כיף להיות אחרי הנקיונות לחג.
חג ראשון ושבת עברו עלינו בטוב ב"ה.
מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון ובשורות טובות בלבד🙏
נניח את באיזה תחנת אוטובוס בלילה.....
ואיזה גבר עובר שם עם רכב..
תעדיפי שיפנה אליך ויציע לך טראמפ?
או לא?
קפיץזה קרה לי לאחרונה כמה פעמיים והרגשתי ממש מטרדת מהענין......
אז ענין אותי אם בעיה אצלי או אצלם 
אבל העדינות הזאת לא ממש עוזרתת...
אם אני לבד בתחנה בלילה ורכב עוצר לידי ומציע לי להעלות......

האמת שפעם אחרונה שקרה לי, הוא עצר יצא מהרכב ופנה אלי, זה היה ממש מלחיץ...
אולי באמת כמו שאתה זה לא ילחיץ.....
תמשיך תמשיך,,
כל הכבודד
השאלה, אם הוא לא מודע שזה עלול להלחיץ אותי?
קרה לי גם בדיוק....
פעמיים!
הוא פרסס והציע וסרבתי...
נסע.
וחזר שוב והציע...🤦♀️🤦♀️
נס שהייתי עם אמא שלי בפון אז.........
אין לי ספק שאני לא אעלה... אבל בכל זאת זה נחמד לדעת שיש אנשים טובים באמצע הדרך
לי באמת קשה שהרבה אנשים הופכים את העיקר בתפילה להגדת המילים ולא משקיעים זמן בהבנת מילות התפילה. רוצה לשנות את המצב בעז"ה בלנ"ד (אשלח לך בפרטי אם אתה רוצה לדעת בדיוק איך....). אני משתדל תמיד לנסות להבין קודם כל מה העברית של מה שאני אומר, ולנסות להבין גם את התוכן. שמעתי פעם אחת איזו שיטה, שכל תפילה תבחר מילה אחת, ותכוון בה איזו חצי דקה-דקה, ככה לאט לאט תבין את כל התפילה. ובהחלט אפשר להשקיע זמן ביום ללמוד על התפילה, זה חשוב מאוד, ואני גם צריך להתחזק בזה. יש גם כל מיני מדרשים, גמרות וכל מיני מקורות בעניין. אני גם קניתי ספר שנקרא: "מסכת של תפילה" שפשוט מלקט מלא מדרשים, גמרות, וקצת זוהר על סדר התפילה, משהו ממש חזק, מאוד מומלץ.
מה שכתבתי פה זו לא המצאה שלי, הראשונים כבר אמרו שעיקר הגדת המילים פועלת כשאדם מבין את התוכן שלהן. (שערי אורה, הרמב"ם, כמדומני גם הרמב"ן ועוד הרבה ראשונים שלא זוכר כרגע....). זאת אומרת, גם ההסבר שהתפילה פועלת כי זה חוק, יש גם לחוק הזה חוקים, והוא שהוא פועל בעיקר כשיודעים את התוכן, "תפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה". כמובן, לפי ההסבר הזה יש גם מימד לתפילה בלי הבנה/עם הבנה בסיסית, אבל העיקר של התפילה זה בהבנה. וזה גם התפקיד של התפילה, לחבר את חיי השעה, עולם הרגש, עם הא-לוקות. אז אפשר לתרץ ולומר שזה משפיע בצורה סגולית. אבל זה וודאי שזה רק "לימוד זכות" מסויים, זה נכון ברובד מאוד מסויים, אבל צריך לזכור את העיקר. בכלל, בהלכה חייבים לכוון לפחות בקריאת שמע בפסוק הראשון לדעה הכי מקילה, ובכל תפילת שמונה עשרה. (בפסוק הראשון של שמע אני חושב שההלכה שצריך לחזור אם לא כיוון, אם כי יכול להיות שיש בעיה שייראה כאילו עושה שתי רשויות, לא זוכר מה המסקנה ההלכתית לצערי, צריך לבדוק את זה, בתפילת שמונה עשרה בכל מקרה ההלכה הבסיסית שצריך לחזור אם לא כיוון בברכה הראשונה, אבל מכיוון שאי אפשר לעמוד בזה, אז למסקנה לא חוזרים. אבל לכתחילה צריך לחזור על הברכה הראשונה, ולכתחילה צריך לכוון בכל התפילה, גם אם בדיעבד לא צריך לחזור). בכל מקרה, צריך כוונה בסיסית שעומד לפני מלך, זו ההלכה, וזה דברים מפורשים, ואנשים מתקתקים ומריצים והופכים את התפילה למין טקס כזה, ושוכחים את העיקר. יש גם הסבר שאומר שהתפילה מועילה לא כי זה חוק, אלא כי האדם משתנה. לפי זה אין בכלל מקום לכאורה לתפילה חסרת כוונה והשתנות של האדם. בכל מקרה, מקווה שעזרתי, וסליחה על האריכות....
