פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1275)

אני יכולה להפנות אותך אליה אם זה מועיל

אשמח לעזור לך אם תרצי ..אני בקושי כאן אז ישלי מייל shilaty12@gmail.com

@@לדעת דרכיך

ברגע זה,
אחרי שאני כבר עמוק במיטה התבשרתי בשורה מתוקה וכיפית ממש ממש. מפתיעה ממש!!!
תודה רבה לך השם יתברך!!!

אבל, אאוטטנג..

אם שייך- מזל טוב

מעניין באמת, נראה לי על כל בשורה כמעט אפשר להגיד מזל טוב..

אבל לא,
זה לא אירוסין, לידה, זבד הבת או משהו בסיגנון.
משהו קטן ומתוק בשבילי.
ואני מסקרן (אולי) וזה לא יפה לסקרן.
אז לילה טוב!

 

זכית בגלידת חרוסת!

 

חלומו של כל חייל אה!?

לא..

שיש פה שירשור שעוסק בי.. נו..

\מסמיק\
למרות שזה מפרגן..

אשריכם על ההתעניינות..

וכבר הסברתי..
תודה על הזיכוי

באתי לשאול למה פתחת כ''כ מוקדם.
(ואז גיליתי מה השעה)

איזה יום הפוך.
ומבאס. ומתסכל
ומייאש.

(לק ר וא בין
המיל י ם , לא
הכוונה לרווחי ם
ולאנ ט רים. גם כשזה נראה
כ ך)
הו התיחכום.

צריכים לדבר הרבה במשך היום,

איך לא כואב לכם הגרון???

איך לא נגמרות לכם המילים??

|מותש|

בשביל שאתם תוכלו לישון

מה זה היה היריות האלה פתאום? אני יודעת שלא חתונה בכפר
זה היה קרוב מדי.

ועבר זמן מאז שיריתי לאחרונה..

כבר חשבתי שאני אגלה סוף סוף מה זה היה היריות האלה!
כמעט שאלתי איזה חייל שם ובסוף התביישתי. חבל.

אבל אני חושבת שאת חושבת שאני חושבת על מה שאת חושבת

חח זה כיף להגיד את זה מהר  תנסי גם

לילה טוב

................אני נואשת.

חח אוי כמה פתטי

תני למח לנוח
לא צריך לחשוב הרבה...

אבל כדאי שאצחצח שוב אחרי הקרונפלקס שנשנשתי.....

טוב. אני פשוט אחשוב על כלום.

כן זה רעיון טוב! גאון או לא גאון של אמא?!

מה שאני חושב הוא שמה שאני חושבת חושבת הוא שמה שאני חושבת חושבת הוא חשוב. ועם זאת, אני חושב שמה שאני חושב שמה שאני חושבת חושבת אינו בהכרח מה שמה שאני חושבת חושבת שמה שאני חושבת חושבת. 

 

ניסיתי. היתה לזה משמעות. אני לא בטוח שאצליח לשחזר אותה עכשיו... 

אשריך.

בדיוק עכשיו, בכניסת יום השואה תשעו,
בעודי מהרהר על סביי וסבתותי שחלקם בחיים,
ומפעם לפעם אני שומע את הזוועות מפיהם שלהם,
של אלו ממש העומדים לפניי,
אני חושב כמוך ומצטמרר,
יכול להיות שזה הסבא העומד לפניי עבר את הסיפור הזה!???

אני חייב שכל ילדיי ידעו את זה מכלי ראשון.
שכל ילדי ישראל יידעו את זה מכלי ראשון.

אני רק רציתי לברוח ולטפס על הקירות לנשום אוויר בהרצאות מניצולים במוסדות הלימוד.

אבל מצד שני גם חיסלתי את ככללל ספרי השואה מהספריה בילדותי.

מרגיש לי שכבר הייתי שם.
אולי בגלל זה אני לא מסוגלת לשמוע.
ואולי, וזה הכי הגיוני, בגלל שהייתי ילדה רגישה ושכבר היה לי מספיק על הראש.
אני חושבת שכן צריך להתחשב באלו שקשה להם לשמוע ולא להעמיס יותר מדי, אלא לתת להם להסתקרן לבד.
לפעמים הפעולה של הדחיפה דווקא גורמת לרתיעה חמורה וסתם מזיקה.
( עובדה שספרים דווקא כן עניינו אותי )

אני אישית לא הייתי רוצה שהילדים שלי ישבו עם בחילה סחרחורת ורצון בלתי נשלט להקיא או מצוקת אוויר בחדר סגור עם מורה ששומרת בפתח שאסור לצאת בשיחה עם ניצול שואה.
מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך...

חשוב לדעת איך כן להעביר את המסר הזה בצורה טובה ונכונה.
לנו יש הזדמנות כזו .

