פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 119)

שאתה זה שצריך לתת לזה נימוק, כי נקודת המוצא שגויה.

אם נקודת ההנחה שלך היא אחרת, אין שאלה בכלל.

 

מה הקשר נענשים?

זו תוצאה....

מי שעושה עבירה, אפילו באונס, זה שוחק משהו בנפש שלו שמתבטא גם בפנים, שהם מופיעות כלפי חוץ את הפְנים....

אם אדם ייכנס לחנות עם ריחות מסריחים, התוצאה היא שידבק בו ריח לא נעים, בין ירצה, בין לא ירצה. כך אדם שעושה עבירות, התוצאה היא שמטמטם לו הלב. (וכן מאכלים לא כשרים שגם אם האדם לא מודע שאכל אותם משפיעים על ליבו....אמנם לגבי העבירה זו מחלוקת האם אדם שעשה עבירה באונס העבירה משפיעה עליו, יש כאלו שאומרים שרק לעבור על רצון ה' זה מה שמשפיע, כך הרמב"ם נוקט, ויש הרבה שטוענים, ביניהם המהר"ל, שבטבע המאכלים הלא כשרים משפיעים על הנפש הישראלית, זה אובייקטיבי, ולאו דווקא קשור לרצון האדם, כמו שמאכלים מסויימים גורמים ליותר תאווה וכדו'.....)

נראה לי שזה מתקשר לעניין של טמטום הלב.
דיי בטוח שלפי ההלכה גם אדם שאוכל משהו לא כשר בשוגג זה מטמטם אותו.
אז כנ"ל כאן.

זה לא עונש, עניין של חוקיות שהבורא יצר.

אני לא מבינה אתכם.

@תות"ח! @ekselion  @חסדי הים

זאת המשוואה שהשואל הציב.

עבירה = השפעה חיצונית על הגוף.

וזה נראה לי ממש שגוי.

 

יש דברים פיזיים שאדם עושה (נניח לעשן) וזה משפיע עליו (נניח הקול, צבע השיניים, קמטים וכו'), וכך אפשר להתבונן על אדם ולהגיד שהוא כנראה מעשן.

אני לא חושבת שאפשר באותה צורה להתבונן על אדם ולהגיד - הוא אנס. או הוא רצח. וכו'. אי אפשר להסתכל חיצונית על אדם ולדעת אם הוא עובר עבירות חמורות.

אבל אם יש לנו ידע על האדם הזה שעבר עבירות - אז אנחנו נגיד שהוא מכוער בגלל המעשים שלו.

יכולים להיות אנשים שהם מאוד יפים חיצונית, ועשו מעשים נוראיים. רק הידע שלנו על המעשים שנעשו נותנים בראש שלנו פרשנות בצורה של כיעור.

ואם אנחנו מדברים על השפעות על הנפש\נשמה - אתם בטח יודעים שמחלות נפש נקראים מחלות שקופות, כי הרבה פעמים לא רואים שום דבר חיצוני שמעיד על מחלה.

אני לא אומר שכל אחד יכול להבחין, אבל זה עושה שינוי חיצוני.

גם ידוע שקדושי עליון זה ניכר על פניהם, הפנים שלהם קורנות ומלאות אור, כמו שכתוב במפורש בתורה על משה רבינו, וכמו שנפסק להלכה שאסור להביט בפני רשע, ויש עניין להביט בפני צדיק, "והיו עיניך רואות את מוריך", וודאי שלעומת שאר הגוף הפנים משקפות את הפנים של האדם.

יפה

באמת ככה אני הבנתי את זה על דרך השלילה.
כלומג אם על אנשים מתוקנים זה משפיע אז כנראה שזה גם עובד הפוך
אבל כמו ש@מאותרת אמרה, שיש גם הרבה פעמים שזה לא ניכר. אבל כנראה שזה בגלל שרובנו לא באמת יודעים לזהות מי עומד מולנו.

אבל בצדיקים מאוד גדולים וברשעים מאוד גדולים כן אפשר לראות את זה, לדעתי....אני לא יכול להביט (לא להסתכל במבט חיצוני, להביט ולהתבונן.....) בפנים של היטלר, גם אם לא היה אסור.

השואל דיבר על משהו שכולם יכולים להבחין - הוא הגדיר פגם חיצוני.

שמעתי על תחום שנקרא 'חכמת הפרצוף' או 'הפנים' שיסודו בקבלה, אבל אני לא מקובלת, וחושבת שזה משהו שאולי יחידי סגולה יכולים להבחין בו, משהו בבחינה כמו לשמוע בת קול שיוצאת כל יום ואיננו שומעים אותה (ואם מישהו היה אומר לי שהוא שומע, הייתי שולחת לטיפול...)

 

@תות"ח!

אני קצת חוששת ממה שכתבת כאן: אכן - צעירים מעל עשרים

כי לצערינו יש אנשים שחשבנו שהם "קדושי עליון", ובדיעבד התברר שהם עוברים עבירות חמורות כפי שכתב השואל. (אני לא מדברת על אדם אחד ספציפי, אבל לא צריך להתאמץ כדי להגיע לכמה פרשיות כאלה שנגמרו בהרשעה בבימ"ש). לדעתי זה גם חלק מהעניין שהוציאו כמה חברי בי"ד הגדול לגבי דרכי חזרה בתשובה למי שניצל את מעמדו הרבני למטרות מיניות - ואחד הסעיפים שהם כתבו זה להסיר חזות רבנית.

הפסוק, לפי המפרשים במקום, לא מתכוון לרבנים אלא לקב"ה עצמו - וברור שאין כאן כוונה לראייה פיזית, אלא להכרה, התבוננות דרל המאורעות שקורים.

 

אנחנו חיים מאוד בסטריאוטיפים. אם אביא כמה תמונות של אנשים, ואבקש ממך לזהות מי מהם תרם כליה ומי מהם רוצח - אני יכולה לבחור תמונות שלא תוכל להבחין בינהם. אפילו תמונות של דיקטטורים שרצחו המונים - לפחות בעיניי - לא נראים כאלה, כמו אנשים שמסוגלים לרצוח מיליונים.