אחרי כמעט 4 שנים נראלי של לימוד יומ-יומי בעיון.
וואו מטורף שהזמן עובר ככ מהר.. ומטורף שאשכרה הצלחתי בע"ה
אני זוכר שכשהתחלתי תלימוד הזה הייתי מגדיר את עצמי כסוג של חרדי. ומדהים שהיום אני לגמרי ציויני.. וזה לגמרי בזכות הלימוד נ"ך. ממליץ לכל אחד לעשות את זה.. ולא בישביל להיות ציוני פפפ
אלא בישביל לבוא במגע עם ישראל. התנך זה 900 שנים של היסטוריה מדויקת של העם הכל-כך מיוחד שלנו. ככל שלמדתי יותר, האהבה שלי לעם ישראל גדלה. ולא, לא בגלל שעם ישראל מתואר שם כצדיקים. הפוך... דווקא בגלל שרוב הדורות אנחנו מתוארים כדי רשעים, אבל תמיד רואים את הניצוץ הקדוש. תמיד. וזה מה שהכי יפה בנו. אנחנו לא שחור לבן. אנחנו מורכבים ומאד לא מובנים.
אווחחח אני ככ שמח שאני יהודי. באסה שזה אשכרה נגמר.. נו טוב נתחיל מההתחלה
כל ההתחלות קשות הבנתי, וגם הבנתי את ההסבר השני (אם הבנתי נכון שזה שני הסברים שונים....), שמפשט התנ"ך אין כ"כ דיבורים על גדלות דוד. אבל באמת חז"ל אומרים לנו שגם שאול היה צדיק ובעצם הקושי כלפי שאול הוא גם קושי דומה, אם כי וודאי ששונה, שכן מלכות דוד היא נצחית. בכל מקרה, זו הרגשה ואין מה להתווכח ולהדיין על זה יותר מדי, סתם עניין אותי על מה זה יושב....
גם אני

יש דרשת שבת הגדול של המהר"ל, אפשר להסתכל שם על כל מיני דברים יפים. יש אוהלי הלכה (אם אתה רוצה אני יכול לשלוח לך באישי....)- הלכות פסח עם קצת שיבוצי אמונה. יש לי עוד משהו, אבל אם אתה רוצה באישי. משנה שכיר על פסח (אפשר למצוא את זה באינטרנט, של הרב יששכר טייכטאל....). הרב חרל"פ מי מרום (לא זוכר איזה כרך, פשוט האחד על פסח....נראה לי יש לו על פסח, לא סגור על זה....). ואתה יודע, שפת אמת, נתיבות שלום וכדו'...ואפשר גם לעיין בפסוקים על יציאת מצרים עם פירושים, זה נראה לי ממש חזק....קיצור, בהצלחה רבה!
חסדי היםאחרונהקצת הכנה רוחנית. כולכם סיימתם לנקות (ואם לא אז קחו הפסקה קצרה) ומחפשים להתכונן קצת, אז הנה.
בליל הסדר עם ישראל נולד, ובכל שנה כדברי הרמח"ל הידועים, מתחדש אותו כוח רוחני שהאיר בעבר, ומאיר כדוגמת הארת זמן יציאת מצרים. בכל שנה עם ישראל מתחדש, בכלל ובפרט. וסדר ליל פסח, על כל פרטיו, תפקידו לבנות 'צורת אדם' רוחנית שלימה, על כל מרכיביה. לחדש את עצמנו עם כל המרכיבים הרוחניים שצריכים להיכלל באישיות האדם.
