פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 119)

ולאלה שנראים יפה בעיניך

מצטרף למה שכתב @ארץ השוקולד

בסוף כל עוד קנית בחברה טובה הנעל טובה ותעשה את העבודה, לדעתי אין צורך לבדוק בניו באלאנס למשל אחרי שמצאת נעל ריצה טובה בעיניך בנייק.
אלא אם כן השיקול הוא המחיר

אני מאמין בבשר אם הכיוון הוא אוכל, אבל תלוי מה הוא אוהב.

חדר בריחה
באולינג

חשוב לבדוק עם איזה בני משפחה/ חברים יהיה לו נעים (ואיזה לא)

יש לי בנים סביב הגיל הזה - הם מאוד שונים האחד מהשני..

מנסה:
עם המשפחה או עם חברים?
מעט אנשים או הרבה?
עם החברים הממש קרובים או משהו כללי עם כל מי שהוא קשר איתו?
אוהב הפתעות?
בבית או בחוץ? איזה מקומו הוא אוהב?
מה הסגנון שלו? פתוח או סגור? סוג החברה ואופי הפעילויות שמשתתף בה?
אוהב חידות? אתגרים? חדרי בריחה?
מצגת? הפתעה? מתנות גדולות?
על האש? יציאה לים/בריכה? מסעדה? מעיין?
מדריך בתנועה או שסיים הדרכה? קשור לסניף?
אוהב תוכן ומשמעות או טיפוס של צחוקים וכיף?

בקיצור - זה ממש תלוי בסגנון.

רק עצה - לא תמיד חכם ללכת על הפתעה..
הרבה מאוד אנשים ישמחו לשותפות כלשהי בתכנון כך שתהיה להם יכולת להביע עמדה מה הם אוהבים.

ועוד משהו - תחשבו טוב את מי להזמין - מי האנשים שבאמת יקרים ליבו..

יש כאלו שאוהבים, אבל רבים יעדיפו להיות שותפים בתכנון האירוע/בחירת המתנה וכד'. ככה יהיה להם מה שהם באמת רוצים ולא מה שדמיינו שהם אמורים לרצות.

ואז שאלתי אותו מה הוא רוצה


משהו עם בשר🤣🤣🤣🤣🤣

בבית שלכם או במקום אחר מיוחד?
עם המשפחה או עם חברים?

או בכלל במסעדה?

יש להעיר שכך אני הצעתי

הכי קורע התגובות, 'א-לוהים אדירים'  'אבל אני מקווה שאהיה בר מזל', 'את שלי רק הגיע היום'.. 

או שרק עולים חדשים זוכים בהגרלה המדהימה הזאת או שזו עקיצה

שימי לב לטעויות בעברית, לניקוד - שאומר שהשתמשו בגוגל תרגם, ובכלל כשמשהו נראה טוב מדי זה בדרך כלל עקיצה. במיוחד אם מבקשים כרטיס אשראי.

לא הייתי לוקח סיכון, בטח כשמבקשים אשראי. וגם יש מצב שזה בוטים, ככה שהתגובות לא דווקא מוכיחות

היית מוכנה למכור אותו ב11 ש"ח?

עזבי,
עקיצה 100%
בלי שום צל של ספק.

פיישנג קלאסי ברמה הכי נמוכה.

מזה את כמו דודה שלי .. הביאו לי בחינם
מאמי אין חינם בעולם הזה! בטח לא איפון אולי שוקולד וגם זה בלי לקחת ממך פרטי חשבון

ולשאול מה אפשר לעשות.

החרדים שמאל (וכידוע קשה להקים ממשלה בלי החרדים), המפדל הרבה שנים היו שמאל יחסית רק בשנים האחרונות זזו ימינה, ובליכוד גם לא כולם ימין כלכלי.

 

לעצם העניין- אני לא מספיק בקיא בנושא, אבל כנראה הם חושבים שמדיניות של מדרגות מס תעזור לחלשים, ולא בהכרח תמנה מאנשים לרצות להתקדם ברמות השכר. הרי בסופו של דבר מי שמרוויח לדוג' 20 ברוטו עדיין ישאר לו יותר בנטו ממי שמרוויח 15, זה לא נכון ש"המדינה מורידה אותו חזרה".