בס"ד

כמו שאני לא מסוגל לשמוע על מחלות, ותמיד ביקשתי לצאת כשהגיע משהו לספר על מחלה שחלה בה והבריא. אלא כוונתי היא שאנחנו אלה שנצטרך להיות השרביט שמעביר את סיפור השואה. אנחנו אלה שנצטרך לשמוע את כל מה ששמענו ולהעביר אותו הלאה.

אנחנו שמענו מכלי ראשון, הילדים שלנו ישמעו מאתנו, ואנחנו צריכים להעביר להם את זה בצורה הנכונה על מנת שלא יקום דור בעוד עשרות שנים ויכיר שואה אחרת לחלוטין.

מעניין אותי איך ניתן להעביר את זה נכון.
אולי פשוט לספר על זה בנחת ...

לא נשמע לי מורכב מידי,


אחיינית שלי, ילדה, כבר כתבה למורה שלה לשיעורי בית את הסיפור על סבא רבה שלה,
אבא שלה פשוט סיפר לה אותו.

שמבינים שכל בניית בית כנסת
הוצאת ספרי לימוד.
הקמת משפחות.

כל אלו נקמה באלו אשר ניסו להשמידנו
הסיפורים יזכרו לדורות

 

חטפתי סחרחורת מהפרדוקס במשפט הזה....

 

הזכיר לי את החתימה שלי משום מה.

נראה לי זה בדיוק הפרדוקס של הענווה.

"שפן הוא פיקח," אמר פו בקול מהורהר. "כן," אמר חזרזיר, "הוא פיקח." "ויש לו שכל." "כן," אמר חזרזיר, "יש לשפן שכל." הייתה שתיקה ארוכה. "אני חושב," אמר פו, "שבגלל זה הוא לא מבין שום דבר"

במחשבה שניה
הפואנטה אחרת לגמרי.
אבל כל העסק מוזר לי, כי אני זוכרת שאהבתי את האמירה הזאת ממש ממש לפני כמה שנים (זה למה אני יודעת אותה בע''פ..) והרגשתי שהיא נכונה וקולעת כ''כ. ועכשיו אני כבר לא בטוחה מה בה היה נראה לי מדוייק ונכון.

 

המפשט הזה מוכר לי? 

(ולא, לא קראתי/ראיתי פו הדוב)

 

יש מצב שכתבת את זה כבר?

 

עניתי לך במסר.

 

חזק ואמץ!

אם התחלת טיפול זה אכן קשה ברמות שרק אתה יכול לתאר לעצמך, כי זה לא קושי מהעולם הזה.

אבל מנסיון אישי מר (ומתוק ) זה באמת עובר!

עכשיו, אתה בתוך הקושי האדיר הזה, תבכה, תבכה, תבכה, תבכה, תתן לעצמך להרגיש את הכל שוב.

לעבור מקום עבודה באמת יכול להיות הכרחי במצב שלך וגם לנוח הרבה.
אם אפשר שתמשיך בתעסוקה מועטה ככל שתהיה העיקר שתהיה,

ועכשיו, בתוך הקושי הזה שאתה חווה שוב, או אולי לראשונה בעוצמות כי בתור ילדים אי אפשא להכיל כאב אדיר כזה, גם לא בתור מבוגרים, תתן לעצמך צ'פחה שהלכת לטיפול. שאתה מעיז להתמודד מול הקושי הזה שוב. פנים מול פנים.
אני לא חושבת שמישהו בעולם יותר גיבור ממך עכשיו ואני הכי רצינית שיש, גם לא קומנדו ולא יחידה מובחרת וסודית.
עכשיו אולי נראה לך שהוא ניצח אותך והכריע אותך ושאין סיכוי שבעולם שתבריא מזה, אבל אל תאמין.
אתה תצא מזה, אתה תצא מזה נקודה.
כן, אולי יישארו צלקות וזה בסדר.
אז אולי לא תהיה מושלם וזה בסדר.

עכשיו אתה חווה את זה שוב וזה יכול לקחת תקופה עד שיצא- אבל מה שאתה מרגיש וחווה שוב- אם אתה בטיפול נכון- אז זה יוצא לתמיד.
נכון, את המראות לא תשכח, אבל החוויה הקשה והעיקרית יוצאת יוצאת יוצאת ותפנה מקום לדברים הטובים שרוצים למלא אותך.

זה כמו דם יבש שמקלפים ומושך איתו שערות ורקמות....ככה זה, עברת מלחמה ועכשיו אתה זוכה להחלים.
לאט לאט, לאט לאט.
לאט לאט הטראומה מפשירה ונמסה ותרגיש שאתה מתמלא שוב בכוחות חדשים, בחיים.