 

באיזשהו מקום אני חושבת שאנחנו רוצים לתפוס את העולם בצורה שהיא מאוד בינארית - הטובים קורנים אור, לרעים יש קרניים וזנב. אבל העולם שלנו לא עובד ככה, ויכולים להיות אנשים נוראים ואיומים שנראים מצוין, וצריך לדעת להיזהר מזה, ומצד שני, יכולים להיות אנשים שאין להם חזות נעימה בכלל - אבל הם נמצאים ברמה רוחנית מאוד גבוהה.

 

הפסוק: "וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו" (שמות ל"ד, ל"ה). לא מכיר את הפירוש שכתבת פה, אשמח אם תביאי מקורות למה שאת אומרת. פשט הפסוק הוא שמדובר על ראייה פיזית.

לא הכוונה לפגם, זה לא משנה את מתאר הפנים, זה משהו רוחני שמשפיע על הארת הפנים. אני יכול להגיד לך בוודאות על חבר שלי שלמד תורה וראיתי את הפנים שלו, מספרים כך גם על רבנים גדולים. מכיוון שמדובר על משהו רוחני, וודאי שלא כל אחד יוכל לראות את זה, ורשעים לדוגמא, או בעלי חיים, לא ישימו לב לדבר. אבל יש צדיקים גדולים מאוד שאת האור שלהם גם אנשים נמוכים יחסית שמים לב לאור שלהם, כמו משה רבינו, שהוא האיר את הנשמה והאור בכל אחד שהתקרב אליו, וחיבר אותו לקדושה, עד שגם הוא יעל לראות את אותו אור.

תני לי רב שסרח שסיפרו עליו גם שהיה לו אור על הפנים. בכל אופן, וודאי שהדברים האלו לא יכולים להוות בטחון גמור במעשיהם, אבל אחרי שאתה יודע על אדם שהוא צדיק גדול, יש פעמים שגם תראה את זה כלפי חוץ. ואגב, מסופר על רבי יוחנן שכשגילה זרועו נפל אור בבית, אצלו אפילו היד הייתה מאירה.

לא טענתי שאפשר לראות את זה על כל הצדיקים ועל כל הרשעים...וגם לא דיברתי על יופי וחזות חיצונית, דיברתי על הארת פנים, וגם בין הצדיקים לא כולם זוכים לאור הזה...

"והיו עיניך רואות את מוריך".

ומשה רבינו (בהגדרה, לפי הרמב"ם) הוא בליגה אחרת ממה שאנחנו מדברים כאן.

 

מבחינתי, אתה מדבר כאן על משהו קבלי.

כשמדברים על ניצוצות שמפוזרים בעולם, ברור לכולם שלא מדובר במשהו פיזקלי שאפשר למדוד עם מד-אור.

אני עדיין חושבת שהאור הזה שאתה מתאר הוא סובייקטיבי, ונובע מתוך התפיסה שיש לך בראש על האדם הזה. (בהקשר הזה מייד קופצים לי כמה סיפורים חסידיים, כמו

) נראה שהסכמת איתי, כי את כותב שזה מגיע מתוך ידיעה.

לגבי שמות של רבנים, אני מעדיפה לא להיכנס לזה. הדברים ידועים ומפורסמים גם כך, ומנקודת מבטי, הם לא נראים לי שונים חזותית מכל רב אחר.

 

ושים לב מה נשאל בשאלה המקורית...

גם לפי התגובה הזאת: .... - צעירים מעל עשרים

לאחרונה עלה שמם של שני אנשים שניצלו את כהונתם כרבנים ופגעו באחרים. אם הייתי מראה תמונות שלהם, יחד עם תמונות של רבנים נוספים, לאדם שלא בקיא בעניינים, נניח יהודי מברזיל שלא אוחז, אני לא חושבת שהוא היה יכול להצביע על מי אותם רבנים שסרחו - על אף מה שהם עוללו לנשמתם ולנשמת קורבונותיהם.

שימי לב שהבאתי לדוגמאות גם את רבי יוחנן, שהוא לא משהו אחר בהגדרה.
אבל בכללי, להכיר שמשה רבינו היה מלאך, זה לא נכון. כל ההחרגה של מד"ב רבינו היא רק לגבי הנבואה, אך לגבי קניית המידות, הקדושה וכו'...הוא בן אדם. הרמב"ם אומר שכל אחד יכול להיות צדיקים כמשה רבינו, בעוד שלגבי הנבואה הוא אומר שלא קם ולא יקום כמשה רבינו. אם משב רבינו הוא דוגמא מיוחדת יוצאת דופן שלא ניתן ללמוד ממנה, איך הרמב"ם אומר שכך אחד יכול להיות צדיק כמשה רבינו? אלא וודאי שהצדיקות של משה רבינו היא משום שבנה את עצמו ופיתח את מידותיו וקדושתו ולכן הוא אכן יכול לשמש כדוגמת אנושית. קשה לומר שאותו אור נבע רק מאותה דרגת נבואה ניסיתי, הפשט הוא שזה בגלל המידות, ולכן האור הזה גם מופיע בצדיקים, כמו רבי יוחנן. (יש גם גמרא במכות על רבי בנאה שנכנס למאת המכפלה, ובת קול אסרה עליו בנימוק: "בדיוקני אל תסתכל". שזה גם אולי רומז לפני אדם שמרכבה, והגמרא מביאה עוד כמה צדיקים שיש להם מעין אותו אור...).
אני אכן לא יודע אם זה משהו פיזיקלי שהכלים הרגילים ימדדו אותו וגם לא בטוח שהוא ייתפס במצלמה, אבל אכן מדובר על אור מציאותי שניתן לראות אותו, ולא איזו ראייה סלקטיבית כפי שאת רוצה לתאר.
זה שיהודי מברזיל לא מבחין לא אומר שאנשים גדולים לא יוכלו להבחין.

נ.ב. משהו קבלי לא בהכרח מנותק מהמציאות...

 

לעניין ר' יוחנן, ככל הידוע לי, מדובר על יופי פיזי, טבעי שנולדים איתו (רש"י במקום: "שהיה בשרו מבהיק שיפה היה מאד"), ולכן גם לאחותו היה את הנוי הזה . אם כטענתך זה נובע מהרמה הרוחנית, למה אנחנו לא שומעים על זה מרבנים אחרים?

לגבי משה רבינו, נראה לי שברור מהפסוקים שעור פניו קרן בעקבות ההתגלות בהר סיני, ולהבנתי מדברי הרמב"ם אנו לא מסוגלים להגיע לרמת הנבואה הזו. כדוגמה אנושית, וללמוד ממידותיו בוודאי שאנו יכולים וצריכים.