חוץ מזה שאם הימין הכלכלי הוכיח את עצמו, מה הקטע של שמאל כלכלי?
אלא אם כן מדובר במפלגת העבודה שנאמנת לתפקידה ההיסטורי...

לחרדים מאוד חשובה מדיניות הרווחה, אז הם מתעקשים על זה, ונותנים לליכוד להחליט בדברים אחרים (נושאי ביטחון והתיישבות לדוג').
וכמו שכתבתי, גם בליכוד יש הרבה שהם ממש לא ימין כלכלי.

בארצות הברית כל המערך הרפואי יקר בטירוף, אין להם קופות חולים, גם ביטוח לאומי... הם יותר כל אחד לעצמו..

פה אולי זה בקטע של לעזור לאחר, אבל אני באמת חושבת שהאחוזים שלוקחים הם מופרכים וסתם.
אמא שלי אומרת שאם היא תיקח יותר אחוזי משרה היא תקבל את אותו הכסף כמו עכשיו כי יורידו לה יותר מס הכנסה... אני חושבת שזה קצת הזוי

לגבי מדיניות הממשלה בנושא אין לי מושג בכלל, אבל אני לא חושבת שהם ימניים בקטע הכלכלי

אולי היא תקבל יותר אבל בצורה לא משמעותית כך שהיא מרגישה שזה לא שווה לה אבל היא בטוח תקבל יותר כי האחוז מס הגבוה יותר הוא רק על החלק שעבר את מדרגת המס ולא על כל השכר.

אין דבר כזה שתוספת שכר בברוטו לא תגרום לנטו לעלות.

במקרה הכי גרוע יש 50% מס על כל שקל נוסף שמרוויחים (בסכומים האלה כבר אין הורדה על ביטוח לאומי), וכמובן יש גם הורדה לקרן השתלמות ופנסיה אבל פה הכסף כן חוזר אליך בסופו של דבר...

פשוט בישראל מצביעים לפי ביטחון ולא לפי כלכלה (גם אם אני לא חושב שזה הסתכלות נכונה, אלה העובדות על סיבות ההצבעה)
ש"ס ויהדות התורה הם קומוניסטים ומעודדים שמאל כלכלי (ככל הנראה כי זה נותן תועלת מיידית להם)
הליכוד באחוז ניכר הם סוציאליסטים (רגב, חיים כץ ועוד) ובחלקם קפיטליסטים (נתניהו, קרעי).
הציונות הדתית בחלקם סוציאליסטים (אופיר סופר, בן גביר ועוד) ובחלקם קפיטליסטים (רוטמן ואולי סמוטריץ).

ובמפלגות באופוזיציה:
העבודה - סוציאליסטים.
המחנה הממלכתי - חלק סוציאליסטים (אלון שוסטר, מיכאל ביטון) וחלק קפיטליסטים (מתן כהנא, שרן השכל)
יש עתיד - אמנם הרוב קפיטליסטים אבל יש את נירה שפק למשל שהיא סוציאליסטית.
המפלגות הערביות - קומוניסטים.

מפלגות קפיטליסטיות:
ישראל ביתנו.

יהדות התורה פועלת כפי שהיא פועלת לא כי היא דוגלת בשמאל כלכלי, פשוט כי ישראל היא מדינה סוציאליסטיות והצורה בה הממשלה פועלת היא בצורת הטבות והבטחות קואליציוניות (לדעתי זה דבר נורא כשלעצמו, אבל לא באמת שואלים אותי) כך שהמפלגה משתדלת להשיג לקבוצת הבוחרים שלה מה שיותר.

ש"ס אכן פועלת מתוך אידיאולוגיה סוציאליסטית שמאלנית, אבל לטעון שהיא ממש קומוניסטית? לא הייתי אומרת..