ומשהו שעזר לי זה לפנות לאבות ולאמהות, לשורשים שלי, שהם ההורים האמיתיים שלי, ולבקש מהם שיתפללו עליי.
שרה רבקה רחל ולאה
אברהם יצחק ויעקב
משה אהרון יוסף ודוד
אמרתי להם שאני הבת שלהם ושהם ההורים שלי אז שישברו את השמיים בשבילי כי אני כבר לא מסוגלת לעמוד בזה.
אני חושבת שבזכותם אני פה היום.
כי באמת כבר אי אפשר לתאר בכלל באיזה קושי הייתי, ולא ראיתי סיכוי לצאת מזה.

מקווה שעזרתי,אם יש עוד משהו שאוכל לעזור בשמחה

היא אמרה שאני ארגיש את זה פעם שנייה וכו אבל אני רואה כל יום שעור איך אני נשבר ומתנפץ לרסיסים אני בלי מצב רוח בלי אנרגיות עם חוסר שעות אדיר ועכשיו בכלל התברר לי שמי שהייצי אמור לישון אצלם(בבית אני לא מצליח לישון) לא יכולים השבוע וזה בכלל שבר אותי כי בניתי על זה שאוכל ללכת לישון סוף סוף... חלמתי על זה שאני הולך לישון...( כן כן הייתם מאמינים שאדם יכול לחלום על זה שהוא הולך לישון..?)

אני כבר לא יודע מה הצעד הבא שלי (אם בכלל) נמאס לי מהחיים עד שבא לי למות

טוב, אתה מבין שאתה במצב עכשיו ממש של חולה, נכון?
זה אומר לעשות הכל כדי שיהיה לך טוב.
זה אומר לשמוע מוזיקה חיובית ושקטה/מקפיצה.( אפילו שספירת העומר )
זה אומר לרקוד עם עצמך .
זה אומר לצייר או לצלם או לעסוק בתחביב שמאפיין ומרגיע אותך.לגדל צמח..

וזה יעבור. אני בעצמי לא מאמינה שאני אומרת עכשיו את המילים הללו למישהו אחר.
כי לא ידעתי בכלל איך אשרוד מחר.

לא ממש הבנתי את העניין של השינה. -אתה כבר לא ישן בבית? יש משפחה שאתה ישן אצלם?
נשמע נורא.

בעצם הדבר הראשון שאתה צריך לעשות זה מנוחה.
שינה זה באמת לא דבר פשוט בתקופה כזאת.
מה עם קריאת שמע? או לפחות חלק ממנה? יש פסוקים שממש עוזרים.לפחות אמורים.

ושאלונת.אתה לא חייב לענות המטפלת היא מומחית בעניין של טראומות? כמה זמן הטיפול? כל כמה זמן נפגשים?
( נשמע שהטיפול אכן יעיל ומוציא דברים אך נראה לי חשוב לוודא )

מה עם שינה ביום ובלילה להיות ער- ואולי ללמוד? או ללכת לישון אחרי ערבית או שקיעה ולהתפלל ערבית פלג ולקום בחצות ללמוד?
אני לא יודעת אם אתה בעניין הזה בכלל אבל אצלנו כשהייתי מפחדת בעלי היה קם ללמוד וזה היה עוזר לי מאוד לפחדים.

ויש לי עוד רעיון- לעשות ריצה או התעמלות מתישה כל ערב ואחכ מקלחת זה גם עוזר לנקות את הרעלים הפיזיים והנפשיים מהגוף וגם ממש עוזר לישון.
גם תה מליסה ( ולפני השינה עם חלב-מרדים ) מאוד מרגיע, אולי שווה לנסות .

ויש לי עוד המלצות- על פרחי באך- יש רסקיו לילה, רק חשוב לעשות פעם בשבועיים הפסקה כדי שלא ייפתח רצף טיפולי או ללכת לטיפול תומך נוסף בפרחי באך.
על כדורי הרגעה ושינה אני בכלל לא ממליצה, כי זה ממכר, ובעזרת השם בקרוב תצא מזה.

ודבר חשוב נוסף. תאמר לעצמך, בתוך כל התקופה הקשה הזאת, בתוך כל דמעה שיורדת ובתוך כל קושי שעולה- שאתה הולך לצאת מזה. תאמר לעצמך את המשפט הזה שוב ושוב. שאתה הולך להבריא מזה.
הרסו לך את החיים פעם אחת- אבל לא יקחו לך אותם שוב.
זה החיים שלך וזכותך לחיות טוב! זכותך להרגיש טוב!
השם רוצה שיהיה לך טוב!
ויגיע הזמן, זה יקרה בקרוב בעזרת השם, שהעננים האפורים ייעלמו, ויתגלו השמיים התכולים.
השמש היפה והחיים הטובים.
בעזרת השם תזכה להעניק לילדיך ילדות טובה ומאושרת, ולחיות חיים טובים.
חדשים ומאושרים...
אולי תתחיל לחלום גם על זה

שהוא יודע איפה אני גר ומאז אני בסיוט.. יש לי בית ומשפחה ואני בורח לרחוב בשביל לישון על ספסל שעה שעתיים...