אני לא אדם גדול. אין לי מושג מה אנשים גדולים יכולים\לא יכולים להבחין, לא יודעת מה מקובלים יכולים להבחין\לא להבחין - אבל אני חושבת שמאוד צריך להיזהר.  (יצא לי להכוות מאדם שטען שיש לו כוחות כאלו להבחין (שנחשפתי אליו בהרצאה שהעביר באולפנה), ובדיעבד התברר שהוא שרלטן ומנצל כריזמה לצרכים מיניים ואכמל.). 

אבל הגמרא במכות עומדת בעינה, והזוהר שהזכירו פה.

ברור שעור פני משה קרן בגלל הדיבור עם השכינה, אך זה לא בהכרח נבע ממדרגתו המיוחדת. טוב, אני מסכים שממשה אין הוכחה, אך משאר המקורות וודאי שיש הוכחה.

(בדיוק היום למדתי בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה ה"א אות ט"ו שאמר ש"והיו עיניך רואות את מורך" זה מדבר על "הצדיק", על רבנים, וזה גם לא סותר, שהרי הדרך להידבק בה' היא ע"י ת"ח, כך לפי הגמרא, "את ה' א-לוקיך תירא", לרבות ת"ח, וכמו מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, כך הרב הוא מייצג את האפשרות לדבוק בצדיקותו של ה', מה הוא צדיק, אף אתה צדיק ואכמ"ל.....).

וודאי לי שזה לא עיקר היהדות ולעינינו הטרוטות זה לא מאה אחוז, ובסופו של דבר: "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב", וגם שמואל שנקרא "הרואה" טעה בזיהוי מלך ישראל, אבל מכיוון שאנחנו בני-אדם וזה נכון באמת לצדיקים אמיתיים, וגם לעינינו לפעמים זה נגלה, אז אפשר לשאוב מזה קצת, וכמובן, להיזהר, כי אנחנו לא יכולים להיות בטוחים בזה באמת, וגם אם מבחינה טבעית-רוחנית הכל נראה טוב, אל לנו לבטוח על זה אלא רק על ה' יתברך, אבל אי אפשר להתכחש לזה שזה קיים ולהתעלם מזה, צריך להכיר את זה ולדעת את זה, ומנגד לא להישען על זה יותר מדי.

נראה שבהחלט היה לך אירוע מורכב מהבחינה הזאת ומבין מאוד מדוע את לא רוצה להאמין בזה, אבל אפשר להבין שזה קיים, רק לא לסמוך על זה....

 

נ.ב. נראה לי זה אותה סוגייה כמו "מופתים". יש אנשים בעלי כוחות טומאה שיכולים לדעת עליך דברים וכו'....וזה שזה קיים, לא בגלל זה נפסיק להאמין לסיפורי צדיקים שעשו מופתים. אלא שזה לא המדד היחיד, אבל אם אנחנו יודעים על מישהו שהוא צדיק וקדוש, אז מה שהוא עושה מופתים, זה עוד יותר מראה את גדולתו. אגב, לפי הרמב"ם יש חילוק ברור בין מופתים שקריים לכאלו אמיתיים. לפי הרמב"ם העובדה שכאלו מצליחים לחזות את העתיד היא כי יש להם דמיון מאוד מפותח, והם יכולים לצרף הרבה נתונים וכך לנחש מה יקרה, אך זה לא נובע מהשפע הנבואי, אלא מההגיון האנושי שלהם. לעומת זאת, הנביא מתחבר לשפע נבואי מאת ה' שמגלה לו את העתיד. וההבדל הוא בדיוק, מכיוון שהכשרון של האדם לנחש הוא אנושי, אז הוא לא תמיד יהיה מדוייק במאה אחוז, לעומת הנבואה שהיא אמת צרופה והכל מתקיים לפי הנבואה. (מלבד הגדר שנבואת פורענות יכולה להתבטל, נגיד לדוגמא נבואה טובה....). וכך אפשר לבחון אם הנביא נביא אמת או שקר, האם זה מדוייק או לא מדוייק, ואם זה לא מדוייק, בהכרח שהוא נביא שקר.

פעם ראשונה שאני שומע סיפור של ר' שלמה...
תודה

יש מלא. רק תחפש.

את האמת, לא יודע.
לא הייתי מודע מספיק לזה שיש לו הרבה סיפורים ואף פעם לא חשבתי על לחפש אם יש....תמיד ידעתי שיש את את הדמות הזאת והייתה לי אליה הערכה רבה, אבל אף פעם לא שמעתי סיפורים ממנו...זה מה זה חזק

יש עוד הרבה זמינים ברשת, לדוגמה, כאן יש רשימה של 26 סיפורים בעברית:

אני חושבת שהוא המקור לרוב הסיפורים החסידיים שאני מכירה.

וואלה....

זה מאד דק השימת לב לאור על הפנים, לא שעכשיו החוטא הוא מכוער

 

זה כן חשוב במידה מסויימת שירגישו בכך שדרך התורה היא הטוב.

לא משנה למה אתה לא שם, חסר לך משהו

מעניין למה טפלו ליהודים דווקא את העניין של האף הגדול. אולי כי שמו לב שהיהודים יותר א-לוקיים ולכן דווקא האף שנמצא בפנים אמרו שהוא גדול. (על דרך הדרוש:גדול=מחובר לאינסופיות וכו'...). וכן מופיע שדווקא חוש הריח לא חטא בחטא אדם הראשון, והנאה מריח היא הנאה רוחנית, לכן ייחסו להם דווקא אף גדול...
הכל פה על דרך הדרוש...

לפחות על אף ארוך אפשר לומר שזה באמת היה יותר נפוץ אצל יהודים אשכנזים באירופה בתקופות מסוימות.
אין מה לחפש בזה משמעויות רוחניות.

קצת וורטים, מה קרה....

לא הפכתי את זה לעיקר היהדות ולנכון בהכרח, אמרתי את זה על דרך ה"אפשר"....והנה, תודה רבה לך שהעמדת את טענתי לכך שזה היה יותר נפוץ.....