קומוניזם זה מעבר לשיוויון כלכלי חברתי, זה ממש מחיקה של מעמדות ורכוש פרטי

האם זה נובע מתוך מטרה לדאוג לציבור שלהם על חשבון אחרים ולא מאידיאל כלכלי זה או אחר?
כנראה.
אבל בפועל זו השיטה, לנסות ליצור כלכלה מלאכותית שבה לוקחים מבעלי ההון ומעבירים לחלשים (כאשר כאן זה חלשים מבחירה).

אין לי כוח לנהל דיון על התפיסה שלך לגבי הטפילות החרדית, כך שאני משאירה את זה ללא תגובה. אבל אני מרגישה צורך למחות עליה. אז ראה בשני משפטים אלו ביטוי למחאתי.

 

בשורה התחתונה דמוקרטיה עם מיסוי בעלי הון והעברתו לשכבות הסוציואקונומיות החלשות יותר זה הגדרת סוציאליזם לא קומוניזם, קומוניזם יהיה העברת כל ההון של העשירים למפלגה שלטונית אחת שתחלק את זה לאזרחים בלי קשר לכמות ואיכות עבודתם כך שהעשירונים העליונים ימחקו וכולם יהיו עניים ורעבים באופן זהה (חוץ כמובן מאנשי מפלגת השלטון)  

בפועל המפלגות החרדיות לא דוגלות בביטול המעמדות אלא בחלוקה שונה של המיסים הקיימים, אז לומר שהן קומוניסטיות במהותן או בפועלן יהיה לא מדויק בכלל.

וביחס למפלגות:
את אמרת שהן עושות זאת מרצון לדאוג לאנשיהם ולא מתפיסה כלכלית, אני הערתי שלא משנה מבחינתי מה הסיבה, בפועל הדרך והמעשים הם שמאל כלכלי קיצוני.
(על הדרך הערתי שלדאוג למישהו מכספי המיסים זה על חשבון משהו, כסף לא גדל על עצים, אולי זה מה שעצבן אותך.) ולכן אם את רוצה למחות על האמירה, האמירה הייתה שלך ולא שלי אז מוזמנת למחות כלפי עצמך, אני לא נכנסתי לזה בכלל לכאן או לשם.

החוק של גפני עם הריבית, תלושי המזון של דרעי, ההתנגדות ללימודי ליבה וחיוב אחרים לשלם עבור צורת חיים כזו ועוד בכיוון, בסופו של דבר ימחקו את המעמדות הכלכליים. (לא מדובר בסכומים מבוטלים בכלל)
חילוק מעניין בין קומוניזם לסוציאליזם, יתכן שלפי זה נכון לומר שהמפלגות הללו סוציאליסטיות קיצוניות ולא קומיניסטיות.

ב2013 קמה ממשלה בלעדיהם עם יאיר לפיד שר האוצר. האם בתקופה ההיא היה אחוז מס אחיד לכולם? והאם אחוזי מס שונים חזרו בממשלה שאחריה?

זמן ולא רק חד פעמי.
הממשלה הזו לא חשבה שהיא תשנה את תמונת הממשלות לזמן ארוך וממילא לא יכלה לעשות זאת.
(מה עוד שאחוז לא מבוטל מהליכוד סוציאליסטים.)

לי בהתחלה חששו לתת לנהוג לבד , גם אני עברתי טסט בגיל מאוחר יחסית, עם הזמן שיכירו את הנהיגה שלך אולי ירד החשש

המלווה והנהג להגיע לשולחן המשא ומתן ללא תנאים מוקדמים...

ההורים לא יכולים להיות המלווים?

חידשתי פעמיים את הניתר נהיגה ובסוף, הפלא ופלא, קיבלתי רשיון הנהיגה אחרי שנתיים בלי קשר ל50 שעות שלא עשיתי. בתום השנתיים לרשיון (פחות או יותר) מקבלים רשיון רגיל (לא "נהג חדש") בלי קשר לכמה שעות עשית.

ובמשפט האחרון, הכוונה שיתנו לך לנהוג לבד או שאתה מפחד לנהוג לבד?