יש לי אלרגיה לחלב אז זה לא יעזור חחח
גם אם ישלמו לי אני לא הולך לקחת את החימיקלים האלו בעז"ה 
לצאת לריצה וכו לא אפשרי כי אני בקושי מצליח ללכת מרוב שאני גמור פיזית (ונפשית) השממים יהפכו לכחול אולי אחרי שאני אתאבד או אמות.. כי אני שומע את המשפט הזה שנים ובנתים כלום לא קורה..

האמת שכבר חשבתי שזו מתיחה עצובה אבל אני עונה כי אם זה אמיתי אז מקווה שיעזור.

אני גם לא האמנתי שזה יעבור, וחשבתי שהמטפלת התבלבלה או לא יודעת אבל זה פשוט קרה.
כמו שהעננים פתאום הולכים.
לא, לא ביום אחד פתאום הכל נהיה ורוד, עדיין לא.אבל טוב נהיה.


אני שואלת שוב לגבי המטפלת כי זה נשמע קריטי המצב.
אני מכירה מישהי שמומחית לזה מאוד וכל פגישה אצלה זה כמו עשר מפגשים אצל מטפלת טובה, אם תרצה פרטים אוכל לתת בשמחה בפרטי.

ולא. השמיים לא יהפכו לכחול אחרי מה שרשמת. השם יהפוך את המצב.
אנחנו לא מבינים למה עברנו את השואה הזאת, לא מבינים כלום.
אבל השם תכנן את זה ויש לו עוד תכניות לגבינו...
אז לא נשאר אלא לתת לטיפול לעשות את שלו. והשם ירפא.
ועכשיו כשזה יוצא סוף סוף החיים יוכלו להיות חיים.
קשה קשה קשה וזה עוד מעט יעבור. זה כנראה הליבה של הקושי יוצאת ואז זה הכי קשה, אבל אחכ נהיה הכי טוב ונקי.
עכשיו הכל מילים נבובות אולי אבל גם שביב אמונה ללא רגש זה סוג של אחיזה בזמן כזה.

(אשמח לשמוע אם עזרתי במשהו מכל מה שכתבתי )

בס"ד

 

ה' שומר עליך

ה' איתך תמיד

הכל לגמרי לטובה גם אם לא נראה כך

 

אני ממש חושב שכדאי לך ללמוד את הספר בגן האמונה. מכיר אותו?

 

ולגבי מה שכתבת שאתה מפחד לישון בבית שלך אז למה אתה לא עובר דירה/מחליף כתובת?

 

כל הכבוד שהחלטת לעשות טיפול.

אתה כ"כ שפיץ על זה שאתה מתמודד ובטוח שאתה מאוד מאוד מיוחד! כזה ניסיון/תפקיד אדם מיוחד יקבל.

 

ממליץ לך מאוד גם על סדרת שיעורים בערוץ מאיר שעוסקת בנושא:

ד"ר מיכאל אבולעפיה

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=56724&cat_id=4260

תודה
@שם ה' מבטחו

1. ספטמבר 39.

2. הסכם אי לוחמה בין רוסיה לגרמניה שבמסגרתה חלקו את פולין והאזור בניהם חצי חצי.

3. ההפצוות של חיל האויר הגרמני על בריטניה.

4. סטלינגרד.

5. 1945 לא זוכרת בדיוק מתי.

6. מפקד מרד גטו וורשה מטעם הארגון היהודי הלוחם.

7. לא יודעת.

8. בחלק משטחי צרפת -דרום צרפת אזור וישי ומדינות ערב שהיו בשליטה צרפתית - לבנון , סוריה.

9. פלישת כוחות בעלות הברית לחוף נורמדי שמסמל את נק' המפנה במלחמה. מאז הגרמנים התחילו להפסיד. כמדומני קיץ-סתיו 42.

 

 

1. ספטמבר 1939

2. הסכם בין רוסיה לגרמניה (לא בטוחה אם לגבי אי התערבות של רוסיה במלחמה)

3.ההתקפה האוירית על בריטניה

4.סטאלינגראד

5. יולי (?) 1945

6.

7. קו חפירות בין גרמניה לצרפת שם ניסו למנוע את הפלישה הגרמנית (לא בטוחה) בסוף הגרמנים עקפו את הקו ותקפו דרך בלגיה.