 

נ.ב. עד עכשיו לא הכרתי את האגדה שיש לנו עור קשקשים, וכל שאר הדברים אני בהחלט חושב שאף אחד לא האמין בהם, כי ראו בבירור שאין לנו זנב וקרניים ועור קשקשים, אבל לאף ארוך אפשר להאמין איכשהו, עם קצת ראייה סלקטיבית והתמקדות ב"פינוקיואים" של היהודים וכו'...זה אפשרי, לעומת הדברים האחרים שכשאתה רואה יהודי אז אתה בוודאי לא יכול להמשיך להאמין לזה....

אני באמת מאוד לא מתחברת לחסידות.

האגדות האלו המשיכו אפילו עד שנות ה40 בגרמניה נאצית. ויש סיפורים באמריקה בעשרות השנים האחרונות מיהודים שהלכו לקולג'ים ופגשו אנשים נוצרים שגדלו בעירות קטנות, מבודדות, ומאוד נוצריות שבאמת הופתעו לראות שלחבריהם היהודים אין קרניים וזנב.

אמונות אנטישמיות השפיעו גם על המדע, כשגילו את מחלת הטיי-זאקס שכמעט אך ורק ילדים יהודים חולים בה, ההמלצה הראשונה הייתה שאימהות יהודיות יפסיקו להניק את התינוקות שלהן כי החלב היהודי שלהן בטח רעיל.

בסדר, לתת דוגמאות מגרמניה הנאצית זה לא נראה לי נכון, אלו דוגמאות קיצוניות, באופן כללי זה לא רווח כמעט במקומות שבהם באמת היו יהודים. בעיקר האגדות האלו היו מאנשים שרצו ללעוג ליהודים ולכן טפלו להם את זה, לא כאגדה שבאמת חשבו אותה לאמיתית, אולי מלבד איזורים מבודדים שלא פגשו כמעט יהודים...

בלי בחינה תורנית/אמונית, עיניך הרואות שמתייחסים לזה אחרת

ומבחינה דתית - הרבה פסוקים בתנ"ך ומקורות בחז"ל מראים שיש צער יותר גדול כאשר אדם צעיר נפטר

אתה חושב שהתורה תגיד משהו נגד טבע טבעי של כל בן אנוש?
לי ברור שלא

מַה בֵּין מִיתַת נְעָרִים לְמִיתַת זְקֵנִים רַבִּי יְהוּדָה אָמַר הַנֵּר הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא כָּבֶה מֵאֵלָיו יָפֶה לוֹ וְיָפֶה לַפְּתִילָה, וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ כָּבֶה מֵאֵלָיו רַע לוֹ וְרַע לַפְּתִילָה. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר הַתְּאֵנָה הַזּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִלְקֶטֶת בְּעוֹנָתָהּ יָפֶה לָהּ וְיָפֶה לַתְּאֵנָה, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא מִתְלַקֶּטֶת שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ רַע לָהּ וְרַע לַתְּאֵנָה. רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְתַלְמִידוֹי, וְאִית דְּאָמְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידוֹי, וְאִית דְּאָמְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא וְתַלְמִידוֹי הָיוּ לְמוּדִים לִהְיוֹת מַשְׁכִּימִין וְיוֹשְׁבִין וְשׁוֹנִין תַּחַת תְּאֵנָה אַחַת, וְהָיָה בַּעַל הַתְּאֵנָה מַשְׁכִּים וְלוֹקְטָהּ, אָמְרוּ שֶׁמָּא הוּא חוֹשְׁדֵנוּ, מָה עֲבַדוּן חַלְפוּן אַתְרוֹן, אֲזַל לְגַבַּיְהוּ וַאֲמַר לְהוֹן רַבּוֹתַי חָדָא מִצְוָה דַּהֲוֵיתוּן יָתְבִין זַכְיָן בִּי יוֹשְׁבִין וְשׁוֹנִין תַּחַת תְּאֵנָתִי בִּטַּלְתֶּם. אֲמָרוּ לֵיהּ אָמַרְנוּ שֶׁמָּא אַתְּ חוֹשְׁדֵנוּ. פִּיְסָן וְחָזְרוּ לִמְקוֹמָן. מֶה עָשָׂה, הִשְׁכִּים בְּשַׁחֲרִית וְלֹא לִקְטָהּ וְזָרְחָה עָלֶיהָ הַחַמָּה וְהִתְלִיעוּ. אָמְרוּ בַּעַל הַתְּאֵנָה יוֹדֵעַ אֵימַת הִיא עוֹנָתָהּ שֶׁל תְּאֵנָה לִלְקֹט וְלוֹקְטָהּ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אֵימָתַי הִיא עוֹנָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם וּמְסַלְּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם.

אני חושב שהשאלה לא ממש מדויקת כלומר הצער הוא דבר אישי לכל אחד אי אפשר להצטער אם אתה לא מצטער זה ברור שאיננו יכולים בתור כלל להצטער על כל אחד מישראל שמת באותה מידה כי איננו מכירים מספיק אחד את השני ואיננו קרובים אחד לשני מספיק ככה שנדע עד כמה כל אחד חסר באמת בעולם (ל"ע ברור שאדם מצטער הרבה יותר על אביו או אדם קרוב אחר שנפטר מאשר על אדם מישראל שהוא באמת פשוט לא מכיר לא משנה כמה הוא גדול בתורה(לפעמים רק לאחר שאדם נפטר מודעים לכמה הוא חסר בעולם כגון רבנים שרק כשהם חסרים מרגישים בחסרונם והוא זה שגורם צער)

ולכן השאלה צריכה חידוד כי מבחינה תורנית יש צורך נפשי להתאבל זמן מסויים ואין הבדל בן כמה המת היה במותו בכל מקרה השבעה היא 7 ימים החודש הוא חודש ואפילו ה 11 חודש הם אותו דבר.

מבחינה אישית כשי ל"ע פיגוע יש הרבה יותר רגש של קרבה כי זה בסוף על רקע הלאום ויש פשוט יותר רגש שסוער על מציאות כזו מעוותת כגון שלושת הנערים הי"ד ואליהו דוד קיי וכו')

מי ששאל אותי הניח *להבנתי* את ההנחה הבאה - מכייון שמקובל שאדם נפטר הוא סיים את תפקידו בעולם אז לכאורה לא אמור להיות הבדל.. ואולי בניסוח דומה שני מקרי המוות קרו בהשגחתו של הקבה.. על דברים אלו מה יש להשיב? תודה.. אני גם שותף לכך שטענתו לא מדוייקת אבל לא ידעתי מה לענות.