אפילו עם מלווה אני מרגיש לא בנח לנהוג.
וגם ההורים משדרים שהם חוששים לעלות איתי על ההגה.
ולנהוג לבד מה שנקרא מאן דכר שמיה..

קודם כל נראה לי חשוב מאוד שיש פחד

מי שלא פחד לעלות על הכביש בהתחלה זה יותר מסוכן בעיני. צריך המון זהירות ואחריות

דבר שני, תבטח בעצמך, אם העבירו אותך ואתה משתדל להיזהר בעזרת ה' יהיה בסדר

וזה עניין גם של ניסיון, בהתחלה גם חששתי לעלות על הכביש או להשתלב בצורה חלקה 

אבל אחרי כמה זמן זה נעשה יותר טבעי והחשש יורד

ההורים שלי היו מלווים אבל תמיד היה להם מה להעיר או להגיד כזה וואי וואי שזה מעלה את מפלס הלחץ, זה היה אבל בגבולות הנורמלי ולמדתי לבטוח בעצמי וככה גם הם יותר ויותר סמכו..

אין מה לעשות זה יהיה לא הכי נוח וטבעי בהתחלה אבל צריך לעבור את זה להמשך..

גם אני חוויתי את זה.
קודם כל, מעל גיל 24 לא צריך בכלל מלווה, ומעל גיל 21- אחרי שעוברים את חובת מלווה יום ומלווה לילה, לא צריך מלווה למשך השנה וחצי שנותרו, בשביל להסיע יותר מ2. לידע כללי.

בנוגע למי שיסע איתך, אתה יכול לבקש מאח גדול או משו כזה, שעבר את זה לא מזמן, ועוד אופציה- נגיד אם אתה נוסע ללימודים או משו כזה- תבדוק אם יש מישהו שיכול להיות מלווה שרוצה טרמפ קבוע יחד איתך.

והכי חשוב שיהיה לך ביטחון עצמי בכביש. ולא להיבהל מנהגים אחרים.

ויש לך רכב שלך (או של ההורים שמוכנים לתת)
לקחת את הרכב בשעות הערב. אחרי שהתנועה נרגעת קצת בעיר לסיבוב.
לאט לאט. בלי לחץ.
עם הזמן תפתח ביטחון והרגלי נהיגה טובים.

בעבר לעמותת אור ירוק היו מתנדבים שמוכנים לשמש כמלווה

אני יודעת שאני לא שם.
מנסה להבין מה הופך בן אדם למאושר באמת. ולא הנאה רגעית כזו שכשמסתיימת חוזרים לחיים מדכאים.

אולי מי שיש לו משמעות לחיים שלו בכל רגע נתון, ורואה בכל דבר את הטוב...

אני בכל אופן לא מגדירה את עצמי מאושרת...

וההתקדמות שלנו.

הייתי אומר שאני מאושר/מאושר בקירוב, תלוי בדלתא שסביבו נגדיר את הגבול.

לא שזה רע לרצות עוד וזה גם רצוי לדעתי, אבל אדם מאושר בעיניי זה אדם ששמח ממה שיש לו. לא שמצופה ממנו לחיות בדירת חדר דולפת, זה לא הגיוני, אבל בגבולות המרווח הפיזי והנפשי הוא שמח בחיים ממה שיש לו

וזה נכון לכל דבר, חומרי ורוחני.

צריך לשאוף ולהתאמץ להתקדם בידע, ברוחניות, בהצבת מטרת והגעה להישגים.

מי שעומד במקום, נשאר מהר מאוד תקוע מאחור.

אתה צודק שתמיד צריך לשאוף להתקדם, מצד שניש מי שלא מסוגל לחיות שלם עם מה שיש לו הוא בוודאות לא יהיה מאושר, אדם מאושר יודע שהוא עושה את שלו ומה שיש לו זה מה שמגיע לו

מאוד מתקשרים לשמחה.