יש באדם צד שכלי וצד רגשי. ואת שניהם אנו מחדשים ומעצימים, ע"י אכילת המצה ושתיית ארבע הכוסות.
המצה היא כנגד הצד השכלי, כמובא בספרי רבותינו בעלי הסוד, ששלוש המצות הן כנגד שלוש הספירות העליונות - חכמה בינה ודעת.
המצה נקראת בזוהר "נהמא דמהימנותא" - "לחם האמונה". הלחם, שמאכל הבסיסי של האדם, מבטא את הקשר היסודי בין הבורא לנברא, באשר בו תלויה נקודת החיים הגשמית שלו. מאכלים אחרים הם חיצוניים יותר, מסביב, אבל הלחם הוא הנקודה הפנימית של תלות הנברא בבורא. המצה, שהיא לחם טהור - קמח ומים בלבד בלי כל תוספת שהיא, אפילו לא אוויר, מבטאת את מהות הלחם הנ"ל בטהרתו.
ולפיכך המצה היא לחם האמונה, סגולתה היא להחדיר בנפש את האמונה הפשוטה, הבסיסית והתלותית, שלנו, בבורא עולם.
חז"ל אמרו ש'אין התינוק יודע לקרוא אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' - הלחם קשור לעניין הדעת.
לעומת זאת, ארבע הכוסות מעצימות את הצד הרגשי; היין מבטא רגש, שמחה, והתלהבות, וארבע הכוסות מחדירות בנשמת האדם את ההתלהטות והעמקת הרגשות השואפים מעלה. היין של ארבע הכוסות הוא כמו המקבילה הרוחנית של דם האדם - "הדם הוא הנפש", החיות הפנימית, הלב; והמצות הן המקבילה הרוחנית של הגוף עצמו, העצמות, העצמיות, השכל והדעת.
וכדברי חז"ל שהלובן שבגוף בא מהאב, והאודם בא מהאם; מהלובן הם העצמות והמוח, והדם מהאודם ששייך לצד האם.
האב מבטא את צד השכל והדעת, ובמישור החינוכי זהו תפקידו, והאם מבטאת את צד הרגש, וזהו תפקידה במישור זה.
כך שהמצה היא כנגד ה'אב', והכוסות הן כנגד ה'אם'.
ובעומק, המצה היא כנגד ה'חכמה' שמכונה 'אבא' והכוסות כנגד הבינה שמכונה 'אמא', ומלבד זאת - גם המצות וגם הכוסות מתחלקות חלוקה פנימית לחכמה בינה ודעת, כדלקמן.
להפנמת האמונה בשכל ישנם שלושה שלבים - חכמה בינה ודעת, כנגד שלוש המצות.
המצה העליונה היא כנגד החכמה. חכמה היא עצם הידיעה - עצם האמונה הפשוטה במציאות הבורא. ולכן מכוונים עליה בברכת 'המוציא לחם מן הארץ' - הברכה שמבטאת את הקשר הנ"ל של הנברא לבוראו, הפשוט והבסיסי.
המצה האמצעית היא כנגד בינה. הבינה היא הבנת משמעות הדבר ועומקו - ולכן עליה מכוונים בברכת "על אכילת מצה" והיא הנאכלת לשם המצווה. מצוות אכילת מצה היא כנגד הבינה, הבנה מעמיקה של יסודות האמונה, מעבר לעצם ידיעתם.
המצה התחתונה היא כנגד דעת. דעת היא חיבור, כידוע, חיבור של האדם לאמונה שבתוכו, והפנמה של העומק שלמד והבין בשכלו. במצה זו מקיימים את הכורך, שהוא מנהג שישראל קיבלו על עצמם ולא מחמת ציווי התורה - שדבר זה מבטא קשר אישי וחיבור לתורה ומצוותיה, שהוא ה'דעת'.
כך שלוש המצות משלימות את התחדשות והתעצמות הצד השכלי באור האמונה.
* * *
כאמור, גם ד' הכוסות, אע"פ שהכותרת הראשית שלהן היא 'בינה', מתחלקות חלוקה פנימית לחכמה בינה ודעת.
הדעת, שהיא הפנמה של הדברים, מתחלקת לשתיים: הפנמה של החכמה, והפנמה של הבינה.