8 צרפת (צפון ?)

9 פלישה של  הבריטים לחוף נורמנדי 

10. ... תובנות למיניהן

 

חידון נחמד

 

עריכה: תיקון ב-2. מדובר על הסכם לגבי חלוקת פולין. וכן ב-5. ספטמבר 1945

 

 

יהי זכרם ברוך.

שהמשפחות החרדיות,. . מדירות את רגליהן מבתי העלמין ביום הזיכרון לחללי צה"ל.

 

מבחינת המשפחות יום הזיכרון אינו רלוונטי, הם עולים לקבר רק ביום הזיכרון הפרטי שבו יקירם נפל.

זה לא קשור בהכרח למשפחות חרדיות. סבא שלי (שבבירור לא היה חרדי) סירב בתוקף לעלות ביום הזיכרון לקבר של הבן שלו, מפני שלטענתו מדובר ביום אבל לאומי ולא ביום אבל פרטי. לגמרי ולחלוטין מתוך ממלכתיות. הוא הוריש את המנהג לילדיו אחריו. 

הבמה לשנאה הזאת קיימת גם ככה, רק שבערוץ 7 גם רואים שמי שיוצר את הגל הזה אלו שונאי חרדים חובשי כיפות סרוגות
זה טוב כי ככה לאט לאט עוד אנשים מתפקחים ומתרחקים מהממלכתיות.

למשל הפעם זה כתוב שחור ע"ג לבן שהמשפחות 'כן' עולות לקבר ורק לא עטלות ביום הזיכרון.. זה פרט שבתקשורת הכללית משתדלים להעלים...

ב"ה
יש פה דבר מדהים,
תלמידי ישיבה (וזה לא משנה איזה בכלל) עולים כחלק מאבל לאומי לקבר של חייל שלא בטוח שיש מי דחעלה לקבר שלו,
נכון, יכול להיות שיש כאלו משפחות שכן עולים. אבל פה לא מחייב בכלל.
ויש פה רצון שבזמן שכל עם ישראל נותל חלק בהתיחדות עם הנופלים ותפילה לזכרם לא ישארו מחוץ לכלל פרט שיכול להיות שהמשפחה בכלל מנסים להתעלם או לשכוח (כמובן שזה לא מחייב שכל המשפחות כאלה, אבל בהחלט יש)

בגלל שהם חרדים לא כואב להם שנהרג להם בן/אח/קרוב משפחה?
אייך הגיעו למסקנה הזו שחרדים לא עולים לקבר ולא אומרים על החלל קדיש?!
אותי הכתבה הזו מכעיסה מאוד. כי כיום יש חרדים בצה"ל וגם אז היה, ואין צורך בהתייפייפות הזו...
אז הם לא עולים לקבר ביום הזיכרון, ולא עומדים בצפירה, ולא שמים כיפה סרוגה.. - זה יותר קשה מחילוני שמחלל שבת! או מצעדי הגאווה?!
משם מה יש לי תחושה לפעמים שאנחנו יותר לאומיים מדתיים..


אם כבר - שילכו ויגידו קדיש על קברים של חילוניים גמורים ששם יש יותר סיכוי שאין מי שיגיד
או לקברים של אנשים שאין להם משפחה/משפחה כבר מבוגרת..

אנשים שמתייחסים לציונות הדתית כ"כל עם ישראל" גורמים לי לדפוק את הראש בקיר!

צאו כבר מהבועה שאתם חיים בא!

את אצטרך מעקב רפואי אני יודע למי לפנות

ב"ה
לא מכיר אותך ולא ממש מעניין אותי גם.
אתה לא תכניס לי מילים לפה, ובטח ובטח שלא תוציא לעז על משפחתי וחברי.
אם יש לך בעיה עם דברים שאמרתי תפנה את הדברים שלך אלי,
אתה לא מכיר אותי.
מקווה שהראש שלך לא כואב יותר מידי..

אתה מתייחס אליך ואל הנוהגים כמוך כ'כל עם ישראל'. אתם מיעוט בעם ישראל!

ב"ה
שאמר לי ''אתם ואתם ואתם ואתם..''
אמרתי לו - מי זה אתם?
אז הוא ענה לי בערך כמוך..

וכתבתי את זה ככה סתם כי זה הסתדר לי בתור המשך של צה מהבועה (ע"ד צא מהתיבה).


אבל הי, למה להתייחס לדבר האידיוטי שאמרתי אם אפשר להתפס על ההכללה בתגובה שלו ולא להתייחס לתוכן עצמו...

אין כל כך פרסום...

מנהג מגונה מאוד

הייתי כותב כאן יותר חריף, רק ימחקו לי.