"הלחם הוא אצלנו"
המרדף התמידי אחרי הדבר(האחר) שאנחנו כל פעם חסרים, הוא העושה אותנו לא מאושרים. הידיעה שכל מה שאני צריך נמצא בתוכי ותמיד, בעיניי היא הגורמת לאושר.
מאושרת? ברגע זה כן. תמיד? לא
זה עבודה להחזיק בזה תמיד.. להוריד את זה ללב ממש

הצלחה זה לקבל מה שאתה רוצה.
אושר זה לרצות את מה שיש.
ועוד משפט יפה:
האנשים המאושרים ביותר לא קיבלו יותר אלא עושים את הטוב ביותר עם המעט שקיבלו.

אושר זו הרגשה תמידית של סיפוק מסוים במצב שלך.
זה לא קשור להתלהבות רגעית זה נקרא רינה או דיצה זה משו אחר.

לדעתי רק בן אדם שמעריך ומקבל את עצמו ואת כל הסובב אותו יכול לחיות בהרגשה כזאת.
אני מעריך ממש תסביבה שלי. וגם את עצמי, אבל לא ככ..

כמה משתלם באמת לסבול כ"כ, כי ההדחקה הזאת יכולה להתפוצץ ואז הוא יוותר על כל מה שהוא כבש ויעזוב הכל

לקבל הגברה של סבל למען מטרות נעלות.

סבל בחיים לא מגיע בכל מקרה, וזה קצת עצוב לחיות עם המחשבה הזו... כי בסוף סבל זה סובייקטיבי ותלוי בהסתכלות האישית שלנו על דברים.

מניחה שזה תלוי לכל אדם ולכל זמן. היו לי תקופות בחיים שהחלטתי לקחת דברים לאט כדי לשמור לעצמי שקט נפשי ונחת, והיו תקופות שהחלטתי להעמיס על עצמי כדי שיהיה לי יותר נחת בעתיד הקרוב. מתוך ידיעה שיש לי את היכולות להתמודד עם כל הלחץ.

פעם לקחתי על עצמי הרבה עד שהחלטתי שזה יותר מדי ועזבתי הכול. זה לא שווה את זה ככה.

ויש גם שמפרשים את זה כסבלנות...

לא יודעת תכלס אם התכוונת לסבל במובן הלא נעים של המילה, אבל סבל יכול להיות גם סף יכולת- סיבולת. איזושהי דחיקה לקצה. 'זה לא הכי נחמד אבל אני יכול לסבול את זה' לא דומה ל'זה מזעזע, אני סובל כל שנייה אבל אין מה לעשות צריך לסבול'

אדם לא צריך לגרום לעצמו סבל כשיש לו אפשרות אחרת, אולי יותר ארוכה ויותר איטית אבל לדעתי זה בהחלט עדיף

שציינת יכולים להתערבב.

שוב, זה תלוי בהסתכלות שלנו,אם לסבול או לא...
אבל כנראה אנחנו רואים דברים אחרת וזה גם בסדר

החוויה והרגשות. אתה יכול לקבל על עצמך משימה ובהתחלה אתה בהרגשה של סיבולת, אבל תוך כדי או אחרי כמה זמן זה נהיה כבר מעיק, ואתה בבלבול אם זה סיבולת או מעיק וזה באמת יכול להיות שני הדברים ביחד.
לא יודע אם חווית דברים כאלה, רק מתאר חוויות שלי.

מודל אפרת וכו'

מכירה גם את התחושות האלה, חוויתי אותן הרבה.
זה נהיה מעיק כשחוסר ההנאה כבר עובר את גבול הטעם הטוב. וזה בסדר לא להנות ממשהו ועדיין לעשות אותו כי צריך, אבל יש לנו גבול בתור בני אדם לכמה אנחנו מסוגלים להחזיק משהו שאנחנו מואסים בו.

זה מודעות עצמית, לדעת את הגבולות שלנו וכמה שווה לנו להשקיע במשהו, ומתי צריך לשחרר קצת כדי להרוויח בכלל משהו.

קצרה. בפועל מי שיפעל בצורה בריאה ומודעת גם ישיג הרבה יותר הישגים לטווח הארוך.