כוס הקידוש היא כנגד החכמה - בקידוש אני מכריזים על עצם יסודות האמונה, יציאת מצרים והבחירה בעם ישראל.
הכוס השנייה היא על ברכת 'גאל ישראל' הנאמרת לאחר המגיד - והיא כנגד הבינה - הבנה דרך סיפור יצי"מ כיצד מלכותו יתברך מופיעה בעולם.
הכוסות האחרונות הן כנגד הדעת - הפנמה של הדברים והכרה באמונה מתוך עצמיות הנפש, וע"פ הכרתה בחווית מציאות האלהות בחייה שלה.
הכוס השלישית נאמרת על ברכת המזון - כנגד 'דעת חסדים' המקבילה לחכמה. בברכת המזון האדם מודה על החיים שמקבל מהקב"ה ובכך מפנים בתוכו דרך החיים והמזון שלו את עצם האמונה ואת תלותו בבורא.
הכוס הרביעית נאמרת על ההלל - כנגד 'דעת גבורות' המקבילה לבינה. (החסד מקביל לחכמה בציר הימין, והגבורה מקבילה לבינה בציר השמאל). ההלל של ליל הסדר עניינו הוא הודאה (ויש להאריך בזה בהיבט ההלכתי והרעיוני, ואין כאן מקומו). ההודאה נובעת מתוך האדם כשיש לו הכרה פנימית בהבנה של מציאות ה' והטוב הרוחני והגשמי שהטיב עימו. ההלל מבטא את החיבור הפנימי לאמונה בתצורה העמוקה יותר שלה, באופן של 'בינה' - הבנת העומק והתבוננות במהות ניסי יציאת מצרים.
יש עוד להאריך על דרך זו בביאור קערת הסדר ומה שבתוכה, שהם כנגד שבע הספירות התחתונות, והמיפוי שלהם מקביל בדיוק לזה של הספירות-
זרוע חסד ביצה גבורה,
מרור תפארת,
חרוסת -נצח כרפס-הוד
חזרת - יסוד
ןהקערה עצמה שמאחדת את כל הכוחות יחד היא כנגד מידת המלכות, שעניינה הוא לבטא בפועל את מכלול המידות כדבר אחדותי.
ואין כאן מקומו, ותן לחכם ויחכם עוד.
בליל הסדר נבנה בעצמנו קומה חדשה, וניטען בכוחות נפש רוח ונשמה מחודשים לקראת המסע של תיקון העולם, שעם ישראל התחיל לצעוד בו לפני 3334 שנה, ובכל שנה ושנה מתקדמים שלב נוסף בדרך, וכל אחד ואחד מאיתנו - בחייו האישיים ובעבודת ה' הפרטית שלו - נוטל חלק באותו מסע, באותו תהליך של ההתעלות הקוסמית החובק אדם ועולם.
(הדברים מבוססים על שיחות הרש"ד פינקוס זצ"ל)

אני לא מבין בזה, אבל מי אמר לך שהסידור הפנימי של המולקלות בדבר השלם ובדבר הטחון זה אותו הדבר? אולי כשטוחנים הצפיפות משתנה? לא המבנה הכימי, המבנה הפיזי
מה המשקל של מצה טחונה בנפח של כזית?
אלא שהוא הלך לשיטת המוכיחים שכזית על פי האמת זה כזית של ימינו...
(ואמרו לי בשמו שהוא אמר 9-11 גרם כי זה קרוב ל15 שהרבה אומרים, אבל על 7 גרם כבר לא יקבלו ממנו)
הוא טוען שר"ת פשוט פירש כך על הגמרא מתוך קושיה בסוגיה, אבל לא הכיר זיתים במציאות וכו' וכו'
שיעור כזית- מהרה"ג מאיר מזוז שליט"א (עם הערות שלי)
זה מאמר מהעלון שלו שמישהו העלה
גם אני התפלאתי, אבל כשנתנו לי לקרוא את הסוגיה מתחילתה עם כל המקורות
יוצא שזה הרבה יותר מסתדר עם הפוסקים, ואפילו שולחן ערוך כנראה חשש לדעה זאת רק בפסח.