הוא הרבה יותר מורכב משהוא מוצג בכתבה או בדיון פה.

 

יש כאלה שהמשפחה שלהם עולים לקבר ומתייחסים אליהם בכבוד כקדושים רק לא בתאריך הרשמי.

יש כאלה שהמשפחה שלהם מעדיפה לקבור את העניין ולשכוח שהם היו בכלל

 

כל מקרה כזה צריך להיות נידון לגופו.

 

 

(במקרה שאני מכיר בשוליים משרותי הצבאי - חרדל"שים ממאה שערים שהמשפחה נאבקה עם הצבא שלא לבצע לוויה צבאית, לקבור, ולשכוח בעוד אח של ההרוג - חרדל"ש , רצה בכלל לקבור אותו בקיבוץ חילוני בקבורה אזרחית (לא דתית)).

 

אני מאמינה שיש גם בדואים ודרוזים ששרתו בצה"ל ומעוניינים לעלות בזמנים אחרים. או משפחות לחללים שמתגוררות בחו"ל מגיעים רק פעם בשנה ביום היורצאיט האמיתי.

 

הם לא מעוניינים להגיע ביום הזיכרון, זכותם.

 

ישיבה מעוניינת לארגן קבוצה שתפלל לעילוי נשמתם?- מה טוב.

(כל עוד לא מדובר בהתערבות בחיי הפרט אין בזה בעיה. במלחמת צוק איתן חולקו מאות שמות של חיילים לתפילה כשחלקם כלל לא היו מודעים לכך שיש מישהו שמתפלל ולומד תורה עבורם).

 

אבל להציג בנ"א בצורה שלילית כי משנת חייו (החרדית) לא תואמת את השקפת כתב התקשורת זו כבר חוצפה.

יש פה שימוש ציני ומגעיל באנשים שנהרגו על קידוש השם לצורך פרסום וקידום האג'נדה המגעילה שלהם.

כתב בהחדשות ניסה ללכת לכיוון ההוא ולדבר נגד הציבור החרדי והרב לא הסכים.

 

הוא הדגיש שאין להיכנס לתוך עינינם הפרטיים של המשפחות החרדיות וכל מבצע הקדיש בא כחלק משותפות העם וההכרה הטוב כלפי החיילים.

 

המראיין ניסה לנהל שיח עם הרב לגבי העיינין שכל שנה תופס את התקשורת.

אח"כ לקחו את הכתבה הזו וניפחו אותה למימדים הזויים. עיוותו אותה ללא היכר.

 

במקום לקחת את הראיון הזה ולהדגיש את הרעיון המבורך שמצד אחד מכבד ומבין את המשפחות החרדיות וההחלטה שלהם לגבי יום הזיכרון, ומצד שני ייזכה עשרות נשמות יהודיות.

משום מה החליטו לקחת את הראיון וליצור ממנו כתבה כ"כ מעוותת וחסרת פרופורציות שזה מבחיל.

 

למה לבחוש בקערה הזו שוב ושוב..?

אם ישיבה החליטה לשלוח קבוצה להתפלל על הקברים שינעם להם.

(זה לא מצווה מן התורה להגיע באותו היום אבל זה רעיון יפה ומקובל).

 

ההדגשה של חצי-משפט מתוך שיחה שלימה שמערערת את ההחלטה של המשפחות החרדיות הייתה שטות. והכותרת היא בכלל סיפור פרובוקטיבי בפני עצמו.

ויש לי עוד מה להוסיף בעז"ה אשתדל יותר מאוחר.

נחלאות?
ירושלים לפי האבן הירושלמית
נחלאות זה השכונה היחידה שאני מכיר (גם מאה שערים אבל לא נראה לי שיש לך מה לחפש שמה)

אבל כן ירושלים
נראה לי יש מימין ציור קיר, אבל זכור לי שיש רק בשוק וביפו. וזה ממש לא נראה שניהם..

אבל כמו שכתבתי זאת השכונה היחידה שאני מכיר. מה אכפת לי לנסות?!
ובטוח זה לא השוק

זה לא ברובע ולא נחלאות.
נראה לי גאולה איפה שהוא.

ברקע.
גם פחות נשאר מקומות עם גגות אדומים בגאולה.

של הגן שם?

הייתי בנסיעה ברכבת למרכז העיר, וירדתי קודם לבדוק.

או שזה מול השוק

נחלאות צדק
כל הכבוד!!

ו @חסדי @חסדי הים כחושבני שתיארת במדוייק מאיפה צולמה התמונה..



(צולם בחנוכה שנה שעברה..)

היום ערב יום השואה.

זה השרשור, נכון?

משמחת וחמודה מרנין את הלב..

איזה חמוד הרב נריה..