בכל מקרה יש דרך ארוכה

בסוף אין פטנטים וצריך לעמול ולהתעמת מול קשיים בכל דרך שהיא. גם בדרך הקצרה, כי זה לא עניין של אורך אלא של גישה ישרה מול גישה עקומה

אם אין סיפוק אז מה יתן כח להמשך, בחיים אנחנו רצים מרתון/מטפסים על הר, לא רצים ספרינט (ריצה קצרה)

כי אם מתקדמים הרבה אבל לא שמחים, מה זה שווה? יעדים אדם רוצה לכבוש כדי להרגיש מסופק, ואם זה לא קורה, אז הפסיד את המטרה האמיתית.

זה טוב רק לזמן קצר. כשרוצים להצליח במשהו ולהגיע להישגים יפים צריכים להנות ממנו

"והאלהים אנה לידו" ולא פירש.

הוא כתב את זה לדניאל עמרם.

הם התקשרו למשטרה רק 10 ימים (אאלט) אחרי שנותק הקשר עימו.

האם האמא מצטערת על זה שלא התקשרה למשטרה מיד כשהוא נעלם?

''לא, אנחנו לא מנהלים את העולם, מה שצריך לקרות זה מה שקרה''.

פשוט הזיה.

אם מה שצריך לקרות זה שהילד ייעלם, למה אנשים טובים מכל הארץ מתאמצים לחפש אותו?
או שכן יש משמעות לפעולות שלנו, ואנחנו צריכים לעשות את הטוב ביותר שאנחנו יכולים בלי להקטין ראש ולהגיד ''מה שצריך להיות זה מה שיהיה''?

.
הייתי מצפה שהמסר שלה מהראיון יהיה שהורים צריכים להיות יותר אחראיים, יותר לבדוק מה קורה עם הילדים שלהם, יותר להתעניין לאן הם הולכים ומתי הם חוזרים. במקום זה קיבלנו מסר על כך שאין שום משמעות לפעולות שלנו, הכל חסר משמעות על ממילא הכל מלמעלה.

לראות מהצד ולבקר את האדם שמתמודד
היא בסך הכל מנחמת את עצמה ומורידה את הרגשות אשם
שזה דבר מאד מאד חיובי, בכל אסון שקורה
זה לא שהיא לא לוקחת אחריות היא פשוט לא מאשימה את עצמה

הלוואי על כולנו להיות במקום בריא ומאוזן כזה

מאד מאד קשה 
להיות הורה לילד מתבגר בגלאי העשרה 
שמחפש ורוצה את החופשיות והעצמאות שלו
במיוחד שיש אלפי סיפורים כאלה שלא נגמרים בהעדרות
ובמיוחד שלא היה לו טלפון אז יותר הגיוני שלא יצר קשר
זה מאד קל לדבר ולהאשים מהצד, זה מגעיל.
זה יכל לקרוא להורה הכי מסור ואכפתי
 

א. האם הורה שמדווח למשטרה על היעדרות בנו אחרי 10 ימים, הוא חסר אחריות? בוודאי, איך אפשר בכלל לחלוק על זה? יש מישהו שחושב שזה לגיטימי שהורה לא יידע מה קורה עם הבן שלו במשך 10 ימים?

את אומרת "לא היה לו טלפון אז זה יותר הגיוני שלא יצר קשר". אם למישהו אין טלפון זה יכול להסביר למה אני לא יודע איפה הוא *ברגע זה* (אולי הלך לחבר, אולי הלך למכולת, אולי הוא באוטובוס וכו'). זה בשום פנים לא יכול להסביר למה הורים לא יודעים במשך 10 ימים איפה הילד שלהם.

 

ב. האם היותו של אדם מסכן בעקבות מעשים לא טובים שעשה, הופכת את אותם מעשים לא טובים לטובים? ברור שלא, אין קשר בין הדברים. זה שההורים עכשיו מסכנים - בוודאי, אין חולק על כך. זה לא משפיע על הדברים שכתבתי.

 

ג. האם יהיה מגעיל להטיח זאת בהורים? כן, לכן אני לא עושה זאת אלא כותב על כך בפורום. 