וחצי ביצה זה מאד מאד דחוק
1 כנראה לא אותו משקל. המרווחים בין גרגרי קמח שונים מהמרווחים בין גרגרי חיטה, הטחינה מועכת קצת... אז זה לא נשמר.
2 כנראה לא פער גדול. בסופו של דבר אחוז האויר הוא לא גדול כל כך.
שינוי פיזיקלי בחומר (אפילו שינוי מצבי צבירה) לא אמור להשפיע על משקל סגולי, אלא המבנה המולקולרי שלו.
לכן למיטב הבנתי אין הבדל במשקל הסגולי בין חומר לאבקת אותו חומר, אם כי בטחינה של חיטה לקמח השינוי יותר מהותי כי לוקחים רק חלק מסויים מגרגירי החיטה (השאר זה מוץ וכו' שלא נכנס לקמח) ולכן המשקל הסגולי יכול להיות שונה.
עד כאן לענ"ד
אולי השאלה הנכונה היא למה אנחנו קוראים משקל סגולי
כי לא הייתי מגדיר מושג של "משקל סגולי של ספינה" אלא יותר "משקל סגולי של מתכת" והספינה עשויה ממתכת וצפה...
עניין טרמינולוגי משהו
א. לא.
ולכן ממילא גם ב לא.
ויכול להגיד לי עליו איך הוא
רק אל תשכח שאני דתי-לאומי והולך בדרך הרב קוק זצ"ל והרצי"ה, כך שזה מצחיק לחשוב שיש לי משהו עקרוני בעניין, בשמחה הייתי אומר שחכמי א"י הם גם הכי חכמים, אבל אני פשוט מתבונן בסוגייה ורואה שלא עולה משם כך, וכן אני רואה שהמציאות מתאימה כ"כ לדברי חז"ל שדייקו בדבריהם ולא טענו שחכמי א"י יותר חכמים במלוא מובן המילה. חבל שבמקום להתרכז בטענות ענייניות אתה מנסה להראות איך הצד השני הוא "משוחד" ומניח את המבוקש, אבל לא משיב כראוי לטענות האמת שהעליתי פה.
ועוד נקודה למחשבה, האם אתה יכול לעמוד נגד הרב יששכר טייכטאל ולומר לו שהפרשנות שלו של הגמרא מעוותת?
אני לא מבין, איך אפשר לשלוח כמה לוחמים בודדים, מובחרים ככל שיהיו לאמצע רחוב ראשי הומה אדם ב***אמצע ג'נין***, והם צריכים לצאת משם באוטו רגיל כשהכל פקוק???
אני באמת לא מבין את התכנית המבצעית.
מה אני מפספס???
לא ידענו שיש לך יומולדת
טוב חסכת לנו מתנה..חח
תות"ח!במקרה מ"ם וסמ"ך...
?
צ'אט עם עצמך זה פיצ'ר חדש יחסית בווצאפ
כנראה חשבה שזה מספר של מישהו אחר ואז היא גילתה שזה מספר אחר רק אחרי שהיא פתחה את הקבוצה
זה אומר בערבית משהו?

היום ראיתי סרטון מעניין שבדרך אגב ענה לי על שאלה שחשבתי עליה לא פעם: מה הסיבה לכך שהמטבח האשכנזי פחות מתובלן מהמטבח הספרדי ? (בגדול, אבל עדיין)
התשובה שהוא מספק בסרטון הבא היא בערך כזו: הטעם / הריח הדומיננטי שבצמחים נועד במקור להרתיע בעלי חיים שמוצאים את הצמח אטרקטיבי למאכל. כלומר זה מנגנון הגנה של הצמח, שביחס
לגוף של האדם הופך ליתרון כי האדם נהנה ממנו ולא ניזוק.
מלבד עניין הטעם האדם השתמש בתבלינים בעיקר על מנת לשמר מזון. מכיוון שמאכלים נשמרים יותר טוב בתנאים של קור, אנשים שחיו בארצות הקרות פחות הזדקקו ולכן פחות השתמשו בתבלינים לעומת אלה שחיו בארצות חמות.
נשמע די הגיוני, מעניין אם יש עוד סיבות לחלוקה הזאת.
מקור התבלינים במזרח הרחוק. התבלינים מהמזרח הרחוק, היו בשימוש כבר בתקופות המקראיות.