בבקרים של הטיולים השנתיים..
עם השיר הזה..
"יידלך מיידלך קומו לעבודת הבורא.."
תמיד חשבתי שהוא המציא..

לזכר הימים הטובים כבת אולפנה.
אחח נוסטלגיה מתוקה..

ברוך השם.

לא אופייני לי להשתפך כך
[אבל באמת- אתם צריכים לדעת- שב"ה. שטוב. אתם שותפים לתובנות הללו-ו יד השם. והודאה על עד היום. ותפילה על מהיום והלאה בע"ה]

אני פה נחנקת רק מלשמוע אותו. 
וזה מקסים
ובאמת מתוק
ומעורר
ואשרינו שזכינו שהוא היה.
ענק רוח כזה
מרומם ומחולל טוב בעם ישראל....


שהשם יתברך יעזור ונוכל תמיד לראות הלאה ככה 
בטוב ובנחת.





הרבה הרבה טוב בע"ה!



וכח לעשות טוב!!!

ותודה רבה.
בכל מכל כל.
ימלא ה' משאלותיכם לטובה!

ישר לוריד של הנשמה

ונודה ללך 
על רב חסדיך
ונפלאותיך

 

את לא סתם נפש, את נשמה.
גדולה.


ויפה את כותבת.

..

"הטוב כי לא כלו רחמייך.."

ומרגיע לדעת שאנחנו לא לגמרי לבד בעולם.

מזדהה איתך בקושי.
החיים לא ורודים תמיד.. אנחנו מחליטים באיזה צבע הם יהיו.
הגעתי למסקנה שהם בסה"כ טובים, נכון שהלימודים קשים, לא הכל 'הולך' לפי רצוננו וצריך גם לקום ולהגיע בזמן..
ברור שגם יהיו עוד הרבה רגעי לחץ בהמשך.. אבל את כנראה תעמדי בזה. כי את תרצי.
לברוח זה לא פתרון. או שזה פתרון שגוי.
תעמדי מול הקשיים, יש בך כוחות להתמודד ולהצליח. רק תוציאי אותם..
כשיש מטרה זה אולי הופך לקל ויש הצדקה לקושי. תחשבי מה המטרות שלך, למה את שואפת וזה יעשה לך סדר.
ואל תחכי להיות מתישהו רגועה. תרגעי כבר עכשיו.. הכל בסדר החיים ממשיכים צריכים להנות תוך כדי 'הבלאגן'.
הרבה טוב ורוגע

להתרכז רק בו.
לימודים- זה כיף גדול, באמת כיף גדול. ( חוכמה של מי שאחרי..)
וכן הלאה....

אני בת 20 וסטודנטית שנה ראשונה בלימודים מאוד מאוד קשים ששואבים את כל זמן והאנרגיה שיש, כולל הרבה לילות לבנים..

מעבר לזה התחלתי את הלימודים ממש בסיום השירות ככה שלא היה בדיוק זמן לעצור את החיים לרגע.. יש את העניין שדתייה שלומדת בין חילונים במרכז תל אביב ובאמת הקושי להיות בשתי העולמות בו זמנית.. תוך כדי יש הרבה לחץ מצד המשפחה לנישואים אז גם בזמן שאין יוצאת מדי פעם..

וכמוך הרבה פעמים פשוט בא לי להיעלם ולברוח.. אפילו לשבוע. או רק יום. איך החיים שלי התהפכו בשנה.. מילדה את בוגרת אחראית..
נכנסת למירוץ החיים והוא לא נגמר אף פעם.. מקסימום מאט קצת.. וכדי לדעת להיות בקצב ולא מאחור צריכה פשוט להתמודד מול הבעיות והקשיים.. אין לאן לברוח, בהתחלה זה קשה ואחר כך לומדים ומצטרפים למירוץ בקצב שלו ואז יורד הלחץ משמעותית..

עצה לי אלייך.. כל פעם שאני מרגישה ככה אני פשוט מאלצת את עצמי לזכור למה אני עושה את מה שאני עושה, מה המטרה שלי והייעדים והאם "מחיר" הלחץ, האחריות, הבגרות והשינוי הכל כך מהר הזה שווה את זה. לרוב אני חוזרת לתשובה שכן

ולרוב משתדלת לתת לעצמי מדי פעם מנוחה מהמירוץ כשיש זמן ופשוט לעשות משהו כיף בלי לחשוב על החיים.. שעתיים-שלוש שמבחינתי העולם נעצר..

מאחלת לך המון בהצלחה ולא להתייאש מכלום.. תמיד לכוון לאן שחולמים להגיע ולראות את הטוב הכל דבר

נראה לי שהדרך להתמודד בצורה מוצלחת, מאוד אישית.