 

ד. לא, זה לא יכול לקרות להורה הכי אכפתי ומסור. זה לא מצב נורמלי שהורים לא יודעים איפה הילד שלהם במשך 10 ימים.

(או שהתכוונת להגיד שגם הורה שיודע בכל יום איפה הילד שלו נמצא, יכול לגלות פתאום שהילד נעלם. ואז כמובן שזה נכון אבל לא שייך לכאן. גם אדם שנוסע פיקח יכול לעשות תאונת דרכים, אז נפסיק להאשים אנשים שנוהגים בשכרות?)

 

ה. ההורים עצמם הם לא הנושא כאן, אלא האמירה שיוצאת מהכתבה הזאת. כאילו גם אם עשינו משהו לא בסדר, אנחנו לא צריכים להתרגש מהתוצאות של זה כי "כך ה' רצה, אנחנו לא מנהלים את העולם". זאת אמירה מזעזעת בעייני שמורידה את האחריות שלנו על מעשינו לאפס. האמירה הזאת היא שהכעיסה אותי יותר מההתנהלות עצמה. כי גם אם הטעות עצמה הייתה נוראית, היה אפשר להבין אותה בנסיבות מסוימות, אבל לא כאשר התירוץ הוא "ממילא כך ה' רצה".

 

בכלל בנוגע לכלל הסעיפים, ולא ארחיב עלזה

אני רק אגיד שהאמירה "כך ה' רצה" לא מורידה בכלל את האחריות
זו הסתכלות מעוותת.
היא מורידה את האשמה.
לא שאלו אותה איך תנהג בעתיד, שאלו אותה על איך שנהגה בעבר.
וכן, זה לגטימי ובריא להגיד מה שהיה היה ואין לי מה לאכול את עצמי על מה שהיה
לאכול את עצמנו לא באמת יקדם אותנו לשום מקום.
היא לא אמרה שכך היה נכון לנהוג.
היא אמרה שככה ה' רצה שינהגו כנראה
זה אמירה אמונית, שבד"כ אדם אומר אותה 
כשהוא מאד היה רוצה לנהוג אחרת ונתלה רק באמונה.

והיא בעצמה אומרת בהמשך שכשתראה אותו תאחוז בו ולא תרפה.
אז זה לא רק הזוי לי שזה המסר שקיבלת
זה גם נשמע לי שאתה מנסה בכח למצוא איפה לבקר אותם.

זה לא שאמרתי או רמזתי או חשבתי שהיא לא רוצה לקבל את הילד שלה בחזרה. חס וחלילה. לא העליתי זאת בדעתי, ברור לי שאין דבר שהיא יותר רוצה בעולם מאשר לחבק את הילד שלה. עולות לי דמעות רק מלחשוב על הסבל שלה בשנה האחרונה, זה פשוט בלתי יתואר.

 

אם האמירה הזאת שלה לא הייתה מיועדת בשביל להוריד אחריות אלא בשביל להגיד "אין מה להתעכב עכשיו על העבר, עכשיו צריך להסתכל עם הפנים קדימה ולעשות הכל כדי שהוא יחזור", אז אני חוזר בי ממה שכתבתי. כמו שכתבתי קודם - עיקר הבעיה שלי היא עם אמירות לפיהן אין למעשים שלנו משמעות כי הכל מכתוב.

 

לדעתי זה לא הפשט של דבריה, אולם אני בהחלט יכול להבין גם את הפירוש הזה.

אנשים שונים מעדיפים עבודות שונות.
אבל אהבתי את השאלות

עבודה בשמירה דורשת רישיון נשק ורישיון אבטחה.

טוב להודות לה'?)

הספקתי להכין את התחפושות בזמן והן יצאו נחמדות. קיבלתי כמה מחמאות עליהן.
הספקנו להכין גם משלוחי מנות נחמדים. הספקנו להביא משלוח גם לגיסה הקצת יותר רחוקה והיא קיבלה אותו בפורים עצמו. שלחנו גם לעוד גיסה וגיס נחמדים. וקיבלנו והבאנו למשפחה שגרה קרוב - כל הנ"ל הם פעם ראשונה.