התבלינים הגיעו מאוחר יותר לאירופה, עם גילוי הארצות ואפשרויות העברת סחורות בדרך הים בכמויות מסחריות. ברור שתבלינים שמגיעים מרחוק, בדרך הים, היו יקרים מאוד וכנראה עלו רק על שולחנם של מלכים ועשירים... ופשוטי העם הסתפקו בתבלינים פשוטים וזמינים, כמו מלח.
אז ברור שעם התפזרות עם ישראל בגלויות, בתחילה גלות בית ראשון לבבל, עם ישראל התפזרו בכל רחבי המזרח, והמטבח היהודי הושפע מהטעמים והריחות של המטבח המקומי בארצות בהם היהודים גרו.
המטבח האשכנזי הושפע מהטעמים, הריחות והתבלינים במדינות האירופאיות - ולשם התבלינים הגיעו, כמשהו זמין לכל, ולא רק לעשירים ומלכים, הרבה יותר מאוחר, רק מהמאה ה- 18 בערך. מאות שנים מאוחר לעומת השימוש בתבלינים במזרח.
היה אפשר לצפות שאם התבלינים היו מאותה תקופה זמינים יותר, לראות אם ככה את השילוב שלהם במטבח הארופאי / אשכנזי, אז למה זה פחות המצב ?
הפפריקה למשל , החריפה והמתוקה, מככבת במטבח ההונגרי. יש אפילו גידולי פפריקה בחקלאות ההונגרית.
פלפל שחור - אין מאכל אשכנזי מסורתי ללא תיבול בפלפל שחור (כבד קצוץ, ארבעס, סלט ביצים, צ'ולנט, רגל קרושה ...).
גם קינמון, כורכום
התיבול הוא עדין ולא חריף ועז בארומה שלו, כמו התיבול המזרחי.
אך אי אפשר לומר שאין תבילינים במטבח האשכנזי.
אלה רעלנים שלא אמורים להיות נעימים ביחס לחיידקים וכדומה לא לבני אדם.
א. אמנם החורף באירופה קר ומושלג, אבל בזמן הקיץ יש לפחות 20 מעלות ברוב מדינות אירופה (בחלקן הגדול יש גם 30 ויותר).
אלה בפירוש לא טמפרטורות שבהן המזון יכול להישמר ללא מקרר, כך שלפני המצאתו היה צורך לקנות ולבשל בכל יום את האוכל של אותו היום.
כלומר הצורך לשמור קיים באירופה בדיוק כמו שהוא קיים באפריקה או אסיה, במשך חודשים רבים בכל שנה.
ב. האמנם הוספת תבליני מאכל עוזרת לשמור על טריות המזון? חיידקים ופטריות נמנעים מלהקים מושבות על מזון מתובל? מסופקני. אמנם מצאתי תיעוד לכך שאוכל חריף יכול לסייע בהרחקת זנים מסוימים של חיידקים ופטריות, אבל התיבול המזרחי מגוון מאוד ולא כולל רק (ואפילו לא בעיקר) חריפות.
שבזמן הקיץ זאת עונה הפריחה והיבול ואין בעיה להשיג מזון, עיקר הבעיה היא שימור מזון בחורף, ושם יש יתרון (תלוי איך מסתכלים על זה) למזג האוויר הקר באירופה שמייתר את השימוש בתבלינים.
ב. לא יודע. אולי זה אכן סותר את מה שהוא אומר.
עיקר המזון של בני האדם, במיוחד בעבר, מתבסס על החי: בשר בקר, בשר עוף, ביצים, מוצרי חלב.
במוצרים האלה אין הבדל משמעותי בין קיץ לחורף, ובכל עונה ובכל מדינה זאת צרה צרורה כשצריך לשחוט/לחלוב/לחבוץ/לבשל בכל יום מחדש.
באזור השומרון/מרכז/ירושלים שניתן להצטרף אליה? (עדיף לא בערב פסח...).
תודה מראש לכל העונים וחג שמח.
ותודה מיוחדת ל- @ברגוע 
על הדרך תאסוף גם לחצי מהמדינה שקבלו את ההודעה הזאת חח
אבל לא נעים מסכן..