מבלי להיכנס לדיון של "הטוב הוא היפה" בפשטות הקב"ה מקיים את העולם ברמה מסוימת של הרמוניה (כמובן כאין וכאפס לעומת כשבית המקדש היה קיים) וכל יציאה מההרמוניה הזאת יש בה קלקול ושליליות (וגם הנפש מגיבה לזה בהתאמה)

 

"כי לא אחפוץ במות המת" - נכון שמות הרשע לצורך העניין הוא חלק מההשגחה אבל הקב"ה כביכול מתעצב על עצם הרשע היינו היציאה מהסדר האלוקי שהוביל את אותו איש גם ליציאה מן החיים,

 

בהמשך למדרש רבה שהבאתי, אף־על־פי שהקב"ה יודע אימתי היא עונתן להסתלק מן העולם ומסלקן, יש צער בהסתלקות הצדיקים, להבנתי בעיקר מצד החיסרון וה"ריק" שנוצר במציאות, הצמצום בהופעת שמו של הקב"ה דרך מעשי הצדיקים, וזה מה שבא הקדיש למלא,

 

מ"מ במיתה רגילה על־פי הסדר ההרמוני של הדברים אין כל־כך עיוות כמו במיתה חטופה או שלא בזמנה, 

 

וראייה לדבר, בירושלמי ביכורים פ"ב ה"א:

 

אלא כיני: המת ליום אחד מיתה של זעם לשנים מיתה של בהלה לשלשה מת במגפה תני רבי חלפתא בן שאול מת באחד בשנים בשלשה [מת] בהיכרת לארבעה לחמשה מיתה הדופה לששה מיתת דרך הארץ לשבעה מיתה של חיבה מכאן ואילך מת בייסורים.

 

כלומר יש הבחנה בין מיתה שאינה כדרך הטבע כל־כך ויש בה יציאה מהסדר לבין "מיתה של חיבה" (לכאורה מה עניין חיבה למיתה?) שהיא ממוצעת ולא חטופה מדי ולא גדושה בייסורים מדי אלא באופן הנכון,

 

לצערי איני יודע מספיק כדי להיכנס לעומק הדברים ממש מה העניין בחיים קצרים או ארוכים אבל כמו שאתה רואה זה פחות או יותר ההבדל.

ועדיין אם המהלך הלוגי שלך סותר את הטבע ואת התורה, הוא כנראה לא נכון

יכול להתקבל באזניים של כל אחד..
זה לא הדבר הכי מובן בעולם שהתורה לא סותרת רגשות טבעיים. בפרט שתורה במובן הפשוט שלה היא מגבלות ואיסורים שונים. וההלכה לא בהכרח נותנת דרור לטבע הסתמי של האדם..

מרגיש לי שקצת יש פה איזו הנחה לא מוסברת..

אם יש מישהו שחושב שהתורה סותרת את חוש המוסר באופן מוחלט, זה אומר שאין לו שום דרך לעשות שיפוט מוסרי, וממילא אין שום משמעות לכל המחשבות שלו.

ודו"ק

כשמגיע ימי הזקנה יורד הערך של האקטיביות של האדם:
יש דין בתורה שמשישים ואילך, ערך האדם יורד לענין פרשת ערכין.

המשנה באבות ה, כא:
"בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם"
רש"י על פרקי אבות: "והוא משתטה והולך". (אולי הוא מתכוון רק עמי הארץ. עיין משנה קינים ג, ו)
הירושלמי בביכורים פרק ו הלכה ב כותב שמשמונים שנה ואילך זה חיי צער.
הגמרא בשבת קנא ע"א דורשת: "בטרם יגיעו ימי הרעה" (קהלת יב, א): "ימי הרעה – אלו ימי הזקנה".
דוד המלך בתהלים מתחנן לאלוהיו בתהלים עא, ט:
"אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני." ובהמשך בפסוק יח:
"וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני".
לפי המשנה באבות שהבאנו לעיל הוא מתפלל על גיל שישים ושבעים.

כשמגיעים ימי הזקנה יותר חשופים שאנשים אחרים ישתלטו עליו ויטו את לבבו, כי פחות יש כח להתנגד. כמבואר במלכים א יא, ד:
"ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דויד אביו".

במהרש"א בחידושי אגדות על ברכות מז ע"א אומר שלחיות יותר מדאי זה לא טוב: "כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה כו'. שהוא סובר שעל ידי שיאריך באמן יאריך ימים ושנים כדאמרינן בסמוך כל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו. והוא טועה, דאריכות ימים ושנים יותר מדאי נמי אינן טובים כמ"ש והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ וגו'."

בילקוט שמעוני רבי יוסי בן חלפתא אפילו נותן עצה לזקנה למנוע מזכות שהיא עושה כדי שתמות:
"מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה ובאת לפני רבי יוסי בן חלפתא. אמרה ליה: רבי הזקנתי יותר מדאי ומעכשיו חיים של ניוול הם, שאיני טועמת לא מאכל ולא משקה, ואני מבקשת להפטר מן העולם. אמר לה: מה מצוה את למודה לעשות בכל יום? אמרה ליה: למודה אני אפילו יש לי דבר חביב, אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום. אמר לה: מנעי עצמך מבית הכנסת שלשה ימים זה אחר זה. הלכה ועשתה כן וביום השלישי חלתה ומתה" (ילקוט שמעוני עקב, אות תתעא)

אז אפשר להגיד עיקרון תורני שיותר כואב כשמתים צעירים ולא מגיע ימי הרעה של הזקנה.

אבל מבחינה פסיכולוגית זה מאוד תלוי בנסיבות.

שאלתי אותה לפני כמה שנים אם זו לא המחלקה הכי עצובה בבית החולים, שהרי לא מבריאים במחלקה הזאת אלא חוזרים הביתה במצב גרוע או שיוצאים באמבולנס פרטי עטופים בשמיכה.

היא ענתה לי שזאת המחלקה הכי פחות עצובה בבית החולים, כי ''אין אצלנו ילדים שנהרגים בתאונות דרכים, אין גברים צעירים שחלו בסרטן, אין נשים שמפילות עוברים, אין טרגדיות. מי שמגיע אלי למחלקה כבר עשה דבר או שניים בעולם, וההליכה שלו טבעית יותר''

התבלבלת בפורום?

