות להתמודד.

א', פשוט הצבא לא מספיק תוקף, אנחנו לא מספיק מפנימים שהם האויב, וזה הגורם הפיזי לכל הצרות. עדיין לא הוציאו את החוק של עונש מוות למחבלים, וכשזה יקרה אני בטוח שהמצב ישתנה לטובה. וכמובן, הכל זה משום שאנחנו צריכים לשפר את דרכינו ולעשות חשבון נפש לאומי, ולהבין מי אנחנו, מה זה העם היהודי. כל הנטישה של הזהות היהודית ושל התורה זה מה שגורם לכך שהגויים מבינים שבעצם אין לנו זכות פה בארץ. (עייני "אם הבנים שמחה" פתיחה שמראה את ההשוואה בין ירושת הארץ להחזקה בתורה.....). ולא רק הנטישה של הזהות היהודית, אלא ההבנה שהזהות היהודית כוללת ורחבה, ואמורה להיות אור לכל הגויים, זו הזהות היהודית האמיתית. כך השמלאנים יראו שדעתם כלולה בתורה וזו נקודת האמת שהימין לא בירר מספיק, וכך כולם יחזרו בתשובה שלימה והכל יבוא על מקומו בשלום. (תקצור דעתו של הרב שרקי שאני מחזיק ממנה....).

 

אכן חז"ל מדברים על "יתיי ולא אחמינה", יהיו צרות גדולות בדור הגאולה, בעקבתא דמשיחא, אך כמו שאיילת השחר זורחת דווקא אחרי החושך הכי גדול, כך גם כשיש את החושך הכי גדול, זה מעיד שעכשיו זו נקודת הבירור האחרונה, הגסיסה של יצה"ר והסטרא אחרא, ורגע לפני המוות שלהם יש להם פתאום פוש והתעוררות של חיים לפני שהם הולכים וכלים מן העולם, ודווקא בשלב הזה הכי חשוב להתחזק באמונה שה' מנהל את המהלכים, ולא רק שלמרות הכל יהיה טוב, אלא דווקא אותם דברים קשים הם מה שמעוררים אותנו לשוב בתשובה שלימה ומקדמים את הגאולה, דווקא הם מזיזים את הגאולה בדרכים נסתרות. "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד". מבין את התחושה (באמת....).....

של השנה מתעופף ובהתחלה חורקים שיניים עד שזז

אולי גלגול נשמות.

אבל אנשים שוכחים שדווקא הגאונים הגדולים ביותר עושים את הטעויות הטיפשיות ביותר.

וגאונים כל הזמן שוכחים שכל האחרים הם לא גאונים.

זה כמו זה- גורם להמון בעיות.

לכל כלי הנגינה שלי נתתי אפילו שמות וכנ''ל לרכב..

מחובר אליהם ממש

אבל דווקא פלאפון לא כזה מעניין או כל דבר אחר.. בעיקר כלי נגינה ורכב

לא מתחבר רגשית למכשירים חשמליים בכלל, לא יודע להסביר.
אני קצת קנאי לחפצים שקיבלתי במתנה או השקעתי בהם.. אפשר לקרוא לזה מחובר רגשית?

אני מתחברת בעיקר לתכשיטים ולמתנות שקיבלתי בהזדמנויות מיוחדות.
וגם אם אני מאד אוהבת חפץ מסוים, אני בד"כ לא מתקשה להחליף אותו.

אלו באמת דברים שאפשר לשחזר בדיוק את כל מה שחשוב בהם.

אני שומרת את מחברות הציור שלי, גם אלו מכיתה י' שמלאות בציורים מעוותים, כי השקעתי בהן המון זמן ויצרתי את מה שיש בהן בעצמי.

אולי גם את הבגדים שאני מאוד אוהבת, אבל בעיקרון אני לא מאוד סנטימנטלית לחפצים.

יש מתנה אחת שקיבלתי שיש לה משמעות בשבילי מבחינה רגשית (הכל בגבול כמובן) אבל שאר הדברים ממש לא אכפת לי להחליף

 

או דברים שקיבלתי מירושה מסבא שלי.

בעיקרון כן אבל אם זה שידרוג אז לא אכפת לי

למחשב מאוד... אבל בסוף יקח כמה ימים ואתרגל לאחר..
לחפצים בכללי מאוד!
קשה לי לזרוק כל דבר בערך...

אולי לציורים אבל זה סיפור אהבה-שנאה

לתכשיטים .. אם אחד יאבד לקנות אחד אותו דבר זה לא אותו דבר .. כנל מחברות ומתנות

לפלא אין חיבור בכלל אם כל המידע יהיה שם

ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה".

"כי ראשית המחשבה הוא הזכרון שזוכר למעלה במחשבתו כל המפעל שרוצה לפעול, ותקוה הוא על הסוף כלשון הכתוב אחרית ותקוה טובה (ירמיה כ"ט, י"א), כי הקיווי הוא על העתיד להיות, והוא העומק אחרית שבסוף מעשה וסוף הכל לטובה, וכן התחלת הכל כי ישראל עלו במחשבה, וגם עוונותיהם, סדורים ובאים מששת ימי בראשית כמו שאמרו בפרק רבי עקיבא (שבת פ"ט ב), היינו מראשית הבריאה האלקים חשבה לטובה, ואף על פי שהיה צפוי לפניו וראה הקלקולים לא מנע הבריאה, בשביל ישראל שהם עיקר הבריאה שהכל הוא מתהפך אצלם לטוב ואפילו עבירתם, אחר התיקון נתגלה העומק ראשית והעומק אחרית שכולו טוב וממילא נמתק מה שבינתים: 
 וזהו תוקף ועוצם השמחה כאשר מתברר אחר הקלקול שהכל לטובה ושלא היה קלקול מעולם רק אדרבא תוספות טובה וזכויות, וכמו מי שאבד כל רכושו וחזר ומצאו אצלו ונוסף כפליים כהנה, דבזה השמחה יתירה ממי שלא הפסיד והרויח".

לא הבנתי כלום בערך ממה שכתבת פה...

שכתבת, רק הוספתי נופך בפסוקים ור' צדוק.

זה פסוק בספר ירמיהו (כט, יא)
בהכי פשוט של הלב, לפעמים אנחנו רואים דברים מנקודת מבט אנושית, שלנו וזה לא תמיד נראה טוב ואפילו להפך, ובא הפסוק ומלמד שהמחשבות של ה' עלינו הן תמיד לשלום ולא לרעה (אין רע יורד מלמעלה). אין לי פניות כרגע להתבונן בפרשנים כדי להגיד מה בדיוק העניין של סוף הפסוק, את יכולה לראות שם או שיבואו ויאירו לך מי שיש להם זמן לזה עכשיו


ובשילוב אברהם פריד זה נכנס תמיד פנימה.

תחפשי ''צד יקר בנו'' של סיני תור

תקשיבי למילים שלו

מחשבה יפה.

ואם אצליח גם להפיק את הלקחים, זה יהיה יעיל גם...

אשרייך שרואה את הטוב..