יום שישי היה לחוץ ממש אבל הצלחתי בע"ה לא לכעוס והצלחנו להתארגן לא רע בכל זאת.
משהו שדאגתי לגביו התבהר.

לבריאות.

אמן ורפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל

כל הפרסומות הדפוקות האלו של מישו שמוכר מאורר מאולתר. שמעתי שפרסומות מהסוג הזה מסתירות פרסומות סמויות שרק התת מודע קולט זה סוג של שטיפת מוח

יש לי רק אף

כל מיני תחושות.

שאריות נר הבדלה

נושא: שבת
רב: הרב ברוך בליז'ינסקי
תאריך: ג' באייר התשע"א (05/07/11)

השאלה:
האם יש קדושה בנר הבדלה שכמעט נגמר ורוצים להשליכו?

תשובת הרב:
הנר עצמו איננו חפץ מצווה, וגם אם משתמשים בו להבדלה אין בו קדושה ומותר להשליכו (הרוצה להחמיר על עצמו ולעטוף את הנר קודם השלכתו, תבוא עליו ברכה).

מקורות: דין תשמיש דתשמיש מצווה – משבצות זהב בסימן קנג סעיף קטן טו.

אני אבדוק עוד תודה רבה(:

ברכה על מציאות של אור.
אז המצוה זה הברכה, לא האור עצמו.

את השעווה ולעשות מזה נרות שבת וכדומה.

שנשמרו מבוכות, בשריפת חמץ.

אין סיבה לא להשליכו לפח

לחילופין, האתר של משרד התחבורה, אבל זה לא הכי נח.

בסופו של דבר הציפיה למשהו חינמי בלי פרסומות זה ציפיה שמישהו ישקיע בחינם עבור התועלת שלנו, לרוב זה לא קורה

כאלה שמסרבלות את השימוש ומפריעות לרצף

משרד התחבורה מקבל כסף למשל..

רב פס גם מאפשרת תשלום דרך האפליקציה שזה מאוד נוח

תודה

לק"י

נראה לי שבזכות זה שמכבידנט היו מתקשרים להזכיר לי את זה.
לא הלכתי כבר כמה שנים טובות.
זה טיפול לא נעים בעליל🤦‍♀️

וקובעים תור באחת המרפאות.

לפעמים יותר

תקרא מה התסמינים ותגיד לי אתה

הפרעת קשב וריכוז (ADHD) אצל ילדים: התסמינים, האבחון והטיפול | שירותי בריאות כללית

 

אם כבר תשאל: איך זה לא ישנה משהו

עכשיו כשאני קורא את הכותרת אני רואה שבאמת לא ניסחתי טוב

ככה שזה לא ישנה כלום.

וגם
משך הריכוז בקבלת שיחה ללקוחות הוא לא מאוד ארוך , וגם משך זמן השירות בקופה...
ככה שנשמע שזה אפשרי, לא?

ולא רואה בעיה לעבוד בשני אלו.

אבל אני לא יודעת.. אבל אפשר לנסות בכל מקרה, לא?

אבל לא נעים שיהיה חוסרים בכסף או פאדיחות של קביעת תור לא בזמן הנכון וכו'

כל דבר שנגרר מריחוף של כמה רגעים.

 

אני שואל על עצמי..

אני יודע שזה בהחלט יכול לקרות לי

אמממ כלום מיוחד... מצאתי מישהי לתת לה משלוח מנות, ויש סעודת פורים... מה עוד יש לעשות?

לא קיבלתי השנה שום משלוח...😢

יש לי משימות אחרות למחר;)
ומצטערת בצערך שלא קיבלת משלוח... טוב אצלי רק עכשיו התחיל פורים... אבל לא כ"כ מתחברת לקונספט של משלוח מנות... מצאתי מישהי להביא לה בשביל המצווה...

יהיה מאוד מאוד נחמד!!

עדיפות לאנשים נחמדים שגרים באיזור בניני האומה

ויהיה אקשן... בע"ה..