זכרונו לברכה

רפואה שלמה בעז"ה

פחות הסגנון שלי, כי אני מעדיפה גם זהב צהוב ולא כסף/זהב לבן... אבל יפה מאוד על מי שכסוף מחמיא לה. גם בעגילים..

אני מתכוונת בכל הצבעים זה רק דוגמה ♥

זאת לא השאלה
גם לי זה פחות מתחבר.. זה רק היה דוגמה
השאלה היתה אם מותר או אסור

ורגע אז את מעדיפה כסף או זהב

חשבתי שאת שואלת האם זה יפה מבחינת סגנון🤣🤣 בכלל לא ידעתי שזה אסור, כנראה כי מעולם לא ענדתי או רציתי לקנות תכשיט מהסוג הזה חחח.. סורי

ככה את מכירה אותי?
מבקשת עצות אם יפה או לא (;

תכלס אני חושבת שכסף יותר אלגנטי
אבל אני אוהבת הכל

נראה לי יום ראשון זה לא היום שלי.. אני לא ממש חדה🤣

♥

הש"ך לא התיר לנוי בדמות שמשים ממש במרום.
'דמות' זה כל דרך שרגילים לצייר.

בגלל שזה מגן ולא כוכב מותר.
הגם שהתרגום לאגלית לא ככה.

על משהו שלא ראיתי.

השרשרת שאני הכי אוהבת היא כמו השרשרת בתמונה של הפי.. בחיים לא שמעתי שזה אסור

לכבוד הרב מוצפי שליט"א שלום רב
האם ישנה בעיה בתכשיטים, בגדים, נעליים וכו' בהם משולבים צורות כוכב/ירח/שמש תודה רבה ורפואה שלמה
תשובה
מכיוון שאינם כמו שהם כי הם כדורים עגולים ככדור הארץ, והציורים או התמונות אינם המציאות ממש, מותר.

 

לכבוד הרב
האם מותר לענוד תכשיטים בצורת כוכב?
תודה מראש
תשובה
מותר, מכיוון שהכוכב במקורו הוא עגול, רק מציירים אותו בעל קרניים באופן שנדמה להם.

'דמות'- דבר הדומה לכוכב.
גם זה דחוק להעמיד את זה בדיוק איך שנראה הכוכב, כי זה מעטים מאוד יודעים לצייר במדוייק, ופשטות האיסור פונה לעם.

על כל פנים, אני ראיתי פוסקים שטוענים כמוני.

אני לא מבין איך אתה מבטל בכזאת קלות את דעת המקילים, "אפילו לא ברור ההיתר לענוד מגן דוד", אשריך שאתה מבין יותר את דעת המחמירים אבל מה אתה רוצה מהמקילים,

 

האם גם כשאתה לומד שאר ראשונים או אחרונים אתה מצקצק ואומר "לא נראה לי",

 

ההיתר הוא שאין קשר כל־כך בין הצורה לבין כוכב בפועל, אין הכי נמי שכוכב עגול שנראה כמו כוכב או אמור להיראות בצורה של כוכב אמיתי (אפשר לקבל או לא)

 

בין כך ובין כך מגן דוד זאת צורה גיאומטרית

 

שתשאל רב שהיא הולכת לפיו לי אין יכולת לפסוק בזה

מבחינה היסטורית, זה לא סמל שמייחד את עם ישראל.
אני יכול להבין את הטענה שהסמל נושא איתו משמעות רוחנית ומיסטית, לכן זה מצוי בבתי כנסיות, קברים, ספרי קבלה וקמיעות, אבל זה אף פעם לא ייחד את עם ישראל. דרך אגב, מצאו את הסמל גם אצל גויים.
אני גם יכול להבין את הסנטימנט, ואפילו יש בזה היגיון מסויים, שמכיוון שבחרו את זה לסמל המדינה, אז זה הפך לסמל שמייחד את עם ישראל.

אני אישית מתרחק מסמלים שלא מופיעים במקרא או בחז"ל.

מכלל שאסור

אפשר לדון מה המקור, אבל זה המצב

ואני אוהבת כוכבים(לא עונדת כרגע כי אין לי)

נראה לי הכי נכון

לשלוח תמונות לרבנים..
אפשר לשאול אותם באופן כללי.
נראלי לא שייך סורי
חוץ מזה מה הבעיה ברבנית

אלא להביא...

אני לומדת אצלו לפחות פעם בשבוע, אז הייתי מראה לו את התמונה.

בהחלט נראה לי לא שייך להתכתב ככה...

אין בעיה ברבנית, רק שהרב הוא פוסק ההלכה שלי.

תודה.

לא התכוונתי לפגוע

למה?
כן יתמעטו, שיתחתן ויהיה עסוק מדי בשביל זה בעז"ה.

בעזרת ה'.

אך אם יזכה, "אחישנה"...

(אני תוהה מה קורה אצלי במונה ההודעות, היו שנים שהיה אכפת לי יותר)

תודה

ואני תוהה מתי אגיע לעשרת אלפים הבא🙈
שתזכה שהכתיבה שלך תהיה טובה לעולם ולך וגם מה שתקרא יעשה לך טוב.

עריכה: די רחוק מהעשרת אלפים הבא, אבל במספר עגול יחסית גם כן. (21,250)

איך הם יודעים שהדבר היחיד שבא לי לקנות זה את 2 זוגות המגפיים האלה, ולא לדוגמא בגדים או משהו אחר, איך הם יודעים להמליץ לי בדיוק על מה שאני כל כךךך רוצה?

בדרכ בא לי כל מיני דברים מגוונים, ופתאום עכשיו בא לי רק מגפיים, וזה הדבר היחיד שהם מראים לי

או אפילו דיברת על זה בקול. הכל נקלט באלגוריתם של פרסומות גוגל ולכן הם יתקעו לך את זה בכל הזדמנות. דווקא כי זיהו שאת מעוניינת בזה..

ככה אני לא שוכחת מה רציתי

וגם משו שנקרא cookies שזה אמצעי אינטרנטי מסוים שנכנס לך למאגר מידע ויודע מה להמליץ

"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".....

אכן, אבל הוא כינה את זה רוח הקודש, אז אמרתי שקודש אין פה....