אני יכול רק לכתוב, איך אני מתמודד:
*אני מנסה לעשות כל משימה שיש לי בהקדם האפשרי, אז זה נותן תחושה טובה שגמרתי עם זה.
*אני מנסה להנות מעצם המשימות שיש לי בחיים.
*אני מנסה לא להתעכב התעכבות מיותרת על משימות. פשוט לעשות אותם ולגמור, ולסמוך על ה' שעשיתי בצורה טובה.
*אני מנסה לחשוב בצורה חיובית, שיהיה קל לעשות את המשימה.
*אני מנסה לא לחשוב מחשבות מיותרות סביב המשימות, פשוט לעשות אותם.
*לקבוע לעצמי הרבה זמן פנוי, שאני יכול לחשוב על החיים, לעשות חשבון נפש, ולהנות מהחיים.

[זה מה שאני מנסה, אבל קשה. מקווים לטוב![

זה נכון לרצות להגיע למצב של חיים רגועים. אבל לא כי מתפנה זמן, ולא כי לא עמוס, אלא כי הם יהיו מאורגנים טוב, ותצליחי למצוא את הזמן לעשות דברים שאת אוהבת ממש. וזה יהיה רגוע בפנים.
ברור שכשיש כ''כ הרבה עומס ולחץ אז.. קל לדבר. אבל כן יכול לעזור אם נגיד יהיה לך משהו שאת אוהבת, אפילו קטן, אפילו חצי שעה בשבוע, שהוא קודש קודשים ולא מוותרים עליו. נראה לי. (לי אישית זה קצת נותן כוח)

אבל
אני משתגעת אם יש לי זמן פנוי, ומתחננת לקצת כזה כשעמוס.
אז אני מזדהה אם השאלות בנוגע למידת הלחץ והרוגע בחיים ומצפה לתשובות שיענו לך פה..

התרגלתי ללחץ ולעומס, כבר לא לגמרי בטוחה שאני יודעת איך עושים אחרת (משתגעת כשאין מה לעשות באופק, ב"ה שיש קיץ וטיולים ותרגילים ).

יש זמנים שהם רק שלי ושל מה שאני אוהבת לעשות (חברות, משפחה, ים, לרקוד, דברים נוספים שאני אוהבת לעשות) וזה מבחינתי זהה לכל משימה אחרת שצריכה להיות.

חשוב חשוב חשוב לא לשכוח לאכול או לישון (ואני אומרת את זה מניסיון), גם בזמנים עמוסים ולחוצים - זה קודם כל!

להקדיש זמן גם לגישה שלך לדברים, לתכנון שלהם בצורה מאוזנת, לסיבה שאת עושה את הדברים ואם עכשיו את נהנית עם חברות אז את ר-ק נהנית ולא עושה דברים אחרים (וכנ"ל הפוך).

 

בתוך כל הלחץ לא לשכוח ליהנות ולשמוח ולהתרגש מכל הדברים הכי קטנים של ים ועצים ופרחים וחברים ומשפחה וילדים קטנים וצחוק וחייים, ב"ה.

ולספר לו, לדבר איתו, אפילו סתם ככה ביום של חול.

 

גם אני צריכה כל פעם לשכלל את זה...

הרבה הרבה טוב בעז"ה

כי התמונה הראשונה מזכירה לי את כביש 431

לא הבהרתי קודם. אבל התשובה צריכה להיות לשאלה "מה מאחורי הקיר?"

כבישים...לא טובה בזה

@א-לדהיד כל הכבוד!!! המשך כך! חזק ואמץ!  

וואי הספארי. מקום חמוד ביותר.

(וטוב שלא התערבתי,לא הייתי יודע בחיים)

2 כביש גאה
3. ירושלים תל אביב ליד אזור

אני מבין ממך שזה מקומות שנוסעים בכביש ובצד הכביש לאורכו יש את החומה הזו..
זוכר שגם כבישים כאלו,אבל יפה לך על השליטה..

אף פעם לא הייתי בספארי

חייב לארגן משו!

@dora

רחמנות על הילדה!

גם אני לא..

נא להצטייד בכובע מצחייה משקפי שמש וארטיק קראנץ' חלבי בשביל המדריכה המהממת שלכם - אנוכי!

ואני בעד.

כבר מלא מלא זמן (אולי שנים) אני רוצה ללכת לשם!!

תמצאו נק' איסוף אחרת

האמת כשהייתי שם ישבתי רב הזמן מול הג'ירפות. הן היו הכי מרשימות והכי נקיות.

יש חיות הרבה יותר מעניינות ועוצמתיות.
בעיניי לפחות..

רמלה

רק - "רמאלה"

@פלצור הכותרת מוקדשת לך.

רק לא התייחסתי..

סליחה,
ותודה