וזה מיועד לחסוך בעלויות פרסום ולפרסם רק עבור מי שמתעניין במוצר ומתעניין לקנות אותו, כמוך.

את לא מכירה את זה ? זה כמו בשיין שאת מסתכלת על משהו שאהבת ואז אחרכ בקטגריות נגיד של סוודרים / מגפיים/ תיקים .
כל מה שאהבת מופיע כתמונת נושא.

את יכולה גם לכתוב על משהו וזה ישר יופיע ..
הפלא עוקב אחרייך

קוקיס

המלכה הבלתי מעורערת של תגובות קלאס באפס מאמץ. אין, מעריצה שלך. שרופה!🤩

אני באמת לא מבינה מה אתם רוצים
אבל סגור ♥
ואין עליך בכלל

זה שאת לא מבינה, זה כל הקסם.. זה בא לך בטבעי

♥♥

דווקא התגעגעתי לזה קצת
למרות שבאיזשהו שלב זה כבר נהיה קצת מאולץ

תראה צריך להסתכל בעין טובה על החיים, לא?

ברור שאני שמח בחיים שלי
זה כן טיפה מורכב כי אנחנו חיים את הפרטים הקטנים של החיים שלנו והפרטים הקטנים לא תמיד משמחים
אלא שבראיה הכוללת החיים בפני עצמם בוודאי משמחים

תשובה יפה.

אם כי ממש לא אהבתי את העובדה שהוא קרא בצורה עקיפה למי שמאמין לדברי חז"ל: "שקרן"...

מדהים איך בפורום הזה כל פעם מחדש
אוהבים להתמקד רק ברע ובשלילי.

זה קטע כזה של דוסים או מיוחד ספציפית לפורום?...🤔

למה לקרוא לי בכיין?

כתבתי שזה חזק, ומנגד העברתי את הביקורת.

מה הקשר להתמקד ברע? האם לימוד זכות פירושו עצימת עיניים והתעלמות לגמרי מהרע?

אני יודע שזה סרטון טוב, מצחיק, ומנגד מזכיר גם את הרע שבו. ואם לא, אבוי לי.

הרב זצ"ל אומר באורות ישראל פרק ד' פסקה ג': "האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הבקורת היותר חפשית, נקיה מכל מום. כולך יפה רעיתי ומום אין בך".

אם כך זה בעם ישראל בכללו, וודאי וודאי על אנשים פרטיים...

 

תגיד, הקטע הזה של האנשים לעצום עיניי ולצרוך הכל בלי ביקורת וסינון ובלי שיהיה אכפת מזה שצוחקים ורומסים את הערכים שלך זה קטע של חפיפניקים (תרתי משמע....) או מיוחד ספציפית לפורום? למה ראיתי הרבה בפורומים פה שמציק להם שכואב לאנשים שרומסים את הערכים שלהם....אולי תראה היהודים באים? מה אכפת לך שהם מוחקים את המסורת היהודית, בסוף הכל צחוקים ודחקות, לא? על זה נאמר: "אריו"ח משום רשב"י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז, שנאמר אז ימלא שחוק פינו כו' אז יאמרו בגוים הגדיל ד' לעשות וגו'" .(ברכות ל"א עמ' ב').

כשהילדה בגן העלתה את האפשרות שכל אחד הולך לאן שבא לו, הוא אמר, אף אחד לא באמת יודע, אז יש מצב שזה נכון. ולא רק זה, הוא גם אמר, איזה יפה זה אם זה ככה. אבל אם מישהו אומר שיש גן עדן וגיהנם, זה "תתרחקי ממנו, הוא שקרן!". ממש אובייקטיביות לשמה.

גם אתה, אני מניח שאם היו מעירים כל הערה אחרת על הסרטון שקשורה לתוכן, בלשנות וכו'....לא היית פוצה פה, אבל פתאום שזה משהו עקרוני שקשור לערכים, שנובעים מהצד הלא-נכון פוליטית של המפה, פתאום שם מזדעקים. חבל לי מאוד שזה כך, באמת.

 

והאמת, שים לב שאתה התמקדת ב"רע" שבדבריי ולא על מה ששיבחתי את הסרטון בכותרת, אם היית כזה שלא סובל ביקורות, ומעלים עין מהערות, היית גם חוסך את שבט ביקורתך עליי ולא קורא לי בכיין.

ובתור אחת שעובדת בגן אני יכולה להעיד שזה כל כך משפטים של ילדים וואו

שווה לעקוב אחריו.
יובל גוטרויר הוא השראה ומנטור עבורי.

חפשו בהדסטארט אם באלכם...

ועכשיו עובד...

אבל לא רואה בזה משהו מפדח

אבל כן חיבוק טוב....

נשיקה זה רק מההורים בשבת או כשנפרדים וכדו'....

מצמרר..

 

@מפוצלשת(:

זה שאבא שלהם טעה לא אומר שזו אשמתם וצריך להרוג אותם עכשיו.. או שלא הבנתי אותך..

נידה, ביאה על גויה, והפלות ומשלשתם נשמרו ישראל במצרים.

כאילו איבר בגוף האומה ממש נכרת..

לא שידוע לי להיפך, סתם מתעניין

זה שאבא שלו יכול לעשות תשובה ולהתגרש וכו' זה עניין אחר. אבל יש מעשים שאת תוצאותיהם אין להשיב, ואין בזה שום "תיקון", אין לי מקור.. המקור הוא "לא תרצח"..

כי אפילו להרוג גוי בוגר זה לא בגדרי לא תרצח (אלא אסור מטעם שופך דם האדם, ואני לא בטוח שגם עובר נכלל בזה)
וההלכה לא תמיד עולה בקנה אחד עם מה שנראה לנו הגיוני

אבל כן חושבת שיש דבר כזה "מצפון תורני" שאם אתה מחובר לתורה באורח חייך וספגת מגיל צעיר, יש דברים שפשוט ירגישו לך מוסריים או לא מוסריים. בעיני אין כאן שאלה.. לא תרצח נאמר רק על יהודי? חידשת לי. רצח הכוונה הריגה בזדון סתם אדם ללא סמכות או סיבה לכך.. לזה התכוונתי.

ולגבי עובר. אולי רק מי שחשה מה זה שגדל יצור חי בקרבה וכמה הוא בועט וחי, באמת תרגיש את מה שאני מתכוונת. וכמובן שאני לא מדברת על מצב של היתר הלכתי או עובר שאינו "בר חיות" מחוץ לרחם..

ברור שיש בכך איסור וגם עם עונש מוות, זה פשוט איסור אחר

חשבתי שלא תרצח זה איסור כללי וכל השאר זה התפרטויות של זה..

אלא אם מדובר בגר תושב

לא היית מקבלת שמישהו יכתוב על משהו שהוא אסור, ואז ינמק את זה במצפון תורני. נכון?

קחי דוגמה משרשור שסער פה לאחרונה, הגיוני לכתוב "אסור לזוג נשוי להחזיק ידיים ברחוב" ואז להסביר שזה מצפון תורני? (אל תעני לי שזה לא דומה. לא באתי להגיד שזה כן דומה, אלא להביא דוגמה שתקומם אותך, להדגים את הפער בין אסור ומותר לבין מצפון ומוסר)

שימי לב, אני לא מתווכח איתך על המצפון או המוסר (ובחייאת, לא צריך לגדל יצור חי בקרבי שבועט וחי כדי להסכים איתך בזה...) פשוט צריך להבדיל בין דברים כאלו לבין הלכות גמורות.

הגבתי מההגיון. כמובן שאני לא סוברת חלילה שאתה שש לומר שזה מותר והגיוני, אלא שכנראה אתה מכוון לדיון יותר הלכתי עקבי.. אני פשוט כותבת כמו אישה ואתה כותב כמו מישהו בראש מאוד ישיבתי-הלכתי שמתפלפל.. וכן בעיני במשהו כזה שהוא יותר "חיים ומוות" יש מקום לומר מצפון תורני. אבל יצאתי מהדיון, באמת כי אין לי ידע של בחור ישיבה ואין לי מה להוסיף פה.. לאמבינה את ההתפלפלות לשם הפלפול, אני מתחברת ללימוד תורה ממקום נשי יותר. וזה בסדר שכויח וכו' לכל הלמדנים המתדיינים פה

קודם כל מאיפה הבאת את זה שלא תרצח זה רק על יהודים.

לא תנאף זה גם תקף רק להודים?

ההלכה היבשה אולי לא תמיד עולה בקנה אחד עם היגיון. ופה בדיוק אמורה להכנס הממשלה (או המלך לא באמת משנה) יש דברים שמצד ההלכה היבשה נכונים אבל מצד העם ומצד הפסיקה בפועל ממש לא 

(עיין ערך חנוכה. בגזירה שכל הנישאת תבעל להגמון תחילה ולכאורה זה מותר כי זה אונס ואם יש צדיקות שמסורות נפשן אם הולכים לפי ההלכה היבשה צריך להגיד להן לא לעשות כך. ובסוף על זה קם המרד במקרה של אחותם של החשמונאים)

בכל מקרה, מה שהתכוונתי להגיד שלא בכל מקום ההלכה בפועל הולכת עם ההלכה היבשה.

המקסימום, בפרהסיה, זה קנאים פוגעים בו. בודאי אין לא תנאף.
ואם זה לא בפרהסיה, אולי יש איסור חתנות.

בכל אופן אין לא תנאף.

הסוגייה בסנהדרין מדברת בדיוק על זה (פרק שמיני/תשיעי, לא זוכר....), יש תוס' ארוך על המילים בגמרא: "אסתר פרהסיה הוואי", כמדומני, ומביא את זה שהאיסור להתחתן עם גוי אינו משום גילוי עריות, ולכן היה אסור לאסתר רק משום שזה פרהסיה, ששם אפילו על עבירות קלות אסור, אבל מצד שלוש עבירות החמורות מותר, ולכן מצד זה, אם לא הייתה פרהסיה, מותר, ווודאי שאומרים את זה בדברים כאלו שזה וודאי הנאת עצמו, וכן לדעת הרמב"ם שכשההלכה אומרת שאין למסור את הנפש זה לא רק היתר, אלא זו מצווה וחייבים לעבור ולא למסור את הנפש, לעומת אחרים שאומרים שוודאי שמותר למסור את הנפש אם האדם רוצה. וכן הגמרא אומרת על יעל, שגדולה עבירה לשמה, והיא הייתה במצב כזה שסבלה מזה שהרשע נהנה, ומיד לאחר מכן הרגה אותו ע"י תקיעת היתד ברקתו, וודאי שלא יכלה לעשות זאת אם זה היה שלוש עבירות החמורות....

וב"ד היו ממיתים את העובר יחד איתה. הרב משה פיינשטיין חולק על זה מכל וכל.
אבל פה זה הפלה של גויים שאסור מצד:
"שופך דם האדם 'באדם' דמו ישפך ואיזהו אדם שבאדם זהו עובר" (סנהדרין נז, ב)
לא חייבים מיתה כי זה רמז בפסוק. עובר הוא לא לגמרי נפש עד שננער לצאת כדברי ה'תורת חסד' מלובלין.

ואולי היא התגיירה

אא"כ הייתה לה שרשרת צלב או משו מסגיר שכזה

את אשתו.

יש מצבים שאתה פשוט מבחין. טביעת עין.
הם היו פה בביקור. יש סיכוי נמוך שישראלי חילוני לחלוטין יגייר את אשתו בחו"ל.

אולי אמא שלה יהודיה?

ואף להיפך, לא פשוט אם מותר בכלל, זה תלוי בכמה דברים.

במקום בלילה, אז בלילה תגיד לעצמך שאתה רק עושה שנ"צ,
אולי זה יעזור

לא עבד, נשארתי ער כמעט עד 4 ☹️

זה גלגל, אתה ישן מאוחר ואז יש לך צורך לשנוצ,
היום גם אם תהיה גמור אל תשנצ ואז תישן טוב בלילה

היציאה

שאני נרדמת גם במוצ"ש אחרי שישנתי כל השבת

לכן היא בחתימה שלי(אני באמת צריכה להתקדם הלאה למשפט אחר)

של פטריקס רותפס

מורידים את הראש כזה וישנים קל/מנמנמים על הספה בישיבה...

😁

טוב, אז אפשר למרוח את הזמן ולנסות להחזיק ער, ללמוד משהו שאתה אוהב, לקרוא ספר טוב, לשחק משחק קופסא מעניין וכו'....